בחיים הפוליטיים קורה שנקיטת עמדה כלפי אירוע לא צפוי הנקרה בדרך, גוררת אחריה תוצאות פוליטיות אותן לא שיערו מראש. זה מה שקורה עכשיו לחד"ש. האירוע הוא תפיסת השלטון בעזה ע"י החמאס, והתמיכה הבלתי מסויגת שהביעה המפלגה ברשות הפלסטינית, בפתח וביו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן). אינני יודע אם החלטה זו נתקבלה אחרי דיון נוקב או אפילו פורמאלי במוסדות התנועה, או שהובאו בחשבון התוצאות. לכאורה החלטה זו נראית טבעית וכמעט שגרתית. עשרות בשנים תומכת חד"ש ברשות הפלסטינית ובפתח כנציגיהם הבלעדיים של העם הפלסטיני. חד"ש ומק"י (כמו מפלגת העם הפלסטינית) תמכו בנאמנות במאבק הפלסטיני נגד הכיבוש ובעד העצמאות הפלסטינית. המשך התמיכה בפתח כנציגיהם הבלעדיים נראתה אפוא נכונה.
אך קורה שהמציאות משתנה ודברים שלא ציפינו, ובוודאי לא התפללנו להם, דווקא הם המתרחשים. כאלה הם האירועים הפוליטיים שהתרחשו ברשות הפלסטינית בשנה האחרונה. ברשות נערכו בחירות (דמוקרטיות לכל הדעות) והחמאס יצא מהם מנצח – לא רק בעזה אלא גם בגדה. מפלת הפתח נגרמה לפי דעת רוב הפרשנים בשל חוסר תקינות בהתנהלות מוסדות הרשות ונגיעתם בשחיתות. מנגד, החמאס מצטייר כנחוש יותר מהפתח במאבקו בכיבוש הישראלי אך גם כדואג יותר, דרך מוסדות הצדקה שלו, להמוני חסרי האמצעים.
אחרי הבחירות הגיעו הפתח והחמאס לפשרה: מחמוד עבאס נשאר יו"ר הרשות ואיסמעיל הנייה נבחר לראש הממשלה. הפשרה הזו לא החזיקה מעמד. אחת מסיבותיה (ונראה לי שיש להודות בכך) היתה שלפתח, שבמשך שנים כה רבות היה הכוח הדומיננטי בחברה ובפוליטיקה הפלסטינית, היה קשה להשלים עם ניצחון החמאס ולהתחלק איתו בשלטון, או להרשות לו דריסת רגל בגופי הביטחון. כידוע הדברים התגלגלו למשבר בעזה כאשר החמאס תפס שם את השלטון. בשלב זה בסכסוך הודיעה חד"ש בבירור: אבו מאזן הוא הסמכות הלגיטימית היחידה וממשלת הנייה היא בלתי לגלית. כבר כאן אפשר לשאול האומנם לא היה נכון יותר להימנע בשלב זה מהתייצבות (כמעט רפלקסיבית ובניגוד לשמאל הפלסטיני) לימינו של צד אחד ולא להסתפק בינתיים בקריאה לחידוש האחדות הפלסטינית ולפעול למענה.
אפשר אומנם להבין את מניעי הנהגת חד"ש לכך, שכן החמאס היא בהחלט תנועה דתית איסלאמית אדוקה, שהפרשנים במערב מוסיפים לה מיד את שמות התואר "פנאטית" ו"פונדמנטליסטית". הניסיון במדינות שונות הראה גם שתנועה כדוגמת החמאס כאשר הן מגיעות לשלטון הן מנסות לשנות את סדר היום החברתי-חילוני. יתר על כן, קשה להתעלם כיצד תנועות מסוג זה מתנהגות כלפי יריביהם הפוליטיים כאשר הן מגיעות לשלטון – ראו רדיפת הטודה באיראן אחרי מהפכת חומייני. אף כי גם תנועות חילוניות במדינות ערביות אחרות לא נהגו אחרת – ראו סאדאם או הדיכוי הברוטאלי של המפלגות האיסלאמיות בירדן, מצרים, אלג’יר ועוד.
אך לעומת אלה יש גם שיקולים אחרים. החמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות, האם אפשר או צריך להתייצב נגד רוב העם הפלסטיני? האם אפשר היה להסכים עם פסילת הממשלה הנבחרת בצורה בלתי חוקית בעליל: בלי לכנס את הפרלמנט – בו יש לחמאס רוב – ולהכריז על ממשלת החמאס כבלתי לגאלית? כלום אפשר היה להתעלם גם מכך שכל אויבי העם הפלסטיני כמו ישראל הרשמית והאימפריאליזם האמריקאי התייצבו מיד לצד הפתח וגינו מיד את החמאס ואת ממשלתו כישות טרוריסטית, וממשלת ישראל הכריזה על רצועת עזה "רשות עוינת"? הייתכן שחד"ש בעלת האוריינטציה האנטי-אמריקאית תצטרף למקהלה שמנצחת עליה ארה"ב והנגנים הראשיים הם שרי ממשלת ישראל?
אנאפוליס
התמיכה הבלתי מסויגת בפתח נשאה עמה מיד סתירות פוליטיות שקשה להתגבר עליהן. הראשונה שבהן היא היחס לוועידת אנאפוליס. השמאל הפלסטיני יצא נגד הוועידה וגם חד"ש הלכה בעקבותיו: בגינוי שהתפרסם בביטאון "זו הדרך" הופיע מאמר אשר הוקיע את הוועידה כהכנה לפלישה לאיראן; אבל הנה לוועידת חד"ש שוגרה ברכת אבו מאזן ובה הוא משבח את המשתתפים בה.
אחד הנואמים המרכזיים בוועידת חד"ש היה סעיב עריקת אשר גם הוא שיבח את ההשתתפות בוועידת אנאפוליס. הייתכן לשלול את כינוס ועידת אנאפוליס ומטרותיה מחד גיסא ולקבל ברוב כבוד את משתתפיה בוועידת חד"ש מאידך גיסא?
ועידת אנאפוליס כונסה ע"י בוש ורייס וכינוסה לא הותיר ספק שמטרתה לארגן חזית בינלאומית של המדינות הערביות "המתונות" נגד "ציר הרשע" כמו איראן, החיזבאללה והחמאס, ואף לבחון את האפשרות להשגת תמיכה רחבה של אותן מדינות בצעד של פלישה לאיראן. ההישג הגדול היה צירוף מדינות שעד כה נחשבו למתנגדי ההגמוניה האמריקאית, כגון סוריה, לוב ועכשיו גם הפתח בגלגולו החדש ואפילו בתפקיד ראשי. כמה מדכא היה לצפות בטלוויזיה באבו מאזן עומד לצידו של בוש כאשר זה מרעיף עליו את שבחיו.
אנו צריכים לשאול את עצמנו האם אפשר לתמוך במישהו שנחשב לחביבם של בוש ורייס ושל הממסד הישראלי כשכל אלה יחד רוצים (מתים) "לעזור לאבו מאזן"? האם אנחנו בחד"ש גם כן בין אלה ש"עוזרים"? האם אין כאן סתירה בין עמדתה המסורתית של חד"ש, התנגדות להגמוניה האמריקאית באזור, לבין תמיכה בלתי מסויגת באבו מאזן?
"העזרה" לאבו מאזן
התייצבותה של הרשות הפלסטינית באנאפוליס היא רק חלק מהשתלבותה של הרשות באזור השפעה אמריקאי. בולטת במיוחד ה"עזרה" האמריקאית והישראלית בחיזוק כוחות המשטרה כאשר כלל לא מסתירים שהעזרה מכוונת נגד החמאס בגדה ובעזה. להדגמה רק כמה כותרות מן העיתונות: "ישראל אישרה העברת נשק לרשות" ("הארץ", 26.8.07), וב- 27.7.07 הכותרת הראשית ב"הארץ" היא: "חודש התיאום הביטחוני עם הפלשתינים" ובאותה כתבה: "מנגנוני הביטחון שתחת אחריות יו"ר הרשות מחמוד עבאס העבירו מידע על כמה התארגנויות טרור בגדה, דבר שסייע לישראל לסכל פיגועים". ועוד: "בכירי הרשות וראשי המנגנונים הכפופים להם מדברים כעת בנימה שונה מבעבר. האינתיפאדה השנייה נגד ישראל הסתיימה, הם אומרים, ועתה על פתח למקד את מאמציו באויב מבית – החמאס, לשם כך מותר לחדש את הקשרים עם ישראל, שתורמת את חלקה בשחרור אסירים, בהיתר להעברת נשק מירדן וממצרים ובהיענות לבקשה החשאית של עבאס להימנע מפתיחת מעבר רפיח", ("הארץ", 27.7.07). ב-25 לאוקטובר מסביר לנו המתאם האמריקאי את פשר התמיכה הצבאית בכותרת ראשית של "הארץ": "הרשות לא ערוכה לקבל אחריות ביטחונית בערים". ככה זה כאשר צריך להילחם בחמאס: צריך לבקש אישור מישראל, לתאם עם ישראל והאמריקאים והנשק מתחיל לזרום ויש גם זרימה בכיוון ההפוך – אינפורמציה נגד "הטרור". כמובן – וזה הרקע לשיתוף הפעולה של ארה"ב, ישראל והרשות – האויב המשותף: החמאס. אין להתעלם מכך שתוך כדי שיתוף פעולה פלסטיני-ישראלי-אמריקאי זה מתנהלים יום יום פשיטות וחיסולים ברצועת עזה ומתכוננים לפעולה הגדולה בעזה. באותו זמן ממשיכה ישראל בשגרת השליטה שלה בגדה, מרחיבה התנחלויות ולאחרונה מתכוננת להמשיך בבניית שכונת הר חומה ושכונה נוספת בירושלים. בדו"ח אחרון של הבנק העולמי מתברר גם שישראל הגדילה את מספר המחסומים שלה ל-541 לעומת 376 ב-2005. המחסומים כידוע חונקים את הכלכלה הפלסטינית וקשה להאמין שהישועה תבוא מכספי כנס פאריס. אם ההנהגה הפלסטינית התרצתה לאמריקאים ולישראלים תוך תקווה שכך היא תזכה גם לעזרה כלכלית, היא טעתה בגדול בעניין זה כפי שמראה הניסיון ברוב המדינות התלויות במעצמות הקולוניאליסטיות. את חוסר התוחלת של אנאפוליס וועידת פאריס סיכם למעשה מרואן ברגותי מהכלא שלו בימים אלה: ישראל אינה רצינית בניהול המו"מ. לא יכול להיות מו"מ רציני בשעה שהבנייה בהתנחלויות, ההרג והמעצרים נמשכים בשטחים הפלסטיניים, (כאן אפשר להוסיף שאין גם לנהל מו"מ כאשר מרואן ברגותי עצמו יושב בכלא וההנהגה מתעלמת מכך). על כל פנים, ברגותי סיכם את ראיונו: "הכיבוש הישראלי רק הגדיל את סבלו של העם הפלסטיני מאז היבחרו של אבו מאזן, ("הארץ", 14.12.07).
עזה
במסיבת עיתונאים שקיים ראש ממשלת הרשות הפלסטינית סלאם פיאד בוועידת פאריס הוא לא הזכיר כלל שהמצור הישראלי על עזה נמשך, בין היתר, "משום שהרשות לוחצת על ישראל לעשות זאת". זאת רק אחת הפעמים שהוזכר בעיתונות שאבו מאזן והרשות מקווים שישראל תעשה את העבודה המלוכלכת עבורם. כנראה שגם בעניין זה יש התאמה בין ישראל לבין הרשות, לפחות כך אפשר להסיק מהתבטאות של האלוף מיל. זאבי פרקש שטען כלפי אלה בממסד הישראלי המציעים לדבר עם החמאס על "הודנה" שאסור לעשות זאת כי הדבר ישמוט את הקרקע מתחת לרגלי שלטון הפתח ואבו מאזן בגדה.
המדיניות של הרשות מכשירה את "הפעולה הגדולה", כלומר פלישה של הצבא הישראלי לרצועת עזה. היא תסכל לשנים רבות ואולי לדורות את אחדות העם הפלסטיני. הרשות לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיה כאשר יתרחש חיזיון אימים כזה. נראה שגם בעניין זה שמאל ישראלי כגון חד"ש לא יכול לתמוך באופן בלתי מסויג בהנהגת הרשות אלא להפך, צריך לצאת ולהתריע נגד מהלכים מסוג זה של הרשות.
תנועת חד"ש, כמו כל תנועת שמאל אמיתית, נבחנת קודם כל באוריינטציה האינטרנציונליסטית שלה, כלומר בעמדה מול ההגמוניה האמריקאית בעולם. וכן בעמידתה לצד כל אלה בעולם הנאבקים בהגמוניה זו. חזית זו נגד הניאו אימפריאליזם האמריקאי היא מבחן הפוליטי והמצפוני של תנועת שמאל. אבל הרבה מעבר לכך, מאבק זה הוא המנוף האמיתי בעולם כיום נגד העוני, הדיכוי, וההשפלה הקיימים בעולם. גם המאבקים החברתיים בתוך כל מדינה תלויים בו. אירע שדווקא באזור שלנו – המזרח התיכון – נמצא היום מוקד מאבק זה. אמריקה עושה ככל יכולתה להבטיח לעצמה כאן את ההשפעה על המדינות הערביות והמוסלמיות. היא עושה הכול להבטיח לעצמה את מקורות הנפט הענקיים כאן (יותר משלושת רבעי ממקורות הנפט בעולם נמצאים במזה"ת, ולכן השאיפה להשתלט על עיראק ואיראן ולחזק את התלות של מדינות המפרץ וסעודיה בארה"ב. ישראל היא חוליה כמעט מכרעת במשחק כוחות זה).
פתח מול חמאס
הפתח במסורת רבת שנים היתה התנועה שבחוד המאבק נגד ההגמוניה האמריקאית. מאבקה למען עצמאות פלסטינית ונגד הכיבוש הם שהציבו אותה בחזית זו. אך פתח סטתה מדרך זו כפי שראינו למעלה – צריך להצטער על כך ואפילו לקוות שתחזור למקורה – אך כעת זו עובדה פוליטית אשר יש להתייחס אליה כשמקיים קשרים עם הפתח.
היחלשות הפתח קשורה להיחלשות הכוחות הדמוקרטים והסוציאליסטים בעולם הערבי, ובחלקי עולם אחרים. תנועת הפתח פרחה כאשר עלה גל אדיר של אנטי-קולוניאליזם בעולם, כאשר היא נתמכה ע"י ברית המועצות ובתקופה בה כל תנועה דמוקרטית בעולם השלישי השכילה לצרף לשמה את התואר "סוציאליסטי". כיום לצערנו תנועת הפתח השתנתה. היא נתפסת כתנועה שבורה ועייפה שהתרחקה מן הציבור והציבור הפנה לה עורף – ובצר לה היא פונה לעזרת ארה"ב וישראל. ולמרות כל אלה מוקדם עדיין להספיד את הפתח, יש לקוות שכוחות פטריוטים בתוכה בראשות מרואן ברגותי יצליחו לקחת לידיהם את ההנהגה.
מנגד איראן, החיזבאללה, כוחות ההתנגדות בעיראק וכן גם החמאס נמצאים בחזית אנטי-אמריקאית. אלו מדינות ותנועות שנוצרו במאבק לעצמאותם נגד האמריקאים, למשל איראן ועיראק, או נגד פלישה וכיבוש ישראלים, כגון החיזבאללה והחמאס. תנועות אלה לוחמות לעצמאותן, הן אינן אנטי קפיטליסטית ובוודאי לא סוציאליסטיות, אולם זכותם היא להגן על עצמאותן ולהילחם נגד פלישה וכיבוש. המערב מנסה תמיד להסוות את המטרות התוקפניות שלו נגד מדינות אלה. הוא פלש, תקף, חמד ושדד אותן כביכול בשל חוסר הדמוקרטיה שלהן או בשל הפנאטיות הדתית, הפונדמנטליזם או אף חוסר זכויות הנשים. את כל אלה המערב איננו מחפש בסעודיה, מצרים, ירדן, לוב, או באמירויות, אלו הרי בנות בריתו או בשפה פשוטה: ואסליות שלו. בכל אלה אין כל חדש, האימפריאליזם משחר ימיו השתמש בשיטות אלה להטלת שלטונו על מדינות חלשות ממנו בשם ערכים נעלים.
תיעול המרי הסוציאלי והאנטי-קולוניאלי אל האיסלאם היא תופעה מצערת ביותר שמקורה אינה בדת – הדת משמשת רק כמסגרת מסורתית נוחה לקליטה של המונים אלה. גם בין הפלסטינים זהו המצב. ביסודו התופעה הזו מקורה בהיחלשות התנועות המתקדמות והסוציאליסטיות, ובהקשר זה גם בהיעלמה של ברית המועצות. באמריקה הלטינית קיום התנועות החברתיות המתקדמות גורמות לחולשת התנועות הדתיות. מכאן גם נובע שהמאבק הפוליטי האמיתי נגד תנועות דתיות מסוג זה הוא בתחום של מאבק חברתי נגד השכבות הבורגניות שם, ובהנפת דגל העצמאות והשחרור מעול זר. כל דרך אחרת סופה כישלון וחיזוק הזרם הדתי. פלסטין היא דוגמה טובה לכך – הזנחת רווחת ההמונים, הרפיה במאבק נגד הכיבוש כל אלה החלישו את הפתח וחיזקו את החמאס.
כיום החמאס, אם נרצה או לא, שייך למחנה המדינות המתנגדות להגמוניה האמריקאית. הבעיה אם החמאס אינה אם הנשים בעזה תלבשנה את הבורקה או יעדיפו צ’דור. השאלה אם תנועת החמאס רשאית ללחום על עצמאות העם הפלסטיני. השמאל בעולם יתמוך בו במאבק זה כפי שתמך בסאדם חוסיין נגד הפלישה האמריקאית למרות משטרו הדיקטטורי וכפי שהמפלגה הקומוניסטית הלבנונית תמכה בחיזבאללה נגד הפלישה הישראלית במלחמת לבנון השנייה למרות חילוקי הדעות העמוקים ביניהן.
איש לא דורש מחד"ש להזדהות עם החמאס. אך חד"ש נדרשת במצב הנוכחי לתמוך בהחזרת האחדות בעם הפלסטיני. להתנגד לפלישה לעזה, להתנגד לתביעה המחוצפת של ארצות הברית וישראל מהרשות הפלסטינית לא לדבר עם החמאס.
אני מקווה ובטוח שגם היום חד"ש תתגבר על מהמורות ותדע לפעול בתבונה בסיטואציה פוליטית לא קלה תוך נאמנות למסורתה המהפכנית ותמשיך בה למען אחדות העם הפלסטיני, שרק בה יש ערובה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ולשלום בין שתי המדינות.
המצב בפלסטין מורכב יותר מהמצב בעיראק ובלבנון. שם המצב היה ברור – היו פולשים, והיו מקומיים שהתנגדו.
בניגוד לכך, שני הצדדים בסיפור הפלסטיני הם מקומיים, ושניהם נבחרו דמוקרטית. חשוב לזכור שלמרות שחמאס ניצח בבחירות, הוא קיבל פחות מ-50% מהקולות – כך שהמצג כאילו הרחוב כולו חמאס והפתח הוא בובה אמריקאית הוא לא מדוייק בלשון המעטה.
כשמדובר בברירה בין כוחות מקומיים פונדמנטליסטיים למקומיים נאו-ליברליים, זו ברירה קשה…
הכוחות הדמוקרטים והסוציאליסטים
— קישור —
— קישור —
— קישור —
העיקר שאנחנו אנטי-אמריקאים.
לעולם אסור לשכוח מי הרשע האמיתי.
תודה שמואל על מאמר מרתק ומעורר מחשבה. בקרב הפעילים אפשר לשמוע ביקורת רבה על הפת"ח (גם אני שותף לה), אבל זה לא משנה את זה שחייבים להתנגד לחמאס בכל דרך אפשרית. מאחורי הארגון המקומי עומדת תנועה איסלאמית עולמית שפוגעת במאבק הפלסטיני הכולל ומפחיתה את כוחו של אש"ף, הארגון היחיד המוסמך לנהל משא ומתן בשם העם הפלסטיני בארץ ובחו"ל. אסור להתבלבל – גם אם החמאס נבחר באופן דמוקרטי מדובר ב"דמוקרטיה חד פעמית" דתית ואיסלאמית, למרות שיהיו כאלה שיתווכחו על כך ויאמרו כי מעולם לא הייתה לתנועה הזדמנות להוכיח כי היא באמת דמוקרטית.
לדעתי אין סתירה בין התנגדות לחמאס ולתנועה האיסלאמית לבין התנגדות לאמריקנים ולקולוניאליזם.
תחי מפלגת העם!
ש. אמיר.
במאמרך המעוות את המציאות בצורה כמעט בלתי נתפסת, כמעט באותה צורה בה עיוותו הסטליניסטים את המציאות כאשר נגלה להם זוועותיו של משטר זה.
במילים יותר פשוטות ניתן לומר כי בשם מאבק גלובאלי בתוקפנות האמריקאית, מאבק מוצדק לכל הדעות, אתה מוכן להקריב את העם הפלשתיני ואת האספירציות הצודקות להקים מדינה פלשתינית עוד בימנו.
עצימת העיניים וגישת- "אם הטרור נגד אמריקה, אז אני טרוריסט", הינה מכת מוות לרוב רובו של העם הפלשתיני המשתוקק לחיות חיים נורמאליים תחת אזרחות פלשתינית אמיתית.
אם אתה בוחן את המציאות כפי שהיא, כמו שנדרש מרקסיסט אמיתי, תגיע מיד למסקנה כי מדינה פלשתנית בראשות חמא"ס פשוט לא תקום.
אם אתה מוכן לומר בפה מלא כי הקמת המדינה הפלשתינית בגבולות 67 פחות חשובה עבורך מאשר המאבק הגלובאלי באימפריאליזם האמריקאי וכי שותפים ראויים לחד"ש הינם חמא"ס הפונדמנטליסטים הדתיים, חיזבאללה הפונדמנטליסטים הדתיים אשר הפכו את חיי אזרחי לבנון לבלתי נסבלים, ומשטר הפחד באירן אנא תאמר זאת בפה מלא כדי שנוכל לדעת זאת בפירוש.
עובדה: במאמר מביע אמיר את התנגדותו הנחרצת לכל שיתוף פעולה בין מנגנוני הביטחון של ישראל והרשות שכן אלה מסייעים לישראל לסכל פיגועים!
במאמר מצטט אמיר משפט שהופיע בהארץ כהוכחה לכך שמחמוד עבאס הוא משת"ף בוגדני בשירות ישראל והאמריקנים: "מנגנוני הביטחון שתחת אחריות עבאס העבירו מידע על כמה התארגניות טרור בגדה, דבר שסייע לישראל לסכל פיגועים"
מדהים ככל שהדבר ישמע, אמיר מתנגד נחרצות לכל יוזמה שתביא לסיכול פיגועים.
אמיר כנראה מתעלם משום מה מן העובדה שחידוש הפיגועים יביא להמשך מדיניות החיסולים והרצח אותה מפעילה ממשלת ישראל, תעמיק את מדיניות האפרטהייד ותביא סבל רב על העם הפלסטיני.
קשה מאד להבין את גישתו זו של אמיר המתנגדת להפסקת הפיגועים שהרי הוא עצמו במאמריו הקודמים החזיק בדעה כי הפיגועים שימשו תירוץ מצויין להעמקת הכיבוש, לבניית גדר האפרטהייד, למחסומים, לביצוע פשעים נגד אוכלוסיה חפה מפשע ולהרעבת העם הפלסטיני ולהרס כלכלתו.
לקרוא ולא להאמין!
לחבר שמואל אמיר, שלום!
קראתי בעיון את המאמר שלך. יש לי את ההרגשה שהוא נכתב על סמך התרשמות חלקית מוועידת חד"ש. הדיון שהתקיים במשך יומיים היה עשיר יותר ממה שאתה מתאר כאן במאמר. לגופו של עניין הייתי מציע לך ולקוראי הגדה השמאלית לקרוא את המאמר (באנגלית) של הוגה הדעות המצרי סמיר אמין בשאלת האיסלאם הפוליטי:
— קישור —
אני מסכים איתך.
לדעתי, על השמאל בישראל – כפי שכבר הצהרתי וכתבתי בעבר – להצהיר, שחובה עלינו לשבת למו"מ ישיר וללא תנאים מוקדמים כלשהם, עם כל מי, שיבחר העם הפלשתיני לייצגו. ללא יוצא מן הכלל. במשך שנים, עד ל-2004, יכלה ישראל "לסגור עסקה" עם ערפאת. לא רצתה. העדיפה להותיר, את אריאל, מעלה אדומים, קריית ארבע ועוד על כנן. אוקיי. אז ערפאת הלך, ברגותי נכלא – וכעת, היחיד שיש לו אפשרות, בצד הפלשתיני, לסגור משהו שגם יחזיק, הוא חאלד משעל.
לדעתי, אם מחר יבחרו הפלשתינים – בבחירות חופשיות!!!! בלי התערבות ישרו-אמריקאית!!! – בפת"ח, או בג’יהאד האסלאמי, או בחזית העממית, או במפלגת העם, או ברב בא-גד או בעז ממוצעת – יהיה עלינו לשבת, עם מי שבחרו, וזאת מסיבה אחת פשוטה: אין זה מקומנו, בשום-פנים-ואופן, להכתיב להם, מי יהיו נציגיהם-שלהם!!
כותב שמואל אמיר:
"הניסיון במדינות שונות הראה גם שתנועה כדוגמת החמאס כאשר הן מגיעות לשלטון הן מנסות לשנות את סדר היום החברתי-חילוני. יתר על כן, קשה להתעלם כיצד תנועות מסוג זה מתנהגות כלפי יריביהם הפוליטיים כאשר הן מגיעות לשלטון – ראו רדיפת הטודה באיראן אחרי מהפכת חומייני. אף כי גם תנועות חילוניות במדינות ערביות אחרות לא נהגו אחרת – ראו סאדאם או הדיכוי הברוטאלי של המפלגות האיסלאמיות בירדן, מצרים, אלג’יר ועוד…
כיום החמאס, אם נרצה או לא, שייך למחנה המדינות המתנגדות להגמוניה האמריקאית. הבעיה אם החמאס אינה אם הנשים בעזה תלבשנה את הבורקה או יעדיפו צ’דור. השאלה אם תנועת החמאס רשאית ללחום על עצמאות העם הפלסטיני. השמאל בעולם יתמוך בו במאבק זה כפי שתמך בסאדם חוסיין נגד הפלישה האמריקאית למרות משטרו הדיקטטורי וכפי שהמפלגה הקומוניסטית הלבנונית תמכה בחיזבאללה נגד הפלישה הישראלית במלחמת לבנון השנייה למרות חילוקי הדעות העמוקים ביניהן."
לגבי הטודה צריך להזכיר שהיא שיתפה פעולה עם משטר חומייני נגד ליברלים ואנשי שמאל אחרים והמשטר ‘הודה’ לה ב-1982 ע"י חיסולה והוצאה להורג של רבים מפעיליה.
למעשה זאת הפרספקטיבה ששמואל אמיר (ואיתו קמינר) מציע לחד"ש: הצטרפות ל’חזית אנטי-אימפריאליסטית’ עם איראן, אירגוני הטרור בעיראק, החיזבאללה והחמאס לקראת התחסלותה ו/או חיסולה של חד"ש יחד עם הגורמים הנ"ל. לנשים ולהומואים באיראן ובחמאסטן אין לו מה להציע זולת לחסות עד סיום ‘המאבק האנטי-אימפריאליסטי’ שלו. ומה יהיה עם היהודים אם ה’חזית’ שלו תנצח? אללה ירחמם.
המאמר באמת מעלה שאלות חשובות בנוגע לחזית אנטי-אימפריאליסטית במזרח התיכון.
למרבה הצער, התגובה האנטי אימפריאליסטית באזור לובשת צורה דתית ריאקציונית, בניגוד למה שקרה במזרח אסיה ודרום-אמריקה.
וברור שזה מציב בעיה חמורה לפני הקומוניסט-
לשתף פעולה עם תנועות כאלו בגלל האופי האנטי אימפריאליסטי שלהן והבסיס החברתי עליו הן נשענות, או שלא לתמוך בהן בגלל הריאקציוניות הפונדמנטליסטית שלהן.
אני נוטה כמובן לאופציה השניה.
לא צריך לשים לב רק לסיבות החברתיות שיצרו את התנועות הללו ולבסיס שעליו הן נשענות, אלא גם ובעיקר לתוכן הפוליטי החיובי שלהן.
מהבחינה הזאת היחס כלפיהן צריך אולי להיות דומה פחות או יותר ליחס לפאשיזם.
האם לדעתך חד"ש רלוונטית בדעותיה ועם נציגיה?
בינתיים מאמתות ההתרחשויות את שכתבתי לפני קרוב לשנה, במאמר דעה שאתר הגדה השמאלית סירב לפרסמו, מסיבות ברורות:
— קישור —
"תנועת חד"ש, כמו כל תנועת שמאל אמיתית, נבחנת קודם כל באוריינטציה האינטרנציונליסטית שלה, כלומר בעמדה מול ההגמוניה האמריקאית בעולם."
האמנם? אני תמיד חשבתי שאוריינטציה אינטרנציונליסטית מתבטאת בפעולה על-לאומית ואל-לאומית, ולא בתמיכה בכל תנועה לאומית המתנגדת בנקודת זמן מסויימת, מתוך אינטרסים כלכליים אלה ואחרים, ל"איש הרע" של השעה.
כליל,
שלחתי לך דואל בעניין.
"לנין",
אבל זאת ת??מ?יד השאלה, עם מי משתפים-פעולה ועד כמה חשוב לנו לנצח, לעומת עד כמה אנו בררנים, בבחירת שותפינו למאבק X או להפגנה על Y…
אם-כי, לא זו השאלה כאן….כפי שאני מבין ורואה זאת, השאלה היחידה היא: באיזו זכות, לעזאזל, יכולים א?נו? = הכובשים הקולוניאליסטיים – להכתיב לעם הכבוש והמדוכא, מי ייצגם מולנו, עם מי ננהל מו"מ ועם מי לא?
מרגע שאנו טוענים, שיש לנו זכות כזו – למעשה, איננו שונים במאום מאולמרט, ביבי, לבני, ברק, פרס או ליברמן!!
שמואל אמיר ממשיך בקו העקבי של דה-לגיטימציה של אבו-מאזן והנהגת הפת"ח ואש"ף. במאמר הנוכחי כבר ישנה האשמה(בעקיפין) שאבו-מאזן מסייע לישראל כנגד ההתנגדות הפלסטינית ומכשיר את הקרקע ל"סזון" פלסטיני בעזה בחסות ישראל וארה"ב. הלוואי והוא צודק, ה"סזון" היה פן אחד של האסטרטגיה אותה הוביל בן גוריון(מנהיג הרוב), אסטרטגיה שכללה את דחיקת הכוחות האלימים ביותר בספקטרום הציוני לטובת שיתוף פעולה תועלתני ואפילו מלוכלך לעתים עם הכוחות האימפריאליסטים הבריטים, תוך בניית כח צבאי מאורגן ומצוייד שגם הטביע את אלטלנה וגם ניצח את מלחמת העצמאות. כלומר, האסטרטגיה הזו הובילה במישרין הן להקמתה הפוליטית של מדינת ישראל בתמיכת הכוחות האימפריאליסטים והן לנצחון הצבאי במערכה על הקמתה המעשית.
אם אבו מאזן ידע לנווט במים הסוערים של האינטרסים המעצמתיים וידע לשמור על תותחיו, אולי תגיע הדוגית הפלסטינית לחוף.
1. למה עמדה נגד ההגמוניה האמריקאית היא אוריינטציה "אינטרנציונליסטית" יותר מעמדה בעד הההגמוניה האמריקאית?
2. האם חד"ש היא נגד כל הגמוניה שהיא, גם נגד הגמוניה של אימפריה קומוניסטית (למשל בריה"מ), או מה שמטריד אותה איננו מרכיב ההגמוניה, אלא העובדה שזו ארה"ב?
מה היא עמדתה של חד"ש באשר לאפשרות של הגמוניה סינית, או הגמוניה ערבית-מוסלמית?
3. בהתחשב בעובדה שרוסיה הסובייטית כוננה לפני התמוטטותה אימפריה כמו של ארה"ב (כולל גרורות בעולם השלישי באפריקה, דרום אמריקה, ואסיה) – רק פחות מוצלחת, מה משמעותו של האנטי-אימפריאליזם של חד"ש?
כמו עם ההגמוניה, נראה שהבעיה של חד"ש איננה עם "אימפריאליזם" אלא עם האיפיון האמריקאי שלו.
אודה להבהרות.
לחבר אחמד שלום,
תודה על תגובתך, תשים לב – אני כתבתי רק על חלק אחד של הועידה – על אנאפוליס. מצאתי אי התאמה בין התנגדות לועידה זו לבין ברכה של אבו מאזן המברכת על הישיגיה ! האם טעיתי בזה?
אשר למאמרו המצויין של סמיר אמין – אולי שמת לב שאני אפילו נעזרתי במאמרו : הידיעה על תמיכת המפלגה הק. הלבנונית בחיזבאללה לקוחה ממאמרו. אני גם חוזר על דבריו ש"המזרח התיכון הנו היום מרכזי במאבק בין המנהיג האימפריאליסטי לבין עמי העולם". ועוד הוא כותב שהכשלת הפרויקט הואשינגטוני הוא תנאי להתקדמות באזור. אכן מגיבים שונים מתרעמים למה אני מייחס חשיבות גדולה כל כך ל"אנטי אמריקניזם". (העירו לי שהביטוי הזה יכול להטעות, הריני לא נגד העם האמריקאי אלא נגד הנהגתו חשבתי לתומי שזה מובן מאיליו). ועכשיו שאלתי אליך היא מה דעתך על התנהלות הנהגת הפתח היום לאור העובדות שהבאתי? בידידות. ש.א.
לחבר אמג’ד שלום,
תודה גם לך על תגובתך. אבל אתה כותב "שחייבים להתנגד לחמאס בכל דרך אפשרית. מאחורי הארגון המקומי עומדת תנועה איסלאמית עולמית שפוגעת במאבק הפלסטיני הכולל ומפחיתה את כוחו של אש"ף"
מה זה "כל" האמצעים? תמיכה גלויה או עקיפה במלחמתה של ישראל (וארה"ב) בחמאס? שאלה שניה: האם אנחנו הצטרפנו למלחמה נגד התנועה האיסלאמית העולמית של בוש? האם אנחנו מצטרפים גם לתעמולה הישראלית שמפחידה אותנו עם הצטרפות החמאס, החיזבללא וסוריה אל איראן? האם גם בשבילנו "זהו ציר רשע"? לי נראה שכרגע היחלשות אש"ף נובעת מהתנהלות של הנהגת הפתח כפי שניסיתי להסביר במאמרי. נסיתי גם להסביר במאמרי איך באמת יש להיאבק גם בזרמים איסלאמים אנטי אמריקניים. בידידות ש.א.
לשמואל,לדניאל ואחרים:
אינני מבין את הפרדוקס,השאילה בכלל עם מי
משתפים פעולה ומי האויב של מעמד הפועלים והעובדים.
המאבק נגד האימפריאליזם לא פוסח מעל למאבק
נגד הריאקציה מכל הסוגים,כולל הפונדמנטליזם הדתי מכל הסוגים.
המרקסיסטים מחויבים לשיתוף פעולה עם הפועלים והעובדים מכל האומות והעמים,אבל לא
עם מנהיגים דתיים וריאקציונים המובילים אותם
מאסון אחד לאסון אחר.
לכן צריך לעשות הבחנה ברורה בין המנהיגות
של העניים והפועלים שבמקרים רבים היא פופוליסטית ובסופו של דבר ריאקציונית,לבין
הכוחות המתקדמים של מעמד הפועלים,שלא תמיד
עומודות בראש המאבקים,מסיבות שונות.
החלוקה הדיכוטומית הרדודה העומדת במרכז מאמרו של שמואל אמיר שקולה ואף גרועה יותר מזו המשורטטת ע"י האימפריאליזם האמריקאי. הרטוריקה היא אמנם סוציאליסטית אך המהות, כמיטב המסורת, הינה קבלת הפנדומנטליזם -בהתחלה קבלה מסויגת ומותנית בסיום הדיכוי אך למעשה קבלה מוחלטת של קנאי וחשוכי איראן,חמאס וחיזבאללה. השימוש הבנאלי והנדוש בצירוף המלים אנטי-אמריקאי כמבטא אוטומטית אג’נדה מתקדמת שיש לעודד ולשתף איתה פעולה, הינו למעשה היתר מוסרי להומופוביה לדיכוי האישה ולקנאות דתית שיש לדחותה בבוז. אכן כפי שכותב אשר פרויליך-"מאסון אחד לאסון שני". שמואל אמיר והמצדדים בדבריו רואים עולם ברור מאוד שכל הקונפליקטים נסובים סביב ציר אחד-מאבק מתמיד בין המדכא למדוכא- לא במובן הסוציאליסטי שם אני לחלוטין איתם אלא במובן הפוליטי-מדיני. כל גילוי של דיכוי פנים בחברות שנמצאות בצד המדוכא הוא תוצר של מעשי המדכאים.
אחמדיניג’אד? אנטי אימפריאליסט-שותף ראוי למאבק.
תנועות איסלאמיות הומופוביות? למי אכפת אם בעת שלטונם העתידי הדיכוי יהיה חריף יותר? יאללה, גם הם בסירה האנטי אימפריאליסטית של אמיר.
"כיום החמאס, אם נרצה או לא, שייך למחנה המדינות המתנגדות להגמוניה האמריקאית", כותב אמיר. מאילו טעמים? מהו חזון הארגון הקנאי והמדכא? למי אכפת? העיקר שהם נגד הדוד סם.
"סא’ב עריקאת לא כותבים עם "ע", זה לא "סאעב". תקנו יא שמאלנים
לרמי הוד ואשר פרוליך, אני מבין שלא תבואו להפגנה זו למען "ההומופובים"? .
פעילי מק"י יפגינו בעת ביקורו של הנשיא בוש בישראל תחת הסימסאות: להפסיק המצור על עזה! ולא להרפתקה גרעינית נגד איראן! ההפגנה תתקיים ביום ד’, 9 ביונאר 2008, בשעות הערב. פרטים נוספים – בקרוב. ש.א.
אתה, רמי הוד, רוצה החלוקה הדיכוטומית עמוקה? את צודק: החלוקה במציאות הולכת ומעמיקה. כל ניסיון לגשר בין הפערים הופך מתרחק מן המציאות, ומנותק ממנה, ובריקנות שבו, הופך חלק של שאיפה לפשר בין כנועים לבין מורדים, בין בוגדים לבין נאבקים, בין תבוסתנים לבין מהפכנים. פשרה כזו, אחדות או שותפות שכזאת, מחוייבת להתרסקות.
ולמה קודם היה ניתן להגיע לפשרות למרות התעמקות הפערים, והיום פשרה כזו נהיית, יותר ויותר, בלתי אפשרית? ומחר יכולה לחזור להיות אפשרית? פתרון השאלה הזו הוא אקדמי. מה שמעניין אותנו הוא לנצל את העובדה שהיום מתפתח גיוס המוני למען התמוטטות האימפריאליזם והציונות. האם התפתחות זו נובעת מהתעצמותן של תנועות פונדמנטליסטיות ולא של אלה החילוניות – זו שאלה של אמתלאיים מבוהלים. אין להתעצם בדרך של תירוצים. האמתלאות דוחפת אתכם תחת כנפי הציונות.
היום – לא אתמול – היום – לא מחר – היום מתפתח גל מהפכני: זה החשוב. אתם, שהתרגלתם לסגת, נזכרים עכשיו להתחרות עם הגל המהפכני הזה? איחרתם את הרכבת הזו ומבקשים מאיתנו להתעכב? רוצים לשכנע כי עיכוב זה יעצים את התנועה החילונית? אתם טועים בגדול! לא תחרות נגד הפונדמנטליזם המהפכני, אלא התחברות פוליטית אליו, לא דיחוי, אלא השכמה הם הפעולות המנתבות להתגבשות המהפכנית של כל שורה, דתית או חילונית, שהי.
להרחיב את החזית האנטי-ציונית כן, אבל לא לכלול בה את הריאקציונרים בתחפושת פרוגרסיבית! לכלול בה את הפרוגרסיביים במעשים שלהם ולא בדיבורים. ולא משנה אם הציונים, האימפריאליסטים ושאר המחופשים יוצאים מגדריהם עם צופרים, אזעקות וסירנות.
אנג’לו איידן
רמי הוד, כרבים אחרים המגיבים כאן, היה מטיב לעשות לו התעמק מעט במהות של אימפריאליזם וגם במאבק האנטי-אימפריאליסטיתי הגואה שוב בעולם ובפרט באמריקה הלטינית, לפני שיזהיר בפני "שימוש הבנאלי והנדוש בצירוף המלים אנטי-אמריקאי". לצערי הוא מסתפק בדקלום המקובל ב"מערב הנאור" על "קנאי וחשוכי איראן" "הומופובים" , ו"מדכאי האישה" של החמאס החיזבאללה והאיראנים".. נו, הוא אומר, איך אפשר לתמוך בכאלה? בזה נגמר אצלו העניין . זו לצערי הפשטנות במרעה. הרי גם את מקור הנחשלות צריך להבין וגם את המאבק כביכול של אותו "מערב נאור" נגדה ראה "מלחמת הציביליזציות" ספר הנותן את הבסיס הרעיוני של האימפריאליזם במלחמתו נגד העולם השלישי.
במאמרי ניסיתי להסביר מעט כיצד פועל האימפריאליזם מימים ימימה ומשתמש ברעיונות נעלים כדי לדכא עמים ולבנות אימפריות. "המערב" משתמש בתעמולה מסוג זה כתירוץ להשתלט על ארצות, להפיק רווחים וליצור אזורי השפעה. ניקח לדוגמה את האיראנים ה"קנאים וחשוכים". בעבר שלטה בנפט שלהם חברה אנגלית-אמריקאית. הנשיא הנבחר מוסאדק הלאים את הנפט. האמריקאים ביצעו פוטש והמליכו שח על איראן. הוא העביר את רוב הנפט לחברות אמריקאיות. לבסוף הופל השח ע"י חומיני שהלאים את הנפט מחדש. הייתי שמח לו המהפכנים היו חילוניים אבל הם לא. האם זו סיבה שארה"ב תשתלט מחדש על איראן?
והנה מכונת התעמולה של ארה"ב מתחילה לעבוד, שוב היא מתעניינת בזכויות הנשים באיראן בפונדמנטליזם האיסלאמי (עם רוב ארצות האיסלאם הפוליטי כגון פאקיסטן, אינדונזיה וערב הסעודית היא מקיימת יחסים מצוינים ואפילו עודדה שם את האיסלאם הפוליטי כמו שגם ישראל עודדה את החמאס כנגד הפתח בשעתו.). בסעודיה בה הפונדמנטליזם האיסלאמי שולט לא פחות ואפילו יותר מאשר באיראן אין לארה"ב בעיות, כי שם היא שולטת בנפט והמדינה הסעודית על כל מאתיים נסיכיה הייתה כבר קורסת מזמן אלמלא הצבא האמריקאי.
בעיראק הצליחה ארה"ב (בינתיים) להשתלט על הנפט וכמה תאגידים אמריקאים גורפים כבר מיליארדים רבים כפי שאפשר ללמוד אפילו מן העיתונות הממוסדת בארה"ב. במסע נגד עיראק השתלבו ה"הניצים הליבראלים" האמריקאים בזעקות אימים שצריך להשליט את הדמוקרטיה בעיראק ממש מסע צלב. כן, אחרי זה התברר "פתאום" שאין שם נשק להשמדה המונית כפי שמתגלה שגם באיראן אין. (אגב למה לארה"ב ולישראל מותר ולאיראן אסור? צ"ל איסור לכולם).
לכל אלה ש"אימפריאליזם" היא מילה ריקה ("סיסמא שדופה" אצל הוד ) יש להזכיר שהעיתונות הרצינית, גם האמריקאית, מוסרת שבעיראק נהרגו מאז הפלישה ועד היום בין חמש מאות אלף עד למיליון בני אדם עיראקים. הגיע זמן שגם הליבראלים שלנו יבינו מעט מה זה אימפריאליזם ולמה הוא שנוא כל כך ברוב ארצות אסיה ובאמריקה הלטינית. (לא במקרה ביקר צ’אבז באיראן.) ומי שבאמת דואג לזכויות אדם עליו לדעת שאלה אינן מושגות ע"י פלישה, הרג ושוד מבחוץ. זכויות אדם באיראן (וארצות אחרות) יושגו רק ע"י מאבק חברתי בעם האיראני עצמו. בישראל נבחן שמאל בכך אם הוא מתנגד לפלישה לעזה, אם הוא מתנגד לפלישה לאיראן – ע"י ישראל או האמריקאים, ובעיקר אם הוא תומך בגמר הכיבוש הישראלי הנתמך משך ארבעים שנה ע"י האימפריאליזם האמריקאי.
נגעתי רק בקצה קצהו של מהות האימפריאליזם לא נגעתי כלל בתפקידו המרכזי בעולם כמשמר הקפיטליזם, על השימוש בגלובליזציה ומכשיריה: הבנק העולמי, וארגון הסחר העולמי, על היותו אויבו של מעמד העובדים וציבור מתקדם בכל ארץ (ובארצו), כאויבו בנפש של הסוציאליזם.
כל אלה הן הסיבות למה שמאל אמיתי הוא אויבו של האימפריאליזם בכלל והאמריקאי בפרט. עוד לא נולד שמאל "פרו-אמריקאי" אין חיה כזו. השגת קידמה חברתית בתיאום עם מערב אימפריאליסטי או יותר גרוע במקום מאבק אנטי-אימפריאליסט זה אבסורד.
יסלח לי מר אמיר, אבל מתשובותיו לא מובן מדוע "אימפריאליזם" לשיטתו הוא מילה נרדפת ל "מערב" או ל"ארצות הברית של אמריקה".
האם אימפריאליזם קומוניסטי הוא כשר? מה בדבר אימפריאליזם איסלאמי?
מר אמיר כנראה אינו מסוגל להבין שאם יש סכנה שמה שיקח את מקומה של האימפריה המערבית (אשר לפחות בתיאוריה יש לה מחויבות לחופש הפרט, לזכויות אדם, ולרווחה כלכלית) הוא אימפריה שעקרונות היסוד המוצהרים שלה הם דכאניים, אנשים יעדיפו את האימפריה המערבית?
אם מה שיש לך להציע כתחליף לארה"ב הוא הטליבאן והחיזבאללה, מה שיש כרגע הוא הרע במיעוטו.
תמוה גם שאדוני מתעלם מכך שכאשר משטר איסלאמי מפיל משטר אחר, מה שמתקבל הוא איראן – שאנשי משמרות המהפכה שלה מחזיקים בכל העושר של המדינה, או אפגאניסטאן בתקופת הטאליבאן – ממש לא משטר סוציאליסטי.
אין שום ערובה לכך שאם תיפול ארה"ב ינצח הסוציאליזם האינטרנציונאלי. למעשה האפשרות הזו היא הרחוקה ביותר מהמציאות.
התבוננות במציאות מראה שהמשטרים בסקנדינביה שהם הכי מתקרבים לאידאל ה"סוציאל-דמוקרטיה" צמחו תחת מטרית ההגנה של האימפריאליזם המערבי.
לעומת זאת, כל מה שצמח תחת מטרית ההגנה של האיפריה הסובייטית הם רודנות, אנארכיה, וקנאות דתית.
גם צ’אווז חביבך אולי מתהדר בסוציאליזם, אבל למעשה מדובר ברודן פופוליסט. האיש עושה כל שביכולתו לשנות את השיטה כך שכל מוקדי הכוח וההשפעה ירוכזו בידיו, להפוך לשליט לכל ימי חייו, ולדכא כל אופוזיציה בטענה שכל התנגדות היא קונספירציה אימפריאליסטית.
בארה"ב השנואה עליך כל כך, לעומת זאת, פורחים כל סוגי האופוזיציה שאדוני יכול להעלות על דעתו, ולכולם מובטח חופש דיבור עקרוני.
אפילו קורבנות השיטה – ההומלסים והאבודים בשולי החברה – תן להם בחירה בין הגירה לקובה (או בריה"מ בשיאה) או איראן לבין מצבם הנוכחי – ולא תמצא כמעט מתנדבים לעבור לגן העדן האנטי אימפריאליסטי.
זה כל כך פשוט וברור – אתה לא יכול להלחם במשהו רע כל ידי אלטרנטיבה שמוכחת כגרועה יותר.
קיבלתי את תגובתך ומצאתי בה את המשפט המעניין: "האימפריה המערבית (אשר לפחות בתיאוריה יש לה מחויבות לחופש הפרט, לזכויות אדם, ולרווחה כלכלית". אני מציע לך לשלוח משפט זה לידיעת הויטנאמים שם הצבאות האמריקנים שפלשו לארצם והרגו כ 2 מיליון בני אדם וגם החריבו את הארץ בנפאלם, למען ידעו שכל זה "לא היה בכוונה". גם העיראקים ירצו להחכים לאחר שהצבא האמריקאי הרג שם בינתיים רק קרוב למיליון בני אדם. אפילו הפלסטינים אצלנו ירצו לדעת שלפחות לפי התיאוריה האמריקאים לא תומכים בכיבוש הישראלי הנמשך ארבעים שנה. ש.א.
נחמד שאתה מתייחס לתוכן
1. קריאה סלקטיבית גורמת לכך שאתה עושה סלט מגיבים (יש פה אחד רמי הוד. לא אורי הוד. והקטע שאתה מתייחס אליו לקוח מתגובה שלי, לא שלו).
2. צריך להסביר לך את ההבדל בין תיאוריה לפרקטיקה?
כשיש למישהו מחוייבות בתיאוריה לערכים מסויימים – הוא לפחות צריך לתת דין וחשבון כאשר הפרקטיקה שלו אינה תואמת את המחוייבות, וניתן ללחוץ עליו לממש את המחוייבות שלו.
בחברות דמוקרטיות, שבהן אפשר להחליף את ההנהגה בבחירות כל מספר שנים מועט, הלחץ עובד לפעמים, גם אם לא באופן מיידי.
לעומת זאת, כשלמישהו אין מחוייבות לערכים האלו, ואין לו גם שום יומרה לדמוקרטיה, אפילו האמצעי הזה אינו קיים.
מה גורם לך לרצות לכרות ברית עם גופים שהאידאולוגיה שלהם – התיאוריה שלהם – וגם הפרקטיקה שלהם – הפוכה במאה שמונים מעלות לאידאלים שלך, ולשנוא עד מוות את מי שחולק אתך לפחות חלק קטן מהאידאלים האלו, ואפילו מממש אותם באופן חלקי בפרקטיקה ?
3. אפשר לקבל תשובה לשאלה בעניין הזיהוי השגוי שלך בין "אימפריאליזם" ל"ארה"ב" ולהבין מה עמדתך באשר לאימפריאליזם שאינו מערבי / קפיטליסטי ?
4. האם אתה מודע לכך שהאידאולוגיה שאתה מחזיק בה היא גם כן "מערבית" במהותה ובשורשיה הפילוסופיים?
אם שאיפתך להגיע למצב שבו האידאולוגיה הזו תשלוט בכל העולם, גם אתה אימפריאליסט-מערבי בפוטנציה. קולוניאליסט תרבותי, וכיו"ב.
נגיד שאתה מעדיף את רוסו מאשר על וולטייר, אתה עדיין "בא ממערב".
מה עם קצת אינטרוספקציה?
ביקשתי אותך ללמוד מעט על מהות האימפריאליזם, במקום זה אתה מספר לי על תיאוריה אימפריאלסטית של כיבוד זכויות אדם. כשאני מספר לך על הגשמת זכויות אדם אלה בויטנאם, איראן, ועירק אתה מתחיל לספרי לי על הקשר בין פרקטיקה לתיאוריה.חבל על הזמן.
ש.א.
חבל על הזמן או לא, קצת לא ברורה הגישה לפיה כל עוולה של האמריקאים היא סימן לאימפריאליזם מערבי ועילה להתחברות עם משטרים דכאניים המחזיקים באידיאולגיה תיאולוגית חשוכה. אם זו הגישה אז קומוניזם היא כנראה האידיאולוגיה הנוראית ביותר בהסטוריה האינושית, שכן אין סוף לעוולות המשטרים הקומוניסטים בעולם, ממחנות החינוך מחדש והעבודה הכפויה בוויאטנאם, דרך הגולגים והטיהורים בברה"מ ועד לשדות המוות בקמבודיה. אין כל הבדל בין הפלישה לוויטנאם והפלישה הסובייטית לאפגניסטאן או לצ’כוסלובקיה.
כנראה שהיושר האינטלקטואלי שלך פוזל בעין שמאל.
חבל.
אני מזכיר את ויאטנאם עירק איראן ואז מסובבים את הוויכוח לברה"מ. אם י’ונסון אמר בשעתו שהמפלט האחרון של הנבל הוא הפטריוטיזם אפשר לאמר היום שהמפלט האחרון של הרוצה להלבין את פשעי האימפריאליזם הוא ברה"מ.אכן, חבל על הזמן. ש.א.
יאמר לי מר חיים ו וחבריו המגיבים כאן. מה שיך האימפריאליזם הסובייטי ועוולות המשטרים הקומוניסטים לרצח ולשוד של העם הפלסטיני בכלל ובעזה בפרט. הקשר כמובן הוא הנסיון להתעלם "מהעוולות" – שאינם אלא שיטה – הפשעים שמבצעים ישראל והאימפריאליזם האמריקאי.
אני לא קומוניסט ומעולם לא הייתי חבר מפלגה אבל לפשעים של המשטרים האלו יש קשר ישיר לאימפריאליזם המערבי. זה טבוע ופועל יוצא מהמשטר הקפיטליסטי שללא התפשטות, גזל משאבי הטבע של העולם הבלתי מפותח וניצול עבודה זולה שם כבר מזמן היה מתמוטט. לכן הטיל מצור על המשטרים "הקומוניסטים", שהיו למעשה משטרים אנטי אימפריאליסטים, מיום היווסדם. למצור זה חלק חשוב אם לא עיקרי בעיוותי המשטרים האלו שנאלצו לעמוד במלחמה מתמדת מול כוחות עדיפים מהם עד שקרסו. מה שקורא היום בעירק והאיומים על מה שעלול לקרות באירן הם רק פרק נוסף באותה שיטה.
התנגדות לאימפריאליזם הוא המאבק העיקרי המוצדק ביותר היום של בני אדם, הוא מאבק נגד שעבוד וניצול. למרות שאיננו מאבק לחברה סוציאליסטית, התמיכה בו היא נייר הלקמוס שבו נבחן איש שמאל.
כן, המאבק הזה הוא "עילה להתחברות עם משטרים דכאניים המחזיקים באידיאולגיה תיאולוגית חשוכה" כפי שמנסה המגיב "הנאור" כאן להציג את פני הדברים. אז לאיזה משטר הוא מצפה במחנות הפליטים בעזה? ולאיזה אידיאולוגיה? אולי לזאת "הנאורה" שזרקה אותם לשם?
"נאורים" אלו שמתנגדים לחמאס במאבקו מול הציונות והאימפריאליזם הם שותפים לרצח.
ואפרופו פרשת-הדרכים של חד"ש…
אשמח אם מר דב חנין, הגברת תמר גוז’נסקי וחבריהם הקרובים, יוכלו להאיר את עיניי, מה פתאום, בהיכנסי לאתר של חד"ש, קופצת מול עיניי – בפופ-אפ, לא פחות!! – פרסומת של חברת "סלקום"?
צילום-מסך של התועבה הצרכנית=פרסומית דנן, יישלח לפי-בקשה.
מה לעשות שלקרוא מעריב זה לא מספיק בשביל להבין את המציאות?
אתה יונק כמו תינוק צייתן את התעמולה האימפריאליסטית ומשמש למעשה כסוכן אימפאיאליסטי.
איפה נתחיל?
ההשתפחות הבזויה שלך על צ’אבס, שחטא בחטא הנורא של נסיון להפסיק את השוד של ונצואלה ע"יארה"ב ושכבה של גוזרי קופונים מקומיים?
המצב בונצואלה כיעום הוא ברור- גוזרי הקופונים תומכים ב"דמוקרטיה" (כמו הנסיון ה"דמוקרטי" שלהם להפיכה צבאית ב-2003) בעוד הפועלים והאיכרים תומכים ב"דיקטטור" (כלומר בהענקת זכויות אמיתיות, ברפורמה אגררית ובהלאמת הנפט).
כל הדברים הללו פוגעים כמובן באינטרסים של ארה"ב, שרוצה לשלוט בכל מקורות האנרגיה בעולם, ולכן מתקפת התעמולה נגד צ’אבס.
צ’אבס הוא לא פראנואיד שרואה "מזימות אימפריאליסטיות" מתחת לכל עץ, אלא צ’אבס פשוט מכיר,בניגוד אליך, את ההיסטוריה של "הפצת הדמוקרטיה" האמריקאית ביבשת (ע"ע צ’ילה,קולומביה,קובה,ניקראגואה…).
אנחנו מכירים יפה מאוד את ה"דמוקרטיה" האמריקאית ואת מליוני האנשים בלי ביטוח בריאות ובלי יכולת לחמם את ביתם בחורף.
אבל גם אבירת הדמוקרטיה הזו, כשיש תנועה שמאיימת עליה, כבר לא כל כך דמוקרטית (סנטור מקארתי אומר לך משהו? רק השבוע דווח על תוכנית של הובר לכלוא במחנות מיוחדים 12,000 "גורמים עוינים"), זה בלי שנזכיר את העובדה שהדמוקרטיה המערבית היא כלי בזוי וריק מתוכן, שלמעשה משמש יותר ככלי למניפולציה ותעמולה מאשר ככלי ש"נותן זכויות לעם".
לא ברור איך כל הקישקושים שלך על איראן מצדיקים את האימפריאליזם האמריקאי, כאילו הסדר העולמי של האימפריאליזם המערבי מונע, או מנסה למנוע, בעזרת חודי הכידונים שלו, את העליה של ה"אימפריאליזם האיסלאמי" (אולי הוא באמת עושה את זה, אבל רק כשיקול טקטי שיאפשר להמשיך לשדוד באין מפריע).
כל מי שעיניו בראשו מבין יפה מאוד שמדיוניות החוץ האמריקאית (ובמידה רבה זו האירופאית והמערבית בכלל) משמעותה תמיכה במשטרים שמאפשרים את המשך השוד האימפריאליסטי (כלומר נכנעים לתכתיבים של הגופים האימפריאליסטים הבינלאומיים, "קרן המטבע" וכו’) ומשטרים שמתנגדים לאימפריאליזם הם "מסוכנים".
אז כמובן שיש לך כאן הזדמנות פז לספור כמה פעמים כתבתי את המילה "אימפריאליזם" בתגובה ולהגיד שזו סתם סיסמא ושטויות, אכן בשבילך, החי במדינה מערבית ונהנה מהשוד האימפריאליסטי, זו סיסמא ושטויות.
זו לא סיסמא ולא שטויות בשביל מיליארדי הקורבנות של האימפריאליזם בדרום-אמריקה,אפריקה ואסיה.
בנגע ל"אימפריאליזם אמריקאי מול אימפריאליזם סובייטי" – איש שמאל אמיתי, בהכרח יתנגד לשניהם. איש שמאל אמיתי, יפגין נגד מעללי ארה"ב בעיראק ונגד מעללי רוסיה (כיורשת ברה"מ) בצ’צ’ניה ובעד עצמאות פלשתינית וקוסובארית, טיבטית וקשמירית, בדיוק בה-במידה!!
לעומת-זאת, אם מתחילים להפלות ולעשות עוד אי-אלו שיקולים בלתי-קשורים, מסוג "מדכא ז’ מתנגד למדכא א’ אז אתמוך בו ומדכא ח’ מדכא את המדוכא ט’ הרומס את זכויות-הנשים אצלו אז לא נתנגד לדיכוי כי הוא אולי לא לגמרי בלתי-מוצדק רעיונית כזה כאילו", אז מאבדים את הצפון לחלוטין.
לכל עם יש זכות מלאה לעצמאות מדינית.
לכל עם יש זכות מלאה, לבחור מי ינהיגו וייצגו מול כל יתר אומות-העולם.
זה כזה פשוט!!!!!!!!
מקובל עלי הניתוח שעושה שמואל אמיר במאמר המשקף נכון את העמדות של תומכי אבו מאזן ומתנגדיו (שאלו לא רק הפלגים האיסלמיים אלא קיימים בתוך חלקים מהפת"ח).ואת העמדות שעל השמאל לנקוט. אלא שלא נראה לי שכותרת המאמר משקפת את המציאות בחד"ש:
הציר שעליו סובבת הפוליטיקה של חד"ש אינו המאבק בציונות ובאימפריאליזם אלא הפתרון הפוליטי של שתי מדינות המשקף את האינטרסים של הבורגנות הפלסטינית בישראל (וכנ"ל מפלגת העם בגדה). מנקודת מבט זו התמיכה בהתנגדות רק מרחיקה את המטרה הזאת שאבו מאזן מוביל אליה תחת מטרייה ישראלית אמריקאית (שתי מדינות באופן אחר כבר לא קיים).
דוב
החמאס אינו "מתנגד לאימפריאליזם", אלא שואף לייסד ולהיות חלק מאימפריה איסלאמית בעצמו.
מאוד מוזר שאנשים שכותבים כאן לא מסוגלים לעשות דבר פשוט והכרחי לדיון, ולקרוא את אמנת הארגון בכדי להבין במה מדובר.
התנועות האיסלאמיות של העשורים האחרונים, חמאס בתוכן, כמו התנועה הקומוניסטית בעבר, מנסה ליצור אימפריה אלטרנטיבית, לא לבטל בכלל את השיטה האימפריאליסטית.
מה שכל אדם סביר יכול לראות הוא שהוא צריך לבחור בין אימפריה בסגנון מערבי, לאימפריה בסגנון איסלאמי או אימפריה בסגנון סובייטי. יתכן ועל הפרק עומדת גם אימפריה בסגנון סיני.
האמונה שאימפריה איסלאמית או אימפריה מבוססת קומוניזם או אימפריה בהנהגה סינית לא ניצלה / מנצלת / תנצל משאבים של האומות שתחת השפעתה חסרת בסיס במציאות ונוגדת את העובדות ההיסטוריות.
רבותי, "אימפריות" מסוגים שונים היו בעולם הרבה לפני האמריקאים ולפני האירופאים. הם לא המציאו את השיטה, והשיטה כנראה לא תחלוף איתם.
כמו השימוש התמים שלכם במונח "מלחמת מעמדות" – אתם פשוט לא תופסים את התבנית הרחבה.
מעמדות תמיד יהיו. מה שמשתנה זה מי הקריטריונים לאיוש המעמדות.
האליטה יכולה להיות מורכבת ממנהיגים דתיים, או מ"אצולה", או מסוחרים גדולים, או מאנשי מדע, או מגנרלים, או מחברי מפלגה – ביורוקרטים.
אבל המבנה המעמדי שריר וקיים, וגם הנפוטיזם – הנסיון להאציל ולהוריש את המעמד (מוקדי ההשפעה) לשארי בשר ומקורבים.
ושוב – לגבי חמאס – באופן מוצהר ואידאולוגי הוא אינו שואף להגיע לשוויון מעמד עם "הציונים" ולחלוק אתם במשאבים, אלא להחליף אתם מקום.
זאת אומרת, התוכנית הכללית היא שהערבים ישלטו, והיהודים יהיו תושבים במעמד אזרחי נחות (כמו שהיה בארצות ערב בעבר), או פליטים, או בקבר (וזה מזכיר חמאסניק חביב אחד שהבטיח כי "אפילו את הקברים שלכם לא נשאיר באדמה הזו").
כשהאוייב אינו מסוגל באופן אידאולוגי לקבל כל אפשרות של שוויון, ומבטיח להמשיך במאבק עד שישיג עליונות, אופציות הפעולה שלך מצטמצמות.
(במאמר מוסגר – מצב הפלסטינים אכן רע מאוד, אבל הבחירות שהם עושים באופן עקבי מדרדרות אותו עוד ועוד. ערעור על הלגיטימיות של הציונות היא צעד מאוד לא חכם בהתחשב ביחסי הכוחות, בטראומות ההיסטוריות של היהודים, וברצון להשיג לגיטימציה לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים.
בכלל, הצגת הפלסטינים כקורבנות תמימים ואת היהודים הישראלים כמפלצות הוא נסיון נואל. יש כאן סכסוך לאומי שמאופיין בתביעות הדדיות על אותה טריטוריה. מי שמתפלץ מהתביעה של ישראלים מסויימים לזכויות בטריטוריה "פלסטינית" צריך להתפלץ באותה מידה מהתביעות הפלסטיניות לזכויות בטריטוריה ישראלית. העובדה שהפלסטינים לא מצליחים לממש את התביעה שלהם בטריטוריה ישראלית לא הופכת את הנסיון שלהם לממש את התביעה הזו לנסיון לגיטימי או למשהו אי-רלוונטי.)
מכל השיטות והטכניקות במאבק נגד הכיבוש שעליו מדבר הח’ אמיר, נראה לי שיש עוד כמה שיטות שלא זכו לתשומת הלב המתאימה. ראיתי למשל בערוץ 8 בשבוע שעבר סרט דוקומונטרי על "עגלה לשלום" נגד הכיבוש שמתאר מסע של עגלה רתומה לסוס זקן שאיתו הגיעו מצרפת לישראל, חשבתי על רעיון של ספר בישול נגד הכיבוש (יש לי כמה מתכוני חוביזה ובורשט להציע), וגם כמובן לא לשכוח את נושא השירים. מדוע לא לשיר עוד שירים נגד הכיבוש? כמדומני הח’ אמיר עצמו כתב מילות של כמה שירים כאלו, והגיע הזמן שיזכו ללחן מהפכני ומערנן ויושרו בחצרות ובכיכרות כדי לסייע להפיל את החומות
גם ליהודים בארץ ישראל יש הזכות הזו?
מר אמיר(וגם דב), כנראה שחבל על הזמן לנסות ולאתר את היושר האינטלקטואלי שלך, הדיון איננו על עוולות האמריקאים או עוולות הסובייטים, אתה גררת אותו לשם. הדיון הוא על חזית משותפת עם תנועות שבינן ולבין סוציאליזם אין שום קשר ועניין, תנועות ראקציוניות, דכאניות וחשוכות. ההצדקה למהלך ההרסני הזה היא "האימפריאליזם האמריקאי", שכדוגמה לרשעותו *אתה* העלת את וויאטנאם ועיראק, ובכן מר אמיר, האם תמכת במוג’הידין במלחמתם באמפריאליזם הסוביייטי? או שהצדקת את השתתו באלימות פראית של המשטר הסוציאליסטי המתקדם על הפאודליזם השבטי של המולות?
לדב,
האופציות הן לא חמאס או תמיכה בכיבוש, בחד"ש מבינים את זה, במדינות ערב מבינים את זה, ברמאללה מבינים את זה. אולי הגיע הזמן שגם אתה תבין את זה. אני מוצא את החמאס תנועת דיכוי פלסטינית ולא תנועת שחרור פלסטינית, הם מצידם מוכיחים זאת כל יום מחדש, היום למשל איימו נציגי חמאס להעלות באש שתי ספינות של עולי רגל על נוסעיהן אם לא יותר להם להכנס לעזה דרך מצריים. כל קאסם חסר כל תועלת שנורה לשדרות מספק שמן למדורת ההסטריה הישראלית ומעניק לצה"ל את כל העילות להן הוא זקוק למתקפות יעילות וקטלניות על עזה ולממשלת ישראל את הגיבוי הבינלאומי למצור. זו ההנהגה הפלסטינית? זה המקום בו אמורה להיות ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש? צנורות נפץ המוטלים ברוגטקה אל שטחים פתוחים בנגב המערבי, אוולת ורעות רוח.
אני לא יודע אם ה"אימפריאליזם המערבי" יקרוס כלכך מהר, לפי התאור שלך מדובר באותה שיטה שכל בעל עצמה בהסטוריה האינושית נקט בה, וזה כמובן כולל את *כל* המשטרים ה"אנטי אימפריאליסטים" (חלקם בהתלהבות יתרה יש לציין) אתה לא יכול להתהדר בנוצות "אנטי-אימפריאלסטיות" אם הכוחות בהם אתה תומך היו עושים(ועשו) כמעשה האימפריה בהנתן להם הכח. אתה סתם אנטי אמריקאי, ואת זה כל צרפתי בן 17 עושה טוב ממך.
עושה רושם שדה-סוטו ישנה טוב עם "האיום האיסלאמי". עוד משהו לנגח בו את השמאל ולהגן על אמריקה האהובה. וגם "איש שמאל מובהק" אומר כך! קלדרון גם בימיו הטומים היה שמאל מהול עם הרבה מים, אבל מצטטים אותו יחד עם עוד איש שמאל כמו ברנרד לוי – אז זה בודאי נכון. הניר סובל הכול.
אם אתה ניזון מאמנת החמאס אתה ודאי גם חי מההצהרות של בוש ומפלגתו, להביא חופש דמוקרטיה ורווחה לעולם. אז אני מודיע לך שאני לא קורא ולא נזקק לשום מצע של שום מפלגה ואפילו ללא מפלגה שלא רצה בבחירות ולמי שלא משתתף בבחירות אפילו בהצבעה.
להודיע שהחמאס לא נאבק באימפריאליזם, שישראל הציונית היא ראש החץ שלו, זו באמת הודעה מרעישה. אז די לי במה שאני רואה מול העיניים. "האמנה" התכניות והכוונות הם אופרה אחרת, כמו האידיאולוגיה הקומוניסטית, הציונית, הליברלית וגם האיסלמית והאחרות ששואפות רק טוב לכולם.
לחשוב שהיהודים בישראל הם חסרי אונים לשמור על זכויותיהם הלגיטימיות (שלא על חשבון הפלסטינים) ללא המשטר הציוני, זו גם שיטה של הפחדה שמטרתה לרתום את כל היהודים לעגלה הציונית. הלבנים בדרום אפריקה שמרו על מעמדם למרות שאבדו אל זכויות היתר הפוליטיות שלהם והםם ממשיכים לנצל את השחורים עד היום הזה. כוחם הממשי, הכלכלי והפוליטי של היהודים בישראל לא פחות משל הלבנים שם.
ודבר אחרון, האימפריאליזם המערבי שבראשו ארה"ב ועליו מדובר נובע באופן אימננטי מהשיטה הכלכלית הקפיטליסטית, מהדינמיקה של השיטה שהתפשטות היא סם חיים בשבילה. לכן המאבק באימפריאליזם הוא מאבק נגד הקפיטליזם ולא משנה לענין זה באיזו "אמנה" אוחזים הנאבקים.
לעומת זאת, מטרת האימפריאליזם הסובייטי למשל היתה פוליטת. להגן על המשטר (המעמדי) מפני לחץ חיצוני. להוכחה, רמת החיים במדינות שתחת האימפריה הסובייטית לא היתה נמוכה ואפילו גבוהה יותר מרמת החיים בברה"מ גופא.
דוב
אז מה התשובה של השמאל לאיום האיסלמי? התשובה היא שאין שום איום… זה הכל בראש! ה"איום האיסלמי" הוא בעצם האיום של המהפכה הסוציאליסטית של המוני הפלאחים העמלים והפועלים.
"…קלדרון, איש שמאל מובהק, הגיע למסקנה העגומה שצדקו ההמונים כשהשליכו את השמאל מהשלטון. הוא נכשל כלכלית וחברתית, ולדברי קלדרון לא ידע לתת תשובה לעולם של אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001. "התשובות שלו היו רופסות ולא מספקות", אומר קלדרון. "כמו שהשמאל לא מצא תשובה לעידן הקפיטליסטי, הוא לא מצא תשובה לאיומים שנולדו אחרי הפיגועים של האיסלאם הקיצוני". …"
— קישור —
אני מנגחת את השמאל???? להיפך! אני ותנועתי — קבוצת "מסע ערוך" (סיעת "אותנטי-אוריגינל" ליתר דיוק) הם השמאל האמתי, ולא קובץ המזדנבים הזעיר-בורגניים פוליטרוקים של חד"ש ולוייניה!
האם אתה שמואל אמיר בעילום שם???
ותחילה מספר ציטוטים מן האמנה כדי שנבין כולנו עם מי יש לנו עסק
"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלם ימחה אותה, כמו שמחה את מה שקדם לה, דברי האימאם הקדוש חסן אל בנא"
(חסן אל בנא-מייסד תנועת האחים המוסלמים)
"תנועת ההתנגדות האיסלמית היא איפוא חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש (הג’יהאד) בעימות עם הפלישה הציונית. ככל שיארך הדבר שהרי השליח (מוחמד) תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: לא תגיע השעה (יום הדין) עד אשר ילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי העצים והאבנים ואז יאמרו העצים והאבנים: הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי שמתחבא מאחורי בוא והרגהו"
וסעיף 11 של האמנה מפרט את גישת תנועת החמאס לאדמה שעליה נמצאת כיום מדינת ישראל:
"תנועת ההתנגדות האיסלמית מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש (וקף) לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה
ובסעיף 13 מודגשים העקרונות הבאים:
"היוזמות המדיניות ומה שקרוי פתרונות של שלום והועידות הבינלאומיות לפתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפיסת העולם של תנועת ההתנגדות האיסלמית. ויתור על חלק כלשהו מאדמת פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת."
אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג’יאהד. באשר ליוזמות, ההצעות והועידות הרי הן ביזבוז זמן והבל הבלים.
אין מנוס מהחדרת בעיית פלסטין למוחותיהם של הדורות המוסלמים ולהבהיר להם כי היא בעיה דתית"
הדברים האלה שומטים לחלוטין את הבסיס לטענה כי ניתן להגיע להסדר המתבסס על עקרונות מדיניים פוליטיים משום שבעיני תנועת החמאס הסיכסוך הוא דתי.
סעיף 22 של האמנה מרתק ביותר, הקשיבו היטב:
"כך, באמצעות כספם הם (היהודים, אלא מה?…)
השתלטו על אמצעי התיקשורת הבינלאומית: סוכנוית ידיעות, העיתונות, בתי ההוצאה לאור, תחנות השידור וכיוצא בזה. זאת ועוד (עכשיו הפאנץ’ליין האמיתי) באמצעות כספם הם הציתו מהפכות במקומות שונים בעולם כדי להגשים את האינטרסים שלהם ולקטוף את הפירות, שהרי הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית(!) המהפכה הקומוניסטית ורוב המהפכות שעליהן שמענו ואנו שומעים פה ושם. באמצעות כספם הם הקימו אירגונים חשאיים הפרושים במקומות שונים בעולם, וזאת כדי להרוס את החברות השונות ולממש את האינטרסים של הציונות מדובר באירגונים כמו הבונים החופשיים, לאיונס מועדוני הרוטרי ועוד.
רגע, זה עוד לא הכל:
"באשר למלחמות העולמיות והמקומיות ניתן לדבר על כך בלי לחוש מבוכה. ובכן הם עמדו מאחורי מלחמת העולם הראשונה אשר בה הצליחו לחסל את מדינת החליפות האיסלמית להפיק רווחים חומריים ולשלוט על רבים ממקורות העושר. הם גם הקימו את חבר הלאומים כדי שבאמצעותו יוכלו לשלוט על העולם והם גם אלה שעמדו מאחורי מלחמת העולם השנייה שבה הפיקו רווחים אדירים. הם הורו על הקמת האומות המאוחדות ומועצת הביטחון כדי שיוכלו לשלוט בעולם באמצעותם(!)
בסעיף 25 מופיעה הציטטה הבאה: תנועת ההתנגדות האיסלמית נוהגת בכבוד הדדי בתנועות הלאומיות הערביות כל עוד הן אינן נאמנות למזרח הקומוניסטי או למערב הנוצרי.
למגיב השינויניק (אני מניח שזה אתה?) המסרב להזדהות – זה משעשע שאתה שואלני, לא פחות, מאשר "גם ליהודים בארץ ישראל יש הזכות הזו?" אם נתעלם מן השגיאה הדקדוקית החמורה, השוכנת במשפט זה – הרי, ל?א ש??מ?ע?ת??י, שניסו לשלול, ממדינת ישראל הציונית, את זכותה לבחור ב?ע?צ?מ?ה, את הנהגתה ומייצגיה…
הרי, ב-1977, עם המהפך הראשון, אף-אחד לא הטיל סנקציות, מצור כלכלי וצבאי וכיו"ב, על ישראל, על-מנת לגרום לה לשנות את בחירתה… לא היה איום, של ביטול ההכרה בישראל, של חנק ושל פלישה אפשרית, על-מנת לגרום לה לשנות את בחירתה… לא היתה הכתרה, בחסות האימפריאליזם האמריקאי (או אחר), של ממשלה "צייתנית" יותר…
כל הדברים האיומים האלה, אגב, התרחשו גם-התרחשו, תחת שתי מעצמות-העל כאחת – באיראן כבהונגריה, בצ’ילה כבצ’כוסלובקיה – כאשר הכתירו המעצמות, משתפי-פעולה עמן, תחת השלטון הנבחר – שביקש להשתחרר מתלותו המלאה בהן. ארה"ב וברה"מ כאחת, היו אימפריות דכאניות – כל אחת עם תירוציה האידיאולוגיים שלה – ואישית, אני, כשלעצמי, מתנגד לשתיהן במידה שווה!! בדיוק כפי שכיום – כפי שכבר ציינתי – אני נגד כל כיבוש, נגד כל דיכוי ובעד עצמאות לכל, לפלשתין כלקוסובה, לטיבט כלצ’יאפס, זאת ללא כל קשר לשאלה, מהי "נטייתו ההסטורית-אידיאולוגית", של העם, השואף להשתחרר – או של מדכאיו. בעיניי, לא תיתכן כלל עמדה אחרת, למי שטוען להיותו הומניסט… לכל עם – או קבוצה, או שבט, או עדה, או איך שלא נגדירם – יש זכות מלאה, להגדרה עצמית ולעצמאות!!
נשאלת רק השאלה, כמובן, אם הדבר יתאפשר כאן – כאשר, עקב כל ההתנחלויות, נמנעת כל יכולת שהיא, לשרטט את הגבול העתידי, בין ישראל לפלשתין… כך שאולי, כבר עדיף לבחור במודל הדרום-אפריקאי. כעת, כמובן ששגיאתו החמורה, של נלסון מנדלה, היתה להותיר את יחסי-הרכוש על כנם – וכך הגענו למצב, בו ד??ה-יו?ר?ה, אמנם, יש שוויון – אולם, ד??ה-פ?ק?טו?, המציאות בשטח שונה למדי: כל הרכוש הרב, האדמות, החוות – הכל שייך, עדיין, ללבנים, לצד שכבונת זערורית, מן הרוב השחור, שהפך שותף בשלטהון. יחד עם זאת, זוהי בכל-זאת התקדמות כי לפחות, כבר אין גזענות ממוסדת ועל כך יש לברך!! צעד צעד… שלב שלב.
ועל-כל-פנים: לשאלה "מהי אמנת החמא"ס" יש חשיבות זהה, לשאלה "מהי האמנה הפלשתינית", או "מתי נוסד אש"ף". כידוע לכל באי-האתר, אני *בוודאי* אינני רוחש ולו שמץ אהדה, לחמא"ס ולעקרונותיו – תל-אביב דתית מדי בעיניי, מירושלים אני בכלל בורח עכשיו, בשל דתיותה (שרק אמצא כבר דירה!! זה משגע אותי, המחירים היום), זה לבד צריך להגיד לכםן, מה דעתי על החמא"ס!! אני דו-מינית על-סף הטראנסיות, מה נראה לכםן שאני חשה?? אבל, לכל זה אין שום חשיבות – זה מה שיש היום בשטח, ישראל י?כ?ל?ה לסגור עסקה עם ערפאת – לא רצתה והיום, ניצב מולנו חאלד משעל, לצד איסמעיל הנייה, זה מה שיש, זה מה שהפלשתינים בחרו ואין מה לעשות – עם זה צריך לשבת ולדבר!!
אני לא "ניזון" מאמנת החמאס. מי שניזון ממנה הם החמאסניקים. התוצאות בהתאם. מבשלים רעל, אוכלים רעל, ומפרישים רעל. אם ה"נובל קוויזין" הזה הוא כוס התה שלך, תפדאל חביבי. תהנה. כמו שנהנו אנשי השמאל באיראן עד שהאיסלאמיסטים הדגימו עליהם איך הופכים תיאוריה לפרקטיקה.
לגבי "מאבקים" –
כשמייקרוסופט נאבקת ב"סאן" על שליטה בשוק, אף אחת מהשתיים לא נלחמת בקפיטליזם.
חמאס נאבק בכדי להפוך לשולט בעצמו, לא בכדי למגר את רעיון השליטה מעיקרו.
ואם הברירה היא אם ישלוט חמאס או ישלטו "הציונים", עדיפים הציונים.
אם הברירה היא בין ארה"ב לבריה"מ – עדיפה ארה"ב. אם הברירה היא בין חוקי השאריעה לחקיקה ליבראלית, עדיף הליבראליזם.
כמובן שזכותך לחשוב אחרת.
לעניין אידאולוגיה ומעשה –
עדיף מי שהכוונות שלו טובות, אבל כושל בביצוע (משום שיש סיכוי שהוא ינסה לפחות להתקרב לאידאל שלו) מאשר מי שהכוונות שלו מרושעות מלכתחילה.
המצב עם חמאס הוא שהאידאולוגיה שלהם מרושעת וזדונית, והפרקטיקה של הארגון שואפת להתיישר עם האידאולוגיה.
הטקטיקה של בת-יענה (להתעלם מכל מה שעשוי לגרום לך אי-נעימות קשה) – ניפנוף המרכיב הרעיוני של התנועות האיסלאמיסטיות כבלתי רלוונטי הוא שגיאה חמורה מאוד.
מומלץ שתתחיל לקרוא לא רק את אמנת החמאס, אלא את הרטוריקה הכללית של תנועות מובילות בעולם הערבי. הרטוריקה הזו היא בגין הבטחה שאם תאזור מספיק כוח להתגשם, יהיה רע מאוד לא רק ל"ציונים" ול"אימפריאליסטים" אלא בראש וראשונה לערבים בעצמם.
ישראל לעומת זאת מציעה לפלסטינים מיום שרגל הציוני הראשון דרכה על אדמת פלסטין רק שלום ושגשוג…
שמואל אמיר, אני מסכים עם דבריך בתגובה-אין שמאל פרו אמריקאי ואימפריאליזם אכן אינו מנוח מדומיין אלא פרקטיקה פוליטית קיימת.
תגבותי למאמרך לא הייתה נגד סוגיות אלו אלא נגד כריתת בריתות עם גופים קנאים, חשוכים וסקסיסטים שהם אינם בעלי ברית בשום פנים ואופן. אני חוזר-לא כל אחד שמשתמש ברטוריקה אנטי אמריקאית הוא סוציאליסט שנלחם בהכרח נגד הניצול השיטתי והקפיטליזם הגלובלי.הפרקיטקה של הארגונים הקנאים היאאכזרית, מסוכנת ואנטי-דמוקרטית ורחוקה אחפי שנות אור מסוציאליזם. הם לא בעלי בריתי-לא הרדון הכובש מאריאן, לא ארגון "השחרור" של החיזבאללה ולא המחאסניקים שייבנו כידוע לכולנו דמוקרטיה בפלסטין העתידית. עם העובדה כי אלו אינם בעלי בריתי בשום אופן וכי אני רואה את הערכים העומדים בבסיס פעולותיהם כסותרים לחלוטין את שלי, אין כל ספק כי אנשי החמאס ראוים למדינה בת-קיימא בה הם יוכלו לממש את שאיפותיהם הלאומיות ולחוקק בה באופן עצמאי חוקי כריתת ידיים להומואים ככל שירצו ( אז יגידו כורתי הבריתות כי חוקים אלו מכוונים נגד תכשירי משחות הידיים הקפיטליסטיות של ארה"ב וכי אנשי החמאס לא באמת מתכוונים לכרות ידיים להומואים אלא זו מחאה אנטי-אימפריאליסטית נגד תאגידי הענק)
אני חושב שרק בעולם מושגים פוסט-מודרני שרואה כל תופעה דכאנית ופשיסטית כפונקציה של אימפריאליזם מערבי יכולה להיוולד תפיסה עקומה כל כך של המציאות הפוליטית.
אנג’לו איידן היקר, אני מאחל לך הצלחה בהנחלת הסטאליניזם הנאור לכלל אזרחי המזה"ת
השאלות שמועלןת בדיון כאן הינן חשובות ביותר, האם להקים בריתות/חזיתות משותפות עם כוחות שמחוץ למעמד הפועלים מוביל המהפכה אם לאו, ובאילו תנאים, והאם נשמרת הזכות של מעמד הפועלים להגיד את מילתו בכל מצב מבלי להיות משועבד לבורגנות הזעירה ואם כך … <שכחתי מה רציתי להגיד, בטח יבוא אח"כ>
באותו עניין, הרי אנשי הריאקציה הפיאודלית באירופה היו אנטי-קפיטליסטים, אבל אף מרקסיסט לא חלם לחבור אליהם.
והרי מבחינת התוכן הפוליטי/חברתי/כלכלי/דתי של הארגונים האסלאמיים, הם מגרועי הריאקציונים, הם הרי רוצים להחיל הסדרים חברתיים-דתיים שהיו מתאימים לתקופת השבטים הקדומה, הם מקרה קלאסי ביותר של ריאקציה.
אפשר אולי לשתף איתם פעולה בתחומים מסויימים, אבל בטח לא "לשמה", ותמיד לזכור שהם מבחינה פוליטית אויבים לא פחות קטנים מהפאשיסטים.
הרי אם מתוקף איזה משבר חמור בישראל תעלה תנועה יהודית הלכתית עם נטיות אנטי-אימפריאליסטיות, אף אחד מכם לא יעלה על דעתו לשתף איתה פעולה…