הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בספטמבר, 2007 16 תגובות

מהי גלובליזציה? המלה גלובליזציה אינה לגמרי חדשה. היא קיימת כבר מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, אבל כסוגייה הגלובליזציה נמצאת על סדר היום רק בשנים האחרונות ממש, אולי דווקא בזכותה של המחאה נגד הגלובליזציה.

האם גלובליזציה היא רק מלה חדשה-יחסית או שמא גם מציאות חדשה? ישנם הטוענים שאין חדש תחת השמש. למשל, פול הרסט מאוניברסיטת לונדון טוען שבהיסטוריה כבר היו מחזורים קודמים של גלובליזציה ושהעולם היום אינו גלובלי יותר מאשר היה ערב מלחמת העולם הראשונה.


האם באמת אין חדש? האם הגלובליזציה העכשווית איננה יותר מאשר חזרה על סרט שכבר הוקרן כמה פעמים בעבר?


נתונים רבים מראים שזה סרט חדש לחלוטין. אמנם גם בעבר הוקרנו סרטונים שיש להם דמיון לקטעים נקודתיים של הסרט העכשווי; אבל סרט כולל כזה, של גלובליזציה דרמתית כמו זו הנוכחית, זוכה רק עכשיו להקרנת בכורה. הוא מראה היקף חסר תקדים של השקעות חוצות גבולות, השקעות הצומחות במהירות רבה. הוא מראה צמיחה פי 20 בהיקף הסחר העולמי מאז 1950. צמיחה תלולה עוד יותר מאפיינת את תנועת ההון העולמית. היקף תנועות ההון הוא פי 65 מהיקף הסחר העולמי. בעולם שלנו עוברים יום-יום סכומי עתק של כסף בלחיצת כפתור, בתוך שוק פיננסי גלובלי ואינטגרטיבי.


אבל מעבר לכל הנתונים המספריים הנקודתיים, קיימת מהות חדשה בעולם החברתי שאנחנו חיים בו. התקופה העכשווית היא הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שמערכת חברתית-כלכלית מסוימת, הקפיטליזם, אכן מתפרסת על הכוכב שלנו כולו. זו בוודאי המערכת השלטת בארצות המערב; זו המערכת השלטת גם בארצות עולם הרוב, הקרויות עדיין בשפת היום-יום שלנו "העולם השלישי"; וזו המערכת הנוהגת בפועל אפילו בארץ שהנהגתה עדיין נשבעת אמונים – לפחות באופן רשמי – לקומוניזם, דוגמת סין. זו בהחלט מציאות שונה מזו שהתקיימה במאות הקודמות.


כשמדברים על גלובליזציה מתייחסים לעולם החברתי, הכלכלי, התרבותי, הפוליטי והביטחוני העכשווי, זה של המאה ה-21. כתקופה היסטורית, המאה ה-21 לא התחילה דווקא ב-1 בינואר 2001. ההיסטוריון הבריטי החשוב אריק הובסבאום כתב ספר מרתק על המאה ה-20 "עידן הקיצוניות" (שתורגם לעברית). כותרת המשנה של הספר היא "המאה ה-20 הקצרה". לדעת הובסבאום, "המאה ה-20 הקצרה" התחילה בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, והסתיימה בשנת 1991, עם קריסתה של ברית-המועצות.


המאה ה-20 היתה מאה של גושים גדולים. מחציתה השנייה של המאה ה-20 עברה בסימן ההתמודדות בין שני גושים גדולים, שתי מערכות פוליטיות-כלכליות-צבאיות – האחת מרכזה בארצות-הברית והשנייה מרכזה בברית-המועצות.


המאה ה-21 מתחילה עם סיום ההתמודדות הזו. סיום ההתמודדות הבין-גושית של המאה ה-20 תואר בימים הראשונים כ"סוף ההיסטוריה": זו הכותרת שפרנסיס פוקויאמה נתן למסה מפורסמת שפירסם באותם ימים. אולם ככל שאנו מתקדמים לתוך המאה ה-21, מתברר שסוף ההיסטוריה לא הגיע. הבעייתיות ההיסטורית לא נעלמה, אבל היא בהחלט השתנתה.


החברה שלנו היא אכן חברה גלובלית: כסף יכול לזרום בחופשיות מעל גבולות המדינות; סחורות עוברות בקלות רבה יותר דרך הגבולות, לפעמים מקצה אחד של העולם לקצה השני שלו; אנשים נוסעים בין מדינות יותר מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה; שידורי טלוויזיה, רשתות אינטרנט וטלפונים סלולריים יוצרים רשתות תקשורת עולמיות בהיקפים חסרי תקדים. לכן הגלובליזציה היא בהחלט מציאות המתפתחת במהירות לנגד עינינו.


אבל הגלובליזציה היא גם האידיאולוגיה המלווה את המציאות הזאת ומספקת לה צידוקים. לאידיאולוגיה הזו, המלווה ומצדיקה את הגלובליזציה העכשווית, אני קורא אידיאולוגיה גלובליסטית.


הרעיון המרכזי של האידיאולוגיה הגלובליסטית הוא שהגלובליזציה העכשווית היא לא רק מהלך רצוי, אלא היא קודם כול התפתחות טבעית, פרק ההמשך הטבעי של תולדות האנושות. אם זו ההתפתחות הטבעית – אין לה חלופה.


הביקורת על הגלובליזציה, לעומת זאת, מנסה לפרק לגורמים את הטבעיות הזאת, לאתר את השורשים החברתים של הגלובליזציה במהדורתה העכשווית, להצביע על הכוחות והאינטרסים החברתיים המפעילים אותה. אם הגלובליזציה העכשווית היא תוצר פוליטי ולא מהלך טבעי, הרי אפשר, לפחות באופן עקרוני, לחשוב על חלופות אחרות.


חשוב להדגיש כי הביקורת האופיינית אינה מכוונת נגד רעיון הגלובליזציה כשלעצמו, אלא נגד המתכונת הנוכחית של הגלובליזציה כפי שהיא קיימת במציאות.


בחברה הישראלית הגלובליזציה העכשווית פופולרית בהחלט. הפופולריות הזו קשורה לזיהויה בתודעה הציבורית עם שלוש הבטחות עיקריות: ביטול הגבולות, שגשוג חברתי, ושלום עולמי. דיון קצר בהבטחות הללו יכול להבהיר גם את קסמיה של הגלובליזציה וגם את הביקורת עליהם.


ההבטחה הראשונה: ביטול הגבולות. מדוע אנשים מצדדים בגלובליזציה? קודם כל, כי הם רוצים לנסוע בחופשיות ממקום למקום, ונראה להם שהעולם יהיה הרבה יותר נחמד אם אפשר יהיה להסתובב בו מארץ לארץ בלי לעבור גבולות ומחסומים בכל מקום. אין ספק כי הרעיון הזה של עולם אחד ללא גבולות, שבו אנשים, סחורות או הון יכולים לעבור באופן חופשי, הוא רעיון מושך. הטענות המושמעות כביקורת על הגלובליזציה הן שהרעיון אינו מתממש כך במציאות; שבמציאות הגלובליזציה אינה רק פתיחת גבולות בין המדינות, אלא היא קודם כל יצירת גבולות מסוג חדש, מחסומים חדשים, בפני בני-אדם שונים.


מצד אחד, הגלובליזציה העכשווית אכן מאפשרת תנועת הון חופשית יחסית. במקומות מסוימים היא מאפשרת תנועה של כוח עבודה, של עובדים, תוך ייצור שכבות שלמות של מהגרי עבודה. אבל מצד שני הגלובליזציה הזאת מבוססת כולה על גידור מסוגים חדשים – גם גידור בפני אנשים, גם גידור טריטוריות, גם גידור מרחבים חדשים של קניין פרטי ההולכים ומבתרים את המרחב הציבורי. המרחב הציבורי הופך יותר ויותר לפסיפס של קניינים פרטיים המוקפים בכל מיני גדרות, שהן בחלקן פיסיות ובחלקן וירטואליות. לכן, טוענים המבקרים, תפיסת הגלובליזציה כביטול הגבולות אינה אלא מיתוס.


ההבטחה השנייה: שגשוג חברתי. מאחורי רעיון הגלובליזציה ניצבת הבטחה להתקדמות של האנושות כולה למצב שבו אורח החיים האמריקאי יגיע לכל מקום, כך שבסופו של דבר נחיה כולנו כמו בארצות-הברית, לפי הדגם האמריקאי הנשקף מן הטלוויזיה. ואילו מבקרי הגלובליזציה טוענים שבפועל המצב הפוך לחלוטין: אנחנו נמצאים לא בתהליך של התכנסות כלכלית, של צמצום עולמי בפערים כלכליים-חברתיים, אלא דווקא בתהליך של העמקה מהירה של הפערים והמתחים הכלכליים, בקנה מידה עולמי. הפערים הכלכליים הולכים ומתרחבים:


בשנת 1960 עמד הפער באי-השוויון בהכנסה לנפש בין 20 המדינות העשירות בעולם לבין 20 המדינות העניות על יחס של 1:18, ואילו עד 1995 גדל הפער הזה פי שניים, ליחס של 1:37. כלומר, ההכנסה לנפש ב-20 המדינות העשירות בעולם גבוהה פי שלושים ושבעה מההכנסה לנפש ב-20 המדינות העניות בעולם.


אי-השוויון הולך וגדל גם בתוך המדינות עצמן. במדינות העשירות גדל במהירות אי-השוויון בין העשירים לבין העניים. בארצות-הברית לדוגמה, הפער בין שכר המנכ"לים לשכר העובדים גדל פי חמישה במהלך שנות ה-90. ב-2001 היה שכר המנכ"לים הממוצע בארצות-הברית גבוה פי 350 משכרו הממוצע של פועל. התוצאה היא שהיום רכושם של 500 האנשים העשירים בעולם עולה על ההכנסה השנתית של המחצית הענייה של האנושות.


לפי ארגון העבודה העולמי, בשנת 2003 חיו על פחות משני דולרים ליום 1.4 מיליארד בני-אדם; זה המספר הגבוה ביותר מאז ומעולם. 550 מיליון בני-אדם חיו על פחות מדולר ליום. נתוני הדו"חות של מכון המחקר האמריקאי החשוב Worldwatch מצביעים על כך שבתנאי אי-השוויון הקיצוניים המתקיימים בעולם – הצמיחה הכלכלית מביאה תועלת מועטה בלבד לאלה שאין להם, ופועלת רק מעט לצמצום העוני במציאות.


המבקרים ממשיכים וטוענים שהגלובליזציה עצמה אינה נייטרלית במהלך הזה של העמקת הפערים. העדפת החזקים והעשירים מובנית בתוך כללי המשחק עצמם. ארגון אוקספאם הציע בהקשר הזה את "מדד הסטנדרד הכפול" לבחינת ההעדפות הגלומות בגלובליזציה הנוכחית. באמצעות מדידה של עשרה מאפיינים של מדיניות סחר, המדד הזה מראה שבמציאות קיים פער עצום בין ההטפה למדינות העניות על כך שעליהן לפתוח את השווקים שלהן, לבין חסמי הסחר בדמותם של מכסים ומגבלות אחרות, שהמדינות העשירות מעמידות כדי לחסום יבוא מהמדינות העניות. אוקספאם טוען שאמות המידה הכפולות האלה אינן טעות מקרית אלא חלק בלתי נפרד מהגלובליזציה העכשווית.


לביקורת על הגלובליזציה העכשווית שלושה היבטים: כלכלי, חברתי וסביבתי. בהיבט הכלכלי, הטענה היא שהגלובליזציה העכשווית מייצרת עולם מקוטב, שהפערים בו הולכים ומתרחבים. בהיבט החברתי נטען שהגלובליזציה העכשווית מייצרת "אטומיזציה חברתית" המפרקת את הרקמות החברתיות הקודמות והורסת את הקהילות. הטענה היא שחורבן הרקמות החברתיות בפריפריה הוא אכן חלק בלתי נפרד מתהליך הגלובליזציה העכשווי – לא טעות המתרחשת בשולי הגלובליזציה, אלא חלק בלתי נפרד ממנה. בהיבט הסביבתי המבקרים טוענים שהגלובליזציה העכשווית מייצאת את העלויות הסביבתיות שלה, בכך שאת הנזקים הסביבתיים שהיא מייצרת היא מעבירה ל"עולם השלישי", לעולם הרוב. לשם עוברים המפעלים המזהמים, לשם מיוצאת הפסולת המזהמת.


ההבטחה השלישית: הבשורה לשלום עולמי. כאמור, הגלובליזציה העכשווית באה במקום אותו עימות בין-גושי קשה שאפיין את המאה ה-20. סיום העימות הבין-גושי יצר מקום לאופטימיות. ללא כל ספק, לעימות הזה היו היבטים קשים ואפילו מסוכנים; היו רגעים שהעולם נראה כעומד על סף מלחמה גרעינית. הטענה של האידיאולוגיה הגלובליסטית היא שבעולם החדש, של יחסי המסחר האוניברסליים, לא יישאר עוד מקום לעימותים צבאיים. העיתונאי האמריקאי תום פרידמן טען לפני שנים אחדות שמעולם לא נלחמו זו בזו שתי מדינות שיש בהן "מקדונלד’ס" בזמן שרשת מקדונלד’ס כבר פעלה בכל אחת מהן. הוא קרא לכך, בחיוך מסוים, "תיאוריית מניעת הקונפליקט של הקשתות המוזהבות". קשתות מוזהבות הן כידוע הסמל של מקדונלד’ס.


על פי התיאוריה של פרידמן, כאשר מדינה מגיעה לרמת התפתחות כזו שיש בה מעמד בינוני בהיקף שדי בו לקיים רשת של מקדונלד’ס – אנשיה כבר לא ירצו להילחם אלא יעדיפו לזלול המבורגר. ברמה כוללת יותר, פרידמן טוען שככל שמדינות מקשרות יותר את הכלכלה ואת העתיד שלהן לאינטגרציה הגלובלית, כך מצטמצמת בהן הנכונות לצאת למלחמות. המחיר של מלחמות, עבור המנצחים והמפסידים כאחד, הופך להיות בלתי נסבל.


לאחרונה הציע פרידמן בסיס שונה במקצת לאותה תיאוריה בסיסית: הרשת המורכבת של קשרים בינלאומיים, הנדרשים בתהליכי הייצור של המוצרים בחברה שלנו. לפי המהדורה החדשה של התיאוריה, קיום הרשת הזו הוא הבלם המשמעותי בפני התפתחותם והיווצרותם של עימותים צבאיים.


האם הגלובליזציה היא באמת מתכון להפחתת עימותים צבאיים? מתברר שבעולם הגלובלי החדש, זה שאחרי המלחמה הקרה, את מקומו של העימות הקודם פשוט תופסים עימותים חדשים, ואני מתכוון לא רק למלחמות הסמויות מן העין ביבשת אפריקה. לדוגמה, אחרי שנת 2001 כבר היה הצבא האמריקאי מעורב בשתי מלחמות כוללות – באפגניסטאן ובעיראק. מבקרי הגלובליזציה העכשווית טוענים בהקשר זה שהמלחמות החדשות הללו אינן מקריות, אלא הן מבטאות משהו עמוק וקבוע בגלובליזציה העכשווית. הטענה היא שאנחנו נמצאים בעולם אימפריאלי חדש, והעולם האימפריאלי הזה מתנהל תוך שימוש בכוח, אפילו בכוח רב. ולכן, אומרים המבקרים, המלחמה איננה טעות במערכת הגלובלית העולמית החדשה, אלא היא אופן התפקוד של המערכת הגלובלית הזאת. אם פעם היתה דיפלומטיה של ספינות תותחים, היום לדיפלומטיה האימפריאלית יש צורות ביטוי אחרות, אבל גם בה יש ממד כוחני בולט. זו פשוט מתכונת אחרת של אלימות בין-לאומית.


הביקורת טוענת שהגלובליזציה העכשווית היא מערכת המייצרת מעגל של אלימות: אי-השוויון הגלובלי המעמיק, התסכול המלווה אותו, סגירת אופקים של שינוי חברתי אמיתי כתוצאה מהעברת יותר ויותר כוח לזירה הגלובלית – כל אלה, טוענים המבקרים, הם חממה של טרוריזם; טרוריזם מצדו מוליד דיכוי; הדיכוי מייצר טרור נוסף. המעגל הזה מייצר סדר יום המבוסס על ענייני ביטחון. סדר היום הזה דוחק הצידה שאלות חברתיות וסביבתיות. מעגל האלימות כשלעצמו הופך כך להיות למנגנון המחזק והמְתַחזק את מערכת השליטה הגלובלית.


מבקרי הגלובליזציה טוענים, אם כך, שהעולם שלנו הפך לקטן וצפוף יותר, לא רק לגבי סחורות אלא גם לגבי צרות, והגלובליזציה העכשווית אינה פתיחה חופשית של כל הגבולות והפיכת העולם כולו לכפר גלובלי אחד; היא אינה מהלך בכיוון של שגשוג חברתי ושל שוויון רב יותר; היא אינה מהלך של יצירת עולם של שלום ואי-אלימות, אלא קודם כל תהליך כוחני מאוד, תהליך של העברה עצומה של עושר וידע אל העשירים ואל החזקים.


העולם המלא, העולם הצפוף, הוא מושג מפתח בביקורת הסביבתית על הגלובליזציה העכשווית. בקצרה, הטענה הסביבתית שאעסוק בה היא שהדפוס הכלכלי והגלובלי העכשווי כלל אינו מתחשב ביכולות האקולוגיות הנתונות של כדור הארץ, ומבחינה זו הוא אפילו מסכן את קיומה של האנושות. זו כמובן טענה קשה מאוד. בפרקים הבאים אראה עד כמה הטענה הזאת מבוססת.


אצלנו סביבה נתפסת בדרך כלל כשוליים, כמותרות, כמשהו שיכול לעסוק בו רק מי שכבר פתר לעצמו את הבעיות האמיתיות של החיים. הדיון הסביבתי החדש הופך את הקערה הזו על פיה: בעיות סביבתיות הולכות והופכות לבעיות האמיתיות והקריטיות בעולם הצפוף שלנו. דווקא הסכסוכים הפוליטיים בנוגע למיקומו המדויק של הגבול בין שני עמים או בין שתי מדינות, הם ההולכים והופכים למותרות בעולם החדש של המאה ה-21.


דרך ההיבטים השונים של הגלובליזציה העכשווית, של העולם החברתי, הכלכלי, הביטחוני והסביבתי שאנו נכנסים לתוכו, אציג בפרקים הבאים את הטענות הגלובליסטיות ואת הביקורת עליהן. אנסה גם לענות על השאלות איך זה – אם העולם הגלובלי העכשווי שלנו כל כך בעייתי ואולי אפילו אבסורדי – שהעולם הזה בכלל מתקיים; איך הוא מחזיק מעמד? מדוע אנשים מסכימים לסדר החברתי הזה?


גלובליזציה, צריך לומר, היא לא משהו שמתרחש רק "שם", במקום אחר. הגלובליזציה מורגשת אצלנו, כאן בישראל. יש לה משמעות לחיים שלנו, לאופן ההתנהלות של הכלכלה, החברה והתרבות שלנו, ולכן מדי פעם אביא דווקא מישראל דוגמאות המאפיינות את הגלובליזציה. איננו חיים בכוכב אחר; אנחנו חלק מהכוכב הזה, והתהליכים המתרחשים בו קורים גם אצלנו.


בהמשך אנסה לתאר גם את החלופות המגובשות בחשיבה הביקורתית לגלובליזציה העכשווית, ולהראות שהחלופות האלה אינן הצעה לחזור אחורה לעולם של מדינות המוגנות בגבולות ובחומות, בוודאי לא חזרה אחורה לעולם הקדום של חיים במערות או על עצים. החלופות האלה מנסות להתוות דרך אחרת של קִדמה, דפוס אחר של פיתוח – שיהיה יותר צודק, יותר נכון, יותר אפשרי, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה סביבתית.

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. אירית הגיב:

    הבטחות ומיתוסים…גם לגבי הכותב ומפלגתו.

  2. ניצן אביב הגיב:

    תשואות חן ויישר-כח לח"כ ד"ר דב חנין, על המאמר הראשון, מתוך ספרו מאיר-העיניים והזורק אלומות אור לפינות האפלות והעלומות, הנסתרות מעין, של תהליך הגלובליזציה העולמית והשלכותיו עלינו בארץ, מהבחינות הכלכליות, האקולוגיות והחברתיות.

  3. מארקס ואנגלס לא מסכימים עם דב חנין הגיב:

    הגלובליזציה איננה חדשה והיא קיימת, לפחות ע"פ מארקס ואנגלס, מאז שלטון הבורגנות בעולם. הוגי הקומוניזם גם ראו בה תופעה טבעית ורצוייה ואפילו ‘מהפכנית’. הינה כך הם כתבו במניפסט הקומוניסטי:

    "הבורגנות מלאה בהיסטוריה תפקיד מהפכני ביותר…

    הצורך בשוק מתרחב-והולך למוצריה מריץ את הבורגנות על פני כל כדור הארץ. היא מוכרחה לבנות לה קן בכל מקום, לתקוע יתד בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום.

    על ידי ניצול השוק העולמי שיוותה הבורגנות צורה קוסמופוליטית לייצור ולצריכה של כל הארצות. לדאבון-לבם הרב של הריאקציונים שימטה את הקרקע הלאומית מתחת רגליה של התעשייה. התעשיות הלאומיות העתיקות נהרסו, ועודן נהרסות יום-יום. הן נדחקות מפני תעשיות חדשות, שהקמתן היא שאלת-קיום לכל האומות התרבותיות, מפני תעשיות ששוב אינן מעבדות חומרי-גלם מקומיים, אלא חומרי-גלם מן האזורים המרוחקים ביותר, עושר מוצריהן נצרכים לא בארץ-המכורה בלבד, אלא בכל חלקי-תבל כולם. במקום הצרכים הישנים, שסופקו על-ידי מוצרי הארץ, באים צרכים חדשים, התובעים לסיפוקן את מוצריהן של הארצות והאקלימים הרחוקים ביותר. תחת ההסתפקות העצמית וההסתגרות הישנה, המקומות והלאומית, בא מגע-ומשא כל צדדי, תלות-גומלין כל צדדית של האומות. וכמו בייצור-החומרי, כן גם בייצור הרוחני. היצירות הרוחניות של האומות השונות נעשו נחלת-הכלל. החד-צדדיות והצרות הלאומיות יוצאות יותר ויותר מגדר האפשר, ומתוך הספרויות הלאומיות והמקומיות הרבות מתהווה והולכת ספרות-עולמית.

    על-ידי שכלולם המהיר של כל מכשירי-הייצור, על ידי קשרי-התחבורה שהוקלו לאין-שיעור, סוחפת הבורגנות את כל האומות, גם את הברבריות שבהן, לתוך מעגל-הציוויליזציה. המחירים הזולים של סחורותיה הם הארטילריה הכבדה בה היא מנתצת את כל חומות-סין עד היסוד, בה היא מכניעה את שנאת-הזרים העקשנית ביותר של הברברים. היא כופה את כל האומות לסגל לעצמן את אופן-הייצור של הבורגנות, אם אין ברצונן לעבור מן העולם; היא כופה אותן להנהיג בביתן הן מה שמכונה בשם ציוויליזציה, כלומר – להיות לבורגנים. כללו של דבר: היא יוצרת לעצמה עולם בדמותה ובצלמה.

    הבורגנות הכניעה את הכפר לשלטונה של העיר. היא הקימה ערים גדולות ועצומות, הגדילה במידה רבה את שיעור האוכלוסייה העירונית לעומת הכפרית ונמצאה עוקרת חל ק ניכר של האוכלוסייה מן הטמטום של חיי-הכפר. כשם הזקיקה את הכפר לעיר, כן הזקיקה את הארצות הברבריות והברבריות-למחצה לארצות-הציויליזציה, את עמי-האיכרים לעמי-הבורגנים, את המזרח למערב…

    הבורגנות בשלטונה המעמדי, שימיו כמאה שנים בלבד, העלתה כוחות-ייצור המוניים בלבד יותר ועצומים יותר משהעלו כל הדורות הקודמים גם יחד. שעבוד כוחות-הטבע, מכונות, יישום הכימיה לתעשייה ולחקלאות, ספינות-קיטור, מסילות-ברזל, טלגרף חשמלי, הכשרת חלקי-תבל שלמים לעיבוד, הכשרת הנהרות לשייט-ספינות, אוכלוסיות שלמות, אשר צצו ועלו כאילו מן האדמה – איזו מאה מן המאות הקודמות העלתה בדעתה שכוחות-ייצור כאלה רדומים בחיק העבודה החברתית?"

  4. לנין הגיב:

    על סמך עיון לא מספיק מקיף ולא מספק בהחלט(שיושלם אולי במרוצת השנים) אני אעז לנסות להגיד כמה דברים.
    לדעתי מנקודת המבט האסטרטגית של הסוציאליזם הגלובליזציה יכולה להיות דבר מבורך.
    אין כמובן כוונה לסנגר על על הגלובליזציה מבחינה מוסרית ועל הסבל שהיא גורמת, וכמובן שכל הסגנוריה עליה היא תעמולה בורגנית עלובה, וכמובן שמדינות עם מקדונלד’ס כן יכולות להילחם, זה שזה לא קרה לא אומר שזה לא יקרה (ואולי דווקא הגלובליזציה תביא למלחמות כאלו).
    מבחינה מעשית זה נראה לי מצחיק לנסות להילחם בגלובליזציה במדינות המערביות, שנעשות יותר ויותר מעמד-ביניימיות על חשבון ערך עודף אימפריאליסטי.
    העולם המערבי לא הולך ימינה סתם, ולא בטוח שיש לצפות שמעמד הביניים המשוחד ירצה להפסיק לקבל שוחד.
    יותר סביר להיאבק בגלובליזציה במדינות העולם השלישי שנהפכות יותר ויותר לפרולטריון העולמי.
    למה אמרתי מבורך?
    הגלובליזציה סביר שתהפוך בתוך עשרות שנים את מזרח אירופה,הודו,סין וחלקים רבים בדרום אמריקה למדינות בורגניות מפותחות, פחות או יותר לפי הדגם המערבי (גם אם לא עד הסוף מבחינת שכר, פרולטריזציה וכו’).
    המצב השורר כיום, שהמערב מצליח להתגבר על הסתירות שבקפיטליזם ע"י פועלים סיניים זולים לא יתקיים לנצח.
    כשהגלובליזציה תהפוך את סין(או הודו,אוזבקיסטאן וכו’) למדינה בורגנית מפותחת ובהכרח אימפריאליסטית,אוכלוסייה אדירה ששימשה קרקע לניצול איפריאליסטי ודחיית התגלמות הסתירות תהפוך לאוכלוסיה מערבית פחות או יותר, עם צרכים אימפריאלסטים בעצמה.
    האוכלוסיה העולמית שיכולה להיות מושא לניצול אימפריאליסטי תצומצם, התחרות האימפריאליסטית תגבר, שער הרווח יקטן (גם כי יהיה צוך לייצר סחורות לעוד מאות מליוני סינים והודים שכיום בעיקר מייצרים, גם בגלל עלייה בשכר וצמצום הפרולטריון של העולם השלישי).
    כל זה עשוי להוביל לשורה של מלחמות אימפריאליסטיות, תסיסה חברתית- בוודאי, הזדמנויות מהפכניות-סביר להניח.
    שוב אדגיש שהדרך לדלג על ההתפתחות הצפויה הזאת לא עוברת דרך שיכנוע של המערב השבע שכדאי לו להפסיק לשדוד את העולם השלישי, אלא דרך מהפכות פרולטריות (של הפרולטריון הצעיר במדינות העולם השלישי) לפני שההתפתחות הזאת תקרה.
    לפי עניות דעתי, המאבק הסוציאליסטי האמיתי בימינו הוא בעולם השלישי, ואין כמעט משמעות לפעולות במערב מבחינת המטרה האסטרטגית- השגת הסוציאליזם.

  5. אבי הגיב:

    האם יש מספרים מדויקים בקשר לגדיל היקפי הסחר בין ימינו לתקופות בעבר?

  6. גיא הגיב:

    כתבה מעניינת ומאירת עיניים-כמן גם הסדרה על הגלובליזציה ששודרה באוניברסיטה המשודרת בגל"ץ.

  7. מארקס הצביע על המגמה – עכשיו זוהי מציאות עולמית הגיב:

    מארקס ידע להצביע על מגמת ההתפתחות – אבל היום זוהי מציאות עולמית דרמטית וככזו גם חדשה.
    כפי שכתוב במאמר, "התקופה העכשווית היא הפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית שמערכת חברתית-כלכלית מסוימת, הקפיטליזם, אכן מתפרסת על הכוכב שלנו כולו. זו בוודאי המערכת השלטת בארצות המערב; זו המערכת השלטת גם בארצות עולם הרוב, הקרויות עדיין בשפת היום-יום שלנו "העולם השלישי"; וזו המערכת הנוהגת בפועל אפילו בארץ שהנהגתה עדיין נשבעת אמונים – לפחות באופן רשמי – לקומוניזם, דוגמת סין. זו בהחלט מציאות שונה מזו שהתקיימה במאות הקודמות."

  8. תסמונת יוסי שוורץ הגיב:

    מגיבים שנכנסים למאמרים וכותבים תגובות א ר ו כ ו ת שהן למעשה מאמרים בפני עצמם.

  9. אשר פרוליך הגיב:

    לכותב המאמר=

    כפי שנאמר קודם,הניתוח של המאמר לא נעשה
    מהיבט מרקסיסטי. זה לא אומר באופן אוטומטי שהמאמר לא נכון,אם לא היו נכתבים בו דברים
    מעבר לכך שהם ידועים לכל,ומוסיפים מעט מדי
    להבנת התופעה של הגלובליזציה.
    תופעה זו היא תוצאה ישירה של השיטה הקפיטליסטית שתחילתה בתפיסת השילטון באירופה על ידי הבורגנות וביטול המכסים והגבולות שהיו מקור צבירת העושר של השלטון הפיאודלי.
    תופעה זו,כמו כל תופעה אחרת,אינה טובה או רעה באופן אבסולוטי,אבסטרקטי,אלא באופן יחסי,
    הן במישור הטמפורלי(מימד הזמן)והן במישור ההשוואתי ביחס למצבים אחרים או שונים.
    כפי שמרקס הסביר היטב,ההתפתחות ההסטורית מתבססת על סתירות בין כוחות הייצור ותנאי הייצור.
    ובמישור הפרקטי,העכשווי,ובתמציתיות=
    הקפיטליזם במדינות המערב נמצא במצב של גסיסה.במדינות אלה לא נתן יותר להפיק ערך עודף(PLUSVALUE)מעבודת וניצול מעמד הפועלים.
    ה"גלובליזציה" מאפשרת למדינות אלה להקים מפעלים ושותפויות במדינות המזרח בהן שכר העבודה נמוך ביותר,ולהמשיך להפיק רווחים וכמובן להמשיך לנצל את העובדים הפעם,במדינות אלה(אני לא מתייחס לרגע למיליוני מהגרים העובדים במדינות המערב בשכר נמוך).
    "פתרון" זה הנו זמני,כוון שגם במדינות אלה
    (סין והודו),שכר העבודה יעלה במשך הזמן וישתווה לזה של הפועלים במדינות המערב.
    במצב זה,"הגלובליזציה" תחדל מלשמש כמצילת
    הבורגנות,ויחד אתה של הקפיטליזם.
    תחזית זו אינה אבסולוטית,כוון שהמרקזיסם
    אינה תורת הנסתר וגם לא מגלה עתידות,אבל זה הניתוח הקרוב ביותר שנתן לעשות של המציאות,עם
    כל המורכבות שלה,ובכל אופן,עדיפה פי מונים לכל ספקולציה או הצבעה על עמדות "בעד" או "בנגד" לגבי הגלובליזציה.
    כמובן שהניתוח לעייל הנו תמציתי ביותר ובגדר
    תגובה למאמר,ואני מתנצל מראש על צניעותו.

  10. דניאל הגיב:

    תלוי איך מסתכלים על הדברים. הגדרת מושגים מדויקת היא חיונית, לטעמי, ליצירת דיון רציני ופורה.

    "גלובליזציה", כשלעצמה, אינה טובה ואינה רעה. גלובליזציה של זכויות-עובדים, למשל, של "פועלי ופעילי כל העולם התאחדו", היא החלום שלנו, שלך ושלי, האין זאת?

    כמובן, שהג-לא-בא-לי-זציה התאגידית משרתת את בעלי-ההון ואת חבריהם הטובים, אנשי-הנשק ואנשי-הדת. כל אלה, כמובן, הם אוייבי המרקסיסטים והאנארכיסטים כאחת. אני אשמח מאד ואני מאמין, שגם אתה כך, אם תהיה גלובליזציה של זכויות-עובדים ושל הליברליזם ההולנדי הסובלני. יחד עם זאת, כשהמדובר בגלובליזציית חוקים דתיים ימיביניימיים חשוכים, מבית מדרשן של כנופיות הבייבל-בלט והריאקציה הבריטית, כמובן, שאין רע מכך – ממשלה עולמית פירושה עשוי להיות שלום עולמי ושגשוג לכל, אך סביר הרבה יותר מכך הוא מצב דיסטופי, בו "אין לאן לברוח". ולכך מתחברות, כמובן, האינטרפול, רדיפת מעשני-הגראס, הצנזורה על האינטרנט וכל שאר התועבות. למשל, החקיקה האחרונה בכנסת ובממשלה, הנותנת למשטרה ולשב"כ "קארד בלאנש" למעקב אחרי אזרחים באינטרנט, באיכון-סלולרי וכיו"ב, היא חקיקה פשיסטית, כמוה כיצירת "דרכונים חכמים" ו"כרטיסי-נסיעה חכמים", אשר כל תכליתם היא: עיקוב סטייל "1984″.

    יחד עם זאת, עצם הרעיון הזה, של "שילוב תרבויות" תחת תרבות דומיננטית, תמיד היה כאן. סדנא דארעא חד היא, למשל אם תיקח את התקופה ההלניסטית-רומית, או את הערביזציה של המזרח האקס-ביזנטי, או… כל תקופה שהיא, למעשה, של אימפריה ענקית, הכוללת בתוכה אינספור תרבויות קטנות, העוברות להשתמש, בלשון הכובש (או נותן-החסות) ואף משפיעות עליו, בדרך-כלל באמצעות מתן סממני-תרבות שטחיים למדי, אך לעתים במתן פילוסופיות שלמות (לדוגמא: תנועות "הארי קרשנה" השונות ברחבי-העולם, הגל הבודהיסטי של "העידן החדש", או אוסף הכוכבנים ההוליוודיים, שצנח ב"איירץ הקויידש" לאחרונה, במטרה ללמוד קבלה – שטחית ככל שרק תהיה). קח לדוגמא אוכל – נניח (סתם דוגמא), שאתה אוכל שניצל (מאכל וינאי – אוסטרי – מרכז אירופאי) סויה (יסוד תזונתי מזרח-אסייתי) עם תירס (יסוד תזונתי מרכז-אמריקאי) בחומוס בפיתה (רכיבים תזונתיים בסיסיים באיזור המזרח-התיכון) עם פפריקה (תבלין הונגרי – מרכז אירופאי, שנוצר מטחינת פ??לפל, שמוצאו בכלל באמריקה המרכזית). גלובליזציה פאר-אקסלאנס!!

    כעת – כמובן, שכאשר "פתיחת הגבולות" הפנים-איחוד-אירופאית (אשר אינו כולל, אפילו, את היבשת האירופית כולה!! אלא, בקושי רב את מחציתה… וגם זה בדוחק ובקושי ועם המון צביעות), מלווה בבניית חומה במלילה ובטיבוע ספינות-פליטים לא-אריים, בהתנגדות גזענית להגירה (אע"פ שהגירה חופשית, היא אינטרס ע?ל?יו?ן של אירופה המערבית, אם אין ברצונה להתנוון, להזקין ולמות) מזה ובשוד הארצות העניות, מזה – מה עשינו? אין זו גלובליזציה חיובית ושוויונית, כי אם העברת, מערכת-המעמדות הקלאסית, לרמה הגלובאלית – וזה הכל! ולמעשה, כמובן, הפיאודאליזם הישן קם לתחיה, בלבוש שונה מקודמו אך-במעט.

    עד כדי כך, התנוון הקפיטליזם.

  11. דניאל – המשך הגיב:

    כעת, כמובן, שכשלוננו עד כה נבע, לדעתי, מחוסר הצלחתנו (הזמנית!!) בביסוס גלובליזציה נגדית, גלובליזציה חילופית וחיובית, שתישען על "עמלי ופעילי העולם – התאחדו!!" כלומר – יש פעילות עולמית, יש פעילות ישירה, המקושרת למקומות אחרים בעולם, יש "אינדימדיה" – אבל הכל, הכל בקנה-מידה כה קטן ומצומצם… מפגינים, למשל, נגד "צרת החינוך", לימור לבנת. הלללווווו??? מה שהיא רצתה לעשות, הוא אותו הדבר ההרסני עצמו, המתרחש בעולם כולו – בלי לבנת ואפילו בלי ביבי, השד הנורא. אלה פיונים!! אולם, הנאבקים, ברובם המוחלט, העדיפו להתעלם מכך. הלכה לבנת והלך אפילו ביבי, שרת החינוך, היא יקירת ה"""שמאל""" הישראלי (כלומר, אם "שלום עכשיו" נחשבת, בכלל, למשהו, המזכיר "שמאל", ולו גם באופן קלוש…). והנה, הפתעה!! בדיוק אותה מזימה לבדיוק אותה רפורמה!! וזאת עוד מחברה במפלגה, החברה ב"אינטרנציונאל הסוציאליסטי" (עאלק). ועכשיו מה? כן, פה ושם מתחילה, סוף-כל-סוף, לחלחל ההכרה, שאיננו היחידים במאבק (שנכשל, בינתיים, אם לא יהיו עוד חדשות). אולם – עדיין, מרבית החברים מתקשים, עדיין, לראות מחוץ לביצה ולהבין, שהמאבק בכיבוש, הוא המאבק בג-לא-בא-לי-זציה התאגידית, הוא המאבק ברעב, הוא המאבק, בתעשיית הבשר, הוא המאבק, למען לגליזציית-גראס, הוא המאבק, למען שוויון לכל, הוא המאבק, למען הסוציאליזם, הוא המאבק, למען השלום וזכות ההגדרה העצמית, בכל מקום בעולם – בפלשתין ובקוסובה (המכונה, בטעות, "קוסובו"), בצ’יאפס ובטיבט, באשור ובקשמיר כאחת – הוא המאבק, נגד שלטון תיאוקראטי, הוא המאבק, למען זכות כל אחדת לאהוב את מי, שרק בחרה נפשםן, הוא המאבק, נגד שלטון ריכוזי, הוא המאבק, למען אחוות כלל בני-האדם וכל יתר היצורים החיים ושמירת הטבע בעולם.

    יצירתה וקידומה, של גלובליזציה א ח ר ת , של גלובליזציה, בה מעניין אותנו מה קורה כרגע בבורמה והיכן עומד עניין קוסובה, היכן עומד, חקר החלל ומה ניתן להציל עוד, מים המלח ומימת אראל – בה כל אלה, מעניינים את כולנו בערך בה-במידה ואנו פעילים בכל הנושאים האלה ובכל ההיבטים, הקשורים אליהם.

    אז, ורק אז, תהיה חד"ש רשאית, לשאת עיניה למעמד, של מפלגה דומיננטית וחשובה – כי תפקיד יהא לה: קישור עם פעילים בכל יתר העולם, למען קידום חברה עולמית אחרת, מתקדמת, נאורה, סוציאליסטית וטובה.

    אין לפעילי כל העולם מה להפסיד עוד, מלבד את כבליהם. פעילי כל העולם – התאחדו!!

  12. חיים ו. הגיב:

    לאחר קריאת הנתוחים של לנין ופרוליך לעתיד הגלובליזציה יש לי רק הערונת, הההתקדמות הטכנולוגית היא כזו שיתכן מאד ובחמישים השנה הבאות עקב עליית מחירו של הפרולטריון האינושי ודרישות היצור העצומות ימצא עצמו הפרולטריון האינושי פחות ופחות רלוונטי לנוכח הטכנו-פרולטריון, פרולטריון מכני, רובוטי, דיגיטלי. הרי ברור שסופה הבלתי נמנע של המהפכה התעשייתית, קרי חיסול העובדה הידנית האינושית בוא יבוא, וקרוב מכפי שנדמה. מארקס לא יכל לדמיין את סופה של העבודה הידנית האינושית, כפי שהוא לא דמיין אפילו בקירוב את מעמד העובדים המשכילים שהם בעלי ההון למחצה ולרביע. כפי שלא דמיין את המוביליות החברתית שאפשרה את ביל גייטס ואת סרגי ברין. מי שחולל את המהפכה התעשייתית היו כמה מאות מהנדסים ומדענים ברחבי אירופה, כיום בעולם פועלים מליוני מהנדסים ומדענים, הידע הוא מנוע השינוי המשמעותי ביותר, ההון, הפוליטיקה והתעמולה(האב הבן ורוח הקודש של הכנסייה הדיאלקטית) מאבדים מהרלוונטיות שלהם בקצב מסחרר, ילד ממוצע היום נגיש להרבה יותר אינפורמציה מכל הדורות שקדמו לו יחדיו, רעיון טוב נגיש ליותר הון ממה שנזקק לישומו, זה לא שמרקס לא חזה את זה, זה אפילו לא אותו ספורט בו מרקס משחק…

  13. לנין לפרוליך הגיב:

    זה בערך מה שרציתי להגיד

  14. לנין לחיים ו. הגיב:

    ההתפתחות הטכנולוגית שאתה מתאר לא מתרחשת בחלל ריק ועל היסטורי, היא נעשית במכוני המחקר של הבורגנות,על ידי הבורגנות,ובמקרי הצורך גם נגנזת על ידי הבורגנות, והיא משמשת כלי להצבר של הון.
    אתה מדבר כאילו מצאת איזו המצאה מדהימה, אבל מה שאתה אומר לא כל כך רלוונטי.
    טכנו-פרולטריון לא יקום לפני שינוצל אחרון הפועלים בעולם השלישי וההתפתחות הקפיטליסטית שם תעלה את שכרו.
    סיום העבודה הידנית האנושית אולי יבוא, אבל כנראה לא בתקופת חיינו.
    המהנדסים וכו’, אם מסתכלים על זה מבחינה חברתית כוללת, הם סתם טכנוקרטים של הבורגנות, ולא מניעי גלגלי ההיסטוריה הגאונים.
    כמו שאומרים- אבי ההמצאה הוא ההכרח, ובימינו אין שום בסיס חברתי שיכול לקלוט את הטכנו-פרולטריון.
    מי שלא משחק באותו ספורט של המציאות הוא אתה.
    על ידי הסתכלות ברשימת הפטנטים החדשים אי אפשר לנתח ולהבין את המציאות, צריך להסתכל על כל ההיבטים החברתיים.
    מה שאתה אומר מזכיר לי שלפני כמה חודשים מדענים מצאו איזה סוג של מכשיר מכני לקריאה בכוכבים מהתקופה של היוונים הקדמונים, והיו מדענים שאמרו שאם היוונים היו מבינים את המשמעות של המכשיר הזה, האנושות היתה יכולה להגיע לירח כבר לפני אלפיים שנה.
    אז באמת, אם מסתכלים רק על המכשירים והיכולות הטכנולוגיות, אפשר להאמין לדברים כאלו, אבל העניין משתנה כשבודקים אותו מזווית חברתית, ואז זה מהפך לדי מצחיק.

    בקשר לתהליך של הגלובליזציה שתיארתי, רציתי להוסיף הסתייגות.
    ה"כלכלה" היא לא חוק טבע, וחוקיה נובעים מאינטרסים ממשיים בהווה, ולכן אם נלך לפי ההיגיון של האינטרסים האלו, כלומר החוקים הכלכליים של ההווה, וננסה לנתח לחזות את העתיד, נגיע למסקנות מסויימות, בשכחנו שההתפתחויות הצפויות יובילו לשינוי באינטרסים, ולכן גם בחוקים הכלכליים.
    כלומר, מה שנראה לנו היום כחוק ברזל, בעתיד, כשהבורגנות תאלץ להתמודד עם המציאות הזאת, היא תוכל לשנות מדרכיה, שינוי שהיום נראה לנו דימיוני, לשם שמירה על האינטרסים שלה.
    לדוגמא-
    המדיניות של אי-התערבות של הממשלה הובילה, לאחר התפתחות כזאת וכזאת, למשבר של 1929.
    באותו זמן היה הגיוני לחשוב שהקפיטליזם יתמוטט, אבל הבורגנות מצאה פתרון פשוט- כן להתערבות ממשלתית.
    מה שהיה נראה כדבר דמיוני וכחוק ברזל, השתנה עם השתנות התנאים.

  15. אשר פרוליך הגיב:

    לחיים=

    מספר טעויות בדבריך:

    קודם כל אין כל חשיבות עם העבודה היא ידנית,אינטלקטיאלית או באמצעות מכונות.החלוקה שמרקס דיבר עליה היא בין אלה שמתפרנסים מעבודהתם (זמן המושקע בעבודה,שהוא למעשה חלק מהזמן המוקצב לחיים שלהם)ואלה שמתפרנסים(וצוברים הון),מעבודה של אחרים
    לגבי "הספורט" שמרקס משחק,זה בדיוק אותו משחק כמו לפני 200 שנה ואין כל חשיבות עם היום הידע זמין יותר או מספר האנלפבטים קטן יותר.
    לפני שאתה מדבר על מרקס,אני מציע לך שתלמד אותו קצת יותר טוב,כי מדבריך ברור שאין לך מושג על מה אתה מדבר.
    זאת ועוד:
    השיפורים הטכנולוגים והרובוטיקה הם לא אחר ממאות אלפי,מיליוני שעות עבודה של עובדים,מהנדסים,טכנאים,מדענים,פועלים,כורים שמוציאים מתחת לאדמה את המינרלים לייצור המכונות,בקיצור,עבודה אנושית שהצטברה במשך דורות,ולא "נס משמיים".
    אני מציע לך גם ללמוד קצת כלכלה קלאסית (לא
    מרקסיסטית).לפיה,כל ייצור כרוך בהוצאות קבועות ובהוצאות משתנות.הוצאות קבועות הן הטכנולוגיה,המכונות,(גם מבנים,ידע וכ"ד).
    הוצאות משתנות הן חומרים גלם,אנרגיה ועבודה.
    כוון שעם התפתחות הטכנולוגיה נדרשות יותר ויותר השקעות בהון קבוע ביחס להון משתנה(על כל פועל צריך להשקיע יותר ויותר הון קבוע),הרווח שנתן להפיק מעבודה אנושית על כל יחידת הון מושקע,הולך וקטן באופן יחסי.
    זה "חוק שיעור הרווח הקטן" של מרקס,שלמעשה
    נתן להוכחה גם על ידי הכלכלה ה"קלסית".
    תופעה זו היא,למעשה,שקוברת את עתידו של הקפיטליזם,להאט,אבל בטוח !

  16. אבי הגיב:

    לחיים- אתה מודע לזה שמחקרים אמינים (כמו זה של סטפן מצ’ין, פול גרג וג’ו בלנדן מהlondon school of economics) מצאו שהניידות החברתית בארה"ב ובבריטניה נמוכה כיום ממה שהייתה לפני 30 שנים והיא בסביבות מה שהייתה בשנות ה-20.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים