"בוונצואלה אנו מתנגדים לניאו-ליברליזם ואנו צועדים בכיוון הנגדי", כך אומר שר העבודה של ונצואלה, חוסה רמון ריברו בשיחה עם שליחת העיתון "הומניטה" בקראקס. לדבריו, סלע המחלוקת העיקרי כעת עם פדרציית המעסיקים החזקה היא התוכנית לקיצור שבוע העבודה.
ש.
בעוד כשנתיים תיכנס לתוקף הרפורמה בזמן העבודה שפירושה 36 שעות עבודה שבועיות או 6 שעות עבודה יומיות. לא פעם הגדרת מהלך זה "כביטוי להשקפת עולם סוציאליסטית". האם אתם נחושים לקצץ את שעות העבודה?
ת.
בעידן בו הממשלות הקפיטליסטיות עושות רבות כדי לרוקן את זכויות העובדים מכל תוכן, אנו מציעים צעדים הפוכים למגמה מצערת זו. בוונצואלה אנו מתנגדים לניאו-ליברליזם וצועדים בכיוון הנגדי. כאשר הממשלות הקפיטליסטיות דוגלות בהפרטת השירותים החברתיים, אנו פועלים כדי להבטיח ששירותים אלה יהיו אוניברסאליים, ציבוריים ושוויוניים. ממשלות רבות מכריזות על רצונן לצמצם את פעילותן, ואנו עושים אחרת. אנו מעוניינים במדינה חזקה שתשרת את האזרח. לכן, הרצון לקצר את שבוע העבודה הוא ביטוי להשקפת עולם סוציאליסטית ורחבה יותר, הוא ביטוי לתביעה של תנועת הפועלים מאז תחילת דרכה. לכן זה היה לסלע המחלוקת העיקרי כעת עם פדרציית המעסיקים החזקה.
ש.
האם לא קיימת הסכנה שקיצור שבוע העבודה יעמיק את האבטלה?
ת.
להיפך. על ידי קיצור שבוע העבודה אנו רוצים שהתאגידים ישנו את הסדרי העבודה הפנימיים בעקבות קיצוץ יום העבודה ויגייסו עובדים נוספים. כעת כ-9% מכוח העבודה הוא מובטל. בין יעדי קיצור שבוע העבודה: צמצום האבטלה. אנו גם סבורים שהעובדים צריכים לנצל את תוספת הזמן החופשי כדי לרכוש השכלה, בייחוד אוניברסיטאית, להשתתף באירועים תרבותיים או ספורטיביים, להקדיש יותר תשומת לב לילדים.
ש.
ומה עם השכר?
ת.
שכר המינימום בוונצואלה כעת הוא מן הגבוהים באמריקה הלטינית, 286 דולר לחודש. שכר המינימום עלה ללא הפוגה בשמונה השנים האחרונות. כך היה כמעט מדי שנה. התוספות בשכר המינימום גם תרמו להעלאת רמת החיים של הגמלאים כי הגמלה שלהם צמודה לתוספות הנרשמות בשכר המינימום. כאשר צ’אבס נבחר לראשונה ב-1998 מתוך אוכלוסייה של כ-26 מיליון תושבים רק 335 אלף גמלאים קיבלו קצבה באופן סדיר. היום מספר הגמלאים מגיע כמעט לשני מיליון! ההסבר לשינוי העצום במספר הגמלאים טמון בשינוי המדיניות במוסד לביטוח לאומי. בשנה שצ’אבס נבחר לראשונה לנשיאות, הביטוח הלאומי עמד בפני הפרטה. כי זו היתה ההחלטה של הממשלה הקודמת. צ’אבס גנז את תוכניות ההפטרה ופעל רבות להרחבת מעגל הנהנים משירותי הביטוח הלאומי.
ש.
איך אתה מצליח לתפקד בין השאיפות הסוציאליסטיות של הממשלה לבין הבעלות הפרטית על רוב אמצעי הייצור?
ת.
זה לא קל. ארגון המעסיקים הגדול (פדקמראס) עוסק במהלך השנים בניסיון להדיח את צ’אבס, כולל באמצעות הפיכה עקובה מדם. מצד שני, הממשלה וחברי הקואופרטיבים הרבים שהוקמו באותן השנים, מנסים לשלב ידיים כדי לקדם את הכלכלה והתעסוקה. יש מגזרים, כמו ייצור מכוניות, ובהם הממשלה נאלצה להשקיע בעצמה ולהקים מקומות עבודה חדשים. באמצעות השקעה של כחצי מיליארד דולר הצלחנו להפעיל מחדש מפעלים ותאגידים שננטשו על ידי בעליהם או שפשטו רגל והם הועברו לידי עובדיהם. הממשלה גם הלאימה חברות רב-לאומיות. התוצאה היא שהתוצר הלאומי גדל מדי שנה, מאז שצ’אבס הגיע לנשיאות, בכ-7%. הפרדוקס הוא שהמגזר שגדל מהר יותר בשנים האחרונות הוא דווקא המגזר הפרטי. אבל ארגון המעסיקים לא עוסק בהגנת האינטרסים המיידים של המעסיקים, הוא היה למפלגה פוליטית לכל דבר.
ש.
הממשלה מגנה מעל כל במה את אחריות קרן המטבע הבינלאומית בהתרוששות של מגזרים רבים באמריקה הלטינית. האם הביטוי לכך הוא נטישת הקרן והקמת "בנק הדרום", הבנק של מדינות דרום אמריקה?
ת.
מדיניות קרן המטבע באמריקה הלטינית הובילה את המדינות לעבר אסון חברתי: התרוששות של מגזרים שלמים, הפרטת השירותים הממלכתיים ולפעמים לתופעות של רעב. לכן, אנו לא יכולים לעשות אחרת מלגנות את מדיניות הקרן. מוסדות הגלובליזציה, כמו קרן המטבע, נקלעו למשבר עמוק. ככל שהמדינות מקדמות את ריבונותן – כך מוסדות אלה נחלשים. ההצעה להקים את "בנק הדרום" מקורה ברצונה של ממשלת ונצואלה להציב אלטרנטיבה מול הגלובליזציה הניאו-ליברלית ולקדם יחסים שוויוניים יותר בין המדינות, בייחוד באמריקה הלטינית. אנו חייבים להתאחד כדי להתמודד מול ההגמוניה של ארה"ב. זו הגמוניה ההולכת ונסדקת, אבל טרם חלפה מן העולם.
ללנין, שהגיב על תגובתו של רונן:
א. תודה על תגובתך הענינית והנכוחה.
ב. ביחס לשאלה שהצגת לרונן:
לעניות דעתי, התשובה הברורה, כמובן, לשלוש האפשרויות שהצגת היא – שכולן,יחדיו,נכונות!
לא הבנתי אם התגובה שלך מיועדת אלי.
אם כן אז-
מה זאת אומרת להיות פרזיט ולקבל כסף?
המעמד הפרזיטי היחיד הוא הבורגנות, בצעדים שאני מציע יחוסל הפרזיט הבורגני ותחוסל האבטלה.
המטרה היא לא שישקיעו במדינה "שלי", לא צריכים את החליפין האימפריאליסטים הבלתי שווים.
מה קרה ברוסיה?
יש קשר בין פרזיטיות למה שקרה ברוסיה?
או שאתה משקר ביודעין, או שאתה מצטט תעמולה בורגנית או שאתה לא חכם במיוחד.
מה האפשרות הנכונה?
נו? מתי אצלנו? בישראל, בפלסטין או במזה"ת?
חבר אחמד: איפה אנחנו ואיפה הם? אל תגיד יום יבוא, תביא את היום!
אתה מודע לעובדה שמבחינה כלכלית גרידא ונצואלה פורחת: הצמיחה, הגירעון, החוב הלאומי, הבורסה, כולם במצב מעולה בוונצואלה.
כמה מחשבות-
האם יתברר בסופו של דבר, כמו בכל המקרים הקודמים (רוסיה,סין וכו’) שהמהפכה רק מילאה תפקיד הסטורי של פיתוח, אורבניציה, תיעוש וכשתגיע להצבר מסויים של הון תקרוס ותהפוך למדינה בורגנית (כמובן שכאן המקרה שונה, כי זו לא באמת מהפכה, וונצואלה היא גם כיום מדינה בורגנית, הכוונה לבורגנית נטו)?
כל ניסיון היסטורי מראה שכן, ובמיוחד כאשר עדיין קיים מגזר פרטי בורגני-בורגני (לא רק זעיר-בורגני).
ברור שבטווח הארוך אין תקווה למהפכה אם לא תלחם בבורגנות המקומית מצד אחד, ומצד שני כפי שכבר אמרתי כל ניסיון קודם מראה שגם אם ונצואלה תשתחרר מהבורגנות שלה, זה יקרה רק לתקופה של הצבר הון, תיעוש… ואחריה תחזור הבורגנות.
אבל מכאן אין להסיק שיש לוותר, בכל הזדמנות שיש צריך לנסות לבנות סוציאליזם, גם אם האפשרות נראית קלושה (לא הזכרנו את ההתנגדות של ארה"ב, שאולי תגיע לידי התערבות צבאית אם תודח הבורגנות).
לכן הצעדים של צ’ווס צריכים להיות-
קולקטביזציה של כל החוות.
מלחמת חורמה בבערות.
מלחמה שקולה ומפוכחת בבורגנות.
הלאמת רכוש זר ככל שניתן (מכיוון שונצואלה היא לא מדינה פרולטרית, ויש עדיין כוח רב לבורגנות, כמו גם למעצמות זרות, שני הצעדים האחרונים צריכים להיעשות בחישוב ובזהירות אך בנחישות ויעילות, ע"י הלאמה איטית ומדורגת).
מדיניות רווחה מקיפה וכוללת ע"פ הפרשנות הכי מרחיבה שיש למדינת רווחה.
להחליף את כל פקידי מנגנון המדינה באיכרים ופועלים.
להעביר כמה שיותר מפעלים לניהול העובדים.
להגביל את השכר של כל עובד ציבור לשכר הממוצע במשק.
ועוד ועוד.
חושב שאתה חכם גדול?
בא נחכה כמה שנים ואז תראה איך הכל יתמוטט.
אף אחד לא ירצה להשקיע במדינה שלך.
להיות פרזיט ולקבל כסף זה לא עובד לאורך זמן.
ראינו מה קרה ברוסיה.
שים לב רונן, לדוגמא לבורסה בוונצואלה. עפ"י ה"אקונומיסט" (עיתון שמרני קפיטליסטי), מאז תחילת 2007 הבורסה בוונוצאלה עלתה ב-21.2%, דאו ג’ונס עלה מאז תחילת 2007 ב-9.6%, נסד"ק ב-5.6%, S&P 500 ב-8.2%, הבורסה הבריטית ב-7.1%, הבורסה בהונג-קונג ב-12.1%, הבורסה בסינגפור ב-16.1% והבורסה בישראל ב-15.4% (לפני שנתחיל להתנפח מגאווה הבורסות בנורבגיה, גרמניה, דנמרק, קנדה, אוסטרליה, צ’כיה, פולין, הונגריה, מצריים, תורכיה, פקיסטן, אינדונזיה, מלזיה, תאילנד, הודו, סין, דרום קוריאה וברזיל עקפו אותנו).
הלינק
— קישור —
צ’אווס מזכיר את שר המשפטים שלנו פרידמן. גם הוא שואף להשליט את השלטון על כל מערכות החיים ושלאזרח לא תהיה כל זכות לבקש סעד משפטי בבג"צ.
Hugo Chavez in La Patria Grande de caracas — קישור — If you want chenge link write me. plese thanks
שמאלנים דמיקולו רוב האינטלקטואלים שלנו. לקרוא ולהבין. יש חמש אשכנזים בארץ הזו שיחתמו על זה. אורי אבנרי.
חיים ברעם. תמר גוז’נסקי ועוד שתיים שמאושפזים במחלקה סגורה.
האדם הלבן הוא אם כל חטאת. והצדק ההיסטורי קרב ובא.
ואין אני גזען. ונצא רגע מישראל ואשכנזי מזרחי. זו אם הדרך. שנחזור לצומת הזו נוכל להקים ביית יהודי וסובלני. ואולי נהיה עם ככל העמים. ואם לא נמשיך לבנות חומות של פחד.
ולחפש את עצמנו בוושינגטון ובגואה ובתחנות סמים בלוד.
– חיים ברעם רק חצי אשכנזי.
– אמירה כמו "האדם הלבן הוא…" היא גזענית.
– ברוב העולם, "כחלון" מסווג גם הוא כ"לבן".
– בית יהודי סובלני אי אפשר להקים על תשתית של עלבונות עדתיים.
– "גזע" הוא רעיון שווא. פיקציה. זו חלוקה שרירותית לחלוטין שאין לה שום בסיס ביולוגי אמיתי.
אנשים משייכים את עצמם לקבוצות לפי כל מיני מפתחות:-
דת
תפיסה כלכלית
אחזקת רכוש
מעמד חברתי
קרבה משפחתית
השכלה
צבע יחסי
גובה/רוחב/משקל
מקום מגורים
העדפות מוזיקליות / קולינאריות / ספרותיות / אופנתיות, וכיו"ב.
ועוד.
תמיד יש חפיפה חלקית בין הקבוצות, ואדם מזהה את עצמו "יותר" שייך לקבוצה מסויימת לפי ההקשר הרלוונטי.
גזענות של מי שתופס עצמו מדוכא גרועה בדיוק כמו גזענות של מי שתופס עצמו "עליון". ניצול רגשות עלבון וקיפוח בכדי לחרחר מלחמות ושנאה בין בני אדם גרועה בדיוק כמו ניצול של אמונות "אליטיסטיות" להצדקת יחס שונה ל"נחותים" כביכול.