הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



גישתנו לנושא החזרת הביטחון התזונתי לאזרחי ישראל מבוססת על שני אדנים: הגדרת הביטחון התזונתי כיכולתו של אדם לספק מזון, לו ולמשפחתו, בכמות ובאיכות מתאימים ומספיקים, באורח סדיר ובדרכים מקובלות חברתית. מהגדרה זו עולה כי זו סוגייה חברתית, העוסקת לא רק במזונו של אדם ובבריאותו אלא גם בכבודו כאדם.

המצב בישראל חמור ביותר כפי שאפשר ללמוד מהנתונים הקיימים על היקף בעיית חוסר הביטחון התזונתי בישראל בכלל, בקרב אוכלוסיות סיכון כמו ילדים ולקוחות שירותי רווחה בפרט – 22% מהאוכלוסייה – כפול מבארה"ב.
 
עקב החמרת המצב הוקמה "הוועדה הבינמשרדית לבחינת אחריות של המדינה להבטחת הביטחון התזונתי של אזרחיה" – ואנו מציעים לוועדה להתמקד בפיתוח עקרונות לתוכנית כוללת להשבת הביטחון התזונתי לישראל. תוכנית בה יהיו שותפים כל המשרדים הרלוונטים (רווחה, בריאות, חינוך, פנסיונרים, תמ"ת) ויעדה – הסרת חרפת הרעב ממנה סובלות אוכלוסיות רבות ברחבי המדינה בעשור האחרון. תוכנית כזו צריכה לכלול יעדים מדידים לצמצום מספר הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי מדי שנה ופילוח מאפייני אוכלוסיות הסיכון וריכוזן הגיאוגרפי. לשם כך יש להנהיג מדידה סדירה של רמת הביטחון התזונתי, באמצעות הביטוח הלאומי או הלמ"ס.


הנהגת תוכניות בין משרדיות, ברמה הארצית וברמה המקומית שתאפשרנה הגדלת ההכנסה הפנויה של הנזקקים, תוכניות נקודתיות לאוכלוסיות בסיכון, הגדלת קצבאות, הגדלת שכר המינימום, הפעלת סל רווחה שיבטיח צמצום הוצאות משפחות חלשות וסל מענים למשפחות במצבי משבר ואוכלוסיות בסיכון (תוכניות לגיל הרך, קשישים).


דגש מיוחד בתוכניות צריך להיות מכוון לסובלים מהבעיה ביישובים ערביים בהם היקף הבעיה רחב יותר, לשכונות מצוקה וליישובים באזורי מצוקה.


עיקרון נוסף הוא שילוב תעסוקתי של אוכלוסיות בסיכון בתוכניות השונות של פיתוח כלכלי להגברת הנגישות למזון כמו הקמת מטבחים קהילתיים שיספקו ארוחות לתלמידים, למשפחות ולקשישים לאורך כל השנה. כמו כן, אנו ממליצים כי הממשלה תעודד באמצעי חקיקה ובתקצוב, מיזמים קהילתיים נוספים כגון קואופרטיבים לאספקת מזון, קואופרטיבים לרכישת מזון וכו’.


אנו ממליצים על תיקונו של חוק ההזנה כך שיכלול את כלל הילדים במערכת החינוך, על בסיס אוניברסלי ותוך צמצום העלות הכספית המוטלת על ההורים ועל הרשויות המקומיות הקורסות. בנוסף אנו קוראים לפתח מערכת הזנה הנותנת מענה לילדים במהלך חופשות בית הספר.


מדוע תוכנית לתלושי מזון לא תוסיף לביטחון התזונתי בישראל


אנחנו מתנגדים בתוקף להנהגת תוכנית תלושי המזון בישראל (גם במתכונתה הפחות סטיגמטית באמצעות כרטיסים אלקטרוניים). תוכנית זו, אשר חדרה לאחרונה לשיח הישראלי, מופעלת עשרות שנים בארה" ותרמה אך מעט, לפי כל הנתונים, לצמצום בעיית חוסר הביטחון התזונתי שם.


התנגדותנו לתוכנית להנהגת תלושי מזון מבוססת על נימוקים ערכיים, אסטרטגיים ומעשיים.


מבחינה ערכית



  • אנחנו מתנגדים לתוכנית שמבוססת על ההנחה שבעיית חוסר הביטחון התזונתי בישראל, ממנה סובלים 22% ממשקי הבית, נובעת מכך שאנשים במצוקה לא מנהלים את תקציבם נכון ולכן לא נותר להם כסף לקנות אוכל אלא אם יקבלו תלושים בהם יוכלו לקנות רק מזון. מחקרים רבים מצביעים על הבעיה של הכנסה נמוכה והוצאות מחייה חיוניות גבוהות הרבה יותר (שכר דירה, תשלומי חשמל, החזר חובות וכדומה) כמקור עקרי לחוסר ביטחון תזונתי.


  • תוכנית של בולי מזון בשונה ממתן סיוע כספי ישיר כמקובל בקצבאות הבטוח הלאומי, פוגעת בעיקרון האוטונומיה ולכן עלולה לפגוע בכבודם של אנשים שסובלים ממצוקה קשה שלא באשמתם.

מבחינה אסטרטגית



  • לדעתנו הדרך היעילה והטובה להחזרת הביטחון התזונתי לתושבי ישראל היא שימוש בכלים שהוכיחו את עצמם בעבר כיעילים ומנעו היווצרות הבעיה בישראל בעבר – קצבאות שמאפשרות קיום בכבוד, העלאה והקפדה על שכר מינימום והספקת סל שירותים שיאפשרו מספיק כסף פנוי לרכישת מזון מזין.

מבחינה מעשית



  • תוכנית תלושי המזון בארה"ב לא הצליחה בעשרות שנות קיומה (החל מהקמתה ב-1939 והרחבתה בשנות ה-60 ועד היום) לצמצם את ממדי חוסר הביטחון התזונתי בה. בדומה לבתי תמחוי תוכנית כזו היא תוכנית למצבי חירום זמניים ולא תוכנית שמתמודדת עם הסיבות ליצירת הבעיה בישראל.


  • הקמת תוכנית תלושי מזון מחייבת הקמת מנגנונים חדשים ויקרים של בדיקות אמצעים מורכבות.


  • ההיסטוריה בארה"ב מלמדת שהתוכנית סובלת מבעיות נגישות והיתה נתונה לאין ספור קיצוצים ושינויים לגבי: הקבוצות הזכאיות, הבסיס לחישוב שווי התלושים, שחיקת סכום התלושים, תנאי הזכאות וכדומה. גם שווי התלושים הינו נמוך ולא מספיק בד"כ. אוכלוסיות זכאיות רבות לא קיבלו תלושים הן בגלל בעיות נגישות מבניות והן בגלל הבושה הכרוכה בשימוש בתלושים.

ניסיון העבר מלמד אותנו שההתנגדות הצפויה של האוצר לתוכנית תוביל, קרוב לוודאי, כמו במקרה של חוק ההזנה בבתי ספר, לתוכנית חלקית, מבוססת על תרומות והשתתפות הזכאים והרשויות, ולא נגישה למרבית הסובלים מהבעיה (כך, מדי שנה מתפרסם שמחצית מהזכאים להזנה בבתי ספר אינם ממשים את זכותם מסיבות שונות). גם שיטת הכרטיסים האלקטרוניים, הפחות סטיגמטית מתלושי מזון, בעייתית. מדיווחים על ביצוע התוכנית בארה"ב עולה שיש עלויות משמעותיות של ניהול החשבונות, זכאים אינם יכולים להשתמש בכרטיסים בחנויות קמעוניות, התוכנית מושפעת מאינטרסים של רשתות מזון גדולות, ולעיתים קרובות כאשר הקופאיות לא יודעות איך לטפל בכרטיסים – נגרמת בושה פומבית לנזקקים.


לסיכום, לדעתנו ניתן ואפשר להחזיר את הביטחון התזונתי ולהסיר את חרפת הרעב בישראל. זאת בעיה חברתית שניתן לפתור אותה בקלות יחסית לבעיות מורכבות הרבה יותר כמו אלימות וסמים.

תגובות
נושאים: מאמרים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים