הכותרת לקוחה משירו האהוב עלי ביותר של מאיר אריאל, "ארול", אבל היא באה להביע תמיהה רבה על העמדות של אחד הפרשנים הטובים ביותר של עיתון "הארץ", עקיבא אלדר. אני יכול להבין שאיש שמחזיק בעמדות יוניות מתונות כמו אלדר סבור שממשלת אהוד אולמרט היא הרע במיעוטו, אבל הלוליינות האינטלקטואלית שלו היא מיותרת לגמרי.
הוא עצמו קורא לממשלה (שבה הוא בעצם תומך) "ממשלת הכשל" ואף שולח רמזים עבים שנועדו להקניט את עמי איילון שהחליט לשבת על כורסת השר בערוב ימיו הפוליטיים ("מיצה את מכסת הטעויות"). אחר כך הוא מסביר, בעצם, שאין היום לפוליטיקאי רציני מה לעשות מחוץ למוקדי ההכרעה ולכן שולח את כל היונים לממשלת המרכז הלאומני שאותה הוא תוקף בכל הזדמנות. זה מעליב אפילו במושגים מפא"יניקיים. כבר התרגלנו לכך שפרשנים מהזן המתון מטיפים לאנשי שמאל להתגייס לצבא כדי למתן את עוולות הכבוש. למען האמת מאסנו בנימוק הזה, שבא בעצם להנציח את המצב בעזרת טיעונים "דמוקרטיים" חסרי שחר. עתה מסלים אלדר את השימוש בטיעונים האלה, ושולח לתוך הממשלה את מתנגדי מדיניותה, או את אלה שמתיימרים להתנגד, כדי למנוע כביכול החלטות גרועות יותר. כך מסכלת ההסכמה הלאומית, שאלדר הוא חלק ממנה, כל ניסיון לשינוי. ממש כמו החברות העל-לאומיות הגדולות, שלקחו את המוסיקה של מתנגדי מלחמת וייטנאם ושוחרי השינוי החברתי בארצות הברית, והפכו אותם לחלק ממסעי הפרסום שלהם.
אם הפעילות באופוזיציה היא לא רלבנטית, אז כל הח"כים חייבים להיות שרים או סגני שרים. כמובן שאלדר יוצא מתוך הנחת יסוד מופרכת שיש ממש ביומרותיו של איילון להתנהלות פוליטית נקייה ולהשגת יעדים טהורים. המנהג הנלוז להפוך את האחראים בעבר קרוב למרתפי העינויים בשב"כ לנביאי השלום הוא מגוחך ואופייני מאוד לחברה הישראלית. גם אלה שמאמינים שבלי עינויים לא ניתן לחלץ הודאות ממחבלים אמיתיים ומדומים אינם סוברים באמת שאלה שאסרו מלחמה על עם הנלחם לעצמאותו הם המתווכים האידיאליים בינו לבין העם הפלסטיני. נכון שהם מסוגלים להסתדר עם ג’יבריל רג’וב או עם מוחמד דחלן בשל הדימיון הרב בשיטות הפעולה ובהוויה של כל מנגנוני החושך באזור, אבל מכאן ועד התפייסות עם העם הפלסטיני הדרך רחוקה. למרבה הצער השתקע האבסורד הגדול ביותר בארמון הנשיא, ושמעון פרס ממשיך לקשקש על "שלום כלכלי" (כלומר, סדר אזורי המבוסס על ניצול כלכלי) אחרי שאיים על כל האזור בכור הגרעיני שלו. אבל איילון אינו שונה ממנו. בכל זאת אלדר מנסה לטפטף לנו שמעז ייצא מתוק ושאיילון יעצור יוזמות שליליות ויקדם פעילויות חיוביות בנושא השלום. כך הוא מצליח, ברשימה פובליציסטית אחת, גם להוקיע את ההתקרנפות של איילון וגם להעלות אותה על נס כמעשה חיובי למען השלום.
כדי לגבות את התזה שלו מעלה אלדר באוב את מנהיג מרצ יוסי ביילין, אחד מהח"כים האלמוניים בקדנציה הזאת, עד כדי כך שטוענים שהסדרנים מבקשים ממנו תעודת זהות בכל פעם שהוא מבקש להיכנס למליאת הכנסת. הוא דווקא הוזכר השבוע בעיתון שבו כותב גם אלדר. מסתבר שחברת הכנסת זהבה גלאון ביקשה שראש הממשלה ידווח לוועדת החוץ והביטחון על הפעולה המטורפת בסוריה, שגררה אפילו את אולמרט לדברי פייסנות ביזאריים שכוונו לכתובתו של הנשיא באשר אסד. אבל המנהיג ביילין, שמבקש להשתיק את הקול היחיד שיש לו ערך כלשהו במפלגתו, נחלץ לעזרת הממסד, ביקש לחסל את היוזמה של גלאון ובעצם תמך במהלך התוקפני של הממשלה כלפי מדינה שכנה, בניגוד קוטבי לדעת רוב בוחריו. אבל אלדר בשלו. מבחינתו, חבל שביילין, הגאון הפרטי שלו, לא יושב בממשלה. אחרי שהוא מפרט בפעם המאה אלף את תכונותיו התרומיות של ביילין הוא אף מנסה לטעון, שביילין בתוך הממשלה היה עשוי למנוע את מלחמת לבנון השנייה.
כאן כבר הופכים הכשלים הרעיוניים והלוגיים של אלדר לחוצפה משוועת. איש מאיתנו לא ראה את ביילין בהפגנות נגד המלחמה, ההתבטאויות שלו ושל רוב אנשי מפלגתו היו צמחוניות במקרה הטוב או תומכות באולמרט במקרה הרע. ובכלל, ממתי ביילין עולה על בריקדות בנושאים חיוניים בזמן אמת? האם לא תמך באהוד ברק אחרי שהאיש הרס את תהליך השלום וקיעקע את היחסים בין הציבור המתון שתומך בביילין לבין האזרחים הערבים? האם ביילין הוקיע בפומבי את רצח 13 האזרחים הערבים באוקטובר 2000? ביילין איננו מסוגל להתנגד ליוזמה צבאית בזמן אמת וזה נכון לגבי רוב השמאל הציוני המאורגן. גם אלדר מבין זאת אבל בכל זאת מעלה את הטיעון המוזר שלו. למען האמת, גם אני מחבב את ביילין עד גבול מסוים, ולכן שמחתי שהוא לא הסתבך בחברות בממשלת ההטעיה, הכזב, הכחש והתוקפנות בראשות אולמרט. די לנו בכך שהוא שתק ובכך נתן לגיטימציה להורים תומכי מרצ לשלוח את ילדיהם למלחמה נוראית ומיותרת.
כשביילין היה שר משפטים עתיר השפעה בממשלת העבודה נפגשתי איתו בלשכתו עם חבריי יעל לוטן, גדעון ספירו וגיורא נוימן כדי לבקש הקלות מסוימות בתנאי מאסרו המזוויעים של אסיר המצפון מרדכי ואנונו. בעבר נהגתי לשוחח איתו לפעמים, בעיקר בתקופת עבודתי בכנסת, אבל אני חייב לציין שהוא נהג בנו באדיבות מהולה בהתנשאות ובגבהות-לב. הביקור היה התנסות קשה עבורי כי כעסתי ואני עדיין כועס על ואנונו והוא לא בדיוק גיבור חלומותי. עם זאת, סברתי שחטיפתו, מאסרו ובעיקר הבידוד שנכפה עליו היו פשע נגד האנושות בניצוחו של פרס, שראה בגילוייו של ואנונו לשבועון סאנדיי טיימס משום פגיעה בפרויקט האטומי המסוכן שלו. בפגישה נוכחתי לדעת שביילין היה עדיין איש של פרס. בשום פנים ואופן לא "פודל" כפי שקרא לו יצחק רבין, אבל עוזר נאמן עד שהבין, לטעמי בשלב מאוחר מדי, שפרס איננו בדיוק איש שלום. מכל מקום, הוא הבטיח לנו "לבדוק את העניין" אבל לא רמז אפילו שיש בדעתו להקל על האסיר שאז חששנו לשפיותו בשל תנאי המאסר הבלתי נסבלים.
זו היתה תקופת השפל האישי והשיא הפוליטי בקריירה של ביילין. הוא היה שר חשוב, יוזם אוסלו ואיש נבון יחסית לעמיתיו. לזכותו יש לומר שהאיש גם פעל, עוד בתקופת עבודתו במשרד החוץ, להתקררות היחסים ההדוקים בין ישראל לבין מדינת האפרטהייד הלבן בדרום אפריקה. הוא הבין שהשחורים ישלטו במדינה בקרוב לכן איפשר בעצם את המשך היחסים עם המדינה האפריקאית החשובה. כל זה, בניגוד גמור לפרס ולאנשיו, ששיתפו פעולה עם הגזענים הלבנים כמעט עד הסוף המר.
אבל אחרי רצח רבין בנובמבר 1995, ביילין הפגין עמדה נוקשה ביחס לחלוקת ירושלים (עליה התחרט מאוחר יותר), האמין שניתן לשכנע את הפלסטינים שאבו דיס היא בירתם הנצחית, ואיפשר לביבי נתניהו לטעון שניתן להמשיך את תהליך אוסלו וגם את בניית ההתנחלויות בגדה וברצועה. כך היה ממכשירי הקרקע לעלייתו של אהוד ברק לראשות הממשלה (בלי שום קשר לתמיכתו או להתנגדותו לאיש) וכשר השתתף בממשלה שבנתה בגדה יותר מכל ממשלה אחרת בתולדות המדינה.
חלילה לי לטעון שביילין הוא איש גרוע. אין ספק, שהוא עדיף על רוב חברי הכנסת בתכונותיו ובדעותיו, אבל הוא איננו מסוגל ואיננו רוצה באמת לבנות חלופה רעיונית למרכז הלאומני, בתוך הזירה הפוליטית או מחוצה לה. אם יצטרף בעתיד לממשלה הוא יהיה, ממש כמו איילון, עוד עלה תאנה שיאפשר לאולמרט להראות לעולם שיש מתונים בממשלתו. הוא לא ימנע שום מלחמה מיותרת (ובמצבה האסטרטגי של ישראל כל מלחמה היא מיותרת) אלא לכל היותר יצביע נגד בממשלה ובעד בכנסת. במקרה הטוב, ינטוש את הממשלה ובכך יציל את כבודו אבל לא ישנה את טיב ההחלטות. אשר לאיילון, אף פעם לא האמנתי להתבטאויות המוזרות שלו, אני לא מאוכזב ממנו במיוחד וגם לא מאמין שיש הבדל כלשהו בין מפלגת העבודה ל"קדימה", למעט העובדה שאולמרט הוא מדינאי הרבה יותר מתון מברק.
"כעסתי ואני עדיין כועס על ואנונו והוא לא בדיוק גיבור "
תוכל להרחיב בעניין כעסך? ומדוע הוא לא בדיוק גיבור לפי תפיסת עולמך?
חיים ברעם,
אתה מוציא את ביילין טוב מדי. זה לא שבזמן מלחמת לבנון השנייה הוא סתם "שתק ובכך נתן לגיטימציה להורים תומכי מרצ לשלוח את ילדיהם למלחמה נוראית ומיותרת".
ביילין תמך במלחמת יש הברירה הזאת תמיכה מלאה, ואף הפגין התלהמות לאומנית וחסרת אחריות יותר מאפי איתם.
ביילין בפירוש קרא לתקוף את סוריה, מה שהיה אולי יכול לשרת את האינטרס של ממשל בוש, אבל היה הופך את המלחמה ההיא לסיוט פי כמה יותר גדול מי שהיא הייתה, ולכישלון מהדהד עוד יותר.
והנה הציטוט הרלבנטי: "פעולה ישירה כנגד החזבאללה היא הדבר המתבקש ביותר, לא הייתי פוסל גם לפעול כנגד יעדים צבאיים בסוריה. סוריה היא הגורם המאפשר את פעילות החזבאללה בלבנון והמונע את ירידת צבא לבנון אל הגבול הישראלי לבנון. סוריה היא הצומת שבו נפגשים ארגוני הטרור הפלסטינים עם ארגון הטרור הלבנוני כשהממשל עצמו מזגזג בין עידוד פומבי להעלמת עין ולעידוד שקט".
— קישור —
אם אנשי שלום כאלה, מי צריך מפד"לניקים.
תענוג לקרוא קצת דברי-טעם. חותם על כל מלה ומלה (מלבד כעסך על ואנונו – מה גרם לו?).
לאור ישי,
אתה צודק כמובן, רק אבקש ממך לזכור שלא ניתן לאזכר בכל מאמר את כל הפרטים. עם זאת, התוספת שלך היא מאוד מאוד חשובה, ובדיוק לשם כך, או למיצער גם לשם כך, נוצר מוסד התגובות.
לדניאל, הסברתי את נושא ואנונו בתגובה למכלוף אבל היא טרם פורסמה. חג שמח לכולם.
נכון, אבל כנראה גם עם נלחם לחיסול ישראל…
האידאליזציה המיופיפת של המאבק הפלסטיני – כבר פג תוקפה.
רק בנות יענה מסרבות להתמודד עם העובדה הלא נעימה שחלק לא מבוטל מהפלסטינים תופסים את המאבק הזה כמשחק סכום אפס.
עם כל האהדה לשאיפה לחירות של הפלסטינים, צריך להיות ער לפן השלילי שמתגלה באג’נדה שלהם.
ואין הכוונה רק לאמצעים השליליים (טרור) אלא דווקא למטרה השלילית.
אנשים באתר הזה נתפסים לטענה ש"אין לפלסטינים כוח לממש את מחיקת ישראל מהמפה" אבל משום מה לא מבינים שאין זה תירוץ להתחמק מהצורך לדון באספקט הלא מוסרי של שלילת ה*זכות* שלנו להתקיים פה גם כן, לא כפרטים אלא כעם ריבוני.
ישראלים השוללים את זכותם של הפלסטינים נחשבים מוקצים מחמת מיאוס (ובצדק), אבל שלילת הזכות שלנו על ידי הפלסטינים מתקבלת אצלכם משום מה כמשהו טבעי ונורמלי שצריך להשלים איתו.
עניין בלתי מובן.
הרי אם שורש הרע (אי ההשלמה של הפלסטינים עם זכות הקיום של ישראל הריבונית) לא יעקר, שההשלמה שלהם עם קיומה של ישראל היא מותנית בלבד, כל עוד לא יהיה להם מספיק כוח בכדי לערער את הקיום הזה.
במצב עניינים כזה, איזה עניין יש לישראל לעזור לפלסטינים לשפר עמדות?
למר יקים,
זוהי הפעם הראשונה והאחרונה שאני מתווכח עם התשפוכת הגזענית הפשיסטית שלך. כתבתי כבר לידידי מכלוף, אבל התגובה נשמטה משום-מה. בהחלט הגדרתי את ואנונו כגיבור, גם בשידור חי בטלוויזיה שזכה לתהודה עצומה. כתבתי שהוא לא "גיבור חלומותי", שזה סיפור אחר לגמרי למי שקורא את הטקסט בתשומת לב ראויה. הסיבה היא אישית. במשך שנים רבות השתייכתי לחבורה קטנה שלחמה למען ואנונו (גדעון ספירו, יעל לוטן, גיורא נוימן, אהוד עין-גיל ואחרים), אבל כשהשתחרר הגדיר אותנו כ"חשישניקים" ואף נקב בשמי. כיוון שאני מתעב סמים מסיבות חברתיות ואחרות נעלבתי ועד שהוא לא יתנצל אין לי יחסים אישיים איתו.
אני מקווה, אבל לא מאמין, שהבנת את הדברים. תבין שאני וחבריי לא זקוקים ללגיטימציה ממך.
חיים – כקורא שבדרך כלל מקבל את דבריך בהסכמה מלאה.התאכזבתי הפעם.
אם ואננו אינו גיבור – מיהו גיבור?
לחיים ברעם
אולי ואנונו הוא לא הגיבור שלך אבל יש אלפי פעילים מזרחיים שעבורם ואנונו הוא גיבור שפרץ את מיגבלות התודעה מהכבלים שחברך אודי אדיב ואתה מנסים בעזרתם למנוע מאיתנו את החובה להביע את מה שקורה בתודעה שלנו שכמובן אינכם מכירים בקיומה כי בעיניכם אנחנו פחות מעשב השדה. ואתם עוד טוענים שאתם בעד צדק לפלסטינים, אין אויבים יותר לפלסטינים ממכחישי התודעה הספרדו/מזרחית וממכחישי שואתם ואלו הנילחמים להנצחת הפערים והגזענויות במסווה של דיאלקטיקות מרכסיסטיות הזויות שנוצרו בארופה וזמנן עבר חלף.
תירצה או לא וחבריך יכולים להשמיץ ולהגן על הגטו התודעתי שלכם עד מחר בלילה אבל ואנונו וטלי פחימה יישארו חרוטים בליבנו כגיבורים לעד במסע נגד הציונות הכוזרו/אשכנזית.לך ללבוש יחד עם אודי אדיב את מדי משטרת המחשבות לדיכוי הזכויות התודעתיות.
ליהודי אירופה היה את השואה הנאצית לפלשתינים היה את הנכבה,ולנו יהודי המזרח היה את הגז’דור*
הגז’דור היא מילה מרוקאית שפירושה קינה ,ואבל.
בגז’דור שעבר על יהודי המזרח,הם נשדדו מנכסיהם התרבותיים,הרוחניים ,והיהודים.
יהדות המזרח,דוכאה כלכלית,רוחנית ,ותרבותית.
ההבדל בין שואת יהודי אירופה ושואת יהודי המזרח ,והפלשתינים ,הוא בעובדה ששואת יהודי המזרח ,והשואה הפלשתינאית נמשכת עד היום
יהודי המזרח נדונו לעוני כלכלי,ודיכוי רוחני שנמשך עד לימים אלו
וענונו מסמל בעיניי את "התחלתה דגאולה"…מזרחי גאה שלא נשטף מוחו!
חיים ברעם ידידי,כאשר אתה מקטין מגבורתו של וענונו אתה מקטין מעוצמתה של תנועה שלמה שעוד תתפתח ,ותשגשג
ובטח לא הייתי מקטין מעוצמת גבורתו של וענונו בגלל סיבות אשיות,(גם אני שלחתי לו כמה מכתבי תמיכה ומעולם לא זכיתי לתשובה)
ישנם הרבה דברים שאני מסכים איתך מר ברעם אולם ישנם הרבה דברים אחרים שאני לא.
ברצוני להתיחס לנקודת הסירוב לשרת בצה"ל.
בשנת 2001 התגייסתי ליחידה קרבית הנחשבת במונחי הצבא והחברה הישראלית, מובחרת.
כשהתגייסתי האמנתי בערכים ימנים קיצוניים. בין היתר עיטר את ארנקי כרטיס החבר בתנועת נוער מולדת ושימשתי כחלק פעיל ביותר בתנועת "חרות" של בני בגין בתקופת פעילותה לפני החיבור ל"איחוד הלאומי".
הספיקו לי כמה חודשים בצבא על מנת לשנות את כל תפיסת עולמי ב180 מעלות. מאיש הימין המילטינט הפכתי רודף שלום ומבקשו.
לא אלאה אתכם בסיפורי האישי מה שכן רציתי לציין הוא שהסירוב , לעניות דעתי, גורם לפעולה הפוכה ממה שהמסרבים עצמם מבקשים להשיג.
הכיבוש הישראלי לא יפסק בהחלטה של אזרחי מדינת ישראל.
הצבא הישראלי לא יחדל מפעילות בזמן הקרוב וכנראה שגם אני אספר לילדי את השקר המרגיע על כך ש"כשהם יגיעו לגיל 18 כבר לא יהיה צבא."
הדרך היחידה לשנות ולעצב אירגונים גדולים היא להיות בתוכם ולפעול במסגרתם ולהגיע לעמדות הבכירות ביותר בתוך האירגון.
הימין הדתי קיצוני לאומני משיחיסטי הבין מזמן את התזה הזו ותפס פיקוד כמעט מוחלט על הצבא.
נכון שבתקופת ההתנתקות שרשרת הפיקוד הבכירה לא יכלה לצאת בגלוי נגד החלטת ממשלה כל כך ברורה, אבל יעידו על כך מאות מאחזים שלא רק שלא מפונים ע"י הצבא, אלא העובדה היא שמחט"ים אזוריים מקצים כוחות גדולים לשמירה על אותם ישובים.
במקום להפעיל את הלחץ על קובעי המדיניות לפנותם, מקדיש הצבא זמן וכוח אדם בהגנת הישובים.
הרישא של דברי היא אחת.
עלינו, "הסמולנים המניאקים", להגיע לגיל 18. להתגייס לצבא. ולדאוג שבחלקת עולמנו הקטנה, הכיבוש יהיה נסבל יותר.
להוריד מחסומים זו החלטה פוליטית.
לוודא שבמחסום עצמו לא יצעקו "שרמוטה מכוערת" לידידות שלי שעוברות מזביבדה לאוניברסיטה, זו החובה של כל איש הומני שנשלח למקומות הללו.
נועם.
למכלוף הזדהות מלאה.
שלחתי אתמול תגובה לדברי השחץ של ברעם אבל היא לא רואה אור כנראה שהיא "נישמטה" כפי ש "נישמטה" תגובתו של חיים ברעם אליך כדבריו. תגובתי היתה ברוח הדברים שלך אחי למאבק.
אנחנו זקוקים תמיד למתווכים כדי למצוא אחד את השני ובדרך תמיד יהיו צאצאי המפא’יניקים שעזבו את מפא’י אך מפאי נותרה בקירבם והם רואים בעין כלה כל הווצרות של סולידריות ספרדו/מזרחית למען שלום/צדק ושיוויון, אז שיואכלו לעצמם את הלב אנחנו כבר נוציא את הערמונים מהאש…שלום וברכה.
מכלוף ידידי,
אני נוכח לדעת שאתה (ולא רק אתה) לא בדיוק מעכל את ההבחנה בין "גיבור", שהוא איפיון כללי ומכובד, לבין "גיבור חלומותי" המציין אתת יחסי האישי לוואנונו מסיבות שכבר פירטתי עד לעייפה.
בסך הכל אני מקבל את הניתוח שלך על תרומתו הענקית של ואנונו. אני רק מבקש שתבין שהטור שלי היה תמיד טור אישי, וכך פעל והגיע להערכתי לרבבות במשך כמעט 23 שנים. בשל הנימוקים שלך (חרף הסתייגותי מכמה מונחים) ארד מהסיפור האישי שלי עם מרדכי, ואם האיש יואיל להתנצל אז בכלל הכל יהיה בסדר.
לנועם, הנימוקים שלך הם כבדי משקל ואינני מבטל אותם כלל ועיקר. אני פשוט סבור כבר עשרות שנים שהכיבוש הממאיר הפך לעובדה כל כך בלתי נסבלת עד שרק החרמה המונית של השירות בשטחים יכולה באמת לפגוע בו.
מוני היקר אני רואה בך חבר וידיד,בדיוק כמו שאני רואה בחיים ברעם חבר וידיד
ןבכל זאת יש לי שאלה אליך
איך אתה חושב אוכל לעמוד מול ילדיי שהם חצי פולנים חצי מרוקאים?
מכלוף,
דיני כדינם של ילדיך. מה יאמר על זה המכון לטוהר הגזע? היש לו נוסחה לברר את כשרותו של אדם כמוני, שהוא חצי "כוזרי", רבע חאלבי ורבע מרוקאי?
האיש כנראה לא רגיל שעונים לו. בעיני הוא גזען ופשיסט. מבחינתי הוא איננו קיים ולעולם לא יזכה ממני לתגובה נוספת כלשהי.
בתקווה שלא יצנזרו.
כבר ציינתי פעמים רבות שלהיות אשכנזי במציאות של המדינה הציונית זה לא רק עינין של מוצא וגזע זה יותר עינין של תודעה ואינטרסים.לצערי מרבית האשכנזים מימין ומשמאל בחרו להיות אשכנזים גזענים כי זה מקדם אותם בחיים.
חיים ברעם יכול היה מצידי להוולד במרקש או בגדד זה לא היה מוציא אותו מהגדרתו כאשכנזי והשימוש הדמגוגי שהוא עושה בשיוכיו הגיזעיים הוא ברמה של המאמרים המכובדים שלו.
דרישתו הילדותית שואנונ יתנצל בפניו גם היא התפנקות דמגוגית של ילד מפא’יניק שרגיל תמיד שהמילה האחרונה היא תמיד שלו.
בשחצנות של בעל הדעה טען ברעם נגדי שדברי הם " תישפוכת גזענית פשיסטית" אולי יציין מר ברעם הניכבד מה היה גזעני ופשיסטי בתגובה שלי אותה הגדיר בשפת הביבים שלו. ואולי יהיה לו את האומץ להיתנצל כפי שהוא מבקש זאת מואנונו.
חיים ברעם אתה יוצא מהסיפור הזה נילעג
המשליט דעתו הכוחנית בעזרת משטרת מחשבות צנזוריאלית הנותנת לך את המילה האחרונה.