השבוע נערכו ברוסיה בחירות לנשיאות ולפרלמנט. מתוצאות הבחירות עולה כי המפלגה השלטת נחלה ניצחון מוחץ, אבל ככל שחולפים הימים מתבררים ממדי הזיופים בבחירות. המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית מסרה כי יש בידיה תיעוד מלא על זיופים בקנה מידה גדול בחמישים ערים. על מנת להבין את משמעות הבחירות שוחחנו עם ד"ר בוריס קגרליצקי, עיתונאי וחוקר, העומד בראש המכון לחקר הגלובליזציה במוסקבה.
ש. האם הבחירות בסוף השבוע היו למשאל-עם סביב נשיאותו של ולדימיר פוטין?
ת. בהחלט. הקרמלין הפך את מסע הבחירות למשאל-עם סביב הנשיאות של פוטין. לא רק של פוטין כנשיא, אלא להפגנת שביעות רצון מהמשטר. הבחירות אמורות היו להפוך להבעת אמון המונית במשטר הכלכלי והפוליטי ברוסיה. ועל מנת למנוע את שחיקת מעמדו של פוטין, הפעם הוא לא רץ לתפקיד הנשיא. לאיש אין ספק שבעתיד הקרוב המצב הכלכלי והחברתי של רוסיה יהיה רע יותר. פוטין רוצה לשמור על הדימוי של נשיא מוצלח והוא מעוניין לשוב לנשיאות בעוד כארבע שנים.
ש. מדוע אתה סבור שהמצב יהיה רע יותר?
ת. רמת החיים של האזרח הרוסי עלתה במהלך שתי הקדנציות האחרונות של פוטין. גם העניים ביותר, שהיו על סף הרעב בשנות ה-90, יכולים כעת לאכול. או כפי שאמר אחד השרים: עברנו מהתרוששות כללית לעוני כללי. אבל האינפלציה שבה ופוגעת בבעלי השכר הנמוך וראשי הקרמלין מקדמים רפורמה בבעלות הציבורית על הדירות, רפורמה העלולה לפגוע בעשרות מילוני דיירים. הם רוצים להפריט את הדיור הציבורי שבבעלות העיריות, ורוב הדירות בערים הגדולות הן בבעלות עירונית – כפי שהיה מקובל בעידן ברה"מ. עוד הם רוצים להמשיך ב"רפורמות" למיניהן בתחומי הבריאות והחינוך. קרי: הם מעוניינים להפריט תחומים אלה. פוטין מצדד במדיניות ההפרטה והעמקת הפערים, אבל על מנת לשמור על דימויו החיובי, הוא מעדיף שאחרים יעסקו במלאכה. יש להדגיש שההחלטות המרכזיות בתחומי הכלכלה והחברה לא מתקבלות בקרמלין. נשיא רוסיה הוא לא יותר מיו"ר מועצת מנהלים בחברה בה אין לו מניות או בעלות. מי שמקבל את ההחלטות הם בעליהם של שישה או שבעה קונצרנים גדולים שהופרטו – כגון גזפרום. אתן לך דוגמא: הממשלה היתה מעוניינת לקדם את היחסים בין רוסיה לבלארוס. אבל גזפרום החליט לפתע להעלאות את מחיר הגז שרוסיה מספקת לשכנתה ובעקבות ייקור הגז היא שילמה מחיר כלכלי וחברתי כבד. למרות ההפצרות של פוטין וצוותו, המחירים אכן עלו והיחסים בין המדינות נקלעו למשבר עמוק.
ש. איך אתה מסביר את הדיכוי של האופוזיציה במדינה בה מפלגת השלטון מקבלת תמיכה כה גורפת בקלפי?
ת. ברוסיה הדיכוי הפוליטי הוא נתון של קבע. אנשי משטרה מגינים על הסדר החברתי הקיים ובשביל זה הם מקבלים את שכרם. אבל רוב רובם של הרוסים אינם מתעניינים בהפגנות האופוזיציה. האירוע החשוב בימים אלה הוא שביתת עובדי מפעל ענק הרכב פורד שבפרברי סנט פטרבורג. שביתתם של אלפי העובדים הצעירים החלה ב-20 בנובמבר והיא נמשכת, חרף האיסור הקיים בחוק על המשך שביתות מעבר לשבועיים. השביתה כבר הפכה למרד נגד המעסיקים וגם נגד הממשלה המנסה לכבות, ללא הצלחה, את האש. בשיחות בין האזרחים עולה בתדירות גוברת השאלה כמה זמן עוד תימשך השביתה כי ניצחון העובדים נראה קרוב מתמיד, חרף ההכרזה על השביתה כבלתי חוקית. לדעתי, עבור דעת הקהל השביתה היא חשובה יותר מניצחונו השערורייתי של פוטין ומפלגתו בבחירות. הרי ברור לכולם שהיקף הזיופים היה עצום. ההתעניינות הגוברת בשביתה היא סימן לכך שהמתחים החברתיים גוברים ושגל המחאות והשביתות לא פוסק, בייחוד בסנט-פטרבורג והסביבה. בשבוע שעבר הסתיימה, ללא הישגים, שביתת עובדי הנמלים. השבוע אמורים לפתוח בשביתה עובדי חברת הרכבות. כל יום ושביתתו החדשה.
עם כל בתיעוב שלי לפוטין ולדיקטטורה שהוא אט אט משליט ברוסיה, צריך חוצפה יוצאת מן הכלל מצד חבר המפלגה הקומוניסטית בשביל לגנות אותו על שיטותיו.
המפלגה הקומוניסטית ברוסיה היא המשך ישיר למפלגה הקומוניסטית ששלטה ברוסיה שנים רבות באמצעות דיקטטורה גרועה הרבה יותר מהיום.
לא ידוע לי על מערכת בחירות רב מפלגתית אחת שקיימו השליטים הקומוניסטים (חוץ מפעם אחת ב1918 שתוצאותיה בוטלו לאחר שהבולשביקים הפסידו בה).
יש אנשים כמו YB שרואים אדום בכל מקום. אבל ד"ר בוריס קגרליצקי, שישראלים רבים פגשו בכינוסים בינלאומיים, הוא חוק בעל שם עולמי ואיש שמאל, מרקסיסט על פי הגדרתו, אבל איננו חבר המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית ובעבר הוא לא נמנה עם חברי המפלגה הקומוניסטית של ברה"מ. בעת התפרקות ברה"מ, היה קגרליצקי ילד!
ופה בדיוק הבעיה. בגלל שקרלציקי היה ילד, נוצר לו דימוי מנותק מהמציאות של השיטות הקומוניסטיות להבטחת רוב של 99.9% במשאלים דמוקרטיים.