בתשעה באב השנה מצאתי עצמי מעיין בספר ירמיהו. נביא שמצא עצמו מוקע על ידי חלק הארי של החברה, כי כל חטאו היה אומץ ליבו לאמר ללא חת לחברה בה הוא חי את האמת הפוליטית שלו. בעינים של מבט על המציאות הישראלית העכשוית, הרי נזרקו לעברו הביטויים המוכרים: "שמאל רדיקלי בוגדני, אוהב את האויב, תלוש ומנוכר" ואפשר להוסיף פנינים כמו "גיס חמישי" ו"לדעותיך יש תמיכה בקושי של ציבור המהווה פרומיל אחד באוכלוסייה הישראלית". או בלשון תקופתו: "משוגע איש הרוח". ואם תרצו את הגרוע מכל "מות תמות… משפט מות לאיש הזה" (ירמיהו כ"ו 8,11).

* * *

ירמיהו היה בן למשפחת כוהנים מצאצאי בית עלי שגלתה לענתות בימי שלמה. הוא החל להתנבא בשנה ה-13 למלכות יאשיהו (ירמיהו א’, 2).

חייו היו רצופים התלבטויות אישיות שמקורן בעמדה הפוליטית שנקט ובמהות שליחותו הנבואית.

בנבואותיו נקרע ירמיהו בין הצורך לנבא חורבן לעם, שמובל בדרך פוליטית וצבאית הרת אסון ובין אהבתו הגדולה לעמו. עמדתו הנחרצת נגד שכרון הקוראים למלחמה גררה אחריה סבל אישי רב (ירמיהו ט"ו 17-18, י"ח 18-23 ועוד). סבל המתבטא בבית כלא בתנאים קשים מנשוא

מצבו של ירמיהו הורע בימי יהויקים עמו התנגש על רקע פוליטי ומוסרי, ואף עמד למשפט על כך. המשפט מלווה בדעת קהל עוינת ובאווירת לינץ, שיוצרים נגד הנביא חוגי השלטון:

בהיות ירמיהו עד לשינויים באורנטציה הפוליטית של ממלכת יהודה, הוא ראה בחזונו כי קרב היום בו תחריב בבל את ממלכת יהודה. כשסטתה יהודה מהדרך הפוליטית בה האמין ועלתה על שרטון של מלחמת אבדון, התמיד הנביא בעמדתו, למרות שהיו כלפיו גלי עוינות בלתי מרוסנים והתנכלויות פיזיות קשות מנשוא (פרק כ’, 3 ואילך).

חזונו המדיני של ירמיהו זכה למרבה הכאב לאימות עם גלותו של המלך יהויכין וצמרת השלטון, אף על פי כן לא נטר ירמיהו איבה וקונן בכאב על המלך הגולה (פרק י"ד, 17-18). הנביא התמיד בהתנגדותו גם לתוכניות הצבאיות של המלך צדקיהו, שעלה על כס המלכות אחרי שלושת חודשי המלוכה הקצרצרים והאומללים של יהויכין. ירמיהו הנביא שם ללעג את המלך ואת כל משיחי השקר ונספחיהם, שעוררו תקוות שוא בעם, כן גם הכריזו בביטחון על הנצחון המוחלט העתיד להתרחש במלחמה נגד המעצמה הבבלית (פרק כ"ח).

עם פרוץ המרד ביהודה היה ירמיהו בודד במערכה הפוליטית. הוא מנסה לשכנע ללא הצלחה את חוגי השלטון, כי הסיוע המיוחל של הצבא המצרי לא ישנה את התוצאות הבלתי נמנעות, שיובילו לחורבן מוחלט של הממלכה.

חוגי השלטון ראו בו סוכן מסוכן של האויב. סוכן המוכן להתמסר למדינת אויב, ומכאן שאחת דינו של סוכן אויב – בית כלא. ואם בית כלא יש לפעול שהתנאים יהיו קשים מנשוא כיאה לבוגד בעמו הנמצא בעיצומה של מלחמה.

* * *

בתשעה באב, קראתי בספר ירמיהו במיוחד את הפרקים כ עד כ"ט ושמעתי קולות שמאוד מוכרים לי בימים אלו ברחובות ישראל. נותרתי רק עם תפילה שלא נגיע לימים האפלים של שנת 586 לפני הספירה. ולא נעלה גם על שרטון הכזב המשיחי, שתכננו לעם ישראל מנהיגי דת קנאים חסרי כל מעצור, שהובילו עם שלם למלחמת אבדון גם בשנת 70 לספירה וכן בשנים 132-135 לספירה.

בתשעה באב השנה אינני מסתיר את פחדי מקנאים חסרי מעצורים, שנותנים היום את הטון בסדר היום הציבורי שלנו.

מול העוצמה הקנאית הקונה לעצמה מהלכים בחברה הישראלית חייב השמאל לאמר בקול רם וצלול – אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. לא רק לאמר אלא גם לפעול.

Share on Facebook