הצעת "חוק הקרן הקיימת לישראל" שעברה בקריאה טרומית בשבוע שעבר בכנסת, זכתה לביקורת רבה בתקשורת. מאמר המערכת של "הארץ" למשל, מיקד ביקורת זו תחת הכותרת הזועקת "מדינה יהודית וגזענית", ובקריקטורה היומית הופיעה קופסת קק"ל ועליה סמל תנועתו של כהנא. האם יש לראות בתוכן הצעת החוק, בעובדה שלא נפסלה בידי היועצת המשפטית של הכנסת ובעובדה ש-64 ח"כים תמכו בה דבר פסול? לא בהכרח. היא שמה על השולחן, ללא כסות ומסווה, את המניעים האמיתיים של מדיניות הקרקע בישראל. ומדיניות זו איננה עולה בקנה אחד עם עקרונות של דמוקרטיה ושוויון בין אזרחים.

עד לפני כמה שנים לא היה כל צורך בחוק נוסח זה שעבר בשבוע שעבר בקריאה טרומית בכנסת: מדיניות המקרקעין של ישראל נהנתה ממעמד מיוחד שאיפשר למדינה לאפלות את האוכלוסייה הערבית בנושאים של הפקעות מקרקעין, הקצאות מקרקעין וזכויות פיתוח של מקרקעין. כבר עם הקמת המדינה נחקקו מספר חוקים שאיפשרו למדינה להעביר באופן גורף את קרקעות הפליטים הפלסטינים תחת אחריותה ולהפקיע כמחצית מן הקרקעות הרשומות על שם אזרחי ישראל הערבים. חלק מן הקרקעות האלו נמכרו במחיר סמלי לקק"ל, בין היתר כדי למנוע תביעות עתידיות של פליטים פלסטינים, ובכך הכפילו את מלאי אדמות קק"ל.

בשנת 1960, לאחר שמדינת ישראל השלימה את השתלטותה על קרקעות הערבים כמעט באופן מלא, והותירה בידיהם פחות מ-4% מן הקרקעות במדינה, היא הקימה את מינהל מקרקעי ישראל. גוף זה אחראי לניהול הקרקע בבעלות מדינת ישראל, רשות הפיתוח שאמונה על קרקעות הפליטים והקרן הקיימת לישראל. זו האחרונה נהנתה ממעמד מיוחד: בגוף שהוקם על מנת לקבוע את מדיניות מינהל מקרקעי ישראל, ושידוע בשם "מועצת מקרקעי ישראל", מחצית מחבריו הם אנשי הקק"ל, למרות שרק 14% מן הקרקעות בישראל הן אדמות קק"ל. דבר זה מעמיד את טענתו של ח"כ אוריאלי שקק"ל היא גוף פרטי – באור מגוחך. מועצת מקרקעי ישראל עומדת מעל הכללים הדמוקרטיים של החוק. למרות שחברי המועצה לא עומדים לבחירות, היא רשאית לתקן תקנות בעלות תוקף סטטוטורי, מבלי שהדבר מצריך את אישור הכנסת. כל אלה הפכו מזמן את מדיניות המקרקעין של ישראל לכפופה לאינטרסים ולעקרונות של קק"ל, ובכללם מתן הטבות בקרקע ליהודים.

מועצת מקרקעי ישראל ומינהל מקרקעי ישראל מהווים את חוד החנית באפליית האוכלוסייה הערבית בישראל. על בסיס החלטותיהם פועלות ועדות קבלה ביישובים קהילתיים שבהם יש נציגים לסוכנות היהודית – כך שנמנעת כניסת ערבים. הם ביטלו מכרז בשכונת גבעת מכוש בכרמיאל כי בין הזוכים בו היו ערבים, תחתם פועלת מינהלת הבדואים שמתעמרת בבדואים בנגב והורסת את בתיהם על מנת שיסירו את תביעותיהם בקרקע, ולאחרונה ביפו נעשה מאמץ ניכר על מנת לפנות את התושבים הערבים של שכונת עג’מי – וזו רק רשימה חלקית.

הסידור הנוח שבו כנסת ישראל מחוקקת חוקים שוויוניים תחת מעטה של דמוקרטיה, ומינהל מקרקעי ישראל בגיבוי מועצת מקרקעי ישראל וקק"ל מיישם מדיניות מפלה, היה נוח ושירת את חזון המדינה היהודית והדמוקרטית. עד שבא בג"ץ קעאדן-קציר וטען שעקרון השוויון חל על כל גורם שפועל מטעם המדינה, ובכלל זה קק"ל והסוכנות היהודית. העניין התחדד בעתירה של ארגוני זכויות האדם נגד מינהל מקרקעי ישראל על ביטול מכרז לשיווק קרקע בכרמיאל, כיוון שערבים היו בין הזוכים, והקרקע היא של קק"ל.

לאור ערעור הסידור הנוח הועלו מספר הצעות שנועדו לשמר את המדיניות המפלה. בדיונים על חוקה עתידית לישראל הציעה פרופ’ גביזון ש"הקצאת מקרקעין תכבדנה אורחות חיים של קהילות מובחנות" – כלומר ניתן יהיה להקצות קרקעות להקמת יישובים ליהודים בלבד, אך לא רק ליהודים. ועדת גדיש לרפורמה במקרקעי ישראל הציעה להפריט קרקעות עירוניות. כלומר, בעל המאה – שהוא לרוב יהודי, אך לא תמיד – ייהנה מן הקרקע.

כנסת ישראל החלטית יותר, ובתמיכה בהצעת חוק קק"ל גילתה את האמת: אין אפשרות להיות גם מדינה דמוקרטית וגם מדינה יהודית. שעת הבחירה הגיעה. והכנסת בחרה: עדיף להיות מדינה יהודית על פני מדינה דמוקרטית. ברוכה תהיה ישראל במשפחת מדינות האפרטהייד.

Share on Facebook