ד"ר ירון זליכה עזב אותנו לאנחות, וחרף העובדה שסבר פלוצקר מ"ידיעות אחרונות" מרגיע אותנו שהוא עוד ישוב, אנחנו ממש חשים את החלל הריק בחיינו הציבוריים. בדרך כלל הציבור מתקשה לזכור את שמו של החשב הכללי במשרד האוצר. אבל תמיד היה מדובר בפקיד חשוב מאוד, שסמכותו חלה על כל משרדי הממשלה האחרים שכן כל החשבים כפופים אליו ולא אל המנכ"ל. זליכה הוא כנראה איש מיוחד, וראינו וקראנו במשך השבוע שפע של כתבות פסיכולוגיות ובעיקר פסיכולוגיסטיות, שהתיימרו לנתח את אישיותו ולאתר את מניעיו הגלויים והנסתרים. לדעתי, זוהי תוצאה ישירה של האמריקניזציה שמבעתת את חיינו כאן, ודוחקת בהדרגה את רגלי המסורות האירופאיות שאיפיינו בעבר את האקדמיה ואת התקשורת שלנו.
האתרוגיסטים, או אנשי התקשורת המבקשים להגן על ראש הממשלה אהוד אולמרט בכל מחיר כדי לקדם תהליך שלום שכולו משאלות לב, רואים בזליכה מפלצת. אמנון אברמוביץ’ מערוץ 2, קרנף כל המלחמות בעשור האחרון אבל יונה צחורה בעיני עצמו (וגם בעיני ותיקים הזוכרים לו את עמידתו האיתנה נגד מלחמת השולל של 1982) ניסה כמיטב יכולתו, המתמזערת והולכת, לפגוע באמינותו של זליכה. אלא שאברמוביץ’ הפך לבדיחה עצובה, כאשר הטיל ספק פומבי בעצם כוונתו של זליכה להתפטר מתפקידו כחשב הכללי, בדיוק ברגע שהאיש הודיע על עזיבתו בערוץ 10 המתחרה. כתב מתחיל יכול אולי להרשות לעצמו להיסחף ולהסיק מסקנות חסרות בסיס לגבי העתיד. אבל אברמוביץ’ לא יכול להרשות את זה לעצמו, והמפלה שלו הייתה לא רק מהנה אלא גם חינוכית מאוד. אם התקרית הזאת תפחת במשהו את שחצנותו הדוחה של אברמוביץ’, אז דיינו בכך. אני לא מצפה ממנו להיות איש נעים הליכות, אבל מוטב שיבחין בעובדה שכרבולתו קצת דהתה בעת האחרונה. ממהפכן כורסה הפך האיש לדובר מוסווה של הסדר הישן, של המרכז הלאומני, שנמצא אמנם בשלטון אבל כבר פשט מזמן את הרגל מבחינה פוליטית ורעיונית.
נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" לא מסתכן לעולם בספקולציות שעלולות להתנפץ לו בפנים. האיש פיקח וזהיר, יותר כתב שטח מאשר פרשן, אבל זליכה גרם לבלוטות הארס של ברנע לעבוד שעות נוספות. ברנע כינה אותו בשם ד"ר נזק, ובעצם הכתיר אותו ואת העיתונאים שתמכו בו (בתוכם, ככל הנראה, את עמיתו באותו עיתון, מרדכי גילת) כחלק ממגמה מסוכנת, מקרתיסטית. ברנע הוא לא העיתונאי הראשון שנשבע בשמו של ג’ו מקרתי לשווא, וקשה לנו לראות בשועי הארץ שאותם תוקפת "כנופיית שלטון החוק" את אנשי המצפון שנרדפו בגין דעותיהם בארצות הברית של סוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50.
איפיונים כאלה הפכו כאן למכת מדינה. כל מי שנשלח מפקיד אחד לפקיד אחר מקונן על קפקאיזם, הברקות של ג’ורג’ ברנרד שו מיוחסות כמעט תמיד לווינסטון צ’רצ’יל, ומי שיצא מצרה בלא פגע "יצא בשן ועין". אבל לא בנדב העצני עסקינן ומקננת אצלי התחושה, שברנע לא טעה סתם, אלא נקט בכוונת מכוון בלשון דמגוגית ומסיתה כלפי האיש שמבקש לפגוע באתרוגו היקר. בסך הכל, לא מדובר במאפיה שמאלנית חלילה, שמנסה להגן על ראש ממשלה החותר להשגת שלום אמת ולכן מטייחת האשמות כבדות על שחיתות. אולמרט חותר, ואני מציע לכולנו לזכור זאת, להגיע לכמה הבנות עם מנהיג האגף הימני, הפרו אמריקאי של הפתח, בניגוד גמור לרצון העם הפלסטיני. הוא הולך בדרך הסלולה שבה צעדו ממשלות ישראל מאז ומעולם: לדבר על שלום, להגיע להבנות עם מייצגי מיעוט בעמם (הפלסטיני, המצרי ובעבר גם הלבנוני) בחסות אמריקאית. יש רבים כמו אולמרט במרכז הלאומני, והם ילכו באותה דרך בלי כל קשר לאתרוגיזציה המשפילה הזאת. מנהיג מושחת לא יוכל להוביל את ישראל לשלום אמת עם סוריה ועם פלסטין, ולפחות בינתיים גם אין לאולמרט תוכנית שיכולה לקדם שלום כזה.
יש להיאבק למען השלום כאילו השחיתות איננה קיימת, אבל גם להיאבק בשחיתות כאילו תהליך השלום איננו קיים. קל מאוד לקיים את החלק השני של המשוואה כי תהליך השלום איננו אלא אשליה חסרת בסיס. אין שום סיבה פוליטית לעמדה הקשוחה של ברנע וחבריו כלפי זליכה. הוא אולי שחצן, ילדותי ואיש לא נחמד, אבל את מי זה מעניין? מה שמעסיק אותי זה רק הפונקציה שהאיש ממלא במאבק נגד הממסד המושחת. הניסיון העיתונאי שלי לימד אותי להאמין לאנשים כמו גילת שתוקפים את הממשלה, ולהתייחס בספקנות רבה לאנשים כמו ברנע שמגינים עליה. זה לא אומר שתומכי שלטון החוק צודקים בכל פרט, ושמבקריהם טועים בכל דבר. המגמה הכללית היא הקובעת, וכל העיתונאים שעמדו על הרגליים האחוריות כדי להגן על פוליטיקאים שאינם ראויים להגנה כזאת, ייאלצו לחזור בהם די בקרוב.
אין אפשרות להתעלם מן העובדה שלאומנים קיצוניים בהתנחלויות ובתוך הקו הירוק, כמו ח"כ אריה אלדד למשל, עלו על העגלה של שלטון החוק כדי למגר אפילו את אפס קצהו של הסיכוי שראש הממשלה יוותר על כמה צריפים בראשי ההרים. אני מוכן אפילו להרחיק לכת, ולטעון טענה שאפילו מבקריו החמורים ביותר של זליכה לא הטיחו בו בגלוי: אם יתברר שהיתה לו אג’נדה נסתרת לפגוע באולמרט גם למען ההתנחלויות לא אתעלף מרוב תדהמה.
זליכה הוא איש של ביבי נתניהו, ולכן גישתו הניאו ליברלית לנושאים חברתיים-כלכליים היא קיצונית למדי. סבר פלוצקר אולי מאמין לזליכה שמנסה לקצץ בהוצאות המדינה כדי "לפגוע ביחסי הון ושלטון" ולקדם את החברה בעזרת כסף שיתפנה כתוצאה מההקלות במסים. אני סבור שהוא דמגוג שמנסה לתעל עוד ועוד כספים לעשירים על חשבון העניים, ושקיצוץ קצבאות ומדיניות המשכורות הנמוכות מנציחות את העוני ואת הפערים החברתיים.
החשב היה כנראה פקיד יעיל במיוחד, ואפילו מוטי בסוק מעיתון "הארץ" חולק לו שבחים על מהלכיו במשרד האוצר, אבל גם יחסי אנוש הם רכיב חשוב במושג "יעילות". די ברור שזליכה איננו מסוגל לעבוד עם בני אדם כלשהם. אפשר להבין את עימותיו בתוך האוצר, אבל אין להם בסיס רעיוני מוצק. זליכה איננו טריבון עממי, והוא לא הגיע לאוצר כדי להילחם למען החלשים, או למנוע את הקיצוץ האכזרי והמטורף בסובסידיות ללחם. צעדי הייעול (החשובים כשלעצמם) נועדו רק לשכלל את פעילות המנגנונים הממשלתיים כדי שיוכלו לעשות חוסר צדק מדיני וכלכלי בקלות ובמהירות.
לכן זליכה איננו קייס לשמאל. אין לנו שום אינטרס "שמאלי" לעלות על בריקדות למענו. אם חברי בסוק צודק, וזליכה שואף להגיע למשרת שר האוצר, אז יש להניח שהוא יהיה אויב פוליטי ורעיוני קשה ונחוש במיוחד. אם הוא באמת כל כך מוכשר כפי שכותבים כולם, אז יכולותיו יירתמו לשירות ההתעשרות, להרחבת הפערים, לטיפוח המתנחלים על חשבון החברה, לקיפוח השכירים ולניחשול העניים.
לפחות לצרכים אנליטיים אנחנו חייבים להפריד כאן בין הדברים, וללמוד להבחין בין המחויבות שלנו לנושאי שמאל כמו שלום ושוויון חברתי, לבין נושאים ליברליים כמו ממשל תקין וטוהר המידות בשירות הציבורי. בשמאל המודרני יש גם פן ליברלי בולט. האיבה שלנו לממסד איננה מובילה אותנו לאדישות כלפי ההתנהלות הפוליטית והציבורית. גם כאשר המשטר הרכושני והכיבוש הממאיר עדיין קיימים, חשוב לנו מאוד לדאוג לחברה פחות או יותר מתוקנת. כשנגיע לאחרית הימים נשאף לחברה אידיאלית כלפי פנים וכלפי חוץ, אבל בינתיים גם חיי שעה קרויים חיים. לכן נגן על זליכה הנאבק בשחיתות, לא נאמין לאלה המבקשים להגן על המושחתים בשם "השלום", בעיקר עתה, כשהם מדברים בסך הכל על כמה צעדים קוסמטיים שגם אותם הם אינם מסוגלים לבצע.
כולם מתנבאים שעוד נשמע מד"ר זליכה. הוא ינאם, יאיים, יכתוב תזכירים ומאמרים בתקשורת, אולי אפילו יצטרף למפלגה פוליטית ויחסה בצילו של ביבי עד שהשניים יבינו שהאגו הענק שלהם איננו מאפשר עבודה משותפת לטווח ארוך. לא יהיה אפילו רגע משעמם אחד.
הכרתי חשב בשם אלי יונס שגם שמר על זכויות המדינה ללא חת וגם לא הופיע בתקשורת במילים בוטות , גם אם דר זליכה צודק מעת לעת הסגנון ויחסי האנוש מספיקים לסיום עבודתו
חיים, אתה יודע מה מצחיק, ששלי יחימוביץ’ החברתיח תומכת בגלוי באיש שדוגל בהפרטה קיצונית של הכל ומכל. כל מעלליו על שחיתות הם פוליטיים לגמרי. אני מכיר סיפור (שלא הוכח) שהאיש ניסה לפגוע בכל דרך בבנק יהב הבנק של עובדי המדינה ואפילו היטה מכרז לטובת בנק דיסקונט וסילף נתונים על מנת להעביר לקוחות מבנק יהב לבנק דיסקונט. האיש הוא by far לא יונה צחורה.
אין טעם בהגנה על כל המזוזים והזילכות למיניהם. זאת משום שהם משרתים של ההגמוניה האשכנזית-הגזענית. איני מאמינה לשום ד’ר אן עו’ד מזרחי, ש"עשה את זה" ואינו יוצא מנקודת מבט של הפוליטיקה של הזהויות. כי מה באמת הרווחנו מכך? עוד מוריס פאתל נאלח (משה שחל), או עוד איזה דוד לוי, גדול המשרתים והעבדים של האשכנזים, הבונה הגדול של ההתנחלויות, עוד בטרם נהרו אליהם המזרחים המנוחשלים בלית ברירה משכונות המצוקה ומעיירות-הקיפוח.
אין תחליף למזרחי שהצליח שאינו מדבר בגלוי וללא שום בושה מנקודת מבט מזרחית. והרי אין חולק שפרופ’ אלה שוחט, ד’ר הנרייט דהאן-כלב, פרופ סמדר לביא, פרופ’ יהודה שנהב, ד’ר יוסי דהאן ודומיהם, אינם מוצלחים פחות, ואני טוענת שאף יותר, מהזילכה ומהמזוז הללו!וכל האנשים שמניתי מדברים את המזרחיות ובשם המזרחיות בלא צל של חשש, אף על פי שהם משלמים מחיר רב בשל עמדותיהם. ואם כן מה לנו זילכה ומי לנו מזוז!
מאמר על זליכה בלי אף מילה על הפונדמנטליזם שלו בענין חובת המכרזים? בלי אף מילה על חלקו בעיכוב התשלומים לרשויות המקומיות ולעובדיהן? בלי אף מילה על התמיכה הפרקטית שלו בהנחיות החשב הכללי להעדיף את המכרז הזול ביותר? בלי אף מילה על חלקו בהתנגדות הממשלה לניסיון שהיה בכנסת לפעול נגד מכרזי ההפסד בתואנה שיקר להם? זליכה הוא לא סתם ניאו-ליברל. זליכה חיזק בישראל נורמות העסקה מהפסולות ביותר באמצעות אי הכללת סוגיית ההעסקה בהגדרת מהותה של איכות העבודה/השרות הנרכש במכרז ואנחנו מתלבטים מה צריך להיות יחסנו כלפיו? לי אין התלבטויות ואני בשום אופן לא מתכוונת להתבלבל ולחשוב ולו לרגע שהמאבק שלו בשחיתות הוא המאבק שלי בשחיתות האמיתית – השחיתות הנהוגה כיום בהעסקת עובדים אצל זוכי המכרזים. אחרי שהתחזה קבל עם ועדה בהרצאה שנתן באוניברסיטת תל-אביב לפני כשנה, למי שלא ידע מה השלכותיה של פרקטיקת המכרזים הריכוזית הנהוגה בכל ארגוני הסקטור הציבורי על העסקת עובדים, יצא כביכול לתקן את המעוות. האם לקח על עצמו לשנות את הנחיותיו? לא. כל מה שעשה הוא להוסיף דרישה מזוכי מכרזים להציג מסמך מרואה החשבון שלהם. ומיהו זה שמוכן היום לייחס אמינות לרואי חשבון? זה נראה לכם לוחם בשחיתות? לי זה נראה אדם המכוון עצמו בלב ונפש להתעלם מכבוד האדם העובד ומזכותם של אזרחי המדינה לשרות ציבורי ברמה ראויה.
דבריך נכונים לאור ההתפתחויות ביחסי אשכנזים -ספרדו/מיזרחים בעשור האחרון. הייתי אומר שמזוז וזליכה הם שני אנשים מאד מוכשרים שאיתרע מזלם להוולד בצד הלא נכון של המיתרס העדתי/ מעמדי.
קידומם שהוא שאיפתו של כל איש מקצוע משקף מערכת גזענית זו שהקימו "זיקני אשכנז" לדורותיהם, וכך אופציית קידומם היא פונקציה של יחסי תלות בפטרון האשכנזי העושה שימוש פוליטי בעובדת קידומם על רקע מוצאם.
וכך השיגו השניים שהם משל למצב הכללי את קידומם האישי תוך מילכודם העצמי במערכת איתרוגים של פטרוניהם שרון מצד אחד וביבי מצד שני, כך שאנחנו עדיין בתקופת דימדומים שבה אקדמאים ואנשי מקצוע אשכנזים עולים על מסלול קידום מהיר ואילו האחרים בני הפריפריות השחורות מקודמים לאור נכונותם לאתרג ולשרת אינטרסים פוליטיים פופוליסטיים של פטרוניהם, זה מתקשר לתופעה שנחשפה לאחרונה באקדמיה ,ורמזת עליה והיא התופעה של מיעוט הפרענקים באקדמיה הציונית כ 9 % לעומת הצלחתם של פרענקים הנאלצים להרחיק לאקדמיות בארצות נכר, ובכך מדלדלים את הפוטנציאל האיכותי מנהיגותי של ציבור בני "מדינת כל ענייה הצבועה שחור"
מבחינות אלו שמן הראוי להרחיב עליהן את היריעה , מזוז וזליכה הם בני הדור הישן של קידום במערכות של יחסי תלות מנחשלות על בסיסים גזעניים כפי שעוצבו ב 120 השנים האחרונות ע’י מקדמי ההגמוניה הפועלית/אשכנזית.
בחורבן הציונות ומנחשלי הפרענקים ננוחם.
נינה טועה בעניין הקפדה על זכויות עובדים. זליכה הורה על הגשת תלונות נגד חברות שזכו במכרזים ולא מקפידות על שכר מינימום וזכויות סוציאליות על פי חוק. דומני שאיים עליהן כי הקשר עימן יופסק.
לשי נ.
הדבר הטוב ביותר שעשה זליכה ,זה שבירת המונופול של בנק יהב על חשבונות עובדי המדינה.
כל מי שהיה לקוח של הבנק הזה ב30 שנה האחרונות (ואני הייתי), יודע שחוץ מלתת מכות ללקוחות, עשו בבנק הזה הכל.
חבל שאין לנו עוד הרבה מסוגו של החשב הכללי היוצא.
למידע מעניין על זליכה ומכרז "דרך ארץ" מומלץ לקרוא:
— קישור —
את החלק השלישי תחת הכותרת "פקידים קטנים ומתוסכלים".
בתור אחד שמכיר מקרוב את הבנק הזה אז צריך להגיד שהוא היחיד ללא עמלות וההוגן ביותר עם עובדי המדינה. הוא פועל למעשה לא למטרות רווח אלא למען עצמו ולמען העובדים. איזה בנק בדיוק בישראל מתנהל ככה? בנק החייל?
"הדבר הטוב ביותר שעשה זליכה ,זה שבירת המונופול"
זו היא אמרה שיקרית ביותר. זה כמו להגיד שההסתדרות היא מונופול על ועדי עובדים. מצד אחד זה נכון, ומצד שני מדובר על בחירות דמוקרטיות. אם בנק יהב הוא מונופול אז גם הפועל קטמון היא מונופול של האוהדים שלה.
הלוואי עלינו מונופולים כאלה.
— קישור —
דוגמא לאטימות של ד"ר נזק ושותפיו האידאולוגים
לשם שינוי – אני ממש לא מסכימה איתך.
זליכה הוא בסה"כ עוד פקיד אוצר, שחשב וחושב שהוא מעל לחוק, לדין,למדיניות הציבורית, לבוחרים ולשר.
באוצר, יש רבים (מאוד) כאלו – הם סבורים שהם קובעים את המדיניות ומפעילים אותה. אין לציבור ולנבחריו מה לומר על כך – ואם נאמר דבר מה (נגד הפגיעה בבנק יהב למשל) – אנחנו מושחתים ואם נדבר על מתן תוספת שכר (למורים/למרצים) – אנחנו פופוליסטים המפקירים את המדינה.
ואם מתארגנים בארגון עובדים אז זו סחיטה ממש של המדינה והתערבות בענייניה.
ואם למשפחה שכולה יינתן מענק שחרור שח הבן שנהרג חודש לפני השחרור – זו שחיתות איומה.
זליכה הוא חלק מהביורוקרטיה (ששכרון הכח משחית אותה) של משרד האוצר המנהל את חייינו במדרון.
אם הוא נפגע מחבריו – זבש"ו.
בנקודות בהן הוא חשף שחיתות עניינית, ניתן לעמוד לצד עמדתו – בכל השאר – אין הוא שייך לסדר היום שלנו.
חיים,
אתה כתבת את הדברים בעיתון הספורט היום?
לא מאמין ששמת את ברדה חלוץ מרכזי – נו באמת.
ד’ר ירון זליכה הוא גאון בתפיסה ובהוראה.
כאיש מעשה הוא גרוע וכנ’ל ביחסי אנוש.
חד משמעית הנזק שהביא לשרות המדינה הוא גדול.
הנסיון להציגו כחושף שחיתויות הוא פשוט שטות
וחבל מאוד שמבקר המדינה וכמה חברי כנסת
טעו והטעו.
הרוב המכריע של עובדי האוצר שהכירו את זליכה
תקופה ארוכה יעידו כי כל מילה שכתבתי חצובה
בסלע
אמי