באנגליה זה לא יכול לקרות. זוהי בעצם הקלישאה הלעוסה ביותר, עד שהיא הפכה כל כך מוכרת שקשה לנו לחיות בלעדיה. במשך שנים רבות היינו רגילים לשמוע אותה ממורים, פוליטיקאים ועיתונאים והיא חלחלה לתת-התודעה גם כאשר רבים מאיתנו ביקרו בלונדון ונוכחו לדעת שגם שם חיים אנשים בדיוק כמונו, ושאין באי החביב הזה סוף למחדלים, לעסקי הביש, ולהתנהלות המסורבלת והבלתי יעילה. אני מכיר אנשים שהתאכזבו מרה ויש גם אחרים, כמוני, שהתאהבו דווקא בחסרונות של האנגלים, מבלי להעלים עין מיתרונותיהם.
ארגון המרצים בבריטניה ביטל בשבוע שעבר את החרם האקדמי על ישראל בשל חוות דעת משפטית. במדינת חוק מתייחסים ברצינות רבה למערכת המשפטית, אבל השינויים התכופים בהחלטות המרצים נובעים גם מהמורכבות ביחסם של האנגלים לישראל. בשנים האחרונות, אחרי הפוגה ארוכה, שוב התחילו להאמין אצלנו באגדות על "האנטישמיות האנגלית". הביקורת על ישראל, שהיא מתונה מדי לטעמי, העירה את כל השדים מרבצם והקימה לתחייה את הפרנויה הישנה והמאוסה. לעתים, כמו בסערה התקשורתית שפרצה באנגליה אחרי מינויו (התמוה) של מאמן הכדורגל אברהם גרנט לתפקיד המנג’ר של צ’לסי, היה נדמה אפילו לאויביו המושבעים של האיש שהאנגלים מגזימים. לכמה מהאיפיונים של גרנט בצהובונים בלונדון היה ניחוח לא נעים: מקצתם הדיפו ניחוח של שנאת זרים והשאר הסריחו מאנטישמיות עממית ישנה. אבל האיזון שתמיד אפיין את האנגלים מסמן מגמה ברורה של התעשתות. קיימת שם תחושה שגרנט קיבל טיפול עוין מדי, ובשבועות האחרונים הופיעו הרבה מאמרים מאוזנים והוגנים. לא שהוא הפך לגיבור חלומותיו של מישהו, אבל הביקורת בעיתוני האיכות היא עתה עניינית ולא סטריאוטיפית. הפיירפליי עדיין שריר וקיים.
לצעירים שרגילים לישראל חובבת אנגלים (אנגלופילית) היה קשה לעכל את המתרחש. ותיקים יותר עדיין זוכרים את השנאה לאנגליה – איש לא השתמש במונח הנכון "בריטניה" – בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים. שלוש השנים האחרונות של המנדט הבריטי (1948-1945) השאירו כאן משקעים קשים. בירושלים של ימי ילדותי הרחוקים עדיין רעדו אמות הסיפים מהפיצוץ הנורא ברחוב בן-יהודה במרכז העיר שבו נספו עשרות ונפצעו מאות. חומר הנפץ על המשאיות הצבאיות הונח בידי חיילים אנגלים (כנראה עריקים) והפיגוע האיום הזה, חודש לפני הקמת המדינה, היה ונשאר החמור ביותר בתולדות העיר.
אבל התדמית האנגלית השתקמה בהדרגה. הדור שקדם לי סירב ללמוד אנגלית בבית הספר, והעילגות של פוליטיקאים ואנשי צבא שעברו את מלחמת תש"ח היתה אגדית. הדורות שבאו אחריהם גילו סקרנות ופתיחות. כאשר הגעתי לראשונה ללונדון באוקטובר 1962 חיו שם, לפי דיווחי הקונסוליה, רק כ-800 ישראלים. היום מדברים על כמה רבבות. מאז ועד היום ביקרו שם מאות אלפים בלשון המעטה, וגם היוקר הנורא בלונדון לא גרם לירידה משמעותית ברצון לחוות את העיר הנפלאה. ישראלים רבים מספור מכירים את העיר, משתמשים ברכבת התחתית כאילו היו בבית, אוהדים קבוצות כדורגל אנגליות ומגלים זיקה לתרבות האנגלית, לתיאטרון ולקולנוע. האמריקניזציה שינתה קצת את פני הדברים, בעיקר בקרב האקדמאים ואנשי ההיי-טק, וגם האיבה של אינטלקטואלים באנגליה למדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים גורמת להסתייגות הדדית בין השכבות המשכילות בשני העמים.
ישראל נתפסת, במידה רבה של צדק, כמשרתת העיקרית של המדיניות האמריקאית במזרח-התיכון, ושמה מוזכר לעתים תכופות גם בהקשרים לא סימפטיים אחרים. אני לא מדבר רק על הפעילות הצבאית הרצחנית בעזה, אלא דווקא על הסיוע שישראל הגישה ומגישה לצבא בבורמה, שמדכא את בני עמו בנשק ישראלי. כיוון שאני שותף מלא לביקורת הזאת די קל לי, נפשית ומוסרית, להצביע גם על הצביעות של העמדה האנגלית. ממשלת הלייבור השלטת שם היא בעלת הברית העיקרית של ארצות-הברית, ראש הממשלה טוני בלייר ויורשו גורדון בראון הם משת"פים של ג’ורג’ בוש לא פחות מאשר אהוד אולמרט ואולי יותר. פשעיו של בוש בשנים האחרונות הם הרבה יותר חמורים מאשר אלה של נשיא איראן, שהופעותיו הלא משכנעות בניו-יורק זכו כאן לתגובה היסטרית כזאת. רמיסת העם העיראקי והמשך ניכוס משאבי העולם לשימושם של העשירונים העליונים בארצות הברית, תוך התעלמות מכל שיקול אקולוגי, הם רק חלק ממסכת העוולות של ציר הרשע המערבי. מי ששולח אצבע מאשימה לכיוון ישראל חייב להיות עקבי ולהאשים גם את הממשלה בלונדון.
אבל קיים באנגליה זרם עקבי של התנגדות גם למדיניות האנוכית והאלימה של וואשינגטון וגם לכיבוש הנפשע של ישראל, ואפילו סופר הריגול הנודע ג’ון לה-קארה שינה בגיל 70 את דעותיו ובשנים האחרונות (הוא כבר בן 76) נגמל האיש לחלוטין ממנטאליות המלחמה הקרה וגם מחיבתו לסטריאוטיפ בנוסח "אקסודוס" של ליאון יוריס, שהפך את ספרו "המתופפת הקטנה" (1983) על הפעילות האנטי-פלסטינית של המוסד, בעיקר בשנות השבעים, לירוד יחסית. בספריו האחרונים מבצבצת אמפתיה חזקה לפלסטין ולעמים הנשדדים במזרח התיכון ובאפריקה והתמיכה במדיניות הישראלית נעלמה.
ספרו The Mission Song, שאותו קראתי לאחרונה, לא מזכיר את ישראל אבל מוקיע את גיבוריו הישנים במודיעין הבריטי, שאותם העלה על נס בהרבה ספרים נפלאים, כשותפים בניסיון של טייקונים חסרי מצפון ליזום מלחמת אזרחים במזרח קונגו שתעלה בחייהם של מיליונים, כדי לנצל את מיכרות היהלומים באזור. לה-קארה לא היה ולא יהיה בשמאל, אבל הוא מייצג שכבה חשובה מאוד של יוצרים באירופה שפנו בשנים האחרונות נגד ישראל לא מחמת "אנטישמיות" – רובם רואים את עצמם כפילו-שמיים ויש בהם אלפי יהודים – אלא מתוך הזדהות נפשית ופוליטית עם החלשים בעולם, המנוצלים בידי החזקים באמצעות קואליציה גלובלית בראשות בוש. קראתי השבוע סקר מאלף באתר האינטרנט ואלה שהעלה ששיעור מדהים של 63% מתוך יותר מעשרים אלף נשאלים תומכים ברעיון המטורף של מתקפה ישראלית נגד איראן. מוזר שאחר-כך תמהים אצלנו מה ראו האירופים בכלל והאנגלים בפרט להגיע למסקנה שישראל מהווה את חוד החנית של המדיניות האמריקאית האלימה נגד מתנגדיה ברחבי העולם. מוטב שקברניטי המדינה יהרהרו בהשלכות הישירות של מעשיהם על מעמדנו בעולם.
בלונדון פעלו בעבר רבבות אנגלים מהשמאל וגם סתם ליברלים טובים נגד המשטר הגזעני בדרום-אפריקה שקרס לבסוף בין 1989 ועד לבחירתה של ממשלה דמוקרטית בשנת 1994. גם אני צעדתי בהפגנות של התנועה נגד האפרטהייד בתחילת שנות השישים. יש מסורת שלמה של עמדות שמאל אמיתיות באנגליה, ובשנים האחרונות מתגבשת יותר ויותר התנועה נגד הגלובליזציה שלוחמת לא רק נגד וואשינגטון אלא נגד כל החברות העל-לאומיות הגדולות שרומסות את העולם העני, מתעלמות ממצוקותיו ומנצלות את משאבי כוח האדם הזול תוך הזנחת התברואה, הבריאות, החינוך וחוקי העבודה הנהוגים במערב. ישראל מצטיירת יותר ויותר כאויב בעיניהם של האנשים האלה, שהם באמת טובי בניה של יבשת אירופה, ובעיני, לפחות, זו טרגדיה גדולה ולמרבה הצער גם בלתי-נמנעת. אבל גם לפני שלושים שנה דיברו בהפגנות נגד דרום אפריקה על שיתוף הפעולה ההדוק בין ישראל לבין המעצמה הגזענית, שרוב מנהיגיה העריצו בגלוי את אדולף היטלר. היו ימים שחשבתי שיש בדברים הפרזה אבל כאשר כתבתי את מדורי לנושאי חוץ "עולם קטן" בשבועון העולם הזה (1984-1979) למדתי היטב את הנושא: ישראל והגזענים הלבנים שיתפו פעולה בכל הנושאים, בעיקר הצבאיים והכלכליים, ערכו ביחד ניסוי בנשק גרעיני (ספטמבר 1978) שזיהם את האוקיאנוס וישראל סייעה לפרטוריה בשורה ארוכה של נושאי מודיעין. כל זה, בניצוח מדינאים מהעבודה כמו יצחק רבין ושמעון פרס ואחר כך גם מנחם בגין ובעיקר עזר ויצמן, שתמיכתו הפעילה בדרום אפריקה הגזענית לא מנעה ממנו להיות פופולרי בחוגים שראו בעצמם "שמאל".
אני סבור שחרם אנגלי גורף על ישראל הוא טעות, אבל ההסתבכויות ההולכות וגוברות של ישראל בעזה, בלבנון, בחזית הסורית ובעתיד הקרוב בנושא איראן עלולות לחרוץ סופית את דינה של ישראל בעיני כל אדם הגון לא רק באנגליה אלא בכל העולם הנאור.
מאמר מעניין, תוסס כמו בועות שמפנייה ועשיר במידע רלוונטי. מהנה ונבון, ובעל זיקה מהפכנית בשלה. תודה.
שמאלני: הבעיה היא לא אם הביקורת אלא החרם. גם אני חושב שמעשי ישראל שטחים אינם מוסריים וחוקים מצד שני גם מעשי אנגליה בעיראק אינם טובים בהרבה.
מדוע הפרופסור מאוקספורד יותר מוסרי מעמיתו באונבירסטת תל-אביב שמגיע לו לכתוב מאמרים בנחת מהכורסא באנגליה בעוד שעמיתו צריך להיות מוחרים.
המוסד היחידי שראוי להיות מוחרם היא מכללת אריאל שמואשרת בידי ממשל צבאי, ומהווה נסיון להעמיק את הכיבוש.
הפיגוע בחוב בן יהודה היה נורא, אבל פחות חמור מן הפיגוע מעשה ידי יהודים במלון המלך דוד. בפיגוע זה, שהוצא לפועל על ידי אצ"ל ולח"י (ולטענת בגין בספרו המרד בתאום עם אנשי ההגנה בססגרת תנועת המרי) נהרגו 91 בני אדם. אמנם חלק מהנרצחים לא היו יהודים, אלא ערבים ואנגלים, אבל מחקר שפורסם לאחרונה מראה שגם לאנגלים יש אמהות ומשפחות, ואפילו לערבים. הפשע הנורא הזה – שגבה כנראה את מספר הקורבנות הגדול ביותר ב"מרד" נגד "הכיבוש" הבריטי (שהיה גן עדן לעומת הכיבוש הישראלי של פלסטין) – אינו נלמד בבתי הספר וכנראה שגם בחוגי השמאל אין מבינים לעומק את משמעותו. לדעתי נחוץ להקים גלעד ליד בית המלון ולרשום עליו את כל השמות של כל החללים שמצאו את מותם עקב בפיצוץ המטומטם והמרושע.
אם אלו "טובי בניה של יבשת אירופה" מה שקרה שם בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת כלל אינו מפתיע.
הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות.
ל"שמאלני עם הבעיה",
אם הקריטריון הוא העמקת הכיבוש, אז צריך להחרים גם את אוניברסיטת תל אביב, שיושב בה "המרכז ללימודים אסטרטגיים", כלומר גם השב"כ וכל מיני קודקודים בו שנהיים פתאום "אקדמאים" וצריך להחרים את הטכניון שמשתף פעולה עם "פרויקטים בטחוניים". בכל ישראל עוסקים בהעמקת הכיבוש, גם בעקיפין.
אין שום סיבה מוסרית להעדיף פרופסור מאוקספורד על עמיתו הישראלי בתל אביב. יכול היות לישראלים אבל אינטרס, כי אם הם רוצים לראות את סוף הכיבוש, כדאי להם שמישהו מבחוץ ילחץ…
השאלה היא לא אם הפרופסור מאוקספורד הוא צבוע או מוסרי.
יש כיבוש שאנחנו רוצים להילחם בו ולסיים אותו, ואם חרם על ישראל יכול לעזור לזה אז צריך לתמוך בו ולקדם אותו בלי שום קשר למה שבריטניה עושה בעיראק ובלי שום קשר לרמת הצביעות של הפרופסורים המכובדים.
אם רוצים להילחם בכיבוש ולא לשחק בנידמה לי צריך להיות אמיצים מספיק בכדי להפעיל כלים אפקטיביים יותר מחרם על מכללת אריאל, שהרי אם תעצור שנייה ותחשוב, תבין לבד יפה מאוד שגם אם כל העולם יחרים את המכללה הזו, זה לא ישפיע על הכיבוש, בניגוד אולי לחרם על כל האקדמיה הישראלית וסחורות ישראליות.
השנאה ל"אנגליה" הייתה קצרת ימים, והצטמצמה לתקופה שבריטניה נאלצה, מסיבות שלה, לסגת זמנית מחלק מ"התייבויותיה" בהצהרת בלפור ובמסמך המנדט.
רוב ימי המנדט ראה עצמו היישוב הציוני כשותף וכבעל ברית של הקולוניאליזם הבריטי.
הסטטוס של המתנחלים הציונים דמה להפליא לזה של המתנחלים הצרפתים באלז’יריה וללבנים בדרום אפריקה וברודזיה (זימבבואה) כשאלה היו עוד קולוניות בריטית.
בין קולוניזטורים למעצמה הקולוניאלית שלהם יש יחסי אהבה-שנאה, כשהשנאה מתגברת בעיקר כשהמעצמה לא מדכאת מספיק את ה"ילידים".
אפילו הלאומן הגדול זאב ז’בוטינסקי הציע שהמדינה היהודית תהיה "הדומיניון השביעי" של בריטניה הגדולה.
לא פעם נטעו באתר זה שקולוניאליזם צריך "מולדת אם". זה לא הכרחי, אבל בהחלט רצוי. לפיכך תיאודור הרצל חיפש מולדת אם וחיים וייצמן מצא אותה.
(למה לא הכרחי? מולדת האם של הקולוניאליזם של ארצות הברית ב"ספר המערבי" היה, מאז 1776, ארצות הברית עצמה. מולדת האם של "ייהוד הגליל" היא מרכז הארץ).
אפילו במגילת העצמאות, שנוסחה בשיא הגל האנטי-בריטי, ניתן ביטוי לזיקה המהותית הזאת:
"זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור…"
האם לורד בריטי יכול "להעניק" ארץ מסוימת לקבוצה מסוימת בלי לשאול את פי תושבי אותה ארץ? כן, אם אתה חושב מנקודת מבטו של האימפריאליזם.
מדובר בטקטיקה בלתי-יעילה בעליל שגם תתרום להעצמת המיליטריזם והכוחניות בחברה הישראלית, שמראות דווקא סימני נסיגה בשנים האחרונות, וגם תזיק לכל מי שמנסה להתפרנס ממחקר אקדמי, שהם לאו-דווקא בריונים פאשיסטים גזענים.
ממחיש את אהבתם של האינטלקטואלים האנגליים (כלומר הבריטיים) למסכנים בכל העולם המנוצלים ע"י הלובי היהודי הימני. (זה בסדר ככה, חיים?)
רק מוח ציוני עקום מהמרכז הלאומני ב’ישראל’ יראה בכך ביטוי ל-1000 שנות אנטישמיות באנגליה (כלומר בבריטניה) שהניבו עד היום לא רק עלילות דם, שריפת יהודים על המוקד וגירוש כל יהודי אנגליה, ולא רק מניעת הצלת יהודים מידי היטלר ע"י העלאתם לא"י, אלא גם סיוע פעיל לנאצים מצד הפקידים ומפקדי המשטרה הבריטיים-אנגליים באיי התעלה שנכבשו ע"י הגרמנים לשלוח את היהודים המעטים שחיו שם לאושוויץ. מה שרק ממחיש את מה שהיה צפוי ליהודי בריטניה אם חלילה היא היתה נכבשת ע"י היטלר.
מאמר מצוין, מסכים עם כל מלה.
הדרך היחידה שבה יכולה הקהילה הבנילאומית לתרום למאבק בכיבוש ובגניבת אדמות הפלסטינים היא החרמה – אם סלקטיבית ואם טוטלית – של ישראל ומוסדות ישראלים. היו ולא למחנה השלום היהודי בישראל ולא לפלסטינים אין הכוח לעצור את מכונת הכיבוש והטיהור האתני – עלינו לבקש גורמי חוץ לסייע בעדנו וכאמור – האמצעי היעיל הבלבדי הוא החרם.
ל"שמאלני" – נו, ומה עם האוניברסיטה העברית, שכמעט *שייכת*, כבר, לשב"כ ושבתחומה לומדים, חיילי פרוייקט "תלפיות", כיצד לייצר כלי-נשק רצחניים יותר ויותר? ומה עם "אוניברסיטת" חיפה וגזעניה הבכירים? ועוד לא דיברנו על שייך מוניס.
וחיים התייחס, בהחלט, לבעיית הצביעות הבריטית.
"מבקר קבוע" מדגים היטב, מה הוא רוב הציבור הישראלי – ומדוע מעורר, ציבור פשיסטו=גזעני זה, קבס וזעזוע וגעל-נפש של-ממש, בכל אדם תרבותי ונאור.
ואני מסכים, כמובן, לחלוטין עם רמי, עם עיישה ועם "לנין".
הבנת מכלוף.
האשכנזים מימין קיצוני ועד שמאל קיצוני מאוחדים בשנאה קמאית לספרדו/מזרחיים,שעובדת ניחשולם מעניקה לילד השמנת מערך של פריבילגיות מובנות שקשה להם לוותר עליהן. ומכיוון שאנחנו רחמנים בני רחמנים ולא מרימים נשק כמו אחינו הפלסטינים, אז האשכנזים לא סופרים אותנו,תחכה ליום בו נרים נשק נגד שלטון העוול ואז כל השמאלנים ירוצו לבקש סליחות ומחילות…בחורבן הציונות ננוחם.
העולם שמחוץ לישראל, ואירופה במיוחד, כולו אנשים תרבותיים, נאורים, עוורי צבעים ואדישים להבדלים אתניים.
אנגליה במיוחד היא מבצר של קדמה ואהבת אדם באשר הוא, נטול כל שריד לאפלייה וגזענות.
בל נשכח – זה העם שהוליד את שייקספיר! ושייקספיר לוקח את גתה ושילר בסיבוב!
נשאלת השאלה, אם כן, מדוע לחיות דווקא בשלולית מצחינה, פשיסטו-גזענית, מעוררת קבס, זעזוע וגועל נפש, כשהעולם המואר וההומאני פותח בפניך אלף שערים של חסד ואהבה?
סע לשלום חביבי, אירופה מחכה לך. איך שיזרקו בך מבט אחד, ישר יבינו שאתה לא מעוות מוסרית כמו היהודונים המסריחים. אתה לא רוצח, נוכל, גנב ורמאי כמו היהודים שדחו את המושיע. אתה תרבותי ונאור כמו האירופאים. קצת מאמץ ואתה נטמע, ולא נודע כי בא אל קירבו…
יש לי שאלה למגיבים כאן
איך יתכן שיש לכם הרבה אמפטיה לאסונם של הפלשתינים,וכמעט ואין לכם שום אמפטיה לאסונם של יהודי המזרח?
מה שיש פה זה לא אמפטיה אלא שימוש תועלתני באסון הפלסטיני בפרדיגמות מרקסיסטיות לכאורה.
אסונם של יהודי המזרח – במידה וניתן לתאר את יהודי המזרח כקורבנות פאסיביים של האיפריאליזם הקפיטליסטי (הציונות משרתת השטן הגדול הביאה אותם לישראל במטרה להשתמש בהם כחוטבי עצים ושואבי מים)- יזכה למידה מסויימת של אמפטיה מזוייפת.
אבל אם הנראטיב מטיל אחריות לאסון יהודי המזרח בסביבה הערבית של אותם יהודים, זה יקלקל את התיאוריה, ולכן הפרדיגמה מחייבת העברתם מסטטוס של קורבן סביל לסטטוס של שותף פעיל של אותם ציונים דמוניים בניצול הפלסטיני הפלאח המסכן, אשר על כן אין הם זכאים לאמפטיה.
מרכסיסטים אדוקים אינם מצליחים לעכל מצבים מורכבים ואמביוולנטיים שבהם הדינמיקה עובדת לכל הכיוונים, ולא מסוגלים להבין שטוב ורע *אינם פונקציה של סטטוס חברתי* אלא של בחירה אישית.
מרכסיסטים לא יגלו אמפטיה לילדיהם של אוייביהם המעמדיים (נאמר ילדיהם הנרצחים של הצאר ניקולאי השני ושאר האצולה הרוסית), או אויביהם האידאולוגיים (נאמר ילדים של מתנחלים במקרה שלנו) אבל כן יגלו אמפטיה לילדיהם של אויביהם הלאומיים (הפלסטינים במקרה שלנו) משום שהם לא מכירים בכלל במאבק לאומי כדבר תקף ומחשיבים את הפלסטינים כבני ברית במאבק משותף נגד האוייב המעמדי (ארה"ב).
מה שאומר שהאמפטיה שלהם היא מזוייפת משום שהיא מגוייסת אידאולוגית.
מעולם לא הצליח חרם כלכלי על מדינה לשנות את מדיניותה. לכל היותר הוא הביא לסבל של האוכלוסיה (כמו במקרים של עיראק או קובה, להבדיל), כאשר שינויי מדיניות נובעים מהתפתחויות גיאו-פוליטיות מהותיות יותר. כך למשל, קריסת ברית המועצות לא נבעה מהחרם עליה, אלא מהסתבכויותיה באפגניסטן ומשבר האנרגיה. כך למשל, האפרטהייד בדרא"פ לא חוסל על ידי החרמות וקונצרטים של זמרי רוק, אלא בגלל הסרת התמיכה של ארה"ב ממנה, בהמשך לקריסת ברה"מ. כך למשל, הטבח של הח’מר רוז’ הופסק על ידי הפלישה הויאטנמית, ולא על ידי אמנסטי אינטרנשיונל.
החרם האקדמי בישראל, בהתאם לכך, יגרום לכל היותר לכך שכמה חוקרים זוטרים לא יקבלו קביעות ושכמה פוליטיקאים ועיתונאים יוכלו לנופף ב"כולם אנטישמים" ולדחוף את הרייטינג של עצמם. אין לזה שום קשר לקידום השלום באיזור ולסיום הכיבוש, אלא לנקמנות שמובילה לפגיעה בחלשים-ממילא.
אכן, אסור לשכוח את הפרובוקציות שביצעו שליחי הציונות בעיראק, הטמנת רימונים בבתי כנסת וכד’, במטרה להשפיע על היהודים להגר לארץ.
אסור להתעלם גם מכך שיהודי צפון אפריקה נרדפו אחרי הגירתם ארצה, אך לא לפניה.
אסור גם לשכוח את ההרעה במצב היהודים במצרים, למשל, ביוזמת השלטונות, אך גם מכך אין הציונות יכולה להתנער מאחריותה העקיפה.
לגבי החרם, כבר הבעתי את דעתי כאן:
שאלת החרם לא צריכה להימדד על פי מידת עקביותם או מוסריותם של המחרימים, אלא על פי תרומתו הפוטנציאלית לסיום הכיבוש, ולדעתי תרומתו תהיה חשובה ומכרעת.
אתה טועה או מטעה או שניהם ביחד. השמאל הרדיקלי "האשכנזי" תמיד הצטרף למאבק של המזרחים במקום שהוא לא היה פטריוטי כלומר אנטי ערבי. כך במאבק של הפנתרים השחורים שמצפן "האשכנזי" לקחה בו חלק פעיל מהיום הראשון, כך במאבקים של היום, של האמהות החד הוריות (מזרחיות), במאבק מחוסרי הדיור בירושלים (מזרחיים), נגד פינוי תושבי כפר שלם (מזרחיים) ועוד ועוד. אבל, אי אפשר לנהל מאבק במקום שהסובלים לא מנהלים אותו. מאבק של השמאל פרופר נגד קבוצה מדוכאת כזאת או אחרת הוא פתטי ולא מועיל. השמאל מצטרף למאבק הפלסטיני כי קודם כל הפלסטינים נאבקים בעצמם התפקיד של השמאל שם הוא להפוך את המאבק ממאבק "לאומי" (עלק) למאבק של מדוכאים נגד מדכאים.
הנראטיב המקובל על שכמותך הוא "אם הציונים לא היו מעצבנים את הערבים, הערבים לא היו מרביצים מצידם ליהודים שלהם".
האם התירוץ הזה תקף גם עבורינו? היינו – אם הערבים באזור לא היו מעצבנים אותנו, אנחנו לא היינו מרביצים לערבים "שלנו"?
עוד שאלה: מה זה – יהודי צפון אפריקה "נרדפו" לאחר הגירתם? מי ביצע את הרדיפה? גמדים מהמאדים? ואיך רודפים מהגר אחרי שהוא כבר לא נמצא בהשג יד של הרודף? מדוע לרדוף מישהו שלא נמצא בכלל בסביבה שלך, והאם לגיטימי ומוצדק לרדוף כנקמה או עונש את בני המשפחה של זה שעזב? גישה מעניינת ויצירתית.
יכול להיות שגם האירופים רדפו את היהודים שלהם כי יהודים כלשהם עיצבנו אותם. כידוע, ליהודים יש טבע מעצבן כזה, שלא לדבר על זה שהם אוהבים כסף יותר מהכל ותמיד מנסים להשתלט על מה ששייך בדין לאחרים. חמדנים ורודפי בצע. לא פלא שאף אחד לא סובל אותם וכל הזמן מכניסים להם מכות.
לגבי הצדקת החרם – אם יסתבר שהחרם למעשה תורם להחמרת מצב הפלסטינים (במדרג הניקור, כשמישהו חזק ממך מחרבן לך על הראש, אתה מחרבן על הראש של זה שמתחתיך, כי זה עוזר לך לשחרר את האגרסיות) אתה תתנגד לו?
ואם מה שיסיים את הכיבוש זה פירוק ישראל ו/או העברתה לאנטארקטיקה, גם בזה אתה תתמוך?
מה בעניין התנכלות ליהודים שחיים במערב כאמצעי לחץ על ישראל לסיים את הכיבוש?
איפה עובר הקו האדום שבו המטרה איננה מקדשת את האמצעים?
ואם כבר המטרה מקדשת את האמצעים, האם לגיטימי להחרים את הפלסטינים עד שיפסיקו את הטרור? בוודאי יש מישהו שמאמין כמוך שחרם כזה, תרומתו תהיה חשובה ומכרעת.
בניגוד לכותב "תשובה למכלוף", לי לפחות יש אמפתיה לכולם.
הרצח למשל של הצארביץ’ היה מחריד מבחינות מסויימות, אבל במהפכות צריך לפעמים לקבל החלטות קשות ולהרוג גם אנשים שהם לא "רעים".
מכאן יוצא שהאמפתיה בכלל לא מגוייסת אידיאולוגית.
אני כמובן לא עשיתי מחקר פסיכולוגי בקרב המרקסיסטים לדורותיהם, אצל חלקם זה אולי נכון, כמו שאצל אחרים זה לא נכון, ובכלל לא בטוח שהמצב שונה מאצל קבוצות אחרות ("מותר לנו לשחוט ילדים לבנונים כי בבלוק שלהם הוסתר אקדח של החיזבאאלה" זה לא מוסר מגוייס?).
כמובן שיש אמפתיה ליהודי המזרח, אבל כיום מבחינה מעשית ומבחינת המטרות של הסוציאליזם הדבר הכי דחוף הוא סיום הכיבוש ומכאן האמפתיה לפלשתינים.
יהודי המזרח הובאו בכדי לשמש פועלים אבל מאז חלקם עבר תהליך מעמד-ביניימיזציה, ומעמד הפועלים מורכב כיום לא רק מהם, אלא גם מרוסים,אתיופים ובמיוחד עובדים זרים ופלשתינים.
מה שאתה התכוונת אליו (לפחות כאשר הדברים אמורים לגבי המרקסיסטים) הוא לא האמפתיה, אלא הדגש הפוליטי.
את תשובתי למכלוף כתבתי לפני שקראתי את תשובתך שלך, שהיא כמובן שטחית ודמגוגית.
למה אתה חושב שמישהו, מלכתחילה, מאמץ אידיאולוגיה אחת ולא אידיאולוגיה אחרת?
למה לו לאמץ אידיאולוגיה בכלל?
האם הדבר לא נובע בין השאר ממידת רגישותו לסבל של אחרים, ולסבל האנושי בכלל?
נכון שככל שהאידיאולוגיה מתגבשת נדחק קצת הצדה מקומו של המוסר הטבעי והאמפטיה הבסיסית כלפי הסובל באשר הוא. כי אתה חלק ממחנה, וככזה יש לך שותפים ויש לך אויבים. זה באמת חבל, אבל זה לא אומר שצריך להיכנע לזה או שזה תהליך בלתי הפיך שלא נבלם בנקודה מסוימת.
לעניות דעתי, מי שבחר דווקא באידיאולוגיה אוניברסליסטית, בעוד רובנו מתחנכים וגדלים בתוך השקפות שבטיות, מגזריות ואקסקלוסיביסטיות – הוא מטבע הדברים מוסרי ואמפאטי יותר, ואם אתה חלילה שוכב פצוע ברחוב עדיף שיעבור לידך אחד שנוטה "לדאוג לאחרים", כזה שנוהגים להטיח בו שהוא "בעד האויב" ו"שונא את עצמו" ושאר השטויות הללו; ולא אחד שכל חייו מסתכמים ב"אנחנו ואנחנו ואנחנו" (שזה למעשה מסווה ל"אני ואני ואני").
טענת ה"עצבנו אותם" היא עניין משני. קודם ציינתי את הפרובוקציות:
העלייה מעיראק הואצה לאחר השלכת רימונים בבית קפה שבו היו יהודים רבים באפריל, 1950 ובבית כנסת בבגדד בתחילת 1951.
החשד נפל על שליחי המוסד. מובן שישראל הכחישה כל קשר, אבל בדרך כלל כל מה שהיא מכחישה יוצא נכון (הטבח בדיר יאסין, הטבח בכפר קאסם, הקנונייה עם צרפת ובריטניה במבצע קדש, קו 300, הכור בדימונה ועוד), בעשורים האחרונים ההכחשה לכל הנ"ל הלכה ורפתה.
מי רדף את המרוקאים? הממסד הציוני כמובן. בו נדייק, הפלה אותם.
לגבי טענת ה"עצבנו אותם": תנועה שחרתה על דגלה בראש ובראשונה הצלת יהודים, ושיישרף כל העולם, ודאי שצריכה לקחת בחשבון השלכות עקיפות לגבי יהודים שחיים בארץ זו או אחרת. זה לא מנקה את המפלים והמסיתים הישירים, כמובן, אבל אחריות עקיפה קיימת גם קיימת:
מי שמבצע פעולת חיסול בעזה צריך לשאת על שכמו את הפיגוע הבא,
ומי שמבצע את הפיגוע צריך לשאת על שכמו את פעולת החיסול הבאה.
התפיסה הזאת לא הייתה זרה למנהיגי הקהילות היהודיות באירופה, באסיה, או באפריקה. אכן התפתחו ביהדות כללים רבים שמטרתם למנוע "התגרות באומות", גם כשלכולם ברור היה שגם אם כללים אלה יתקיימו במלואם ימשיכו להפלות ולרדוף את היהודים.
"ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפריזי, ואני מתי מספר ונאספו עליי והכוני ונשמדתי אני וביתי." (בראשית, ל"ד, 30).
יש כאלה שעוד לא למדו שגם אם אתה חזק אתה לא בלתי פגיע.
אגב, גם להביא "מעפילים" ממחנות הריכוז, לתקוע להם נשק ביד ולשלוח אותם לאחת החזיתות זה פשע בל ייסלח, שמצבם של ניצולי השואה כיום הוא המשך טבעי שלו.
עצוב….שאני מקבל הודעות בקדמה,שתשובות לשאלתי מצונזרות
ליובל, אולי התשובה שנתן האלמוני היא שטחית ודמגוגית, אולי לא. בכל מקרה התחמקת מתשובה בדיוק בטקטיקה אותה ביזית, כלומר, אנחנו המרקסיסטים הרחמנים, אנחנו האוניברסלים, אנחנו אלו שתרצה לידך כשאתה פצוע, זה כפי שאמרת רק מסווה לאני ואני ואני.
בכל מקרה, מרקסיסטים ככלל לא מצטיינים באהבת אדם(בלשון המעטה מופרזת) למעשה כמה מהם הם מהרוצחים הגדולים בהסטוריה. להבדיל, ממש כאן בשרשור התוודה מרקסיסט צעיר שלפעמים במהפכה מרקסיסטית הורגים ילדים כי צריך, וזה לא בגלל שאין לו אמפטיה לילדים השחוטים, להיפך יש לו ואפילו לא מהסוג המגוייס, אבל כשצריך לשחוט ילד למען מרקס אז שוחטים, כמובן שלישראל הקולוניאליסטית אסור להרוג ילדים כי צריך, רק למהפכנים מותר.
אגב, האדם האחרון שהייתי רוצה לידי אם אני פצוע ברחוב זה מרקסיסט, האדם הראשון הוא רופא, אחר כך פראמדיק, אחר כך חובש, כלומר משהו שיכול לעזור בפועל ולא רק לדבר על עזרה באופן דיאלקטי שזה כמעט כל מה שמרקסיסטים עושים.
"במהפכות צריך לפעמים לקבל החלטות קשות ולהרוג גם אנשים שהם לא "רעים".
הנה הצדקת יפה את הפשעים המבוצעים בשטחים…
כל האידאולוגיות אוניברסליסטיות משום שהן מתיימרות להכליל תיאוריה מסויימת על כלל האנושות. גם תיאוריה שגורסת הירארכיה גזעית היא אוניברסליסטית.
אתה כנראה אינך מתכוון לאידאולוגיה אוניברסליסטית אלא לאידאולוגיה שאחד מעקרונותיה החשובים הוא הדמיון הבסיסי בין כל בני האדם.
רק שאין באמת קשר בין אמפטיה ודמיון בין בני האדם. בפועל בנאדם יהיה למשל הרבה יותר אמפטי לסבל של הכלב האישי שלו (למרות שהוא מודע לזה שהכלב חולק איתו פחות מאפיינים משותפים) מאשר לסבל של אדם שהוא אינו מכיר בקצה השני של העולם. סבלו של הזר הוא בשבילו תיאורטי.
במציאות אנחנו אמפטיים באמת (לא רק בדיבורים) למי/מה שקרוב אלינו, למי שהוא בן-חסותינו, למי שיש לנו כלפיו תחושת אחריות וחובה, וזה תלוי אידאולוגיה.
תבדוק את עצמך – למה אתה מתייסר על הפלסטינים, אבל על הצפון קוריאנים פחות? תשובה – כי הפלסטינים קרובים לך והצפון קוריאנים רחוקים. כי נדמה לך שהפלסטינים סובלים בגללך, אבל הצפון קוריאנים סובלים בגלל מישהו אחר. *למה שיש לך לא קוראים אמפטיה.זה פשוט רגש אשמה*.
אין לך רגישות זהה "לסבל האנושי בכלל". יש לך רגישות חזקה יותר לסבל של אנשים מסויימים מאשר לסבל של אחרים.
אתה טוען שהאידאולוגיה שאתה מחזיק בה אינה אקסקלוסיבית, אבל זו אשליה. היא אקסקלוסיבית ברגע שהיא מבחינה בין "טובים" ו"רעים". הטובים בפנים והרעים בחוץ. אנחנו והם. זו בדיוק המשמעות של אקסלוסיביות, גם אם היא לא חותכת לפי שיוך אתני אלא לפי פרמטרים אחרים.
באשר לפצוע ששוכב ברחוב, סביר יותר שמי שיגש אליו מצביע למפלגות הציוניות. המרכסיסטים עסוקים מדי בוויכוחים רעיוניים בינם לבין עצמם על קוצה של אות בכתבי המשיח ק. מרכס, והאנרכיסטים עסוקים מדי בתכנון ההפגנה הבאה בבלעין, בהפגנה בבלעין, בהעלאת חוויות מההפגנה האחרונה בבלעין, ובנסיון לדחוף לתקשורת הבינלאומית עוד סיפורים על ההפגנות בבלעין…
בבתי החולים ראיתי בעיקר חרדים למיניהם מנסים לעזור לזרים גמורים. לא ראיתי לא מרכסיסט ולא קצה זנבו של אנרכיסט. כנראה שלהוציא פמפלט על סבלותיה של הזקנה במסדרון זה יותר אטרקטיבי מאשר לשבת ליד הזקנה לארח לה לחברה (ותחסוך לי את הטיעון שאתם עסוקים במאבק פוליטי לכך שהמדינה תמלא את חובתה כלפי אותה זקנה. בינתיים אתם עושים פוליטיקה, המדינה עושה נאדא, והזקנה התפגרה לבד אלא אם כן איזו בת אולפנא באה לשבת איתה).
אכן עדיף שיעבור לידי אחד שדואג לאחרים, ולא אחד שמבלה את כל זמנו בדיבורים על זה שהוא דואג לאחרים. זאת אומרת אחד שכל כך עסוק בלמכור את עצמו על תקן הומניסט, עד שאין לו זמן להיות הומניסט.
עובדיה יוסף לא ציוני?
אלי ישי לא ציוני?
ש"ס איננה אגודת ישראל.
גם האנטי-ציונות של אגודת ישראל היא למעשה נחלת העבר,, אך ש"ס כבר מזמן שואפת להשתלב במוסדות ההסתדרות הציונית ומעולם לא אימצה את הדוקטרינה החרדית-אשכנזית נגד הציונות.
התבטאויותיו הגזעניות של הרב עובדיה יוסף הן ביטוי מובהק ליסודות יהודיים-מסורתיים שעברו אקטואליזציה ציונית, כמו המושגים "גאולה", "משיח", "עמלק", "עם סגולה", "הארץ המובטחת" ועוד אצל ה"דתיים הלאומיים".
מוני יקים האטי ציוני,
יהודי מזרחי זה שם. כמו שיש אשכנזי תחת השם יהודי מנוחין, יש אחד מזרחי צאצא בית שני בשם יהודי מזרחי.
עתה התגלתה גזענותך במלוא ערוותך. ודווקא נגד המזרחים. אני מוחה ונעלב גם יחד מהגדרת הכוללת את המזרחים"כתמימים" שנפלו ברשת הציונות הכוזרית.
אני לא תמים, הורי לא תמימים, ואיש לא יכול לגרור אותי למקומות שאיני מעוניין בה, גם לא הציונים הכוזרים.
ההבדל הוא כמובן בזה שהאלימות של צה"ל בשטחים מטרתה היא המשך השוד והניצול האימפריאליסטיים, טרור של המדכא על המדוכא, בעוד אלימות מהפכנית היא אלימות הפוכה, של המדוכא המנסה להשתחרר מכבליו.
זה כמובן ידוע שמבחינת המרקסיסטים לא כל סוגי האלימות שקולים ורעים.
אלימות של המדוכאים, אם היא תורמת לשחרורם, היא המוסר בהתגלמותו, בעוד האלימות של המדכאים היא נפשעת בכל מצב (גם אם המדכאים משיגים את מטרותיהם בלי אלימות פעולתם עדיין נפשעת).
כמו שאמר טרוצקי-"האלימות של העבד לא שקולה מבחינה מוסרית לאלימות של בעל העבדים".
ועם כל הכבוד לליברלים וסוכנים אימפריאליסטים למיניהם, אני לא מוצא צורך להתנצל על זה, להיפך, מי שצריך להתנצל אלה המדכאים על הטרור היומיומי שלהם, ולא מי שמנסה להשתחרר מהטרור הזה.
יש מוסר של עבדים ומוסר של אדונים, ויש מוסר ליברלי-פציפיסטי שהוא לכאורה נייטרלי, אבל הוא תומך בסטטוס-קוו ולכן גם בבורגנות (לנין:"מי שמנחם את העבד במקום לעזור לו למרוד הוא למעשה תומך בבעל העבדים", במקור לנין התכוון כמובן לדת).
באמת המרקסיסטים כל כך רעים.
מנסים לשחרר את האנושות מהדיכוי הבורגני במקום ליצור שרשרת אנושית לאורך כבישי הארץ למקרה של תאונה…
למכלוף ממוני יקים האנטי ציוני.
בקרוב יתחילו לצנזר בגדה המשעממת את התגובות שלך גם כן. הם מחפשים כמה מרוקאים בתור קישוט לאתר ההזוי שלהם ,אתה מתחיל לעצבן אותם בכך שאתה לא הולך בתלם שלהם…בחורבן הציונות האשכנזית ננוחם.
את הרצח האכזרי של הצארביץ’ חולה ההמופיליה בן ה-13 ע"י הבולשביקים הצדקת כ’החלטה קשה’ כדי להגן על ה’מהפכה’ שלך.
האם אתה מצדיק גם את רצח אלפי מלחי קרונשטאט לאחר שהניחו את נשקם ונכנעו לתליינים שלך ושל טרוצקי? כמה מיליוני ‘החלטות קשות’ כאלה קיבלת?
"שחרור האנושות" איננו תירוץ להשתחרר מאנושיות.
למתקרא לנין.
ומה עם האלימות בחיסול אכזרי של לפחות 50 מיליון אזרחים חפים באשמות שווא מגוחכות ושקריות?
כי אם לא הרצחנות, הבלתי מובנת והלא נחוצה מכל היבט שהוא, של האימפריה הלנינית, טרוצקית, וסטלינית, היא הייתה נופלת וקורסת בלי שנורתה יריה אחת??????????
כי כך רצו העמים שהתענו במשטר "המרקסיסטי-לניניסטי" הטוב והמיטיב.
למתקרא לנין. אתה: או חשר השכלה וידע היסטורי, או חסר בינה.., אם אחרי הכל אתה מתגאה בשמו של הלא יוצלח הגדול בהיסטוריה האנושית- אוליאנוב- לנין, שעלה לעם הרוסי ב 50 מיליון קורבנות שווא……………..
מסכים עם לנין בנגע למשפחת הצאר…
אין מה לעשות. מהפיכה, אם רוצים שתצליח, פירושה (בין השאר): לשפוך דם כל תומכי המשטר הישן – ובראש ובראשונה ראשיו.
ואם זה כואב, מציע לכל יפי-הנפש להרהר, בכמה עניים סובלים, גוססים ומתים, ברעב ובמחלות, בגלל שצארים ואוליגארכים למיניהם, עושקים אותם השכם והערב…
אין, במהפיכה, אתה חייב לוודא, שהניצחון יהיה לצדך – ולא לצד האוייב. במהפיכה, זה או אנחנו – או הם. הצרה היא, שבישראל, אין מהפכנים. משום-כך, אין מבינים זאת…
כעת – כמובן, שסטאלין וכל יורשיו, היו אוייבי-הסוציאליזם… מלבד היותם רודנים אפלים ורוצחי-המונים צמאי-דם, כל ה"""מהפכנות""" שלהם התמצתה, לא-עלינו, ברפורמות – שהן גרועות משמרנות.
כמובן שאני לא תומך בקולקטביזציה ובטיהורים של סטאלין, שהיו בין הפשעים הנוראים בתולדות האנושות, אבל עם זאת אני חושב שההרג של משפחת המלוכה היה מוצדק.
מה צריך להעשות, להגיד "בסדר,ניתן ללבנים לתפוס את המשפחה,להתאחד סביבם ולנצח, שילך הסוציאליזם לעזאזאל,אז שתהיה ריאקציה עם מאות אלפי קורבנות, אנחנו בשום פנים לא נהרוג את הצארביץ’"?.
עדיין לא קראתי את הספר החדש של לה קארה, אבל הוא כבר מזמן מוקיע את גיבוריו הישנים. למעשה מאז "מנהל הלילה" הנפלא. הספר שקדם לאחרון, "חברים אבסולוטיים" צריך לזכות את לה קארה בפרס נובל לדעתי. אבל לא זה מה שאני רוצה לומר. מייצג נפלא אחר של החברה האנגלית הוא מייק לי, שנגע מעט מאוד באריסטוקרטיה והרבה במעמד הנמוך. יש לו סרט קצר על אציל אנגלי, שנראה כמו מייצג אותנטי של פייר פליי. רק באמצע המונולוג מבינים שהוא לא שירת במלחמת העולם השניה בעיקר כי הוא חשב שהיטלר היה צריך לנצח. כשמעמיקים עוד קצת, מתגלה רוצח הומופוב. אני לא אומר שזה הדיוקן האנגלי הסטנדרטי, אבל לא לחינם אנגליה היא המקום עם אחוז הפשיעה הגזענית הגבוה ביותר באירופה. אפשר ללכת שולל אחרי הפייר פליי, אחרי הסקווטים והקהילות הלונדוניות האנרכיסטיות, אבל יש משהו בדיווח שקראתי לפני כמה זמן שנראה לי נכון: תמיד כשמוזכרת ישראל בחברה של אינטלקטואלים, ולא רק, מתחיל המהום של תיעוב. אני יכול להרגיש אותו דבר בעצמי, אבל לי זה מותר. מהאנגלים הייתי מצפה לא להגיב אוטומטית, כי תגובה אוטומטית היא מחוסרת רפלקסיה ומעידה על קיום עמדה אפריורית. זה מסוג הדברים שמובילים לחרם דווקא על המוסדות היחידים שיכולים למתן את הגזענות והאגרסיות, כמו האוניברסיטאות. הבריטונים עשו כמה דברים מצוינים בעניין הזה, כמו למנוע מקציני צבא ישראליים המעורבים בפשעים לדרוך על אדמתם. אבל מה שמוביל אותם לחרם גורף, נדמה לי, נגוע בסוג אחר של גזענות, אולי אפילו לא מודעת.
אני עוקב אחר תגובותיכם כבר כמה חודשים. הגעתי לכלל מסקנה שאתם אנשים אלימים, ושלפלסטינאים יש מזל גדול שאתם מתעלים את האלימות ל"שמאל" ולא לימין.
לא הייתי רוצה להיות פלסטינאי במחסום בזמן שאחד מכם עומד שם.
מוני יקים האנטי ציוני,
מאחר ואת כל צרות המזרח התיכון אתה מעמיס על גבה השחוח של הציונות הכוזרית, עולה באופן טבעי השאלה: כאשר הרב עובדיה יוסף, שמעולם לא היה ציוני וכיהן כרב ראשי במצרים (או עיראק) קורא לערבים נחשים, זה בגלל הציונים הכוזרים או שמא גם לו יש איזו אחריות לדיבויו?
כאשר העיתונאי דניאל בן סימון (יהודי מזרחי טהור וכשר למהדרין) כותב מאמר בו הוא מבכה מרה את הפיכת ש"ס ומנהיגה השר אלי ישי (לא ציוני ומזרחי טהור כמה דורות אחורה) לנציגי ימין קיצוני שמתנגדים לכל הסכם פשרה עם הפלסטינים, ולמי שבגדו בעניי ישראל, האם גם בן סימון וגם ישי הם ידה הארוכה של הציונות הכוזרית או שמא הם ביטוי לאוטנטיות מזרחית?
יהודי מזרחי אמיתי לא מסתיר שמו.
לדעתי אתה פולני המתחפש למזרחי כדי להנציח סטריאוטיפ של מזרחי טיפש.
תופעת ש’ס היא פרי ההילולים של הגזענות הציונית ימין וימין בולשביקי כאחת.
הציבור המיזרחי שלא היה זקוק לציונות דורסנית וגזענית נפל קורבן לתמימות המזרחית מול המזימתיות של צאצאי הכוזרים,ואכן כל הצרות של המזרח התיכון הן בעטיה של הציונות הכוזרו אשכנזית שקורבנותיה העיקריים הם הפלסטינים והספרדו/מזרחים צאצאי יהודי בית שני.
גם הרב עובדיה ואלי ישי שכיום מתפקדים כיודנראט של בני "מדינת כל ענייה הצבועה שחור" הם תוצר מושפע של הגזענות האשכנזית שמדכאת כל ניצוץ של פעילות פוליטת ספרדו/מזרחית,תוך ניצולה של שכבה דקה של משתפי פעולה אופורטוניסטים שיעשו הכל לשם קידומם האישי.
ולכן גם אלי ישי ובן סימון הם ידה הארוכה של הציונות הכוזרו/אשכנזית ולא ביטוי אוטנטילמערך האינטרסים האמיתי של "מדינת כל ענייה הצבועה שחור".
אנא, צנזרו או לפחות עירכו את תגובותיו הפוגעניות של המגיב מוני יקים.
אני ממש לא איש אלים ואני די עדין נפש אפילו.
הפעם האחרונה שהלכתי מכות היתה בכיתה ה’, לפני יותר מ-10 שנים.
אבל בפוליטיקה, ובנסיון להשתחרר מדיכוי ובמלחמת המעמדות בכלל, אסור לבחול באמצעים, ואם אלימות היא הכלי היחידי להשתחרר מהדיכוי אז היא הכרחית ומוסרית.
אין כל כוונה להיות צמאי דם ולהרוג סתם, אלא רק אם האלימות משרתת את המטרות, ורק אם אי אפשר להשיג את המטרות בשום דרך מלבד אלימות, אז האלימות היא הכרחית.
בנוסף אוסיף בקשר למשפחת הצאר, שסתם ככה כמובן שלא היה צריך להרוג אותם, ואין להשתמש בעונש מוות בתור עונש סתם, אלא במקרים ששימוש בו הכרחי ממש להצלחת המהפכה ובלי עונש מוות והטרור שהוא יוצר המהפכה תיכשל.
ההרג של משפחת הצאר היא הכרחי כי הלבנים עמדו לכבוש את יקטינבורג ולקחת את המשפחה לידיהם, דבר שהיה מהווה זריקת עידוד אדירה לצבאות הלבנים.
הבולשביקים הרי החזיקו את המשפחה במשך חודשים בלי להרוג ובלי כוונה להרוג אותם.
צר לי לאכזב אותך, אבל אתה מוכיח שוב ושוב צרות מוחין שהייתה מביישת את אחרון המתנחלים.
הדבר הראשון הבולט לעין היא המנטרה שלך בדבר
הציונות הכוזרו אשכנזית.
כל בר דעת יודע שהקשר בין היהודים לכוזרים הוא פרי המצאה שמטרתה לקעקע את יסודות האנטישמיות.
הרעיון הנ"ל חזר כמו בומרנג לפרצופו של אותו יהודי יקר, כאשר אנטי ציונים כמוך קפצו עליו כמוצאי שלל רב כדי למשוך את השטיח מתחת לרגלי הציונות.
מדהים כיצד שתי קבוצות מנוגדות יאמצו כל תאוריה, מופרכת ומטופשת ככל שתהיה רק כדי לחזק את השקפת עולמם האבסורדית.
הדבר השני הבולט לעין הוא השלכת כל הרעות החולות על קבוצה אחת מבלי להטיל שום אחריות על הקבוצות האחרות. אף אחד לא אחראי לגורלו, אך "הציונים-אשכנזים-ימנים-כוזרים" אחראים לגורל כולם.
נשמע הגיוני? סביר? לא ולא.
די, נמאס.
אבל אני חייב להודות שההשוואה של אלי ישי ליודנראט של העניים מאוד מוצלחת.
הפולנים מומחים בהתחזות.
גזענות במישור הפוליטי זו לא שאלה של התבטאות זו או אחרת ,אלא במערך השלטוני המיישם התבטאויות אלו.
יהודי תימן שיבניאלי האשכנזי הסית אותם לעלות לציון מכיוון שהמשיח בא והבטיח להם חיי רווחה,כדי להפכם למעשה למשרתי האשכנזים העצלנים תוך שיכונם ברפתות ודירים כחיית השדה,הם היו אנשים תמימים מלאי אמונה בכל אדם.
יהודי עיראק שאולצו להפקיר את כל רכושם ולעלות לציון עם מזוודה מלאת בגדים ותו לא ,היו אנשים תמימים מלאי אמונה בכל אדם ולא פולשים זממנים שבאו מארופה כדי להיות בעלי לטיפונדות וסוחרי עבדים.
יהודי מזרחיאמיתי ולא איזה פולני מתחזה צריך להביא נימוקים ועובדות קצת יותר בעלי משקל כדי לסתור עובדות היסטוריות בילתי ניתנות להכחשה,כי לפי מה שאומר המתחזה אפשר להסיק שחצי מיליון יהודי הונגריה שעלו לרכבות המובילות לאושוויץ גם כן לא היו אנשים תמימים שהאמינו לטוהר כוונותיהם של קסטנר ושאר היודנראטים שהוליכו אותם שולל.
בהיסטוריה יש מצבים שבהם ציבורים אנושיים הופכים בעל כורחם להיות תמימים וישרים ואחרים לבעלי מזימות מרושעים,גם במבחן הכוונה וגם במבחן התוצאה.והגזען הוא כל מי שבטענת חוסר התמימות מצדיק את השואה,כמו את הגזענות המנחשלת ומחסלת אנשים תמימים.
מתוך הארץ של היום –
— קישור —
פעילי ימין מסיתים באינטרנט לחיסול אשכנזים
מאת אורי בלאו
סרטון שהועלה לאתר שיתוף הסרטים YouTube מודיע לצופים כי "אתם עומדים לצפות בקומץ של אשכנזים שמאלנים שהיטלר ואייכמן לא הספיקו לשרוף אותם", ומציג את תמונותיהם של הנשיא שמעון פרס, בנימין נתניהו, יוסי ביילין ופוליטיקאים נוספים; לשכת פרס: החומר הועבר לשב"כ
פעילי ימין קיצוניים מסיתים באתרי אינטרנט בישראל ובחו"ל לחיסול אנשי שמאל ואשכנזים, תוך שילוב מסרים פרו-נאציים. כך חושף "מוסף הארץ" בגיליונו השבוע. אחד הביטויים הקיצוניים לתופעה הוא סרטון שהועלה לאתר שיתוף הסרטים YouTube על ידי גורם שפועל גם באתרים ישראליים. "כמה חבל שהיטלר ואייכמן לא סיימו את האשכנזים", נאמר בסרטון.
הסרטון מודיע כי "אתם עומדים לצפות בקומץ של אשכנזים שמאלנים שהיטלר ואייכמן לא הספיקו לשרוף אותם", ומציג את תמונותיהם של הנשיא שמעון פרס, בנימין נתניהו, יוסי ביילין ופוליטיקאים נוספים. בסוף הסרטון מופנים הצופים לחפש באינטרנט מסמך, המשויך לדמות בשם סטיבן מליק.
גם מסמך זה חוזר על דברי ההסתה. "פורום סטיבן מליק", החוסה תחת הפורטל הישראלי 2all, זכה בחודשים האחרונים לאלפי כניסות של משתמשים המביעים תמיכה בו. ההסתה מופצת גם באתרים הישראליים תפוז, fresh ו-goop.
לפי בדיקת "הארץ" נראה ש’מליק’ הוא דמות פיקטיווית, שמאחוריו עומד פעיל ימין קיצוני, שהיה קשור למפלגת "החזית היהודית" של ברוך מרזל והוקע על ידה.
בתגובה, נמסר מ"תפוז אנשים" שהחומרים הועברו למשטרה. בלשכת הנשיא מסרו שהעבירו את החומר לשב"כ ומאתר יוטיוב נמסר שהם אינם מפעילים צנזורה יזומה מצדם בשל מספרם הרב של הקבצים באתר, אך הם מסירים חומרים שלגביהם התקבלו תלונות שנמצאו מוצדקות.
ל "הלך זרזיר אצל עורב"
שכחת לציין שהאתר המדובר של פעילי ימין הוא אתר שעיקרו אשכנזי, שכחת גם לציין שהתוצאה העיקרית של פרובוקציה אשכנזית זו שמקבלת כותרות ראשיות היא סתימת פיות לכל ביקורת אנטי אשכנזית.
כבר הבוקר הטיל עתון הארץ צנזורע על כל התגובות ששלחתי לכתבות שונות .בדרך כלל הם מצנזרים לי 40 אחוז היום 100 אחוז.
אז מה נשתנה הבוקר הזה מכל הבקרים,שאשכנזים עושים פרובוקציות ומוני יקים משלם את המחיר,אין חדש תחת השמש היא תמיד שוקעת במערב…בחורבן הציונות ננוחם.
מה שנחמד אצל חברנו מוני יקים האנטי ציוני שהוא מתגלה כגמיש יותר ממה שמסתמן מניסוחיו הכאילו קשוחים. הנה, לאחר שחשפתי את גזענותו נגד המזרחים אותם הגדיר כוללנית "כתמימים" הוא בתגובתו צימצם את רוחב החזית לתימנים ולעיראקים.
אבל רגע, מוני ידידי המזרחי הטהור (עד בית שני), כ ל יהודי עיראק היו תמימים? אם כן אני מודיעך, מידיעה אישית ומשפחתית, שהקומוניסטים היהודים העיראקים שהגיעו לישראל היו רחוקים מתמימות כרחוק מזרח ממערב. הם היו אידיאולוגים קשוחים שהאמינו בכתבי מרקס ולנין, אנטי ציונים עד לשד עצמותיהם שידעו בדיוק לאן הם באים.גם המחתרת הציונית היהודית בעיראק הייתה מורכבת מיהודי המקום, רחוקים מלהיות תמימים, ואני מציע לך ללכת למוזיאון יהודי עיראק שהקים השר לשעבר מרדכי פורת.אפשר להגיד עליו הכל, רק שלא היה תמים.(ועל יו"ר הכנסת לשעבר "העיראקי" שלמה הלל).
גם יהודי אלג’יריה לא היו תמימים. כאשר הובסו הצרפתים באלג’ריה ומחתרת הפ.ל.נ הגיעה לשטון הבינו היהודים, משום שלא היו תמימים, כי מוטב שיהגרו משם עם כלל הישוב הצרפתי. חלקם היגרו לצרפת והשתלבו בתרבות האשכנזית הצרפתית, וחלקם היגרו לישראל.
ובכלל, מוני היקר, יש כמה דברים שכדאי שניקח מתרבות אשכנז האירופית, כמו למשל חופש ביטוי, חופש התארגנות, פלורליזם פוליטי ותרבותי. בחסות כל אלו גם אתה, כמו מתנחלי חברון,יכול למכור בשוק הדעות האינטרנטי את מרכולתך הגזענית הממורמרת באין מפריע.
תאר לך שאתה חי במשטרים מזרח תיכוניים כמו האיראני, הסורי, התימני, הסעודי, היית חייב או להיות מלקק של השלטון או לשתוק כי כל ציוץ אופוזיציוני היה מכניס אותך לכלא.
תן כבוד גם לאירופה.
מוני יקים חוזר כמעט בכל תגובה שלו על האמירה בדבר הגדה השמאלית "המשעממת" אבל בתור משתעמם אי אפשר שלא להתפעל מקריאתו היסודית של כל מלה הקשורה בו, ובהזדמנות זו ראוי לתת למערכת הגדה יישר כוח על פתיחותה שחוזרת ונותנת ל"מתשעמם" יקים במה.
הגעתי למסקנה שלא ייתכן שיש יהודי צאצא לבית שני בעל ליקוי מחשבתי כה קשה כמו מוני יקים. לכן הגעתי למסקנה שמוני, הנתון אולי במצוקה כלכלית, הווא סוכן שתול של חוגים ביהדות החרדית הרוצים באמצעות הפרימיטיביות שמפגין מוני להצדיק את סירובם לקבל בני ובנות יהדות המזרח לבתי הספר שלהם. צריך להודות שמוני יקים משחק הגזען המזרחי בכישרון רב, בוודאי לשביעות רצון מפעיליו האשכנזים הכוזרים.