יום אחד קיבל הצאר הרוסי פטר הגדול מתנה מחצרו של הקיסר העותמני – נער אפריקאי צעיר בשם אברם גניבל (זהו ההיגוי הרוסי של השם חניבעל – כמו שגאידמאק הוא ההיגוי הרוסי להאידמאק, כינויין של כנופיות הפוגרומיסטים באוקראינה). למרות שאפריקאים נחשבו לפראים, הנער הוכיח את פיקחותו וכשרונותיו, והצאר דאג שיקבל חינוך והכשרה צבאית. בבוא העת הגיע לדרגת גנרל, זכה במעמד של אציל רוסי ונשא צעירה רוסיה אצילה לאשה. הסיפור ידוע היטב, כי אלכסנדר פושקין היה נין שלו, וכתב סיפור לא גמור על קורותיו.
השבוע נזכרתי בסיפור הזה בגלל פרשה שפרצה סביב קבוצת ילדים אפריקאים בגילים בין שנה אחת ל-12, שארגון "צדקה" צרפתי עמד להטיס לאירופה. הם הוצגו כיתומים מדארפור, אזור הקרבות בסודאן, המושך אליו בימים אלה פעילות נלהבת ופומבית מאוד של גדולי עולם-הבידור. ברגע האחרון התברר שהם כלל אינם ילדים סודאנים, אלא ככל הנראה מצ’אד, ורובם ככולם אינם יתומים ויש להם משפחות המחפשות אותם נואשות.
הקבוצה נעצרה על ידי השלטונות של צ’אד ולאחר שהעיתונאים וצוות המטוס שהיו איתם שוחררו, חברי הארגון עצמם נאסרו וככל הנראה יואשמו בחטיפה. נאמר שהכוונה היתה למסור את הילדים לאימוץ על ידי משפחות באירופה – או, לחילופין, שהכוונה היתה להשתמש בהם כמקור לאברים שונים להשתלה. הייתי מוכנה להאמין שכל זה בגדר שמועות מרושעות וחשדות לא בדוקים, אבל ערוץ הטלוויזיה הצרפתי "פראנס-24″ הראה סרט שצולם על ידי אחד מן הקבוצה, המראה כיצד הם חובשים את ראשיהם וגפיהם הבריאים של הילדים ומטפטפים "דם" על התחבושות, כדי שייראו כמו פליטים מאזור קרבות. הילדים צחקו כי, מן הסתם, חשבו שזהו משחק.
מה שעצוב הוא שיש לכל זה היסטוריה ארוכה. הצאר פטר הגדול לא היה היחיד שזכה במתנה של ילד שחור. ילדים שחורים היו קישוט נפוץ למדי בחברה הגבוהה באירופה במאה ה-18. היו מלבישים אותם מחלצות והם היו נלווים לגבירות הנכבדות, נושאים את צעיפיהן או את כלבי-המחמד שלהן, וכדומה. עד היום אפשר למצוא בחנויות העתיקות באירופה ובצפון אמריקה פסלי חרסינה או עץ בגודל טבעי של עבדים קטנים שחורים כאלה, מחזיקים מגש או קנקן יין.
כמובן שהיום הדברים קצת שונים. משפחות לבנות המאמצות ילד אפריקאי אינן מתכוונות – לפחות לא בדרך כלל – להופכם למשרתים. אבל יש כאן אלמנט לא נעים. מתחת לכוונות הטובות (נניח שאין שום אמת בסיפור אודות אברים להשתלה) קיימת איזו התנשאות, איזו שביעות-רצון עצמית. הרי אין שום אפשרות שהילדים האלה ייחשבו לילדיהם הטבעיים של הוריהם המאמצים, ומכאן שבכל הקשר חברתי תהיה נוכחותם המחשה של צדקה, של מעשה-חסד. לפיכך אין פלא שהארגון הנ"ל לא היסס לקחת ילדים בריאים שיש להם משפחות משלהם ולהעבירם לאירופאים. ההנחה שהיא שבכל מקרה ייטב גורלם אם יילקחו מאפריקה ויגדלו באירופה, בחברה לבנה. גם אם לא יהיו משרתים לקישוט, הם יהיו קישוט פסיכולוגי על ראשיהם של המאמצים. זה לא דומה לאימוץ ילדים ממזרח אירופה, או אפילו מאמריקה הלטינית, כאשר אלה נעשים בצורה חוקית וביושר. זהו מעשה לא טהור.
איכשהו תמיד יעל לוטן מצליחה להתחיל מאמר באופן מעניין ולסיים אותו שהקורא מגרד בראשו במבוכת מה.
נשאלת השאלה, ממתי אימוץ זה מעשה חסד לילד? אימוץ ברב המקרים הוא מעשה חסד למאמצים, שרצו ילד עד כדי כך שהפכו עולמות ונסעו אלפי מילין והוציאו אלפי דולרים עד שאמצו אחד.
מדוע הגברת לוטן חשה בעצמותיה את אי הטוהר?
אולי משום ששחור = קורבן בכל הקשר וללא הקשר.
אולי משום שלבן = מנצל בכל הקשר וללא הקשר.
לפעמים מגיע מאמר שחושף את הסלט הפסודו-מוסרי שנמצא בחלק לא מבוטל מהדעות המושמעות בגדה, ועל כך תודתי ליעל לוטן.
אני המומה מההקשרים שעושה הגב’ לוטן, קפיצה מתיאור מעשה נפשע, ואין לי מילה אחרת לתאר את המעשה, למסקנה בדבר אימוץ על פי צבע. אני מכירה זוג "לבן" שאימץ ילדים שמוצאים מאתיופיה — האם הדבר פסול רק כי לא תהיה מראית עין שהם ילדים טבעיים של ההורים? ומה אם לא יהיו לבנים אלא חום בהיר?
"תרומת " כליה, איך שהיא לא נעשית, היא מסוכנת ביותר מכיוון שבניגוד לאמונה המקובלת אדם זקוק לשתי כליות: מיליני שנות אבולוציה הותירו את האדם עם שני אברים פנימיים כאלה, מכיוון ששהסיכוי לכך שכליה תפסיק לתפקד הןא גבוה למדי.
התופעה של רצח לשם מכירת אברים נפוצה. יש מעט מידע והרבה שמועות ודומני שהפתגם "אין עשן ללא אש" הולם את העניין. האם יתברר בדיעבד שהחידוש המדהים של השתלת אברים, שהמבוגרים ביננו חוו את ראשיתה ואילו הצעירים הכירוה מילדות כעניין מקובל ורגיל תתגלה כהמצאה שטנית בדומה לגילוי האנרגיה של ביקוע הגרעין ו"רתימתה לטובת האנושות"? לאן הולך עולמנו? אני מקווה שהתגובות השטחיות לא יצננו את מוחה המקורי של לוטן.
למתן,
אם מטרת הטקסט היא לגרום לנו לפשפש במעשינו אז הוא מפספס בגדול, הטקסט גורם(לי בכל אופן)לרצות לפשפש בהקשרים של יעל לוטן. טענתה של יעל לוטן מופנית לסוג של אימוץ שכמעט לא קיים במקומותינו. אימוץ מהסוג שפשט לאחרונה בקרב סלבריטאיות מסויימות המאמצות ילדים מאפריקה, למקרים(הבודדים) הללו ניתן אולי לייחס אינטרסים יחצני"ים ואחרים. נוהג זה לא מייצג אימוץ בשום צורה ואופן.
אימוץ ברוב רובם של המקרים הוא מענה לתחינתם של המאמצים, הגשמת חלומם ופרי של מאמץ ניכר ויקר פיננסית ונפשית.
צבעו של הילד המאומץ הוא עניין רק לצקצקנים מקצועיים וגזענים, אני משער שיעל לוטן אינה ממין האחרונים.
תודה רבה על תגובתך
התגובה תתפרסם לאחר שתאושר על ידי מערכת האתר בהתאם לתקנות האתר.
לשני המגיבים שלפני –
אני דווקא שמח על אי השקט שהמאמר של יעל משרה על קוראיו. מי שמחפש ודאויות מוסריות של שחור ולבן, עדיף שיילך לאתרי שו"ת ולא לגדה השמאלית. כרגיל, אני לא מסכים עם כל מלה של יעל, אבל תפקידו של טקסט רדיקלי וביקורתי היא בדיוק לגרום לנו לפשפש במעשינו ובמעשי חברינו ולהבין את מקורותיהם.
אני לא חושב שיעל קוראת פה קריאה גורפת נגד אימוץ ילדים אפריקאים, אלא רק מצביעה על חלק מהמניעים (הלא-מודעים ודאי) של המאמצים.
ל- "לבהקשר לזה":
ובהקשר לזה – צריך היה לחזות בסרט, שהוקרן בסינימטק בת"א, על "תרומת כליות" מאולצת, באיראן של ימינו, ע"י גברים ונשים צעירים, שנאלצים, בלית ברירה, למכור את כלייתם, כדי לשלם את חובותיהם או כדי להתקיים, תמורת כאלפיים-שלושת דולר בלבד ואת הסיפור על הרופא הישראלי שהפנה חולה באי-ספיקת כליות, שנכחה בדיון שנערך לאחר הקרנת הסרט – לניתוח בטורקיה ע"י עמית שלו וגבה תמורתו סכום של מאה ועשרים אלף דולר! עפ"י דבריה, ולשמוע את התגובות האוהדות של הקהל שנכח באולם. מזעזע!
נשאיר אותם שם למות ברעב ובמלחמות ונשאר צודקים וטהורים.
איך זה שהגב’ לוטן שוכחת את פרשת ילדי תימן כ 4000 שנחטפו ונמכרו ע’י ההגמוניה האשכנזית, קל לדבר על הרוסים והצרפתים תוך התעלמות ממה שקורה מעבר לרחוב, זה די אופייני למרבית הדיונים המתנהלים באתר אינטליגנציה עליונית זה ,של בני מעמד התמיכה בשד העדתי האשכנזי…בחורבן הציונות מסלפת האמת ננוחם.
למגיב/ה מעלי:
תגובתך מעידה על אופיך הצדקני, נצלני והבלתי מוסרי בעליל.
בדיוק כך מתבטאים רוכשי הכליות, ממדינות המאפשרות את מכירתן, בסין, בטורקיה ובמדינות בהן צעירים נקלעו למצוקה: "אני ואפסי עוד"!
למגיב שמתחתי: הם תוכל להביא סימוכין לגבי פרשת ילדי תימן ש-4000 מהם נחטפו ונמכרו על-ידי ההגמוניה האשכזנית?