הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בנובמבר, 2007 38 תגובות

יום השנה ה-90 למהפכת אוקטובר צוין בימים אלה בכל העולם. אבל כל מי שמתעניין בהיסטוריה של ברה"מ מתקשה למצוא ספרים על כך בשפה העברית. מעטים הם הספרים שפורסמו בעברית בשנים האחרונות על מהפכת אוקטובר. אך דווקא לפני מספר חודשים ראה אור בעברית הספר "לנין", מאת רוברט סרוויס (תירגם מאנגלית: אריה חשביה), בהוצאת ספרית מעריב. ספר בו כמעט 600 עמודים. זהו ספר נוסף בשורה של ביוגרפיות על מנהיגים, שפורסמו בשנים האחרונות והמציפים את מדפי חנויות הספרים ומציב בפני הקורא דילמה קשה. במה לבחור? האם לקרוא דווקא את "לנין" מאת ההיסטוריון שפעם נחשב לאחד החשובים בהיסטוריה חברתית של רוסיה ושל ברה"מ?

מי שעומד מול ארון הספרים "ביוגרפיות המנהיגים" הגדוש יכול לפסוח על ספרו של ההיסטוריון הבריטי סרוויס שעניינו מנהיג הבולשביקים ולדימיר איליץ’ אוליאנוב, שכונה "לנין". זהו ספר ארוך, מסורבל, מלא פרטים לא חשובים ושתורגם ברישול. מי עשוי להפיק את מירב התועלת מן הביוגרפיה של מנהיג מהפכת אוקטובר? כותבי חידוני טריוויה. האם סבו של לנין היה יהודי? התשובה היא חיובית. האם לנין העדיף לנסוע במכונית או לרכוב על אופניים? לנין כנראה היה איש סביבה, עמוק בארון, והוא אהב מאוד טיולים בטבע, רכיבה על אופניים והליכה למרחקים. מהו דגם מכונית השרד שברה"מ הצעירה העמידה לראשותו של לנין: לאדה, דצ’יה או רולס רוייס? כאן התשובה מפתיעה: לנין נסע ברולס רוייס חבוטה שהיתה שייכת בעבר למשפחת הצאר המודח. כל התשובות נלקחו מתוך הספר ויש עוד שפע של פרטים על משפחתו ומחלותיו של לנין וגם על הבתים בהם הוא התגורר ברחבי אירופה המערבית והצפונית; ואף על המאכלים שהיו אהובים עליו.


אבל שפע הפרטים שבספר אינם יכולים להסתיר את כוונת המחבר: ההיסטוריון סרוויס רוצה בכל מעודו לפרסם כתב אישום נגד המהפכן לנין. לעתים נדמה שסרוויס הפנים אי-אילו שיטות של האוכראנה (הבולשת הפוליטית של הצארים, הידועה לשמצה) כדי לכתוב את קורות חייו של לנין. כבר בהקדמת הספר מדגיש המחבר ש"התברר שהחשדות בני שנים היו נכונים" (ע’ 33). ההיסטוריון העוסק בחשדות אינו עוסק בהיסטוריה, הוא בלש; וסרוויס הוא בלש די בינוני. סרוויס הבלש מצטיין בכתיבת עשרות עמודים העוסקים בצורה די אובססיבית בקורות משפחתו של לנין, משפחת אוליאנוב, כולל הסבא היהודי המומר. לדבריו, מחקרו פורץ דרך כי הוא נמנה עם החוקרים הראשונים שהצליחו לחדור אל קודש הקודשים של הארכיונים הסובייטים: ארכיון הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. אבל התוצאות הן דלות ביותר.


כך שהדו"ח עם המידעים שנאספו אודות המהפכן ומנהיג הבולשביקים ולדימיר איליץ’ אוליאנוב, המכונה לנין, הוא דל. כמו כל דו"ח שנכתב על ידי בלש הוא עמוס לעייפה בפרטים לא חשובים. אבל הדברים החשובים באמת – או שאין להם ביסוס במחקר או שהמחבר אינו מייחס להם חשיבות רבה. כך מוקדשים בספר יותר עמודים לסבא יהודי (כן, המומר) של לנין מאשר למהפכת 1905, ה"חזרה הכללית" לקראת מהפכת אוקטובר שהתחוללה ב-1917.


גם "הגילוי" לפיו לנין היה סוכן גרמני, שפעל כביכול בשירות המודיעין הגרמני במלחמת עולם הראשונה על מנת להחליש את האימפריה הרוסית, אשמה השבה ועולה כמעט בכל מחצית הספר; אין לה כל סימוכין במחקרו של סרוויס. כפי שאין לה סימוכין במציאות. סרוויס מדגיש ש"קיימות ראיות נסיבתיות שהגרמנים העמידו כספים לרשות הבולשביקים" (עמ’ 281) ובהתייחסו ללנין עצמו הוסיף המחבר "ב-1917, כשמפלגתו קיבלה כסף מברלין, הוא לא ראה עצמו כסוכן גרמני, כשם שהשלטונות הגרמניים לא חשבו שהם קנו אותו לצמיתות. כל צד בטוח שהוא מוליך שולל את הצד השני" (ע’ 362). שאלת "כספי גרמניה" היתה חשובה עד מאוד לאויבי המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה כי היא היתה ההוכחה האולטימטיבית לפיה המהפכה לא היתה אלה קנוניה של "יהודים וסוכנים גרמניים". היו יהודים רבים בסביבתו של לנין, ועל פי סרוויס לנין חיבב יהודים, אבל המחבר לא מעניק לקורא ולו הוכחה קלושה אחת שאכן האימפריה הגרמנית העניקה סיוע כלשהו לקידום מהפכה חברתית מן היסוד באימפריה הרוסית היריבה. ועוד פנינה מתוך הספר: "לאחר מתומכיו באותה זמן אמר לנין באורח בוטה, אף על פי שכדרכו התקשה בהגיית העיצורים: ‘פוליטיקה היא עסק מלוגלך!’" (כך בספר, ע’ 185). למי אמר לנין דברים אלה, באילו נסיבות, איפה ומתי? לבלש סרוויס פתרונות.


התרגום המרושל של המתרגם הוותיק אריה חשביה לא תורם רבות לקריאה הרצופה של הספר. יתכן והתרגום נעשה במהירות (ואלה המכירים את שכר המתרגמים יכולים להבין מדוע), יתכן שזו שאלה של עריכה. אבל הספר רצוף שגיאות תרגום. הבלבול בין המושג "אינטרנציונליסטי", הדוגל במהפכה חברתית במספר מדינות, לבין המושג "בינלאומי" הוא רק אחד מהם. מהו אותו "מדרג החברתי" העולה לעתים קרובות מן הספר? מדוע ההון הפיננסי הפך בתרגום ל"הון כספי"? מאיפה בכלל צמח המושג הזה – "הון כספי"?


מהפכת אוקטובר ומחולליה, ולנין בראשם, ראויים למחקר מעמיק יותר ולאו דווקא לכתב אישום בן 600 עמודים. בהמתנה לביוגרפיה מעמיקה יותר שתתמודד ביתר הצלחה עם לנין, האיש והמהפכן, לא ניתן אלא לשוב אל הספרים מהעידן הסובייטי. יתכן ולא כל פרט בספרים אלה עומד במבחן ההיסטורי, אבל הם ללא ספק מקור מידע וניתוח. הם גם נחוצים יותר לכל אלה המחפשים בעבר תשובות למצוקות הפוליטיות והחברתיות של היום. אותם ספרים, שחלקם תורגמו לעברית, חשובים יותר מ"לנין" של סרוויס.

תגובות
נושאים: מאמרים

38 תגובות

  1. יובל הלפרין הגיב:

    גיוס רוזה לוכסמבורג כאופוזיציה ללנין…
    מדובר בכמה משפטים ממאמרה של לוכסמבורג "המהפכה הרוסית", שרובו ככולו תמיכה במהפכה הבולשביקית וסולידריות עמה.
    בקטע המדובר היא ביקשה לא לחקות באופן מכני את מה שעשו הבולשביקים ברוסיה בהתאם לתנאים בארצם שלהם.
    בהמשך יש ביקורת, המופנית בעיקר כלפי טרוצקי, על עצם הבוז שרחש להליכים פרלמנטריים באשר הם, אבל תמיד תוך תמיכה עקרונית לא רק בסוציאליזם באופן כולל ומופשט, אלא במהפכה שהתרחשה בפועל וב"מפלגתו של לנין".

    עובדה היא שאת מאמרו נגד צעדי הדיכוי הפוליטי ונגד צביונה החד מפלגתי של המהפכה הפנה לנין כלפי קרל קאוטסקי ולא כלפי רוזה לוכסמבורג ("המהפכה הסובייטית והרנגאט קאוטסקי").

    עובדה היא גם שרוזה לוכסמבורג וקארל לבנכט ניסו להכריז כמה חודשים אחרי פרסום "המהפכה הרוסית" רפובליקה סובייטית בגרמניה, ברוח מהפכת אוקטובר, ושניהם נרצחו כי הדיכוי הפוליטי – תופעה הכרחית לכל מהפכה באשר היא – הופעל נגדם בטרם הספיקו הם עצמם להפעילו, אולי כי במערב אירופה הייתה למפלגות הפועלים רתיעה גדולה יותר כלפיו מאשר ברוסיה.
    ועל זה ניתן לומר (תוך רוויזיה של המשמעות המקורית): "טוב הכלב החי מהאריה המת…"

    בפועל, המהפכה הסוציאליסטית הפכה לעובדה עם פיזור האספה המכוננת וקרסה עם התבססות הגלסטנוסט הבוגדני של גורבצ’וב, כך שההיסטוריה הוכיחה שמהפכה סוציאליסטית בעולם קפיטליסטי אינה יכולה להתקיים באמצעים פרלמנטריים.

    גם הדמוקרטיה הליברלית-פרלמנטרית עצמה לא באה לעולם באמצעים ליברליים-פרלמנטריים, אלא בלהב הגיליוטינה.
    ככלל, ככל שיעדם פוליטיים מרחיקי לכת יותר, יש לצפות שהגשמתם תחייב דיכוי פוליטי עמוק יותר.
    אני לא חושב שזה מחייב את מה שעשה סטלין, כי יש הבדל בין מלחמה באויבי המהפכה, כשברור שמתנהלת מלחמת אזרחים ומלחמת אינטרוונציה נגדה, לבין חיפוש אובסיווי אחר אויבים אמיתיים ומדומים, ולבסוף מציאתם "מתחת לפנס" (קרי: בשורות המפלגה עד לצמרתה הגבוהה).
    אחרי ניצחון המהפכה ידע לנין למתן את יעדי המהפכה כדי למתן את הדיכוי הכרוך בה, ובזאת מתמצה לדעתי הרעיון שסביב ה"נא"פ", שאותו ביטל סטלין.

    בזמן לנין היו חילוקי דעות בין לנין, טרוצקי, בוכרין, זינובייב, טומסקי, ריקוב וכו’ וכו’, אך הדבר לא הביא להעמדתם לדין ולהענשתם בחומרה של אלה שדעתם לא התקבלה.

    בנאום לציון ארבע שנים למהפכת אוקטובר אמר לנין:

    "אנו חשבנו כי על פי ציוויים ישירים של המדינה הסוציאליסטית נוכל להסדיר בדרך קומוניסטית את הייצור המדינתי ואת חלוקת המצרכים בארץ זעיר-איכרית. החיים הראו את טעותנו.
    "למן אביב 1921 אנו מעלים תפיסה מסוג רפורמיסטי. לא לשבור את ההוויי הכלכלי-חברתי הישן, את המסחר, את המשק הזעיר, את הקפיטליזם ולהשתלט עליהם בזהירות ובהדרגה.
    "בנקודה זו בעיקר שברו המהפכנים את מפרקתם, משהיו מתחילים לכתוב את ‘המהפכה’ב-מ’ רבתי מעוטרת, מעלים את ‘המהפכה’ למין אלוהות כמעט, מאבדים את העשתונות, מאבדים את הכושר לחשוב בקור רוח ובצלילות דעת".

    זה ההבדל בין סטלין ללנין.
    אפשר למצותו בפתגם הרוסי העתיק:
    "תן למוז’יק להתפלל לאלוהים, והוא ישבור את המצח." אפשר להשתחוות לאיקונה בלי לשבור את המצח…

    לסיכום, אני לא מקבל את השקפתו של ג’ורג’ בוש – ולמרבה הצער ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם של גדעון ספירו – שלפיה העולם אינו מתחלק לטוב רב מפלגתי ולרע חד מפלגתי.

  2. גדעון ספירו הגיב:

    גם לי היה הטקסט מוכר ממוסף הארץ ספרים, אבל אינני מתרעם על כך, שהרי לא כל גולשי הגדה השמאלית מנויים על הארץ.
    לגופו של נושא, אני סבור שדוידי נטפל בביקורת לזוטות כמו טעות תרגום כאן, או פרט שולי בתולדות לנין שם.
    ראשית, ביוגרפיה מטבע הדברים כוללת גם מידע על "הפכים הקטנים", מה האיש אהב, איזה אוכל, מה היו יחסיו עם משפחתו, מהי השושלת המשפחתית
    ועוד כל מיני רכילויות מענייות. לעניינים אלה באמת צריך לפעמים כישורי בלש. בעצם כל כותב ביוגרפיה הוא מכורח כתיבתו גם בלש ברמה זו אוא אחרת.
    שנית, קשה לי להניח כי מה שמאפיין את 600 דפי הביוגרפיה הוא רק בלשות ורכילות. בוודאי הקדיש את מרבית ספרו ללנין הפוליטיקאי, הקומוניסט, הבולשביק, איש המפלגה, באחת -פעילותו הפוליטית.

    לי נראה כי מה שמפריע לדוידי זו העובדה שכותב הביוגרפיה כתב ספר ביקורתי ולא כל כך ידידותי על לנין. במקום להתמודד עם כך, הוא בורח לחיק החם של הספרים מטעם שיצאו בברית המועצות, מופרכים ומסולפים ככל שיהיו,ומוצא בהם ניחומים.
    לנין הקים דיקטטורה מפלגתית נוקשה שבשבעים שנות קיומה התאפיינה בדיכוי ובהפרת זכויות אדם. מיליונים שילמו על כך בחייהם ובחירותם. העצוב הוא לטעמי שדוידי לא הסיק מכך מסקנות, וממשיך לחגוג את מהפכת אוקטובר כאילו מדובר היה באביב העמים ולא בחושך מצרים.

  3. לנין הגיב:

    המאמר הזה פורסם לפני כחודש ב"הארץ".
    נראה לי שמן הראוי היה לעשות בו שינויים מתאימים לקהל של הגדה, ולא לפרסם את החומר ה"פרווה" המיועד לקוראי "הארץ".

  4. הבנת הנקרא הגיב:

    קראתי את המאמר במוסף הספרים של "הארץ", וקראתי את המאמר על לנין באתר הגדה השמאלית. הנושא הוא אותו נושא, אבל המאמר הוא שונה. נא לקרוא, בבקשה, את שתי הגרסאות!!!

  5. פרדי הגיב:

    מדוע למחזר ב"גדה" סקירות שהתפרסמו כבר לפני חודשים בעיתון השמאל החופשי?

    — קישור —

    מעמד הפועלים צמא לחומר חדש ומתסיס

  6. דורית שיקרס. הגיב:

    לפני מספר חודשים ראיתי את הספר ב"צומת סופרים" וקניתי אותו. קראתי אותו בקושי רב ואני מסכים עם הביקורת של ד"ר דוידי: הוא כבד, הוא לא מעניין והוא ראה אור אך ורק כדי לפגוע בלנין משיחנו.

  7. פ.ר. הגיב:

    כדרך אגב… ספרו של ד"ר אפרים דוידי, "עבודה, הון ושלטון – עשור בתולדות תנועת הפועלים בארגנטינה 1966 1976″ עומד להתפרסם בהוצאת רסלינג

  8. קומוניסט הגיב:

    אני דווקא קראתי את המאמר ב"זו הדרך"…

  9. אשר פרוליך הגיב:

    לגדעון ספירו:

    אם הייתה בודק את פרטי ההסטוריה הייתה
    מגלה שהיה זה סטלין ולא לנין שהקים משטר
    ביורוקרטי שהתאפיין בדכוי במשך 70 שנה.
    אבל פרטים "שוליים" אלה לא חשובים לך
    כי יש לך קושי בהבחנת פרטים.
    היה מעניין יותר אם הייתה מגיב,למשל,על
    אחד הספרים שכתב לנין,"האימפריאליזם,השלב
    האחרון של הקפיטליזם",אבל שוב, פרטים
    "שוליים" אלה לא חשובים בעינך,ואתה מעדיף
    לזרוק את התינוק יחד עם המיים המלוכלכים
    של האמבטיה.

  10. אבירם לדוידי הגיב:

    הסבר לי בבקשה מה ההבדל בין סרוויס "שהפנים אי-אילו שיטות של האוכראנה (הבולשת הפוליטית של הצארים, הידועה לשמצה)"
    לבין מיודעינו הקג"ב?

  11. גדעון ספירו הגיב:

    לאשר פרוליך,
    דומה שאתה הוא זה שלא מבחין בפרטים. יש לי בבית חלק ניכר מכתבי לנין שהופיעו בעברית, הוא כתב הרבה על חשיבותה של האלימות תחת שלטון המפלגה, קבע כי רצון העם מתבטא ברצון המפלגה, וכי "שלטונו של מעמד אחד מוציא מן הכלל חופש ושוויון".
    לנין פירש את הביטוי של מרקס "דיקטטורה של הפרולטריון", כ"שלטון בלתי מוגבל המיוסד על אלימות ואינו כבול בשום חוקים" (1906 לנין-כרך ט’ ע"ע 94-95, ועל כך חזר לעתים קרובות לאחר מהפכת 1917, למשל ב-1920 כרך כ"ה ע’ 436).
    "תרומתו המיוחדת של לנין הייתה השימוש באמצעים טרוריסטים נגד יריבים סוציאליסטים, והכרת הצורך להשתמש בטרור אפילו נגד הפרולטריון במקרה של אותם פוסחים על שתי הסעיפים שאינם מוכנים לקבל עליהם את הנהגת הבולשביקים – ‘הפרולטריון למחצה’ כפי שקרא להם לנין לפעמים" (ליאוניד שפירא – המפלגה הקומוניסטית הסובייטית – הוצאת עם הספר 1961).
    "שום קומוניסט לא היה מוכן להתנצח עם הודעותיו החוזרות ונשנות של לנין כי בית הסוהר הוא המקום היחיד למנשביקים ולסוציאל רבולוציונרים" (שם ע"ע 189-190).
    כמו כן ראוי להזכיר את הויכוח של רוזה לוכסמבורג עם לנין שחלקה על "סוציליזם של מפלגה אחת" שסותמת פיות לזרמים סוציאליסטים אחרים.
    שום קוסם לא יוכל לשנות את העובדה שלנין יצק את התשתית הפוליטית והאידיאולוגית לשלטון של מפלגה אחת, ובלעדיה סטלין לא היה יכול לעשות מה שעשה.

  12. אליעזר בן יהודה הגיב:

    "מידעים" לא נכתבת ברבים, אלא ביחיד בלבד: מידע. האם עורך האתר יודע עברית?

  13. יובל הלפרין הגיב:

    תיקון שתי השורות האחרונות בתגובתי הקודמת:

    "…שלפיה העולם מתחלק לטוב רב מפלגתי ולרע חד מפלגתי."

  14. יובל הלפרין הגיב:

    אבקש לתקן את שתי השורות האחרונות בתגובתי הקודמת:

    "…שלפיה העולם מתחלק לטוב רב מפלגתי ולרע חד מפלגתי."
    (המילה "אינו" מיותרת)

    תודה

  15. לנין הגיב:

    יובל הלפרין כותב- "גם הדמוקרטיה הליברלית-פרלמנטרית עצמה לא באה לעולם באמצעים ליברליים-פרלמנטריים, אלא בלהב הגיליוטינה".

    צריך להוסיף כי רק חלק מהמוסדות של המדינה כפי שאנחנו מכירים אותה באו לעולם בלהב הגליוטינה.
    חלקם היו קיימים מאות שנים לפני זה כתוצאה מהתפתחות הבורגנות.
    הדמוקרטיה "האמיתית", כלומר לא מוסדות פרלמנטריים, אלא זכות בחירה כללית, יום עבודה קצר וכו’ הושגו ע"י מעמד הפועלים ובמידה מסויימת הזעיר-בורגנות, באמצעים של שביתות,הפגנות ולפעמים אפילו מלחמות מתרסים.
    הדמוקרטיה הליברלית היא לא תוצאה בלתי נמנעת של שלטון הבורגנות, לפחות לא מהבחינה שהבורגנות נותנת אותה מרצונה הטוב.

    בכלל צריך להבין מה זו דמוקרטיה בהקשר היסטורי-סוציולוגי יותר רחב.
    בניגוד לאידיאליזציה הרומנטית של הדמוקרטיה בימינו, שטוענת כי הדמוקרטיה היא המוסר בהתגלמותו וכו’ (וכמובן עטופה בתכריכי אידיאליזם גסים, ועם או בלי קשר מקבלת אופי דתי), צריך לנסות להבין מהי דמוקרטיה מבחינה חברתית.
    דמוקרטיה היא קודם כל מצב חברתי, שמצריך תנאים חברתיים מסויימים, ולכל אורך ההיסטוריה הצריך מאבקים כדי להשיגו, וכלל ריאקציות של מי שהדמוקרטיה לא תאמה את האינטרסים שלו.
    באתונה (ובכמה ערים יווניות אחרות) הדמוקרטיה התפתחה כתוצאה מעלייתו של מעמד הסוחרים ובמידת מה בעלי המלאכה, שבגלל חשיבותם וכוחם בחיי הכלכלה האתונאית יכלו לתבוע זכויות פוליטיות מהאריסטוקרטיה שחייה על ניצול עבדים באחוזות.
    אז גם היתה בד"כ חלוקה מעמדית ברורה, כאשר האריסטוקרטיה מתנגדת לדמוקרטיה ולמעשה כל תולדות אתונה שזורים בניסיונות הפיכה אריסטוקרטיים (לפעמים מוצלחים), הסוחרים תומכים בדמוקרטיה מצומצמת- להם ולאריסטוקרטיה, והפבלאים תומכים בדמוקרטיה כללית (כללית, הכוונה כמובן כלל האנשים החופשיים, זה לא כולל את העבדים).

    כך גם בימינו, בניגוד לקשקושי "האמנה החברתית" וספרי מדע המדינה הבורגניים, הדמוקרטיה היא לא תוצאה שאנשים "הבינו" שדמוקרטיה זה הכי מגניב, ודמוקרטיה היא לא תוצאה של "ניהול נבון ונאור" ולא מעשה כלל אנושי של החברה כולה כקולקטיב אחיד (התפיסה הבורגנית הרגילה), אלא, כמו במקרה של אתונה, תוצאה של מאבקים מעמדיים.
    המוסדות הפרלמנטריים בחלקם התפתחו כתוצאה מהמאבק של הבורגנות להשיג זכויות בתוך החברה הפיאודלית, והחוקים שכיום נהוג לתפוס אותם כמהות הדמוקרטיה (זכות בחירה כללית וכו’) לא ניתנו מרצונה הטוב של הבורגנות לאחר שהיא כבשה את השלטון, אלא הושגו במאבקים קשים ומרים של מעמד הפועלים כנגד הבורגנות.

    בהקשר זה גם צריך להבין מה יהיה האופי של כל מהפכה, ובפרט סוציאליסטית, בעתיד.
    אם הגדעון ספירואים משלים את עצמם שבאמצעים של דמוקרטיה פרלמנטרית אפשר להגיע לסוציאליזם, או שמהפכה יכולה להצליח בלי לדכא את הבורגנות, הם כמובן טועים.
    מכיוון שאנחנו רואים שדמוקרטיה משמעותה שמעמד אחד מכיר בכוחו של מעמד אחר ונותן לו זכויות פוליטיות, ברור שכל מהפכה שמטרתה חיסול הבורגנות כמעמד לא יכולה להעניק לבורגנות זכויות פוליטיות (לפחות לא בתור בורגנות).
    אין כאן כמובן כוונה להצהיר שכל המכלול שנקרא דמוקרטיה הוא רע, הרי המטרה העיקרית של מהפכה סוציאליסטית היא הרחבת הדמוקרטיה במובן של חיסול המעמדות,הרחבת השיוויון, היכולת להחליף כל פקיד ציבורי בכל רגע בבחירות דמוקרטיות וכו’, והכי חשוב, האנשים לוקחים אחריות על גורלם, משתחררים מהניכור ומהפטישיזם.

  16. עופר ליובל הגיב:

    מבחינה היסטורית אתה לא מדייק לגבי הנא"פ. נכון שבמישור הכלכלי נעצרה בשנות ה-20 הלאמת הקרקעות ואפילו נהפכה במידה מסויימת, אבל במישור הפוליטי דיכוי המתנגדים לשלטון הלך והחמיר כל הזמן; דווקא עם הנהגת הנא"פ ב-1921 חוסלו כל שאר המפלגות.

  17. מידעים תשובה לבן-יהודה הגיב:

    למר אליעזר בן-יהודה (האיש והרחוב): מאז חידוש השפה העברית לפני כמאה שנה, חלו אי-אלו תמורות בשפה. המילה "מידעים" היא מילה שבשימוש המשטרה, צה"ל ו"כוחות הביטחון" האחרים. כאשר רוצים ללכוד פלסטיני או להוציא אותו להורג ללא משפט ("סיכול ממוקד" בעברית בת ימינו) עושים שימוש במילה "מידעים". למשל: "בידי שירותי הביטחון מידעים רבים אודות פלוני או אלמוני הקושרים אותו באירוע חבלני". שוב "מידעים" מלשון "מידע", כפי ש"רכבים" זהו מושג שמקורו ב"כלי רכב" ותודות לצה"ל (לכוחות הביטחון האחרים, כמובן) הפך עם השנים ברבים מ"כלי רכב" ל"רכבים".

  18. אנג’לו-’הון כספי-"סטליניזם" או מרקסיזםלניניזם הגיב:

    כל מי שקרא בעיון את ה-"אימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם" של לנין, בוודאי יודע מה זה ‘הון כספי’ (שם, מונח זה מופיע יותר מארבעה פעמים. אצל מרקס, הוא מופיע יותר מארבעים פעם). אלה שלא רוצים לקרוא את המחקר המדויק הזה וגם, יחד עם זאת, רוצים לדעת מה זה ‘הון כספי’ יכולים לקרוא תמצית שמסבירה את המונך הזה מתוך הערה מספר 4, אשר בסוף הקובץ "מהפכת אוקטובר מול ונגד הרוויזיוניזם של כל הזמנים" בקישור זה — קישור — לרגל חגיגות ה-90-שנה.

    אותו הקובץ מהווה תשובה הולמת לשאלות האחרות אשר הועלו על גבי הקישור הנוכחי. אלה שלא רוצים או לא מסוגלים לקרוא את הקבצים הערוכים והארוכים באתר — קישור — יצטרכו להסתפק בתשובה זו להבהרתן של השאלות הנ"ל.

    בקיצור נמרץ – מה שנהוג לקרוא "סטליניזם" הוא לא אחר מאשר הוצאה לפועל של המרקסיזם-לניניזם, ללא רבב – גם זה וגם היישום עצמו.

    ללא הערכות ומוכנות בהתמודדות עם תוקפי הקביעה הזו, אין כל אפשרות להבטיח את הצלחת המעמד בעוד התנאים הופכים בשלים לכך, אלא אם כן תתפתח גאוניות (כי קיים צורך אובייקטיבי בכך, ולא עקב איזה-שהו רצון סובייקטיבי בכך), דוגמת החבר מאו טסא טונג בסין או החבר קים איל סונג בצפון קוריאה, המסוגלת גם לפתח וגם ליישם את המרקסיזם-לניניזם באורך מתאים לאזור שלנו.

    אבל, בשביל זה צריך ללמוד עד כמה היישום (לא הפיתוח – אולי, כי לא היה כל צורך אובייקטיבי בפיתוח) של המרקסיזם-לניניזם באיחוד הסובייטי, בעידן סטלין, היה מדויק.

    אנג’לו איידן

  19. אשר פרוליך הגיב:

    שוב,לגדעון ספירו:

    אני מעריך באמת את דעגתך לחופש ולדמוקרטיה.
    אני חולק על ריחוקך מהמציאות,כאילו שאנו מדברים על עולם "סטרילי",ללא קשר בין הון ושלטון,ללא שימוש ציני במושגים כמו חופש ודמוקרטיה, באיזה עולם שכולו סולידריות,עזרה
    הדדית,יושר ודאגה לאחרים.
    לצערי זה לא העולם המציאותי,לא עכשיו,ולא בזמן מהפכת אוקטובר,וגם לא בזמן המהפכה הקובאנית וגם לא זו של ונצואלה.
    אינני מקבל,אולי כמוך,שהמטרה מצדיקה את האמצעים.אם האמצעים פסולים,גם המטרה כזו.אך
    מהם "אמצעים פסולים"? טרור,פגיעה בחפים מפשע,
    פולחן האישיות,אפלייה בין בני אדם על רקע
    דת,תרבות ,מין,לאום,תכונות פיזיות,ניצול
    ושיעבוד,ועוד ועוד.
    אך מאבק לשחרור אינו פסול,כמו אלימות המופנית כנגד אלימות ותוקפנות.וכל מאבק כזה הוא לא רק דיון אקדמי בבתי קפה או על גבי עתונות או אתרי אינטרנט.
    הטענות שלך על לנין לא רק שהן מופרכות,אלא
    גם מראים עד כמה אתה מנותק מן המציאות,של אז
    וכנראה,גם של היום.וצר לי מאוד על כך

  20. תשובה לפרדי הגיב:

    חשוב ליצור תחושה באתר שיש כל הזמן חמורים חדשים ומאתגריםם, גם אם חלק מהם הופיעו קודם בעיתוני הבורגנות.

  21. מירי / קניתי את הספר הגיב:

    קניתי את הספר תוך ציפיה ללמוד דבר מה חדש על מהפכת אוקטובר ולצערי הלכו להם 90 שקלים, וחבל. אני מסכימה עם דברי הביקורת המתפרסמים כאן.

  22. גדעון ספירו הגיב:

    יובל הלפרין ו"לנין", כמו גם חברם החדש אשר פרוליך, או שלא קראו את רוזה לוכסמבורג או קראו אותה בדילוגים, והחמיצו את הערותיה הביקורתיות כלפי לנין. להלן כמה קטעים מחיבורה "המהפכה הרוסית – הערה ביקורתית" משנת 1918.

    "לנין אומר: המדינה הבורגנית היא מכשיר לדיכוי מעמד הפועלים; המדינה הסוציאליסטית – מכשיר לדיכוי הבורגנות. במידת מה אין זו אלא מדינה קפיטליסטית הפוכה על פיה. תפישה פשטנית זו מתעלמת מן העיקר: שלטון המעמד הבורגני לא היה זקוק כלל להשכיל ולחנך חינוך פוליטי את כל המון העם, ועל כל פנים לא יותר מאשר בגבולות צרים מסויימים. ואילו בשביל הדיקטטורה הפרולטרית הרי זה יסוד חיים, הרי זה האוויר אשר בלעדיו לא תוכל להתקיים".

    "חופש רק לתומכי הממשלה בלבד, רק לחברי המפלגה – גם אם הם מרובים ביותר – אינו חופש כלל. החופש הוא תמיד רק חופש החושב אחרת. לא רק משום קנאות ל’צדק’, אלא משום שבמהות זו תלוי כל הערך המחנך, המרפא והמטהר שבחופש הפוליטי, וכוחו ניטל ממנו אם ‘החופש’ נעשה ענין של הפליה".

    "הגשמת הסוציאליזם למעשה, כשיטה כלכלית,חברתית ומשפטית, רחוקה מהיות סכום של הוראות מוכנות מראש, שיש רק להפעילן".

    "ואולם הוא (לנין) טועה לגמרי בבחירת האמצעים. הדקרט, הכוח הדיקטטורי בידי משגיחי בתי החרושת, העונשים האכזריים, שלטון האימים, כל אלה אינם אלא פאליאטיבים. הדרך היחידה לתחיה היא דרך בית הספר של החיים הציבורים עצמם, דמוקרטיה רחבה ביותר, בלתי מוגבלת ביותר, דעת הקהל. דווקא שלטון האימים גורם לפריעת מוסר. אך אם כל זה בטל מה נשאר במציאות? במקום מוסדות הנציגות, פרי בחירות עם כלליות, העמידו לנין וטרוצקי את הסובייטים כבאות הכוח האמיתית היחידה של המוני העובדים. אבל עם דיכוי החיים הפוליטיים בכל הארץ מוכרחים גם החיים בתוך הסובייטים להתדלדל יותר ויותר. בלי בחירות כלליות, בלי חופש בלתי בלום של הדפוס והאסיפות, בלי מלחמת דעות חופשית נפסקים החיים בכל מוסד ציבורי, נהפכים רק למראית של חיים, אשר הבירוקרטיה בלבד נשארת יסוד פעיל בתוכם".

    "כשם שפעולה חופשית של קרני השמש היא התרופה המחטאת והמרפאה לגבי אינפקציה ונבטי מחלה, כך גם המהפכה עצמה והיסוד המחדש שבה, החיים הרוחניים שהיא מחוללת, הפעילות ורגש האחריות העצמית של ההמונים – כלומר החופש הפוליטי הרחב ביותר כצורת המהפכה – היא השמש היחידה המרפאת והמטהרת. אכן זהו הליקוי היסודי בתורת לנין-טרוצקי, שבדומה לקאוטסקי הם מעמידים את הדיקטטורה לעומת הדמוקריה. ‘דיקטטורה או דמוקרטיה’, כך היא צורת השאלה הן אצל הבולשביקים והן אצל קאוטסקי. זה האחרון נותן כמובן את ידו לדמוקרטיה, ודווקא לדמוקרטיה הבורגנית, באשר הוא רואה אותה כאלטרנטיבה למהפכה הסוציאליסטית. ואילו לנין וטרוצקי, להיפך, סומכים ידם על הדיקטטורה בניגוד לדמוקרטיה – הווה אומר, על דיקטטורה של קומץ אנשים, שהיא דיקטטורה לפי הדוגמה הבורגנית. אלה הם שני קטבים הפוכים, ושניהם רחוקים במידה שווה מן הפוליטיקה הסוציאליטית האמיתית"

    "לא עבדנו מעולם עבודת אלילים את הסוציאליזם או את המרכסיזם".

    "תעודתו ההיסטרות של הפרולטריון משהוא מגיע לשלטון, ליצור דמוקרטיה סוציאליסטית במקומה של הדמוקרטיה הבורגנית, אך לא לבטל דמוקרטיה"

    "הדמוקטיה הסוציאליסטית מתחילה בעת ובעונה אחת עם ביטול השלטון המעמדי והקמת הסוציאליזם. היא מתחילה בו ברגע שהמפלגה הסוציאליסטית כובשת את השלטון. היא היא הדיקטטורה של הפרולטריון. אמנם כן, דיקטטורה! אבל מהותה של דיקטטורה זו באופן השימוש בדמוקרטיה ולא בביטולה.

    "דיקטטורה זו צריכה להיות מפעל של המעמד, ולא של מיעוט קטן העומד בראש ופועל בשם המעמד; לאמר, שבכל דרכיה עליה לצמוח מתוך השתתפות הפעילה של ההמונים, להיות נתונה להשפעתם הבלתי אמצעית, מסורה לפיקוח הציבור כולו, להיות פרי החיוך הפוליטי המתגבר של המוני העם".

    "הסכנה מתחילה רק בשעה שהם (לנין וחבריו) עושים את ההכרח לצדקה, בשעה שהם מנשאים את הטקטיקה שלהם הכפויה עליהם על ידי התנאים האיומים, וקובעים אותה הלכה לכל פרטיה, ומבקשים להמליץ עליה לפני הפרוטריון הבינלאומי כעל טקטיקה סוציאליסטית למופת וראויה לחיקוי".

    רוזה לוכמבורג איתרה במדויק את הפגעים והסכנות בתורת לנין טרוצקי, שהתגשמו מעבר לכל התחזיות. היא הגנה על משטר סוציאליסטי רב מפלגתי עם חופש גמור לכל החושבים אחרת, חופש הדפוס והאסיפה. הדיקטטורה של הפרולטריון, כפי שהיא חזתה היתה רחוקה שנות אור ממה שהתרחש בפועל בכל הארצות שקראו לעצמן סוציאליסטיות.
    המסקנה שלי לאחר שבעים שנות עריצות סובייטית, אותן רוזה לוכמבורג לא חוותה, היא לצעוד עוד צעד בעקבותיה ולוותר על אופציית הדיקטטורה ולהישאר בתחומי הדמוקרטיה הסוציאליסטית המלאה לפי חזונה.

  23. אנג’לו-הדמוקרטיה-האלימות-הנא"פ הגיב:

    ניתן לסכם כי הדמוקרטיה הבורגנית והדמוקרטיה הפרולטרית הן צורות משטר זהות וחופפות למהות אשר לצורת משטר המוגדרת ‘דיקטטורה בורגנית’ ולזו המוגדרת ‘דיקטטורה פרולטרית’, בהתאמה. חוץ מהשוני בשירות השליטה המעמדית, שתי הדמוקרטיות נבדלות בשלושה תחומים ראשיים, המתנהלים בצורה הבורגנית, אשר, בלשון עדינה, אין להם מקום בזו הפרולטרית: הסימביוזה עם הפשיזם ודומים, הכפיפות לאימפריאליזם והבלעדיות של ההון על חופש הביטוי להחלטות התכליתיות.

    מכך נובע שבעלי ההון הגדול לא יוותרו על זכות האחיזה שלהם ללא אלימות בזמן שהמונים מתחילים להבין כי הפניות למשטר גרועות מבזבוז זמן. אדרבא, הם יגבירו אלימות, בעוד מועד, במטרה להרחיב את אחיזותיהם.

    בשלב בו האיכרים הצליחו לייצר תוצר לסיפוק אוכלוסיית האיחוד הסובייטי, תוכנית הנא"פ התגלתה מיותרת. שינוי בתנאים הזה חייב את חיסול הקולקים כמעמד. החלטה על כך התקבלה בשנת 1929: הקולחוזים, הסובחוזים, והאיכרים בכלל, היו כולם כבר נכונים למלא את תפקידם באופן משביע.

    התנגדותם האלימה של הקולקים הוכנעה במלחמה המעמדית הגדולה.

    אנג’לו איידן

  24. חררדו מ. הגיב:

    אני המום! 70 שנות עריצות סובייטית????

    גידון, אתה פשוט שכחת מי האוייב כאן. ביקורת פה ושם על מעשה כזה או אחר של הקומוניזם זה דבר אחד, אבל להגיד שבים שנות ערציות סובייטית?? עד כאן, זה קו אדום. פה זה לא גדה ימינית, אלא גדה שמאלית. ואני חשבתי עוד שאתה מתהדר בצבע האדום בשם הטור שלך…. פשוט בושה

  25. גדעון ספירו הגיב:

    תגובתי לעיל בה הבאתי דברים מחיבורה של רוזה לוכסמבורג נקטעה לקראת סיומה. להלן משפט הסיום:
    המסקנה שלי לאחר שבעים שנות עריצות סובייטית, אותן רוזה לוכמבורג לא חוותה, היא לצעוד עוד צעד בעקבותיה ולוותר על אופציית הדיקטטורה ולהישאר בתחומי הדמוקרטיה הסוציאליסטית המלאה לפי חזונה.

  26. לנין לספירו הגיב:

    רוזה לוקסמבורג לא דיברה על דמוקרטיה בורגנית, אלא על דמוקרטיה פרולטרית, שבתנאים מסויימים (למשל לאחר מהפכה) חייבת להיות הדיקטטורה של הפרולטריון, במובן של דיכוי הבורגנות מבחינה פוליטית.
    לוקסמבורג לא התנגדה לצעדים לדיכוי פוליטי (ואם צריך אז גם אלים) של הבורגנות, אלא לדיקטטורה של המפלגה.
    היא פשוט סברה (וכנראה צדקה) שהמהפכה וניווטה צריכה להיות מעשה של מעמד הפועלים עצמו שבצורה דמוקרטית בוחר איך לכלכל את צעדיו.
    הויכוח של לוקסמבורג עם לנין הוא בשאלה מפלגה-פרולטריון ולא דמוקרטיה-דיקטטורה.
    היא כמובן לא מתנגדת לדיקטטורה של הפרולטריון, אלא פשוט טוענת שדיקטטורה כזאת אכן צריכה להיות של הפרולטריון, ולא של המפלגה (שוב הכוונה בדיקטטורה היא דיכוי של הבורגנות, אבל מבחינת רוב האוכלוסיה המצב אמור להיות הרבה יותר דמוקרטי, בתנאים של דיקטטורה של הפרולטריון ממש).

    מכאן גם מובן שהמשפט- "המסקנה שלי לאחר שבעים שנות עריצות סובייטית, אותן רוזה לוכמבורג לא חוותה, היא לצעוד עוד צעד בעקבותיה ולוותר על אופציית הדיקטטורה ולהישאר בתחומי הדמוקרטיה הסוציאליסטית המלאה לפי חזונה",
    פשוט לא נכון.
    דבר ראשון, יש כאן הנחה נסתרת שאתה מעלה ב-"אותן רוזה לוכמבורג לא חוותה", כאילו אם כן היתה חווה היתה הופכת ליותר ספירואית מהאפיפיור.
    "הדמוקרטיה הסוציאליסטית המלאה לפי חזונה" היא כמובן סוציאליזם, הרכוש ביידי המייצרים, ביטול הניכור וכו’.
    אבל גם לפי חזונה של לוקסמבורג, שנשען על הבנה אמיתית של התנאים בזמן המהפכה בניגוד לסילוף שאתה מייחס לו, בזמן המהפכה אולי יהיה צורך להפעיל כוח ולאו דווקא לפעול לפי תורת הפציפיזם, וכמובן שיש לדכא את הבורגנות, שהרי זו מהות המהפכה (מהות המהפכה האקט המהפכני, לא הסוציאליזם), חיסול הבורגנות ושאר המעמדות הרכושניים, וזה, כפי שלוקסמבורג יודעת יפה ואתה מסרב להבין, יכול להיות מושג רק בעזרת הדיקטטורה של הפרולטריון.
    בניגוד לאופן שאתה מנסה להציג את לוקסמבורג, בתור ליברלית, היא היתה מרקסיסטית ודגלה במהפכה, אלימה אם צריך, ובוודאי בדיקטטורה של הפרולטריון, שזו הדרך היחידה לחיסול הבורגנות.
    שוב אוסיף, שדמוקרטיה במובן של חופש פוליטי לכולם היא תוצאה של מאבק, שהמעמד השליט נאלץ לתת זכויות פוליטיות למעמד אחר, בגלל כוחו של מעמד זה.
    ברור שכל מהפכה שמטרתה לחסל את הבורגנות לא יכולה לתת לה זכויות פוליטיות.
    מי שכופר בעקרון הזה כופר בסוציאליזם, נקודה.

    במסגרת הציטוטים שלך שכחת גם לצטט את לוקסמבורג כשהיא אומרת (אני לא זוכר את הציטוט המדוייק, כי עברה שנה בערך מאז שקראתי את זה ואין לי את הספר לידי)- "משום מה לנין, שפוגע בשם המהפכה בזכויות כאלו וכאלו, נטפל לעקרון ההגדרה העצמית של האומות תוך התעלמות מהשיקולים של המהפכה, למרות שגם את העניין הזה ראוי להכפיף לשיקולי המהפכה (כלומר, בניגוד לשיקולי המוסר הליברלי, תוספת שלי)".
    כלומר לוקסמבורג, הליברלית הדגולה, מוכנה לפגוע בזכות ההגדרה העצמית של אומות למען האינטרסים המהפכניים.

  27. אשר פרוליך הגיב:

    לגדעון:

    אתה לא מודע לסתירות שלך ??
    מצד אחד אתה מצטט את רוזה המדברת על דקטטורה
    של הפרולטריון(ולא על "דמוקרטיה")אומנם באופי
    שונה מזה שברוסיה של לנין,כמובן,בגלל שהיא
    חייה בגרמניה (וכולנו יודעים לאן התפתחו העניניינים בגרמניה "הדמוקרטית",שהעלתה את
    הנאצים לשלטון).
    ומצד שני אתה "שוכח" את רוזה ואת הדקטטורה
    ("שלה")ואתה שוב מדבר על דמוקרטיה.
    אולי תחליט,כי הכתיבה שלך נראית טיפ-טיפה
    לא ממוקדת.

  28. רוזה לוקסמבורג הגיב:

    הסוציאליסטים הגרמנים מאנשי הממשלה יכולים להתריע ששלטון הבולשביקים ברוסיה אינו אלא סילוף הדיקטטורה של הפרוליטריון. אם כך היה השלטון הזה או כך הנהו, הרי זה רק באשמת הפרוליטריון הגרמני, שסילף בעמידתו את רוח דמות מלחמת המעמדות הסוציאליסטית.
    כולנו כפופים לחוק ההיסטוריה, ומשטר החברה הסוציאליסטי אינו ניתן להתגשמות אלא באורח ביןלאומי.
    הבולשביקים הוכיחו שיש ביכולתם לעשות כל אשר לאל ידה של מפלגה מהפכנית אמיתית לפעול במסגרת האפשרויות ההיסטוריות. אין הם מחויבים לחולל נפלאות, כי מהפכה פרוליטארית ראויה למופת וחסרת כל דופי בארץ מבודדת, מדולדלת במלחמת עולם, חנוקה בידי האימפריאליזם, עזובה לנפשה מאת הפרוליטריון הבינלאומי היא מעשה פלאים.
    העיק הוא שנדע להבחין בפוליטיקה של הבולשביקים בין החשוב לטפל, בין הגרעין למקרי. הבעיה החשובה ביותר של הסוציאליזם בתקופה אחרונה זו, בה אנו עומדים לפני מערכות סופיות בכל העולם כולו, הייתה והווה שאלת השעה הבוערת:
    לא שאלת פרט זה או אחר של טקטיקה, כי אם כושר הפעולה של הפרוליטריון, מרץ ההמונים, רצון השלטון של הסוציאליזם בכלל.
    במובן זה היו לנין וטרוצקי חבריהם בבחינת הראשונים, אשר הקדימו את הפרוליטריון העולמי בדוגמה שנתנו, ועדיין הם היו היחידים שיכולים לאמור כאורליך ואן הוטאן בשעתו:
    אני הרהבתי עוז!

    זהו העיקר והקיים בפוליטיקה של הבולשביקים. מבחינה זו להם הזכות ההיסטורית בת האלמוות, זכות ראשונים לכיבוש השלטון הפוליטי ולגישה מעשית אל בעיות הגשמת הסוציאליזם ולקידום אדיר של ההתנגשות בין הקאפיטל והעבודה בכל העולם כולו.
    ברוסיה אפשר היה רק להעמיד את הבעיה על הפרק, אבל אי אפשר היה לפותרה ברוסיה, ובמובן זה שייך העתיד בכל מקום ל"בולשביזם".

    תודה לגדעון שהוא דוחף אותנן לעיין מחדש במקורות.
    הבאתי רק את הקטע החותם של המאמר המדובר, כי בסוף מאמר באות תמיד האמירות החזקות והמחייבות ביותר, וכאן יש לנו את הערכתה הכוללת של רוזה לוקסמבורג את מהפכת אוקטובר ואת המפלגת שהובילה אותה.

    אני לא קורא אותה בדילוגים, אני מפריד בין עיקר לטפל ולא עם הכול אני מסכים.
    הציטוטים שהביא גדעון אכן מופיעים במאמר, אבל אני לא מסכים אתם.
    אבל רוזה לוכסמבורג הייתה מנהיגה פוליטית ולא אינטלקטואלית או מרצה. הערכתה האמיתית אינה נובעת ממאמריה, אלא ממעשיה הפוליטיים.
    רוזה לוקסמבורג הייתה מבכירי הסוציאליסטים הגרמניים, ממנהיגי הפלג שתמך במהפת אוקטובר והיווה חלק מהאינטרנציונל השלישי, שמייסדו היה לנין.

    יובל הלפרין

  29. אנג’לו איידן הגיב:

    חררדו
    זה עוד כלום
    לפי התגובה שלך, מצפים לך הפתעות מדהימות יותר גם אצל האחרים
    אנג’לו

  30. יובל לאנג’לו הגיב:

    צר לי, אבל גם אתך אינני מסכים.
    הנא"פ היה אכן שלב זמני, אבל "זמני" במושגי ההיסטוריה אינן "זמני" בחיי אדם.
    שבע שנים במונחי ההיסטוריה זה לא "זמני", זה רגע חולף,
    כשלנין אמר את הדברים שכבר הבאתי בתגובתי הקודמת:

    "אנו חשבנו כי על פי ציוויים ישירים של המדינה הסוציאליסטית נוכל להסדיר בדרך קומוניסטית את הייצור המדינתי ואת חלוקת המצרכים בארץ זעיר-איכרית. החיים הראו את טעותנו.
    "למן אביב 1921 אנו מעלים תפיסה מסוג רפורמיסטי. לא לשבור את ההוויי הכלכלי-חברתי הישן, את המסחר, את המשק הזעיר, את הקפיטליזם ולהשתלט עליהם בזהירות ובהדרגה.
    "בנקודה זו בעיקר שברו המהפכנים את מפרקתם, משהיו מתחילים לכתוב את ‘המהפכה’ב-מ’ רבתי מעוטרת, מעלים את ‘המהפכה’ למין אלוהות כמעט, מאבדים את העשתונות, מאבדים את הכושר לחשוב בקור רוח ובצלילות דעת".

    הוא לא התכוון למניין של שנים, אלא של דורות.
    סטלין עצמו חשב כך עד בערך 1927, כל עוד נזקק לבוכארין לצדו נגד טרוצקי.
    דבריו הנ"ל של לנין לא נאמרו בעלמא, הם חלק מוויכוח פנימי בהנהגת המפלגה, וכוון להערכתי בעיקר נגד טרוצקי, הסטליניסט הראשון.

    בפועל ראינו כיצד החקלאות בברית המועצות פיגרה במשך כל שנות קיומה אחרי התעשייה. זה לא שהתפוקה החקלאית לא גדלה, אך גידולה פיגר ביחס לגידול התעשייה והערים, והאיכרים לא ייצרו מספיק לסיפוק האוכלוסייה לא ב-1929 ולא ב-1984. בשיאו של המאבק האנטי אימפריאליסטי נזקקה ברית המועצות לייבא חיטה מארצות הברית.

    החל מ-1929 המושג "קולאקים" הורחב, וכל איכר חופשי שלא רצה לחבור לקולחוז זכה לתווית "קולאק". אני לא חושב שבמדינה סוציאליסטית כל הייצור החקלאי חייב להיות משותף, וזה כבר לא עניין זמני ולא קשור לשלבים במהפכה. כשלנין יצר את ברית הפועלים והאיכרים, הוא לא דיבר רק על השכירים בכפר (אלו הם פרולטארים לכל דבר), אלא על האיכרים החופשיים, שהייתה להם זהות מוצקה כאיכרים, וכל גורם שבא מהעיר לשנות את סדרי חייהם נתפס בעיניהם ככוח כובש ומדכא, וכדי לעשות זאת המחיר היה דיכוי והרג המוניים.

    כל העניין של "השלב האחרון של מהפכה" מפוקפק בעיניי. אחרי שנתפס השלטון הפוליטי, המפלגה המהפכנית תפסה את השלטון ומרבית הנכסים הולאמו, המאבק הוא באויבים פוליטיים. לא בשכבת האוכלוסייה היציבה והאיתנה ביותר בחברה הרוסית, שלמחוק אותה זה כמו לעקור את הרי אוראל בבולדוזרים, אלא שהמחיר על האנרגיה המושקעת בכך נותן אותותיו רק כמה עשרות שנים לאחר מכן…

  31. עופר ליובל הגיב:

    מה זה "לא רצה?" – לכל שלטון, דמוקרטי או דיקטטורי, יש די והותר דרכים להכריח את התושבים לציית לחוק, ואין צורך להשתמש בשיטות שמובילות למוות של מיליונים. ובכלל, קרא לי חסר תודעה מעמדית, אבל אני חושב שעדיף לאיכרים להיות מנוצלים ע"י בעלי האחוזות מאשר להיות מתים.
    ולהגי שברית המועצות התמטטה בגלל שסטאלין חיסל את האיכרים נשמע לי מאוד לא משכנע. לפי אותו היגיון ברה"מ היתה צריכה להתפרק ב-1932 ולא ב-1992. מה שגרם להתפרקות, פשוטו כמשמעו, היה דרישת העמים שהיו בה להגדרה עצמית. במובן זה בדיכוי של צ’צ’ניה ע"י מוסקווה מאז 92 יש היגיון פנימי – גם אם אני לא מצדיק אותו – מכיוון שאחרי עצמאות צ’צ’ניה יקומו שאר עמי הקווקז וסיביר וידרשו את אותו דבר.

  32. יובל לעופר הגיב:

    לא ניסיתי להסביר למה ברית המועצות התמוטטה.
    היו טעויות, עיוותים ופשעים, לא כל אחד מהם הוא סיבה להתמוטטות.
    היו הרבה סיבות להתפרקות ברית המועצות, אבל הסיבה הישירה והעיקרית היא בגידת גורבצ’וב וביטול מעמדה המוביל של המפלגה.
    המשטר בקובה, למשל, אינו מושלם ואינו נקי מטעויות, קובה קטנה וחלשה בהרבה מברית המועצות, אבל עצם קיומו של המשטר הסוציאליסטי נשמר הודות לדיקטטורה המהפכנית המתבטאת במבנה החד מפלגתי של השלטון הפוליטי.

  33. ליובל הגיב:

    איך אמר החבר מאיר וילנר אחרי התמוטטות בריה"מ ?
    "טעינו, הוטעינו, והטעינו" …
    אז לא תזיק קצת ענווה לפני שאתה מצדיק כל פשע שבוצע במשטר הסובייטי כאשר לשיטתך שימור הדיקטטורה מצדיק את כל האמצעים.
    ועכשיו לעיקר: הטענה ש"בוגדתנותו של גורבצ’וב" היא שגרמה להתמוטטות המשטר היא כה אווילית וחסרת שחר שרק אחרוני הסטליניסטים עוד מאמינים בה.
    מדוע 30-40 מליון חברי מפלגה לא נקפו אצבע להצלת המשטר אם זה היה אכן רצונם ? מדוע לא יצאו המוני "פרולטוריון" להפגין נגד "בוגדנות" זו ? הסיבה פשוטה: רוב מכריע של העם הרוסי מאס בקומוניזם ובאסונות שהלה הביא ועוד יותר מאס בבירוקרטים שרוממות השוויון והקומוניזם הייתה בגרונם אבל עסקו בעיקר בהעתרת זכויות יתר על עצמם ועל שאר חבריהם בצמרת השלטון.
    שום סיסמאות נבובות לא ייפו את המציאות הכעורה ב"גן העדן הסוציאליסטי".

  34. ליובל הגיב:

    בתור מרכסיסט היית כבר מזמן חייב לדעת שברה"מ התמוטטה משום שהמשטר הפוליטי בלם את כוחות הייצור (מה שלא היה כך בתקופת סטלין למרות איימי המשטר והתיעוב כלפיו).
    פשוט לגמרי ומדוייק ומוכיח שהמרכסיזם רלוונטי גם למשטרים לא קפיטליסטים.

  35. אשר פרוליך הגיב:

    למגיב בשם "ליובל"=

    נגעתה בדיוק בנקודה.
    הבעייה שרוב הקוראים לא כל כך מבינים מרקסיזם ובכלל זה מה הן "כוחות הייצור" ועוד פחות מזה הסתירות בין "תנאי הייצור" לכוחות
    הייצור.
    וכפי שכתבתה,המרקסיזם רלוונטי גם למשטרים
    לא קפיטליסטים. הייתי רק מוסיף,שהסתירות בין
    כוחות הייצור במשטר סוציאליסטי מול תנאי הייצור של כלכלה גלובאלית(כל עוד שמשטר סוציאליסטי קיים ליד משטרים קפיטליסטים)לא
    מאפשרות קיום לאורך זמן של המשטר הסוציאליסטי.

  36. ראינה מונס הגיב:

    בקשר לדיון על ה"טיהורים"/"חיסולים" ומשפטי מוסקבה: הנה קישור לדיון בתופעת ה"פוטושופ" ודוגמאות שלה, בה המקורבים של יום האתמול מועלמים פיזית ופוליטית, וגם נמחקים מתמונות ארכיון, כאילו מעולם לא היו.

    — קישור —

    כמו שהמאמר מראה, זו לא תופעה ייחודית לשלטון הבולשביקי, קיימת גם במאואיזם וגם בעיתונות הקפיטליסית. בקיצור… הכל די אותו דבר!

  37. ורדינון הגיב:

    ראיתי בחנות ספרים משומשים את הספר של ליאונרד ספירו על "המפלגה הקומוניסטית הסובייטית". האם הוא שווה 145 ש"ח?

  38. פרדי הגיב:

    לדעתי זה ספר מעולה שמראה את הניתוח הקפיטליסטי של מה זה קומוניסם. הייתי משלם עליו הרבה יותר. לא יודע לגבי התרגום, כי קראתי את הספר בפורטוגזית. אולי יש באיזה ספריה בקיבוץ במקום לקנות?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים