בני הזוג ס’ ומ’ א’ הסודאניים וחמשה מששת ילדיהם מצאו בשבוע שעבר מקלט חם בביתה של משפחה בדווית ביישוב לקיה בנגב. קורות משפחת א’ משקף פחות או יותר את מצבם של כ-1,300 פליטים סודאניים (שליש מתוכם מוצאם מאזור מוכה השמד והחורבן, דרפוּר), שהצליחו להיכנס בחודשים האחרונים לישראל לאחר שחצו את גבולה עם מצרים. כשאר הפליטים הסודאנים הנמצאים בישראל, בני משפחת א’ חיים באי-ודאות גמורה: הם אינם יודעים איזה גורל מייעדת להם ממשלת ישראל.
ס’ (36) ומ’ (46) הם מהעיר מַלַקָאל, בירת מדינת הנילוס העליון בדרום-מזרח סודאן. הם משתייכים לשבט השִיללוּק. בדתם, הם נוצרים קתולים. בסודאן מ’ היה עובד מדינה. "בחודש ינואר 2000″, הוא סיפר, "נעצרתי על-ידי כוחות הביטחון שהעבירו אותי לעיר קוסטי וממנה לכלא בחרטום הבירה. בכלא הם חקרו אותי תוך כדי עינויים קשים. תחת העינויים, החוקרים ביקשו לסחוט ממני הודאה שאני פעיל ב"בצבא העממי לשחרור סודאן (SPLA)". צבא זה נאבק נגד השלטון המרכזי, בעל הצביון הערבי-מוסלמי, המסרב להכיר בזכויותיהם של מיעוטים אתניים ודתיים במדינה ונלחם בהם ללא רחם. החוקרים המענים ריכזו את מכותיהם בראשו של מ’. גם אחרי כשבע שנים, תוצאות העינויים נראות היטב עליו גם היום. כושר השמיעה של מ’ נפגע קשה. רעייתו וילדיו לא הורשה לראותו בתקופת המעצר.
כששוחרר אחרי חודש מהמעצר, השלטונות הסודאניים דרבנו את מ’ ואת משפחתו לעזוב את סודאן ולהצטרף לרבבות הפליטים הסודאניים החיים במצרים. מ’ ובני משפחתו נסעו בנפרד, ברכבת, לעיר הגבול ואדי חלפה, וממנה לקהיר. בבירה המצרית, נציבות הפליטים של האו"ם (HCR) לקחה אותם תחת חסותה. היא סיפקה להם מחסה, מזון ותעודה רשמית שהכירה בסטטוס שלהם כפליטים, שכלל תושבות זמנית ורשיון עבודה. בנוסף, הם נהנו מסיועם של ארגוני צדקה כנסייתיים נוצריים הפועלים במצרים.
עוד מימי הקונדומיניום האנגלו-מצרי בסודאן (1899-1951), רבבות סודאנים מצאו מקלט במצרים. מאז הוכרה עצמאותה המדינית של סודאן ב-1956, התחוללו בה שורה של הפיכות צבאיות אלימות. ובמקביל, אוכלוסיות נוצריות ואנימיסטיות בדרום סודאן התקוממו נגד המשטר המרכזי בתביעה לעצמאות, או לחילופין, לאוטונומיה. בשנים האחרונות, ממשלת סודאן ניהלה מלחמת השמד בדרפור. מיליציות חמושות הפועלות מטעמה ובמימונה טובחים בתושבי האזור, מחריבים את כפריהם ומאלצים אותם להימלט מהמדינה ולחפש עצמם מקלט במדינות שכנות באפריקה.
מזה שנות דור שימשה מצרים מדינת מקלט לרבבות מהגרים ופליטים מסודאן. נתונים בלתי רשמיים מורים שבמצרים חיים כיום כשני מיליון סודאנים. שלטונות מצרים אינם מסתירים את רצונם לסלקם מהמדינה. הפליטים הסודאנים מתלוננים מיחסם הנוקשה והשרירותי של שלטונות מצרים כלפיהם.
כדי להוכיח את טענותיהם נגד שלטונות מצרים, ס’ ומ’ מציגים קטעי עיתונים מצריים מה-30 בדצמבר 2005 המגוללים את אירועי הדמים שהתחוללו יום קודם לכן בקהיר ושעלו בחייהם של 29 סודאנים, כולל נשים וילדים, אשר נהרגו תחת מהלומות אלותיהם של כוחות הביטחון המצריים. אלה השתמשו באלימות בלתי מרוסנת כדי לסלק כ-2,500 מפגינים סודאנים – מבקשי מקלט, פליטים ומהגרים – שהפגינו מאז סוף חודש ספטמבר אותה שנה בפארק בשכונת המהנדסים סמוך למטה נציבות הפליטים של האו"ם. המפגינים הסודנים דרשו לשפר את תנאי הקיום והמחייה שלהם, להגן עליהם מפני החזרתם בכוח לסודאן ולהבטיח את זכותם למקלט באחת מארצות אירופה או אמריקה.
כשהגיעו לקהיר היו לבני הזוג ס’ ומ’ ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים. בשבע שנות שהותם בקהיר נולדו להם עוד שתי בנות. הצעירה מביניהן, ששמה המצחקקת בשפת שבט השיללוּק, ימלאו שנתיים בחודש הקרוב. בקהיר, עבד מ’ בכל מיני עבודות מזדמנות.
ב-17 ביוני השנה עזבו כל בני משפחת א’ את קהיר לכיוון מזרח. מבריחים עזרו להם לחצות ברכב את סיני. מ’, שאינו יודע מה היה נתיב הבריחה, גילה, "בשעות הלילה, בחסות החושך, היינו נוסעים באוטובוסים, וביום, המבריחים היו פוקדים עלינו להסתתר במערות ובנקיקים". ב-19 ביוני הם גנבו את גבול עם ישראל. חיילי צה"ל שתפסו אותם הביאו אותם לבאר שבע. חברי ארגונים לזכויות אדם ופרטיים שיכנו אותם בבית מלון בעיר. בשבוע שעבר הביאו אותם מתנדבים למשפחה הבדווית בלקיה. המשפחה המארחת והמתנדבים מסייעים להם ככל יכולתם. מדי פעם סטודנטים מאוניברסיטת באר שבע באים לשחק עם ילדי המשפחה. הבת הבכירה של משפחה א’, נמצאת עם בן זוגה בערד.
ההערכות השונות קבעו, כי מספר הפליטים הסודאנים שנכנסו לישראל בשלושת החודשים האחרונים הוא 1,300. כ-500 נמצאים באילת, רבים מתוכם מועסקים בבתי מלון בעיר. הנהלת עיריית באר שבע שילחה לירושלים באוטובוסים פליטים שחנו בגנים ציבוריים בעיר. ואילו מאבטחים מטעם הנהלת עיריית חדרה פינו באישון לילה קבוצת פליטים סודאנים שמצאה עבודה ומקלט בעיר.
שאר הפליטים פזורים בכל מיני מקומות בארץ. אנשים פרטיים ברחבי הארץ קלטו בבתיהם משפחות פליטים סודאניים המטופלות בילדים.
לפני מספר שבועות, ממשלת ישראל החליטה להקים מחנה קליטה לפליטים הסודאנים ליד מיתקן הכליאה קציעות בדרום. בזמנו נמסר, שהמחנה יוקם תוך ימים ספורים. החלטה לחוד וביצועה לחוד. מחנה הקליטה לא הוקם. לדברי אריק הורוביץ, סטודנט לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון, למעלה מ-250 פליטים סודאנים מוחזקים במתקן הכליאה בקציעות. הגברים, כמאתיים במספר, חיים בנפרד מהנשים ומילדים, כשישים במספר. בפועל, הגברים מוחזקים בתנאי מעצר. למתנדבים אין גישה חופשית לפליטים המוחזקים בקציעות.
הידיעות לפיהן ראש הממשלה, אהוד אולמרט, סיכם בעת ביקורו האחרון במצרים עם הנשיא חֻסני מובארק, כי ישראל תמצא מדינות מקלט לפליטים הסודאנים מאזור דרפור, ואילו שאר הפליטים הסודאנים יוחזרו למצרים. המצרים התחייבו שאלה לא יוחזרו לסודאן. למרות שסיכום זה טרם יצא אל הפועל, הפליטים הסודאנים מאוד חוששים מיישומו. הם מציינים, שהם נמלטו ממצרים תוך נטילת סיכונים גדולים לא כדי לשוב אליה, במיוחד כשאין להם כל בטחון שממנה הם לא יוחזרו לסודאן בה מחכים לנו פסקי דין מוות.
הפליטים הסודאנים מתרגשים מאוד מהסיוע הנדיב שמגישים להם אזרחים ישראלים, מפוריה עילית ועד תל שבע, מרהט ועד גבעתיים. מה שמציק להם הוא חוסר הוודאות לגבי עתידם.
במהדורת החדשות של ערוץ 10 ביום חמישי בערב – 2.8.2007 – ראינו ושמענו כיצד חיילים מצרים רצחו בדם קר פליטים סודאנים שנתפסו על הגבול. אסור לישראל לגרש את הפליטים הסודאנים שבשטחה!
כתבה מעולה, אבל כבר קראתי אותה בשבוע שעבר באתר אחר: העוקץ. האם אפשר לתאם בין האתרים על מנת שאתר אחד לא יעתיק מהשני? בסוף כל האתרים האלטרנטיביים מפרסמים את אותן הכתבות והכל נראה אותו דבר. צריך להחליט: או שמקימים אתר המשקף את כל השמאל החברתי או שלא מעתיקים ידיעות וכתבות מאתרים אחרים.
בעניין זה מעניינת ומטרידה המתקפה בעיתונות הבורגנית על הפליטים.
ראיתי ב"עיתון של המדינה" בחודש האחרון שני טורים פשיסטיים שמתריעים על "סכנת" הפליטים, עם כל הנימוקים הפשיסטיים הקלאסיים- הם יהיו עלינו נטל, יקחו לנו מקומות עבודה, הם סכנה ביטחונית וכו’ וכו’.
הגדיל לכתוב פשיסט אתיופי אחד שאמר שכשהוא עלה מאתיופיה דרך סודן סודני אחד סטר לאביו, ולכן הסודנים רעים ואסור לתת להם להגיע לארץ (כל הזבל הפשיסטי הזה בעמוד הדעות של ידיעות אחרונות, העיתון הבורגני המכובד).
ישראל צריכה לפתוח את גבולותיה לכל הפליטים. אם לא זה גזענות וברבריות
לגרש את הפליטים בלי לדאוג כלל לעתידם- זה אסור ובלתי מוסרי. ישראל צריכה להעביר את הפליטים לחסות של ארגונים בינ"ל- או מדינות אחרות שיסכימו לקלוט מספר כלשהו של סודנים. אבל, לפתוח את גבולות ישראל (הפרוצים ממילא) לכניסה חופשית של פליטים- זה חמור אפילו יותר. לישראל אין כושר קליטה של פליטים רבים- היא בקושי מצליחה לדאוג לעניי עירה. קליטה של פליטים בישראל תגרור השתקעות של הפליטים בישראל, לבסוף לדרישה שלהם לתושבות קבע (כפי שקרא עם העובדים הזרים וילדיהם- דילמה בהחלט לא פשוטה) ולערעור המאזן הדמוגרפי הישראלי. אין לי שום כוונה לשכנע את המיעוט המרדן שקורא באתר למדינת כל אזרחיה, קורא לציונות גזענות וטוען שמדינה יהודית זה פשיזם, אבל לאלה מאיתנו שחשוב להם עתידה של המדינה היהודית- וגם מנסים ליישם את הלקחים שנלמדו מהתקופה שבה היהודים היו פליטים שאף אחד לא רצה לקלוט (וסופם ידוע…) צריך לנהוג כך.
ולגבי המעשה של חיים אביטן ר"ע חדרה, אף שחוקיותו עדיין מעורפלת, אני מסכים לגמרי (למען הגילוי הנאות אני גר בחדרה) עם חוסר הסכמתו לקלוט את הפליטים. חדרה קלטה בשנים האחרונות כמות עצומה של עולים מבריה"מ לשעבר,אתיופיה, קווקז ללא התחשבות בעתידה הדמוגרפי של העיר, מה שיצר מצב של רמה סוציו-אקונומית נמוכה מאוד בעיר כיוון שהביאו אוכלוסיה חלשה (מבחינת השכלה, ומבחינה כלכלית) שיכנו אותם בעיר עוד לפני שדאגו אם תהיה פרנסה לכולם, ואם העיר בכלל מסוגלת לתת מענה לכמות רבה כל כך של עולים. מרכז הקליטה בעיר, שניצב שומם כרגע, הוא המקום אליו הגיעו העולים בתחילה כשהגיעו. כיום העיר "משלמת את המחיר" גם אם לא נעים להגיע את זה. רמה סוציו-אקונומית נמוכה מאוד מהממוצע (4.5 מתוך 10 אם אני לא טועה) תקציב לא מאוזן כבר שנים רבות, הזנחה של החינוך, עלייה ברמת הפשיעה בעיר, לא בכדי יצא לעיר שם לא משהו בשנים האחרונות… את הפליטים, בטרם ימצא להם פיתרון- לא בבית ספרנו, אין לקלוט בעיריות חלשות, שמתמודדות עם קשיי הקליטה של עולים רבים אחרים, במידה רבה פריפריה שלא מעניינת מאוד את התקשורת וקל "לזרוק" (סליחה על הביטוי) אליה אוכלוסיות חלשות ושלום על ישראל, אלא במקומות יציבים ועשירים שמסוגלים להתמודד אם אם באופן זמני עם קליטה של פליטים: עיריות תל אביב, רעננה, כפר שמריהו, רעות, אפשר לתת עוד דוגמאות. ולכן צדק אביטן שמנע קליטה של הפליטים בעיר וזירז לומר גם אם בגסות כי "חדרה אינה פח הזבל של המדינה."
התמונה הרבה יותר מורכבת ממה שכותבי הכתבה מציגים.
ברמה האישית אין ספק באומללותם של הפליטים וביחס הקשה של הממשלה אלהם.
אבל לא הבנתי מה מציעים הכותבים.
האם על ישראל לקלוט את כל הפליטים מסודן.
נניח שיגיעו מאות אלפים או מיליונים מה יש אז לעשות ?