תולדות התנועה האנרכיסטית בעולם כדברי ימיה של תנועת הפועלים. במשך דורות היה לתנועה האנרכיסטית יחס של שנאה ואהבה כלפי המרקסיזם. בין האנרכיסטים היו ששללו את המרקסיזם מן היסוד, והיו שרצו שילוב או לכל הפחות אימוץ מספר עקרונות מרקסיסטיים ואף קראו לעצמם "אנרכו-קומוניסטים" – קרי: גם אנרכיסטים וגם קומוניסטים. לכן, כאשר אנו דנים בשאלה מרקסיזם או אנרכיזם, מרקסיזם מול אנרכיזם; יש לציין שמדובר על פולמוס שלא החל היום – הוא התחיל לפני יותר מ-150 שנה. אלא שבעשרות השנים האחרונות, בייחוד מאז מפלת הרפובליקה הספרדית ב-1939 והשתלטות הפאשיסטים על ספרד, פולמוס זה כמעט ונעלם מן הבמה הציבורית. זאת מכיוון שהרפובליקה הספרדית ובייחוד חבל קטלוניה היו בין המקומות האחרונים בהם פעלו תנועות אנרכיסטיות המונית.
מאז מלחמת האזרחים בספרד ועד היום, זה יותר מ-60 שנה, רק קבוצות קטנות או תנועות בעלות משקל ציבורי מצומם מוסיפות להגדיר את עצמן כאנרכיסטיות – רובן פועלות במערב אירופה ובארה"ב. לעומת זאת, וחרף פירוקה של ברית המועצות, המרקסיזם כרעיון, יחד עם תנועות ומפלגות הרואות במרקסיזם כמשנתן הרעיוני, מוסיפות לפעול ואף חוללו מספר מהפכות חברתיות בעלות חשיבות היסטורית כמו המהפכה הסינית בסוף שנות ה-40 של המאה שעברה, המהפכה הקובנית ב-1959, ניצחון וייטנאם על האימפריאליזם האמריקאי בשנות ה-70 ובשנים האחרונות המהפכה הצוברת תאוצה בנפאל.
כאמור, הפולמוס אינו חדש. אבל יש לנסות ולהגדיר את "גבולות הגזרה" בפולמוס זה. האם הפולמוס בין מרקסיזם לבין אנרכיזם דומה לפולמוס בין מרקסיזם לבין העמדות הניאו-ליברליות? כמובן שיש הבדל גדול בין שני סוגי הפולמוסים. הראשון נערך היסטורית במסגרת תנועת הפועלים, והשני הוא בין אלה החפצים בשמירת הסדר החברתי הקפיטליסטי הקיים לבין אלה הרוצים למוטטו ואף להקים תחתיו משטר שוויוני. כך שהוויכוח בין מרקסיזם לאנרכיזם נערך במסגרת אלה הרוצים לשנות את הסדר החברתי מן היסוד.
אלא שאם בקרב תנועת הפועלים הוויכוח הזה נערך בייחוד באינטרנציונאל הראשון בסוף המאה ה-19 ובתנועות האיגודים המקצועיים באירופה המערבית, ארה"ב ואמריקה הלטינית עד לשנות ה-20 של המאה שעברה; עתה הנוכחות האנרכיסטית בקרב העובדים כמעט ואינה קיימת. כך בכל במערב אירופה ובארה"ב; וכך בישראל. בכלל, בישראל לתנועה האנרכיסטית יש ביטויים פוליטיים מעטים. בשנות ה-30 וה-40 פעלו מספר קבוצות אנרכיסטיות בחיפה ובירושלים, כולן בקרב היישוב היהודי. אבל לא היו להן ממשיכים. גם עתה הקבוצות האנרכיסטיות פועלות רק בקרב יהודים. אבל אז היתה לפעילות האנרכיסטית פן אידיאולוגי מודגש ואף פורסמו ספרים בעברית – כולל שני הכרכים של "מהפכה הצרפתית הגדולה" מאת קרופוקטין, כ-400 עמודים, בתרגומו של אברהם שלונסקי (הודפס בדפוס הקואופרטיבי הפועל הצעיר בתל-אביב), וגם "עזרה הדדית בעולם החי והאדם" (הוצאת יבנה – בברלין), "זכרונות של ריוולוציונר" (שלושה חלקים בהוצאת ועדת התרבות של הסתדרות העובדים העבריים בארץ-ישראל) ו"נאום אל הנוער" שראה אור בתל-אביב. כל הספרים פורסמו בין סוף שנות ה-20 לבין תחילת שנות ה-40. כמו כן, הופצו בצורה מחתרתית עלונים ומנשרים.
ההבדל בין האנרכיסטים של אז (כאן ובכל בעולם) לבין אלה המגדירים היום את עצמם כ"אנרכיסטים" הוא הדלות האידיאולוגית של האחרונים. בשיחות עם כמה חברים הרואים את עצמם כאנרכיסטים בולט ההיעדר המוחלט של ידיעה, הבנה או אף הכרה של הוגי דעות אנרכיסטיים. כאילו זה עתה קמה תנועה חדשה שאין לה עבר. בהפגנה שנערכה לפני מספר חודשים במרכז תל-אביב לציון 40 שנה לכיבוש, שוחחתי עם חבר המגדיר את עצמו כאנרכיסט ועל חולצתו: דיוקן של צ’ה גווארה. לפני כשנה פגשתי בבילעין חבר נוסף שתפר לעצמו חולצה בצבעי הדגל הפלסטיני. יש להדגיש שהרעיון הלאומי ובייחוד רעיונותיו ומעשיו של צ’ה גווארה מנוגדים מן היסוד לעקרונות האנרכיזם – הרואה בשלטון המדיני (כל שלטון) את מקור הרע והמטיף לביטולו המוחלט.
עם מי הוויכוח.. ?
כאמור, לתנועה האנרכיסטית בישראל ביטויים פוליטיים מעטים. הבולט שבהם הוא "אנרכיסטים נגד הגדר" המצטיינים בהתנגדותם העיקשת לאחד מסממני הכיבוש המקוממים ביותר: גדר ההפרדה. פעילותם של ה"אנרכיסטים נגד הגדר" ראויה לשבח, אם כי בינם לבין המרקסיסטים קיימים חילוקי דעות על איך ובאיזו דרך יש להעמיק את המאבק בכיבוש בתוך החברה הישראלית. האם קיים ויכוח עקרוני בין המרקסיזם לבין "אנרכיסטים נגד הגדר" בכל הנוגע למאבק נגד הכיבוש? יתכן ויש הבדלים טקטיים. אבל בסופו של יום כולם נפגשים במסגרת המאבק בכיבוש: יהודים וערבים הדוגלים במרקסיזם, חברי המפלגה הקומוניסטית (מק"י) שהיא הביטוי הפוליטי של המרכסיזם בישראל, "אנרכיסטים" ואפילו יהודים ציונים – הרחוקים מאוד מן התפיסות המרקסיסטיות והאנרכיסטיות. יש לציין שהמאבק בכיבוש החל שנים רבות לפני שקמה קבוצת ה"אנרכיסטים נגד הגדר" ולפני שהונח קיר הבטון הראשון בגדר ההפרדה.
בפועל, במדינת ישראל, לא קיים ויכוח בין מרקסיזם לבין אנרכיזם, כי המגדירים את עצמם "אנרכיסטים" אינם מנסים להתמודד אידיאולוגית עם המרקסיזם – לדעתי בגלל חוסר העניין שלהם הן בתיאוריה האנרכיסטית והן בתיאוריה המרקסיסטית. לכן לדעתי הפעילים המגדירים את עצמם כאנרכיסטים, מבטאים יותר מגמה או הלוך רוח מאשר לימוד שיטתי של התיאוריה האנרכיסטית וניסיון ליישמה. האם האנרכיסטים בישראל דוגלים באנרכו-סינדיקליזם – אחת הגרסאות ההמוניות ביותר של התנועה האנרכיסטית שתמכה בשילוב המאבק המעמדי (אך לא הפוליטי) תוך שלילת ההתארגנות הפוליטית העצמאית של העובדים? או האם הם מצדדים ב"אנרכו-קומוניזם", שדווקא מצדד בפעילות פוליטית ובהתארגנות פוליטית אך שאינה מפלגתית? או שהם "אנרכו-אינדיווידאוליסטים", קרי אנרכיסטים השוללים כל צורה של ארגון – כולל התארגנות של האנרכיסטים עצמם? ברור שהפעילים המקומיים לא דוגלים ב"פעולה ישירה" כפי שסברו אבותיהם האידיאולוגיים בתחילת המאה שעברה, בה הצטיינו בפעילויות טרור נגד מוסדות שלטון, פרלמנטים ומעשי רצח והתנקשות במלכים וראשי ממשלה, כגון אומברטו מלך איטליה (נרצח בידי אנרכיסט ב-1901), נשיא צרפת מארי פרנסואה סדי קארנו (נרצח ב-1894) או נשיא ארה"ב ווליאם מק’קינלי (נרצח ב-1901).
נדמה שאין טעם לחפש שורשים אידיאולוגיים לאנרכיסטים בישראל, אבל יש להם מכנה משותף. את המכנה המשותף הגדיר היטב אחד הפעילים (שלא מסר את שמו) במסר שפורסם לפני מספר ימים באתר "אינדימדיה" בעברית. ברצונו להקים קהילה אנרכיסטית והוא מבקש לפגוש פעילות ופעילים המצדדים בארגון שאינו ריכוזי, ללא מנהיגים ופועל על בסיס קונסנזוס מלא.
… ועל מה הוויכוח?
אם הוויכוח התנהל במשך עשרות שנים במסגרת תנועת הפועלים, כעת אנרכיסטים לרוב אינם פועלים בקרבה. יתר על כן, רובם ככולם שייכים לשכבות הביניים והם רחוקים עד מאוד מן עולם העבודה. הוויכוח מתנהל בעולם במסגרת התנועה נגד הגלובליזציה, ובישראל, אם הוא קיים בכלל, במסגרת המערכה נגד הכיבוש הנמשך.
סוגיית הפולמוס במסגרת התנועה האנטי-גלובלית היא עניינה של רשימה אחרת. בכל הנוגע לישראל, נדמה כי הפעילות האנרכיסטית היא "עכשווית" אבל איננה פוליטית לטווח ארוך. הפעילות נגד הגדר איננה תולדה של משנה סדורה במסגרת המאבק בן עשרות שנים נגד הכיבוש; אלא פעילות המתנהלת כאן ועכשיו נגד אחד הסממנים המרגיזים של השליטה הישראלית בשטחים הכבושים. ניתן לתאר מצבים ובהם הכיבוש ממשיך להתקיים ללא גדרות (וכך היה המצב במשך שני עשורים, בין 1967 עד לערב פרוץ האינתיפאדה השנייה בסוף 1987) או שיימשך באמצעים אחרים, כגון על ידי שליטת בעלי הון ישראלים על המשק הפלסטיני. ומכאן נשאלת השאלה מהי האסטרטגיה להבסת הכיבוש? ב"פוליטיקה של הווה" האנרכיסטית אין מקום לאסטרטגיות. בפוליטיקה המהפכנית יש אסטרטגיות הדוגלות בשינוי חברתי כולל באמצעות המאבק המעמדי. ב"פוליטיקה של הווה" אין צורך בארגון יציב המוכן לתרגם את האסטרטגיה המעמדית לשינוי חברתי לשפת המציאות. בפוליטיקה המעמדית נחוצה מפלגה של עובדים שתעמוד בראש מאבק החברתי; ה"פוליטיקה של ההווה" היא לא יותר מגרירת רגליים אחר עמדות היריב.
במלים אחרות: ב"פוליטיקה של ההווה" האנרכיסטית אין פרספקטיבה של שינוי חברתי לטווח ארוך. ושינוי חברתי זה, תבוסת הקפיטליזם, הוא דווקא המפתח לפתרון שאלות הכיבוש, הניצול, האפליה והדיכוי.
לחבר אבי – שלום
שאלת אוצי מה אני מציע והוספת
"לא מספיק לומר שהאנשים יבחרו, כי יש לנו כבר דבר כזה והוא נקרא דמוקרטיה,"
לא ידידי.
מה שיש לנו זה משטר נציגים בו השליטים הם אנשים שנבחרו לייצג אנשים אחרים.
יש לי חדשות בשבילך – בדמוקרטיה אין בחירות.
כל משטר בו יש בחירות מנוגד לדמוקרטיה.
בדמוקרטיה הדימוס עצמו (הקהילה – או כל האזרחים) מצביעים ישירות על מדיניות.
בדמוקרטיה כל האזרחים מצביעים בעד – או נגד – מדיניות לא בעד או נגד נציגים שיחליטו במקומם מה תהיה המדיניות.
כמובן שבמשטר כזה יש מקום למפלגות אך הן משמשות רק כלי לשכנוע האזרחים לנקוט במדיניות זו או אחרת ולא לקבלת ההחלטות הפוליטיות.
בדמוקרטיה המפלגות הן כלי לשכנוע אך את ההחלטות מקבלים האזרחים עצמם.
אני מוסיף לכך את הדרישה שכיום כל העובדים בכל מקום עבודה יחליטו את כל ההחלטות הנוגעות למקום עבודתם. העובדים – לא המעבידים ולא אנשי האיגוד המקצועי.
למעשה במשטר כזה אין מקום למעבידים ולאנשי איגוד מקצועי. כי הפועלים עצמם ממלאים את שתי הפונקציות הללו.
קרוב לוודאי שזה ישמע לך כפנטזיה
כך גם נשמעה הדרישה לביטול העבדות לפני 150
שנה וגם הדרישה לביטול משטר הדיכוי בברה"מ לפני 20 שנה.
בברכת חבר
עקי
מדוע אתה
מקליד כך
שלוחץ ENTER
בסוף
כל שורה
במקום
ב
ס
ו
ף
כל
פרג
רף
ז
ה
מא
ד
מאד
מקשה
על
הקריאה.
בבקשה,
נטר
ר
ק בסו
ף
כל
פיסקה.
POR
FAVOR?
כאלו דברי בלע יש כאן כנגד המרקסיזם-לניזיזם-סטליניזם-מאוזיזם, ממש תצלינה אוזניים! בושו לכם, אוייבי מעמד הפועלים והאיכרים! הלאה הזעיר בורגנות הרקובה! הקץ לליברליזם הפרו-קפיטליסטי (ז"א חוץ מבסין).
לעקיבא שלום:
עם כל הכבוד,אינני מבין את טענתך שטרוצקי
היה אחראי להתנוונות ברה"מ לא פחות מסטאלין
ולנין.
לנין נפתר שנים מעטות אחרי המהפכה וטרוצקי נרדף ונאלץ לגלות מברה"מ וגם בגולה נרדף.
יחד אתם,נרדפו ונרצחו מרבית מנהיגי המהפכה.
לפי טענתך,לנין וטרוצקי לא אפשרו לאגודים
המקצועיים לפעול באופן חופשי.
אם אתה מכיר את התקופה שמייד לאחר מהפכת אוקטובר,אתה תדע שבתקופה זו מלחמת אזרחים והתקפות המנשביקים,ונסיונות המעצמות האמפריאליסטיות להפיל את המהפכה,ובנוסף כוחות
שעדיין תמכו בצאר,נסו ללא הרף לגרום לכאוס
ולבלום את ההמפכה.אם אתה מכיר תקופה זו,תדע
שהיה כמעט בלתי אפשרית לשלוט על המרחבים
העצומים של רוסיה,שטח שהוא פעמיים זה של ארה"ב,כשעדיין לא היתה תקשורת אלחוטית,ללא
כבישים,ללא מטוסים,ללא כל תשתית.
מוזרה מאוד טענתך אם הכרתה את התנאים
האוביקטיבים בהם פעלו לנין וטרוצקי,והתקופה
הקצרה והסוערת בה הם חיו.
מוזרה מאוד טענתך בהשוואתם לסטלין,ההפוך הגמור הן כאדם והן כמנהיג.
אינני טוען שמדינה שהלאימה את אמצעי הייצור
אין בה צורך באיגודים מקצועיים עצמאיים,
להיפך.אבל זו שאילה תיאורתית אם מנוסחת באופן כללי ומבלי להתיחס לתנאים הקונקרטיים.
אינני טוען שלנין וטרוצקי צדקו בכל דבר.
הם הין בני אנוש ולא אלוהים,כפי שעשה את עצמו סטאלין,"שמש העמים".
השוואתם לסטאלין היא לא רק טעות גסה,היא
גם סילוף ההסטוריה וזריקת חול בעיני תמימים.
לחבר אשר פרוליך,
הדיון על עמדת המפ’ הק’ הרוסית כלפי האיגודים המקצועיים נערך בוועידה ה- 9 של המפ’, בספטמבר 1920.כלומר – ארבע שנים לפני מות לנין ושמונה שנים לפני גירוש טרוצקי מברה"מ. זה היה בסיום מלחמת האזרחים.
הוויכוח על שיתוף העובדים בניהול מפעליהם ועל קיום סיעות במפ’ – ובמיוחד קיום סיעת "האופוזיציה הפועלית" נערך בוועידה
ה- 10, ב-1921. לנין וטרוצקי התנגדו לשיתוף העעובדים בניהול המפעלים וגם לקיום סיעות במפ’.
לנין ןטרוצקי הפכו את האיגודים המקצועיים לשלוחה של המפלגה ואסרו על קיום סיעות.
לנין נאם 45 נגד קולונטאי ודרש לסלק אותה מהמפלגה אך הוועידה הצביעה נגדו.
מאידך – הרוב תמך בהצעותיו בנושא האיגודים
המקצועיים ובאיסור הסיעות.
הפשע העיקרי של לנין וטרוצקי היה מחטף השלטון מידי כנס המועצות ב- 25 לאוקטובר 1917.
לנין החליט לאסור את הממשלה הזמנית של קרנסקי בערב שלפני כנס המועצות הכלל-רוסי (בו היה לבולשביקים רוב מוחלט…) כי אילו נאסרה ממשלת קרנסקי בידי כנס המועצות היה השלטון עובר למועצות ולא למפלגה.
לנין רצה שלטון מפלגה ולא שלטון מועצות.
הוא דיבר הרבה על "כל השלטון למועצות" אך למעשה הוא לא סמך עליהן וחטף מידיהן את השלטון.
את המחיר על מחטף השלטון ביד לנין וטרוצקי שילמה התנועה הסוציאליסטית העולמית בדצמבר 1991 כאשר קרסה ברה"מ – ויחד איתה קרס הסוציאליזם..
עקיבא אור
לצערי, כבר אינני זוכר בבהירות את מהפכת אוקטובר (שלמעשה היתה בנובמבר), אך דווקא זוכר די בצלילות מה שקרה במוסקבה משנת 1925 ואילך, אז הייתי פעיל במשמרות הנוער האדום. ובאופן כללי, אני נוטה להסכים עם מה שמתאר החבר עקביא אור לגבי השתשלשות האירועים, דיכוי האיגודים המקצועיים וכו’.
כשכתוב בתגובות "לנין" האם הכוונה ללנין המגיב מלמעלה או ללנין אחר? זה נורא מבלבל! אולי לנין שכותב באתר יוסיף עוד שם/אות שנוכל להבדיל בקלות בין השניים (למשל: אפרים לנין)
לגריאטרי: האם תוכל לפרט מזכרונותיך לגבי שנות השלושים והטיהורים הגדולים? תודה.
לעקיבא אור:
מעריך מאוד את הידע ההסטורי שלך אבל עדיין
לא הסברתה את העקר וגם לא התיחסתה למצב התנאים הקונקרטים של כאוס ומלחמה בתקופה ההיא,כאילו היה מדובר במצב שקט ורגוע:
אנא תתיחס בבקשה למצב הקונקרטי באותם הימים
ותסביר לכולנו כמה דברים שאתה יודע:
מאיזה סיבות לנין וטרוצקי פעלו כך?
האם הנסיבות אפשרו דבר אחר?
מה הקשר לכך ועלייתו של סטאלין לשלטון וחסול המפלגה הבולשביקית על ידו והחלפתה בביורוקרטיה מושחטת?
מי אלה היו "האגודים המקצועיים העצמיים"שאתה מדבר עליהם?
לצערי אתה נותן חצאי תשובות וגם לא מתייחס למה שהכותב כתב.אני מנסה להבין ונראה לי שעמדתך היא שמשנעשה על ידי טרוצקי ולנין בשנים הקצרות שלאחר המהפכה בקשר לאגודים המקצועיים זו הסיבה לקריסת ברה"מ.סטאלין לגמרה לא רלוונטי,"סוציאליזם בארץ אחת",לא רלוונטי,חסול כל ההנהגה המהפכנית לא רלוונטי,50 שנים שלדגנרציה ביורוקרטית בברה"מ לא רלוונטי.
כשיש תאונת דרכים נוראית בגלל שהנהג היה שיכור אתה מאשים את יצרני המכונית ?.האם צריך לייצר מכוניות גם לנהגים שיכורים?
שוב,אינני טוען שלנין וטרוצקי צדקו בכל דבר,אבל להאשים אותם בקריסת ברה"מ נראה לי טעות גם עובדתית,גם הסטורית וגם מהותית ובכך נגרם עוות נוראי,אלא אם תסביר באופן מפורט ומבוסס את כל הטענה הזו
כדי שנהגים שיכורים לא יעשו תאונות – או כדי שגורלם של המונים לא יהיו בידיהם של נהג שיכור מקרי או לא מקרי צריך לייצר שיטת תחבורה שבה הנוסעים לא תלויים באדם בודד כ"נהג". לנין וטרוצקי יצרו את המכונית בה הכל תלוי בנהג – הגיע סטאלין ואחר כך כרושצ’וב וכל הגמדים האחרים וקרה מה שקרה. אז באמת, לא להסיק מזה מסקנות שצריך כלי תחבורה הנשלט על ידי הנוסעים עצמם? איפה ההגיון הדיאלקטי שלך? לא שמעת ממרקס מה מהפכות פרולטאריות אמורות לעשות לעצמן?
לחבר אשר פרוליך – שלום,
מרכס חווה את "המהפכה התעשייתית" באנגליה וראה כי כאשר פועלי חקלאות ידנית עוברים לעיר והופכים לפועלים בבתי-החרושת הם רוכשים לא רק מיומנויות חדשות אלא מנטאליות חדשה.
כשגרתי בחו"ל ביקרתי במפעלי יצור המכוניות של "רנו" בפריס ושל "פורד" בלונדון.
היו לי חברים שעבדו שם והם הדריכו אותי.
אני ממליץ לכל מי שמדבר על סוציאליזם, מאבק מעמדי, וסולידאריות מעמדית, לבקר פעם במפעל תעשייתי גדול. זה חיוני לכל מי ששואף לקידום מהפכה חברתית ופוליטית כיום.
העבודה המשותפת בייצור התעשייתי בו מאות אנשים עובדים ביחד ליד מכונות ועבודת כל אחד מהם תלויה בעבודת אחרים מחנכת אותם לשיתוף פעולה וסולידאריות. זה שונה מעבודה ידנית בחקלאות בתקופה בה טרם הומצאו מכונות.
גם במאבקים לשיפור שכר ותנאי עבודה מופיעים פועלי התעשייה כציבור מאורגן מול המעביד.
אך עובדי חקלאות ידנית מופיעים כיחידם מול בעל האדמות..
עבודת יחיד תורמת לפיתוח אנוכיות אך עבודה משותפת עם אחרים תורמת לפיתוח סולידאריות.
מרכס הבין זאת ולכן ראה בפועלי התעשייה את הציבור המסוגל להקים חברה המבוססת על סולידריות ולא על אנוכיות. לכן ראה בעובדי התעשייה – ולא באיכרים – את המעמד המהפכני בחברה.
בזמנו של מרכס היו עובדי האדמה רוב מוחלט של 90% בכל ארץ בעולם. הם גם היו עניים יותר ומנוצלים יותר מעובדי התעשייה. למרות זאת מרכס לא ראה בהם מעמד המסוגל ליצור חברה חדשה
ראשית – כי שאיפתם היא להשיג קרקע פרטית משלהם, שנית -אין להם סולידאריות והם אנוכיים.
שום מרד איכרים – או עבדים – תהיינה סיבותיהם מוצדקות ככל שתהיינה – לא יכול ליצור חברה עם ערכים חדשים. הוא יכול רק לשנות את מצבם של אחדים בתוך חברה קיימת. .
שום מרד עבדים לא שאף להקים חברה בלי עבדות.
כל עבד שאף לשחרר את עצמו – לא להקים חברה ללא עבדות.
עובדי חקלאות ידנית רצו אדמה משלהם – לא הלאמת הקרקע.
אך פועלי התעשייה לא רוצים מכונות משלהם או ביטול התיעוש אלא תיעוש מתוכנן על ידי החברה כולה לטובת החברה כולה ולא לטובת יחידים המתעלמים מטובת החברה.
זו הסיבה שמרכס ראה בעובדי התעשייה ציבור שמאבקיו יכולים ליצור חברה ללא ניצול בה הכלכלה משרתת את החברה כולה ולא יחידים
לנין ידע כל זאת.
הוא גם ידע שברוסיה יש 140 מיליון איכרים שלא יודעים לקרוא ולכתוב וגוררים מחרשה בידיהם. עובדי תעשייה ברוסיה מנו פחות מ 10 מ יליון.
איזה מהפכה סוציאליסטית אפשר לעשות בחברה של 140 מיליון איכרים אנאלפאבתים ?
רק מהפכה שתנוהל כולה מלמעלה על ידי פקידים ממונים בידי עסקנים.
ברור שתוך זמן קצר יהפוך שלטון פקידים לדיקטטורה רודנית ומושחתת.
החלטת לנין – וטרוצקי – לעשות מהפכה בארץ חקלאית נחשלת לא יכלה להוליד שום דבר אחר מאשר דיקטטורה של פקידי שלטון.
החלטה זו היא פשעם הגדול נגד הסוציאליזם.
הם היו מרכסיסטים וידעו מה הם עושים.
נוסף לכך – הם דיכאו כל ניסיון של הציבור הקטן של פועלי תעשייה להשתתף בקבלת ההחלטות הנוגעות לכלכלה.
כל זה מטיל עליהם אחריות לתוצאות.
סטאלין האיץ והקצין את השלטון הרודני של פקידי המפלגה והמדינה אך הוא לא אחראי להקמת שלטון הפקידים.
למהפכה שהקימה את שלטון פקידי המפלגה והמדינה אחראים לנין וטרוצקי.
עקיבא אור
1-למגיב הקודם ללא שם=
איך אתה מציע שרכבת,למשל,תונהג על ידי כל
נוסעיה,או מטוס ? או אונייה טרנסאטלנטית?
איזה שטויות הן אלה ?
אני מסכים שהביורוקרטיה ושלטון נציגים
הן גם מסוכנות וגם מובילים לשחיטות.
לנין קבעה 4 עקרונות למנוע מצב כזה,שכנרא
לא היו מספיקים כי גם לא הצליח בפועל:
א)כל טבח יכול להיות גם ראש ממשלה
ב)משכורותו של כל פקיד לא תהיה גבוהה מזו
של פועל מקצועי
ג)כל תפקיד הוא זמני ונתן להחליף את ממלאו
בכל זמן,על ידי המיוצגים בו
ד)הסוביאטים בכל מפעל,בכל עיר וכפר ובכל
מקום הם הם שיחליטו כל דבר.לא תהיה צבא עצמאי אלא העם יחזיק בנשק ובכוח הצבאי.
יתכן שדרישות אלה לא נתנות לביצוע ,במיוחד בתקופות מעבר מהפכניות,כפי שקרה בפועל בברה"מ.
בכל מקרה,החברה האנושית המודרנית לא יכולה להתקיים בלי סוג מסוים של נהול מרוכז ובאיזה שיטה של ייצוג,כמובן שכמה שיותר מבוזרת ופתוחה,יותר טוב.
ה"פתרון" האנרכיסטי הוא אשלייה,יפה,אבל בלתי מציאותית.
שוב,זה כמו לבקש שכל נוסעי הרכבת ינהגו בה.
יתכן,שבעזרת הטכנולוגיה,התקשורת ההמונית,האינטרנט,חלום זה יהיה בר יישום בקרוב,אבל אסור לצפות שהדבר יבוא ללא מאבק נגד כל אלה שרוצים להחזיק בשלטון,לא רק בעלי ההון,אלא גם הביורוקרטים.
2-לעקיבא=
לפי דבריך בכלל היה צריך להמנע ממהפכת אוקטובר.לפי דבריך רק בתנאים מאוד מסוימים,שמובטחת הצלחה 100% צריך לעשות מהפכות.אתה מתעלם ממהלכי ההסטוריה שהם לא תוכנית מסודרת לבאות ועוד עם ביטוח נגד תאונות.ההתפתחות האנושית היא דיאלקטית,מורכבת מקידמה ונסיגה ושוב קידמה ונסיגה,נסוי והטייה,כנסיון בלתי פוסק של האנושות להתקדם ולפתור את בעיותיה.
אני מסכים אתך לסכנות הכרוכות בכל שלטון,בכל ארגון אנושי,בכל מאבק ,בכל מהפכה ובכל שינוי,ובמיוחד חרד אני לסכנות של כל ביורוקרטיה.אני גם מסכים אתך בארגון הנהול שלא בשיטה של "נציגים" ובשמירת הכח בידי העובדים,ובמיוחד כח צבאי ונהולי של הכלכלה והחברה.
אני מאמין שאפילו במצב הנוכחי של טכנולוגית התקשורת המודרנית והמחשוב,נתן להגיע לפתרון סביר כזה,אבל בשום אופן לא לפני ולא במקום ולא על חשבון,שינוי רדיקלי של החברה,כפי שמרקס,אנגלס,לנין וטרוצקי בקשו.
למגיב האנרכיסט ללא שם:
לצערי,חברה אנושית מודרנית חייבת סוג מסוים של ניהול וארגון אבל לא יררכיה.
האם שמעתה על חלוקת העבודה ? מרקס הסביר שפתוח הקפיטליזם מביא לחלוקת עבודה הולכת וגוברת ויחד אתה הניכור שבעבודה של היום,וחוסר סיפוק בה.הוא גם אמר שחברת העתיד
תאפשר יציאה ממצב חולני זה,בעזרת הקדמה והטכנולוגיה ומעבר מסוציאליזם לקומוניזם.
הטעות שלך ושל האנרכיסטים היא שרוצים לקפוץ ישר לעתיד כאילו אנו במנהרת הזמן ונכנסים למנהרה המובילה אותנו ישר לעתיד.
כמובן שזה חלום ילדותי ופנטזיה מנותקת ממגבלות המציאות.
זה האנרכיזם ש"אונס את האפשרויות ההסטוריות" ולא לנין וטרוצקי,שידעו לגרום למהפכה שפתחה אפשרויות עצומות לכלל האנושות,שנהרסו על ידי סטאלין ושותפיו.
אפשרויות לא קיימות בעצמן אלא צריך ליצור אותם במו ידינו.כך היה במשך כל ההטוריה האנושית וכך יהיה גם בעתיד,וזה תהליך ארוך,קשה ולא תמיד בלתי הפיך.
אתה זורק משפטים כמו "כל הטענות על סטלין הן בלתי מרקסיסטיות בעליל".
פתאום הפכתה למרקסיסט?\?
אולי תחליט אם אתה מרקסיסט או אנרכיסט,כי שני הדברים לא הולכים ביחד,ומי שאמר זאת לא היה לנין או טרוצקי אלא מרקס עצמו.
אתה לא מבחין בין משל לנמשל? חברה אנושית היא כלי תחבורה? ניהולה בהכרח דורש היררכיה וחלוקה ברורה של תפקידים? בבקשה, תחשוב טיפה מעבר למיידי המוכר לך.
אתה אומר: "יתכן,שבעזרת הטכנולוגיה,התקשורת ההמונית,האינטרנט,חלום זה יהיה בר יישום בקרוב"
מזל טוב! חזרת למרקסיזם. כי כפי שעקי הסביר לך מה שלנין וטרוצקי ניסו לעשות היה בגדר של אינוס האםשרויות ההיסטוריות. לא כל כך חשוב לעסוק בהאשמות והערכות של רוסים מזוקנים שכבר מתו מזמן. מה שחשוב הוא ללמוד מזה לקח. כל הטענות שלך על אשמתו של סטלין הן אנטי-מרקסיסטיות בעליל. הן מעמידות את האישיות במקום לא פרופורציוני. הכישלון של ברה"מ הוא כישלון של ניסיון וולונטריסטי להתעלם מהתניות היסטוריות. בניסיון הבא כדאי באמת לבנות תהליך מהפכניהשתתפותי ופתוח, כזה שלא תלוי במנהיגים כאלה או אחרים או בביורוקרטים.
זה יהיה כרוך במאבק? כאילו שמישהו כאן נבהל ממאבקים. זה לחם חוקנו ולאו דווקא מאבקי מקלדת.
למרים:
לנין ידע על הסכנה שבהשטלתות סטלין והביורוקרטיה וכתב על כך,אבל באותו זמן הוא כבר היה חולה ומת זמן קצר אחרי כך.
לנין וטרוצקי והנהגת הבולשביקים היו הומניסטים,דמוקרטים ומרקסיסיטים ,מהפכנים אמיתיים ומאותה סיבה סטלין רדף אותם,גירש אותם וחסל אותם.
אל תכתבי "נראה לי ש…".אולי תבדקי יותר
לעומק תפקידו של טרוצקי במהפכה ובחשיבה המרקסיסטית,ותקראי מה הוא כתב ?
טרוצקי יצק את העקרון של "המהפכה המתמדת".
עקרון זה הוא חשוב ביותר כי מהפכות לא עושים "סבנג וגמרנו".מהפכה אמיתית היא מאבק מתמיד לקדמה,לשינוי ושיפור,לתקון ולא אקט חד פעמי וסופי.
מציע לכל אלה המבקרים את המרקסיזם,והנציגים המרכזיים שלו,מרקס,הנגלס,לנין וטרוצקי ,לקרוא את המקור ולא להסתמך על "יד שנייה" או שלישית.מובטח עניין רב,אמיתות גדולות וגם הפתעות לא מעטות.
מדוע הלהט הזה לסכסך בין מפליגי המנהגה הקמוניסטית הרוסית? כאילו שלנין לא ידע מה סטלין עושה וההויף. לא צריך ליפול שבי אחרי פרופגנדה קונטררלוצויות. ולגבי טרוצקי, נראה לי שהמקום שלו בהסיטוריה של המהפכה הרוסית מנופח לגמרי על-ידי המערב, שהשתמש בו כחרב לתקיפת המהפכה.
בימי גשם אני אנרכיסט – בקיץ אני הופך למרקסיסט – אבל לא יותר מדי, בודאי לא לניני. בימים מעוננים הכי טוב – אני מחליט לחשוב בכוחות עצמי ושואל בחופשיות ובחוצפה רעיונות מכל הבא ליד לפי הבנתי וטעמי. איזה סלט טעים ומעניין! כדאי לך, תנסה. שים לב אשר, כל הטענות האידיאליסטיות שלך אודות תפקידו של סטלין מצביעות על כך שגם אתה עושה זאת כאשר העקביות המרקסיסטית סותרת את הפוליטיקה הסובייקטיבית שלך. זה לא נורא – זה אנושי.
תשובה לחבר אשר פרוליך,
בינואר 1917 נאם לנין באסיפה של הנוער הסוציאליסטי בשןןיצריה בה חי כגולה פוליטי.
הוא דיבר על מהפכת 1905 ברוסיה שפרצה לאחר מפלת רוסיה במלחמתה נגד יפן ב- 1905.
לנין סיים את נאומו במלים הבאות:
" אנו מהדור הישן אולי לא נזכה לראות את הקרבות המכריעים של המהפכה הסוציאליסטית
אך אני בטוח שהנוער המצוין של התנועה הסוציאליסטית בשוויצריה ובעולם כולו יזכה לא רק להילחם אלא גם לנצח במהפכה הסוציאליסטית הבאה".(ר’ ארכיון לנין באינטרנט)
כלומר.בינואר 1917 חשב לנין שהוא עצמו לא יראה מהפכה סוציאליסטית.
חודש לאחר מכן קרס משטר הצאר ברוסיה לא בגלל פעילות מפלגת לנין אלא בגלל הפגנות המוניות בעד שלום. במקום שלטון הצאר הוקמה ממשלה זמנית – לא סוציאליסטית.
מיד קמה תופעה בלתי צפויה שלא היה לה כל קשר עם לנין ומפלגתו: החיילים (בערך 2 מיליון) פועלי התעשיה (בערך 9 מיליון) והאיכרים (בערך 140 מיליון) הקימו וועדים ואלה ניהלו את החיים היומיים בצבא, בבתי-החרושת, ובחקלאות.
כל וועד היה מקומי. חברי וועד נבחרו על סמך היכרות אישית ולא בבחירות מפלגתיות.
חברי הוועדים השתייכו לכל המפלגות שתמכו בהפלת שלטון הצאר.
הוועדים הללו (שנקראו "מועצות") ניהלו את חיי היומיום – את החקלאות, את אספקת המזון, את התחבורה, וגם את הפעילות הצבאית. פקודה של גנדל בחזית בוצעה רק אם וועדי החיילים באותו איזור אישרו אותה.
השלטון ברוסיה התפצל לשניים:
1) ממשלה שניהלה את מדיניות החוץ
2) וועדים שניהלו את מדיניות הפנים, את חיי היומיום.
שני הגופים היו עוינים זה לזה. היה ברור לכולם שמצב זה לא יכול להמשך זמן רב.
כל גוף פוליטי ברוסיה נאלץ להחליט מי מהשניים הוא מעדיף לראות כמנהל את המדינה כולה.
לנין הכריז: "כל השלטון למועצות החיילים, הפועלים, והאיכרים"
זה העלה מיד את התמיכה במפלגתו בתוך הוועדים.
הבעיה הפוליטית העיקרית שהעסיקה את כל אזרחי רוסיה הייתה בעיית השלום. רוב העם רצה שלום אך הממשלה הזמנית של קרנסקי החליטה להמשיך במלחמה בהתאם להסכמי רוסיה עם בריטניה וצרפת.
ב 25 לאוקטובר עמד להתכנס בפטרבורג כנס ארצי של נציגים מכל וועדי החיילים, הפועלים, והאיכרים מכל רוסיה. היה ברור שכנס זה מהווה חלופה לממשלה הזמנית של קרנסקי.
לבנס באו 670 צירים. מכל רוסיה. 390 מהם היו חברי מפלגת לנין ן-179 היו חברי מפ’ הסוציאל-רבולוציונרים השמאליים, שתמכו במפלגת לנין.
כלומר – לתומכי לנין היה רוב מוחלט בכנס.
בשאלה העיקרית – שאלת השלום, תמך לנין בהפסקה מידית של השתתפות רוסיה במחלחמה.
כיוון שלמפלגת לנין היה רוב מוחלט בכנס היה ברור שהכנס יקבל החלטה של: "שלום מידי"
כיוון שממשלת קרנסקי התנגדה לשלו ם היה ברור שהכנס יאסור את הממשלה.
כך היה הכנס הופך לגוף השלטוני ברוסיה.
כל ההחלטות הפוליטיות הנוגעות לכל רוסיה היו מתקבלות מעתה ואילך על ידי כנס זה.
לנין הבין זאת ולכן לחץ בכל הכוח על חברי מפלגתו לאסור את ממשלת קרנסקי ל-פ-נ-י שבנס צירי החיילים, הפועלים, והאיכרים יעשה זאת.
מפלגתו הסכימה וללחה את טרוצקי לאסור את הממשלה. כשנפתח הכנס הודיע טרוצקי שמפלגת לנין אסרה את הממשלה ומכריזה על הפסקת המלחמה.
מיד פרצה סערה גדולה בכנס כי רבים הבינו שלנין עקף את הכנס ןמעתה הוא – ולא הכנס – מחליט מה תהיה המדיניות. צירים רבים עזבו את הכנס. לא מפני שהם תמכו בהמשף המלחמה אלא מפני שהם התננדו למחטף של לנין.
לנין הפך מיד את מפלגתו לגוף המחליט את כל ההחלטות הפוליטיות ברוסיה וביטל את סמכויות הוועדים של החיילים, הפועלים והאכרים להשתתף בהחלטות. מפלגת לנין – לא וועדי החיילים הפועלים והאיכרים הפכה לגוף השלטוני.
סיכול שלטון הוועדים והשלטת שלטון המפלגה – זה פשעו של לנין. כל זה קרה 10 שנים לפני שסטלין השתלט על המפלגה.
האם אפשר היה לפעול אחרת ? בוודאי.
אפשר היה לסייע ולחזק את שלטון הוועדים ולא לעקוף אותו.
כנס הוועדים היה הופך להיות הגוף השדלט והמפלגות המהפכניות השונות היו פועלות בתוכו
כשם שמפלגות פועלות בכל פרלמנט.
היות והכנס היה מורכב כולו ממהפכנים הוא לא היה מאפשר את החזרת שלטון הצאר.. הוא גם היה מאפשר קיום אופוזיציה של מהפכנים ומונע השתלטות של מפלגה אחת על כל המדינה.
קיום אופוזיציה וריבוי מפלגות היה מאפשר פתרונות אחרים לגמרי לבעיה של 140 מיליון איכריפ מאשר הלאמה כפויה ושלטון של פקידים.
אם הוועדים – לא המפלגה – היו הגוף השולט.ברוסיה הכל היה מתפתח אחרת.
מי שמנע זאת היה לנין.
עקיבא אור
קיום אופוזיציה וריבוי מפלגות היה מאפשר פתרונות אחרים לגמרי לבעיה של 140 מיליון איכרים מאשר הלאמה כפויה ושלטון של פקידים.
אם הוועדים – לא המפלגה – היו הגוף השולט. הכל היה מתפתח אחרת.
מי שמנע זאת היה לנין.
עקיבא אור "
למגיב ללא שם:
אם אתה חושב רק בימים המעוננים,אתה חושב מעט מדי.מציע לך לחשוב גם בימים לא מעוננים.
יתכן גם שהעננים משפיעים על מחשבותיך המעטות.
לעקיבא,בקצרה:
אתה מעלה השגות שלא נתן להוכיח ,כגון
"אילו היו עושים כך,התוצאה היתה כך".
במציאות,הדברים הרבה יותר מורכבים והתוצאה עלולה להיות בלתי צפוייה.אינני טוען שלנין וטרוצקי לא טעו אף פעם,אבל כדי לקבוע אמת הסטורי לא מספיק לציין פרט אחד ,אלא שרשרת של החלטות,כוון,מגמות ונסיבות.
קיימות עובדות הסטוריות רבות ונמשכות התומכות בקוו ובמדיניות של לנין וטרוצקי כאלה שהביאו להצלחת מהפכת אוקטובר והקמת ברה"מ הסוצאיליסטית,וקיימות עובדות רבות המוכיחות שסטאלין פעל נגד המהפכה,ולחיסולה. בסופו של דבר,הביא לחזרת ברה"מ לקפיטליזם פראי.
אם כי יתכן שהעובדות שאתה מעלה הן נכונות,עדיין אין בכך בסיס לטענותך,או לפחות לא הסברתה מה הקשר ושרשור הדברים שהביאו לנפילת ברה"מ,מתוך החלטות לנין וטרוצקי בראשית המאה הקודמת.
אבל נושא הדיון הוא אחר,הוויכוח בין אנרכיזם ומרקסיזם,ואם יש לך לתרום לוויכוח זה,נשמח כולנו.
המשך תשובה לעקיבא=
לדעתך "רבוי מפלגות" היה משנה את מהלך ההסטוריה.אין כל וודאות לכך.
הפלת הצאר והשלבים הראשונים של המהפכה היו שלבים של מהפכה דמוקרטאית אנטי מלוכנית בדומה
למהפכה הצרפתית.
המרקסיסטים ובינהים לנין וטרוצקי לא הסתפקו בשינוי למדינה בורגנית-דמוקרטית(שזה למעשה מה שאתה מציע),אלא במעבר לסוציאליזם כשלב מקדים לקומוניזם.
אם כל מה שאתה רוצה היא מדינה בורגנית-דמוקרטית (האם יש דבר כזה?),אז אתה צודק.
אבל אם אתה מרקסיסט,ועוד לא קבלתי תשובה לכך,היעד הוא סוציאליזם.מרקס הסביר היטב שאין
"דמוקרטיה" בורגנית ,כוון שהיא מתבססת על ניצול מעמדי.לכן,הוא החליף את המושגים ודבר על"דקטטורה של הפרולטריון".
אלה לא משחקי מלים.הפרולטריון מהווה הרוב העצום של האוכלוסיה(כולל העקרים העניים)ולכן,
ה"דקטטורה של הפרולטריון" הנה יותר דמוקרטית מאשר ה"דמוקרטיה הבורגנית".
ברוסיה הפרולטריון היה יחסית חלש ומפוזר במרחבים גיאוגרפים עצומים,לכן המדיניות של לנין וטרוצקי היתה נכונה ולא נתן אז לדבר על
"רבוי מפלגות".
אני מבין את הדאגה שלך ל"דמוקרטיה",לחופש,
לוויכוח חופשי,לאופוזיציה בונה,ורבוי מפלגות ואני גם בעד זה,אבל ההבדל ביננו הוא שאני חושב שזה נתן להשיג רק בחברה א-מעמדית.
עד אז,הדרך ארוכה,וזרועת מאבקים קשים ומרים,ואלו אתה מאמין שזאת נתן להשיג בכל מצב ובכל זמן,אך לצערי,זה לא כך.
תמיד צריך לחשוב על המחיר של כל דבר,עלות-תועלת.אינני חושב שהמטרה מצדיקה את האמצעים.
אבל צריך לעשות בכל זאת החשבון הכולל ולקבוע מה הם סדרי העדיפויות.
שוב,טרוצקי ולנין לא צדקו בהכל,ואין שום בטחון שמה שאתה מציע,היה משנה את מהלך ההסטוריה.אפילו אם אתה צודק וכן היה הכל שונה,זה היה מונע מסטלין להשתלט על השלטון ?
זה היה מונע קריסת ברה"מ ? זה היה מונע את מלחמת העולם השנייה ?.מה הייתה האלטרנטיבה האנרכיסטית ? השאילות רבות,והדממה גדולה.
קרב ענקים בין האיש עם ההצבעות-בכרטיסים-מגנטיים, עקיבא אור, לבין האיש-עם-האצבע-על-מקש-הא?נ?ט?ר, אשר פרוליך.
אשרינו שהגענו ליום הזה!
למה לא לארגן באחד המפגשים הקרובים בגדה השמאלית ויכוח בין עקיבא אור לאשר פרויליך?
(גרופי של עקי… אבל לא מאמינה בדמוקרטיה ישירה)
תשובה לאשר פרוליך,
אתה ממציא פירושים משלך לדברי ומתווכח נגדם.
זו התנצחות ולא דיון עינייני
שלטון מועצות הפועלים, האיכרים, והחיילים אינו "דמוקרטיה בורגנית" ואינו מבוסס על ניצול.
בתוך המועצות היו מיוצגות כל המפלגות המהפכניות שדגלו בהלאמת הכלכלה.
שלטון מועצות איננו "דמוקרטיה בורגנית".
זה גם לא משהו ש"יכול היה להיות " אלא משהו שהיה קיים במציאות.
מי שעקף את שלטון המועצות וביטל אותו היה לנין שהקים את שלטון הפוליטבורו של מפלגתו. וקרא לו "ברית המועצות".
זה היה שקר מכוון.
לא המועצות שלטו אלא הנהגת מפלגת לנין.
לנין גם אסר (בוועידה ה-10 ב- 1921) – לאחר תום מלחמת האזרחים – קיום סיעות בתוך מפלגתו וגם כל ביקורת על מדיניות ההנהגה.
הוא התנגד להקמת איגודים מקצועיים עצמאיים.
כדאי שתקרא את מה שאמרה קולונטאי בשם ה"אופוזיציה הפועלית" ללנין..
האם קראת בכלל את קולונטאי ?
האם לדעתך ה"אופוזיציה הפועלית" בתוך המפלגה הקומוניסטית תמכה ב"דמוקרטיה בורגנית"?
ובאשר לאנרכיזם.
אני מסכים לביקורת באקונין על מרכס אך זה לא עושה אותי לאנרכיסט.
מביקורת נכונה לא נובע שהחלופה שבעל הביקורת מציע היא החלופה הנכונה למצב שהוא מבקר.
הלאמת הכלכלה – שאותה ראה מרכס כפתרון לכל הבעיות החברתיות – הולידה דיקטטורה של מפלגה אחת.
הסטליניזם לא היה ממזר של המרכסיזם אלא בן חוקי שלו.
סטלין לא החזיר בעלות פרטית על אמצעי היצור ולכן שמר על עיקר המרכסיזם.
האנרכיסטים מציעים פדרציה של קומונות (בנות מאות אחדות של חברים) כחלופה למשטר הבורגני.
רוב האנרכיסטים גם מתנגדים לקבלת החלטות ברוב מול מיעוט ודורשים קבלת החלטות בקונסנזוס.
בשיטות אלה הם מתקשים לקיים אפילו מערכת של עיתון אנרכיסטי.
איך, למשל, הם מציעים לנהל עיר כמו ניו-יורק כיום לפי העקרונות הללו ?
אם אין להם חלופה אנארכיסטית לניהול ניו-יורק כיום איך הם מציעים לנהל חברה כמו ארה"ב – או כל חברה אחרת – לפי עקרונות האנרכיזם ?
החלופה המרכסיסטית לקפיטליזם נוסתה ונכשלה.
החלופה האנרכיסטית לקפיטליזם לא ניתנת ליישום.
יש לפתח חלופה חדשה שתתגבר על חולשות המרכסיזם והאנרכיזם.
משטר בו לכל האזרחים יש סמכות להציע-לדון-ולהצביע על כל מדיניות, ולכל העובדים בכל מקום עבודה
יש סמכות להציע-לדון- ולהצביע על כל מדיניות הנוגעת למקום עבודתם. היא אפשרית כיום.
זו החלופה האפשרית למרכסיזם ולאנרכיזם.
היא משלבת רכיבים של שניהם אך עדכנית.
היא ניתנת ליישום מידי.
עקיבא אור
לעקיבא ידידי:
צר לי להגיד לך שאתה אוהב כנראה "ללכת בלי ולהרגיש עם…"
מצד אחד אתה אומר שאתה מסכים עם באקונין ומייד אתה כותב שאולי החלופה שלא בלתי נכונה.
אתה גם מכיר בכך שאנרכיסטים לא מסוגלים לנהל אפילו עתון ומעלה את השאילה,ובצדק,איך ינהלו מדינה שלמה,שאילה שגם אני שואל אותם.
אבל,בנוסף לבלבול שנמע מדבריך,אתה גם מסלף מה שאמר מרכס=
מרכס אף פעם אחת אפילו טען שהלאמת הכלכלה תביא את הפתרון לכל מחלות החברה.
האם קראתה את מרכס ?
אנא תגיד לכולם איפא הוא כתב את זה !!
אני מכבד מאוד את דאגתך לדמוקרטיה,לחופש,לחשש מביורוקרטיה,לחשש משלטון דכאוני אחד בשלטון אחר הדומה לו.אלה סכנות שגם אני ער להן וחושש מהן.
אבל כדי לנהל וויכוח פורה בין המרקסיזם לכל עמדה אחרת,כולל האנרכיזם,קודם כל צריך להציג כל עמדה כפי שהיא ולא לעוות אותה.
אני מסכים לבקורת שלך לאנרכיזם,אבל לא מקבל את טענותך לגבי המרקסיזם בגלל שאתה מציג אותו באופן מסולף ומטעה,ואני לא יודע אם אתה עושה זאת מתוך בורות או בכוונה תחילה.
גם לא הבנתי את ה"חלופה" שאתה מציע.
אתה מציע שכל החלטה תתקבל בקונזנסוס.
ואם לא מגיעים לקונזנסוס ??
אז מה הפתרון ?.נמתין דורות עד לקונזנסוס??
אתה מנסה להתחמק מהעובדה שחברה אנושית מודרנית,מחייבת דרגה מסוימת ואף גבוהה של ארגון וניהול.זה לא אומר שמצב זה חייב להיות של ניצול של חלק אחד מהחברה על חשבון חלק אחר. זו היתה כוונתו של מרקס כשתיאר את החברה הסוציאליסטית,בה עדיין יש מעמדות,אבל השלטון הוא בידי מעמד הפועלים.השלב השני הוא חברה ללא מעמדות,החברה הקומוניסטית,בה "כל אחד לפי יכולתו,ולכל אחד לפי צרכיו".
זה המעבר בין "עולם האילוצים,מגבלות,לעולם החופש",או מעבר מהפראיסטוריה האנושית להסטוריה האמיתית.
חלום זה הוא נתן לביצוע כבר היום על פי התפתחות הטכנולוגיה והמדעים,אבל נמנע על ידי בעלי הפריבילגיות,ההון והכוח. לכן,צריך קודם לעבור את השלב הראשון שאליו עדיין לא הגענו,ולא "לקפוץ מעל הפופיק".
אנא,אני מאוד מבקש ממך,אם אתה רוצה להתווכח על המרקסיזם,לפחות תציג אותו כפי שהוא באמת
וללא סילופים,ותסלח לי על הכנות.
לאשר פרוליך,
המסמך המפורסם ביותר שמרכס וחברו אנגלס כתבו הוא "המניפסט הקומוניסטי".
מסמך זה מסתיים במלים:
"לפרולטרים אין מה להפסיד זולת כבליהם.
עולם ומלואו לפניהם לזכות בו"
אני מפרש את המונח "עולם ומלואו" כ"כל מה שהאדם יכול להשיג" ובמלים אחרות – "פתרון כל הבעיות החברתיות"
כיצד אתה מפרשש את המונח "עולם ומלואו" ?
פיסקה אחרת ב"מניפסט" קובעת:
"במקום החברה הבורגנית הישנה עם המעמדות וניגודי המעמדות שלה תהיה לנו חברה בה התפתחותו החפשית של כל יחיד תאפשר התפתחות חפשית של החברה כולה"
אם זה לא נראה לך כפתרון כל הבעיות החברתיות
אולי תבהיר מה כן נראה לך כפתרון כל הבעיות החברתיות.
כתבתי כי:
"אני מסכים לביקורת באקונין על מרכס אך זה לא עושה אותי לאנרכיסט.
מביקורת נכונה לא נובע שהחלופה שבעל הביקורת מציע היא החלופה הנכונה למצב שהוא מבקר."
על כך אתה מעיר:
"מצד אחד אתה אומר שאתה מסכים עם באקונין ומייד אתה כותב שאולי החלופה שלא בלתי נכונה."
נראה לי שיש לך בעייה בהבנת הנקרא.
האם עברית היא שפת-האם שלך ?
אתה גם לא מבין שאני מתנגד לקבלת החלטות בקונצנזוס.
התנגדותי נובעת מ- 3 סיבות:
1) השגת קונסנזוס דורשת המון זמן.
2) קונסנזוס מטשטש רעיונות במקום להבהיר אותם
3) ק’ מושג תכופות בשיטות בנוסח – "תצביע עבור הצעהי ואני אצביע עבור הצעתך" זה מכניס תככים ואי יושר לוויכוח רעיוני.
החלופה שלי לניהול חברה בידי מפלגות – שיטה שאתה תומך בה – היא ניהול החברה לא בידי מפלגות אלא בידי כל האזרחים.
כמו שאפשר לבחור זמר ב SMS ב"כוכב נולד"
אפשר לבחור מדיניות ב SMS ב"מדיניות נולדת"
לזה אני מוסיף את הדרישה שכלל זה יופעל גם במקומות העבודה וכל עובד יוכל להשתתף בקביעת המדיניות של מקום עבודתו.
זה ימנע הפעלת לחץ כלכלי על האזרחים
פירוט נוסף – ותשובה לשאלות – תמצא בספרי "ממחאה למהפכה" ו "חלופה למדינה פסיכוטית"
שאפשר להשיג ב"סלון מזל".
שנה טובה
עקיבא אור
לעקיבא שוב שלום:
נכון,עברית היא לא שפת האם שלי,אבל הצלחתי לקבל תואר שני בהצטיינות בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב ולדעת מורי,הבנת הנקרא שלי מצוינת.
"המנפסט הקומוניסט" של מרקס הוא לא המסמך היחידי שהוא כתב,וגם את זה אתה מפרש אותו לא
נכון.אני מציע לך לקרוא דברים נוספים של מרקס ואנגלס ואז תבין לבד שהם לא אמרו אף פעם שהלאמת הכלכלה תפטור כל בעיות החברה.
הלאמת הכלכלה היא שלב ראשוני של המדינה הסוציאליסטית כשבשלב העליון של הקומוניזם המדינה עתידה להמחק ולהתחסל.
ה"חלופה" שלך לניהול המדינה על ידי "כל אזרחיה",פרושה שגם הקפיטליסטים,בעלי ההון ובעלי הפריבילגיות גם הם ינהלו את המדינה.
או אולי אני לא הבנתי נכון ואתה מתכוון לנהול על ידי "רוב" ?ואז ,ה"חלופה" שלך מתבטלת.
אני מתנצל,אבל ה"חלופות שלך מלאות סתירות,וזו כבר לא בעייה של שפה ,אלא של חשיבה ולוגיקה מינימלית.
אסיים במשפט שאמר BAKUNIN ב1844=
"AS FAR AS LEARNING WAS CONCERNED,MARX WAS,AND STILL IS,INCOMPARABLY MORE ADVANCED THAN I .I KNEW NOTHING AT THAT
TIME OF POLITICAL ECONOMY ,I HAD NOT YET RID MYSELF OF MY METAPHYSICAL OBSERVATIONS
HE CALLED ME A SENTIMENTAL IDEALIST,AND HE WAS RIGHT"
כל הכבוד לבקונין,לפחות היה מודע למגבלותיו
ולא התבייש להכיר בכך!
תשובה לפרוליך
פרידריך אנגלס, חברו הקרוב ביותר של מרכס שחיבר יחד איתו את "המניפסט הקומוניסטי" כתב עוד הרבה מאמרים וספרים – שאני ממליץ לקרוא.
במאמרו "עקרונות הקומוניזם" (שכתב 1847)
נמצאת הפיסקה הבאה:
"כשאר כל הרכוש, הייצור והמסחר יהיו בידי החברה כולה תיעלם הבעלות הפרטית מעצמה. הכסף יהפוך למיותר, הייצור יתפתח והאדם ישתנה עד כדי כך שהחברה תוכל להפטר מכל ההרגלים הכלכליים הישנים"
אנגלס ומרכס ראו בכלכלה את הבסיס המצמיח את כל הערכים, ההרגלים והמוסדות הקיימים בחברה. זו הנחת היסוד של השקפתם על ההיסטוריה שכינו "מאטריאליזם היסטורי". בעיניהם ביטול בעלות פרטית על רכוש, ייצור, ומסחר, יוצרת בסיס לפתרון כל הבעיות החברתיות.
הם לא ראו כי ניהול כל הכלכלה בידי החברה יכול ליצור שכבה קטנה של מנהלים שתדכא את כל החברה.
הם לא הבינו כי דיכוי וניצול בחברה אינם נובעים מ"בעלות פרטית" אלא מ"סמכות החלטה של קומץ".
דיכו בחברה הוא תוצאה הכרחית ממשטר המעניק לקומץ מנהיגי מפלגה סמכות להחליט את כל ההחלטות הפוליטיות.
כאשר לכל אזרח יש סמכות להציע-לדון-ולהצביע על כל החלטה פוליטית זה מונע השתלטות של מפלגה או מנגנון של פקידים על החברה.
כאשר עקרון זה מופעל גם בכל מקום עבודה הופכים העובדים למנהלי מקומות עבודתם.
כי "לנהל" פירושו "להחליט".
זה גם מבטל בעלות פרטית על אמצעי הייצור – כלומר את הקפיטליזם – כי "בעלות על X " פירושה "סמכות להחליט הכל לגבי X ".
כאשר סמכות זו נמצאת בידי כל העובדים בטל הקפםיטליזם.
ברור שכאשר לכל אזרח יש סמכות להציע-לדון-ולהחליט כל החלטה פוליטית הנוגעת למדינה כולה ולכל עובד יש אותה סמכות לגבי מקום עבודתו תתקבלנה ההחלטות ברוב מול מיעוט.
זה יבטל "בעלות" פרטית.
גם אם עובדים יחליטו לאפשר לבעלים הקודמים להמשיך לנהל את מקום עבודתם הרי מספרם של הבעלים הללו קטן לאין ערוך ממספר הפועלים ולכן סביר להניח שלפועלים – לא ל"בעלים" – יהיה רוב.
בספרי "ממחאה למהפכה" ו "חלופה למדינה פסיכוטית" יש תשובות מפורטות לכל השאלות הללו.
אני מציע לך לקרוא אותם לפני שאתה מעלה שאלות שעניתי עליהן בפירוט לפני שנים.
שנה טובה
עקיבא אור
אבל הרי שהמלחמה בכיבוש מתקשרת באופן טבעי למאבק עבור מדינה פלסטינית; דבר שמנוגד להשקפה האנרכיסטית בדיוק כמו התנגדות לכל בית לאומי..אז מה הקטע בסתירה הזאת?