לפני מספר ימים נערכה הוועידה של המפלגה הקומוניסטית הדרום-אפריקאית, אחד מהמרכיבים המרכזיים בקונגרס הלאומי האפריקאי השולט בדרום אפריקה. בעקבות הוועידה שוחחנו עם ג’רמי קרונין, מזכ"ל משותף של המפלגה הקומוניסטית הדרום-אפריקאית על מצבה של המדינה, בייחוד לאחר גל השביתות שהוכרז על ידי פדרציית האיגודים המקצועיים קוסאטו, מרכיב נוסף בקונגרס הלאומי האפריקאי. יצוין שמטה המפלגה הקומוניסטית פועל בבניין הפדרציה של האיגודים המקצועיים קוסאטו בבירה פרטוריה.
ש. מדוע תמכתם בשביתה שפרצה במחאה נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה בראשות הקונגרס הלאומי האפריקאי?
ת. לא רק אנחנו תמכנו בשביתה הכללית. גם האיגודים המקצועיים העצמאיים תמכו בשביתה שזכתה גם לתמיכה גדולה מצד כל האוכלוסייה. זאת, חרף העובדה שאזרחים רבים נפגעו מהשביתה. כאמור, תמכנו באופן פעיל בשביתה, בייחוד לקחנו חלק בפולמוס שנפתח בעקבותיה סביב שאלת העוני הגובר בחברה הדרום-אפריקאית. יש לנו עמדה נחרצת בעניין ופעילי המפלגה עמדו בכל המשמרות, ההפגנות והחסימות.
ש. האם אתה לא רואה סתירה בעובדה שתמכתם בשביתה של המגזר הציבורי, אבל אתם גם חלק מן הממשלה?
ת. העובדים במגזר הציבורי זעקו את זעקתם ועל הממשלה להקשיב להם. יחד עם זאת, בממשלה קיים דיון ער בנושאים החברתיים שהחל עוד לפני השביתה – בייחוד בשאלת גיוסם של מורים ואחיות נוספים למערכת הממלכתית. אבל את הסיבות לשביתה יש לחפש בדיבורים שהחלו לפני שנים רבות, כאשר שרים בממשלה טענו ש"המגזר הציבורי הוא גדול מדי" או ש"יש לקצץ במספר עובדי המגזר הציבורי". אלה ביטויים שנלקחו ישירות מן המילון הניאו-ליברלי. למזלנו לא נשמעים ביטויים כאלה בזמן האחרון, אבל לא נעשה רבות על מנת לשנות את המציאות בשטח.
ש. האם יש די כוח בידי התנועות החברתיות כדי לשנות את המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה?
ת. רבים מראשי הקונגרס הלאומי האפריקאי, המנהל את ענייני המדינה, פועלים כחלק ממפלגת הממסד ולאו דווקא כתנועה פוליטית-עממית. אבל בוועידה של הקונגרס שנערכה באחרונה הדברים הונחו על השולחן וההתנגדות למדיניות הממשלה, בייחוד בשאלת המגזר הציבורי, מאוד גדולה. ב-1996 הרצון של הממשלה היה להבטיח צמיחה כלכלית, דובר אז על גידול שנתי בעזרת המגזר הפרטי של 6% בתוצר. מעט דובר אז על המחיר החברתי שיש לשלם כדי להבטיח גידול בסדר גודל כזה. אבל בעשור האחרון כמיליון עובדים איבדו את מקום עבודתם. וזאת, כי הצמיחה נעשתה על פי הרציונאל של הגלובליזציה הקפיטליסטית. רוב רובם של המפוטרים באים ממפעלים שהיו בעבר מוגנים מן התחרות מהחוץ. לכן, מול ההצלחה הכלכלית – כך היא מוגדרת על ידי דוברי הממשלה – אנו מציבים את האתגר החברתי. נכון הוא שנעשו השקעות בשיכון העממי ובמידה מסוימת במגזר הציבורי. אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. אנו סבורים שיש לשנות מן היסוד את המדיניות של הממשלה כדי להתמודד עם השאלות החברתיות המרכזיות: האבטלה ומספרם ההולך וגדל של חולי האיידס. הממשלה הבינה באחרונה שיש לשנות כיוון ומדברת עתה על מדיניות תעשייתית הדוגלת בהרחבת התעסוקה ועל רפורמה אגררית אמיתית.
ש. מהם הנושאים שעמדו במרכז ועידת המפלגה הקומוניסטית?
ת. השינוי הנחוץ במדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה עמד במרכז הדיונים. קיימת תמימות דעים בקרב 1,500 הצירים שלקחו חלק בוועידה שמדיניות המפלגה היא נכונה ושיש להתמיד בה. בייחוד בגלל שניכרים שינויים במדיניות הממשלה בעקבות הפעילות של המפלגה באיגודים, בקונגרס הלאומי ובקרב הציבור. עוד סוכם שחרף חילוקי הדעות, יש להמשיך ולהיאבק בתוך הקונגרס הלאומי על עמדותינו. וזה מחייב אותנו: בבחירות הקרובות נשתתף שוב כמרכיב של הקונגרס הלאומי. כעת 80 מנציגי המפלגה חברים בפרלמנט במסגרת סיעת הקונגרס הלאומי ואנו רוצים להוסיף ולהוות אלטרנטיבה למדיניות הממשלה.
בהתחלה כתוב שהמפלגה הקומוניסטי היא אחד המרכיבים המרכזיים בקונגרס הלאומי האפריקאי ושזה שולט בדרום אפריקה. בפסקה האחרונה הוא אומר שהם רוצים להיות אלטרנטיבה למדיניות הממשלה. בעברית – הוא רוצה להיות אלטרנטיבה לשלטון של עצמו.
אני שוב מודה לחברי מערכת הגדה השמאלית על התרגומים שאתם מפרסמים באתר על הנעשה בעולם. יחד עם זאת, חשבתי שיש קשר דווקא בין הראיון הזה לבין הוויכוח שהתפתח בשבועות האחרונים על גבי האתר בנושא "מעמד וזהות" בישראל. ומה הקשר? ובכן, מתברר שבדרום אפריקה הכוחות המתקדמים, ה-ANC, הצליחו למגר את הגזענות ואת האפרטהייד. וזה לא היה קל. היום זה נראה מובן מאוד שאין משטר אפרטהייד בדרום אפריקה, אבל לפני עשרים שנה היה נראה כאילו המאבק לא יתסיים לעולם. אבל מה קרה מאז: בוטל האפרטהייד ה"רשמי", שחור יכול להתגורר בכל מקום ובעיקר הוא יכול להתעשר. אבל שחור נשאר שחור, ורוב השחורים הם עניים. במילים אחרות: נותר האפרטהייד החברתי שהוא חלק בלתי נפרד מן המשטר הקפיטליסטי.
מסכימה עם דבריו של האח אחמד. מה שקרה בדרום אפריקה ממחיש את חשיבות התמקדות המפלגה הקומוניסטית במאבק הדמוקרטי לכינון דמוקרטיה בורגנית פרלמנטרית במקומות בהן היא לא קיימת, ולאחר מכן מאבק איטי ועקבי למען התפתחות קפיטליסטית נורמלית, שרק בה יכול להיווצר מעמד פועלים מסודר, שהוא מקבל את תמיכתו מהשמאל, ואז יכולה להיווצר עסקונה איגודמקצועית וכיו"ב.
נקווה שהרפורמה האגררית תהיה יותר מוצלחת מזימבבואה השכנה (ארץ יצואנית מזון נהפכה למוכת רעב).
היה נראה שהמאבק בקומוניזם לא יסתיים לעולם. והינה ‘עולם המחר’ קרס כבניין קלפים לתוך האתמול ועל חורבותיו קמו מדינות העוברות ישירות מהמאה ה-19 למאה ה-21.
נפלאות דרכי הבורא.