א. מניעת רשיון להעסקת עובד זר
בצהרי יום שישי של שלהי יולי צילצל הטלפון בפעמוניו: "תזמיני מהר אמבולנס. אני חושבת שא’ נגמרת". ידידת משפחה דיברה איתה בטלפון ופתאום שמעה רק גניחות. צילצלתי לא’ ושמעתי אנחות ושתיקה מתמשכת. הגעתי לשם יחד עם האמבולנס. א’ ישבה בידיים פרושות ועיניים מרוקנות מכל מבע. האח הרים את ידיה והן נשרו. היתה לאדם מרוקן כמו עץ יבש. פרצתי בבכי.
א’ היא אשה בת 94. יום לאחר שהבאתי אותה לבית החולים, הגיע מכתב מן הביטוח הלאומי שדחה מכל וכל את פנייתה החוזרת לאישור העסקת עובד זר. החוק היבש אומר שרק מי שמרותק למיטה ולא שולט בצורכי גופו – רק הוא זכאי לאישור העסקת עובד זר. אפילו אם המבקשת מוכנה לשלם מלוא השכר מכיסה – הביטוח הלאומי בעל הכוח, השרירות והאצבע לסלקציה הבוררת. שבוע מאוחר יותר סיפר לי בעל משרד כוח אדם שמזלה של א’ שיחק לה. כי הנה כבר היו מקרים של אנשים שקיבלו את תשובת הדחייה כאשר המשפחה היתה בדרך ללוויה.
אלפים ואולי רבבות של אנשים בגיל מתקדם מעדיפים לחיות חיים עצמאיים בביתם, אפילו שהם חיים בגפם. כך סבך וסבתך, הוריך בהתבגרם, את ואתה עצמך, בבוא העת – כמובן מאליו. כדאי לשים לב כבר עתה.
העסקת עובדת זרה, גם כאשר היא נתמכת בגמול הביטוח הלאומי, זולה למדינה יותר מאשר אשפוז במוסד סיעודי – ומכבדת. מניעת רשיון להעסקת עובדת זרה מהווה, בצד ההשפלה, מעשה פלילי בעליל. רצח בדם קר. המדינה אומרת לאזרחית: את לא אדונית לחייך. אנחנו נחליט אם ואיך תחיי. אם תמותי רק משום שלא נמצא מישהו לידך לעת צרה – חסכנו כסף רב. אם תצאי נכה – או-אז נאשר לך בכיף עובדת זרה, וזה יהיה לזמן קצר יותר, כי כמה אפשר כבר להאריך ימים במצב של נכות ותלות פיזית משפילה. הנה, חסכנו כסף.
ב. הדרך אל העובדת הזרה
חמש שעות עמדתי ליד המיטה של א’ בחדר המיון – שכן אסור להעמיד כיסא. ברגע מסוים הרגשתי שידה – שהיתה בידי – מתקררת. קראתי לאחיות. בתוך שנייה נתקפה ברעד אפילפטי שטלטל את כל גופה טלטלה הוריקאנית. האחיות השתלטו במיומנות, רבה מזו שבה השתלטתי אני על ההלם.
כעבור יומיים, לאחר שהובהר שיצאה מן השבץ בלי נזק מוחי, נדרשתי על ידי המחלקה להוציא אותה חזרה לביתה. אחות סיעודית מסרה לי טלפון של חברת כוח אדם. לאחר שיחות טלפון עם מועמדות שחברת כוח האדם אפילו לא ראיינה, מצאתי את העובדת המתאימה. "לורי". לורי סיפרה לי שהגיעה לארץ שלושה חודשים קודם לכן, לאחר ששילמה קרוב לחמשת אלפים דולר ארה"ב למשרד התיווך – והופנתה לביתה של אשה חולת אלצהיימר בשלב מתקדם. בשל חומרת המצב נותרה בתוך זמן קצר מחוסרת עבודה וגם מחוסרת ויזת עובד.
משרד הפנים העניק לה ויזת תייר – המכונה B1 – לשלושים יום, במרוצתם היה עליה לרוץ ולמצוא מקום חלופי שרשאי להעסיק עובדת זרה. אחרת תגורש. אלא שלא. כאמור – לא היה עדיין רשיון להעסקת עובד זר.
ג. כעת עמדתי בפני ארבע משימות, מפוצלות לשלושה משרדי ממשלה:
- להאריך ללורי במשרד הפנים את ויזת התייר – כדי שלא תהיה מחוסרת ויזה ותגורש בטרם יוסדר לא’ רשיון להעסקת עובד זר.
נשמע פשוט מדי, נכון? אז אל דאגה, במשרד הפנים יודעים לסבך, לפי הספר: "אם היא עובדת, אז אי אפשר לתת לה ויזת תייר – B1. אך כיוון שאין לא’ רשיון העסקה – לא ניתן להנפיק ויזת עובד זר – B2″. מה לעשות? "שלורי לא תצא מן הבית עד שרשיון העסקה של א’ יוסדר. אם יתפסו אותה – תגורש"
לאחר שעות רבות של טלפונים ופקסים ללשכת שר הפנים, נמצא עוזר נאמן בשם רן, שפתר את הבעיה, מה שהצריך נסיעה נוספת ללשכת מרשם האוכלוסין. לא, לא בתל-אביב, זה קרוב מדי. בעיר שבה לורי הועסקה ושם הונפקה לה גם ויזת התיירת הזמנית הראשונה. למה? ככה.
ועדיין הסכנה בעינה: אם יתפסו את לורי עובדת בלא ויזת עובד זר ובבית שאין בו רשיון להעסקת עובד זר, היא תגורש וא’ תחויב בקנס כספי גבוה כראוי לחטאיה. בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, צריך לרוץ מהר כדי לא להיות מגורש בו במקום – אם את/ה עובד זר, וחובה להחפז ולזרז ולהמריץ כדי להשיג את הלא-מובן-מאליו, אם זכית להיות אזרח/ית.
- לקבל אישור "החמרה" מרופא המשפחה, למלא טפסים, להעביר לביטוח הלאומי ולפתוח במסע המרצה של הפקידות והמערכת הכבדה שם – באמצעות לשכות מנכ"ל הביטוח הלאומי ושר הרווחה – שלמרבה הצער נתגלו כמסורבלות יותר מלשכת שר הפנים – עד שהגיע טלפון מדוברת הביטוח הלאומי, וזו הביאה סוף סוף להקלדת ההחלטה המושיעה.
אותה החלטה, שלו ניתנה למועד, עם הפנייה הראשונית – גם אם א’ היתה חשה ברע, הימצאותה של עובדת זרה לידה היתה מצילה אותה מן ההחמרה – ומסביבתה היתה נחסכת הטראומה.
- לקבל אישור משרד העבודה להעסקת עובד זר. לכאורה, זהו תפקיד משרד ‘כוח אדם’. רק לכאורה: "אם אני אלך, ישימו את התיק בארגז קרטון וייקח שבועיים-שלושה. אם קרוב משפחה בדרגה ראשונית ילך – יקלידו בנוכחותו וגם, אם תבקשו יפה, ינפיקו את הרשיון להעסקת עובד זר בו במקום.
- לחזור עם לורי למשרד הפנים, הפעם בתל-אביב, על מנת להנפיק לה את ויזת עובד-זר B2 הנחשקת.
הנה כי כך, אף כי מועבר כאן בתמצות, שלא לשבור את לבכם יותר מדי – כעבור אין ספור טלפונים ללשכות השרים והמנכ"לים, פקסים והרעשות ושלושה שבועות של התשת גוף ונפש – המשימה הוגשמה.
מה, שמחלקה אחת תרכז את כל הפעילות הזו ותחסוך לאזרח/ית טרדות? מה יעשו אז הפקידים – אם לא יצורו על משרדיהם מאות אנשים מדי יום? מה יעשו השרים, אם עמדות כוח כבירות אלה ייגזלו מידיהם? אם אפשר להרע – למה להיטיב?
ד. ועכשיו, לשורה התחתונה: הכסף
הביטוח הלאומי מאשר, בעצם הסכמתו להעסקת עובד זר – אף גמלה סיעודית לנזקקים לה, בגובה מחצית עלויות שכר עובדת זרה.
מקור נוסף לסיוע נמצא בקרן לרווחת ניצולי השואה. זו משתתפת בסכום של כרבע עלויות שכר העובדת. יפה, לא כך? רגע, רגע. את הכסף לא משלמים ישירות לעובדת. לא. הפקידים של הביטוח הלאומי עסוקים בדברים חשובים יותר.
ה. במדינת הפרטה
לשם כך יש משרדי כוח אדם, או בשמם המכובס, ‘חברות סיעוד’. אלה מקבלים את הכסף, וחולבים ומתעלקים על קרוב ל-40% ממנו – שכל אגורה נחסרת ממנו היא כולה לעושק ולגזל. בעבור מה הם נוטלים מפוזמק הרש? בעבור הזכות להיות צינור דרכו עובר הכסף. כי הנה משרדי הרווחה והאוצר לא רוצים שירווח יתר על המידה ובעיקר – בל ירווח רק למי שבאמת נזקקים.
למה שלא ירוויחו גם ובעיקר גבירי "חברות סיעוד", אלה שמתחלקים – הם וסוכניהם בחו"ל – באלפי הדולרים שנדרשת עובדת זרה לשלם כדי לזכות במקום עבודה בארץ המובטחת.
עוד בטרם העליתי דברים אלה על הכתב, כהבטחתי ל"הגדה השמאלית" – בא ד"ר שלמה סבירסקי היקר לי באמת ובתמים, הוא ומפעל אדווה – ונתעה לטעון שכך טוב ונכון ("הצעה העלולה למוטט את מערך שירותי הסיעוד", הגדה השמאלית, 3/9/2007).
כי אחרת בני המשפחה ייטלו את הכספים ולא יעסיקו עובדים, או ינצלום ביתר שאת. כי אחרת משרד האוצר יקטין את ההקצבה. כי אחרת איך ידעו המטופלים על זכויותיהם, אם לא מאבירי ‘חברות סיעוד’?
ידעו גם ידעו, כפי שהם ידעו עד עכשיו, ד"ר שלמה סבירסקי: מהעובדים הסוציאליים. מקרובי משפחה וידידים. מן העיתונות, הרדיו והטלוויזיה. זה לא בורמה כאן, עוד לא הלאימו לחלוטין את המידע והזכות לדעת. ידעו אף ממכון אדווה וממאות עמותות פעילות מיטיבות כמותך.
אם כבר, בוא ודרוש שמשרד הפנים יעביר את התשלומים בעצמו לחשבון העובדת הזרה, ישירות ולא דרך המשרדים.
למען מי חוק הסיעוד קם והווה? למען אותם משרדים ובעליהם? מדוע את מחסורם צריכים לספק השרויים במצוקה, וקופת המדינה? הלוא זה עוול שזועק לשמיים.
אתה מעלה חשש שהעברת הגמלה בכסף, ישירות לידי הזכאי לה, תרע את מצב המטפלות. למה, מה? ממתי משרדי התיווך הם מלאכי השרת והמגן שלהן? לידיעתך, רגע לאחר סגירת ההעסקה – משרד התיווך, המכונה ‘חברת סיעוד’, פונה לעיסוקיו ונעלם. מעתה ואילך הוא רק צינור דרכו עוברים חלק מהכספים המשולמים על ידי הביטוח הלאומי וגם מידי הקרן לרווחת ניצולי השואה. הנה כך: בעוד אלה ואלה משלמים ישירות כשמדובר בכל סיוע אחר – בטיפולי שיניים, למשל.
ועל המטופלת מישהו נתן את דעתו? מנין תשלים את החסר הנגזל כך? הלוא בסופו של דבר – היא זו שממנת את "משרד הסיעוד" הנאצל.
שתשבור את הראש, היא ומשפחתה, בדאגה להשלמת החסר.
ו. כלל לא שולי
משרדי ה’סיעוד’ קוטפים הכנסה ממקור קבוע ואיתן נוסף: הם מספקים ‘מטפלים’ – משמע עוזרי ועוזרות בית, למי שהביטוח הלאומי אישר להם 9 שעות עזרה בשבוע בלבד. העובדים – ישראלים כולם המקבלים ממשרדי כוח האדם שכר מינימום – כ-18.00 שקלים לשעה. מאחר שהשכר נמוך כל כך ומדובר רק ב-9 שעות בשבוע, מאגר העובדים שלהם כולל את כל מי שלא ימצא מקום עבודה כעוזר בית בשכר המקובל במשק – חולים, חלכאים ונדכאים, בני חמישים ושישים, פנסיונרים.
אף כאן ‘מסעיד’ משרד הרווחה, באמצעות הביטוח הלאומי, את משרדי התיווך. למה? כדי שחלילה הכסף לא ייגזל על ידי בני משפחה – לא הבנת? עדיף שייגזל על ידי המשרדים, ויפרנס אותם בכבוד הלא תמיד ראוי. הם גם ייטיבו לשמור על המשמורת, בשדולותיהם אצל חברי כנסת ושרים ועסקנים למיניהם ויפצום בתמיכתם לעת בחירות במרכז המפלגה ובמדינה. עובדה: לכו לראות מי הם בעלי משרדי הסיעוד ברובם ועד כמה כיפותיהם דומות לכיפות המפלגה שניהלה את משרד הרווחה בעשורים אלה.
מה עושים ה’מטפלים’ הישראלים ששכרם כה נמוך? הם עובדים מחצית השעות, אך מחתימים את ה"מטופלים" – "כאילו" עבדו מלוא השעות. שרק יעזו לסרב לחתום.
המשרדים לא רק מעלימים עין טהורה, אלא אף מעודדים את המטופלים שיסכימו לכך ("שהעובדת תהיה מרוצה ולא תעזוב"), ובה בעת מכפילים לעובדים את מספר מקומות העבודה. כך בפועל מקבלים ה"מטפלים" שכר ריאלי בעבור עבודה לא ממש ריאלית – ואלה מקבלים את ליטרת התיווך שלהם כפולה ומכופלת. כולם מרוצים, מלבד הגמלאים ה"מטופלים". במשרד הרווחה יודעים על כך ואפילו מנדבים אנחה. אבל למי באמת איכפת?
לסיכום
יש משהו מן הייאוש בנקודת המוצא של טיעוני ד"ר שלמה סבירסקי.
- חובה עלינו לסרב ולדחות מכל וכל את איומי האוצר בקיצוצים.
- חובה עלינו לדרוש שהעברת שכר המטפלים, זרים או ישראלים, תבוצע ישירות על ידי משרד הרווחה, ושיוקצבו לכך התקציבים הנדרשים – עד כדי כיסוי מלוא השכר. שיתארגנו ויתייעלו ויתקדשו למשימה.
- חובה עלינו לדרוש האחדת השירות למחלקה אחת, משותפת למשרד הפנים, משרד הרווחה ומשרד התמ"ת, והיא שתפעיל חד וחלק את כל התהליך הביורוקרטי מתחילתו ועד השלמתו, מהר, נקי ובנועם הראוי.
כך הוגן לנהוג כלפי המבוטח/ת הזכאי/ת לגימלה זו בדין ולא בחסד – וכך כלכלי למדינה – שכן זול בהרבה מאישפוזים ואיחסונים בבתי הורים סיעודיים.
דבר אחד לבטח אפשר לומר לזכות נערי האוצר: הם הצליחו, צינית, להסיח את הדעת מחובתם להגדיל את תקציב הגמלאות – ולהסיט את הדיון אל השאלה הנועזת כל כך: האם לעביר את הגמלאות ישירות לידי הזכאים להן, או באמצעות הצנרת המוצצת של "משרדי הסיעוד"?
האומנם רק שתי אופציות אלה קיימות? לא, תודה. תנו לגמלאית לבחור בעצמה את העובדת, זרה או ישראלית ושלמו – באמצעות הביטוח הלאומי – ל"מטפל/ת" וישירות לחשבונה, במקרים שמתבקש אפוטרופוס, או לידי הגמלאי העצמאי. תכניסו את זה טוב טוב לראש הממסד: אלה כספים המגיעים לגמלאי/ת בדין ולא בחסד, מתוקף התשלומים לביטוח הלאומי, עשרות בשנים.
ואת/ה הקורא/ת – אימרי לא לעושק ולפגיעה בכבוד האדם. מחר זה יגע בך ובחברך.
יצחק הרצוג, שר הרווחה: 02-6752523; 02-6752866 פקס: 02-5666385
iherzog@knesset.gov.il
ליאור שטרסברג, יועץ שר הרווחה לענייני הביטוח הלאומי: פקס כנ"ל.
ד"ר יגאל בן שלום, מנכ"ל הביטוח הלאומי
yigalbs@nioi.gov.il
צביה, לשכת הדובר במוסד לביטוח לאומי: 02-6709530
ביטוח לאומי, פניות הציבור: 02-6709070
אליהו ישי, שר התמ"ת
eyishay@knesset.gov.il
מאיר שטרית, שר הפנים. בכנסת: 02-6701401; פקס, לשכת השר: 02-5666376
mshitrit@knesset.gov.il
עוזר השר: רן.
ראש מינהל האוכלוסין: יעקב גנות.
ח"כ שלי יחימוביץ, טל. 02-6753655 פקס: 02-6753721
syechimovich@knesset.gov.il
יצחק הרצוג – המאנפף ההוא מפרשת העמותות.
אנשי הביטוח הלאומי = אהובי-לבבם של טיפוסים, מסוגם של תמר גוז’נסקי וחבריה – המתעללים והמתעמרים בכל מי, שידו אינה משגת, לשלם להם את ליטרת-הבשר תלת-החדשית, אשר הח"כים החליטו – בלחצו של ועד-עלוקות המוסד הזה – שהיא "מגיעה להם".
אלי ישי, שונא-הזרים הפתולוגי, שמידת-פרימיטיביותו הפונדמנטליסטית, גורמת אף לאייאתוללה חמנאי, להצטייר כליברל, בהשוואה.
מאיר שטרית, השר הממונה, בתוקף-תפקידו, על "טהרת הגזע היהודי" ועל "טיהור הארץ מזרים" – אשר, בהיותו "שר במשרד האוצר" (המשמין יפה, מכספי-המסים…), צווח על הציבור, בשיאו של המיתון, "צאו לעבוד!! ארבאייט מאכט פראיי!!" – מה שכמובן, לא מונע ממנו, גם עתה(!!), להיות אהוב-לבבם, של מצביעי מר"צ הריאקציונית.
ל מ ה _ ב ד י ו ק _ צ י פ י ת ? ?
הרי זה כל-כך מובן מאליו, שכך ינהגו כל אלה ואף כל העובדים הכפופים להם!! ישראל היא מדינה פשיסטית, תיאוקרטית-חומייניסטית, גזענית-קסנופובית, דרוויניסטית-חברתית ורקובה לחלוטין. זוהי ישראל, זוהי ממשלתה, אלו הם עובדי-ממשלתה וזהו רוב-עמה!!
על-מנת לפתור בעיות אלה, בהן את דנה כאן, יש צורך הכרחי בביצוע הצעדים הבאים:
א’ – ביטול מוחלט, של כל הגבולות הלאומיים לאלתר והחלת חוקי זכויות העובדים, המתקדמים ביותר שימצאו, על כל האנושות כולה = גלובליזציה שמאלנית בחזקת "פועלי כל העולם התאחדו". כחלק מכך, כמובן, לבטל מיידית כל חוק, נוהל, תקנה וכיו"ב, מהם משתמעת "לאומיות" כ??ל?ש??ה?י, או העדפת דת מסויימת על-פני דת אחרת כלשהי.
ב’ – עריפת-ראשים (במובן מושאל, במובן מושאל… לבעוט אותם למעצר-בית ולמשפט, על בגידה חמורה בחברה ולשלחם, מיידית, לחינוך סוציאליסטי מחדש, כמובן, לא חלילה להניף גרזנים…) כללית, בקרב כלל המנגנון הציבורי והממשלתי, וב"ביטוח-הלאומי" ימש"ו ובמשרדי הפנים והאוצר בראש ובראשונה.
ג’ – לבטל, מיידית ולאלתר, את כל חברות "כח-האדם" (קרי: חברות-העבדים) ולאסור את כל אנשיהן.
ד’ – לבטל את כל החוקים, התקנות והנהלים, המפריטים משהו, ממערכות הבריאות והסיעוד.
כל עוד לא ננקטו, ארבעת צעדים בסיסיים-מכל אלה – אל לנו להשלות עצמנו, כי ישנה תקווה…
לא ממש ברור מה המאמר הזה עושה באתר.
הגברת קורינה מלאה טרוניות כרימון מדוע המדינה אינה מאפשרת "ייבוא" עוד ועוד עובדים זרים כדי לאפשר ניצולם הבזוי שהרי הם "זולים".
את יודעת מה ? מצידי שהמדינה תמנע לחלוטין הכנסת עובדים זרים. אני מניח שימצאו הישראלים שיסכימו לעסוק בזה – במידה והשכר יהיה לפחות הוגן. לא מניצול עובדים זרים ייבנה הסוציליזם במדינה.
הייתי רוצה להוסיף מספר נקודות בנושאים שבהם עוסק המאמר:
א.כל חוקי העבודה חלים פורמלית על העובדים הזרים. הבעייה בעניין זה היא האכיפה.
ב. כיום, לאחר שבג"ץ ביטל – ובמצדק – את "הסדרי הכילה" של העובדש הזר למעסיק, אין כל בטחון שהוא יישאר אצל מי משעסיק אותו אם הוא מוצא עבודה בשכר גבוה יותר, כלומר שכר שקרוב יותקר לזה שמקבל עובד ישראלי עבור אותה עבודה.
ג.מי שאחראי לכל המצב הזה הוא הממשלה, לא רק בחוסר המעש שלה אלא בתרומה האקטיבית לכך שחברות כוח האדם קיימות מלכתחילה. להלן ציטוט מתוך דברים שאמר אלי פז, סמנכ"ל משרד התמ"ת, בדיון בועדת העבודה והרווחה של כנסת בנושא העוןבדים הזרים, 22/3/05:
"…שמעתי על חברות שחדלו להגיש הצעות למכרזים. מנפאואר לדוגמה לא מגישה הצעות למשרדי ממשלה כקבלן כוח אדם, ומדוע? מפני שבמחירים שמתקבלים על ידי חשבי משרדי הממשלה, אין כל אפשרות שהיא לעמוד במבחן שכר המינימום. אני לא מדבר על חופשה. אמר לי נציג ORS שהם נמנעים לגשת לרוב המכרזים, מהטעמים האלה, משום שהם יותר מדי גדולים והם רוצים לשמור על אינטגריטי, ולכן הם לא ניגשים למכרז. נציג חברה אמר פה, שכדי להתחרות הוא צריך לכופף את החוקים, ושהוא משלם לאותו עובד שפונה רק כשהוא חייב.."
יישר-כח וכל הכבוד והייקר חקורינה על דבריה הנכוחים, החשובים והמזעזעים המצביעים על אטימותה של המערכת הביורוקראטית, של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר והביטוח הלאומי על נוקשותו ואטימותו ובמיוחד קובעי מדיניות הרווחה חסרי הצדר\ק והרגש האנושי הבסיסי – במדינה המפריטה את עצמה לדעת!
לקורינה – בגדול מסכים איתך, אבל כשאת כותבת "לכל אדם יש זכות לעבוד במקום שבו הוא נדרש"… ובכן, הייתי מעדיף לנסח זאת כ"במקום שבו הוא בוחר לעבוד" – אחרת, דומה הדבר, כאילו את תומכת בחיוב אנשים לעבוד בתפקידים, שאנשים אחרים דורשים מהם = עבודת-כפייה. אבל אולי אני סתם אובר-סנסיטיב בנקודה הזאת…
לאירית – עובדים ישראליים, אי-אפשר יהיה לנצל כזרים, אי-אפשר יהיה לאיים עליהם, שיפוטרו וכתוצאה מכך יושלכו החוצה, מ"מדינת האדונים"… משום-כך, איש אינו מעסיקם.
המגיב לדניאל – אנא הישאר צמוד לנושא הרשימה – לבל ניגרר למלחמת אחים.
באשר ל-9 שעות, מדובר בתשע שעות בשבוע, ואף זה כאילו שכן למעשה עובדים 4-5 שעות בלבד, כמפורט ברשימה.
דניאל, אני מבינה את כעסך, שהוא לא קטן מן הזעם שאני וכל אדם נורמלי חש. אחרי שלב הזעם אנחנו מתפנים למאבק ריאלי לשם פתרונות ריאליים, שפויים ומכבדים. בזה עדיף להתמקד.
גוני, גלוש נא מעט מטה ותראה שלאחר הכותרת הראשונה יש מאמר שלם, אותו ראוי לקרוא לפני שמגיבים. נושא העובדים הזרים הוא רק אחד האספקטים של הפרשה. לכל אדם יש זכות לעבוד במקום שבו הוא נדרש, וחובה לכבד את זכויותיו.
לעופר יהלום. תודה על הציטוט מאיר העיניים. עניין הזכויות של העובדים הזרים זנוח משום שהוא נתון תחת האפוטרופסות של משרדי התיווך. לכן צריכה להיות מחלקה משותפת לשלושת המשרדים הנוגעים בדבר שעובדיה יבטיחו קיום וכיבוד זכויות המטופלת והמטפל כאחת. יש הרבה מה לעשות – רק לא להרים ידיים ולא לפחד מהאוצר ו/או מן הלובי של משרדי התיווך-סיעוד-כאילו.
לניצן אביב, תודה על הרגישות והתובנות.
ואפילו עוד לא דיברת על "ההגיון" המופלא שבזכותו מואילים לאשר לאדם המרותק למיטה ולא שולט בצרכיו מטפל ל 9 שעות בלבד.
בפעם האחרונה שבדקתי, ביממה יש 24 שעות.
מה אמור הבנאדם לעשות ב 15 השעות שבהן הוא לבד? להירקב בתוך צרכיו, ולהישאר צמא, מטונף ורעש עד ששוב יגיע המטפל?
אכן סוציאליזם במיטבו:
"עריפת-ראשים (במובן מושאל, במובן מושאל… לבעוט אותם למעצר-בית ולמשפט, על בגידה חמורה בחברה ולשלחם, מיידית, לחינוך סוציאליסטי מחדש, כמובן, לא חלילה להניף גרזנים…) כללית, בקרב כלל המנגנון הציבורי והממשלתי, וב"ביטוח-הלאומי" ימש"ו ובמשרדי הפנים והאוצר בראש ובראשונה"
"לבטל, מיידית ולאלתר, את כל חברות "כח-האדם" (קרי: חברות-העבדים) ולאסור את כל אנשיהן."
אולי יש לדניאל המלומד בכמה אנשים מדובר שכן עלינו להתכונן בהקמת מחנות מעצר המוניים לחניוך מחדש?
אולי כדי לחסוך כסף ניתן להשתמש במחנות הסיניים הקיימים ולשפץ רק את המחנות בברית המועצות?
(תהיה: האם נולדת בלי שם? פשוט, אולי זה הטרנד החדש אצלכם השינויניקים, לא לתת שמות לבני-אדם, כי אתם נגד הגדרה עצמית נגד צווי-הפיהרר – אה, התאגידים)
כן, תתפלא, זהו סוציאליזם במאבק. זאת בשונה, כמובן, מן הנאורות הקפיטליסטית הדגולה, לפיה אמהות חד-הוריות נאלצות לרעוב ללחם ברחוב, עבדים "משונעים" מדר’-מז’ אסיה לכאן ובחזרה, בהתאם לשגיונות הבורסה בתל-אביב ומיליוני ילדים אפריקאיים (טוב, נו, מה אכפת לך? כולה שחורים, יענו שווארצעס) מתים ברעב, על-מנת לממן את "החלום האמריקאי" (כלומר: הסיוט העולמי). ועוד לא דיברנו, כלל, על כריתת יערות-הגשם, על-מנת שאתה וחבריך הטובים למועצת "שינוי", תאכלו להאביס עצמכם בהמבורגרי "אקסטרה-לארג’" במק’דונדלס. אבל, כמובן – זהו העולם הנאור: הישרדות החזקים, הכחדת כל השאר. חלומם המתוק, של מילטון פרידמן, אברהם פורז, אנטולי שצ’רנסקיי ואתה.
יש רק מוצא אחד: לחדול מיבוא עובדים זרים מחו"ל ולמסור את המשרות הסיעודיות הרבות של חולים כרוניים וקשישים סיעודיים לצעירות וצעירים ישראלים שיהנו משכר הוגן ואף גבוה, כראוי למי שגר/ה עם החולה 24 שעות ומטפל בכל צרכיו. כך יזרום כסף רב לפריפרייה ויוצא שם לצרכים שונים לרבות חינוך וחינוך ר=גבוה. יבוא עו"זים מחו"ל הוא שחיתות ולא בכדי השר לשעבר בניזרי (מאיזה מפלגה הוא?) עומד לדין על שוחד בהענקת רשיונות עבודה לעובדים זרים. תסביר לי קורינה איך היא מסנגרת על שיטה שבמסגרתה, כפי שהיא עצמה אומרת, העו"ז שהיא מעסיקה שילמה תיווך 5 אלף דולר במקום המחיר החוקי של כאלף דולר? וכי יש דרך למנוע זאת?
נכון אורית, די ליבוא הפועלים הזרים, הרי למה הבאנו מזרחים ואתיופים? שיסעדו השדרותים הצעירים את זקנינו המרקיבים, ינקו צרכיהם, ויסבלו שגיונותיהם, כך גם יבלו פחות תחת קאסמים ופצמ"רים, רווח לכל הצדדים.
גם למהגרי עבודה ["עובדים זרים" – המינוח המפלה המקובל,המגיעים לכאן ממדינות הרוב – מדינות "העולם השלישי" – עוד מינוח מפלה] – גם לעובדים קשי-יום אלו מגיעות זכויות עובד מלאות, עם כל התגמולים עפ"י החוק, ככל עובד אחר במדינה – ולא ניצול מחפיר ע"י מעסיקים נצלנים חסרי-לב ונטולי כל רגש אנושי [בכלל זה משרדי ממשלה!] תאבי ממון, המעביר אותם על דעתם!
אבל, האשמה העיקרית היא, כמובן, של קובעי המדיניות בממשלת ההון=שלטון, האטומה למצוקותיהם של רוב אזרחיה ובעיקר לשכבות המצוקה והעוני וגם לשכבות הביניים, בכללם הנכים, הקשישים, פגועי הנפש והחוסים במעונות השונים – המיועדים להפרטה!
אותה ממשלה קשת-לב ואטומה, על משרדיה השונים – צריכה לחסל מיד את כל חברות כח-האדם [חברות הקבלן] שצצו כפטריות אחרי הגשם, אותן חברות נצלניות של מקורבי השלטון מחד ולבטל לאלתר את "חוק ההסדרים" הבלתי דמוקרטי המוצע, על גזירותיו הרבות, שאין הציבור יכול לעמוד בהן, מאידך.
כל המזדהה עם הצורך בביטולו של "חוק ההסדרים" – מוזמן לחתום על עצומה באתר:
— קישור —
משמרות של "פורום הארגונים לביטול חוק ההסדרים" נפרשו היום בשעות הצהריים ברחבי הארץ וכן התקיימו היום, יום שישי בצהריים, שתי משמרות מחאה. אחת ברמת אביב ג’ והשניה מטעם חד"ש, שכללה גם "הייד-פארק" פתוח, בשדר’ רוטשילד פינת רח’ נחמני בת"א, בה נאמו, בין היתר, ח"כ דב חנין והח"כ לשעבר תמר גוז’נסקי.
בכל יום ראשון בשעה 16:30 מתקיימת משמרת מחאה מול בניין הממשלה ברח’ קפלן פינת דרך בגין [מול מגדלי עזריאלי].המזדהים מוזמנים להצטרף למשמרות המחאה הללו וליטול חלק בפעולות המחאה, בדרישה לביטולו של החוק המפלה הזה.
כתבת, "אין שום חסכון או הצדקה ביבוא עו"זים מלבד השוחד והשלמונים המתחלקים בין חברי המפלגה למיניהם".
אבל ככה כל המדינה הזו מנוהלת!! את בישראל, היא מדיינת-אל-קומביבינה. למה בדיוק את מצפה, אם לא לזה? מאז ימי הצעטלך עד הלום, הרי, כל דבר במדינה הזאת, נעשה אך ורק "לתועלת-המקורבים"… זוהי ישראל וזה טיבה!!
תודה דניאל. למלה נדרש יש גם מובן של "נחוץ". כמובן שאם כתבתי, זכותו לעבוד – הרי שלא מדובר בכפייה. העולם, אם רק לא ישתגע – ילך בדרך איחוד אירופה ברמה גלובלית וכל אדם יוכל לעבוד בכל מקום שבו הוא נדרש, בלי תיווך של מתווכים מתעלקים. מכאן שאכן, כל משרדי התיווך הם בעיניי, בעידן האינטרנט, מיותרים. על ההתעלקות כתבתי ברשימה.
למרבה המזל, שום עוול לא יכול להתקיים בלי שיתוף הפעולה של הקורבן וסביבתו. יש לנו אחריות לדרוש שינוי ולא להרפות עד שיוגשם.
טעות, אורית, אין שום סניגוריה ושום צידוק מסגרת.
מאידך, תביני ודאי שאינני יכולה להסכים למיון עובדים על פי מוצאם או אזרחותם. באשר לשכר המטפלים הזרים – בנוסף למשכורת הם מקבלים דיור, כמאה דולר לחודש דמי כיס, ביטוח בריאות וכלכלה מלאה, הבראה וחופשה שנתית – שמצטרפים יחדיו לשכר סביר. הניצול מתקיים רק כאשר לא מכבדים את הזכויות. אני ללורי רשמתי באנגלית פירוט מלא של כל הזכויות שלה על פי החוק.
באשר להתמדה בעבודה – המטפלת הזרה, ממש כמו הישראלית, יכולה לקום ולעזוב בלא כל התראה מקום לא ראוי – מהיום למחר. הדרכון שלה בידה ואין היא משועבדת במובן זה. היו בין המועמדות שראיינתי נשים שסיפרו שלא נתנו להם לאכול. (גם ‘לורי’, בימים הראשונים, לא העזה לאכול, ממש הייתי צריכה להעמיס לה על הצלחת ולעודד אותה שתרגיש בבית ותבשל לעצמה את האוכל שהיא רגילה לו).
אם רע לה, היא תחפש בכוחות עצמה ותמצא עד מהרה מקום טוב יותר. אין היא מחוייבת לקבל מקום חלופי מאותו מתווך שהביא אותה. לא שהם הפנימו זאת. המתווכת של לורי הייתה מסוגלת להגיד לי, "העובדת שלי נמצאת אצלך…" בו במקום הערתי לה שהעובדת אינה עבד ואינה רכושה. יותר לא ההינה להתבטא כך.
יחס של ניצול חי ובועט בישראל – בלי אפליה בין עובד זר או אזרח ישראלי. בתחום זה שורר אצלנו שיוויון, אין מה להתלונן…
לחיים ו.
מכבדת את הסארקאזם, אבל אנא – אנשי גיל הזהב לא נרקבים. לא אוהבת את צירוף המלים הזה. יש מצוקה וכאב לרוב – רוצה להחזיר את הכבוד לשם התואר ‘זקן’ – כמימים ימימה.
אנא, הביני: מהגרי עבודה מהעולם השלישי משלמים בארץ המוצא (פיליפינים וכו’) בין 5 ל-15 אלפי דולרים! הכסף מתחלק בין המאכערים בארץ המוצא ובין המכערים בישראל (הרוב לישראלים). אין שום דרך למנוע זאת ועד היום לא הועמד איש לדין.
זה דבר אחד. הדבר השני, תראי מה עולה לורי החביבה למעמד העובדים בישראל. מספר הקשישים והנכים עולה בהתמדה ונוצר מקצוע חיוני חדש של סיעוד. ניתן היה ללמד מקצוע חשוב זה את צעירותינו וצעירינו המוכנים לבצע מטלות קשות תמורת שכר הולם (הולם!!! לא אלף דולר!) וכך הכסף יתפזר בארץ ועובדות ועובדים צעירים יוכלו להשתכר יפה ולהעשיר את משפחותיהם ואחיותיהן הצעירות ילכו לאקדמיה ולחינוך גבוה. לשון אחר, אין שום חסכון או הצדקה ביבוא עו"זים מלבד השוחד והשלמונים המתחלקים בין חברי המפלגה למיניהם.
לא אמרתי אף מילה רעה ח"ו על לורי שלך ושאר העו"זים ואכן למדנו רבות מהעם הפיליפיני ורצוי וראוי שיתאקלמו כאן ויתערבו בנו, אבל את יודעת שהם זוכים ליחס משפיל מהשלטונות היהודיים של מדינה זו מתוך כוונות "טובות" של שמירה על טוהר העם והיזע. לא – אין לי דבר נגד הפיליפיניות, אבל יש לי חובה גדולה כלפי צעירינו וצעירותינו מהפרפריה.
נראה שאתה מנסה ליצור כאן שכבה פרזיטית שבתירוץ "איןלי" תחייה על חשבונה של שכבה עובדת ויצרנית. לפי כמות התגובות שלך כאןנראה שאתה בהחלט משתייך לשכבה שעובדת פחות ומקטרת הרבה יותר…ציטוטים נבחרים שלך : ,ידם אינה משגת לשלם את ליטרת הבשר התלת חודשית" – כן פשוט בואו ניתן בחינם לכמה אנשים – רק כמו כל סוציאליסט טוב שכחת שבחינם זה על חשבון מישהו אחר.סעיפים א- ד משעשעים במיוחד. נראה שאינך ממש מבין מה הולך באיראן אם אתה משוכנע שחמנאי פחות פונדמנטליסט מאלי ישי אבל זה נראה יותר נובע מבורות ופחות מביסוס. משעשע במיוחד רעיון ביטול הגבולות…דניאל – או שתלמד לפני שתכתוב משהו או שפשוט תוסיף בראש ההודעה "מודעה זו אינה מבוססת ונועדה רק לקיצוניים התומכים בפתרונות שאינם ריאליים", או לחילופין את הכותרת "נא להכין טישו אתם הולכים לצחוק במהלך השורות הבאות"
יפה כתבת, מסכים איתך לחלוטין. איחוד סוציאליסטי גלובלי = זו הדרך!!
שולח לך דואל בעניין.
(וכעת, משחשף השינויניק פרצופו האמיתי לעין-כל, אינני רואה עוד שום סיבה להגיב לו, או בכלל להתייחס אליו. ככל ט?רו?ל, מטרתו היחידה היא להפריע. נתעלם ממנו וילך)
דני.
לעובדי המוסד לביטוח לאומי ונערי האוצר יש משפחות, טפלו בהן והכל ישתנה
לאורית היקרה,
אני כמובן יודעות על העושק של המתכנים ‘משרדי כוח אדם’, בחו"ל וכאן. לא קראת את הרשימה? כתוב מפורשם ומומחש במקרה של לורי. מלבד זאת, גם משום שאני דוברת רומנית ואנגלית וגם משום שאני מקפידה להקדים שלום לכל מהגר/ת עבודה שנקרית לי בחנות המכולת או באוטובוס ולהקשיב לסיפור החיים – אני יודעת רבות וממקור ראשון על העוללות.
עניין אחר הוא העסקת ישראלים ובעלות שכר גבוהה מזה המשולם למהגר עבודה. מתוך כך:
א. מהי באמת עלות שכר המטפלת כאשר היא מהגרת עבודה?
ובכן, כלל העלות אמנם אלף – אלף ומאתיים דולר. לכך הוסיפי כלכלה מלאה ומגורים, הרי שתגיעי להכנסה של מעל לאלף וחמש מאות דולר. כך מתאפשר למהגרת העבודה להגשים את מטרתה – לחסוך את מלוא השכר המשולם לה בכסף. לולי העושק של אותם מאכערים ולו בשתי המדינות היה המימסד משתף פעולה כלשכות עבודה לכל דבר – כי אז היו המאכערים מחוסרי עבודה לחלוטין ומהגרת העבודה הייתה יכולה לשמוח בחלקה.
ב. האם הישראלים לא עובדים כמטפלים בשל מהגרי העבודה או שלהיפך, יש מהגרי עבודה משום שהישראלים לא רואים עצמם מתאימים לעבודה זו?
באמת זו עבודה קשה, פיזית,נפשית, חברתית.
כמה אנשים צעירים יסכימו לוותר על חיי חברה למשך שנים רצופות, לישון לא בדירה משותפת עם בני גילם או אצל ההורים, לוותר על זוגיות ועל המנעמים הצנועים של החיים?
ג. השכר.
רוב רובם של המטופלים אינם נמנים על העשירון העליון, ההיפך מכך. חלקם זוכים לגימלה מן הביטוח הלאומי שמשלימה רק חלק ממנו.
כפי שכתבתי ברשימה, מן הדין היה שהמדינה תכסה את מלוא העלות של שכר המטפלת, ולו משום שעדיין זה יהיה זול יותר מאשר אשפוז במוסד טיפולי. לכך צריך לשאוף ועל כך יש להיאבק.
ולכל המגיבים והקוראים, בין המיואשים ובין המאמינים ודורשים שינוי, אני מציעה, גם רואה כעשייה מועילה – כי תעשו ולו צעד אחד ראשוני: שלחו את הרשימה לשרים ולמנכ"ל לדוא"ל שמפורט למעלה, הרימו טלפון ללשכות, לתקשורת, שלחו קישור לחברים.
אתם רואים שמפלגת הגמלאים הגשימה את ציפייתי שלא תעשה מאומה, ולגבי שאר המפלגות כבר לא צריך חוש נבואה אבל בהחלט צריך להרעיש כי הנה יום רודף יום ומחר סבך, אביך, ואת/ה עצמך – כשכבר הכוחות לא ממש מברזל, עלול/ה לפגוש קיר כזה ממש.
לדניאל:
אני אסתפק בכך שלכל אדם, כולל הישראלים, תהיה הזכות לעבוד בכל חבל ארץ שיבחר. באשר לסוציאליזם, אם הוא מן הסוג המקויים בשוודיה, אני קונה. אך אנא, אל תגרר אחרי התורות הקיצוניות, אלה מאז ומתמיד מולידות רודנים ורודנות. עדיפה, בריאה ושפוייה מכל בעיניי החוכמה שב"חייה ותן לחיות".
ובאשר לתאגידים, הדרך לנהוג בהם היא להפנות גב, לא לקיים. כל אחת לפי יכולתה – מן הויתור על קניות בקניונים ובסופרמרקטים ועד לויתור על טלוויזיה וכן, מה נורא ואכזר, אפילו על הטלפון הסלולרי.
מאחלת שבוע של שמחות.
צודקת.