יום הילד הבינלאומי הגיע וכולנו מוזמנים לחגיגה. פוליטיקאים מצהירים, פעילים מתריעים, שדרים מתלהמים. מישהו חשוב מתראיין, מתנצל ומודיע, שעוול של שנים רבות לא ניתן יהיה למחוק בשנה. חתני השמחה בשלהם… והילדים עדיין בוכים. אל תספרו על הזכויות. אל תעלו את רף הציפיות… עדיף לא לדעת כי לא נקבל. אל תפרו את השקט במדבר. אל תעוררו את המתים.
הילד הבדואי כאן… קרוב כל כך… מעבר לחלון… משחק בחול המדבר של אלוהים. לגן של ילדי הבדואים לא מחליפים חול אף פעם… לא צריך… כל המדבר הוא גן משחקים גדול… הילד מסתדר יפה במרחב… יש מספיק חול במדבר, ולהחלפת החול המצהיב אין צורך בשר חינוך במשרה מלאה… הילד הבדואי הוא כאן… כל כך קרוב… ואם נרצה או לא … ואם תרצו ואם לאו … הוא יגיע אליכם עד הבית…
לילד הבדואי בנגב חסר גן, חסר בית ספר, חסרה ספרייה, חסר לו כביש גישה… אין לו בית … וגם הצריף שהיה בשנה שעברה המדינה כבר הרסה… לילד הבדואי אין שמיים משלו ואין לו אדמה… אין לו ממון ולא כוח הרתעה… לילד הבדואי אין ועד ואין ועדה… לילד הבדואי אין יום אין שנה… אין לו לובי חזק ואף אין לו מדינה … והילד הזה הוא עני… הילד הזה הוא אתה, את ואני.
חולפת עוד יממה. עוד פצע שלא הגליד. המתח גובר, האלימות גואה, בבית הספר ובתוך המשפחה. ולילד שלנו אין הגנה. הקרוואנים מתפוררים, הספרייה שוממה, המזגן מקולקל, החצר צרה ולא בטוחה, הילקוט כבד והבטן מקרקרת, רעבה. הילד עצבני… התוכנית מנוכרת ולא מתאימה למורשה ואין יועץ חינוכי ואין הדרכה. האלימות מתעצמת וכמוה האכזבה ובעקבותיה הנשירה. ואלפי פניות משוגרות לממונים ואין תשובה… אפילו הבג"ץ נקרא לעזרה וגם הוא מתמהמה ולא ממהר להגנה… מספר פעילים תופסים אומץ ויוצאים בהפגנה… אך לשווא המאמצים! אין השפעה… ורק חולות המדבר בולעים את רחשי המחאה…
אנא, אל תאשימו את האמא הבדואית… ללדת ילדים זו זכותה… ילדים, כן, עבורה זה שמחה…
אל תעשו עצמכם מופתעים משיעורי הילודה… פשוט תבררו ב"לשכה"… אל תעשו עצמכם משתאים מהמחסור בכיתות: אמרנו לכם כל שנה תבנו לפחות כתה!
והילד המתבגר שואל למה: למה בית הספר שלי גדול וצפוף ומרופט ומכוער? ולמה האחר מרווח ונעים ומפואר? ולמה לי משעמם בכתה ואין לי מקצועות בחירה? למה אין חקלאות בדואית ואין תעשייה? ומי מצייר את קו העוני ואם אעבור אותו זה עבירה? ולמה הדשא של הקיבוץ ירוק והבריכה בעומר כחולה?
מבקשים שנגיד תודה, על הגיר ועל הקיר. יש שולחן וכסא, זה מספיק … תודה!
מחשב לכל ילד? מפעל הזנה? חוג? אולם ספורט? מבנה תקני? גן טרום חובה? משפחתון? לא בבית ספרנו! "לכו לבג"ץ" אומרים לנו. אבל לא תמיד לבג"ץ יש תשובה!
זהו רגע של חשבון נפש ואפילו רגע של בושה… ביום זכויות הילד הבינלאומי המציאות אצלנו שונה: בין גלי הדברת, ילדינו הם אמת המידה. הם בוחן המציאות לכל יפי הנפש ודורשי השוויון… ילדינו הם המראה.
והתקשורת הטרוריסטית בשלה.
מבלבלים בשכל על הפשע המשתולל (החלאות הבורגניות ממש מתפלאות איך מעיזים הקורבנות הכי גדולים שלהם לעסוק ב"פשע").
קצפם יוצא על הבניה הלא חוקית וכו’.
מעניין שהמדינות ה"דמוקרטיות" שקיים בהן "שיוויון לפי החוק" והן פועלות לפי "ערכי מוסר אוניברסליים" "לטובת כל האזרחים, שלטון העם למען העם", מדינות אלא מרבות לדכא את העם.
כי הרי מי מאכלס את בתי הכלא הבורגניים אם לא שכבות פרולטריות, וכיום בישראל פועלים זרים,"שוהים בלתי חוקיים" וכו’, כלומר פועלים שפשעם הוא נסיון למצוא פרנסה.
הליברלים מדברים על "לא להפוך בני אדם לאמצעי…", אבל כמובן שמדובר אצלהם רק במליצה, שהרי למעשה הם גדולי החלאות הטרוריסטיות.
תחי הדיקטטורה הדמוקרטית של הפרולטריון.
תפסיקו להתחנף
תפסיקו להתעלם מאוכלוסיה שלמה
יום הולדת שמח… הרבה בריאות אושר והצלחה …