עֶשְרִים דַּקּוֹת מִכְּפַר סַבָּא
עֶשְרִים דַּקּוֹת מִנּוֹפֵי חַיָּיו שֶל סַבָּא
בֵּין הַבֻּסְתָּנִים וְהַפַּרְדֵּסִים
נֶאֶסְפָה הַצִּיּוֹנוּת שֶל סַבָּא
לִמְנוּחַת עוֹלָם,
נִשְמָתָהּ פָּרְחָה –
דַּמָּהּ קָפָא בְּעוֹרָקֶיָה
וְאֵין מְרַפֵּא.
עֶשְרִים דַּקּוֹת מִכְּפַר סַבָּא
עֲרָבִי –
מְטַאֲטֵא רְחוֹב עֲרָבִי
בּוֹנֶה בַּיִת עֲרָבִי
מְנַקֶּה בִּיּוּב עֲרָבִי,
עֶשְרִים דַּקּוֹת מִקַּלְקִילְיָה
עֲרָבִי –
מְטַאֲטֵא רְחוֹב עִבְרִי
בּוֹנֶה בַּיִת עִבְרִי
מְנַקֶּה בִּיּוּב עִבְרִי.
עֶשְרִים דַּקּוֹת מִכְּפַר סַבָּא
בַּמִּזְבָּלָה שֶל קַלְקִילְיָה
נִגְמְרָה הַצִּיּוֹנוּת שֶל סַבָּא
שָם נֶאֶסְפוּ אֱמֶש
לִמְנוּחַת עוֹלָם
כִּתְבֵי א.ד.גּוֹרְדוֹן
כְּדֵי לְפַנּוֹת מָקוֹם
לְשִירַת הַמִּרְוָח בֵּין הַמִּטָּה וְהַסָּדִין
וּלְסִפְרֵי בִּשּוּל וּדְיֵטָה.
עֶשְרִים דַּקּוֹת מִכְּפַר סַבָּא
בַּמִּזְבָּלָה שֶל קַלְקִילְיָה
בֵּין בֻּסְתָּנִים וּפַרְדְּסִים
הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ הַצִּיּוֹנוּת שֶל סַבָּא.
לא הָלְמוּת לְבָבוֹת
מְכַסָּה אֶרֶץ בְּשָדֶה וּבַיִת
לִוְּתָה אוֹתָה בְּדַרְכָּהּ הָאַחֲרוֹנָה.
רַק יַד עֲרָבִית מְיֻבֶּלֶת
סְפוּגַת צַחְנָה
נָשְאָה אוֹתָה עֲרִירִית
לִמְנוּחַת עוֹלָם
בַּמִזְבָּלָה שֶל קַלְקִילְיָה.
איתן,
אכן, הלכה לעולמה …חבל !
איתן,ץשתהיה לך ולכולנו שנה טובה
נפלא.
ע?ש?ר?ים ד??ק?ו?ת מ?נ?ו?פ?י ח?י??יו ש?ל ס?ב??א
ב??ין ה?ב??ס?ת??נ?ים ו?ה?פ??ר?ד??ס?ים
נ?א?ס?פ?ה ה?צ??י?ו?נו?ת ש?ל ס?ב??א
ל?מ?נו?ח?ת עו?ל?ם,
דווקא הנופים הללו, האילנות כבדי העפאים, השדות הירוקים והדשנים במים בארץ די צחיחה בסך הכל, מבליטים את ההבדל, בין זה, ובין ה"ציונות" ההיא או ה"עכשוית", ציונות המ?ז?ב??ל?ה ש?ל ק?ל?ק?יל?י?ה.
לא ה?ל?מו?ת ל?ב?בו?ת
מ?כ?ס??ה א?ר?ץ ב??ש?ד?ה ו?ב?י?ת
ל?ו??ת?ה או?ת?ה ב??ד?ר?כ??ה? ה?א?ח?רו?נ?ה.
ר?ק י?ד ע?ר?ב?ית מ?י?ב??ל?ת
ס?פו?ג?ת צ?ח?נ?ה
נ?ש?א?ה או?ת?ה ע?ר?יר?ית
ל?מ?נו?ח?ת עו?ל?ם
ב??מ?ז?ב??ל?ה ש?ל ק?ל?ק?יל?י?ה.
ובסמוך, התום והיופי, מול סקס חסר לב, ובוכלטריה צרכנית נברנית המשתלטת על כל פעולה אנושית טיבעית, כגון אכילה ובישול, היום:
ל?ש?יר?ת ה?מ??ר?ו?ח ב??ין ה?מ??ט??ה ו?ה?ס??ד?ין
ו?ל?ס?פ?ר?י ב??ש?ו?ל ו?ד?י?ט?ה.
כתבתי פעם את שני השירים הבאים, בהלך רוח מעט דומה:
ו?א?נ?י ל?א
י?ש? שמז?יפו?ת או?ר?ג??ז?מו?ת,
ו?י?ש? ה?מז?יפ?ים שט?רו?ת.
ו?א?נ?י ל?א ת?ו?הה ש??כ??מו?נ?י,
א?נ?י ל?א.
י?ש? ש??או?ה?ב?ים א?ת ה?מ?ו?נו?לו?ג ה?פנ?ימ?י,
ו?י?ש? ש??או?ה?ב?ים מ?כ?ו?ת,
מנחת פ??ל?ד?ת ה?א?ג?רו?ף ב??פ??ר?צו?ף ה?מ??צ?מ?ת.
ו?א?נ?י ל?א,
א?נ?י כ?ו?ת?ב ש??יר?ים.
י?ש? ה?מ??ת?ר?פ??ק?ים ע?ל?י ח?י?ל,
ש??או?ן ש??ר?יו?נ?ים ו?ח?מ?יצו?ת ה?ד??ם ה?פ?ו?ר?ץ
וה?י??ז?ע ה?נ??ג??ר
נו?טפ?י-או?ן מ?לח?מו?ת ע?ם א?ג??ס ק?סו?ם,
ו?א?נ?י ל?א.
א?נ?י, א?נ?י מ?תג??ע?ג??ע? ל?י?מ?ים ר?חו?ק?ים,
כ??מו?
"ל?פ?נ?י ש??נו?ת א?ל?ף ב??ק??ב?ו?ץ"
ע?ם "כ?ו?כ?ב?ים ב??חו?ץ"
ו?מו?ז?יק?ת בלו?ז ש??ל א?ח?ר-צ?ה?ר?י?ם,
ו?א?יל?נו?ת מ?א?פ?יל?ים ע?ם הו?פ?ע?ת כ?ו?כ?ב?ים ר?אש?ו?נ?ים
ו?ה?ל??ב?נ?ה.
___________
מ?ח?ש??יך? ו?ע?ד?י?ן ס?פ?ס?ל ו?כו?כ?ב
כ??מו?-ג?ו?ז?ל, נו?ס?ק?ת ע?ל,
ב??ר?ק?ע ר?פ?ת,
מ?ח?ש??יך? ס?פ?ס?ל,
א?יל?ן מ?א?פ?יל
מ?ב?ק??ע? ח?ל?ל,
י?קו?ם ג?ו?ר?פ?ת
מו?ל?ך? – א?פ??ל ח?ל?ל,
ו?כ?ב?ר א?מ?ל?ל,
ה?י א?ת?? , מ?י א?ת?? ,
ע?נ?ג??ה ו?טו?ר?פ?ת
ב??כ?ל?ל כ??כ?ל?ל
נו?כ?חו?ת סו?ח?פ?ת,
ה?י?י ע?ד?ה ו?כ?מו? מ?צ?ט?ר?פ?ת –
הערה: נפלו בשעת הצבת הדברים באינטרנט כאן שיבושים בניקוד.
ב-2 השירים שהצבתי בהודעה הקודמת, חל מה שניראה כשיבושים והתחלפות הניקוד, בעת המעבר באינטרנט. את האותיות שניקודן הפך למשל מסגול לפתח (במלה "תוהה"), החלפתי באותיות ללא ניקוד, שכן לא יכולתי להציב את האות המנוקדת ללא שיהיה שוב שיבוש דומה. מדובר כנראה או בבאג באתר, או בשיבוש אינטרנטי ברשת.
מה פתאום שירי הספד של כאב לציונות שהלכה לעולמה באתר שלנו. וכל זאת מולבש בגעגועים לסבא ציוני שהלך לעולמו.
תגובה לאבנר.
התלבטתי אם לענות לך. בכל אופך החלטתי כן לענות.
סבי ואחיו באו בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19 ממניעים דתיים וציוניים מביאליסטוק לישראל. כעבור מספר שנים התישבו בפאתי פתח תקוה, כשכל רכושם חלקת אדמה קטנה – אדמת ביצה וצמד פרדות.
כל חייהם היו עובדי אדמה שחיו מיגיע עמלם.
אני מעריץ אותם .הם היו מאד דתיים אבל היתה להם דת נוםפת – דת העבודה. דת של ערכים שממלאים אותי היום.
כיום אני מבכה ,שהערכים שמילאו את חייהם נעלמים מחיינו. ערכים שהלכו לעולמם.
לאבנר כהן,"סלקטור" בשער האתר=
מה זה "האתר שלנו" ? מועדון בילוים שאתה
הושכרתה לעשות "סלקציה" בפתח ?
לאיתן,
תודה על השיר הכואב והמדוייק.
אכן, היתה ציונות של סבא וסבתא, שהיתה לפחות שווה משהו למרות מגרעותיה. היו אלפים רבים כמו סבא וסבתא שלך.
סבא שלי, אבא של אמא, השאיר מאחוריו בשנות ה-20 הורים עשירים בברלין ובא לכפר סבא לעבוד את האדמה. הוא ראה בערבים שכנים מסקרנים, ולא אויבים. מעולם לא סבל את המפאיניקים והפלמחניקים, ובטח שלא את הכיבוש שהוא צאצא טבעי שלהם.
הוא ממש לא היה דתי, אבל גם לו וגם לשאר הסבים והסבתות שלי היה אלוהים. מה שחסר כל כך לישראלים של היום – בין אם הם חובשים כיפה או מגבעת או רק כומתה.
במשפחה שלי זלזלו בדעותיו. אני הגעתי לדעותי רק שנים מאוחר יותר וללא עזרתו הישירה. אני מקווה שאולי בהשראתו.
בהצלחה עם ספר השירים, אסף
זה שיר מאד יפה!
גם אני כואב את אשר עוללנו לציונות. עוד ניתן להושיעה –
לשם כך יש לזהות את האויב המרכזי שלה, שהוא הניהיליזם ואובדן הדרך, שסוללים המנהיגים.
האלטרנטיבה הציונית תמשיך להיות דבקות בפיתרון של שתי מדינות לשני עמים, סילוק מחיינו של האולמרטיזם והפרסיזם וצחנת הביבים של הקפיטליזם, ההתנחלויות, והצבא המגן על שניהם.
מדינה יהודית דמוקרטית במשמעותה האזרחית, האוניברסלית העמוקה ביותר,
עברית, כערך, כמו בשיר הותיק והמרגש של קלינסקי.
להגיד שיש פה שני עמים זו גזענות מוסווית. כל בני האדם שווים. אין עמים ואין הפרדות.
לצערי, יש כאן שני עמים.
עם כובש ועם נכבש.
שילוב של עוצמה לשונית-שירית עם עוצמה תכנית.