משדר חדשות הטלוויזיה של ערוץ 2 (16.12.2007) פירסם תמונות של חיילים המתעללים בעצירים פלסטינים במחנה כליאה שליד שכם. החיילים המתעללים צילמו את תמונות ההתעללות כדי "שיהיה להם מזכרת מהשירות הצבאי" (ציטוט מאתר האינטרנט של "מעריב"). דובר צה"ל מסר בתגובה כי מדובר "בכשל ערכי חמור ונקודתי הסותר את רוח צה"ל".
התגובה של דובר הצבא לא פחות מרגיזה ושערורייתית מההתעללות עצמה. יש בה ניסיון של הפיקוד הבכיר לברוח מאחריות, כאילו יש "כיבוש ערכי" שחיילים בנקודה מסוימת כשלו בו. אין שקר גדול מזה. הכישלון הוא של הצבא והוא נמשך כבר 40 שנים. ההתעללויות הן חלק אינטגרלי של הכיבוש והינן מעשים של יום יום, זו רוח הצבא האמיתית, במחסומים, במחנות המעצר של הצבא הישראלי בשטחים הכבושים ובישראל, בפשיטות הלילה לבתי פלסטינים, בבתי המשפט הצבאיים, במשרדי הממשל הצבאי, במינהל האזרחי (המנוהל אף הוא על ידי קציני צבא), במרתפי העינויים של השב"כ וטרם מניתי אל כל מנגנוני הכיבוש – אין פינה במשטר כיבוש האפרטהייד שהיא נקייה מהתעללויות.
התעללויות של צבא כיבוש בעם הכבוש, אינן אופייניות רק לישראל, הן מסימני ההיכר בכל מקום בו מתקיימת מציאות של כיבוש ושליטה על עם אחר. זכורות תמונות ההתעללות של חיילי הצבא האמריקאי בכלא אבו גרייב בעיראק. גם שם ניסה הפיקוד הבכיר לברוח מאחריות בנימוק של "תופעה נקודתית", אלא שהמתעללים ומפקדיהם הישירים חשפו את השקר כאשר העידו כי הפיקוד הבכיר, כולל הדרג האזרחי עד רמת שר ההגנה, ידעו על כך ונתנו אישור – מי בקריצת עין, ומי באופן מלא. כך גם כאן. שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל גבי אשכנזי יודעים ומכירים את זוועות ההתעללויות שמפעילים החיילים ומפקדיהם בשטחים הכבושים, וכל מתק השפתיים שלהם על "ערכים" הם חלק מהולכת שולל, כלפי פנים וכלפי חוץ.
לא מכבר פורסם בעיתונות כי מפקד בית הספר לקצינים אל"מ אהרון חליוה אמר במפגש עם בוגרי תיכון של התנועה הקיבוצית העומדים בפני גיוס כי "מי שמתחמק מקצונה הוא פושע". מעבר לכך שאמירה זו היא בעצמה פושעת (וגם מטומטמת), תמונות ההתעללויות שפורסמו מחזקות ומצדיקות ביתר שאת את המערכה של שוחרי שלום וזכויות אדם לסרב להתגייס לצבא הכיבוש, כי מדובר בצבא המבצע פשעים ומפעיל טרור מטעם המדינה.
אחת התשובות לעליהום של הצבא ומשרתיו בתקשורת נגד "המשתמטים" צריכה להיות במדבקה "אני משתמט מכיבוש, התעללויות ועינויים".
ועידה גזענית
לא מכבר התקיימה בנצרת "ועידת הגליל". מה הטריד את באי הוועידה? היהודים הפכו למיעוט בגליל. שומו שמיים והאזיני ארץ: ב-1965 היה בגליל רוב יהודי בשיעור של 57.2% ואילו ב-2006 התהפכו היוצרות והערבים מהווים עתה רוב של 53.1%.
אם תרצו, ההתעסקות של הוועידה בנושא זה ממחישה את ההבדל בין העיקרון הדמוקרטי של מדינת כל אזרחיה, לבין ההשקפה הגזענית של מדינת כל יהודיה.
על פי העיקרון הדמוקרטי צריכה ועידת הגליל, בהנחה שיש מקום לגוף כזה, לעסוק בשאלה מדוע האזרחים הערבים בגליל מופלים לרעה ומה ניתן לעשות כדי להשיג שוויון כלכלי ואזרחי החוצה את השיוך הלאומי דמוגרפי.
הצרה היא, שהדמוקרטיה אינה המצפן המוביל את באי הוועידה ולכן התעסקו בשאלה הגזענית, איך מחזירים שוב את הרוב היהודי לגליל, שכרוך בהכרח בהטבות מרחיקות לכת ליהודים בלבד.
כבר שמעתי דעות לפיהן יש לעודד עיקור אצל הערבים כדי לצמצם את הילודה, ובמגביל להקטין להם את השירות הרפואי כדי להגביר את התמותה; כי זו דרכה של הגזענות, שבתהליך הקצנתה היא מאמצת את השיטות של הגרועים שבמשטרים.
התקשורת כסוכנת משטרתית
העורכים בערוץ 10 החליטו לגייס את הטלוויזיה שלהם למאבק נגד פדופילים ברשת האינטרנט שמנסים לפתות ילדות בנות 13 לסיפוק דחפיהם המיניים. אין ספק שמדובר בתופעה מחליאה שחשוב להיאבק בה. כל עוד הערוץ עושה תחקיר וחושף את ממדי התופעה וגורם למוסדות השלטון לשנס מותניים כדי להילחם בה, זה לא רק בסדר, זה מצוין.
אולם ערוץ 10 עשה צעד אחד נוסף: הם שכרו דירה, השתילו בה מצלמות נסתרות, גייסו צעירות (שחקניות?) בנות 18 הנראות ונשמעות כילדות, נתנו להן שמות בדויים כמו לוטם 13 והושיבו אותן מול המחשב במטרה לצ’וטט באינטרנט, לאתר פדופילים ולמלכד אותם בביקורי בית. במקביל התקשרו אנשי הערוץ עם המשטרה, שהסכימה כמובן לשתף פעולה, במטרה לעצור מיד את הפדופילים שהגיעו לביקור בדירה.
ההצלחה היתה מסחררת. 11 עצורים.
השחקניות אמנם לא הציעו לפדופילים לבוא לביקור אבל יצרו את התשתית המפתה שעל בסיסה הפדופיל הסתער על הטרף שנדמה היה לו כי אין קל ממנו (כמו למשל "ההורים שלי לא בבית הם נסעו לחו"ל ואני לבד": הפדופיל כמובן לא יכול לעמוד מול הזדמנות כזו ומציע לבוא לביקור. הילדה שחקנית נענית בתמימות של בת 13 והאיש מגיע והמלכודת נסגרת עליו).
ערוץ 10 זכה ללא מעט מחמאות על המבצע. לא פלא, המטרה טובה והרעים נעצרו (נתעלם לרגע ממשפט השדה שנערך להם בפומבי, "מגיע להם" תהיה בוודאי התגובה הספונטנית).
אני שייך לחוששים. יש כאן סכנה של מדרון חלקלק. שהרי מחר יתכן ובראש מערכת החדשות של אחד מערוצי הטלוויזיה יעמוד קצין בכיר שזה עתה השתחרר מהצבא (אפשרות ריאלית בישראל), והוא יחליט כי הרעים הם דווקא מה שקרוי "המשתמטים" ועל כן צריך לגייס את מערכת החדשות לאיתורם, והוא יתקשר עם המשטרה הצבאית לפעולה משותפת, והופ, הטלוויזיה מתדרדרת לציד מכשפות מקרתיסטי.
אשר על כן דומני כי ככלל, רצוי לשמור על הפרדת כוחות ורשויות בין משטרה לעיתונות. זו צריכה לחקור, לחשוף תופעות שליליות, לדרבן את המשטרה להילחם בפשיעה, אבל להישאר במתחם העיתונות הדמוקרטית שלא נגררת להיות סוכנת השלטון, ואילו המשטרה היא זו שחייבת לעשות את עבודת האיתור והמעצר של הפושעים בכוחות עצמה. עיתונאי שהופך למודיע משטרתי מאבד את הנשק החשוב ביותר: אמינות ואי תלות.
לאחרונה שלחתי מספר מכתבים, שבוודאי כבר הגיעו ליעדם. הרי הם לפניכם
לכבוד מפכ"ל המשטרה רב ניצב דודי כהן
המטה הארצי, שייח ג’ארח, ירושלים 91906
30 בנובמבר 2007
שלום רב,
בעיתונות מהיום דווח כי שוטרים השתמשו באלימות נגד מורים שהפגינו בפתח בית הדין הארצי לעבודה בעת הדיונים בנושא שביתת המורים.
אחד המורים נפצע ונזקק לטיפול בבית חולים.
כחבר האגודה לזכויות האזרח ואמנסטי אינטרנשיונל, אני רואה חובה למחות בפניך בכל החריפות על גילויי האלימות המשטרתיים.
אתם במשטרה גיבורים גדולים על מפגינים לא אלימים, על הפלסטינים בשטחים הכבושים שם פועל סניף האפרטהייד של משטרת ישראל, על הפלסטינים אזרחי ישראל (משטרה גזענית), על עובדים וסטודנטים שובתים, על מפגינים מהשמאל, (בבילעין ירו שוטרים לעבר ראשו של עו"ד ישראלי שהשתתף בהפגנה וחייו היו בסכנה ועד היום הוא סובל מליקויי בריאות), על משפחות מצוקה שפיגרו בתשלום משכנתאות ומפונות מבתיהן בהוראת הבנקים (כשההוצאה לפועל והמשטרה משמשים כסוכני הבנקים).
אולם כאשר מדובר בהגנה על קשישות/ים מפני תקיפות אכזריות אתם חבורה של כלומניקים; וכאשר מדובר במאבק בפשיעה המאורגנת אתם קליקה אימפוטנטית; וכאשר מדובר בהגנה על אזרחיות/ים מפני פריצות לבתיהם אתם קבוצה של אפסים; וכאשר מדובר במהגרי עבודה אתם כנופיה אכזרית; וכאשר מדובר בסחר בבני אדם נתתם לפשע להשתולל במשך שנים וגם כשאתם מואילים לפעול זה נעשה בעייפות ובאיטיות (עובדה, הנגע הנורא הזה לא נעקר והוא ממשיך לפעול במלוא הקיטור); וכאשר מדובר בשחיתויות של ראשי ממשלה (נתניהו, ברק, שרון, אולמרט) אתם כת של מושחתים.
כל המחדלים הנ"ל אינם תוצאה של מחסור במשאבים או כוח אדם, אלא מקורם בנרפות הארגון, בהשקפת עולם לא דמוקרטית, בהקצאה לא נכונה של כוח אדם ובשימוש בזבזני עד מושחת של התקציב העומד לרשותכם.
אין פלא שכך הם פני הדברים כאשר בראש הארגון עומד השר אבי דיכטר, פושע מלחמה שדרכו לממשלה נסללה לאחר שכראש השב"כ הצטיין בחיסולים, אותם הוצאות להורג ללא משפט של מאות בני אדם בשטחים הכבושים.
במצב עניינים זה אך טבעי הוא שיש מי שסבלנותם פוקעת ומרירותם מתפרצת לעתים על שוטרים, גם כאלה, והם ישנם, שמשתדלים לפעול בהגינות.
אינני מצפה שבעקבות מכתב זה תשנה משטרת ישראל את דרכיה, בוודאי לא תחת ממשלה זו ושר משטרה זה, שהרי כוחו של האזרח הבודד נשחק במערכות כאלה. אבל אין ספק שיגיע יום, והוא יותר קרוב ממה שאתה חושב, שיתחולל כאן מרי אזרחי שיטאטא את המושחתים, גם אלה מן המשטרה, ותקום משטרה חדשה, יעילה, דמוקרטית שיודעת לעקור את הפשע המאורגן ולהכות בפשיעה בכלל, ומיטיבה לרכז את מאמציה כך שהאזרחית הקשישה והצעירה יחושו ביטחון הן בחוצות הכרך והן בביתם.
אני מקווה שמכתב זה לא יצית נקמה משטרתית בדמות הנחת לבנת חבלה או צורה אחרת של הוצאה להורג ללא משפט.
גדעון ספירו
העתקים: חברי כנסת
לכבוד נשיא בית המשפט המחוזי נצרת, השופט מנחם בן דוד
כיכר יצחק רבין, נצרת עלית
10 בדצמבר 2007
שלום רב,
בית המשפט המחוזי בנצרת בראשותך כאב"ד (עם השופטים אברהם אברהם ובנימין ארבל) החליט ב-4 בדצמבר 2007 לשלול משלושה לוחמי חיזבאללה (מוחמד סרור, סלימאן חוסיין ומאהר כוראני) שנלקחו בשבי על ידי הצבא הישראלי במלחמת לבנון השנייה, מעמד של שבויי מלחמה. בכך נענה בית המשפט לבקשת המדינה.
בהחלטה הבעת מורת רוח מדבריה של עו"ד סמדר בן נתן שהזהירה את בית המשפט מפני נטייתו הטבעית לפסוק בהתאם לחוות דעת של התביעה והצבא, והוספת כי בית המשפט לא זקוק לחוות דעת של הפרקליטה באשר לחובתו לשמור על עקרון האי-תלות.
אינני יודע אם לייחס את הערותיך להיתממות, לצביעות או שמא שילוב של השניים. עד כמה היתה אזהרתה במקומה, הוכחתם בהחלטתכם לקבל את תביעת המדינה.
תפשפש בזיכרונך, מתי פסקת בניגוד לחוות דעת של השב"כ או הצבא כאשר עמדו בפניך נאשמים ערבים? (בנושא זה דומה שגם לנאשמים יהודים הסיכוי לזכות שואף לאפס).
ככל שמדובר בשב"כ ובצבא אתה וחבריך הינכם עבדים נרצעים, משקשקים כעלה נידף ברוח ומאבדים כל שיקול דעת עצמאי ואי תלות.
אתם מנמקים את שלילת סטטוס שבויי מלחמה מהשלושה בכך שעל פי עקרונות אמנת ג’נבה השלישית, כדי לקיים את ההגדרה של שבוי מלחמה על הפעילות הצבאית להתבצע לפי החוק ולפי דיני ומנהגי המלחמה [סעיף 4(2)(d)].
האם צבא הפלישה הישראלי במלחמת לבנון השנייה (וגם הראשונה) נהג לפי דיני המלחמה? ירי מיליוני פצצות מצרר על אוכלוסיה אזרחית מנוגד לדיני המלחמה; הפצצות פראיות על אוכלוסיה אזרחית מנוגדות לדיני המלחמה; חטיפת אזרחים לצרכי מיקוח מנוגדת לדיני המלחמה; ירי על ילדים מנוגד לדיני המלחמה; פגיעה בבתי חולים מנוגדת לדיני המלחמה. כל אלה פשעים שצבא הפלישה הישראלי ביצע במלחמות לבנון, הראשונה והשנייה.
בהחלטתכם גרמתם נזק בלתי הפיך כנראה לשני השבויים של ישראל בלבנון, אהוד גולדווסר ואלדד רגב. שהרי אם לאנשי החיזבאללה אין מעמד של שבויי מלחמה בגלל שהם חברי ארגון טרור, אזי נתתם לחיזבאללה ממש מתנה לומר דברים דומים על שני השבויים הישראלים שאינם אלא חברים בצבא הישראלי שמנקודת מבט לבנונית (ולא רק שלה) הוא ארגון טרור שפועל בניגוד לדיני המלחמה.
בהחלטתכם להכריז על לוחמי החיזבאללה כחברי ארגון טרור אתם מסתמכים על חוות דעתו של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שהוא משפטן טרוריסט. זוהי נקודת שפל נוספת העומדת לגנותכם.
בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה נתן רובינשטיין גיבוי לפעולות רצח וטרור של צבא הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים הכבושים כמו גם בלבנון. שמו הוגש לבית הדין הבינלאומי לפושעי מלחמה בהאג כמי שיש להעמידו לדין כנותן חסות משפטית לפשעי מלחמה. הסתמכותכם על הפושע הזה מאמתת את מה שנאמר על שכמותכם כבר בתלמוד הבבלי "כל המחובר לטמא, טמא" ורבי אליעזר אומר: "לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו" (בבא קמא דף צב, ע"ב). אתה וחבריך הינכם חוליות בשלשלת הרובינשטיינית (רובינשטיין כהמחשה לחוליי המערכת) של פשיעה שיפוטית בישראל ובשטחים הכבושים – התגלמות זילות בית המשפט (שלוש שנות מאסר לפי סעיף 255 לחוק העונשין).
גדעון ספירו
העתקים: הנשיאה ביניש, היועץ מזוז.
המשתמטים הם הזרם המוסרי והנפלא בחברה בדומה לפצפיסטים שמנעו מהנאצים לבצע את זממם ביהודים צוענים ועמים שלמים.אני מניח שכמו בעבר גם כיום אם נפתח את תופעת ההשתמטןת נתקצב אותה ונטפח תעמולה ממומנת בדמות קרנות הקולנוע נגיע אל השלמות השמימית בדומה למה שקרה לעמינו במהלך מלחמת העולם השניה והכל בזכות המשתמטים ומושמטים והפציפיסטים הקדושים.ויבוא הסוף
אתה צודק ברוב מה שאתה אומר, אבל מה אתה מצפה להשיג מהמכתבים הללו?
לא הבנתי אתה חושש שרדיפת פדופילים תוביל לרדיפת משתמטים ,לא מכובד שבמדור של הגדה השמאלית יעמיד בסמיכות משתמטים ופדופילים עצם סמיכות של שני המוטנטים לא מחניפה למשתמטים הם קצת יותר טובים מפדופילים פשוטים לא ספירו ?
מאמר מצויין, מסכים כ??מ?ע?ט עם הכל.
ידוע, כמובן, שבעיני הפשיסטים, "הכשל החינוכי" אלה אנחנו – של?א מסרנו את מוחותנו, למערכת שטיפת-המח הפשיסטית של המורה ירדנה (בין השובתים ה"אומללים" בשביתה האחרונה, מן-הסתם…), כשזו חינכה את כל חברינו להיות ל"דוד גיבור, אשר על המשמרת!!!!!!!!!!!!!!!!1″ ולפיכך, ל?א התגייסנו לצבא-הכיבוש, הדיכוי והרצח.
טוב, זה שציונות = גזענות אפלה, זה כבר ממש לא חדשות… אבל, כל הכבוד לך על חשיפת הנקודה המזעזעת הזאת – אולי עוד איזה איש-מר"צ יתפכח???
רדיפת פדופילים כיום, גדעון, זהה לחלוטין ולכל דבר ועניין, לרדיפת הומוסקסואלים, בשנות החמישים והשישים. מה פדופיליה אסורה – גם הומוסקסואליות היתה אסורה. מה פדופיליה מוגדרת, כמחלת-נפש – גם הומוסקסואליות הוגדרה, בעבר הלא-רחוק, כמחלת-נפש… וכן הלאה וכן הלאה. וכמו שנאמר: "Why do you think, that you can tell us how to Love?"
לא להומופוביה ולא לפדופוביה!!
ומלבד זאת, גדעון, "ילדות" בנות 13, רק לפני 150~200 שנה, נחשבו לנערות בוגרות, כמעט לנשים. במרוצת רוב-ימי-האנושות, היה גיל הנישואין לבנות: 12. ולפיכך, ברור מאליו לכל בר-דעת, שמשיכה מינית אליהן, היא דבר בריא וטבעי ואיננה יכולה, כלל וכלל, להיחשב ל"סטייה"… מלבד בקרב הגרועים בפשיסטים = המאמינים, שיחסי-אהבים בין אנשים פרטיים, הם עניינו של המשטר.
אישית, בטלוויזיה שלי אין ולא יהיה עוד ערוץ 10, כתוצאה ממעשה-התועבה המפלצתי והמתועב הזה. הערוץ הזה, וכל עובדיו עד לאחרון שבהם, מוגדרים אצלי כמוקצה.
ומה שכתבת למפכ"ל… אחלה, מצויין, אך היזהר: לי פתחו – בהוראת האוניברשיטט העברית ימח-שמה-וזכרה (אותה אני עוזב בימים אלה סופית, יחד עם עירה ולעזאזל הקורסים…) – תיק פלילי חמור (ומופרך, כמובן), על הרבה פחות מזה…
יישר כח!!
בהערצה, דני.
במכתבך האחרון לגבי שלושת הטרוריסטים מחזבאללה, אתה מראה סתירה עצמית. מאחר ואתה כל הזמן צועק שאין זה רלוונטי מה הצד השני עושה אלא שעליך לנהוג קודם כל לפי כללי המוסר לפני שתבוא בטענות, ומאחר ואתה מייצג את חוליית הטרור הנ,ל, הרי אני מציע לך לפנות לחסאן נסראללה ולתבוע ממנו להכיר בשני הלוחמים הישראלים כשבויי מלחמה ולאפשר להם לאלתר פגישה עם נציגי האו,ם. דאג קודם שאתה וחבריך תנהגו בהתאם לאמנת ג’נבה קודם שתדרשו זאת מאיתנו.
לא לפדופוביה ולא לסלבופוביה, רק לפני 200-300 שנה עבדות היתה נפוצה וכל אדם יכל לרכוש לו ילדה בת 14 כשפחה ולפיכך ברור לכל בר דעת שהרצון בעבד הוא טבעי לחלוטין ואינה יכולה כלל להחשב ל"לא מוסרית" אלא בקרב הפשיסטים(והציונים).
לספירו – אני לא משוכנע שבכלל ניתן מבחינה משפטית להעמיד את האנשים שצולמו לדין. אני לא מתכוון לזה שרק התכוונו לבצע את העבירה ולא ביצעו אותה בפועל, אלא לכך שהנערות האלה היו מעל גיל 18 גם אם נראו צעירות יותר ואמרו שהן צעירות יותר.
אם אפשר היה להעמיד אותן לדין במקרה הפוך – כלומר קטינות שנראות כמבוגרות ואומרות שהן מבוגרות – זו כבר שאלה אחרת.
לדניאל – מה לעשות שכיום החוק קובע שגיל הנשואין הוא 17 – ויתכן שבקרוב יועלה ל 18 – כלומר לגיל שמוגדר כגיל הבגרות המלאה מבחינה גופנית ונפשית. לכן קיום יחסים אינטימיים בין קטינים לבוגרים – או בין קטינים לבין עצמם – כשהפרש הגילאים גדול משנתיים, מוגדר כעבירה פלילית, ובצדק.ואין זה משנה אם מדובר באנשים מאותו מין או לא.
יפה שאתה ממשיך את קו המחשבה המבריק של ספירו,המשתמטים והפדופילים הסוטים הם בעצם גיבורי התרבות של השמאל הקיצוני וצריכים לקבל קיצבאות גדולות בדומה לחרדים .
לדניאל,
תודה על המחמאות.
בענין הפדופיליה אני חולק עליך.
אין סימטריה בין האיסור על הומוסקסואליות בשנות ה-50 לבין פדופיליה. ההומוסקסואליות הייתה אסורה גם כאשר מדובר היה בבגירים שקיימו את יחסיהם מתוך הסכמה. ההמופוביה בנוייה על בורות, קנאות דתית, גזענות, שנאת הזר והשונה.
לא כך פדופיליה, שהיא החלק היותר מכוער של תעשיית המין הבנויה כולה על השפלה וניצול.
אתה מציין שילדות בנות 12 או 13 היו כשרות לפני מאתיים שנים לנישואין. האם אתה רוצה לחזור למעמד האשה והילדה של הימים ההם?
מה שמפעיל פדופילים אינה משיכה טבעית שיכולה להתקיים בין שני אנשים בוגרים, בוודאי לא ידידות ואהבה ששואבת את האוהבים גם לארוטיקה ומיניות, אלא התנהגותם מאופיינת יותר בסימני היכר של סרסורים שמנסים לפתות ילדות שכלל לא בשלו ליחסי מין, לסיפוק חסר מעצורים של צרכיהם.
הוכחה לכך תמצא בטקסטים המאד פרימיטיבים של הפדופילים בצ’טים עם הילדות, שמתמצים אך ורק
בתאור פלסטי של תאוותיהם. כאשר סבא בן 60 כותב בצ’ט לבת 13 אלמונית שיכולה להיות נכדתו שהוא רוצה אותה ערומה על ברכיו ולבתול אותה, ומבקר אותה בביתה לאחר שהוא משוכנע שהיא לבד בבית, ראוי לא רק לגינוי מוסרי, אלא לענישה במישור הפלילי.
הפדופיליה היא תופעה שיש להיאבק בה ולתקשורת תפקיד חשוב בנושא.
מה שהפריע לי בפרויקט של ערוץ 10 אינו מיקוד דעת הקהל נגד התופעה, אלא התכנון המוקדם עם שחקניות ושיתוף הפעולה עם המשטרה, שיותר משהיה כאן באמת מאבק היה SHOW לצרכי רייטינג.
וכפי שכתבתי בטורי, אני רואה כאן סכנה של מדרון חלקלק בסוג כזה של פעולה גם בנושאים בהם כבר אין קונסנסוס.
את זה לצערי כמה מהמגיבים לא הבינו.
העיתונות תפקידה, בין השאר, לחשוף עוולות, שחיתויות ופשעים מבלי שקודם לכך היא מתאמת זאת עם המשטרה. רק במשטרים טוטליטריים העיתונות היא סניף של המשטרה והשרותים החשאיים. בישראל אנו מתקרבים לעתים לקו המסוכן הזה.
גדעון חבל שאתה מנסה ליפות את רוב המשתמטים, שרובם ככולם עושים לא בשם אידאולגיה ובלה בלה אחר, אלא שמשום שהם מעדיפים לעבוד וללמוד בעוד חבריהם "נטחנים" בצבא,שהרי אם הם מתנגדים לצבא הכיבוש, הם יכולים לשרת בשרות הלאומי , אבל הם מעדיפים שהצבא לא יפגע להם בקריירה ורובם לא ראו ערבי מעולם כאדם אלא כפועל .
ללנין,
אותה שאלה אתה יכול לשאול גם על כל כתיבה אחרת.
המכתבים שמתפרסמים בטוריי הינם רק חלק קטן מאלה שאני כותב והם נשלחים באמצעות הדואר בטרם פרסומם. זו דרך מאוד יעילה להגיע לאנשים שלא בהכרח קןראים את הגדה או פרסום כלשהו.
לדוד החפש,
אינני מיפה את תופעת סרבני הגיוס. ברור לי כי רק מיעוטם עושים זאת מטעמים אידיאולוגיים צרופים.אלה הם באמת מיטב הנוער, למד ווניקים אמיתים, מנקודת המבט שלי.
אולם גם אלה שעושים זאת מטעמים יותר אנוכיים, עדיין הם בבחינת צדיקים בעל כורחם, משום שהם אינם נוטלים חלק בטרור היומיומי שצבא הכיבוש מפעיל על הפלסטינים. נקווה שעם הזמן הם יתקרבו למגרש האידיאולוגי שלנו.
לגדעון ,
הרעיון של מדבקת הנגד מעולה . ובנוסף ,תיקון טעות- בעברית :כתבת "כשאתם מועילים לפעול זה …" צריך היה לכתוב מואיל .
לדניאל :אתה עושה עוול להומוסקסואליות שאכן אינה בעיה נפשית וסטייה בהשוואה אל פדופיליה שנובעת מבעיות ואי בגרות נפשית ובכל מקרה פוגעת בקטינות חסרות ישע . התירוץ שבעבר כבר היה מקובל לעשות זאת הוא אומלל. הרבה דברים חשוכים נעשו בהיסטוריה וטוב שנעלמו .
תגובותיכם רק אישרו את דבריי: כך בדיוק, אחד לאחד, היו כותבים ומדברים אנשים על הומוסקסואליות, לפני ארבעים, חמישים, או מאה שנה…
גדעון – תעשיית-המין היא דבר מתועב, ממש כפי שכל היבט, של החברה הצרכנית-בורגנית, הוא מתועב. אנשים אינם מצרך. גם האנרגיה שלהם, חיותם, איננה בגדר מצרך. כל ניצול קפיטליסטי, של אדם אחד למען רווחי אדם אחר, הוא מתועב מכללא – וסבורני, שברורה לך עמדתי, בנגע לסחר בנשים, אינוס-זונות ועוד… שהרי כידוע לך, אני בעד עונשי-מוות לאנסים. אלא, שבקבעך קביעותיך, אתה מערבב כאן מין בשאינו מינו…
לפני שנים מספר, הכרתי אדם אחד – די מוכר וידוע, בנאדם נחמד מאד, זאת ללא ספק!! אחלה בנאדם, באמת, למרות היותו שוגה לחלוטין. היה רס"ר מיתולוגי ומשופם, עד שפרש מן הצבא, גילה מחדש את הדת והיה למפד"לניק. כעת, מששמע זה – לא שאני דו-מיני!! על כך לא סיפרתי לו, אולם הוא ידע, שדעותינו שונות ופעם אמר דבר-מה, נגד הומוסקסואלים ואני חלקתי עליו בהגיני עליהם ובדברי בשבחם.
איך הוא הזדעזע!! אמר, מה, אתה לא יודע, אני ראיתי מה עשו לאחד החיילים שלי פעם, איך אנסו אותו אתה לא מתאר לעצמך מה שעשו לו!! כעת, מבחינתו – זו היתה הומוסקסואליות!! רק מעשי-אונס – כי מה, ברור, הלא, שאף בחור לא יסכים *מרצונו*, שבחור אחר יחדור אליו!!! ברור, לא?
כך ראה הוא את העולם… ובדיוק אותה טעות, עושים כל מגני אהבת-הילדים הגופנית, האהבה הגופנית בקרב בני-המשפחה ועוד. כי כן, יש מקרים של אונס ואתה יודע היטב, מה דעתי על האנסים!! אבל – להגיד "כל מקרה פדופיליה, הוא ניצול ואונס", או "כל מקרה גילוי-עריות, הוא ניצול ואונס" הוא זהה לחלוטין, ללהגיד "כל מקרה הומוסקסואליות, הוא ניצול ואונס" או – אפילו – "כל מקרה, של חדירת גבר לאשה, הוא ניצול ואונס" – שיש, כידוע, פמיניסטיות *אולטרא*-רדיקאליות, הטוענות אפילו זאת…
בדיוק אותו דבר והבדל אין.
למגיב האלמוני – חיפשתי שוב בדבריי ולא הבנתי, היכן בדיוק ראית בהם את המלה "קצבאות" – שלא לדבר, כבר, על "גדולות"… אשמח אם תאיר את עיניי – בשמך האמיתי, אולי, לשם-שינוי-ולא-פורז?? הא?
(כי בסדר, הבנתי שאתה שינויניק. גם לפי התוכן – תקיפת קצבאות וחרדים, גם במקום, בו אף-אחד לא דיבר עליהם ולא הזכירם – וגם לפי הסגנון)
ולעופר – נו, ועד לערב בחירות 1988, החוק אסר גם על הומוסקסואליות… ועד לחתימת מסמכי-העקרונות, בשלהי חדש אוגוסט 1993, החוק אסר על דיבור, עם נציגי "אש"ף-תוניס"… אתה פשוט מוכיח את עמדתי, קרי: חוק הוא דבר שרירותי ואין מה להתייחס אליו, אלא בבואנו לנסח, את החקיקה שתבטלו.
ולסיום, אני ממליץ בחום על האתר:
— קישור —
תשוחרר האהבה לאלתר!!
שלכםן, דני – דו-מינית, טראנסית בהתהוות ואוהבת-ילדים בכל לבה ומאודה.
לרעיה,
חן חן על התמיכה. תכנית לאגד את המכתבים לספר קיימת, ונקווה שתמומש בקרוב.
רציתי לשבח את מאמציו הבלתי נלאים של גדעון ספירו לכתוב לכל מיני שופטים מהגיגי דעתו החריפה והחדה.
האם לא הגיעה העת לקבץ מכתבים אלו לידי כרך מודפס, כרוך כיאות?
יש דבר אחד מהותי ועקרוני בין פדופיליה והומוסקסואליות:
מיליוני זוגות הומוסקסואלים ברחבי העולם מוכיחים שאכן ישנה זוגיות הומוסקסואלית אשר מביאה אושר ושמחה למי שהם חלק ממנה.
הדבר הזה נכון גם לגבי זוגיות הטרוסקסואלית.
כמה מקרים של קשר מיני בין בוגר לקטין מתחת לגיל 10 אתה מכיר שבהם הקטין-גם אחרי שהוא יגיע נגיד לגיל 20 ומשהו-יאמר לך שהקשר המיני הביא לו אושר?
וגם אם קיימים מקרים כאלה הם מספרם זניח.
תבין כשמדברים על אושרו של אדם צריך להסתכל על מצבו לאורך זמן לא רק על רגע מסוים.
גם אם קטין מסוים יכול להגיד שהוא נהנה ממגע מיני ברגע מסוים (וזה כשלעצמו דבר שלא נראה לי סביר במיוחד) עדיין יתכן מאוד שתיווצר בו טראומה בעתיד.
ברור שההגדרה של קטין היא דבר שנקבע במידה מסןימת על ידי הנסיבות ההיסטוריות אבל זה לא משנה את תקפותה בכל רגע נקודה בזמן.