סמיר אמין הוא כלכלן ממוצא מצרי העומד בראש פורום האלטרנטיבה הבינלאומי, רשת של מכוני מחקר ואנשי רוח שהוקמה ב-1997 כחלק מהתנועה נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית. סמיר אמין הוא דמות ידועה למדי בתנועה האנטי-גלובלית ואחד מראשי הפורום החברתי העולמי. שוחחנו עמו לאחר בואו למדריד כדי להשתתף בפורום הגלובליזציה והאי-שוויון.
ש. נדמה היה שהתנועה האנטי-גלובלית מצויה במשבר. אבל ההפגנות שנערכו לפני מספר חודשים בעיר רוסטוק שבגרמניה בעת כינוסם של ראשי המדינות הקפיטליסטיות הגדולות, הג’י-8, הוכיחו שהתנועה נופלת וקמה. איך היית מגדיר את מצבה של התנועה? מהם האתגרים העומדים בפניה?
ת. הניאו-ליברליזם, מתקפת ההון והאימפריאליזם התגבשו במהלך שנות ה-80, התפתחו בשנות ה-90 של המאה שעברה, אך לקראת סוף העשור נוצרו תנועות ההתנגדות שהתפשטו לכל העולם וכתוצאה מכך הוקם הפורום החברתי העולמי שהתכנס לראשונה בשנת 2001 בפורטו אלגרה שבברזיל. הפורום החברתי העולמי, הפורומים החברתיים האזוריים והמקומיים היו למקום מפגש ובמקרים רבים גם זרז למחאה. מחאה שהיא חשובה עד מאוד בשטח הפוליטי. אבל הפורומים הם בעיקר מקום מפגש וקשה להעמיק בהם את הוויכוח ולקבוע אסטרטגיות ארוכות טווח. הפורומים החברתיים הם פתוחים, אין בהם צנזורה, אין הירארכיה ואין איסורים. אבל, לרוב הפעילים אין את המשאבים הדרושים כדי להשתתף בהם. לכן, קיים אי-שוויון בולט ברמת הייצוג במסגרת הפורומים העולמיים. ארגונים רבים בעלי משאבים כספיים משתתפים בפורומים אך תרומתם לוויכוח ולפעולה הם אפסיים. למעשה מדובר על מגנונים משומנים היטב, המקבלים ייצוג יתר בגלל שהם מסוגלים לנוע ממקום למקום. לעומת זאת, ארגונים "מסורתיים" רבים, כגון מפלגות, איגודים מקצועיים, ארגוני עובדים או של איכרים אינם מסוגלים לגייס את המשאבים כדי להגיע למפגשים הבינלאומיים – חרף העובדה שהם נושאים בעול המאבק. עבורם, ובצדק, יש להשקיע את המשאבים המצומצמים העומדים לרשותם כדי לקדם את המאבקים במקום בו הם פועלים. כולנו צריכים להבין מדוע המפגשים הבינלאומיים אינם עומדים בראש סדר היום הפוליטי שלהם.
ש. האם קיימת אופציה אחרת?
ת. במסגרת הפורום החברתי ואף במקביל לפורום הוקמו רשתות פעילים המסוגלות לקשר בין התנועות הנאבקות בגלובליזציה. פורום האלטרנטיבה הבינלאומי, שאני משמש היו"ר שלו ושהוקם ב-1997, שם דגש בפעילותו ב"שילוב הפלורליסטי" של התנועות, דיון על היעדים וניסיון לקבוע אסטרטגיות משותפות. אנו עוסקים רבות, למשל, בשאלה איך ליצור אלטרנטיבות ארגוניות להתארגנויות העובדים לנוכח השינויים שחלו במערך העבודה בחמישים השנים האחרונות. העברת מפעלים אל הפריפריות, אובדן הביטחון התעסוקתי, גידול במספר העובדים שאינם חברים באיגודים מקצועיים, כל אלה הן תופעות של העשורים האחרונים המשפיעות על מעמד העובדים. איני סבור שהאיגודים המקצועיים סיימו את תפקידם. מדינת הרווחה לא היתה קיימת אילולא פעולתן הנמרצת של המפלגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות, אילולא היו קיימים איגודים מקצועיים שהשיגו לגיטימציה פוליטית לתביעות הפועלים – כפי שלא היה במהלך תולדות הקפיטליזם. לגיטימציה שהעובדים מאבדים כעת בעידן הקפיטליזם הגלובלי.
נושא נוסף העומד על סדר היום הוא הדמוקרטיזציה, גידול התודעה הדמוקרטית בקרב הפעילים, לעומת המצב שהיה קיים לפני עשרות שנים ובהן פעלו איגודים ומפלגות בעלי מבנה הירארכי נוקשה שהיה יעיל בזמנו, אבל כעת עם העלאת רמת החינוך של העובדים, הוא פחות רלוונטי. יחד עם זאת, אינני מסכים עם אלה הטוענים ש"אין ליצור מבנים ארגוניים", ש"אין מנהיגים" או ש"הכל ספונטאני". אני סבור שבדיאלקטיקה בין תיאורה לבין מעש (פרקסיס) יש להכיר בריבוי התרבותי ובאינטרסים הלאומיים, החברתיים ואף של תרבויות פוליטיות. יש נושאים שעדיין עומדים על סדר היום כגון אחדות מעמד העובדים וקידום הברית בין פועלים לאיכרים. אין לשכוח שב-80% מן האנושות, העמים בדרום, הכפריים מהווים כמחצית מכלל האוכלוסייה. אם לא נבטיח את פרנסתם של אותם איכרים, רמת החיים שלהם ולא נכיר בזכותם על האדמה שהם מעבדים; המעמדות העממיים שבערים יאבדו בן-ברית חשוב במאבק נגד הקפיטליזם הגלובלי.
ש. האם התנועה האנטי-גלובלית מסוגלת להשפיע ברמה העולמית?
ת. כל התנועות האנטי-גלובליות מחוללות שינויים ונאבקות, אבל לרוב מאבקים אלה מנותקים אחד מן השני. יש לפעול כדי ליצור את התודעה שיש קשר בין המאבקים השונים. בשביל זה יש להבין שכל המאבקים הם פוליטיים ושיש לחרוג מן המקומי כדי למצוא פרספקטיבה בינלאומית ולהציב אלטרנטיבות ברורות. ניתן לקדם שילוב זה של מאבקים – קודם כל במסגרות הלאומיות. אבל גם ברמה העולמית, כי ההון כעת פועל ברמה העולמית וכדי להתמודד עמו אנו זקוקים לאינטרנציונל של העמים. כעת ישנם מאבקים בכל העולם, אבל טרם הפכו למערכות אינטרנציונליסטיות כי חסרה בהם הפרספקטיבה הסוציאליסטית ופרספקטיבה זו גורסת לעבור ממגננה למתקפה.
למה לא להשתמש בכלי הטכנולוגי החופשי ביותר שנוצר אי פעם – האינטרנט, ובעיקר הקוד הפתוח?
אם הממסד עבר לכלים גלובליים אזי גם המאבק צריך לעשות זאת (או לפנות לאל-קעאידה…) .
תמשיכו לפרסם תרגומים של המאמרים שכותב סמיר אמין או של הראיונות שהוא מעניק לכלי התקשורת השונים. זה תמיד מעניין ומחדש! תודה.