התזוזות המדיניות סביב ועידת אנאפוליס האמורה להתכנס בקרוב מעוררות אצל רבים משוחרי השלום ציפיות למעבר מהגיון של עימות וחד צדדיות להגיון של הידברות ומו"מ. יש אפילו שממחזרים דיבורים ישנים על "המרצת" ראש הממשלה, הפעם בדמותו של אולמרט. גישה זו לא הועילה בעבר ובוודאי לא תועיל בהווה. אפשר להבין את הרצון העז והכן של תומכי השלום לשאוב עידוד מכל מו"מ – אבל לצערנו, אנחנו בתנועת התחברות-תראבוט לא שותפים לציפיות ובמקרה זה, איננו יכולים אפילו לברך על עצם ההתכנסות בוועידה של ראשי המדינות בהשתתפותו הצפויה של ראש הרשות הפלסטינית. השלום הוא ערך יקר לנו, ובאופן כמעט בלתי מותנה אנו מברכים על כל מו"מ בין נציגי ישראל לנציגי הפלסטינים ובין נציגי ישראל לבין נציגי המדינות השכנות. הבעיה היא שלדעתנו ועידת אנאפוליס איננה ועידת שלום. מטרתה המרכזית היא לארגן מערך של כוחות סביב מדיניותה התוקפנית של ארה"ב באזורנו. בוש, אשר בחוסר אחריות מאיים במלחמת עולם שלישית, ואשר אסר על ישראל בשנתיים האחרונות לקיים כל מו"מ עם סוריה, לא יביא שלום עלינו. הוא מכין את הקרקע לפעולות מלחמתיות נוספות, שלו או של שותפיו האזוריים.
מעבר לכך, קיומה של הוועידה ושל מעין מו"מ ישראלי-פלסטיני בתנאים של פיצול פלסטיני חסר תקדים ושל בידוד וחנק כלכלי של יותר ממיליון פלסטינים ברצועת עזה המכותרים על ידי ישראל, מבשרים עוד סיבוב של שפיכות דמים בעזה וביישובים הישראלים הסמוכים לה ואולי אף בגבול הצפוני של ישראל. שום מו"מ ושום הסכם לא יחזיק מעמד אם הוא מבוסס על הרעבה וחנק. מניעת דלק ומעבר סחורות לעזה וממנה, הגבלות חמורות על חיי היומיום של מיליון תושבים לא יביאו סוף לירי הרקטות אלא להפך, ילבו מלחמת התשה רווית דם. הסכמים המתעלמים ממציאות זו רק יוסיפו שמן למדורה. לכן, נראה לנו כי במקום שלום, ועידת אנאפוליס תביא על הישראלים, על הפלסטינים ועל יתר עמי האזור עוד טילים ופצצות ושכול והרס.
סיום אמיתי של הכיבוש וריבונות פלסטינית מלאה במקומו הוא הבסיס היחיד להסדר שלום. בלעדיו כל תהליך מדיני איננו אלא אחיזת עיניים ותוצאותיו: הגברת האלימות והכשרת המלחמה הבאה. אנו סבורים כי אחדות פלסטינית נגד הכיבוש היא אינטרס מרכזי לא רק של בני ובנות העם הפלסטיני, אלא של כלל הישראלים, המעוניינים בשלום ובחיים בטוחים. אי אפשר לבנות שלום, וגם לא הסכם משמעותי, ללא הכללת רצועת עזה בהסדרים ולא יהיה שלום ללא פירוק מלא של ההתנחלויות והפסקת כל צורות הכיבוש, המצור והחנק הכלכלי. כדאי לזכור שרק עמים המממשים את זכויותיהם והחופשיים בתנועתם, הניתן להם להתפתח ולקיים חיים של רווחה, יכולים לערוב להסכמי שלום.
על כן, אנחנו לא נאחל בהצלחה למארגני ומתכנסי הוועידה ונקווה שלמרות פגישתם באנאפוליס – בסיס הצי האימפריאלי של ארה"ב – יזכרו מנהיגי האזור המשתתפים בה כי הם מחויבים לעמיהם ולשלומם.

תקרא את המאמר של עקיבא אור. הוא דוקא חושב שמצור הרעבה וחנק מביאים שלום יותר מאשר אמצעים מלחמתים.
[למערכת: אנא הציבו רשימה זאת ולא הקודמת]
המאנייקים (מאמר מאוייר וסכמטי)
— קישור —
חלקים מהאליטה ואנשים קובעים בצמתי הכוח בישראל הם טיפוס אנושי של "מאנייקים". המאנייקיות הופנמה גם על ידי לא מעט מזרחים בעמדות כוח, תוך חקיינות מתוך התבטלות עם האליטה האשכנזית, ומתוך תחושה שזה יגדיל את חינם בקרב השדרה השלטת. למה הכוונה? מה שורש המושג הזה, שאינו רק סלנג עממי, אלא, מבטא דבר חשוב שזוהה מצד מזרחיים בישראל בגורמי דיכוי בשכבה האשכנזית השלטת? ניטול דוגמא מנושא שיחרור כמה עצירים לקראת וועידת אנאפוליס.
שחרור כמה המבוקשים לקראת אנאפוליס הוא גמביט חסר ערך – והרי אין משחררים אנשים משמעותיים כמו מרואן ברגותי ראש התנזים, אחמד סעדאת מפקד החזית העממית וראשי החמאס. הגמביט הוא טריק מחושב, שתמורת ויתור על נזיד עדשים, נועד להפגין עד כמה הפלשתינאים, מצידם מתעקשים ומכשילים כל דבר. למה טוענים אצלנו ש"הפלשתינאים מתעקשים" והרי זה עם שנושל מאדמתו, ומבקשים מעט יחסית ביחס למה שניגרם להם – פליטים, סבל רב, מעשי טבח, אובדן ארצם, והכפשת דמותם ודתם על ידי התעמולה הציונית. למה אומרים שהם "מתעקשים"? זו השלכה, פרוייקצייה ברורה, של הישראלים, שעיקשות פורעת היא מאפיין שלהם בראש וראשונה. להלן נבהיר את פשר העניין. להלן פנייה למנהיג פנתרים שחורים החי בפאריז, מוני יקים האנטי ציוני, הכותב גם לציבור בישראל.
מוני, אינך שם לב לדבר פשוט. כתיבתך מלאה חיים ונותנת חיים. בדרכך. אך אינך מבחין בכך שאתה משחת את דבריך על מאנייקים. יש זיהוי קולע שנעשה מצד מזרחיים בישראל כלפי מתעלקיהם וגוזלי נישמתם, חלקים באליטה האשכנזית: "מאנייקים".
מה מהות העניין? שתלטנות, פנאטיות, ראייה בזולת אובייקט ומושא להפקת טובין, והצורך לאיין. אך בעיקר: דפוס השיילוקיזם, שזוהה באירופה מצד המחזאי הגאוני וויליאם שייקספיר, באותם מאנייקים.
מהו שיילוקיזם? עקשות פנאטית, לפגוע תוך חישובים דקדקניים על קוצו של יוד, כיצד לפרוע באנשים בעלי לפרוע באנשים נושאי חיים ואור ובעלי רוח חופשית ובכל אלה שבאישיותם מגלמים את ההפך מהמאנייק.
תצורת פעולה אופיינית של המאנייק היא ההתעקשות להמשיך ולפגוע באלה שהפכו תחת פורענותו לחסרי אמצעים ומעמד, וכאן יש גבורה על חלשים, שזה גם אופן של גבורה כנגד גוויות, שמפגינים צבועים. את זה אנו רואים בפריעה בלבנון ובעזה, כלפי חלק מהמזרחיים, וכלפי רבים אחרים בישראל. המנושלים והמדוכאים מצידם, הפגיעות בהם ותגובות רגשות הזעם מנוצלים על ידי מאנייקים אחרים, להציע שרותים חסרי ערך למדוכאים ולמנושלים, על מנת למלא הארנק ולהשיג ג’ובים ויוקרה באקדמייה ובשורת מקומות נוספים, בצד כספים מקרנות בחו"ל ולעיתים ממשרד החוץ הישראלי.
סממן היכר מרכזי למאנייק במקומותינו, בניגוד לשמאל בעולם, הוא הדרה של כשרונות ואנשים אמיתיים שכן מביאים תועלת. אלה – רעיונותיהם ניבזזים על ידי המאנייקים לטובת ארנקם וקשרים מועילים עם אנשי שמאל בעולם, אירגון טיולים בכסף מלא לקובה ולשאר מקומות אקזוטיים, וכן לקשרים עם פלשתינאים ואינטלקטואלים וגורמים במדינות ערביות, אך רק למען קידום ארנקם ומעמדם האישי והאגו שלהם – אצל השיילוק המאנייקי אין דבר אחר, הוא חסר נשמה, ולעיתים במקום נשמה באה אצלו שכלתנות עקרה ופלפול ריק.
יש נימוקים שבכל פעם מדהימים אותי מחדש.
בכלל, זו תופעה מעניינת שראויה למחקר סוציולוגי מעמיק, למה בימינו השתלט שיח הבולשיט,הדמגוגיה והסילופים, ואנשים מביאים טיעונים מהסוג הזה ובטוחים שזו החוכמה בהתגלמותה, שזהו,הדיון הסתיים, אין סיכוי למי שהדמגוגיה הוטחה בפניו להשיב על הטיעון הכל כך מתוחכם…
עקיבא דיבר על מקרה היסטורי ספציפי, ורק מוח דמגוגי מעוות יכול לטעון אחרי זה, בצורה זחוחה כל כך ובטוחה בעצמה, שעקיבא טוען "שמצור הרעבה וחנק מביאים שלום יותר מאשר אמצעים מלחמתים".
מה שכן, אפשר לומר שאתה מייצג נאמן של שיטת הדמגוגיה והסילוף הרווחים בימינו.
ישר כח, אין ספק שאתה היא השנינה בהתגלמותה.
חשוב לשים לב לדבריהם של כותבי המאמר: א) ועידת אנאפוליס נדונה מראש לכישלון ולכן אין מה לצפות ממנה; ב) לו היתה הוועידה מצליחה גם אז ראוי היה לצאת נגדה בשל מטרותיה האמיתיות, דהיינו: שירות האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי והמשך הכיבוש באמצעים אחרים. אני מסכים ל-ח-ל-ו-ט-י-ן!! עם זאת, מאחר ו (א) נכון, אין מה לדאוג יותר מדי באשר ל- (ב), ואת עיקר האנרגיות עלינו להפנות כנגד התכנית הציונית-אמריקאית המתרקמת מול עינינו: להאשים את הפלסטינים בכישלון הממשמש ובא. ולראיה, ראו דרישתו המטומטמת/מגוחכת של אולמרט מן הפלסטינים, שיכירו בישראל כמדינה יהודית.
לו אני במקומך לא הייתי ממהר לחבור לטיעונים של מוני יקים שכן הוא בכליל תחת מטריית ה"מניאקים" את כל האשכנזים כולם, שהם בכלל כוזרים וכו’.
הטיעון שלך מעט יותר מעודן, ומדבר רק על האשכנזים בעמדות הכח. הייתי יכול לשקול את הדעה שלך לכף זכות אלמלא היית נטפל למילה "מניאק" ומנסה לנחס לה איזו משמעות תרבותית כאשר היא נאמרת מפיו של מזרחי.
לידיעתך, בפעם האחרונה בה ביקרתי במגרש הכדורגל "בלומפילד" שמעתי את המילה הנ"ל נאמרת מפי אשכנזים וספרדים כאחד, ומכוונת כלפי שלל מטרות אנושיות, כאשר רק מקצתן אשכנזים.
אל תנסה לחפש תת-תרבות (sub culture) היכן שאין תרבות. "מניאק" היא קללה בדיוק כמו "בן-ז***" ולא הייתי נותן לה משמעות נוספת.
הצבעתי על העובדה כי זה לא מקרה היסטורי ספציפי. העובדה היא שלא חשוב מה יעשו ארה"ב וישראל תמיד הכותבים באתר ימצאו סבות להסביר למה זה לא טוב/ לא נכון/מרושע/כלסיבה אחרת ולעומת זאת ממש לא מענין מה עשו ברה"מ או סטלין שלא לדבר על הפלשתינים זה צודק נכון וכורח היסטורי. שלא לדבר על כך שכל מילה רעה עליהם מצונזרת ע"י אחד משומרי המוסר של האתר ואם תגובה זו תפול לידיו גם היא לא תפורסם.
כשאין לך דבר מה להגיד ,אל תתקרב למקלדת רק כדי להוכיך קיומך.
גם מה שארה"ב וכו’ עושות זה כורח הסטורי…
לא רוצים לטעון שמה שהפלשתינים עושים זה תמיד טוב, אלא בכלל (לא רק לפלשתינים) יש הזדהות עם המדוכאים ובהחלט כל פעולה שהם עושים להשתחרר מהדיכוי נתפסת כלגיטימית, לעומתה כל פעולה להמשכת הדיכוי היא לא לגיטימית, גם אם במקרה הסטורי מסויים הפסקת הדיכוי כרוכה ביותר אלימות ושפיכות דמים מהמשכתו.
ובכלל מאיפה הבקיאות בנעשה במערכת?
הפלשתינים מדוכאים. כן אבל לא ע"י ישראל. מהדיכוי הישראלי הם יכלו להשתחרר כבר כמה פעמים – ב 1936 הם העדיפו פרעות על חלוקה, ב 1947 הם העדיפו מלחמה על מדינה משלהם, ב 1967 הם העדיפו את הלאוים של חרטום על משא ומתן,אפשר להמשיך אבל זה מיותר. המדכאים של הפלשתינים הם ראשי מדינות ערב ובראש ובראשונה מנהיגיהם שלהם. אם יש להם טענות למה אין מדינה פלשתינית הכתובת היא לא ישראל.
הרי ברור, שאם התנועה הציונית הניאוקולוניאליסטית לא היתה בוחרת בפלסטין כדי להקים בית לאומי ליהודים, הכל היה נראה אחרת. (אימפריאליזם כבר אמרנו???)
מדוע שלא תמצא לך במה ראויה אחרת לדברי הרהב הציוניים שלך?
מה שכתבת זה הדבר הכי מוזר שראיתי בחיי.
באמת צריך להיות שטוף מוח מדופלם בכדי להאמין בזה.
ישראל מונעת בעזרת חודי הכידונים הקמת מדינה פלשתינית, אז להגיד שהם לא מדוכאים ע"י ישראל זו התעלמות טרוריסטית מהמציאות.
ע"י מי בדיוק מדוכאים מליוני אנשים שצריכים לעבור במחסום בכדי להגיע מכפר לכפר אם לא ע"י ישראל?
ע"י מי מדוכאים האיכרים המנושלים מאדמתם בשביל ההתנחלויות והגדר אם לא ע"י ישראל?
אפשר עוד להמשיך הרבה, אבל בשורה התחתונה אין ספק שיש לך מוסר טרוריסטי של אדונים.
רבים באזור רווי מלחמות זה מצפים לשלום מיוחל אבל מה שיכול לצאת מוועידת אנאפוליס לדאבון הלב היא עוד הצהרה ריקה מתוכן, נאומים רטוריים נמלצים וחיזוק הציר הפרו-אמריקאי באזור, וכול זה בזמנים שהשליטה האמריקאים באזור נחלשת והכיבוש באמריקאי בעירק רק גובה עוד-ועוד קורבנות (והסוף אינו נראה באופק).
אלו הם בגדי מלך החדשים שתופר לו בוש על חשבון הפלסטינים בסיוע אבו עבאס, כדי לבצר את מעמדו הפוליטי הרופס בארה"ב, כדי לכונן ציר פרו-אמריקאי ישן-חדש לשליטה והגמוניה אמריקאית על האזור (על עתיד אחר אף אחד לא מדבר כבר מזמן).
גם אם אפשר להבין את הרצון הכן של אנשי שלום בישראל ופלסטין לשאוב עידוד מוועידת אנאפוליס, קשה להבין את האופטימיות של מר"צ ועמוס עוז, כי פשוט אי אפשר לברך על הוועידה המקושרת הזו, כפי שהיא נמכרת לנו כמו אריזה חדשה. מספיק לפתוח את עיתון הארץ היום ולראות את כל המוזמנים הרבים של הפרפורמנס הזה, כמו קרן המטבע הבינלאומי, הבנק העולמי, כדי להבין שהמסע הפקס-אמריקני הזה יוליד עוד אכזבה, וחוסר פרספקטיבה פוליטית של פיוס ופשרה בין ישראל לעמי האזור.
המושג ועידת אנאפוליס כבר הפך בחרושת התקשרות למותג שאין יודעים מה טיבו, ומה משמעותו לעתיד של חיים הוגנים ברי פיוס בין ערבים וליהודים: בין ישראלים ולפלסטינים. המקסימום שעוד אפשר לצפות מועידת אנאפוליס הוא נאום פשרני, ורטוריקה חלולה מצד אולמרט, אבו עבאס, ואולי מנהיג זה או אחר. דיבור אמיתי של פיוס, פשרה ונכונות חד משמעית לסיום הכיבוש ולהפסקה של פרקטיקות הדיכוי המתמשך המוטל על מיליוני פלסטינים על ידי ישראל.
הפלסטינים לא יהיו מיוצגים בועידת אנאפוליס וכבר בנקודה זו הוועידה הזו היא פארסה חסרת שום סיכוי להעביר החלקה משמעותית שמציע לעמי האזור מציאות של חיים הגונים ומפויסים יותר זה או זה. אז נשארנו עם "מדינה יהודית", ועם "איראן המתגרענת", וכנראה ששני הלאווים הללו ישמשו את ישראל כפתחי מילוט, מכול התמודדות עם השורשים האמיתיים של הסכסוך (מה שקוראים במחוזותינו "נושאי הליבה"): גבולות הקבע בין ישראל ולפלסטין, פתרון צודק לבעיית ירושלים, וכן פתרון לסוגיית הפליטים הכואבת.
כאשר החאמס אשר נבחר בבחירות חופשיות ודמוקרטיות על ידי הפלסטינים הוא בחוץ, רק מעט מאוד יוכל אבו עבאס להציע, ואולמרט יכול רק לחלום על דחייה בת עוד מספר חודשים או שנים, שתציל אותו מהליכים משפטיים ומכישלון טוטאלי של כל נושא שהוא נוגע בו (ולא נזכיר כאן את המלחמה הנפשעת לפני יותר משנה), אלא את העובדה שאלפי תלמידים מצפים שמוריהם יקבלו את המגיע להם ועתיד אחר של חנוך יעמוד על סדר היום הציבורי. אולי דבר אחד יצא מועידת אנאפוליס, והוא חולצות של מורים שובתים אשר מצליחים במאמצים גדולים להכניס את הנושא החשוב הזה, ולקרוא לממשלה האטומה הזו: "בלי חינוך, אין עתיד!".
כי עתיד אחר למציאות המדכדכת של כיבוש ורקטות קסאם, אולמרט, ליבני, ושרת החינוך הכושלת יולי תמיר לא יכולים להציע לנו זוהי לא רק תחושת בטן עמומה, אלא תולדה של ניתוח קר של מציאות בלתי נסבלת שאין רואים את סופה, גם אם נורא-נורא מתפללים (ברק מציע לנו את התפילה) שיהיה בסדר.
לכתוב בלוג:www.notes.co.il/starik