הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בספטמבר, 2007 80 תגובות

בעיני גדעון ספירו הוא ידיד ושותף נאמן שלנו במאבקנו לשלום, לחברה שוויונית ולחיסול חרפת הכיבוש. גדעון ספירו נמנה עם מקימי תנועת "יש גבול", ובדרכו היחודית תורם רבות למאבק נגד נחשולי הלאומנות, שהביאו עלינו את האסון של עימותים מדממים. הוא נמצא שנים רבות בחזית המאבק לכינון עתיד של שלום צודק בין ישראל ופלסטין, ולא שלום המבוסס על כידוני הכיבוש. הוא אחד מחלוצי המאבק לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני ובלט באומץ ליבו בעמידתו לימינו של ואנונו. משום כך כואב לקרוא את כתב האשמה שלו, המתבסס על ציטוטים מאוד מקוטעים, המטיח דברים קשים נגד מאיר וילנר והנהגת מק"י בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ("סמרטוט אדום – היו זמנים", הגדה השמאלית, 23/7/2007).

אני מוצא לנכון להסב את תשומת ליבו של גדעון ספירו, כי בוויכוח שהתנהל באו"ם ובציבור בארץ בנושא של הקמת שתי מדינות, בלטה עמדתה העקבית של ברית המועצות, שחייבה הכרה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים – הישראלי והפלסטיני. אני משוכנע שגדעון מודע לתוכן נאומו של אנדרי גרומיקו, שר החוץ של ברה"מ, שהוכיח כי לא ניתן להקים מדינה מאוחדת, ולכן יש להעדיף את הפתרון של שתי מדינות לשני העמים. עמדה זו של ברה"מ התקבלה בברכה על ידי רוב הציבור בישראל. וזאת בשעה שבריטניה היתה נחושה בדעתה להמשיך לשלוט בפלשתינה. לשם כך העמיקו הבריטים את השותפות עם עבדאלה מלך ירדן, עם פארוק מלך מצרים וקיבלו גם את תמיכתו של נשיא ארה"ב טרומן.


כשפרצה המלחמה ב-1948 ברה"מ והמדינות הסוציאליסטיות העריכו ואף קיוו, שמדינת ישראל שזה עתה קמה תנטוש את דרך השותפות עם האימפריאליזם ותאבק לכינון עצמאות לאומית אמיתית, המכירה גם בזכויותיהם של הפלסטינים לכינון מדינה עצמאית. זו הסיבה שבעטיה הגישו ברה"מ ועוד מדינות סוציאליסטיות עזרה לישראל. אולם למרבה הצער, כעבור זמן קצר התברר שההנהגה הציונית עלתה מהר על שרטון של המרת השירות לאימפריאליזם האנגלי בשירות לאימפריאליזם האמריקאי. התנהגות מחפירה זו של ישראל גרמה לשינוי ביחסה של ברה"מ לישראל.


מצער מאוד שממשלת ישראל התעלמה לחלוטין מהתפקיד המכריע שהיה לברה"מ בהצלת העם היהודי במלחמת העולם השנייה. התעלמות שבולטת גם כיום, כשבטקס זיכרון באושוויץ נציגי ממשלת ישראל התעלמו מהעובדה שחיילי הצבא האדום חרפו את נפשם כדי לשחרר את שארית הפליטה ממחנה ההשמדה.


כאשר אנחנו בוחנים את עמדתה של מק"י באותם ימים, אנו עדים שהמפלגה לא נטשה את הקו המחייב תמיכה בתנועה לאומית לשחרור לאומי, כי אם מאפיין אותה מאבק ללא פשרות לשחרור מעול זרים. מאחר שהתנועה הציונית העמידה עצמה לשירותם של אינטרסים אימפריאליסטיים לא פסקה ביקורתנו נגדה.


הביקורת הוגברה ביתר שאת לאור העובדה שהתנועה הציונית הכשילה כל מהלך שיביא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל. מק"י לא עברה לסדר היום כשמדינת ישראל עלתה על שרטון של מדיניות הפוגעת פגיעה קשה בפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. היא היתה הראשונה שהרימה את נס המאבק נגד כינון ממשל צבאי על ערים וכפרים ערביים. לצערי, גדעון ספירו התעלם מהתפקיד רב החשיבות שמילאה מק"י כמפלגה יחידה באותם ימים במאבק חסר הפשרות להגנת אזרחי מדינת ישראל הערבים מפני התנכלויות של הממסד השלטוני, ולא נטשה את הקו העקבי בדבר זכותו של העם הערבי הפלסטיני להגדרה עצמית ולכינון מדינה עצמאית לצידה של מדינת ישראל.


בנושא העלייה חשוב לדייק שמק"י היתה בעד זכות חופשית להגירה, תוך כדי התנגדות נמרצת ל"חוק השבות". מק"י היתה עקבית בהתנגדות לחוק השבות במתכונתו כי הוא נועד למנוע מפלסטינים לחזור ולחיות במולדתם. התנגדות זו של מק"י העמידה אותה במאבק חסר פשרות מול גילויי לאומנות, שהתפשטה כנגע סרטני בחברה הישראלית, לא רק בחוגי הימין, אלא גם מצאה לה משכן של כבוד במפלגות הפועלים הציוניות. הקו העקבי הזה של מק"י בנושא הלאומי מנחה אותה למעשה עד היום. וזאת לצד מאבקה במישור החברתי להביא לשינוי יסודי במבנה החברה הישראלית – מחברה קפיטאליסטית לחברה סוציאליסטית.


מק"י היתה בבידוד לנוכח היותה למעשה יחידה במאבקה נגד גילויי לאומנות, שאיפינו את התנועה הציונית וממשלת ישראל במסווה של כביבול פטריוטיות. כך היה לא רק ב-1948 אלא גם ב-1956 וגם ב-1967. היום מתחילות לצוץ עדויות על מידת הפרובקציות שנעש על ידי הממסד בישראל כדי ליצור אווירה של מלחמה. נאמנים עלי הדברים שכתב תום שגב במוסף ה"ארץ" מ-24.8.07 לפיהם יזם צה"ל פיצוץ סמוך לנירים בגבול הדרומי. בעטיו של הפיצוץ היו גם קורבנות. הכל היה כשר כדי להכשיר את הקרקע לטיעון שהיה זה מעשה טרור של פדאינים. וזאת כדי ליצור אווירה של מלחמה ערב מלחמת סיני. לא היה די במעשה הנאלח והפרובקטיבי – הידוע בשם פרשת לבון – שביצעו אנשי המוסד במצרים כדי ליצור אווירה של מלחמה. למרבה הצער, לאווירה המלחמתית נגרר הציבור בישראל, והיתה זו מק"י שעמדה יחידה בגבורה נגד המגמות המסוכנות שגררו בסופו של דבר אותנו למלחמה ולהעמקת שווא של שנאה בין העמים.


* * *


גדעון היקר, לאור כל מה שהתרחש כאן במשך כ-60 שנים, האם המלחמה ב-1948 הביאה לשחרור? תשובתי לא. היא בוודאי לא הביאה לעצמאות אמת. ומה שמכאיב שלאחי הערבים היא הביאה את הנכבה.


באותן שנים גורליות בלטו במנהיגותם האחראית מאיר וילנר ותופיק טובי, שעמדו בגבורה בכנסת ישראל מול נחשולי לאומנות, ששטפו כמעט את כל חלקי הבית. מק"י בהנהגת מאיר וילנר היתה המפלגה היחידה שיצאה חוצץ נגד מלחמת 1967. בזאת היא המשיכה את הקו לו היתה נאמנה מיום יסודה. קו שעמד גם במבחן במלחמת 1948. כשבעיצומה של המלחמה ב-1948 מק"י היתה היחידה שיצאה למאבק חסר פשרות נגד הרס של כפרים ערביים וגירוש התושבים שחיו בהם. אישית הייתי נוכח במקרים רבים כשקומוניסטים הצילו פלסטינים מהרג ומהתנכלויות של שוד.


לצערי, רבים הם המלעיזים נגד חברינו הערבים שכביכול לא תמכו במימוש היעד של הקמת שתי מדינות לשני עמים. אני מציין בגאווה את החברים תופיק טובי, אמיל חביבי, סלים אל קאסם, נדים מוסא, סליבה חאמיס, קאמל ראש ועוד שורה ארוכה של קומוניסטים, שלאורך כל הדרך לחמו למען הרעיון של שתי מדינות לשני עמים, וזאת חרף איומי רצח ופסקי דין מוות. הם לא נרתעו ולחמו ליישום ההחלטה ההיסטורית של עצרת האו"ם ב-29.11.47 בדבר הקמת שתי מדינות לשני העמים. נדבך חשוב במאבק להנחלת הרעיון של שתי מדינות לשני העמים הונח בוועידה ההיסטורית של איחוד הקומוניסטים היהודים והערבים בוועידה בחיפה.


במרוצת השנים פעלנו ללא ליאות לגיוס כוחות נוספים לחיסול הכיבוש ובעד כינון שלום צודק. מאמצים אלו נשאו פרי בהפגנות ההמוניות בהן צעדו כתף אל כתף יהודים וערבים נגד המלחמה הנפשעת בלבנון.


גדעון היקר, מתוך הערכה רבה לפועלך רב השנים בחזית המאבק של שוחרי השלום, אני פונה אליך כי נטיל את כל יהבנו במימוש החובה להמשיך ולפעול לליכוד כל שוחרי השלום לחזית אחת במאבק לישראל אחרת. ישראל המשדרת שוויון לכל אזרחיה היהודים והערבים. ישראל המחליטה להיחלץ משרטון הכיבוש ולחזור לגבולות של ערב מלחמת יוני 1967, ומכירה במדינה פלסטינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל. כל המאמצים חייבים להיות לאחדות מחנה השלום ולא ליצירת סדקים.

תגובות
נושאים: מאמרים

80 תגובות

  1. סתם שאלה ליובל / עוזי הגיב:

    סתם שאלה ליובל או לעוזי

    אני מקבל חלק מדבריכם. האם תוכלו להצביע על טעות אחת שעשתה מק"י מיום היווסדה? הרי אין אדם או גוף שלא טועה. בבקשה, טעות אחת שנעשתה.

    תודה

  2. אביבה הגיב:

    נראה שעוזי כתב את המאמר הזה בדם ליבו

  3. גוני הגיב:

    מבלי רצון להגן על מאמרו של ספירו, וללא אנטי קומוניזם כלשהו, בכל זאת כמה שאלות לי לעוזי:

    אם המפלגה הקומוניסטית דגלה כל השנים באינטנציונליזם, איך זה שהמפלגה התפלגה בראשית שנות ה-40 למפלגה הקומוניסטית היהודית והמפלגה הקומוניסטית הפלסטינית?

    ואם המפלגה הקומוניסטית תמכה באינטרנציונליזם ובזכות של הפלסטינים לחיות פה בהגדרה עצמית, איך זה שראשי המפלגה הם אלה שדאגו שצ’כיה תספק לציונים נשק מודרני ומושכלל באמצע מלחמת 48′ – נשק שלא היה למי מהצדדדים קודם בשל אמברגו שהטיל המערב ושבוודאות הכריע את הכף לטובת הציונים במלחמתם, נשק ששימש להרג, גירוש ונישול של מאות אלפי פלסטינים? (ובבקשה אל תספר לי שזה היה נגד הבריטים, כי הבריטים הודיעו שבכוונתם לעזוב, החלו בכך במרץ למחרת החלטת כ"ט בנובמבר 1947 ואף נקבו בתאריך מוסכם בו לא יהיה חייל בריטי אחד על אדמת פלסטין. ובכל זאת במחצית 48′ היו הקומוניסטים אלה שדאגו לנשק! הכיצד אספקת נשק עולה בקנה אחד עם אינטרנציונליזם, ערכי שוויון וצדק?

    ועוד בבקשה יענה לי עוזי, אם המפלגה הקומוניסטית תומכת בשוויון ומתנגדת ללאומנות, אז איזה מדינה יהודית תהיה פה במסגרת פתרון שתי המדינות? מה יהיו הזכויות הפוליטיות של מי שלא יהודי ובכל זאת ימשיך להתגורר במדינה היהודית? מה על הפלסטינים המוסלמים, או על הנוצרים החיים כאן, על מהגרי העבודה מסין, ניגריה ורומניה? איך אתה רואה את מעמדם הפוליטי במדינה היהודית שתקום במסגרת פתרון שתי המדינות?

    לתשובתך אודה

    בברכה, גוני

  4. רונית הגיב:

    מכל הפולמוס -שבחלקו הוא עקר ונבירה חסרת תועלת בנבכי עבר שאינם רלבנטיים בכלל היום-אני מאמצת את הסוף של המאמר. את ההדגשה שכל המאמצים חייבים להיות מופנים לאחדות מחנה השלום ולא ביצירת סדקים. אותה חטטנות בכל פסיק של אמירה זו או אחרת לפני ששים שנה אינה משרתת את המאמץ שיש להגבירו במאבק נגד נגע הכיבוש.
    ככל שנשכיל להתאחד נגיע להשגים רבים יותר. ובאחדות הזו למק"י יש מקום משמעותי.

  5. עקיבא אור הגיב:

    חבר בורשטיין היקר,

    ברשימתך לגדעון ספירו אתה כותב כי:

    "בוויכוח שהתנהל באו"ם ובציבור בארץ בנושא של הקמת שתי מדינות, בלטה עמדתה העקבית של ברית המועצות, שחייבה הכרה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים – הישראלי והפלסטיני".

    האם שכחת כי מ-1920 ועד 1947 התנגדה
    ברית-המועצות בצורה עקרונית עקבית ונמרצת, לרעיון של הקמת שתי מדינות בפלשתינה?

    אגב, לדעתי זו הייתה – ונשארה – מדיניות נכונה ודבריך על השינוי כביכול במדיניות הציונית מאשרים זאת.

    האם שכחת כי פ.ק.פ. נקטה באותה מדיניות?

    האם שכחת כי כאשר פירסם בטאון משרד החוץ הסובייטי "חיים חדשים" – שנמכר בקיוסקים בפלשתינה – ב-1947 את הסכמת ברה"מ לתוכנית החלוקה לה התנגדה 27 שנים בעקביות, נשלחו חברי פ.ק.פ. – לפי הוראת וילנר וחבריו בלשכה הפוליטית של פ.ק.פ. – לקנות את כל גליונות "חיים חדשים" בקיוסקים לבל יוודע הדבר בציבור בטרם קיבלו חברי פ.ק.פ. הנחיות חדשות כיצד להסביר את שינוי המדיניות הסובייטית עליה לא ידעו הם – או מנהיגיהם – מראש?

    אתה כותב על:

    "התפקיד המכריע שהיה לברה"מ בהצלת העם היהודי במלחמת העולם השנייה".

    זה נכון. אך אתה שוכח להזכיר כי ברגע שמולוטוב חתם עם ריבנטרופ על הסכם אי-התקפה בין ברה"מ לגרמניה באוגוסט 1939 חדלה ברה"מ להיאבק נגד הנאציזם.

    בעקבות זאת חדלה גם פ.ק.פ. – ככל המפלגות הקומוניסטיות בעולם אז – להיאבק נגד הנאצים.
    כי גרמניה הפכה בעלת ברית לברה"מ.

    ברית-המועצות לא לחמה בנאציזם מיוזמתה. היא לחמה בנאציזם רק בגלל שהיטלר תקף את ברית-המועצות – ב-22 ליוני 1941.

    ספר לקוראים מה הייתה מדיניות ברה"מ ו פ.ק.פ. – בין אוגוסט 1939 ליוני 1941.

    נכון שחלק הארי בהבסת הנאציזם הייתה מלחמת הגבורה של חיילי וקציני הצבא האדום. הם – ולא צבא ארה"ב או בריטניה מחצו את העוצמה הצבאית של הנאציזם. הם – ולא סטאלין (שאתה תמכת בו בהתלהבות) הביסו את ה"וורמאכט" לאחר שסטאלין הנערץ עליך הוציא להורג ב-1937 את כל צמרת הצבא האדום והתעלם בעקביות מכל המידע הרב שהזהיר אותו מהתקפת ה"וורמאכט".

    אתה לוקה בזיכרון סלקטיבי חבר בורשטיין.
    הרי כשפרצה מלחמת העולם השנייה – ולפני שברה"מ הותקפה ע"י היטלר – כתבו חברי הנוער של פ.ק.פ. על הקירות בחיפה ות"א את הסיסמה "הלאה המלחמה האימפריאליסטית". הצבא הבריטי היה חלק מרכזי מהאימפריאליזם, אך ביוני 1941, לאחר ההתקפה על ברה"מ כתבתם על הקירות
    "יחי הצבא הבריטי – אח לנשק לצבא האדום"
    שכחת זאת?
    לך לארכיונים לבדוק את עמדות ברה"מ ופ.ק.פ. בשנים 1939 – 1941 ולאחר שתמצא תשובות לתהפוכות המדיניות של פ.ק.פ. תזכיר לנו מה אמרת על סטאלין אז. אז ולא לאחר שכרושצ’וב
    החל להוקיע את פשעיו ב-1956.
    ספר לנו גם איך גירשת מפ.ק.פ. ואח"כ ממק"י כל מי שהשמיע ציוץ של ביקורת על מדיניות ברה"מ או פ.ק.פ. או מ.ק."י.

    מי שמדבר על "האמת" חייב לספר את "כל האמת" ולא רק חלקים ממנה שנוחים לו.

    בברכת המאבק למהפכה חברתית ופוליטית

    שנה טובה

    עקיבא אור

  6. שמאלני: סילוף ההיסטוריה הגיב:

    היהודים פשוט לא שכחו שברה"מ חתמה על הסכם ריבנטרופ -מולוטוב שנתן להיטלר במתנה את 2 מיליון היהודים של פולין. וארה"ב בכלל עד 67 ניהלה מדיניות פרו ערבית.
    שר החוץ הסובייטי היה אניטרסנט לחלוטין שרצה שהפליטים היהודים יצאו מארצות מזרח אירופה, ולסלק את הבריטים מהמזרח התיכון. אחרי זה היה אנטי ציוני וישראלי בכל רמחיו אבריו.
    ומאיר וילנר סתם זז לפי כל פיפס של מוסקבה כאילו היה קתולי שמציית באופן עיוור לאפיפיור.

  7. גרי אטרי הגיב:

    ומה עם ההסכמים של בריה"מ עם היטלר? יש כאלו הסוברים שזה היה שורש מלחמת העולם השנייה עם כל המיליונים שמתו בה.

  8. גדעון ספירו הגיב:

    עוזי בורשטיין הוא ללא ספק חבר נאמן ומסור של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. הוא עבר עימה את כל התהפוכות, הפיתולים והמעקפים מאז ימי סטלין ועד ימי גורבצ’וב (בטרם נהפך לקברנה של ברית המועצות). וגם היום הוא מאחרוני החיילים הנאמנים שצעד וצועד בכל שדות הקרב של המפלגה מבלי להימין או להשמאיל.
    עוזי ואנוכי היינו והננו שותפים במאבקים רבים, כפי שהיינו ונותרנו במחלוקת בנושאים אחרים.
    רשימתי "היו זמנים" לא הייתה מחקר היסטורי על מק"י וברית המועצות אלא מיקדה זרקור על מספר התבטאויות של מנהיגי מק"י, אותם הבאתי מתוך עבודה של חיים הנגבי, שנשמעות היום מעט מוזרות, בלשון המעטה.
    במקום שעוזי יתייחס לציטוטים שהבאתי ברשימתי ויסביר אותם (שהרי לא הכחיש אותם),הוא הגיב ברשימה שהקיפה הכל, מק"י, ברית המועצות, האימפריאליזם, הציונות ועוד, נושאים בהם כלל לא עסקתי.
    מה שמאפיין את רשימתו של עוזי, שמק"י אף פעם לא טעתה. היא לא טעתה כאשר מיקוניס ווילנר דיברו בהתלהבות בעד עלייה המונית ואחריותו של העם היהודי לשלוח להנה את בניו, זהו אימוץ הליבה של הציונות, והיא לא טעתה כאשר הייתה אנטי ציונית. היא לא טעתה כאשר תמכה בסטלין ולא כאשר תמכה בכרושצ’וב ואחר כך בברז’נייב.
    הגישה של אנשי מק"י "שתמיד היינו צודקים" וכל ההחלטות, על דבר והיפוכו, מתקבלות פה אחד, מאד הפריעה לי.
    מה שעוד בולט ברשימתו של עוזי הוא מחיקתו המוחלטת של שמואל מיקוניס. בכל זאת, הוא היה מנהיג המפלגה ב-1948 ועד הפילוג ב-1965. מה טעם בהעלמתו גם היום? יש כנראה דפוסי התנהגות וחשיבה מהזן הסובייטי שקשה להתשחרר מהם.
    אני מסכים עם המגיבה רונית שאין טם להתווכח על כל פסיק מהעבר, אבל יש טעם בויכוחים על נושאי מהות מן העבר, גם למען האמת ההיסטורית, וגם למען היסקים פוליטיים שרלבנטים להיום.

  9. גרי אטרי, לחב’ עקיבא הגיב:

    מה רע בזכרון סובייקטיבי??? לכולנו זכרון סלקטיבי, ולי אפילו יותר מלאחרים…

  10. יובל הלפרין הגיב:

    ב-12 באוגוסט 1939, פחות מחודש לפני חתימת הסכם ריבנטרוב-מולוטוב, נועדו לאחרונה נציגי ברית המועצות עם נציגי צרפת ובריטניה, ונציגי המעצמות הבורגניות הודיעו שאין להם כל סמכות לדון על ברית הגנה.
    הסכם אי ההתקפה עם גרמניה היה, מבחינת ברית המועצות, ברירת מחדל, לאחר שלא נותר צל של ספק כי ממשלות בריטניה וצרפת מעוניינות לשסות את גרמניה הנאצית בברית המועצות. זה היה המניע העיקרי של "מדיניות הפיוס" מטעם נוויל צ’מברליין, לא רפיון אישיותי ותבוסתנות, כפי שאוהבים לספר בארץ (ואולי גם במקומות אחרים).
    הסכם ריבנטרוב-מולוטוב הוגדר במפורש "הסכם אי התקפה", בניגוד להסכם מינכן, שהוגדר "הסכם ידידות".
    ב-19 במאי 1939 הכריז וינסטון צ’רצ’יל, ראש המתנגדים למדיניות הפיוס, בפרלמנט הבריטי: "מוסקבה הציעה הצעה הוגנת, פשוטה יותר, ממשית יותר… על ממשלת הוד מלכותו להכניס לראשה כמה אמיתות אכזריות: בלי חזית מזרחית של ממש לא תיתכן כל הגנה על המערב, ובלי רוסיה לא תיתכן שום חזית מזרחית יעילה."

    בדיעבד, הסכם ריבנרופ-מולוטוב, וחלוקת פולין בספטמבר 1939, אפשרה ליהודים רבים להימלט לתחומים ברית המועצות. ושארית הפלטה מקהילת יהדות פולין המפוארת ניצלה בעיקר עקב הסכם זה.

    בנוגע לדברי עקיבא אור, ברית המועצות לא נלחמה ביוזמתה בגרמניה הנאצית ולא הייתה צריכה לעשות זאת. לו הייתה עושה כן, הייתה ודאי מואשמת (בצדק) בתוקפנות, והאחריות למיליוני ההרוגים שהיו נופלים במלחמה כזאת הייתה מוטלת על כתפיה (הכרזת המלחמה הבריטית-צרפתית ב-1 בספטמבר 1939 הייתה ריקה מתוכן, ולכן כונתה בגרמנית זיס-קריג, מלחמת ישיב).

    אשר לנושאים האחרים, ההיסטוריה הוכיחה שמק"י הצליחה לעמוד במשך קרוב ל-90 שנה ככוח אופוזיציה מהותי לקונצנזוס הציוני. יציבות והמשכיות היסטורית היא למעשה המבחן החשוב ביותר לכוח פוליטי העומד מול גורם שליט גדול וחזק בהרבה. שאר הכוחות בשמאל הרדיקלי עלו, ירדו, התפרקו, ולמעשה סבבו סביב עמוד מק"י-חד"ש, גם אם אהבו להטיל עליו את מימיהם וליידות בו אבנים.
    עמידותו של גוף כזה מחייבת משהו מעבר לעקביות פוליטית, לניתוח אינטלקטואלי תמים ו"בלתי תלוי". לארגון המהפכני יש אילוצים שאין לאופוזיציונר הרדיקלי הבודד והאינדיבידואליסט, אחד מהם הוא אכן השתייכותו של הארגון למחנה עולמי שיש בו גורם מוביל ולעתים, עם כל הכאב, צריך ליישר קו אתו, ובשביל זה לא צריך חותם כשרות לא מחיים הנגבי ולא מגדעון ספירו.

  11. רמי יובל הגיב:

    מרוב פולמוס על העבר, לא התייחסו המגיבים אל הלקח העכשווי החשוב ביותר שיש ללמוד מן הסנגוריה השגוייה על עקרון שתי מדינות לשני עמים. יוטעם כי עקרון זה בעצם הוגה וטופח בידי הציונים. הוא נולד באופן רשמי בבילטמור בשלושים וכמה, אבל אינספק שבושל במטבחי הציונות שניןם רבות קודם. זה היה רעיון מבריק עליו זממו בנגוריון ורעיו לתלות את תכניתם הגדולה של טיהור פלסטין מעמה והחלפתו בעם אחר. (המשך יבוא).

  12. אלישע ליובל: הגיב:

    אם אתה כל כך מתנגד לפלישות מכל סוג מסקרן אותי לדעת מה היה יחסך ויחסה של מק"י לפלישה הסובייטית לפראג ב1968?

    תודה מראש על תשובתך.

  13. גדעון ספירו הגיב:

    עוזי ויובל מזכירים שורה של עמדות של מק"י שעליהן גאוותם, ובצדק. אין איש שמאל שיערער עליהן, כמו למשל המאבק נגד הממשל הצבאי. איש אינו רוצה לגזול ממק"י את זכויותיה. אני יכול להוסיף את ההתנגדות העקבית לכיבוש, את ההתנגדות למלחמת לבנון הראשונה (וכמובן השנייה) את זעקת המחאה בדיון בכנסת של ח"כ תופיק טובי נגד פשעי מלחמת לבנון הראשונה, שמאד ריגשה אותי.
    אבל, וגם זאת יש לזכור, מק"י אף פעם לא הייתה לבד במאבקים אלה. תמיד היו כוחות נוספים. בל נשכח כי גם תנועת החירות של בגין הייתה נגד הממשל הצבאי. בל נשכח כי החזיתות נגד מלחמת לבנון ונגד הכיבוש היו הרבה יותר רחבות מממדיה הצנועים של מק"י. בלי אותם אפוזיציונרים "רדיקלים ואינדיבידואליסטים" שיובל הלפרין כה מזלזל בהם, כמו למשל סרבני יש גבול, הכל היה נראה הרבה יותר דלוח. איך היה נראה המאבק נגד הכיבוש בלי כל אותם איניבידואליסטים שהתאגדו בוועדים ותנועות שונות, כמו בשעתו הוועד לסולידריות עם אוניבקסיטת ביר זית ובימינו תאעיוש ואנרכיסטים נגד הגדר.

    עוזי מציין נכונה שישראל מאד איכזבה את ברית המועצות כאשר החליטה להיות חלק מהברית המערבית בראשות ארה"ב , במילותיו, חלק מהאימפריאליזם האמריקאי. אבל,ואת זה עוזי לא אומר אלא אנוכי, שלהיות חלק מהאימפריאליזם האמריקאי אין פירושו מתן גט כריתות לאימפריאליזם שהרי גם ברית המועצות הייתה מעצמה אימפריאליסטית, ועוזי עד היום סבור שברית המועצות הייתה מעוז של קידמה, שלום ואחווה.
    לויכוח זה יש השלכות לימינו, שהרי השאלה היא, איזה סוג משטר רוצים עוזי וחבריו להקים כאן על חורבות הקפיטליזם הישראלי (והיה ויתמוטט).
    יובל הלפרין כבר נתן את התשובה באחת מתגובותיו בגדה: הוא רוצה לחזור ולהקים את הדיקטטורה של הפרולטריון. הניסיון הסובייטי לא הרתיע אותו.

  14. גוני הגיב:

    ועוד לא קיבלתי תשובה על כך שהקומוניסטים ארגנו את אספקת הנשק הצ’כי לציונים במחצית 48′ בעת המלחמה בפלסטינים.

  15. יובל הלפרין הגיב:

    לאלישע: תקרא מה שכתבתי על אפגניסטאן, שהבעיה בפלישות היא שהן עלולות לחזק (לטווח ארוך לפחות) את מי שהן אמורות להחליש…

    לספירו, אני לא מזלזל בשום פעיל למען השלום והשוויון. אני בהחלט שותף למחמאות שעוזי חלק לך בראשית רשימתו. בפעולות של תעיוש ושל אנרכיסטים נגד הגדר גם אני זכיתי להשתתף. מאוד שמחתי עם הקמת "גוש שלום", ולא הסכמתי עם חששותיה של הנהגת מק"י דאז, כאילו מדובר בעובר למפלגה שתתחרה על קולות חד"ש, כדוגמת "המתקדמת". שלחתי על כך כמה מכתבים למערכת "זו הדרך" שפורסמו.
    הדגשתי רק את החשיבות בארגון יציב שעד עתה השכיל לעמוד בטלטלות קשות.

  16. Akiva ORR הגיב:

    תשובה ליובל הלפרין,

    אתה כתבת :
    "לספרד ברית המועצות לא שלחה טנקים ואוניות מלחמה, היא סייעה למחנה הרפובליקני שם באמצעות אספקת נשק ועידוד הבריגדות הבינלאומיות. גם לדרום אפריקה או לצ’ילה של פינושה איש לא העלה בדעתו לפלוש צבאית."

    שכחת כי פרנקו, פינושה ודרא"פ לא הכריזו השכם והערב על כוונתן לכבוש את ברה"מ ולשעבד את תושביה ולא גייסו וחימשו צבא ענק לשם כך.
    היטלר עשה כל זאת בקדחתנות ובפומבי.
    כל העולם ידע זאת, ראה זאת.
    את זה אי-אפשר לומר על פרנקו (ששמר על נייטרליות במלחמת העולם השנייה) וגם לא על פינושה או דרא"פ. שלא התכוננו לכבוש את ברה"מ
    השאלה לא הייתה אם זה יקרה אלא מתי זה יקרה.

    גם לפני פרוץ המלחמה היה ברור שהיטלר – לא סטלין – הוא התוקפן במלחמה הקרובה.

    אך לטענתך "צריך להיאבק בגזענות בכל מקום, אבל לא באמצעות מלחמה קונבנציונאלית כוללת שמשמעותה מיליוני הרוגים."

    כלומר צריך לחכות עד שהפאשיזם יפתח במלחמה כוללת ויגרום מיליוני הרוגים.
    זה גם פותח פתח לאפשרות שהפאשיזם ינצח.

    ובינתיים, כדי לרצות את הפאשיזם לבל יפתח במלחמה כוללת צריך גם להסגיר לידיו את הקומוניסטים שברחו מארצו ומצאו מקלט במשטר הקומוניסטי. כי אם לא כן יפתח הפאשיזם ב "מלחמה קונבנציונאלית כוללת שמשמעותה מיליוני הרוגים."

    האם לקחת בחשבון את האפשרות שאם סטלין לא היה חותם על הסכם אי-התקפה עם היטלר היו נהרגים הרבה פחות אנשים במלחמה נגד היטלר?

    כל המפ’ הק’ שינו את מדיניותן כלפי הנאציזם
    בעקדות הסכם סטלין-היטלר. הן החלו לראות באימפריאליזם -לא בנאציזם – את האוייב הראשי.

    גם את זה אתה מצדיק ?

    עקיבא אור

    עקיבא אור

  17. יובל לעקיבא הגיב:

    בהחלט שמעתי מה אמרתי.
    צריך להיאבק בגזענות בכל מקום, אבל לא באמצעות מלחמה קונבנציונאלית כוללת שמשמעותה מיליוני הרוגים.
    לספרד ברית המועצות לא שלחה טנקים ואוניות מלחמה, היא סייעה למחנה הרפובליקני שם באמצעות אספקת נשק ועידוד הבריגדות הבינלאומיות.
    גם לדרום אפריקה או לצ’ילה של פינושה איש לא העלה בדעתו לפלוש צבאית.
    זו גישה אמריקו-ישראלית, שמותר לפלוש למדינה אחרת או להכריז עליה מלחמה אם שליטיה הם bad guys.
    לפעמים אני לא מקבל את טענת ה-bad guys (כמו בווייטנאם), ולפעמים אני כן מקבל אותה (כמו במקרה של סדאם חוסיין או אחמד אניג’אד), אבל נגד פלישה ומלחמה אני בשני המקרים.

    באירופה אחת הטענות המרכזיות כיום של נאו-נאצים ושל אנטי קומוניסטים היא שסטלין תכנן לתקוף את גרמניה. אפשר להגיד הרבה על סטלין, אינני נמנע על חסידיו, אבל בזה, ככל הנראה, לא חטא.

    ואם תגיד לי "אפגניסטאן", אז אומר שבדיעבד לא הביאה גישה זו תוצאות מקוות: הפלישה לאפגניסטן דווקא חיזקה את הפונדמנטליזם במזרח התיכון אף שכוונה לבלימתו, וכך היה עלול לקרות לפשיזם באירופה לו היתה ננקטת נגדו גישה דומה.

    לסיום יש לזכור, שהנאצים על כל זוועותיהם הפכו להיות כאלה רק עם הפלישה לברית המועצות.
    רק אז, עם הטבח בבאבי יאר ובועידת ואנזה, הם הפכו מסתם גזענים לרוצחי עמים שלא נודעו כמותם. האפרטהייד של חוקי נירנברג, על כל חומרתו, הצדיק מאבק כלכלי ודיפלומי כמו המאבק באפרטהיד של דרום אפריקה או זה של הכיבוש הישראלי, לא מלחמת עולם שתעלה במיליוני הרוגים (כזאת אכן פרצה, למרבה האסון, אבל מי שחי לפני זה אמור היה לנסות ולמנוע אותה).

  18. יובל לספירו ולסתם שאלה הגיב:

    ל"סתם שאלה",
    הנה, בתשובתי לידידי עקיבא אור ציינתי אחת, לפני שתגובתך הופיעה.
    יש עוד כמה. אני נגד תהליך הקולקטיביציה המהיר והכפוי שהנהיג סטלין, נגד הקלון שהוטל ברבים ממנהיגי הבולשביקים הראשונים באותה התקופה, והדחת חרושצ’וב מאוחר יותר הייתה טעות פטאלית.
    אני נגד העובדה שבברית המועצות הונהג מאז ביטול הנא"פ משק חד מגזרי. אני מעדיף מדיניות כלכלית כמו בסין ובקובה כיום, המאפשרת סקטור פרטי לא קטן (אם כי סין הרחיקה לכת). מאידך התנגדתי, וזה כבר היה בזמני, לכך שההגמשה הכלכלית תהיה מלווה בוויתור על מעמדה המוביל של המפלגה הקומוניסטית מתוקף החוקה, כפי שעשה גורבצ’וב.

    וכאן אנו מגיעים לטענת האפיפיור של ספירו.
    זה לא ש"הוא" לא טועה. זה גם כשהוא טועה אין זאת אומרת שאני, כחייל מהפכה בודד, צריך תמיד לקפוץ ולהכריז זאת, כאילו אני באגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן. האינטלקטואל הבודד יכול להיות שלם עם הצדק והאמת כפי שהוא רואה אותם, אבל הוא בטל בשישים מבחינה היסטורית. בבמחנה לוחם השואף להטביע את חותמו על ההיסטוריה, אתה לא לא איש אקדמיה ולא מתפלל בכנסייה, אתה חייל שיודע שרק שמירה על הכלל ככלל תביא לתוצאות, גם הוא צועד לעתים בכיוון הלא נכון.
    כל יורד ים יגיד לך שעדיף לתת לרב החובל לטעות בניווט ולא להתווכח אתו על כל צעד ושעל. עובדה היא שאחרי כל השנים האלה מצאת אתה מקלט בספינה הרעועה הזאת:
    אתר הגדה השמאלית. הוא מועדון הגדה השמאלית. הוא בית הידידות ישראל-ברית המועצות באחד העם 70 תל אביב. הקרנת סרטים סובייטיים בכל יום חמישי בערב בסלילי צלולויד אדירי מידות.

  19. דני אורבך הגיב:

    האפולוגטיקה של יובל מנסה, לשווא, לטהר את השרץ של הברית המועצות. בוודאי שהפשעים כנגד "בורגנים" או "זעיר בורגנים", שלא לדבר על איכרים, הם לגיטימיים בעיניו- כמו הג’נוסייד הסטליניסטי באוקראינה, טבח הקצינים והאינטלקטואלים הפולנים ביער קטאין ויתר הזוועות הסטליניסטיות. אבל בשם אלוהים, בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ובעקבותיו הסגיר סטלין לנאצים קומוניסטים גרמנים. אין לך רחמים אפילו על שותפיך שלך לדיעה? עד כדי כך הקשתה האידיאולוגיה את לבך?

    לעיתים יש צורך באנשים כיובל, שיזכירו לנו מיהו ומהו הקומוניזם.

  20. גדעון ספירו הגיב:

    יובל הלפרין ממשיך את הקו של עוזי, ברית המועצות לעולם לא טועה. אבל הוא לא מסביר מדוע לא הוצג בשעתו הסכם ריבנטורפ מולוטוב כהכרח לא יגונה, שאחרת איך תסביר את הסיסמאות שחברי פ.ק.פ מרחו על הקירות "נגד המלחמה האימפריאליסטית" של אנגליה נגד גרנמניה הנאצית. והוא גם לא מסביר את ההתקף הפטריוטי של מנהיגי המפלגה ב-1948/9 שדרשו עלייה המונית של נוער יהודי ולכלול את ירושלים בישראל בניגוד להחלטת הבינאום של האו"ם וכו’. התחמקות לא מפתיעה.

    יחד עם זאת אנחנו חייבים תודה לתגובתו של יובל הלפרין, כי הוא מפצח עבורנו את הקוד הגנטי של מק"י ומפלגות קומוניסטיות אחרות בעיקר במערב בעידן הסובייטי. והנה הוא: להיות שייך "למחנה עולמי שיש בו גורם מוביל ולישר איתו קו"
    במלים אחרות, להיות שייך לכנסיה עולמית שיש בה אפיפיור והוא כידוע לא טועה.זהו צורך אנושי מוכר, והרי הדתות הממוסדות בנויות בדיוק על עקרון המחנה העולמי עם גורם מוביל.
    או אז, צדק גם האפיפיור ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית וצדק גם האפיפיור שביקר ביד ושם וביקש סליחה מהעם היהודי.
    צדקה מק"י כאשר אירגנה את משלוחי הנשק לישראל במלחמת העצמאות, והנשק המשיך לזרום כאשר חברי מק"י לא חדלים מפעילותם לאספקתו גם כאשר הנכבה הייתה בעיצומה, וצדקה מק"י שלאחר מכן הזילה דמעות שליש על גורלם המר של הפלסטינים.

    ייאמר בבהירות: אינני מאשים את מנהיגי מק"י באחריות לנכבה, אבל הם היו שותפים. לדעתי הם העריכו אז נכונה כי בנסיבות המלחמה של 1948 בו לוחמים שני העמים על השליטה בארץ, היה ברור כי הצד המנצח יפעיל טיהור אתני על הצד המנוצח. הוועד הערבי העליון ראה בהגירה היהודית פרובוקציה בלתי נסבלת שנועדה לנשל את עם המקום, ולכן בלתי לגיטימית, שיש לעוקרה ולהחזיר את היהודים בעלי השאיפות הלאומיות, רובו של הישוב היהודי, לארצות מוצאם. אם היה מנצח זה מה שצפוי היה להתרחש, שלא לדבר על מעשי טבח שצבאות מנצחים עושים במנוצחים. היה ברור כי אם הצבא היהודי ינצח הוא יפעיל טיהור אתני נגד הפלסטינים, כי החזון הציוני של מדינה יהודית "המקבצת גלויות" במיליונים מרחבי העולם, לא תוכל לעשות זאת בתנאי החלוקה של החלטת האו"ם. הצבא היהודי המנצח ביצע כצפוי את הטיהור האתני שהיה כרוך גם במעשי טבח. מק"י הלכה עם ההנהגה הציונית. תמיכת ברית המועצות בהקמת המדינה אפשרה לה את מרחב התמרון הזה.
    עוזי ויובל לא מודים בכך כי זה עומד בניגוד לדוקטרינה הכנסייתית של אנטי ציונות.

    עוזי גאה בעמדה העקבית של מק"י בזכות שתי מדינות, מאז נאום גרומיקו ב-1947 בזכות החלטת החלוקה ועד היום. אני חושב שהגיע הזמן לשאול כמה שאלות בנושא זה. האם הקונספציה הזו עדיין רלבנטית? האם לנוכח רבע מיליון מתנחלים בשטחים הכבושים המפוזרים ברחבי הגדה, יש בכלל אפשרות להגשים חלוקה לשתי מדינות על בסיס קווי שביתת הנשק של 1948(הקו הירוק)? האם העקשנות לדגול בעמדת שתי מדינות אינה מסייעת בעצם לכיבוש להימשך עוד 40 שנים עם הרמייה של "תהליך שלום"? האם לא הגיע הזמן לדרוש את הפתרון הדרום אפריקני של מדינה אחת לשני העמים כאשר כולם רשאים לגור ברחבי הארץ מעזה בים התיכון עד נהר הירדן והים האדום?
    הנה הרלבנטיות של הויכוח ההיסטורי לימינו.

  21. אבי הגיב:

    אף אחד לא יוכל לקחת ממק"י את היותה היחידה שמאז 1948 הגנה על זכויות האזרחים הערבים במדינת ישראל .היא היתה כמעט היחידה שלחמה נגד הממשל הצבאי. היא היתה כמעט היחידה שיצאה חוצץ נגד המלחמה ב-1956.
    חבריה בכנסת – בהנהגת מאיר וילנר ותופיק טובי
    היו בודדים ביציאה נגד המלחמה ב-1967.
    כך שבאמת חבל שמשקיעים כל כך אנרגיה בכל התבטאות שהיתה בנבכי ההסטוריה הרחוקה.
    אני מצטרף לקריאה של עוזי שחשוב שנלכד את כל הכוחות למחנה שלום הנאבק לסיומו המהיר של הכיבוש. להקמת מדינה פלשתינאית עצמאית, כאשר ישראל חוזרת אל הגבול של טרם התוקפנות של 1967.

  22. דני אורבך הגיב:

    ושכחתי להזכיר עוד משהו לקינוח. סטלין והועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, הסגירו להיטלר את הפליטים הקומוניסטים הגרמנים שברחו לברית המועצות. סתם מטוב ליבם.

  23. דני אורבך הגיב:

    יובל הלפרין חוזר כאן על הקו התעמולתי הקומוניסטי הרשמי. מה לעשות שהמציאות שונה- ברית המועצות פלשה לפולין בשיתוף פעולה עם ידידה הנאצים, טבחה בקצינים ובאינטלקטואלים הפולנים ביער קאטין (במשך שנים רבות הם טענו שגרמניה עשתה את זה) וניסתה לשסות את גרמניה הנאצית במערב. להלן ציטוט מדברי בכיר סובייטי בשם אלכסנדרוב לועד הקומוניסטי הצ’כי, מתוך מסמך שנתגלה לאחרונה בארכיון הלאומי בוושינגטון:

    — קישור —

    במסמך, שקראתי אותו דרך אגב בשלמותו, אומר אלכסנדרוב שברית המועצות ניסתה לשסות את גרמניה במערב, כדי ליצור מלחמה עולמית שתאפשר מהפכה בינלאומית.

  24. חגית הגיב:

    ואני דווקא התעודדתי מקריאת המאמר הראשון, שכן הציטוטים בו המחישו לי שאפשר גם קומוניזם שהוא לא מראש פרו-ערבי. אהבתי במיוחד את קריאת ח"כ וילנר לגייס את כל הצעירים והצעירות לצה"ל, כולל ערבים וערביות.

  25. Akiva ORR הגיב:

    ליובל הלפרין,

    אתה כתבת :

    " ברית המועצות לא נלחמה ביוזמתה בגרמניה הנאצית ולא הייתה צריכה לעשות זאת. "

    האם חשבת על משמעות דבריך לפני שמיהרת להגיב?

    האם מדינה וצבא שטענו כי הם מייצגים את הקומוניזם הדוגל בשיוויון ואחווה בין כל בני האדם באשר הם "לא צריכים" להלחם נגד משטר הדוגל בתורת הגזע, בעליונות הגזע הארי, בצורך להשמיד גזעם "נחותים" ולכבוש עמים וגזעים בכוח הנשק ?

    האם הקומוניזם יכול לנקוט גישה נייטרלית כלפי גזענות, פאשיזם ונאציזם ?

    האם איזשהו קומוניסט בעולם תמך בגישה פוליטית כזאת ב- 1938 ?

    כל מי שהיה אומר ב- 1938 מה שאתה כתבת היה מואשם מיד – על ידי כל התנועה הקומוניסטית העולמית – כמשת"פ של הנאצים.

    מדבריך משתמע כי ברה"מ גם לא הייתה צריכה לסייע לרפובליקה הספרדית במלחמתה נגד המורד הפאשיסטי פרנקו.

    אך כל קומוניסט בעולם אז חשב שחובה לפעול בכל הדרכים להבסת פרנקו.
    זה אילץ את סטלין לשלוח סיוע לרפובליקה הספרדית. המטוסים והטייסים ששלח סטלין סייעו לרפובליקה להילחם בחיל-האוויר הנאצי שסייע לפרנקו.

    סטלין ניצל את מעורבותו כדי לחסל את האנרכיסטים והטרוצקיסטים בספרד והפסיק את הסיוע לרפובליקה כשסיים משימה זו.

    לפי דעתך היה עליו להשאר נייטרלי ולא להתערב כלל במאבק נגד פאשיזם וגזענות.
    כי " לו הייתה ברה"מ עושה כן, הייתה ודאי מואשמת (בצדק) בתוקפנות, והאחריות למיליוני ההרוגים שהיו נופלים במלחמה כזאת הייתה מוטלת על כתפיה".

    זה גם נימוק נגד מהפכה סוציאליסטית שהרי כל מהפכה מהותית גוררת מלחמת אזרחים של תומכי המשטר הישן נגד המשטר החדש.

    עקיבא אור

  26. איש שלום הגיב:

    מפלגה שפעלה בחברה הישראלית משנות העשרים של המאה העשרים ועד ימינו בודאי עשתה גם שגיאות, ואפשר שהן לא מועטות.
    מפלגה שקשרה עצמה עם המודל הסוציאליסטי שהיה בברית המועצות ,בודאי שזה לא יהיה קשה למצוא התבטואיות לא ראויות אצל מנהיגיה. כאשר צדק מי שאמר (נדמה לי שזה גדעון ספירו) שברה"מ גרמה נזק של רעידת אדמה לרעיון הסוציאליסטי בסולם של 10 מעלות ואולי אף יותר. ואנחנו שוחרי הרעיון הסוציאליסטי נזדקק לשנים רבות כדי לשקמו.
    לכן אני שופט את מק"י במאזן המעשה הפוליטי שלה. ואני אומר לספירו ןעקיבא אור שהמאזן הוא חיובי.
    מק"י היתה הראשונה לשחות מול הזרם העכור של לאומנות שפגע קשות באוכלוסיה הערבית.יש לה מניות יסוד במאבקים נגד מלחמת 1956, 1967 ונגד הכיבוש. נכון שהיו מעגלים נוספים רבי משמעות שפעלו כמו יש גבול ועוד , אך משקלה הסגולי של מק"יהוא די מבורך והוא די משמעותי .
    אני בדעה שהיום עיקר המאמץ חייב להיות מופנה לליכוד השורות וליצירת מפלגת שמאל שתקיף מעגלים רחבים.
    מפלגה שתניף את הדגל של סוציאליזם (כן סוציאליזם!!!) ואת דגל המאבק לסיום הכיבוש, להחזרת כל השטחים שנשדדו מהעם הפלשתינאי כדי שתקום מדינה פלשתינאית לצידה של מדינת ישראל.

  27. אלי / שאלה קטנה ליובל הגיב:

    כתבת כי
    "צריך להיאבק בגזענות בכל מקום, אבל לא באמצעות מלחמה קונבנציונאלית כוללת שמשמעותה מיליוני הרוגים" וזאת כתרוץ להסכם המביש בין סטלין והיטלר. המשכת גם ב…
    "לספרד ברית המועצות לא שלחה טנקים ואוניות מלחמה, היא סייעה למחנה הרפובליקני שם באמצעות אספקת נשק ועידוד הבריגדות הבינלאומיות."
    אך מדוע לכל הרוחות פלשה ברית המועצות לפולין בספטמבר 39′ פתחה במלחמת החורף נגד פינלנד בנובמבר אותה שנה וספחה את הארצות הבלטיות ביוני 40 ?

  28. עמי הגיב:

    קל מאד לצטט את כל טונות ההשמצות האמריקאיות נגד ברית המועצות, אך יש לזכור כי ב1939 ברית המועצות לא היתה מעצמה צבאית וכלכלית, ברמה של ארצות הברית, גרמניה או אנגליה.
    ומה שצריך לשאול זה מה ארצות הברית עשתה כדי לעצור את היטלר, כאשר כבר ניתן היה לראות בפרוש את מעשיו. בפועל ארצות הברית ואנגליה נזכרו להצטרף למלחמה, רק כשהגרמנים היו כבר בנסיגה.

    ולסתם שאלה, בוודאי שמק"י עשתה טעויות, מק"י לא ראתה בזמן שחוסר הדמוקראטיה בברית המועצות, תביא לחורבן המפעל הסוציאליסטי.
    במק"י תמיד קיוו כי הנה הנה, בברית המועצות מתקנים את הליקויים והכל יהיה בסדר. והיום ברור ששום דבר לא נגמר שם בסדר.
    אבל העמדות של מק"י לאורך השנים בנושא הסכסוך הישראלי ערבי, והדוגמה שמק"י נותנת לאחווה יהודית ערבית, הן מקור גאווה ענק למק"י ולחבריה.

  29. לאלי הגיב:

    הבעתי את דעתי העקרונית. לא תמיד "הסכימו" אותי במחנה הסוציאליסטי.
    על כל פנים, אני דיברתי על פלישה כאמצעי למאבק במשטרים ריאקציוניים ומסוכנים (פרנקו, פינושה, דרום אפריקה וכו’), והפלישות שתיארת לא נומקו בכך, אלא בעיקר באסטרטגיה צבאית לבלימת פלישה צפויה לברית המועצות.
    עקיבא אור סבור שברית המועצות צריכה הייתה "להקדים תרופה למכה" וליזום מלחמה בגרמניה הנאצית. ראשי הצבא הסובייטי "קיבלו עמדה זו חלקית", והתמקדו במדינות ובשטחים שלהערכתם היו עשויים לסייע לה בפלישה כזאת, בעיקר בצפון-מזרח אירופה, שם שכנה סמוך לגבול העיר הגדולה לנינגראד.
    האם הם צדקו בשיקול הדעת? לא יודע. המלחמה נגד פינלנד הרחיקה את לנינגראד מהגבול ואולי הבטיחה את הצלתה, אך לעומת זאת אפשר לדחוק את פינלד לזרועות הציר הנאצי עוד יותר משהייתה שם קודם לכן.

    ברור שמקבלי ההחלטות הושפעו ממסורות חשיבה רוסיות שקדמו למהפכת אוקטובר, וגבולותיה של רוסיה הצארית שיחקו גם הם תפקיד. ברור גם שבתקופת סטלין הייתה נטייה לפתרונות מהירים וכוחניים, גם במדיניות הפנים וגם במדיניות החוץ.
    ואחרי הכול אין לשכוח את העובדה שהתקרבותה של ברית המועצות לגבולות הכיבוש הנאצי אפשרה ליהודים ולשאר נרדפים להימלט מציפורני הנאציזם. ברית המועצות אפשרה ליהודים לחצות את הגבול בין שתני חלקי פולין.

    לגבי עמדותיהן של שאר המפלגות הקומוניסטיות על מעשיה של ברית המועצות, כולל מה ששאל עקיבא על "האויב העיקרי", ובכן, התלהבות היתר הביאה לעתים להצדקת יתר. אני הייתי מאמץ קו של סנגוריה מינימליסטית, עם מידה פחותה בהרבה של תמימות:

    "ברית המועצות היא מדינה סוציאליסטית, אבל לא כולה סוציאליזם. היא גם המשך היסטורי של המדינה הרוסית, ומסורותיה של זו עדיין רוחשים בה ומשפיעים מצדם גם על הפרשנות לסוציאליזם וגם על המדיניות על כל היבטיה. שום מהפכה אינה מתרחשת בחלל ריק, אבל אנחנו לא "אובייקטיבים" ואנחנו לא "אמנסטי". אנחנו שותפים פוליטיים למחנה פוליטי עולמי על כל המשתמע מכך. יחסינו לברית המועצות היא של הפטריוט הלאומי למדינתו שלו: לא תמיד ‘צודק’, אבל תמיד ‘שלנו’."

  30. גראציאלה סונדראס-טארדיצ’מן הגיב:

    רונית, מדוע "הפולמוס -שבחלקו הוא עקר ונבירה חסרת תועלת בנבכי עבר שאינם רלבנטיים בכלל היום"??? מדוע התנהגות מק"י על גלגוליה השונים לאורך עשרות שנים אינה רלבנטית?

    להיפך, עד שלא ייעשה חשבון מקיף של ההיסטוריה הקומוניסטית, תמיכה עיוורת וגורופת במשטרים אפלים שונים המתקראים קומוניסטים על מנגנוני החושך שלהם (סקוריטטה, שטאזי, קגב ועוד ועוד), אין אפשרות למתוח קו על העבר ולהמשיך בהווה ובעתיד בצורה חלקה וטובה.

    נמאס מהסטליניזם על הואריאציות השונות שלו, עד כאן!

  31. דורית ש. הגיב:

    עם כל הרספקט לח’ עוזי…

    ומה לגבי הפלישה לאפגניסטן?

    ומה לגבי הפלישה להונגריה?

    כמדומני, היתה הצדקה אוטומטית לכל פלישה של בריה"מ. קודם לתמוך, אח"כ לחשוב, ובכל מקרה אף פעם לא לצאת בקו של ביקורת על בבושקה רוסייה, לפחות ככה זה נראה מעיון בבטאון "זו (לא) הדרך".

  32. "לא תמיד צודק אבל תמיד שלנו" הגיב:

    למגיב ל "אלי"
    אני מעריך את כנותך ובעיקר את נאמנותך הבלתי מותנית לברית המועצות. אני חושב שהרגשות שתארת אפיינו את חסידי האמפריה הסוביטית בכל שנותיה ואפשרו להם להתעלם ממעשי הדכוי הפנימי והחיצוני שנעשו על ידי משטרה. הן כתב מנהיג ידוע שחוטבים עצים ניתזים שבבים..
    רגשות אלו אופינים בעצם לחסידי כל המחנות הדתי, הפשיסטי וגם הקומוניסטי
    "לא תמיד צודק אבל תמיד שלנו"

    ברית המועצות באמת לא הייתה אמנסטי.
    מדוע אתה לא מצפה מהעם

  33. עלי הגיב:

    ליובל הלפרין
    היהודים שחצו את הקוים לחלק הרוסי של פולין
    הואשמו בחציית גבול לא חוקית נגזרו עליהם
    מינימום חמש שנות מאסר עם עבודת פרך במחנות בסיביר
    רק בודדים הצליחו לשרוד את הקור הסיבירי וחוסר המזון העבודה הקשה וחוקי המחנה האיומים
    כאשר על כל חריגה מהכללים נגזרו עונשים כבדים

  34. יובל הלפרין הגיב:

    1. אני הגבתי "לאלי".
    2. לעלי, רק מי שסירב לקבל את האזרחות הסובייטית נשלח לסיביר, ואל תשכח את אלה שניצלו כי חיו בחלק הסובייטי (וכשגרמניה השתלטה גם עליו הם כבר לא היו שם), כמו האזרח מנחם בגין ואחרים.

  35. יובל הלפרין הגיב:

    "בריטניה עמדה לבד מול גרמניה הנאצית"
    ה"לבד" הזה היה 18 מיליון חיילים, 9 מיליון בריטים ו-9 מיליון בני מושבות משוללי זכויות, בני "גזעים נחותים", ממרחב המחייה הבריטי הענקי ששימש מודל למה שגרמניה של היטלר רצתה להקים באירופה.

  36. גדעון ספירו הגיב:

    עמי כותב כי האנגלים והאמריקנים הצטרפו למלחמה רק כשגרמניה הייתה בנסיגה. גם מי שרוצה להגן על ברית המועצות רצוי שיעשה זאת בהסתמך על עובדות מבלי להפגין בורות.
    ארה"ב הצטרפה למלחמה ב-1941 לאחר ההתקפה היפנית על פרל הרבור. ברה"מ הצטרפה למלחמה אף היא ב-1941 לאחר פלישת גרמניה הידועה כמבצע ברברוסה. עד אז עמדה אנגליה לבד במערכה מול גרמניה הנאצית, במה שידוע הקרב על בריטניה. התקפות חיל האוויר הגרמני על בריטניה במטרה לשבור אותה כדי לאפשר פלישה קרקעית, גבו מבריטניה מחיר אדיר. כפי שעקי ציין באחת מתגובותיו, שעה שבריטניה נלחמה על חייה מול גרמניה הנאצית, הדביקו חברי פ.ק.פ כרוזים נגד "המלחמה האימפריאליסטית" הבריטית.

  37. Akiva ORR הגיב:

    לחבר איש שלום,

    כתבת כי:

    "עיקר המאמץ חייב להיות מופנה לליכוד השורות וליצירת מפלגת שמאל שתקיף מעגלים רחבים.

    מפלגה שתניף את הדגל של סוציאליזם".

    אך חוסר ביקורת על שגיאות העבר הוא מרשם בטוח שמפלגת השמאל החדשה תחזור על אותן שגיאות בעתיד.

    איך תוכל מפלגת שמאל חדשה להימנע משגיאות שאין לה מושג עליהן?

    אנשים כמו עוזי בורשטיין, תמר גוז’נסקי יובל הלפרין ורבים מוותיקי מ.ק.י. מתאמצים להעלים – או להצדיק – את השגיאות החמורות של פ.ק.פ. ושל מ.ק.י. בעבר.

    זה מרשם להמשכתן בעתיד.

    הביקורת של ספירו, שלי, ושל רבים אחרים איננה נובעת מאיבה למ.ק.י.אלא משאיפה למנוע הישנות שגיאות כאלה בעתיד. בלי להבין את שגיאות העבר ובלי הסקת מסקנות מהן אי-אפשר למנוע את הישנותן בעתיד. האם לא מוזר בעיניך שמ.ק.י.מעולם לא כתבה את ההיסטוריה של עצמה?

    כל הספרים על ההיסטוריה של פ.ק.פ ומק"י נכתבו על ידי אויבי הקומוניזם.

    מי יסד את פ.ק.פ.? מיקוניס? וילנר? וילנסקה?

    הם הפכו למנהיגי פ.ק.פ. כי היו אנשי סטלין אך לא הם יסדו את פ.ק.פ.

    מה קרה לאלה שייסדו את פ.ק.פ.בשנות ה-20?

    מדוע אין מק"י מזכירה את מייסדי פ.ק.פ. וולף אוורבוך ברגר-ברזילי ואחרים, את מדיניותם, את הבעיות הפוליטיות שעמדו בפניהם ואת התמודדותם עם בעיות אלה.

    מדוע לא כתבה מק"י את ההיסטוריה שלה עד היום ומתי מק"י-חד"ש מתכוננת לכתוב אותה?

    איך אמר מרכס? אלה שאינם מכירים את ההיסטוריה שלהם נדונים לחזור עליה.

    הכרת עברה של מפלגה כוללת הכרת השגיאות שהמפלגה עשתה.

    בלי זה כל ניסיון מחודש להקים משטר חלופי לקפיטליזם נדון מראש להסתיים כניסיונות העבר.

    שנה טובה

    עקיבא אור

  38. אבי הגיב:

    שכנעתם אותי גדעון, עקיבא ואחרים מק"י וחד"ש הם לא יותר מסטליניזם דיקטטורי רצחני ולכן אני עוזב ועובר ל"קדימה" ול"ליכוד", אין טעם לבזבז את הזמן על מפלגה שבה אנשים כמו דב חנין, מוחמד בראכה ואחרים רק רוצים לרצוח ולכלוא את כמעט כל האוכלוסייה. מקסימום אני אהיה אינדיבידואליסט, אסרב להצביע בבחירות ואסתפק בחמישיה המדהימה של ברק, אולמרט, ביבי, ליברמן וגאידמק, היי לפחות הם לא מרקסיסטים ולא תמכו במלחמות של שנות ה-30, ה-40 וה-50.
    ואתם (גדעון, עקיבא וכו’) מדוע אתם באתר של מפלגה של רוצחים המוניים, אתם משתפים איתם פעולה ועוזרים להם. למה אתם לא מנתקים כל קשר עם הדיקטטורים העתידיים האלו?

  39. שמואל/ לפעמים חלומות מתנפצים הגיב:

    קראתי פעם ועוד פעם את מאמרו של עוזי בורשטייןוהרגשתי צער בשבילו.איך נופצו חלומות
    מי שהיה חבר בנק"י לפני כ 65 שנה, אידיאליסט מאמין בעולם המחר הקומוניסטי ובשמש העמים מנהיגו. איזה עתיד צופן לנו המחר כך חשב בודאי אז.
    אך אבוי השמש לא שמש היא אלא שטן ואף ברית המועצות התפרקה לה ובמקומה מגיח לו הצאר החדש.
    ומכל עולם המחר נותרו רק קובה,ויאטנאם ובל נשכח את המנהיג הדגול מפיונגיאנג.
    סין היא קומוניסטית בכותרת לתפארת "המעמד החדש"
    ובארץ מק"י מקרטעת והשפעתה על הפוליטיקה וציבור האזרחים אפסית.
    בזבוז של חיים ואידאלים

  40. עמי הגיב:

    לגדעון,
    גדעון היקר, אתה מאשים אותי בחוסר דיוק, אבל אתה מפספס אפילו בציטוט של כמה שורות מעל.

    נכון ארצות הברית, באופן רישמי הכריזה על הצטרפותה למלחמה ב 41, אבל בפועל הכניסה המסיבית שלהם ללחימה באירופה היתה רק בסוף 43(איטליה) וכמובן הפלישה לנורמנדי שהיתה רק ב44.

    נפלה בחלקי הזכות לשמוע ממקור ראשון, עדות של תושב פלסטינה (אבי) שהתנדב לצבא הבריטי, וזכה לשבת חודשים ארוכים בבסיס בריטי באיטליה, תוך תקווה שיתנו להם להלחם – אך לשווא.

  41. סטודנט הגיב:

    אני חי כיום בזכות זה שברית-המועצות פתחה את שעריה בפני פליטים יהודים מפולין, והעניקה אזרחות סובייטית לסבא שלי.

    ייללו מי שייללו על ברה"מ, אבל בזכותה אני (ועוד הרבה אחרים) חיים עכשיו בכדי לכתוב את השורות האלה.

  42. עופר יהלום הגיב:

    הסכם ריבנטרופ-מולוטוב והסכם מינכן הרבה יותר דומים אחד לשני מאשר החותמים עליהם היו מוכנים להודות – שני ההסכמים נועדו "לחסוך" עימות עם גרמניה הנאצית ולהפנות את היטלר כנגד הצד השני, וזה בדיוק מה שהוא חיפש.וגם היו הבדלים בין ההסכמים לכל אחד מהם היו יתרונות מבחינת גרמניה מול מי שחתמה איתו- קבלת שטחים בלבדית בהסכם מינכן וקבלת סחורות בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

    ליובל – מה שנכון, עד 1941 סטאלין רצח פי כמה אנשים מהיטלר, ואפילו בסיכום כללי יתכן שהיה גרוע ממנו בעניין זה.
    וההשוואה שלך בין האימפריה הבריטית לבין הכיבוש הנאצי באירופה היא הפרזה בוטה. מזכיר לי את אלה שמשווים את הכיבוש בשטחים לנאציזם, ועל כך נאמר "תפסת מרובה – לא תפסת".

    לסטודנט – עשרות מיליונים שמתו בטרם עת ונרצחו עקב קיומה של ברה"מ. הם וצאצאיהם לא כאן ולא בשום מקום אחר.

  43. גדעון ספירו הגיב:

    ליבול הלפרין,
    אכן בקרב על בריטניה ב-1940 בריטניה עמדה לבד, והמושבות לא סייעו בעניין זה.

    לאבי,
    אתה עדיין חי בתקופה הסטליניסטית, שאז הייתה רק עמדה אחת, ומי של מסכים איתך שיתעופף לליכוד או לקדימה.
    לשאלתך מה עקיבא ואנוכי ועוד כמונו מחפשים בגדה השמאלית? הנה התשובה בארבע מלים: במה שמאלית עצמאית וחופשית.
    וביתר פירוט:
    הגדה אינה אתר של מק"י. היא אתר שמאלי הפתוח לזרמי שמאל שונים, וגם מי שאינם שמאליים מקבלים כאן במה לדעותיהם.
    אתר הגדה הוא דווקא דוגמא של התפתחות חיובית והסקת מסקנות דמוקרטיות מהעבר הדוגמטי והחד מימדי. לא עוד עמדה אחת וחזרה משעממת עליה, אלא רוח פרצים שמאלית של ויכוח ועימות בין אנשי שמאל בעלי גישות ועמדות מגוונות. אין יותר חוכמת על אחת המצויה בידי שמש או ירח העמים.
    הויכוח המתנהל בשרשור הזה הוא דווקא אות כבוד לגדה. אם אתה רוצה להצטרף לליכוד או לקדימה, זכותך, אבל אל תלביש זאת על עקיבא ועלי כי אנחנו אנשי שמאל בעלי חשיבה עצמאית וביקורתית שלא תמיד הולכים בתלם מפלגתי מה שלא גורע משמאליותנו.

  44. ישראל ב הגיב:

    עוזי בורשטיין כתב מאמר,בו פרס קטעים מהעשיה של מק"י , שהיא אחת המפלגות הותיקות בארץ, שעוד מעט ימלאו לה 90 שנות פעילות.
    אין לי ספק שהיו טעויות למק"י. אך אני מקבל את הגישה של המגיב בשם "איש שלום" שבמאזן העשיה מק"י רושמת פרקים מפוארים נגד לאומנות דורסנית שהביאה את ישראל לעימותי דמים ומלחמות כמו זו ב-56 או ב-67. מק"י יחד עם מעגלים ציבוריים נוספים בהם נמצא גדעון ספירו, עקיבע אור ועוד אנשים מצוינים פעלו ללא לאות נגד כתם הממשל הצבאי בראשית ימיה של המדינה ועד המאבק נגד הכיבוש.
    כיום מה שחשוב שנשכיל לאחד את כל הכוחות להקמת מפלגה שתציב את החתירה לסוציאליזם כיעד יחד עם המאבק נגד הכיבוש ולהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית . במק"י אני רואה נדבך חשוב לתנועה פוליטית רחבה למען ישראל סוציאליסטית (זו לא מליצה!!) וישראל של שלום על בסיס של עשית צדק לעם הפלשתינאי ונסיגה מיידית של צה"ל מהשטחים הכבושים.

  45. ברג’יט, לישראל הגיב:

    ובהזדמנות חגיגית זו, אחזור על המלצתי לשנות את השם ישראל לשם פרטי אחר, כיוון שישראל מזוהה עם כל כך הרבה פשעים.

  46. לאבי הגיב:

    אבי

    האתר היחיד של חד"ש הוא זה

    — קישור —

    זה האתר של מק"י

    — קישור —

    הגדה השמאלית אינב חד"ש ואינה מק"י. מה לעשות.

  47. אבי הגיב:

    גדעון, האתר, מה לעשות, הוא אתר של חד"ש ומק"י. זהו אתר סוציאליסטי עם נטייה מרקסיסטית ואני בתור סוציאל-דמוקרט יודע שאני רק אורח כאן ואני מכבד את ההשקפה המרקסיסטית ומכיר בזכויותיה, למרות שאני לא מסכים עם חלקים ממנה. אלמלא זה היה המצב ובאמת הייתי חושב שמדובר בחבורה של רוצחים ומדכאים בפוטנציה, לא היה לי שום סיבה להיכנס לאתר זה. מקסימום הייתי נכנס לאתרים של מר"ץ, בל"ד או לאתר הסוציאל דמוקרטי של "העוקץ" (אתר שאני באמת נכנס אליו). אם אני נכנס לאתר של "הגדה השמאלית" זה משום שאני כן מכבד ומוכיר את העמדה המרקסיסטית. ולכן עוד פעם אני שואל, מדוע אתה ועקיבא אור בכלל טורחים להיכנס לאתר של רוצחים בפוטנציה? האם העובדה שהאתר השמאלי הכמעט יחידי כיום בישראל (מלבד האתר של "העוקץ") הוא של חד"ש, לא מלמד אותך על כך שאכן חד"ש היא השמאל היחידי המשמעותי כיום בישראל ואם ככה, אז כנראה יש משהו בהתנהלותה שהצליח ושימר אותה כמפלגה השמאלית היחידה בישראל. אולי כל הביקורת שלך כנגד חד"ש לא במקומה, משום שהיא היחידה שבאמת הייתה ונשארה שמאל? אתה צריך להכיר בעובדה שאין שום אכסניה שמאלית רצינית אלטרנטיבית לחד"ש. פירוק של חד"ש במצב של ישראל כיום משמעותו שום מפלגה שמאלית בישראל!, כמו שנפילת פרץ מראשות מפלגת העבודה משמעותה הייתה עלייה של ברק הניאו-קונסרבטיבי לראשות מפלגת העבודה ולא עלייה של סוציאל-דמוקרט אמיתי אחר לראשות המפלגה.

  48. גרי אטרי, לאבי הגיב:

    אני נכנס לאתר כדי לעורר נפשות לרעיונות הקומוניסטיים האמיתיים, כלומר פועל מעבר לקוי הריאקציה הבוגדנית כדי לנסות ולהציל מה שאפשר, ותוך כדי גם לזרוע בלבול ודמורליזציה בשורות המתחזים לקומוניסטים. אני משקיע בכך את מירב זמני, ולא פועל למשל בקרב הפרולטריון התעשייתי, כיוון שזו זירה בה יש יחסית "טרף קל".

  49. לגרי הגיב:

    אולי התגובה שלך נובעת פשוט מחוסר קריאה של המאמר?

  50. תלמד ערבית הגיב:

    גם האתר
    — קישור —
    הוא אתר של חד"ש, והאתר שציינת איננו "האתר היחיד של חד"ש".

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים