ארה"ב עומדת לחתום על עסקת נשק אדירה עם סעודיה ומדינות המפרץ בסדר גודל של 30 מיליארד דולר. ישראל כצפוי, הביעה "דאגה" מהעסקה ועל כן החליט הנשיא בוש "לפצות" את ישראל על יד הגדלת הסיוע הצבאי בעשור הקרוב לסכום של 30 מיליארד דולר. במלים אחרות, ארה"ב הולכת לפמפם את אזורנו בכמויות אדירות של נשק הכי חדיש בסכום הדמיוני של 60 מיליארד דולר.
האם מישהו כאן באמת צריך את הנשק הזה? בוודאי שלא, שהרי גם בלי העסקות האלה רווי אזורנו, כולל כמובן ישראל, בכלי משחית והמדינות חמושות בהם עד מעל לצווארן.
אז למי זה טוב? לחברות הנשק. שוב אנו רואים את הרעל, ההרג וההרס שהקפיטליזם בכלל, והאמריקאי בפרט, מייצא לעולם.
כאשר ייצור נשק נתון בידיים פרטיות, יש רק כלל אחד תקף: הרווח. לא נעים לומר ששולחים את מכונות הרצח האלה פשוט בשביל להרוויח, וכך שואבים בחזרה את רווחי הנפט שנכנסו לקופתם של שליטי המדינות. לכן ממציא ממשל בוש סיסמאות מן הגורן ומן היקב כדי להצדיק מכירות פנטסטיות אלה; כמו תמיכה במדינות הקרויות "מתונות" או "דמוקרטיזציה" של האזור. באחת – הצביעות חוגגת.
כבר ראינו שהנשק האמריקאי לא יצר באזורנו גרם אחד של דמוקרטיה, לא רק בעיראק, גם לא באיראן. הנשק האמריקאי שנמכר בכמויות מטורפות למשטרו המושחת של השאח, נפל בסופו ש דבר לידיו של משטר האייטולות. זה מה עלול לקרות גם למשטר המושחת של ערב הסעודית. גם בישראל אין הנשק האמריקאי יוצר או מחזק דמוקרטיה, להיפך, הוא תומך ביכולתה של ישראל לקיים בשטחי פלסטין הכבושה משטר דיכוי רצחני, אכזרי ומושחת בעל מאפיינים של אפרטהייד.
אילו שליטי האזור היו קצת פחות מושחתים ומעט יותר נאורים, היו מבינים כי ראוי להשקיע את רווחי הנפט בעקירת העוני, שיפור הכלכלה והעלאת רמת החיים של שכבות המצוקה במדינות האזור. המצוקה והעוני אל מול הפאר המושחת של שליטי המשטרים "המתונים", היא הביצה בה מתרבים יתושי הקנאות הדתית. הנשק לא רק שלא יבטיח את שרידותם לטווח ארוך אלא יחיש את מפלתם. במקום דמוקרטיה נקבל עוד משטרים שמונהגים על ידי קנאות דתית, לא רק בערב הסעודית, סכנה זו אורבת גם לישראל.
תראו מי שמדבר
בראיון שהעניק הנשיא החדש שמעון פרס לאחת מסוכנויות הידיעות העולמיות, הוא ליגלג על נשיא איראן אחמדינג’אד. האיראני אמנם דתי, אמר פרס, אבל הדת שלו זה לא אללה אלא פצצת האטום.
לשמוע זאת מפרס, זה יותר ממוזר. אם יש בישראל מי שפצצות האטום הן האלוהים שלו, הרי זה נשיאינו קשישא שמעון פרס. כל אימת שפרס מונה את הישגיו, או מגן על עצמו מול מבקרים, הוא שולף את דימונה כפסגת הצלחותיו. "האיש שיצר את דימונה" זהו אחד מכרטיסי הביקור המרכזיים של פרס. אנחנו לא יודעים אם אחמדינג’אד הוא פריק של פצצות אטום, שהרי בשלב זה אין לו, והוא גם מצהיר, שאין לאיראן בכלל כוונה כזו. בעניין כוונותיו הגרעיניות אנו ניזונים אך ורק מהנשיא בוש ופקידיו במודיעין הישראלי. לעומת זאת, פרס כבר מימש את אהבתו לנשק הגרעיני, הוא כבר שזף את הפצצות הישראליות וגאה בנשק השואתי שנערם במחפורות בגליל, בירושלים וברמת הגולן. למנוע נשק גרעיני מאיראן זו מצווה גדולה, אולם גדולה שבעתיים היא המצווה לפרק את נשקה הגרעיני של ישראל. לקראת ה-6 באוגוסט, יום הטלת פצצת האטום על הירושימה, חשוב לחזור ולהדגיש כי הנשק הגרעיני הבטוח ביותר הוא זה שלא נמצא בידי אף מדינה.
בתחרות בין שני הנשיאים, מי עובד אלילים גדול יותר של פצצות אטום, פרס לוקח בגדול.
אינסטינקט בריא
אביגדור קהלני, בעבר תא"ל, שר וחבר כנסת, מכהן כיום כמנהל האגף החברתי ביטחוני במשרד הביטחון.
אחד מתפקידיו הוא פעילות הגדנ"ע בבתי הספר. משום מה סברתי כי הגדנ"ע נעלם מהנוף, אולם מתברר כי טעיתי. השבוע קראתי כי במסגרת פרויקט גדנ"ע עושים כיתות י"א חמישה ימים במחנה צבאי, לובשים מדים, לומדים לירות, חיים במסגרת משטר צבאי.
קהלני התלונן כי רק 60% מהתלמידים באים לימי הגדנ"ע ובא בטענות אל מנהלי בתי הספר שלא מקפידים על התייצבות מלאה של התלמידים.
החלק הטוב בידיעה הוא, ש-40% מתלמידי כיתות י"א מבריזים ונשארים בבית או עושים בחמישה ימים אלה דברים הרבה יותר טובים. וגם שאפו למנהלים שעוצמים עין.
החלק המדכא הוא, עצם קיומו של פרויקט כזה.
בישראל נוהגים להאשים את החמאס בהרעלת הנוער הפלסטיני במסגרת אימונים כמו-צבאיים שהם עורכים לילדי בתי הספר.
במה שונה פרויקט הגדנ"ע? מדוע צריכים תלמידי י"א ללמוד לירות? האם אין כאן הסתת צעירים לראות בערבי מועמד להריגה? במלים אחרות, חינוך לגזענות. האם משרד הביטחון לא סומך על הצבא שישחית כדבעי את הצעירים במסגרת שלוש השנים לאחר הגיוס?
נקווה שמספר המבריזים בכיתות י"א רק ילך ויגדל ועימו גם מספר מקבלי הפטור מגיוס לצבא.
לאן הלכה ההתנגדות?
בישראל דיווחו בחיוב רב על קווי היסוד של ממשלת אבן מאזן, משום שנעלם מהם סעיף ההתנגדות.
ממשלת החמאס בעזה הבינה מיד שיש לה כאן נקניקיה חמה. לשיטתה, זו עוד הוכחה שאבו מאזן הוא בעצם בובה אמריקאית ומשת"פ ישראלי.
כמי שתמך ותומך בזכותם של הפלסטינים להתנגד לכיבוש, אני תוהה, לאן נעלמה ההתנגדות? מעולם לא קיבלתי את גרסת החמאס והג’יהאד להתנגדות בדמות צעירים עם חגורות נפץ המתפוצצים במרכזים אזרחיים וסוחפים עימם למוות אוכלוסייה לא לוחמת.
להתנגדות יש פנים מגוונות. יש מאבק חמוש לגיטימי המוכר גם במשפט העמים נגד יעדים צבאיים וכיבושיים בשטחים הכבושים. יש שיטות מאבק לא חמוש, לא אלים בנוסח המהטמה גנדי, שאישית אני חסיד שלהם, אותם ניסה בשעתו להוביל ד"ר מובארק עוואד עד שגורש.
בצד כל אלה יש כמובן גם המאבק הדיפלומטי. מכל מקום, כל עוד הכיבוש נמשך, לא תמה הזכות להתנגדות, ופליאה בעיניי כיצד כל שרי הממשלה שם, נתנו יד להעלמתה. שהרי אם יתברר לפלסטינים בגדה שאבו מאזן הוא לא יותר מסוכן נוסע ברחבי העולם שנפגש עם ראשי מדינות ומקבל כבוד לפי כללי הטקס, ובשטח הכיבוש נמשך כמימים ימימה, התוצאה תהיה שהחמאס יזרוק מהשלטון את אבו מאזן גם ברמאללה. אילו אני פלסטיני בממשלת אבו מאזן הייתי מקפיד על כך כי בשום פנים ואופן לא לתת לחמאס את המונופול להתנגדות.
בעיה
לפני זמן מה התקיים בקרית גת כינוס שאירגנה העירייה בשיתוף עם המשטרה בנושא מערכת הקשרים בין קטינות מהיישוב לבין בדואים באזור.
מתברר שיש ביישוב קטינות, שנפלטו ממערכת החינוך וחלק מהן קשרו מערכות יחסים עם צעירים בדואים, שלעתים הסתבכו בצורות שונות.
מדובר בנושא רגיש, שהוא מצע נוח לגזענים למיניהם, כולל ארגונים דתיים שיש להם משימה לנתק קשרים בין יהודיות לערבים.
אין פלא שגם בכנס בקרית גת היו מי שקפצו על העגלה הגזענית.
אולם אל לנו להקל על עצמנו בגלל שיש גזענים שמנצלים את הנושא לצרכיהם המגונים.
יש כאן בעיה. מצד אחד קטינות שרבות מהן באות משכבות מצוקה, ומצד שני צעירים בדואים, שגם הם חלק מהמצוקה הישראלית עם הייחודיות שלהם, שבחברה בה הם חיים מעמד האשה לא מאפשר קשירת יחסים חופשית, מוצאים את דרכם אל אותן קטינות.
זו מערכת יחסים מאוד בעייתית, וסיבה טובה להתערבותם של גורמי רווחה וחינוך. השאלה, איך עושים זאת בלי להישאב לסצינה הגזענית, זקוקה לתשובה שבמציאות הישראלית היא כמעט ריבוע המעגל.
מלחמת פרידמן-ביניש
מלחמת עולם מתרחשת עתה בין שר המשפטים פרופסור דניאל פרידמן לבין נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. התקשורת מלאה בנושא ובפרשנויותיו. מכל צד מופיעים תומכים שנשבעים בהתרגשות רבה כי גורלה של הדמוקרטיה הישראלית מונח על כף המאזניים. האם ישראל תיפול או תקום אם ביניש או פרידמן יהיו יותר או פחות מעורבים בבחירת נשיאי בתי המשפט המחוזי והשלום? האם הסוגייה בדבר אורך תקופת נשיאות בית המשפט, 7 או 8 שנים, וכיוצא באלה שאלות, הן כה הרות גורל?
האמת היא שאיני שותף להתרגשות הגדולה, משום שלדעתי בנושאי הליבה, אין בכלל הבדל בין ביניש ופרידמן. שניהם תומכים בפעולות הצבא והשב"כ בשטחים הכבושים, שניהם תומכים בחיה הבלתי אפשרית הקרויה "מדינה יהודית דמוקרטית", שניהם שותפים לעיוותי המשפט הישראלי בתחום זכויות האדם, שניהם נשבעים בשם הציונות, שניהם מצהירים כי הם בעד מדינת חוק ומשפט, והאמת היא שטרם נתקלתי בנושא משמעותי שבגללו כדאי להתייצב בצורה חד משמעית לצד זה או אחר.
התגובה של ראובן קמינר לעיל חןשפת השקפת עולם שובינסטית גזענית כלפיי נשים. הוא ממשיך להתעקש וכופה עלינו "מנטליות" שזה בכלל לא הנושא, הוא חוזר ומדגיש נושא כמו "סכנה לציבור היהודי", שבכלל לא עלה בטורי, כי אני דיברתי על קטינות מבלי להתייחס למוצאן, שהרי בקרית גת יש גם משפחות רבות שהן בכלל לא יהודיות.
יש כאן בעיה אוניברסלית של ניצול קטינות במצוקה, שיש בה מרכיבים של סחר בבני אדם.
אבל שימו לב, המרקסיסט הדגול קמינר נהיה פתאום פורמליסט מהזן הכי בורגני שישנו. הוא קובע שמאחר ואין כאן כל עבירה פלילית, אז הכל בסדר, ואם רוצים לשמור על הקטינות האלה, זו בעיה של ההורים. פתאום אין לקמינר סולדיריות אנושית, אין מדינת רווחה, זה הכל ענין של הורים.
האם כאשר הדברים חוקיים, אז הכל בסדר? הכיבוש חוקי,ה"סיכול הממוקד", אותן הוצאות להורג ללא משפט הן חוקיות, הפקעת הקרקעות היא חוקית, האיסור לאזרחים ישראלים לחיות במדינתם אם בני/בנות זוגם חוקי, אלו פסיקות של בית המשפט העליון וחוקי הכנסת, האם זה בסדר? כלומר אין בעיה משום שלפי החוק אין כאן עבירה פלילית?
יש בעולם בעיה חמורה של איסלמופוביה, אבל לא מההיבט שאני מעלה. כאן מדובר במעמד האשה. לכן יש ארגוני נשים מוסלמיות בגרמניה, בצרפת בישראל ובמצרים שנאבקות נגד שעבודן של נשים ונגד ניצולן כשפחות מין.
אני חוזר שוב לטורי. יש כאן בעיה בתוך בעיה. איך מטפלים נכון בסוגיית הקטינות שנפלטו ממעגל הלימודים באמצעות שרותי הרווחה, או מה שנשאר מהם, ואיך עושים זאת במציאות הישראלית בלי להיגרר לסצינה הגזענית.על זה קמינר לא עונה, בעיה של ההורים, לא שלו.
קמינר גם לא הצליח להשתחרר מסימני ההיכר הקומיסריים של התקופה הסובייטית, ולכן הוא לא יכול להתאפק ומסיים את תגובתו בנידוי וגירוש מכל חוג שמאלי. מזל שיש לי כמה חברים בסקנדינביה שלא פועלים על פי התסריט של קמינר.
ראובן,
נראה לי שאתה מנסה לנתח את המצב בצורה סוציולוגית קרה ואילו גדעון פשוט אומר את דעתו. אתה שם את הדגש החברתי, ואילו גדעון מצביע על האלמנט הערכי (לפי השקפתו). אתם למעשה לא מנהלים ויכוח, אלא דיאלוג, ומוסיפים זה על גבי זה, כאשר אתה מתמקד בעיקר בפרקטיקות הממסדיות ואילו גדעון יוצא מנקודת ייחוס אידיאולוגית. לכן, אין ביניכם בהכרח סתירה ונראה כי הטיעונים מתווספים ולא סותרים.
רואים שאתה אוהב לכתוב בסעיפים.
אני אנסה לנהוג בדרך זו.
אתה כתבת כי אינך "בטוח מי משנינו מתבלבל."
תהיה בטוח.
איך אתה יכול להיות בטוח?
תראה מה אפשר לעשות עם ההתייחסות לסעיפים שלך אשר לפנינו.
1. לשמחתנו סטלין לא יכול היה להניח כלום לבדו. ובוודאי שלא הניח את היסוד לחיסול מדינת הפועלים. עובדתית:
א. בהתחלת, כאשר סטלין התחיל למלא את התפקיד בראש הנהגת המפלגה ובראש המדינה הסובייטית החדשה, ברה"מ הייתה ארץ נחשלת ביותר מכל הבחינות (אם תרצה אני יעזור לך למצוא את כל הנתונים).
ב. בסוף, כאשר סטלין מת ונעלם, ברה"מ הייתה:
I. מעצמה פוליטית, כלכלית, צבאית ותרבותית (גם כאן, אם תרצה אני יעזור לך למצוא את כל הנתונים).
II. מערכת האנישה הסובייטית כמעט והתרוקנה (ראה "האמת שאבדה").
III. הראשונה בניצול האנרגיה הגרעינית למטרות אזרחיות.
IV. רב-תרבותית בממדים לא מוכרים עד כה.
V. בעלת הכמות הגדולה ביותר של מקורות להעשרת החינוך (ספריות, בתי ספר, אוניברסיטאות וכו’).
VI. למשענת יציבה לטובת עמי העולם בכלל ולטובת הפועלים בכלל (מהלידות של "מדיניות רווחה" קפיטליסטיות עד להתעצמות הגל האנטי-קולוניאלי ולניצחונות סוציאליסטיות בהתפשטותן).
ג. באמצע, לחברה הסובייטית הישגים אין ספור, וביניהם:
A. הובלה מכרעת בחיסולה של הסכנה הפשיסטית על האנושות כולה. (כאן אתה יכול להיעזר בקובץ של 60 שנה לניצחון על הפשיזם באתר שלי).
B. בניית הסוציאליזם הסובייטי עם כל מה שמשתמע מכך:
I. גישה חופשית לכל בחינוך, בתרבות, ברפואה, בעיסוק (אבטלה 0), בדיור, בעבודה (כל אישה, אפילו אם של הרבה ילדים יכלה לשמור גם על הילדים שלה וגם לקריירה בעזרת מעונות המדינה), בתפקידים ציבוריים (כל אחד ואחת יכלו לתרום לפתרונות של הבעיות החברתיות-כלכליות שהעם הסובייטי).
II. חוסלו התנאים לטובת הגזענות, הזנות, הסמים, ניבול הפה, ובכלל האלימות בתוך המשפחה או בתוך החברה בכללותה.
III. כל תרבות, גם זו הדתית, קיבלה את התקציב שלה.
IV. כל האזורים העניים באמצעים זכו לתמיכות פיתוח הנחוצות.
C. הקמתו של המרכז הפוליטי לסיוע ותיאום בין כל המפלגות הקומוניסטיות בעולם כולו (כולל סיוע לארצות מתפתחות או, נכון יותר, מנוצלות).
D. עידוד להתגבשות המדיניות הבלתי מזדהה.
E. בלימתה, ואף עצירה וגם חיסול, של החרפת ההשתלטות האימפריאליסטית של המונופולים על ניצול מחפיר ביותר במקורות התעשרותם של קומץ הולך וקטן בין בעלי ההון (דבר שקיבל תנופה בריונית מוכפלת ומכופלת לאחר התמוטטות המשטרים הסוציאליסטים בהתחלת שנות התשעים ראה ניתוח על מלחמת לבנון, באתר שלי גם הוא).
ד. לאחר מותו של סטלין, כל זה ועוד, למרות כל המאמצים הנפשעים למחיקת ההיסטוריה המפואר של הניסיון הבולשביקי, עדיין מלהיב, מלהיט וסוחף גלים מתחדשים של מהפכנים המגלים כי סטלין:
2. נלחם ללא פשרות למען התהליכים הדמוקרטיים תוך התנגדות חריפה לבירוקרטיה ולבירוקרטים לכול אורך חייו.
3. תמך ללא הרף בביקורת ובביקורת עצמית עניינית.
4. חינך את המנהיגים ללכת לבית הספר של האזרחים מין השורה.
5. פסל כל צורה של הטבות, התרפסות או חנפנות כלפי הדרגים ה-"גבוהים".
6. חי מצוין עם האופוזיציה הלגאלית, כלומר האופוזיציה שלא מפוצצת רכבות ומבצעת כל שאר החבלות המחתרתיות של הרס והרג (ראה משפטי מוסקבה).
7. דבק בעבודת צוות ואהד את ההתייעצויות.
השלם את החסר.
אנג’לו איידן
אינני בטוח מי משנינו מתבלבל.
1. לצערי סטלין הניח את היסוד לחיסול מדינת הפועלים.
2. מדינת פועלים צריכה ויכולה להיות יותר דמוקרטית ממדינה הנשלטת ע"י ההון.
3. השלטון של מדינת פועלים חייב לפעול על פי כללים דמוקרטים – דיון פתוח, חופש בקבלת החלטות, התארגנות של מפלגות פועלים והתארגנות בסיעות.
4. לא כל ביקורת שורשי בהון ולא כל מבקר צריך להעלם.
5. השלטון צריך להיות נתון לביקורת מתמדת של החברה חברי המפלגה צריכים להיות "המשרתים" של החברה ולא אלה שנהנים מזכויות יתר.
6. מפעלים וכו’ צריכים להיות מנוהלים ע"י העובדים ולא ע"י מנהלים שהוצנחו מלמעלה.
גם לבדואים צעירים יש זכויות
הבה נקרא בעיון ובקפדנות את פרי עתו של גדעון על קגרית גת:
"לפני זמן מה התקיים בקרית גת כינוס שארגנה העירייה בשיתוף עם המשטרה בנושא מערכת הקשרים בין קטינות מהיישוב לבין בדואים באזור."
גדעון אינו אפילו מעיר לגבי עצם המסגרת ולגבי הגדרת "הבעיה" כפי שהגדירוה העירייה היהודית והמשטרה היהודית. התפקיד האלמנטארי של עיתונאי יהודי דמוקרטי היה להעיר ולערער על הרכב המתדיינים כאשר שתי רשויות ממלכתיות ישראליות מתכנסות כדי לדון בצעירים בדואים בלי לזמן נציגי הציבור הערבי-בדואי מבלי לזמן כל גורם מקצועי עצמאי.
לפני המשך הטיפול הלקוי בנושא היה אמור גדעון להסתייג מהניסוח "הבעיה" על ידי הרשויות. הוא לא עשה כך. היה עליו להבהיר חד-משמעית: כל עוד צעירים יהודים וערבים מתנהלים במסגרת החוק, אין שום פסול בהתיידדות ביניהם. גדעון מתעלם ממהות "הבעיה". הרשויות בקרית גת רואות עצמן כממונות על המוסר של הצעירות והן פועלות למעשה בשליחות העסקנים היהודים בעירייה. גדעון מודה שיש מניעים גזענים ברשויות אך מטשטש את המצב כפי שהוא.
הכללותיו והסטריאוטיפים של גדעון כלפי הצעירים הבדואים משרתות את ההתנכרות לזכויותיהם האנושיות והאזרחיות הרי מדובר באנשים שהם חפים מפשע! אין צורך בנימוקים חצי פלילים ("יש לנו בעיה"). אם העירייה והמשטרה מבקשים לצמצם את חופש הבנות לפי דרישת הוריהם – זה עניינם הפרטי.
גדעון כתב ולא התבייש: ומצד שני צעירים בדואים, שגם הם חלק מהמצוקה הישראלית עם הייחודיות שלהם, שבחברה בה הם חיים מעמד האישה לא מאפשר קשירת יחסים חופשית, מוצאים את דרכם אל אותן קטינות.
גדעון שביקש להסביר לנו את המנטליות של הצעירים האלה אומנם לא השתמש במילה זו. אך הכוונה היא בדיוק לכך. הוא לא השתמש במושג "מנטליות" כיוון שהוא מושג "שרוף".
אך חמור מכול הוא התיאור של התנהגות חוקית כסכנה לציבור היהודי וקטינות של קרית גת. הבדואים לא נפגשים ולא מתיידדים עם בנות קרית גת אלא "הם מוצאים את דרכם אל הקטינות."
יש לי בשביל גדעון עצה ידידותית. צורה כתיבה כזאת אם תפורסם בצרפת, באנגליה, בגרמניה, בספרד, בסקנדינביה וכו’ תזכה מי שמתבטא כך בנידוי ובגירוש מכל חוג שמאלי. וזאת למרות גלי האיסלמו-פוביה השוטפות את המערב הנאור כולו.
כל הכבוד לגדעון ספירו ששומר על גישה שמאלית עקבית ומוסרית ולא נכנע לסוג של טרור סחטני וגזעני במהותו, הפעם נגד נשים, שמפעיל דניאל בשמו של "השמאל כאילו".
דניאל הוא לא מקרה ראשון של מי שמופיע כשמאל רדיקלי, ומגלה קהות, אפילו גסות, כשמדובר בנשים.
כבודן של הקטינות האומללות בקרית גת הוא למרמס בעיני דניאל ובתנאי שהרומסים הם ערבים. בכדי שדניאל יתעורר למחות הוא זקוק לתמונת ראי לפיה הרומסים הם מתנחלים והנרמסות קטינות מכפר פלסטיני.
ההבדל בין גדעון ספירו לדניאל הוא, שספירו יתקומם בשני המקרים, מתוך גישה אוניברסלית של כבוד האדם, שהיא כמובן גם כבודה של האשה, הנערה והילדה.
אם דניאל החליט להיעלם מהאתר, הנשים בוודאי לא יצטערו.
זהו. די. נגמר.
כאשר בסיום הספר האחרון בסדרת "נרניה", "הקרב האחרון", מורה אסלן לענק "כעת הבא את הסוף" – מן-הסתם, לכך התכוון.
מצד א’ קמינר, איידן ו"פטריוט", השרים שירי תהילות-סטאלין, כאשר – בהכרח!! – כל פשעי-סטאלין, הגולאגים, ההרעבה, השמדת-המיליונים ועוד, אינם אלא "תעמולה אימפריאליסטית", כנראה מבית-היוצר המשותף – לשיטתם – לגרמניה הנאצית, לארה"ב ולחייזרים האפורים מרוזוול.
מצד ב’ גדעון ספירו, עד לאחרונה איש שמאל דגול ומופתי, שכעת בחר להצטרף – למרבה האימה והזעזוע – להסתתם של הגרועים בכהניסטים, נגד "הערבים הנחותים האלה, הגוזלים את בנות-ישראל טהורות-הגזע ומטמאים אותן, בלה-בלה-בלה!!!!!!!!!!11″
במצב הזה, חברות וחברים, כבר אין שום טעם להמשיך. אני הלכתי. השמאל האמתי בארץ – אינו קיים עוד. יהא זכרו ברוך.
גדעון, למה לפגוע ברמת הדיון שאינה גבוהה בלאו הכי. כדי לזכות בנקודות אצל הג’מעה אתה מחבר אותי עם אנג’לו. איזה תחכום! ואז אתה פותח בדיון שטחי על הדיקטטורה של הפרולטריון. אתה נוהג לפתור בעיות היסטוריות מורכבות בכמה סיסמאות האופייניות לנתן שרנסקי ואם משיבים לך כגמולך אתה כועס על שמגיבים על שאלה היסטורית בצורה תמציתית.
אפשר לייעל את הדיון. יש בבוידם המון מאמרים מצהיבים של הרצל רוזנבלום העורך המנוח של "ידיעות אחרונות". כל מה שאתה אומר על נושא הקומוניזם נכתב שם מזמן. רוזנבלום לפחות הרגיש מאוים על ידי הקומוניזם החזק ומתחזק.
במאמציך הנואשים להיבדל מהחבורה שנקלעת אליה אתה דורש שנאמץ את התיאוריות שלך. לידיעתך, בביטאונים העיוניים של השמאל ובכתבי עת מדעים, מתנהלים דיונים מרתקים על ההישגים ועל הכישלונות של מפעל הלניניזם.
חבל שאתה יורד לרמה שטחית של ניתוח, דווקא כאן.
לדניאל,
אתה נסחף למחוזות הזויים. יש משהו גזעני באנטי גזענות שלך עד שאתה עושה סיבוב של 360 מעלות ונפגש באופן מוזר עם הכהניסטים. כפי שראובן קמינר ואנג’לו איידן רואים במי שמבקר את לנין את בן בריתן של הפשיזם כך אתה רואה במי שמבקר את יחסם הגזעני של חלקים נכבדים בחברה המוסלמית והערבית לנשים, את בן בריתו של כהנא.
לאט לך. איך קפצת למושגים כמו "הערבים הנחותים האלה שגוזלים את בנות ישראל טהורות הגזע". אף אחד לא מדבר כאן במושגים כאלה חוץ ממך. המאבק בגזענות הישראלית כלפיי ערבים אסור שיביא אותך להגנה על גזענות בחברה הערבית, והיא קיימת בשפע, לא רק כלפיי נשים.
הנה סיפור מהחיים. חבר שלי, פלסטיני שחור, ישב בכלא הישראלי 17 שנים כלוחם נגד הכיבוש. לאחר שהשתחרר, רצה להקים משפחה. אסיר שישב שנים רבות בכלא הישראלי בגלל מאבקו בכיבוש נחשב בחברה הפלסטינית גיבור, ובצדק. ואף על פי כן משפחות פלסטיניות רבות פסלו אותו להינשא לבנותיהם, בגלל צבא עורו. צחוק הגורל, שבסוף נישא לבדואית שחורה מישראל.
בחברה הפלסטינית יש גם גזענות קשה נגד הצוענים. יש קהילה צוענית במזרח ירושלים, והסבל שהוא מנת חלקם בחברה הפלסטינית, הוא נורא. אסור לעצום עיניים בנושאים האלה, אחרת תמצא את עצמך מגן על כהניסטים ערבים.
אני תומך נלהב בנישואים אזרחיים ובהפרדת הדת מהמדינה משום שאני תומך בין השאר בזכותו של כל אדם מכל לאום או דת להינשא לכל אדם אחר מבלי שיהיה כבול לאיסורים דתיים או לאומיים.
זה כולל כמובן גם נישואים בין יהודים לערבים.
אני תומך גם בזכותו של כל אדם לחיות עם רעהו גם ללא ברכת הממסד, בין דתי בין אזרחי.
הנה עוד סיפור. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הייתה פרשה שהסעירה את התנועה הקיבוצית של מפ"ם. קיבוץ גן שמואל סירב לקבל לחברות בת קיבוץ שנישאה לערבי. אני ניהלתי אז קרב איתנים בעל המשמר נגד הקיבוץ והתנועה שגיבתה אותו. זה לא עזר, הם לא התקבלו לקיבוץ. (לבסוף נמצא קיבוץ אחר שקלט אותם). למה אני מספר לך כל זאת? כדי להדגיש כי מאבק נגד גזענות ובעד שוויון זכויות אין פירושו לתמוך בגזענות ובאפלייה נגד נשים, גם כשהיא באה מערבים. ובחזרה לקריית גת. כאשר צעירים, (שם זה בדואים, אבל במקום אחר זה יהודים או רוסים או גרמנים) מנצלים ומפתים קטינות ממשפחות מצוקה שנפלטו ממעגל הלימודים,שמצבן הכלכלי קשה, זה סוג מסוים של סחר בנשים. ואני נגד סחר נשים, ומגנה כל מי שעוסק בכך, ללא הבדל דת גזע ולאום. ואתה?
לא פעם נטען נגד מבקרי פעולותיה של מדינת ישראל בשטחים שהם אנטישמים. אני מניח שאתה מסכים איתי שזו שטות מוחלטת. ובכן, טיעוניך נגד גדעון ספירו נגועים באותה שגיאה – ניתן לבקר את יחסה של החברה הערבית לנשים מבלי להיות כהניסט או פשיסט (ואני בהחלט מודע להבדל בין המקרים – בראשון הביקורת מופנית כלפי מדינה ובשני – כלפי תרבות).
הרי גם מתוך חברה זו עצמה צומחת ביקורת עצמית בעניין זה, במיוחד בנושא רצח על "כבוד" המשפחה. מה תאמר לנשים כמו עיידה תומא סולימאן? שהן כהניסטיות? רק בגלל שהן מבקרות את החברה הערבית?
אגב, לא שכחתי את התגובה שסיימת במילים "מדינת היהודים – אומר הכל". כנראה שגם אתה לא נקי מגזענות (או אולי ביקורת עצמית?).
גם אני וגם רבים אחרים הגענו למסקנות שלנו על סטאלין לאחר נפילת ברה"מ, ככל שהדיכוי של הקפיטליסטים והאימפריאליזם המערבי בעולם הלך וגבר.
דניאל, אתה יכול לא להסכים איתי בעניין סטאלין וברה"מ, אך בוא נמשיך לפעול ביחד בעניינים שאנחנו כן מסכימים כמו מאבק בכיבוש של השטחים הפלסטיניים, בפגיעה במשכורות וברמת החיים של הפועלים ועוד.
גדעון,
כתבת: "האם כאשר הדברים חוקיים, אז הכל בסדר? הכיבוש חוקי,ה"סיכול הממוקד", אותן הוצאות להורג ללא משפט הן חוקיות, הפקעת הקרקעות היא חוקית…"
האם ירי של קסאמים לשדרות זה חוקי? מי הגדיר מה חוקי? מי הגדיר מה לא חוקי? אם יש ערכים אוניברסליים, הרי שלפלשתינאים אסור להתנגד בצורה אלימה לסיפוח כמו שלישראלים אסור לירות על אוכלוסייה.
האם אנחנו מגדירים מצב לפי התיאוריה או לפי הנתונים בשטח? האם חוקים של דיכוי תקפים כמו חוקים בהיעדר דיכוי?
אני רותחת אל מול הצביעות השמאלית-שוביניסטית של ראובן קמינר שמגדיר את מערכת היחסים בין הבדואים בדרום לקטינות מקרית גת כ"התיידדות". סוג זה של "שמאלנות" אופייני לגברים אשכנזים מהמעמד הבינוני שמצד אחד מתגוררים בשכונות מהן גורשו פלסטינים (קטמון, עין כרם, קרית יובל – לשעבר בית מזמיל – עין הוד וכו’), שמעולם לא התערבבו בקרב אוכלוסיה ערבית, וכפיצוי על מצפונם הרע נותנים גיבוי לניצול ציני של נערות במצוקה במסווה של "אחוות עמים".
אני תושבת הדרום, ומכירה את הנושא. אין כאן התיידדות אלא מערכת יחסים המבוססת על פיתוי וניצול מיני של קטינות במצוקה.
בדרום מדובר גם בבדואים בגלל ההרכב הדמוגרפי של האזור, אבל התופעה אינה "בדואית" או "יהודית", כפי שאומר בצדק גדעון ספירו, אלא אוניברסלית. בגרמניה אין בדואים אבל התופעה קיימת והמנצלים הם לעתים קרובות צעירים מהסצינה הימנית של ניאו נאצים. כמעט אין מדינה בעולם, כולל מדינות סקנדינביה, שלא סובלת מהתופעה ומטרידה את שרותי הרווחה.
אכן, ספירו צודק באומרו כי בגלל מציאות הסכסוך והאפלייה, הטיפול בנושא יכול בקלות לגלוש לסצינה הגזענית, ורק אנשים בעלי השקפת עולם הומניסטית ונתונים מקצועיים טובים יטפלו בבעיה ברגישות הראויה. בישראל הסיכוי לכך לצערי לא גדול. יש כאן בעיה, ביטוי מעט צמחוני, ואין לעצום עיניים רק בגלל שהמנצלים הם בדואים.
כשקראתי את קמינר ושאר המרקסיסטים פה נזכרתי בבדיחה שסיסמת המרקסיסטים היא:
"אין אלוהים וקרל מרקס הוא נביאו"
אתה מתבלבל חזק יא חביבי, אבל ממש חזק.
אחרי סטלין, התחילה העלייה של הרוויזיוניזם.
זהו האחרון אשר פשט-רגל. זה בדיוק הרוויזיוניזם בתנועת הפועלים האוייב המסוכן ביותר.
לקח להם שלושה עישורים בכדי לשקם את הקפיטליזם בברה"מ. וזה בגלל שהרוויזיוניזם הכרושצ’וביטי קיבל לידיו חברה סוציאליסטית עם שורשים איתנים בקרב העם הסובייטי המגויס בהתלהבות סביב ההנהגה הפרולטרית לפי כן. מכרושצ’וב עד גורבצ’וב נעשו מאמצים אדירים על מנת להרוס את השורשים הללו.
אנחנו חסידים של אף אחד. אנחנו פשוט יודעי להעריך את החשיבות הענקית שבניסיון הסובייטי בעידן סטלין: עד עצם היום הזה, האנושות לא הכירה תוצאות ממשיות לטובתה בממדים כל כך מתקדמים ובכל התחומים הדבר מרתיח אותם, את המעמדות הבורגניות והבורגניות למחצה. וזו היא הסיבה שדוחפת את האחרונים להפריש כל כך הרבה רעל: רק השם של סטלין, נעזוב לרגע את התמונה שלו, מכניס אותם לחרדה חסרת ישועה. ישנם בעלי תואר שלא יכולים לסבול את המחשבה שלנו, העמלים הפשוטים, יש את האינטרס המתקדם ביותר. אבל, אין להם ברירה אלא לעקל את העובדה הזו, כי בהיותינו הרוב, כדאי לנו לשמור על הערכים הדמוקרטיים נגד תכסיסי המעמדות שבמיעוט.
שלא תבין אותי לא נכן ערכים דמוקרטיים הם לא צורה דמוקרטית של משטר. ‘הדיקטטורה של בעלי ההון’ או ‘הדמוקרטיה בורגנית’ הן לא יותר מאשר אותה הגברת … בשינוי מילולי.
זה בהקשר להערה מספר 4 שלך.
בהקשר להערות 2 ו-3, אני מציע לך לקרוא מה שכתוב באתר — קישור — ,
במיוחד הקובץ ‘האמת שאבדה’, וזה לפני שתגיע למסקנות פזיזות.
אנגלו איידן
מספר הערות:
1. מדוע חושבים מתנגדי לנין שהמערב בתמיכת ההון היה מאפשר הקמת מדינה המתנגדת להון ?
2. להזכיר לחסידי סטלין שהאיש הזה ריסק את המפלגה הקומוניסטית והוא אחראי לרציחתם של אלפי קומוניסטים והשחתת השלטון.
3. לא במקרה ברה"מ התרסקה את סיבות ההתרסקות ניתן למצוא ברציחתם והשתקתם של מאות אלפי קומוניסטים שהם הם היו הכח המניע למהפכה.
4. ממש לא מפתיע שהיום לאחר התרסקות ברה"מ רוב האוליגרכים ( כולם ? ) היו מקורבים לשלטון.
התיצבותו של אנג’לו איידן לצדו של ראובן קמינר הוא מעשה מתבקש ומחדד היטב את המחלוקת.
הוא מזכיר את היעד הנכסף "הדיקטטורה של הפרולטריון" ובכך מציב את חומת ההפרדה בין סטליניסטים לדמוקראטים ושוחרי זכויות אדם. דומני כי מונח זה מופיע אצל מרקס רק פעם אחת בכל כתביו, ולכן גם לא טרח להרחיב בנושא, אולם אצל לנין וסטלין הוא הפך לעיקר העיקרים.
דיקטטורה של הפרולטריון, הוא שם כסות לדיקטטורה של המפלגה, או מוטב לומר, דיקטטורה עריצה של צמרת המפלגה נגד העם.
זה לא רק ברית המועצות. מבין כל המדינות שנהגו על פי הדגם הסובייטי של דיקטטורה מפלגתית, אין ולו אחת שיכולה לרשום לעצמה את תמיכת רוב העם. ההבדל בין המדינות השונות הייתה אך ורק במידת האכזריות שהפעיל המשטר. החמר רוז’ בקמבודיה, סטלין בברית המועצות, מאו טסה טונג בסין וצאושסקו ברומניה היו הדגמים היותר אכזריים ורצחניים בתועבת הדיקטטורה.
כל מאמץ לשכנע אנשים המסנגרים לאמונות תפלות מתגלה בזבוז לחרטה.
אלה הם אנשים של תורות ה-’אילו’.
התיאוריות שלהם על עוצמות הנאורות הן בעצמן לא יותר מאשר דוגמות.
גם חיילי הפשיזם פועלים על פי נוסחאות.
יותר החיילים הם פשיסטים, יותר חזק המנפנפים בדגלי הנאורות.
מה יש להם, חוץ מהנאורות, במה לנפנף? אם הנאורות לא מתבססת על גזע או על לאום, אז היא מוצאת את נחלתה בתרבות. לא קשה להם אפילו לערבב בין כל הגורמים האלה לפיתוי רב גווני.
אבל, כאשר תרבות מסוימת עושה את זאת תוך עוינות לאימפריאליזם, גם המסנגרים לאמונות תפלות וגם הפשיסטים נזעקים ביחד לחרבות הנאורות שלהם. שניהם שונאים את הקומוניזם מתוך מניעים שונים. יחד עם זאת, מלחמתם היא זהה: בעוד שהפשיסטים שומרים על האימפריאליזם בגלוי, המסנגרים לטובת שרידי הנאורות הבורגנית מתקופת המהפכה הצרפתית, באמונה שלמה כי ההגנה הזו מסוגלת למנוע את הדיקטטורה של הפרולטריון, מתיישרים הם עם הפשיסטים.
מובן ששומרי השרידים מעלים את קולם גם נגד הנאורות הפשיסטית, הרי שבשבילם, כמו אצל הפסיטים, קיימת רק נאורות אחת: הנאורות של ההומניזם הפוסט-מודרניסטי, או במילים פשוטות חרות למעמדות הביניים. אף על פי כן, גורל הזעיר בורגנות נחרץ. עליהם לבחור בין הפטיש לבין הסדן.
בינתיים לא רע להם כל כך, והם יכולים להמשיך לספר את אותם הסיפורים על הגולגים. וזה תוך התעלמות מכוונת גם מהמחקרים, הנוגעים לסיפורים שלהם, של המשלחת האמריקאית, המלאה פרופסורים ודוקטורים, של חוג להיסטוריה באוניברסיטת לוס אנג’לס (UCLA).
מצידנו, אנחנו, המכונים ‘סטליניסטים’, אנשי "החוקיות המדעית" באמת ולא כפי שהיא מוצגת, שהמחקרים מבססים את מעשיהם (אפשר לחשוב כי הבורגנות הגדולה היא נטולה צוותים ענקיים של מדענים בתחומי הפוליטיקה, החברה, הכלכלה, הטכנולוגיה, התעמולה, המלחמה וכן הלאה), נוביל בהם, כאשר יהיה להם ממש רע, את החלק שלא יצטרף לבעלי ההון המונופוליסטי אלה של המיליארדים ושל הטריליונים אלה אשר "אילו … מעט י ו ת ר נאורים … "
אנג’לו איידן
הכי קל להאשים את החרדים בהשתמטות ולקבור את הראש בחול. תופעת ההשתמטות מדאיגה ופוגעת בכל המגזרים. בכל אופן ניתן לראות באופן ברור שאחוז הקצינים ולוחמי יחידות העילית במגזר הקיבוצי הולך וקטן ואת מקומם תופס הציבור ה"כתום". ואם כבר אמריקה ישוחרר יונתן פולרד לאלתר
"רצח מיליונים בגולגים" זה המיתוס של המערב. בפועל קיבלו עונש מוות כ-650 אלף אנשים. במשך 29 שנות שלטונו של סטאלין. חלק מן ההרוגים היו פושעים גדולים, כולל משתפי פעולה עם הנאצים. היו בין ההרוגים גם חפים מפשע ואני לא מצדיק את זה. מדוע לא מקימים מוזיאונים במקומות שהיו גולגים, כמו שהוקמו מוזיאונים באושוויץ, מאידנק, יאסנובאץ, דאכאו ועוד. כנראה מתנגדי הקומוניזם לא רוצים שהאנושות תדע שמספר האסירים וההרוגים לא היה כל כך אסטרונומי. קבר אחים הגדול ביותר בשטח ברה"מ הוא בבאבי יאר שבו הנאצים רצחו כ-200.000 אנשים, רובם יהודים.לפני זמן קצר נפתחו הארכיונים ברוסיה ואז חלק ממממיאי המיתוסים על רצח מיליונים הודיעו: "אולי טעינו במספרים אך בכל זאת הנפגעים הם חפים מפשע". גם בערוץ 2 פעם אמרו את האמת שבתקופת סטאלין מאות אלפי נהרגו ומיליונים סבלו- זה נכון. "מיליונים נרצחו" זאת ההמצאה של נציגי התאגידים הבינלאומיים, שתאפשר להם לשדוד את האוצרות של העולם השלישי, לפגוע בזכויות העובדים, ולפתוח במלחמות. המיתוס הזה דומה למיתוס על "נשק ההשמדה ההמונית שנמצא בעירק"!
בהונגריה היה נסיון של משתפי פעולה עם הנאצים לחזור לשלטון, ובצ’כוסלובקיה היה ניסיון להכניס לשם את חיילי נאט"ו לכן המרידות האלה דוכאו בצדק. אני מאחל הצלחה לכל כוחות ההתנגדות לנאט"ו בעירק, באפגניסטן ובכל מקום אחר. נאט"ו נלחם למען הרווחים של התאגידים הבינלאומיים!
לראובן קמינר,
הקורס הקצר לתולדות ברית המועצות שמעביר קמינר בתגובתו מחזיר אותנו לימי סטלין האפלים בהם הוטבעה הסיסמה או שאתה בעדנו, או שאתה בעד הפשיסטים.
אז לא. אני נגד הקומוניזם הסובייטי ונגד הפשיזם וגם נגד הסוציאל-דמוקרטים שלא עמדו בפרץ והתגייסו, כל אחד במדינתו, למרחץ הדמים במלחמת העולם הראשונה.
קמינר חוזר למושגי האונציקלופדיה הסובייטית לפיה ברית המוצות לא אשמה בכלום, ואם יש תקלות, הרי שכל האשמים מצויים בעולם העוין שמחוצה לה.
מי אשם בגולאגים ורצח המיליונים? מי אשם במשפטי מוסקבה וברצח צמרת הצבא האדום? מי אשם בפלישות להונגריה ולצ’כוסלובקיה? מי אשם ברצח האנרכיסטים במלחמת האזרחים בספרד שבוצע בהוראת הקרמלין? לאלוהי "המרקסיזם המדעי" פתרון. בהזדמנות זו אני מבקש להבחין בין מרקסיסט לבין מי שנעזר בכתבי מרקס תוך הפעלת בקרה מבלי לקבל כל מלה כתורה מסיני.
אני שייך לאלה הסבורים כי הדיקטטורה הסובייטית הרעילה את הרעיון הסוציאליסטי ויקח שנים רבות לשכנע אנשים כי הרעל הוא לא יחלק מהרעיון.
בנושא קרית גת,
המונח מנטליות בו משתמש קמינר לא הוזכר על ידי ולא במקרה.
בנושא מעמדה של האשה במרבית המדינות והחברות המוסלמיות אני מקבל את עמדתו של המשורר ד"ר סלמאן מצאלחה, שאמר כי כל עוד האשה בחברה הערבית והמוסלמית סובלת מדיכוי וחוסר שוויון אין סיכוי שהמדינות הערביות תצאנה מנחיתותן הכלכלית והחברתית. הוא רואה בשחרור האשה מכבלי הדת והמוסרת תנאי בסיסי ליציאה מעבדות לחרות, מעריצות לדמוקרטיה.
קמינר ודניאל טועים אם הם מתעלמים מהמצב הזה. הסקסיזם הוא בן בריתו של הגזענות. אותם צעירים שלא רואים פגם מוסרי במערכות יחסים עם הקטינות בקרית גת, לא שונים, מאותם בחורי ישיבה שקיבלו היתר רבני ללכת לזונות גויות משום שלגביהן איו מתקיימת המצווה לשמור על טהרת האשה לפי משוגיהם.
בנושא זה אני נמצא בחזית אחת עם הלוחמות האמיצות בקרב החברה ערבית, בישראל כמו במקומות אחרים, הנאבקות נגד המציאות הקשה של אלימות נגד נשים שלעתים מסתיימים גם במה שקרוי "רצח על כבוד המשפחה". חברה בה מתקיים מנהג של "רצח על כבוד המשפחה" לוקה בגזענות כי בה בעת היא סבורה כי נשים שאינן חלק מהמשפחה, מהדת, מהעדה או האומה, כבודן לא נחשב ויכול להירמס.
חבל שקמינר ודניאל לא שותפים לכך.
ובעניין אחר…
הכינוס בקרית גת ומימדי הבעיה
כמדומני שגדעון, שהוא בדרך כלל טוב בעניינים כגון אלה, טעה בתיאור הבעיה ובמרשם לטיפול הנכון בה. הוא כתב: " יש כאן בעיה. מצד אחד קטינות שרבות מהן באות משכבות מצוקה, ומצד שני צעירים בדואים, שגם הם חלק מהמצוקה הישראלית עם הייחודיות שלהם, שבחברה בה הם חיים מעמד האשה לא מאפשר קשירת יחסים חופשית, מוצאים את דרכם אל אותן קטינות."
גדעון אומנם ער לכך שטיפול הרגיל בסוגיה זו "ישאב לסצינה הגזענות." והוא צודק. אך גדעון שהוא בדרך כלל יריב מושבע של הגזענות נכנע לאווירה שבה מתנהל הדיון. חוששני כי בהצגת הבעיה בצורה שהציג אותה גלומה נטייה מסוימת של הסתגלות לגזענות.
החובה הראשונה של אלה שמבקשים להטיב עם כל הנוגעים בדבר הוא מסע מתמשך, מעמיק ואינטנסיבי נגד הגזענות על כל צורותיה. מסע זה חייב להתנהל בכל המישורים: שלטון מקומי, רשת החינוך ושרותי הרווחה, מוסדות תרבות וחברה. ביחד עם המסע נגד הגזענות על הגורמים החינוכיים להתחיל להסביר לצעירם את עיקרי הסקסיזם בכל הנוגע לניצול האישה. אני במקום גדעון הייתי נזהר מסטריאוטיפים סוציולוגיים על המנטליות של הצעירים הבדואים. ואיני אוהב את התיאור של הצעירים "המוצאים את דרכם אל הקטינות." ניסוחים אלה אינם הולמים, לעניות דעתי, גישה אנטי גזענית.
הרעבה ההמונית -זה המצאה של הנאצים שכבשוא את אוקראינה במלחמת העולם השנייה, כדי לשכנע את האוקראינים להצתרף לשורותיהן. בפועל בשנינם 1932-1933 הייתה תקופה של מחסור ביבול והשלטון ניסה ככל יכולתו לעזור לתושבים ואז הרעב נגמר. האימפריאליזם המערבי, כמו גרמניה הנאצית, ממציאים שקרים על כל השליטים שלא ספקו רווחים לתאגידיהם!
היום מפריכים הרבה שקרים שהמערב המציא על סטאלין ועל ברה"מ.בגולגים היו פחות מ- 6 מיליון אנשים במשך 29 שנות שלטונו של סטאלין, חלקם חפים מפשע אך חלק הגדול מהם היו פושעים מצבא לבן, הצבא של פטליורה, רוצח יהודים ידוע ואחרים שרצחו אנשים רבים. על כך כתוב גם בספר שעל פיו עשיתי בגרות בתולדות עם ישראל. הספר נקרא "מגלות לקוממיות-תולדות עם ישראל בדורות האחרונים". בכרך ב’ בעמוד 17 כתוב במפורש "מתנגדי המשטר הסובייטי, ללא יוצא מן הכלל, חרתו על דגלם את הסיסמה "מוות ליהודים". אלה זרעו מוות והרס בכל מקום שדרכה כף רגלם. הפוגרומים שנערכו ביהודים היו האכזריים ביותר". וזה כתוב בספר לימוד ישראלי לא של סטאלין. האלה היו חלק גדול מהאנטי קומוניסטים.אחר כך הוכנסו לשם גם משתפי פעולה עם הנאצים.גם הם "הקורבנות המסכנים של סטאלי. בתוך מספר הזה נכללו גם פושעים פליליים. רוב גדול מאסירי גולאגים שבו הביתה אחרי שסיימו את מועדם או לאחר החנינה.
בשנת 1956 היה ניסיון של משתפי פעולה עם הנאצים לחזור לשלטון בהונגריה. המרד שלהם היה מלווה ברצח המוני של מתנגדי הנאציזם ובפוגרומים של היהודים בעיר מאטה זאלקה.זוהי "הדמוקרטיזציה" של הונגריה. כאשר עשיתי בגרות בהיסטוריה סיפרתי את זה בכיתה והמורה שלי, שבאה לארץ מהונגריה סיפרה שזה נכון והיא יודעת הרבה דברים על כך. לאחר דיכוי של המרד של הנאצים, האנרכיסטים ההונגריים ניסו להשתלט על המפעלים, אך הם נעצרו, אך לא הרגו אותם! לכן כל מי שמתנגד לפשעים שמבצע האימפריאליזם האמריקני וגרורותיו למען הרווחים של התאגידים שלו צריך לדעת להפריך את השקרים והמיתוסים שלו. כולנו מכירים את המיתוס על נשק להשמדה המונית בעירק שהומצא כדי לספק תרוץ לארה"ב לפלוש לעירק ולשדוד את משאביה. כך אנחנו חייבים להפריך את כל המיתוסים על ברה"מ ועל סטאלין, שהומצעו כדי להצדיק את המשך קיום של הקפוטליזם, אימפריאליזם דיכוי ורצח!
לגדעון ספירו,
ללנין היו את כל הכוונות להקים משטר דימוקרטי (אמיתי, לא דמוקרטי-בורגני), שכל פקיד משטר יוכל להיות מוחלף מיידית בבחירות דמוקרטיות וכו’ וכו’ (תוכל לקרוא את כל זה ב"המדינה והמהפכה" ובכתביו של לנין לאחר 1917).
אבל מה לעשות, אנחנו עושים את ההיסטוריה שלנו בתנאים שהוכתבו מראש, ובתנאים כאלו אפילו לנין לא היה יכול למנוע מבריה"מ להפוך לקפיטליסט ממלכתי שהמעמד השליט בו הוא הפקידות, ואין הרבה (אולי קצת) קשר בינו לסוציאליזם.
קשה להאמין שיש פעולה שלנין (או כל מישהו אחר) היה יכול לעשות בכדי למנוע את זה (למרות החשש הגדול של לנין מזה, כפי שבה לידי ביטוי בכתביו המאוחרים).
בנוסף, כמו הרבה שמאלנים לא מרקסיסטים, אתה לועג למדעיות של המרקסיזם ולא מבין שאי אפשר לפעול בצורה פרודוקטיבית בלי הבנה מדעית של המציאות (שרק המרקסיזסם מסוגל לה) והבנת יחסי הכוחות בין המעמדות גם לאחר מהפכה סוציאליסטית (כדאי לקרוא בעניין זה את ארנסט מנדל "תיאוריה מרקסיסטית של המדינה").
בתגובתך בכלל לא התייחסת למה ששאלתי.
בלי כל כוונות סמויות שאלתי למה אתה קורא לטורך "סמרטוט אדום", וגם הסברתי לך ששליט סעודיה לא יכול להיות יותר נאור, הוא לא ולא מתכוון לייצג את העם הסעודי, במדינה שולט המעמד השולט בעמדות המכריעות בתהליך הייצור והם עושים מה שטוב להם.
אידיאולוגיות לא נופלות מהשמיים.
זו התורה על רגל אחת של הסוציאליסט ספירו
לגדעון ספירו,
כתבת: "נקווה שמספר המבריזים בכיתות י"א רק ילך ויגדל ועימו גם מספר מקבלי הפטור מגיוס לצבא."
הלוואי. אך כאן טמון הפרדוקס של השמאל הסוציאליסטי בישראל: ככל שהקפיטליזם מתגבר כך גוברת ההשתמטות. כשישראל היתה יותר סוציאליסטית כך היתה פחות השתמטות חילונית.
כשאדם חי בחברה שמחבקת אותו כמו חברה סוציאליסטית, אזי בעת השתמטות הוא יחיה בדיסוננס קוגניטיבי וקונפליקט עמוק של בגידה במדינה שנתנה לו הרבה. במעבר לחברה קפיטליסטית, כך פוחת הקונפליקט של "להחזיר למדינה". לכן, הימין הקפיטליסטי פונה כעת לערכים היהודיים של האזרחים ולא הציוניים (פוליטיים-אשכנזים). נתניהו מצד אחד מפרק את החברה לגורמים, ומצד שני מכריז: "הממשלה צריכה לעסוק בשרידותו של העם היהודי", כאשר הדגש הוא על המרכיב היהודי (דומה למרכיב הפונדמנטליסטי אצל בוש).
בסיכום, בחברה יותר בסוציאליסטית היתה פחות השתמטות לגיטימית מאשר בחברה קפיטליסטית.
אני מבין שעלינו להתרגל לכך שכל פעם שטקבקיסט יאשים את גדעון ספירו שהוא לוקה במרקסיזם או במידה מגונה דומה יצטרך גדעון להוכיח את נאמנותו לערכי הנאורות באמצעות התקפה פרועה נגד הקומוניזם.
לעצם העניין ובקיצור רב, הקומוניזם קם בהנהגת לנין והפך לגורם אדיר לשחרור. עמדות לנין נחלו ניצחון דווקא על רקע הבגידה האומללה של סוציאליסטים, מתנגדי לנין למיניהם (ונאורים כולם) בתקופת מלחמת עולם הראשונה. אותם סוציאליסטים ועמם הליברלים כולם "נאורים" – שמעו את תופי המלחמה, עשו במכנסיים ומיהרו לשלוח את בני עמם להילחם ולרצוח אלה את אלה.
אותם "הנאורים" היו בהמשך הזמן לחלק מוביל בחזית המלחמה, ההרעבה, החרם והניסיון לבודד את המהפכה הצעירה והאוטנטית ברוסיה שזכתה בתמיכה עממית בבית והתלהבות אדירה בקרב החלכאים והנדכאים בכול העולם. תחת דגל האנטי-קומוניזם ובסיסמאות הזהות לאלה של גדעון ספירו על "משטר עריץ ורצחני" טיפחו "הנאורים" כלי יעיל נגד "משטר הרצח והעריצות". היה זה כוח חדש ואנטי קומוניסטי שופרא דשופרא – הפשיזם. הכלי היה יעיל למדי. הפשיזם פגע בהתפתחות ברה"מ. האיום הממשי כפה התחמשות. הפלישה הרצחנית של הנאצים עלתה במחיר של 30 מיליון הרוגים והרס של 20 שנים של התפתחות.
גדעון מבטא קול אנכרוניסטי והסטירי בתוכן ובסגנון. מזמן לא שמענו את ההשמצות המיושנות האלה. השד יודע מה גורם לגדעון לפתוח במלחמת עולם נגד הקומוניזם בכל הזדמנות, ללא סיבה הנראית לעין. חוששני שגדעון אינו מרגיש בטוב שהוא בחברה של כל כך הרבה מרקסיסטים דוגמטיים שהם נגד הנאורות בגלל ההיצמדות שלהם ל"חוקיות מדעית."
למתקרא לנין,
לא במקרה שם הטור סמרטוט אדום ולא סמרטוט מרקסיסטי.
אכן אינני מרקסיסט. מרקסיסטים אדוקים לא אוהבים את המושג נאור. זה לא משתלב ב"חוקיות המדעית" שלהם.
מה שכתבתי על שליטי סעודיה נכון גם ללנין. אילו לנין היה יותר נאור, יותר דמוקרט, יותר אנרכיסט ופחות מרקסיסט במובן הקשוח והכמו דתי, קרוב לודאי שלא היה מקים משטר עריץ ורצחני שהתפורר כעבור 70 שנים.
הנזק שלנין, סטלין, ברז’נייב ודומיהם גרמו לרעיון הסוציאליסטי ולשמאל בכלל , הוא קטסטרופלי, בסדר גודל של 10 בסולם ריכטר. נזדקק לעשרות אם לא מאות שנים כדי להשתקם מנזקי רעידת האדמה הנוראה.
כמובן, ככל שתרבה אי-ההתגייסות לחוליות "הגדנ"ע", הרי זה משובח. למעשה, הנתונים טובים יותר מאלה שהציג הטרוריסט קהלני. קהלני מדבר, כנראה, על 40% יהודים בלתי חרדים שאינם מתגייים, ואם כך המספר גדול הרבה יותר, שכן גם הקטינים הערבים והחרדים אינם מתגייסים.
ברם, אין להקל ראש גם במספר המגוייסים הקיים. למעשה, הגיוס לארגון הגדנ"ע הוא פשע חמור ומדובר בהפרה של האמנה המאושררת ביותר במשפט הבינ"ל – אמנת זכויות הילד, השוללת גיוסם של קטינים. אמנה זו אשוררה בידי כל המדינות, זולת ארה"ב וסומליה. אך גם ארה"ב אשררה את הסעיף הפוסל גיוסם של קטינים.
הגיוס לחוליות הגדנ"ע מצביע עד כמה מערכת החינוך הישראלית היא רקובה ועד כמה על התלמידים לבוז לאותם מורים סוכני כיבוש.
לא הבנתי עדיין מה פשר ה"סמרטוט אדום"?
בקשר לנפט-נשק כדאי לקרוא את "מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום".
"אילו שליטי האזור היו קצת פחות מושחתים ומעט יותר נאורים, היו מבינים כי ראוי להשקיע את רווחי הנפט בעקירת העוני, שיפור הכלכלה והעלאת רמת החיים של שכבות המצוקה במדינות האזור".
כמו כל שמאל לא מרקסיסטי אתה מחטיא את המטרה.
שליטי האיזור הם נציגים של מעמדות שליטים שעושים מה שטוב למעמדות הללו בדיוק כמו שקורה במדינות הבורגניות.
נאורות, כמו כל אידיאולוגיה (דתית,פוליטית,פילוסופית וכו’) לא נופלת מהשמיים אלא היא ביטוי למציאות החברתית.
הקשר בין ארה"ב ובין הסעודים הוא כמו הקשר שבין סוחר הסמים ובין המכור. ארה"ב היא ג’אנקי של נפט, וסעודיה היא הפושע הנצחי שאין לו שום תוכנית בחיים מלבד שחיתות בצל הרווחים הגבוהים.
בשביל לנתק את הקשר החולני הזה שבין סעודיה וארה"ב, צריך קודם כל לרוקן את כל מאגרי הנפט בסעודיה, ובכלל במפרץ הפרסי. בינתיים זה לא קורה, ולישראל נותר רק להביט בדאגה כיצד הדינמיקה של המכור והממכר לא יוצאת מכלל שליטה.
שמעון פרס הוא כבר לא פונקציה בפוליטיקה הישראלית. הוא רוח-רפאים של עצמו, ואין למעשיו או לדבריו כל השפעה. חבל לכתוב עליו.
בעניין העלמת ההתנגדות ממצע הפת"ח – לאבו-מאזן אין ברירה אלא לפרוש מן החיים הציבוריים. הוא נכשל שוב ושוב, הוא חוזר על חלק מטעויות ערפאת, והוא מייצג דור שכבר מזמן אינו רלוונטי למאבק הפלשתינאי העדכני. מוטב שיתפטר ויחזור לביתו, יש מנהיגים חדשים טובים ממנו (מישהו אמר ברגותי ולא קיבל?).
בעניין פרידמן-ביניש: זהו אכן מאבק מגוחך, סערה בכוס תה, סוג של "פרשת השבוע" לימי הקיץ החמים. אפשר להתעלם.
נדמה שכל הפוליטיקה הישראלית מבוססת על המיומנות הצבאית של מתנגדי הכיבוש: טווח הקטיושה, ורמת התיחכום של הקסאם הם שיקבעו איך ייראה האיזור שלנו בשנים הקרובות. מספיק שיכלול טכנולוגי קטן בפגז סתמי, וממשלות ישראל קמות ונופלות על הפרט הזה. לכל מי שחושב שפוליטיקה מבוססת על מוסר ולא על כוח, הגיע הזמן לחקור את השפעת טווח הקסאם על תאריך סיומו של הכיבוש הישראלי בשטחים.
אתה יכול לעצום עיניים אבל זה לא ישנה את העובדה שמדובר בתופעה, וכאשר אנו עוסקים בתופעה, אין מנוס מהכללות. קמינר לא מכיר את הנושא, הוא לא היה במקום ולא בדק ולא חקר, הוא סתם מפריח סיסמאות שנשמעות קורצות לסוג מסוים של שוביניסטים מהשמאל. אני מכירה את הנושא מקרוב, ולכן אני קובעת שהגזענות במקרה זה היא מצד אלה שמנצלים את הקטינות לצרכיהם המיניים באמצעות פיתויים שונים, כמו מתנות. זהו שלב אחד לפני הדרדרות לזנות ממש.
כאן לא מדובר ביחסי ידידות או חברות בין בגירים. קטינות שנפלטו מבתי ספר ונתונות במצוקה, הן כלכלית והן נפשית, מהוות טרף קל לצעירים חסרי מצפון ומצפן מוסרי. כפי שציינתי מדובר בתופעה אוניברסלית, לא בדואית ולא יהודית, אלא שבדרום, בנסיבות המיוחדות של הרכב האובלוסיה, הבדואים הם הגזענים, ובאזורים אחרים בישראל ובארצות אחרות הם שייכים לקבוצות אחרות.
"אין כאן התיידדות אלא מערכת יחסים המבוססת על פיתוי וניצול מיני של קטינות במצוקה".
ככה?
הגדרה כוללנית כזו מסבירה לדעתי את מה שמקומם את קמינר שהופכת בעייה של ניצול קטינות לגזענות נגד בדואים