ההנהגה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, שנבחרה בוועידה שנערכה השבוע, מנסה לעשות את הבלתי-אפשרי: לפנות שמאלה תוך שמירה על מסגרת ממשלת האחדות הלאומית עם המפלגה השמרנית. ראשי המפלגה ניסו במהלך הוועידה שנערכה בסוף השבוע האחרון, להצביע על דרך חדשה כדי להתמודד עם המשבר החמור בתולדותיה. על פי הסקרים רק 26% מן הבוחרים שוקלים להצביע עבורה בבחירות הקרובות. זאת, כאשר עד 2002 המפלגה זכתה דרך קבע לתמיכתם של יותר מ-40% מן הבוחרים. הסיבה למשבר: הרפורמות האנטי-חברתיות שהמפלגה הנהיגה בעת שהקנצלר שרדר עמד בראשות הממשלה במסגרת הקואליציה עם הירוקים. אימוץ הגישה האידיאולוגית הניאו-ליברלית הביאה את המפלגה לקואליציה נוספת, הפעם עם המפלגה השמרנית היריבה של אנגלה מרקל.
די לינקה כאלטרנטיבה
החשש בפני הבאות היה לסימן ההיכר של הוועידה שנערכה בסוף השבוע שעבר. היעדרם של ראשי איגודים מקצועיים ואנשי ועדי עובדים בלטה במיוחד בין הצירים שנבחרו לוועידה. רובם עזבו את המפלגה ועברו אל מפלגת השמאל ("די לינקה") שהוקמה לפני כמה חודשים על ידי איחודם של פורשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת הדמוקרטיה הסוציאליסטית שבסיס כוחה בגרמניה המזרחית לשעבר.
מול הפיכת מפלגת השמאל לאופציה קבילה עבור מספר הולך וגדל של פעילים, בייחוד בתנועת העובדים, יו"ר הסוציאל-דמוקרטים שנבחר מחדש בוועידה, קורט בק, בחר לעשות שימוש בלשון "שמאלית" יותר. הוא קרא לערוך רפורמות בתוכניות שמפלגתו דאגה לקדם. בק שב והכריז שמפלגתו היא "מפלגת השוויון" וקרא להקים בגרמניה חברה "צודקת וסולידרית". עוד הוא תקף את ה"ליברליזם הקיצוני" של השותפים בשלטון, השמרנים של מקרל. הוא אף הציע הצעות מעשיות, בהן: הכפלת זמן הזכאות לדמי האבטלה שמקבלים המובטלים בני 50 ויותר. דמי אבטלה שקוצצו בצורה דרמטית על ידי קודמו בראשות המפלגה, שרדר.
אך יש בתוך מפלגתו המצפים שבק יפעל לביטול כל הרפורמות הניאו-ליברליות מבית מדרשו של שרדר. הדרישה היא כה חזקה, שאפילו שרדר בעצמו בדברו בפני צירי הוועידה קרא ל"תיקונים מהותיים" ברפורמות שהוא הנהיג. לדברי שרדר ה"רפורמות אינן קדושות". יחד עם זאת הוא הדגיש שיש "לערוך תיקונים אבל מידתיים".
בהנהגה סבורים שהקדמת הבחירות תהיה הרת אסון עבור המפלגה. שם חוששים שישלמו את מלוא המחיר מכישלון הרפורמות וההתמרמרות הקשה שהן מעוררות בקרב צעירים, גמלאים, מובטלים ואנשי האיגודים המקצועיים. לכן מצד אחד, הם קוראים לערוך שינויים במדיניות הממשלתית בכלכלה ובחברה, מצד שני הם אינם מוכנים לפרוש מן הקואליציה השלטת עד למועד הבחירות הקרובות בעוד כשנתיים.
גשר צר מאוד
הקנצלרית אנגלה מרקל לא נשארה חייבת ובשיחה עם עיתונאים היא אמרה ש"קשה להגדיר את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית כמפלגת השוויון". עוד היא התלוננה על ה"ירושה הקשה" שהיא קיבלה מידיה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומה"מחיר החברתי הכבד ששילמו הגרמנים בעקבות החלטות הקואליציה הסוציאל-דמוקרטית הירוקה". הייתכן שגם מרקל תקדם כמה שינויים בתוך הרפורמות וכך תוציא מידיה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הישג זה? כך חוששים ראשי הסוציאל-דמוקרטיים.
למדיניות המפלגה לאחר הוועידה יש סכנות וסיכונים לא מבוטלים: להתמיד במדיניות הקודמת תגרום לירידת כוחה, המשך הרפורמות לא יוסיף בוחרים והקדמת הבחירות לא באה בחשבון. הסכנה גם עורבת מבית. קבוצה של פעילים בתוך הסוציאל-דמוקרטיה, שהיא עדיין קטנה, סבורה שניתן יהיה להציל את המפלגה על ידי הצגת מצע חברתי מתקדם, ביטול כל הרפורמות והתחברות אל מפלגת השמאל. אופציה זו מדירה את שנתם של ראשי המפלגה.
כל העסק הזה נשמע בלתי-רציני בעליל.
"לפנות שמאלה תוך שמירה על מסגרת ממשלת האחדות הלאומית עם המפלגה השמרנית"…
אין. הפתרון היחיד עבורם: פיצול.
היום, בשעה טובה, למרות השביתה, היה לי שיעור ראשון במבוא לכלכלה באוניברסיטה העברית.
אומנם לא הופתעתי, אבל בוודאי התחלחלתי, לגלות שהמרצה מכריזה ברי"ש גלי כי הנחה היסוד החשובה ביותר של הכלכלה היא טבע האדם (לא פחות!!!) שרוצה להשיג תמיד יותר, ופועל תמיד להשיג כמה שיותר כסף.
עיון פשוט בכל ההיסטוריה של עד המאה ה-15 (וגם אז באירופה בלבד) מפריך את ההנחה הזאת, אבל מה לעניינם פעוטים כמו עובדות ולחוכמה הפרופסורית.
למעשה הדבקות בשטות הזאת היא כה חזקה, עד לחוסר יכולת להסביר תופעות פשוטות.
היה ב"הארץ" ראיון עם הר ד"ר מדופלם לכלכלה שעשה מחקר על טיפים (במסעדות וכו’).
הוא אומר שהבעיה העיקרית במחקר היתה להבין איך זה מסתדר עם הנחת היסוד בדבר הרצון להשיג כמה שיותר כסף…
בשנים האחרונות השכר בגרמנייה נעשה ממש בלתי אפשרי לרבים מהשכירים. ידידה של עובדת בברמן 9 שעות ביממה, ומביאה הביתה, עם משמרות לילה ושבתות, 900 יורו. והמים, החשמל התייקרו למימדים כמעט מפלצתיים, היא קבלה חשבון מים, (שהינו ממוצע שכיח), של 150 יורו. לפני זמן מה עבדה בחברת סקרים, ושאלה בדיוק בנושא זה ניסקרים רבים, ומשקי בית רבים מתלוננים באותה רוח: הכנסה מועטה עד כדי שערוריה, יוקר החשמל (הנידרש בפרט להסקה בחורף הקר) ומוצרי יסוד.
חיויתי דעתי כי הבעייה כאן היא הרוח הנאו ליברלית, שמקפדת את האיגודים המקצועיים ואת הסוציאל דמוקרטים. בתקופת וילי ברנדט בשנות ה-70, האיגוד המקצועי הקשור עם הסוציאל דמוקרטים היה חזק ותקיף, וגובשו נוהלים חשובים להשגת הסכמי שכר, כגון, דיון מרתוני ורצוף עם נציגי המעסיקים, בלא הפסקה (פרט לשרותים) האוכל מוגש במגשים, עד שמושג הסכם שכר by hook and by crook .
מצב השכירים עד לפני 15 שנה (בתקופת לה-פונטיין) היה טוב לאין שעור ממה שהוא היום. חיויתי דעתי גם שמה שמקפד מכוח המיקוח של האיגוד המקצועי, בעיקר בעבודה שכירה לא מקצועית, הוא מליוני ה-gastarbeitern , העובדים הזרים, הנימצאים, בשכרם הזול וזמינותם, ברקע העניין. שומרים אותם באי וודאות מסויימת, לעיתים נותנים לחוגי ימין ומרכז להשתלח בזכות הגבלות הגירה והגבלות אחרות, וכך מוזילים את עלותם, וכל זאת בשרות העניין המרכזי, הוזלת העבודה השכירה בכלל.
לא אשכח את המשפט האחרון שאמרה לי: כל חיי הפכו רק להווית עבודה מתמדת ויגע חסר נעימות וללא רווחת דעת כלשהי, כמו עבד.
אנא, הציבו זאת ולא הקודם]
בשנים האחרונות השכר בגרמנייה נעשה ממש בלתי אפשרי לרבים מהשכירים. ידידה שלי עובדת בברמן 9 שעות ביממה, ומביאה הביתה, עם משמרות לילה ושבתות, 900 יורו. והמים, החשמל התייקרו למימדים כמעט מפלצתיים, היא קבלה חשבון מים, (שהינו ממוצע שכיח), של 150 יורו. לפני זמן מה עבדה בחברת סקרים, ושאלה בדיוק בנושא זה ניסקרים רבים, ומשקי בית רבים מתלוננים באותה רוח: הכנסה מועטה עד כדי שערוריה, יוקר החשמל (הנידרש בפרט להסקה בחורף הקר) ומוצרי יסוד.
חיויתי דעתי כי הבעייה כאן היא הרוח הנאו ליברלית, שמקפדת את האיגודים המקצועיים ואת הסוציאל דמוקרטים. בתקופת וילי ברנדט בשנות ה-70, האיגוד המקצועי הקשור עם הסוציאל דמוקרטים היה חזק ותקיף, וגובשו נוהלים חשובים להשגת הסכמי שכר, כגון, דיון מרתוני ורצוף עם נציגי המעסיקים, בלא הפסקה (פרט לשרותים) האוכל מוגש במגשים, עד שמושג הסכם שכר by hook and by crook .
מצב השכירים עד לפני 15 שנה (בתקופת לה-פונטיין) היה טוב לאין שעור ממה שהוא היום. חיויתי דעתי גם שמה שמקפד מכוח המיקוח של האיגוד המקצועי, בעיקר בעבודה שכירה לא מקצועית, הוא מליוני ה-gastarbeitern , העובדים הזרים, הנימצאים, בשכרם הזול וזמינותם, ברקע העניין. שומרים אותם באי וודאות מסויימת, לעיתים נותנים לחוגי ימין ומרכז להשתלח בזכות הגבלות הגירה והגבלות אחרות, וכך מוזילים את עלותם, וכל זאת בשרות העניין המרכזי, הוזלת העבודה השכירה בכלל.
לא אשכח את המשפט האחרון שאמרה לי: כל חיי הפכו רק להווית עבודה מתמדת ויגע חסר נעימות וללא רווחת דעת כלשהי, כמו עבד.