שנה וחצי חלפו ועדיין גלעד שליט נמק בשבי. איש אינו יודע מה עובר עליו שם בשבי, אפשר רק לנחש. איך הוא חי? מה מעוללים לו שוביו, חמאס ומרעיו, שמונעים כל מידע עליו וכל קשר בינו ליקיריו, ששוללים מכל ארגון הומניטרי בינלאומי לבקר אצלו, לדבר עימו, לבדוק אותו, לסעוד אותו? כיצד משפיע עליו, פיזית ונפשית, השבי הממושך? ממה הוא סובל? מה הוא מרגיש? כהנה וכהנה שאלות טורדות. מכל התמונות שלו מהימים של טרם שביו ניבטת לפנינו דמות של נער תמים. אנו מקווים שהוא, ואו יקיריו, לא ייעלבו אם נוסיף, פנים של ילדון, של חנון שגם מדי הצבא לא עשו ממנו גברבר.
המשך שביו של גלעד שליט אינו תאונה ולא גזירה משמיים, אלא הוא מעשה נבלה שמעוללים בני אדם. מאחר שאנחנו חיים במדינת ישראל, אנו באים קודם כל בטענה ובתלונה למדינת ישראל ולממשלת ישראל שלא עשו עד עכשיו כל דבר נכון כדי להחזירו, בריא ושלם, לביתו ולמשפחתו. אנו באים בתלונה גם לחברה הישראלית (ואנחנו בתוכה), על כך שהיא אדישה ומשלימה עם המצב הבלתי אנושי הזה.
שנה וחצי אנחנו שומעים על משא ומתן, על תיווך כזה או אחר, שבפועל לא הובילו לתוצאה הנכונה הדרושה. לאחרונה כבר איננו שומעים שום דבר. כדי להסיר ספק ולמנוע כל אי-הבנה, אנו מתנגדים לכל פעולה ישראלית כוחנית מכל סוג לשחרורו של גלעד שליט מהשבי. שחרורו של גלעד שליט צריך להתבצע מהר וכמובן במסגרת של הסכם לשחרורם של אסירים פלסטינים.
דוברי ממשלת ישראל טוענים שהמחיר אותו דורשים שוביו של גלעד שליט למען שחרורו הוא גבוה למדי ובלתי נסבל. כנגד אנחנו אומרים, גלעד שליט שווה כל מחיר, כל מחיר, הנדרש לשחרורו המיידי. לשואלים אותנו, אם המחיר הוא שחרורם של מאה, חמש מאות, אלף, אלפי אסירים פלסטינים מתוך למעלה מ-11 אלף הכלואים בישראל – אנו משיבים ללא היסוס: לשחרר! גם כאלה המוגדרים "עם דם על הידיים"? תשובתנו היא עדיין: לשחרר! איננו מתרגשים וזה לא מזיז לנו כהו זה אם מישהו יטען שישראל תצא פריירית אם תסכים לעסקת חליפין מעין זו. שבויים ואסירים אינם בני ערובה.
מדוע מנהלי המשא המתן מטעם ממשלת ישראל לשחרורם של גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב אינם לומדים את הלקח המר והצורב של פרשת רון ארד? מדוע חייו וחירותו של "לשעבר" וסוחר סמים יקרים יותר ועדיפים על פני חייהם וחירותם של שליט, גולדווסר ורגב?
המפתחות לשחרורם של השלושה הוא בידיהם של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ושל שר הביטחון, אהוד ברק. לעומת ברק שדחה את טענותיה של אמו של גולדווסר וביקש ממנה "לדבר כמה שפחות", אנחנו אומרים את ההיפך, יש לדבר כמה שיותר ובקול חזק יותר על נושא כאוב זה. אולמרט וברק נדרשים להשיב לשאלה: איך אתם מסוגלים לישון בלילה בשקט כשהשלושה נמקים בשבי? "כל מחיר", "כל מחיר", "כל מחיר" שיידרש למען שובם הביתה וליקיריהם הוא לא גבוה ולא יקר, הוא שווה, הוא כדאי. ואם "המחיר" ישמח גם אסירים פלסטינים שישוחררו ואת יקיריהם – מה טוב.
מעניין שהכותבים טוענים שגלעד שליט ירד מסדר היום ("שנה וחצי אנחנו שומעים על משא ומתן … לאחרונה כבר איננו שומעים שום דבר").
בגוגל חדשות האיזכור של גלעד שליט מופיע 109 פעמים, רק לחודש האחרון. כלומר, יותר משלוש פעמים בממוצע ליום. ואכן, אין יום שכלי תקשורת לא מתייחס לשליט.
אז עכשיו גם בגדה השמאלית, שיהיה.
— קישור —
ברור לחלוטין שמבחינת הכותבים צריך לשחרר את הטרוריסטים וגלעד שליט הוא רק תואנה כדי לדרוש זאת "מטעמים הומניטרים" שקשורים לכאורה בחיל ישראלי. צריך להגיד בגלוי – אסור להסכים לשחרר את שליט תמורת יותר ממחבל אחד. אי ההסכמה לחילופי שבויים ביחס של אחד לאלף הוא מעשה לא הומני שכן הוא יביא למותם של מאות בני אדם אחרים. לו הייתי בן משפחה של שליט ברור שהייתי מרעיש שמים וארץ ודורש לשחררו ללא תלות במחיר אבל ממשלה אחראית צריכה לעשות חשבון קר וארוך טווח ולא חשבון ריגשי של משפחה אחת. הפתרון הנכון במקרה כזה הוא כמובן לגזור ענשי מוות על כל מחבל אבל לא לבצע ולהודיע שאם יחטף חיל או אזרח תבצע ישראל גזרי דין מות בדיוק במספר של המחבלים שאותו דורשים אירגוני הטרור לשחרר.
אמרתה שחינוך למבוגרים זה שליחות קודש איפו אתה עכשיו
החזרתם של החטופים הביתה הינה דבר חשוב מאוד
ורצוי מאוד שיעשה בהקדם,אם בדרך של משא ומתן
ואם בדרך אחרת.מנגד חטיפת אזרחים ישראלים
משטחנו הריבוני כמו גם בחו"ל מחייבת תגובה ישראלית חריפה אחרת הדבר יהווה הפקרות חמורה,
אסור שנגיע למצב בו חטיפת אזרחים ישראלים
הופך לחיזיון נפוץ.
ברור לחלוטין שאיני תומך בחטיפתם של אזרחים
או נתינים של מדינות אחרות או ישויות אחרות.
אל לה לישראל להמשיך ולאסור אלפי אנשים,
במידה ופשעייהם במידה שהיו כאלה נעשו
בשטח שאינו בריבונותה הברורה.
המשך כליאתם של אלפי אנשים על עברות
שנעשו בשטח אחר רק יגדיל את חומר הנפץ,
ואת הנעתם של גורמים שונים לבצע חטיפות של ישראלים לצורך מיקוח לשחרורם של אסירים אלה,
יש להשאיר לישויות השונות לפעול כנגד אלה המבצעים עברות בתוך שטחייהן,ויחיו הם עם ההשלכות המוסריות של אי העמדתם לדין של מבצעי העברות,הדבר שונה במידה ויש לנו הסכמי הסגרה דו צדדיים,נכון לעכשיו ובעתיד הניראה
לעין איני רואה אפשרות שמדינת ישראל תסכים
להסגיר אזרח ישראלי על פי דרישת ישות ערבית
כלשהי אשר לטענם עבר עברה בשטחם לכל היותר ישפטו אותו כאן.
העניין שונה הוא לגבי נתינים זרים המבצעים עברות בתוך שטחה הריבוני של ישראל,
אותם יש לשפוט כאן ושיחרורם אינו יכול להיות
באופן של מכירת חיסול.
מה שבטוח שחייהם של האנשים אשר צריכים להחליט
בפרטים השונים של השבתם של החטופים,בעיקר אהוד את אהוד,אינם קלים,ולא בטוח שאני הייתי פועל או נוהג אחרת מהם.ודאי גם שבראש וראשונה חייהם של החטופים
אינם קלים,בהנחה שכולם בחיים.
ברור גם שחייהם של האסירים האחרים אשר שיחרורם מתבקש בתמורה אינם קלים אולם להבדיל
ככל הנראה מרביתם אם לא כולם ביצעו עברות אשר הם נישפטו עליהם,בשונה מהחיילים החטופים.
בהחלט רצוי שהפעולות האמורות להביא לשיחרורם
של החטופים יעלה יפה.