בחיים הפוליטיים קורה שנקיטת עמדה כלפי אירוע לא צפוי הנקרה בדרך, גוררת אחריה תוצאות פוליטיות אותן לא שיערו מראש. זה מה שקורה עכשיו לחד"ש. האירוע הוא תפיסת השלטון בעזה ע"י החמאס, והתמיכה הבלתי מסויגת שהביעה המפלגה ברשות הפלסטינית, בפתח וביו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן). אינני יודע אם החלטה זו נתקבלה אחרי דיון נוקב או אפילו פורמאלי במוסדות התנועה, או שהובאו בחשבון התוצאות. לכאורה החלטה זו נראית טבעית וכמעט שגרתית. עשרות בשנים תומכת חד"ש ברשות הפלסטינית ובפתח כנציגיהם הבלעדיים של העם הפלסטיני. חד"ש ומק"י (כמו מפלגת העם הפלסטינית) תמכו בנאמנות במאבק הפלסטיני נגד הכיבוש ובעד העצמאות הפלסטינית. המשך התמיכה בפתח כנציגיהם הבלעדיים נראתה אפוא נכונה.
אך קורה שהמציאות משתנה ודברים שלא ציפינו, ובוודאי לא התפללנו להם, דווקא הם המתרחשים. כאלה הם האירועים הפוליטיים שהתרחשו ברשות הפלסטינית בשנה האחרונה. ברשות נערכו בחירות (דמוקרטיות לכל הדעות) והחמאס יצא מהם מנצח – לא רק בעזה אלא גם בגדה. מפלת הפתח נגרמה לפי דעת רוב הפרשנים בשל חוסר תקינות בהתנהלות מוסדות הרשות ונגיעתם בשחיתות. מנגד, החמאס מצטייר כנחוש יותר מהפתח במאבקו בכיבוש הישראלי אך גם כדואג יותר, דרך מוסדות הצדקה שלו, להמוני חסרי האמצעים.
אחרי הבחירות הגיעו הפתח והחמאס לפשרה: מחמוד עבאס נשאר יו"ר הרשות ואיסמעיל הנייה נבחר לראש הממשלה. הפשרה הזו לא החזיקה מעמד. אחת מסיבותיה (ונראה לי שיש להודות בכך) היתה שלפתח, שבמשך שנים כה רבות היה הכוח הדומיננטי בחברה ובפוליטיקה הפלסטינית, היה קשה להשלים עם ניצחון החמאס ולהתחלק איתו בשלטון, או להרשות לו דריסת רגל בגופי הביטחון. כידוע הדברים התגלגלו למשבר בעזה כאשר החמאס תפס שם את השלטון. בשלב זה בסכסוך הודיעה חד"ש בבירור: אבו מאזן הוא הסמכות הלגיטימית היחידה וממשלת הנייה היא בלתי לגלית. כבר כאן אפשר לשאול האומנם לא היה נכון יותר להימנע בשלב זה מהתייצבות (כמעט רפלקסיבית ובניגוד לשמאל הפלסטיני) לימינו של צד אחד ולא להסתפק בינתיים בקריאה לחידוש האחדות הפלסטינית ולפעול למענה.
אפשר אומנם להבין את מניעי הנהגת חד"ש לכך, שכן החמאס היא בהחלט תנועה דתית איסלאמית אדוקה, שהפרשנים במערב מוסיפים לה מיד את שמות התואר "פנאטית" ו"פונדמנטליסטית". הניסיון במדינות שונות הראה גם שתנועה כדוגמת החמאס כאשר הן מגיעות לשלטון הן מנסות לשנות את סדר היום החברתי-חילוני. יתר על כן, קשה להתעלם כיצד תנועות מסוג זה מתנהגות כלפי יריביהם הפוליטיים כאשר הן מגיעות לשלטון – ראו רדיפת הטודה באיראן אחרי מהפכת חומייני. אף כי גם תנועות חילוניות במדינות ערביות אחרות לא נהגו אחרת – ראו סאדאם או הדיכוי הברוטאלי של המפלגות האיסלאמיות בירדן, מצרים, אלג’יר ועוד.
אך לעומת אלה יש גם שיקולים אחרים. החמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות, האם אפשר או צריך להתייצב נגד רוב העם הפלסטיני? האם אפשר היה להסכים עם פסילת הממשלה הנבחרת בצורה בלתי חוקית בעליל: בלי לכנס את הפרלמנט – בו יש לחמאס רוב – ולהכריז על ממשלת החמאס כבלתי לגאלית? כלום אפשר היה להתעלם גם מכך שכל אויבי העם הפלסטיני כמו ישראל הרשמית והאימפריאליזם האמריקאי התייצבו מיד לצד הפתח וגינו מיד את החמאס ואת ממשלתו כישות טרוריסטית, וממשלת ישראל הכריזה על רצועת עזה "רשות עוינת"? הייתכן שחד"ש בעלת האוריינטציה האנטי-אמריקאית תצטרף למקהלה שמנצחת עליה ארה"ב והנגנים הראשיים הם שרי ממשלת ישראל?
אנאפוליס
התמיכה הבלתי מסויגת בפתח נשאה עמה מיד סתירות פוליטיות שקשה להתגבר עליהן. הראשונה שבהן היא היחס לוועידת אנאפוליס. השמאל הפלסטיני יצא נגד הוועידה וגם חד"ש הלכה בעקבותיו: בגינוי שהתפרסם בביטאון "זו הדרך" הופיע מאמר אשר הוקיע את הוועידה כהכנה לפלישה לאיראן; אבל הנה לוועידת חד"ש שוגרה ברכת אבו מאזן ובה הוא משבח את המשתתפים בה.
אחד הנואמים המרכזיים בוועידת חד"ש היה סעיב עריקת אשר גם הוא שיבח את ההשתתפות בוועידת אנאפוליס. הייתכן לשלול את כינוס ועידת אנאפוליס ומטרותיה מחד גיסא ולקבל ברוב כבוד את משתתפיה בוועידת חד"ש מאידך גיסא?
ועידת אנאפוליס כונסה ע"י בוש ורייס וכינוסה לא הותיר ספק שמטרתה לארגן חזית בינלאומית של המדינות הערביות "המתונות" נגד "ציר הרשע" כמו איראן, החיזבאללה והחמאס, ואף לבחון את האפשרות להשגת תמיכה רחבה של אותן מדינות בצעד של פלישה לאיראן. ההישג הגדול היה צירוף מדינות שעד כה נחשבו למתנגדי ההגמוניה האמריקאית, כגון סוריה, לוב ועכשיו גם הפתח בגלגולו החדש ואפילו בתפקיד ראשי. כמה מדכא היה לצפות בטלוויזיה באבו מאזן עומד לצידו של בוש כאשר זה מרעיף עליו את שבחיו.
אנו צריכים לשאול את עצמנו האם אפשר לתמוך במישהו שנחשב לחביבם של בוש ורייס ושל הממסד הישראלי כשכל אלה יחד רוצים (מתים) "לעזור לאבו מאזן"? האם אנחנו בחד"ש גם כן בין אלה ש"עוזרים"? האם אין כאן סתירה בין עמדתה המסורתית של חד"ש, התנגדות להגמוניה האמריקאית באזור, לבין תמיכה בלתי מסויגת באבו מאזן?
"העזרה" לאבו מאזן
התייצבותה של הרשות הפלסטינית באנאפוליס היא רק חלק מהשתלבותה של הרשות באזור השפעה אמריקאי. בולטת במיוחד ה"עזרה" האמריקאית והישראלית בחיזוק כוחות המשטרה כאשר כלל לא מסתירים שהעזרה מכוונת נגד החמאס בגדה ובעזה. להדגמה רק כמה כותרות מן העיתונות: "ישראל אישרה העברת נשק לרשות" ("הארץ", 26.8.07), וב- 27.7.07 הכותרת הראשית ב"הארץ" היא: "חודש התיאום הביטחוני עם הפלשתינים" ובאותה כתבה: "מנגנוני הביטחון שתחת אחריות יו"ר הרשות מחמוד עבאס העבירו מידע על כמה התארגנויות טרור בגדה, דבר שסייע לישראל לסכל פיגועים". ועוד: "בכירי הרשות וראשי המנגנונים הכפופים להם מדברים כעת בנימה שונה מבעבר. האינתיפאדה השנייה נגד ישראל הסתיימה, הם אומרים, ועתה על פתח למקד את מאמציו באויב מבית – החמאס, לשם כך מותר לחדש את הקשרים עם ישראל, שתורמת את חלקה בשחרור אסירים, בהיתר להעברת נשק מירדן וממצרים ובהיענות לבקשה החשאית של עבאס להימנע מפתיחת מעבר רפיח", ("הארץ", 27.7.07). ב-25 לאוקטובר מסביר לנו המתאם האמריקאי את פשר התמיכה הצבאית בכותרת ראשית של "הארץ": "הרשות לא ערוכה לקבל אחריות ביטחונית בערים". ככה זה כאשר צריך להילחם בחמאס: צריך לבקש אישור מישראל, לתאם עם ישראל והאמריקאים והנשק מתחיל לזרום ויש גם זרימה בכיוון ההפוך – אינפורמציה נגד "הטרור". כמובן – וזה הרקע לשיתוף הפעולה של ארה"ב, ישראל והרשות – האויב המשותף: החמאס. אין להתעלם מכך שתוך כדי שיתוף פעולה פלסטיני-ישראלי-אמריקאי זה מתנהלים יום יום פשיטות וחיסולים ברצועת עזה ומתכוננים לפעולה הגדולה בעזה. באותו זמן ממשיכה ישראל בשגרת השליטה שלה בגדה, מרחיבה התנחלויות ולאחרונה מתכוננת להמשיך בבניית שכונת הר חומה ושכונה נוספת בירושלים. בדו"ח אחרון של הבנק העולמי מתברר גם שישראל הגדילה את מספר המחסומים שלה ל-541 לעומת 376 ב-2005. המחסומים כידוע חונקים את הכלכלה הפלסטינית וקשה להאמין שהישועה תבוא מכספי כנס פאריס. אם ההנהגה הפלסטינית התרצתה לאמריקאים ולישראלים תוך תקווה שכך היא תזכה גם לעזרה כלכלית, היא טעתה בגדול בעניין זה כפי שמראה הניסיון ברוב המדינות התלויות במעצמות הקולוניאליסטיות. את חוסר התוחלת של אנאפוליס וועידת פאריס סיכם למעשה מרואן ברגותי מהכלא שלו בימים אלה: ישראל אינה רצינית בניהול המו"מ. לא יכול להיות מו"מ רציני בשעה שהבנייה בהתנחלויות, ההרג והמעצרים נמשכים בשטחים הפלסטיניים, (כאן אפשר להוסיף שאין גם לנהל מו"מ כאשר מרואן ברגותי עצמו יושב בכלא וההנהגה מתעלמת מכך). על כל פנים, ברגותי סיכם את ראיונו: "הכיבוש הישראלי רק הגדיל את סבלו של העם הפלסטיני מאז היבחרו של אבו מאזן, ("הארץ", 14.12.07).
עזה
במסיבת עיתונאים שקיים ראש ממשלת הרשות הפלסטינית סלאם פיאד בוועידת פאריס הוא לא הזכיר כלל שהמצור הישראלי על עזה נמשך, בין היתר, "משום שהרשות לוחצת על ישראל לעשות זאת". זאת רק אחת הפעמים שהוזכר בעיתונות שאבו מאזן והרשות מקווים שישראל תעשה את העבודה המלוכלכת עבורם. כנראה שגם בעניין זה יש התאמה בין ישראל לבין הרשות, לפחות כך אפשר להסיק מהתבטאות של האלוף מיל. זאבי פרקש שטען כלפי אלה בממסד הישראלי המציעים לדבר עם החמאס על "הודנה" שאסור לעשות זאת כי הדבר ישמוט את הקרקע מתחת לרגלי שלטון הפתח ואבו מאזן בגדה.
המדיניות של הרשות מכשירה את "הפעולה הגדולה", כלומר פלישה של הצבא הישראלי לרצועת עזה. היא תסכל לשנים רבות ואולי לדורות את אחדות העם הפלסטיני. הרשות לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיה כאשר יתרחש חיזיון אימים כזה. נראה שגם בעניין זה שמאל ישראלי כגון חד"ש לא יכול לתמוך באופן בלתי מסויג בהנהגת הרשות אלא להפך, צריך לצאת ולהתריע נגד מהלכים מסוג זה של הרשות.
תנועת חד"ש, כמו כל תנועת שמאל אמיתית, נבחנת קודם כל באוריינטציה האינטרנציונליסטית שלה, כלומר בעמדה מול ההגמוניה האמריקאית בעולם. וכן בעמידתה לצד כל אלה בעולם הנאבקים בהגמוניה זו. חזית זו נגד הניאו אימפריאליזם האמריקאי היא מבחן הפוליטי והמצפוני של תנועת שמאל. אבל הרבה מעבר לכך, מאבק זה הוא המנוף האמיתי בעולם כיום נגד העוני, הדיכוי, וההשפלה הקיימים בעולם. גם המאבקים החברתיים בתוך כל מדינה תלויים בו. אירע שדווקא באזור שלנו – המזרח התיכון – נמצא היום מוקד מאבק זה. אמריקה עושה ככל יכולתה להבטיח לעצמה כאן את ההשפעה על המדינות הערביות והמוסלמיות. היא עושה הכול להבטיח לעצמה את מקורות הנפט הענקיים כאן (יותר משלושת רבעי ממקורות הנפט בעולם נמצאים במזה"ת, ולכן השאיפה להשתלט על עיראק ואיראן ולחזק את התלות של מדינות המפרץ וסעודיה בארה"ב. ישראל היא חוליה כמעט מכרעת במשחק כוחות זה).
פתח מול חמאס
הפתח במסורת רבת שנים היתה התנועה שבחוד המאבק נגד ההגמוניה האמריקאית. מאבקה למען עצמאות פלסטינית ונגד הכיבוש הם שהציבו אותה בחזית זו. אך פתח סטתה מדרך זו כפי שראינו למעלה – צריך להצטער על כך ואפילו לקוות שתחזור למקורה – אך כעת זו עובדה פוליטית אשר יש להתייחס אליה כשמקיים קשרים עם הפתח.
היחלשות הפתח קשורה להיחלשות הכוחות הדמוקרטים והסוציאליסטים בעולם הערבי, ובחלקי עולם אחרים. תנועת הפתח פרחה כאשר עלה גל אדיר של אנטי-קולוניאליזם בעולם, כאשר היא נתמכה ע"י ברית המועצות ובתקופה בה כל תנועה דמוקרטית בעולם השלישי השכילה לצרף לשמה את התואר "סוציאליסטי". כיום לצערנו תנועת הפתח השתנתה. היא נתפסת כתנועה שבורה ועייפה שהתרחקה מן הציבור והציבור הפנה לה עורף – ובצר לה היא פונה לעזרת ארה"ב וישראל. ולמרות כל אלה מוקדם עדיין להספיד את הפתח, יש לקוות שכוחות פטריוטים בתוכה בראשות מרואן ברגותי יצליחו לקחת לידיהם את ההנהגה.
מנגד איראן, החיזבאללה, כוחות ההתנגדות בעיראק וכן גם החמאס נמצאים בחזית אנטי-אמריקאית. אלו מדינות ותנועות שנוצרו במאבק לעצמאותם נגד האמריקאים, למשל איראן ועיראק, או נגד פלישה וכיבוש ישראלים, כגון החיזבאללה והחמאס. תנועות אלה לוחמות לעצמאותן, הן אינן אנטי קפיטליסטית ובוודאי לא סוציאליסטיות, אולם זכותם היא להגן על עצמאותן ולהילחם נגד פלישה וכיבוש. המערב מנסה תמיד להסוות את המטרות התוקפניות שלו נגד מדינות אלה. הוא פלש, תקף, חמד ושדד אותן כביכול בשל חוסר הדמוקרטיה שלהן או בשל הפנאטיות הדתית, הפונדמנטליזם או אף חוסר זכויות הנשים. את כל אלה המערב איננו מחפש בסעודיה, מצרים, ירדן, לוב, או באמירויות, אלו הרי בנות בריתו או בשפה פשוטה: ואסליות שלו. בכל אלה אין כל חדש, האימפריאליזם משחר ימיו השתמש בשיטות אלה להטלת שלטונו על מדינות חלשות ממנו בשם ערכים נעלים.
תיעול המרי הסוציאלי והאנטי-קולוניאלי אל האיסלאם היא תופעה מצערת ביותר שמקורה אינה בדת – הדת משמשת רק כמסגרת מסורתית נוחה לקליטה של המונים אלה. גם בין הפלסטינים זהו המצב. ביסודו התופעה הזו מקורה בהיחלשות התנועות המתקדמות והסוציאליסטיות, ובהקשר זה גם בהיעלמה של ברית המועצות. באמריקה הלטינית קיום התנועות החברתיות המתקדמות גורמות לחולשת התנועות הדתיות. מכאן גם נובע שהמאבק הפוליטי האמיתי נגד תנועות דתיות מסוג זה הוא בתחום של מאבק חברתי נגד השכבות הבורגניות שם, ובהנפת דגל העצמאות והשחרור מעול זר. כל דרך אחרת סופה כישלון וחיזוק הזרם הדתי. פלסטין היא דוגמה טובה לכך – הזנחת רווחת ההמונים, הרפיה במאבק נגד הכיבוש כל אלה החלישו את הפתח וחיזקו את החמאס.
כיום החמאס, אם נרצה או לא, שייך למחנה המדינות המתנגדות להגמוניה האמריקאית. הבעיה אם החמאס אינה אם הנשים בעזה תלבשנה את הבורקה או יעדיפו צ’דור. השאלה אם תנועת החמאס רשאית ללחום על עצמאות העם הפלסטיני. השמאל בעולם יתמוך בו במאבק זה כפי שתמך בסאדם חוסיין נגד הפלישה האמריקאית למרות משטרו הדיקטטורי וכפי שהמפלגה הקומוניסטית הלבנונית תמכה בחיזבאללה נגד הפלישה הישראלית במלחמת לבנון השנייה למרות חילוקי הדעות העמוקים ביניהן.
איש לא דורש מחד"ש להזדהות עם החמאס. אך חד"ש נדרשת במצב הנוכחי לתמוך בהחזרת האחדות בעם הפלסטיני. להתנגד לפלישה לעזה, להתנגד לתביעה המחוצפת של ארצות הברית וישראל מהרשות הפלסטינית לא לדבר עם החמאס.
אני מקווה ובטוח שגם היום חד"ש תתגבר על מהמורות ותדע לפעול בתבונה בסיטואציה פוליטית לא קלה תוך נאמנות למסורתה המהפכנית ותמשיך בה למען אחדות העם הפלסטיני, שרק בה יש ערובה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ולשלום בין שתי המדינות.
התבשרנו שדה-סוטו משתייכת לתנועת "שמאל אמיתי" בשם "מסע ערוך". ניתן אם כן לשאול מה עושה תנועתה אל מול "האיום האיסלאמי"? מציעה לחבריה להתגייס למארינס?
סליחה שאני מתערב אבל קראתי את התגובה שלך לכל הדברים הצודקים שנאמרו ואת פשוט מכחישה כל כך הרבה דברים ב"מילים מתוחכמות" .
אם לתמצת את כל התגובה שלך בקצרה זה יוצא :
הערבים לא ניסו להכריח את ישראל לבחור בהנהגה שלה ובמייצגים שלה , ולא היו סנקציות או מצורים צבאיים וכלכליים כדי לגרום לה לשנות את דעתה כמו מה שעשו במדינות אחרות . ולא היה גם ביטול בהכרה בישראל או חשש לפלישה – אה…על זה אתווכח עוד רגע .
את מתעלמת ממה שםה כן עשו – נתחיל קודם בכך שהם לא הכירו בישראל ביכלל (כמו שרובם לא מכירים עוד היום) לכן לא היה להם במה לאיים , חשש לפלישה – איך את בדיוק קוראת לטרור ומלחמות שהיו בשנות ה70 ? נכון , הערבים לא עשו את רוב מה שאמרת , אבל מה זה משנה? לפחות ישראל לא בחרה בממשלת טרור . בואו ניראה כמה מהפעולות שביצעו הערבים בשנות ה70 : חטיפת מטוסי נוסעים , טבח של 25 איש בנמל בלוד , טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן , אסון מעלות בו נרצחו 22 ילדים ו3 מבוגרים , פיגוע איש החוף בו הם חטפו 2 אוטובוסים ורצחו 37 אנשים . ולא לשכוח את המלחמות , קרוב לתחילת שנות ה70 – מלחמת ההתשה , ובשנת 1973 מלחמת יום כיפור . (ב2 המלחמות כמובן נהרגו המוני חיילים) . אז תגידי לי , האם ישראל לא חיה בתחושה של פחד בשנות ה70? האם טרור ומלחמות עזרו לכלכלה שלה? (כמו למשל לתיירות – בטח תיירים מתו להגיע…) .
שנות ה70 הייתה דוגמה ממש גרועה מצידך , ותגידי לי , במשך כל התקופה ההיא , האם היו מתנחלים? האם ה"פלסתינים"הציעו איזשהי פשרה מתקבלת לשלום , או החליטו ללכת בדרכי הטרור? גם כיום , שום דבר לא השתנה , למה שהחמאס כן ישנה לך ? כי מאות אלפיי פלסתינים (רק בעזה) באו לעצרת לתמיכה בו , כי הרוב הפלסתיני בחר בו , כי זו הדרך שבה הם מאמינים וזה מה שהם עושים כל הזמן – כמה פיגועים ישראל מנעה רק השנה? יש לך ביכלל שמץ של מושג? רק קרוב ל50 פיגועי חבלה . כמה מאות פיגועי ירי ודקירות בעיקר , וכמובן גם ירי קאסמים (למרות שפחות נמנעו מאלה שכן נמנעו) .
והאם המתנחלים הם באמת בעייה? אני חושב שקל יותר לפנות אנשים מהבתים שלהם מאשר להחזיר חיים שאבדו חזרה . אם הפלסתינים היו ברוב גדול מסכימים מכל הלב שהם לא רוצים עוד מלחמה , זהו אין טרור , הם רוצים מדינה לצד ישראל , הם רוצים באמת שלום , אני חושב שבמיקרה שזה היה נכון אפילו המתנחלים עצמם היו עוזבים מרצונם (טוב..אולי לא , הם די פאנטיים…) אבל הם יפונו ותהיה לזה תמיכה גדולה , בהנחה שזה בשביל שיהיה מקום למדינה פלסתינית ולא כדי שהיא סתם תהיה נקייה מיהודים . אבל מה? עם מי אנחנו עושים שלום? הרוב הפלסתיני קורא לאבו-מאזן בוגד , ניראה שאנחנו עושים שלום עם מיעוט שגם עליו אי אפשר לסמוך (שוטרים פלסתינים שרוצחים חיילים של צה"ל למשל בנשק שישראל הביאה להם) גם את השבויים שלנו הם לא מוכנים לתת חזרה , הטרור ממשיך , וכאילו לא מספיק גם יש אתכם , מהשמאל הקיצוני שאין בו היגיון , אלא הוא חד צדדי ותומך באותם פלסטינים , מנסה לתת לצבא ולמדינה כולה שם רע של כובש ורוצח אכזר ובאותה שאיפה גם אומרים "רוצים שלום" אבל את האמת , הם הפלסטינים מוכנים לשלום? האם ישראל במצב של לוותר על שטחים (מה שעלול לסכן עוד אנשים) רק כדי להגיע למצב נוסח-עזה? האם באמת יש תחושה שאנחנו מדברים עם פלסטינים שונים , שמוכנים לוותר ולעשות משא ומתן אמיתי? שהטרור ייפסק , שבאמת הכל ישתנה לטובה פתאום? התשובה היא לא , וזו הסיבה שאנחנו חושיבם פעמיים לפני שעושים משהו , אנחנו לא חייבים לפלסטינים כלום – לא על "כיבוש" לא על "רצח נשים וילדים" לא על הריסת בתים , לא על ה"נכבה" ולא כלום , זה משא ומתן לשלשום , לא איזו תביעה משפטית שבה הם התובע המסכן שדורש פיצויים ושינויים . זה צריך להיות הדדי ואם את לא רואה איפה בדיוק הבעיה , את חיה באשליות כניראה …
לרמי: כתבת "עם העובדה כי אלו אינם בעלי בריתי בשום אופן וכי אני רואה את הערכים העומדים בבסיס פעולותיהם כסותרים לחלוטין את שלי, אין כל ספק כי אנשי החמאס ראוים למדינה בת-קיימא בה הם יוכלו לממש את שאיפותיהם הלאומיות ולחוקק בה באופן עצמאי חוקי כריתת ידיים להומואים ככל שירצו"…
כן, הם ראויים – כי לכל עם יש זכות מלאה, לנהל עצמו על-פי חוקיו ודרכיו הוא!! בעיניי, האידיאולוגיה החמא"סניקית מתועבת מאין-כמותה – ממש כאידיאולוגיה הש"סניקית, למשל. במדינה, הנשלטת ע"י החמא"ס, אני הייתי מוצאת להורג ללא ספק!! וכך גם במדינה, הנשלטת ע"י ברית ש"ס-ליברמן-גאידמאק, שזה מה שיהיה לנו כאן בעתיד הקרוב מאד, אם כל הגופים ממר"צ שמאלה לא יאספו עצמם ויתעשתו (ואני יודעת, כמובן, שמר"צ איננה שמאל; ובכן, הטהרנות האידיאולוגית שלנו – ואינני מוציאה עצמי מן הכלל בנקודה הזאת – לא עשתה לנו שום טוב שהוא; להיפך. כל זה בסוגריים). מדינה דתית היא דבר משוקץ ומתועב, נקודה. ואולם!! איש אינו מדבר כאן, רמי, על "כריתת-ברית עם החמא"ס"!! פשוט, מדברים כאן על כך, שאם החמא"ס נבחר, עם החמא"ס יש לנהל מו"מ, על היפרדות לשתי מדינות (בהנחה האוטופית, כמובן, שניתן יהיה לפרק, את כל התנחלויות הגדה…). באמת, לפי דבריך ניתן היה לחשוב, ששמואל ואני , מציעים להקים חזית משותפת, מק"י-חמא"ס!! בחייך!! בסך-הכל מדובר כאן, על להכיר במציאות, להבין שכרגע – אין מה לעשות!! – שכנינו בחרו בחמא"ס, לנהל איתם מו"מ מזורז להיפרדות לשתי מדינות ולסגור את הגבול!! וזהו!! להתנתק מהם לחלוטין, לא שום "ברית" ולא שום אמיאת.
ומה יעשו הם, מעבר לגבול הזה? עניינם הפנימי של הפלשתינים!! בעיניי, רמי, גם "ברית-המילה" היהודית, היא מנהג מתועב שבמתועבים. לו זה היה תלוי בי, הוא היה נמחק מן העולם. אבל!! ברור לי לחלוטין, שאינני יחידה בעולם ושמעל לכל, הצו העליון הוא לסובלנות תרבותית – כי אין שום דבר "נאור", "ליברלי" או "מתקדם", באונס תרבות אחרת, להיות כמונו!! הרי זה היה החמור בפשעי-הקולוניאליזם!! כל אותם מסיונרים ספרדיים, בריטיים ועוד, שנשלחו לכל מקום!!
ומעבר לכך: נכון, תחת החמא"ס, חייהם של הפלשתינים יהיו רעים. וואללה. ממש יפה, שאתה "מתחשב בהם", בתור תירוץ, מדוע לא לדבר, עם ממשלתם הנבחרת – מה שכמובן, מוביל להעמקת הכיבוש. ממש, להומואים הפלשתינים *מ?א?ד* טוב, שמפציצים אותם בפצצות בנות-טונה, מתעללים בהם במחסומים ועוד… כן, הכיבוש הוא ממש "הומאני"!! אבל עם הדיכוי החמא"סי, יש לנו בעיה…
וזה גם לעניין המגיב, שהפליא לעשות מכולם וכתב "אם הברירה היא אם ישלוט חמאס או ישלטו "הציונים", עדיפים הציונים"… יופי!! אז כעת, אנו מחליטים עבור הפלשתינים, שמוטב להם כיבוש מעצמאות? באמת, נאורות למופת.
וכעת לסוויצ’י.
נו, באמת. "לפחות ישראל לא בחרה בממשלת טרור"… כן, בטח. והנכבה (לרבות גירוש וטבח, של כפרים שלמים שנכנעו לצה"ל!! הדברים מתועדים, אפילו הציונים הממסדיים ביותר, כבר אינם מכחישים זאת), "פעולת" קיביה, עסק-הביש במצרים, ה"פעולה" בעזה ב-55′, שיזם שר-הבטחון-מחדש, דוד בן-גוריון, על-מנת לטרפד את איתותיו של נאצר, כי הוא מוכן למו"מ לשלום (תבדוק, עובדה הסטורית), הרס בתים הערביים בעיר העתיקה מייד עם כיבושה, על-מנת לפנות מקום למתפללים ליד הכותל, א?ר?ב??ע?ים ש??נו?ת כ??ב?ו?ש? ו?ד?כ?ו?י, המלוות בטבח חפים מפשע – מהם מאות (אם לא אלפי!!!) ילדים ותינוקות – בבניית התנחלויות מסיבית ונפשעת (אוה, ואגב: כן, בשנות השבעים כבר ב??ה?ח?ל?ט היו מתנחבלים… אריאל, קריית-ארבע-היא-כהניזם, קדומים/סבסטיה… ועוד איך כן!!), ברמיסה ובניצול כלכלי, של השטחים ויושביהם והרשימה עוד ארוכה, התקיפה – הטרוריסטית לכל דבר ועניין – של לבנון (וזאת לאחר תשעה חדשים, בהם לא נורתה ולו קטיושה אחת!! סתם, שירות הזיות-גדולתו, של הרוצח מקיביה = ה"אתרוג" לעתיד-לבוא…), בה נתנה ישראל יד חופשית לנוצרים, לטבוח בפליטי סברה ושתילה, הפכה את אוהביה הנאמנים (השיעים) לאוייביה ועוד, פשעי דיכויין האולטרא-ברוטאלי, של הפגנות ראשית האינתיפאדה הראשונה ("תשברו להם את העצמות!!" על קצת זריקת-אבנים, במקום לצאת משם כבר אז!!), חקירות בעינויים, של נערות ונערים פלשתיניים – לרבות אינוסם במקרים רבים, ע"י חוקרי-השב"כ ימח-שמו וזכרו – במטרה לכפות עליהם משת"פיות, כל פשעי המתנחבלים בחברון, ההתנכלות לפלשתינים, ההתנכלות למסיק, הפגזות חופשי-חופשי, של בתי-ספר, בתי-מגורים ועוד בשטחים, במרוצת האינתיפאדה האחרונה, הרחבה מסיבית של ההתנחלויות (שהובילה להכפלת אוכלוסייתן!!), בחסות הסכמי ה"""שלום""", האפארטהיידיסטיים-קנטוניסטיים, של אוסלו הזכור לרע, התעלמות מכל משפט בינלאומי ומכל דין, מימון טרור-נוער-הגבעות והמאחזים ותמיכה בהם – בין ש"מתחת לשלחן" ובין שמעליו ובין שבהתעלמות ובין שבקריצת-עין והדברים כולם ידועים, הפגזת מחנה-הפליטים של האו"ם בכפר כאנע, טבח 14 אזרחים – מתוכם 11 ילדים!! – בהטלת פצצה בת-טונה, על-מנת לרצוח "מבוקש" אחד ויחיד, שבמקרה היה גם הוא שם… ועוד ועוד ועוד – כ??ל א?ל??ה, אינם בגדר מדיניות-טרור מכוונת בעיניך?!?
אז על מה אנו מדברים בכלל?? חבל על הזמן…
לא אני כתבתי את השירים אלא בני, דני אמיר
אני מסכים אתך שאנו רחוקים מלמצות כל דרכי הגיוס נגד הכיבןש. ש.א.
לנין יקירי,
די לי בהשקפת עולם. אני לא נזקק לאידיאולוגיה של החמאס ולא למטרות שכאילו נגזרות ממנה ואפילו לא לאידיאולוגיה קומוניסטית. כאחד שמגדיר את עצמו מרכסיסט ודאי ידוע לך שאידיאולוגיות נועדו לעוות את המציאות, על מנת להסתיר מערומיהם של אינטרסים לעשות אידיאליזציה שלהם. לכן האידיאולוגיה של המדכאים תמיד מלאה נופת צופים ושל המדוכאים נקם ושילם.
יכולת להביא אנלוגיות יותר "משכנעות" מהפאודלים שנאבקו בקפיטליזם למשל את היטלר שנלחם נגד באימפריאליזם המערבי. כמובן, אפשר להביא אנלוגיה "משכנעת" לכל ענין מכל ענין. האינדיאנים למשל נלחמו נגד הקולוניאליסטים האירופים. האידיאולוגיה שלהם כנראה לא היתה "מי יודע מה" אז במי אתה תומך? (בדיעבד). יש זרם במרכסיזם הרואה בקידמה חזות הכל, זה הזרם הסטליניסטי השם את הקידמה מעל בני האדם במקום בשבילם.
ולעיניינו, החמאס היא תנועה שמייצגת את השכבות הנמוכות הרחבות ביותר בחברה הפלסטינית והפליטים בפרט. המאבק שלה נגד הכיבוש הציוני הוא מאבק המבטא את האינטרס של השכבות האלו. אם אתה מכריז עליהם כאויב אתה בהכרח תומך בצד המדכא. דרך שלישית קיימת רק באקדמיה (לא בשמאל האינטלקטואלי כפי שהגדיר אחד המגיבים, אלא באקדמיה, שם יש מעט מאוד אינטלקטואלים אם בכלל).
שמאל שפעיל בשטח, אנרכיסטים ואחרים, ישראלים ובינלאומיים יודע ששיתוף פעולה נגד הכיבוש והנישול הציוני באתצעים שמקובלים על כולם, אפשרי ומתקיים גם עם כאלו שעל פי האידיאולוגיה שלהם כביכול היו משתפים פעולה רק עם יהודים מתים.
אז לנין יקירי, אתה מופיע כאן כפוסק הלכות אבל במבחן אמיתי מסתבר שאתה קרוב יותר לאותם "נאורים" חשוכים, טרוריסטים בלשונך, שלא אידיאולוגיה נאורה ואפילו לא ציונית מדריכה אותם אלא קרן השפע הציוני שממנו הם נהנים על חשבון השוד של הפלסטינים. שותפים לרצח (כבר אמרתי?)
ולמגיב "לדוב"
יפה דירגת את סדר העדיפויות של האימפריאליזם, רק שכחת לציין בשביל מי. בשביל השחורים באפריקה שמתים כמו זבובים מרעב ומחלות? בשביל עבדי סדנאות היזע באסיה שמשתכרים פחות משני דולר ליום? בשביל האיכרים משוללי האדמה במרכז אמריקה? בשביל דרי הרחוב בברזיל? או אולי בשביל שוכני מחנות הפליטים הפלסטינים?
כל אלו מונים ארבע חמישיות מאוכלוסיית העולם אבל מי סופר אותם בכלל?
מה העניין הזה עם אנשי השמאל באיראן ומה שקרה להם, ואיך זה קשור לדיון הנוכחי?
מטרת השמאל היא לא מהפכה שמאלית, אלא מהפכה עממית לאומית. אם הוא עוזר לחולל את המהפכה אז הוא ממלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר. אין שום פסול להעביר את השרביט הלאה, לאיסלם הרדיקלי, ברגע ששלטון השאה פהלבי הפרו-אימפריאליסטי מוגר, כי רק האיסלם הרדיקלי יכול להמשיך עם התנופה המהפכנית ולממש אותה בכל כפר ועיר. נכון, יש בהחלט ביקורת על מה עושים ואיך, אך העיקר הוא התנועה המהפכנית והדינמיקה הפנימית שלה. לא כל דבר אפשר לבחון בפרספקטיבה של שנים בודדות, ואפשר גם להתפשר בדרך על נושאים לא מהותיים (כמו זכויות נשים). במאבק נגד האימפריאליזם, העיקר הוא המאבק נגד האימפריאליזם, ולא צריך להיות מוסטים מדברים זעיר-בורגניים שוליים!
מדוע להלין על פרסומות שקופצות באתר חד"ש? גם באתר "הגדה" קופצות לי פרסומות כשאני מחפש תוכן. למשל, חיפשתי "סמרטוט" (גדעון ספירו) וקפצה פרסומת סקסיסטית על עוזרות בית. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
לא חשבתי שלשמאלנים יש חוש הומור.
כנראה שטעיתי.
ולדניאל –
אם הבחירה היא בין לקחת סיכון שחמאס ישלוט ((גם) בנו, לבין שה"ציונים" ישלטו בפלסטינים, אני אישית מעדיף את האלטרנטיבה השניה.
או נגיד ככה, אם הברירה היא בין שהפלסטינים בהנהגת החמאס יפסידו במלחמה לבין שישראל בהנהגת הציונים תפסיד במלחמה, עדיף לנו שהפלסטינים יפסידו.
את/ה צריכ/ה להבין שהפלסטינים בחרו לממשלה ארגון שמצהיר כי הוא משחק משחק סכום אפס.
או הם או אנחנו.
במצב הזה עדיף אנחנו, לא נראה לך?
או שיותר עדיף לך להתאבד על מזבח זכותם של הפלסטינים לנסות לבצע בנו רצח-עם ו/או גירוש בקנה מידה של מליונים?
דרך אגב, בישראל, מפלגה שהאידאולוגיה שלה מקבילה לחמאס נפסלה מלהשתתף בבחירות ובצדק. מפלגה קרובה לה השתתפה ולא עברה את אחוז החסימה. זאת אומרת, לא מצאה מספיק בוחרים.
אם בישראל היתה נבחרת מפלגת שלטון עם מצע פורמאלי נוסח החמאס, היו שומעים את צרחות המחאה והגינוי שלכם לא רק עד מועדון הוויכוחים באוקסופורד אלא עד אלפא-קנטאורי.
מעניין שכשפלסטינים בוחרים מפלגה עם אידאולוגיה מוצהרת גזענית ורצחנית יש פה מי שעדיין מנסה לתת לזה לגיטימציה, מציע לכרות אתם ברית, ועוד מתיימר להיות "השמאל האמיתי".
לקח לי לפחות 7 שנים של חברות במפלגה בכדי להיות מסוגל להבחין באנשים מן הסוג של זה שקורה לעצמו ‘רמי הוד’ – אנשים שעושים הכל בכדי לבלום כל התפתחות מהפכנית. מחוץ למפלגה ומסביב לה, הבחנה זו הייתה למעשה פשוט יותר בהרבה: כל אחד קבע מה היו העובדות על בסיס זה שהוא עצמו קבע אותן – כל זה מתוך גישה אנטי-דמוקרטית. זה היה באמת קל. אבל בתוך המפלגה, הסוג הזה של אנשים דאג להציג נימוקים מבוססים על חצאי-אמיתות (תוך רמזים של "אין צורך שאני ירחיב בדברים שאתה בטח יודע") ודאג להפגין כלפי חוץ דבקות לעקרונות דמוקרטיים. חשבתי כי לא יכול להיות שכל החברים הם כנים, אבל, רק לקראת סוף האינתיפאדה הראשונה, אני יכול לומר בוודאות, שהתחלתי ללמוד איך לעשות את ההבחנה הזו. האינתיפאדה הראשונה והתדרדרות ברה"מ היו למבחנים בעלי ערך ענק בבחינת החברות המפלגתית.
אחר כך איבדנו את המנהיג הגדול שלנו, תאופיק זייאד. זאהי כרכאבי, שיבדה לחיים ארוכים ובריאים, פרש מתפקידו. ועוד תפקידים חשובים נתפסו על-ידי אנשים מן הסוג האנטי-דמוקרטי, החוסם מידע חיוני להתפתחות פוליטית של החברים, שאין לו צורך בביסוס קביעותיו על-ידי הנמקה מוחשית, שנישן על הדעה הרווחת, שמשגיח על זכויות היתר שלו ועוד כהנה וכהנה ‘פנינים’. היכן המרקסיזם?
כך היה שנאלצתי לנטוש ארגון שסובל השתלטות אנטי-סטליניסטית, כלומר, השתלטות מחופשת מרקסיזם-לניניזם. הרבה חברים נטשו את הארגון. אני התחברתי לאלה שנטשו אותו אחרי, בשביל לנטוש גם אותם (הפורום הקומוניסטי) אחרי פחות משנה. הקבוצה האחרונה (עמ"ל – עמדה מרקסיסטית לנינית) אליה התחברתי, נטשתי אותה אחרי חודשיים. כולן מאותה הסיבה למענה נטשתי את מק"י: ממש ‘חבל על הזמן’, ממש כפי ששמואל אמיר אומר. בינתיים, המידע שזרם אלי כיסה את כל הפיגור שנאלצתי לספוג בזמן ההתחברויות שלי עם האנשים מן הסוג של אותו "רמי הוד".
האם כל זה אומר כי לא למדתי כלום מן הזן הזה? להיפך! בהתחברות עם מרקסיסטים-לניניסטים של ממש, בחיים לא יכולתי ללמוד מה שאני למדתי בהתחברויות השונות שהיו לי עם הזן ה-"הגיוני" הזה, הזן ה-"דמוקרטי" הזה, הזן ה-"נאור" הזה – זן הדו-פרצופי, למען "הצדק, האמת, והחופש", ה-כל-כך נפוץ, בימינו, בארץ הציונית "שלנו". לזן הזה, על הלימודים המעשיים שהעניקו לי, מגיעות, גם אם לא רבות, איזה שהן תודות ממני.
בכל זאת, לפחות בחלקם, הם לא ‘סקסיסטים’, הם יודעים להיות דמוקרטיים לפעמים, אי-אפשר להגיד עליהם שהם קנאים, וגם אם מפחדים לאבד את הנוחיות של מכונית ומשביצים על ידענות, לפעמים עוזרים אומץ להטריד את עצמם במעשים פוליטיים נגד המשטר. על מנת לא למנות רשימה ארוכה של מגרעותיהם, נגיד רק שעם כל החסרונות, אשר מגמדות את החסרונות של מספר רב של זרמים פונדמנטליסטיים, אנחנו בוחרים להתחבר לפעולות בהשתתפותם – לא תמיד במידה ואנחנו נשתכנע בנחיצות הדבר.
אבל, בניגוד להם, אשר לא רואים את הגורמים העיקריים, מתוך חוסר יכולת או חוסר רצון, מעבר להשקפות או "הערכים העומדים בבסיס פעולותיהם כסותרים לחלוטין" את אלה שבמחיצתם (של הסוציאליסטים כביכול), בנוגע לכריתת בריתות עם המעמדות שהגיעו לבשלות פרוגרסיבית עד כדי התנגדות לאימפריאליזם, כבר שוכנענו להתחבר לכך, וזה לאחר השיקולים הנחוצים, גם סביב האמצעים (כמו הדת, למשל) לגיוס המונים להתנגדות הזו. כמו כל טקטיקה מרקסיסטית, הבסיס של ההכרעה הזו לא בנוי על השקפות זהות, אלא על האינטרסים זהים – במקרה שלנו, של האסטרטגיה האנטי-ציונית (לכן אנטי-אימפריאליסטית) – המתחייבת על-ידי התנאים (גם הם מנותחים כפי שהמרקסיזם צריך לנתח אותם) השוררים באזורנו ובעולם כולו. בדיוק כך, התנאים המוחשיים מכתיבים את ההלטות לרעיון, ולא הרעיון הוא שמכתיב [גיחוך] את ההחלטות לתנאים.
זה לא כביכול סוציאליזם. זה אשכרה מרקסיזם-לניניזם אדוק. ואם הם קוראים לו סטליניזם, אז אדרבא ואדרבה.
אנג’לו איידן
תמהני אם היית מקריאה את התגובה שלך לקומוניסטים האיראניים לפני הוצאתם להורג ע"י משמרות המהפיכה – אחרי שהם עשו בערך מה שאת ממליצה ועזרו לאיסלאם הרדיקלי "להמשיך עם התנופה המהפכנית ולממש אותה בכל כפר ועיר" ולחסל את מתנגדיו, ולבסוף הודו להם על שרותיהם ע"י העמדתם אל הקיר.
או שהיית מקריאה את נאומך הנמלץ גם לפעילי הפת"ח שהושלכו ע"י נציגי האיסלאם הרדיקלי מהקומה ה-15 בעזה או נטבחו ביריה בעורפם כשהם כורעים על ברכיהם בידיים כפותות ועיניהם קשורות.
ראיתם איך שהם מנסים להפחיד אותנו?
תיזהרו, הם אומרים לנו, בני הברית שלכם יוציאו אותכם להורג – הם אומרים.
וכאשר אנחנו, כפי שמרקסיסטים חייבים להיות, מסוגלים להכניס את בני הברית לשעבר, לפני שהם יכולים להתחיל בהרס ההישגים, אל תוך מחנות עבודה – אז, ומיד, המלאים חרדה על העתיד שלנו, דווקא, מתגייסם לטובתם של אותם התנועות, אשר, קודם לכן, ניפסלו לחלוטין על-ידם.
שימשיכו "לדאוג" לנו ולהם בזמנים הנוחים ביותר להם. בלי שום קשר לנוחיותם התעמולתית, ככה או ככה, אנחנו צריכים להמשיך למלא את תפקידנו תוך הישענות על הניסיון המהפכני בכל העולם ושל כל הזמנים.
ברור, שליד הפעילות שלנו, אין לנו זמן להפסקות בלימודים.
אנג’לו
ובנוסף, אחרי כל הדיונים כאן – בסופו של ערב – צריך להזכיר לעצמנו שההבחנה בין שמאל שאינו שמאל היא ברורה מאוד: מי שתמך בפלישה לאפגניסטן הוא שמאל, מי שהיה "נייטראלי" או מחה אינו שמאל… התנגדות להתפשטות של ההגמוניה הסובייטית בעולם הייתה ונשארה קריטריון של שמאל בעולם.
אחרי כל הדיונים כאן – בסופו של יום – צריך להזכיר לעצמנו שההבחנה בין שמאל שאינו שמאל היא ברורה מאוד: מי שיתנגד לפלישה לאיראן הוא שמאל, מי שלא יתנגד או ישאר "נייטראלי" אינו שמאל..אותו דין ביחס לפלישה אפשרית לעזה. התנגדות התפשטות של האימפריאליזם האמריקאי בעולם הייתה ונשארת קריטריון של שמאל בעולם. ש.א.
אנג’לו אומר: "וכאשר אנחנו, כפי שמרקסיסטים חייבים להיות, מסוגלים להכניס את בני הברית לשעבר, לפני שהם יכולים להתחיל בהרס ההישגים, אל תוך מחנות עבודה…"
מרקסיסטים חייבים להיות מסוגלים להכניס את בני הברית לשעבר אל תוך מחנות עבודה????
להצהיר דברים כאלו מראש, נשמע ונראה כמו עריצות בולשביקית. מה אגיד ומה אומר… אם הייתי צריכה לבחור באנג’לו או בנתניהו לראשות ממשלה, די ברור לי שלא הייתי בוחרת באנג’לו.
אנחנו לא דואגים לכם. אנחנו דואגים לעצמנו.
אם אתם מסכימים ללכת לחיות עם החמאסניקים למיניהם אצלם בבית, ולשאת בתוצאות, אין בכלל בעיה.
רק אל תנסו להכניס אותם לגור או לספח אותם לקומונה שלנו – בטח לא על תקן שותף בכיר….
תשתגעו על חשבונכם, בבקשה.
נ.ב. – לפני כמה ימים הגיע מטוס עם חמישים עולים מאיראן. במטוס החוזר יש מקום לכל השמאל הרדיקאלי הישראלי, ועוד ישארו לא מעט כיסאות פנויים…. מבצע של פעם בחיים, אל תפספסו!!! שמואל – בשבילך יש מקום במחלקה ראשונה…
שמאלני אמיתי – מתנגד לכל פלישה, לכל כיבוש, לכל דיכוי ולכל רודנות – באשר הם!!
ואני מסכים עם מרים…
פרדי עונה לי על תגובתי למעלה (על ההבחנה בין שמאל ושאינו שמאל) בסרקזם צורב: "מי שתמך בפלישה לאפגניסטן הוא שמאל, מי שהיה "ניטראלי" או מחה אינו שמאל". תגובה זו נראית לי אופיינית למדי אצל אנשים נאורים (אבל גם לא נאורים). לפדרו ושכמותו מובן ו"ידוע לכל" שהפלישה הסובייטית לאפגניסטן הייתה פשע הנוראי ביותר וראוי למסע אנטי-סובייטי בהדרכת ארה"ב. לי נראה שדבריו כתובים בלי כל ידע או ביסוס על הנעשה באפגניסטן לפני ההתערבות הסובייטית או על תפקידה של ארה"ב ופעילותה שם. ה"ידוע לכל" של פדרו הוא למעשה נובע מהזנה מתמדת של תעמולה אמריקאית רשמית המועברת אלינו ללא בדיקה והיסוס ע"י כלי התקשורת שלנו.
בחרתי לכן להביא קטעים, מקוצרים מעט, של קטעי מאמר של סמיר אמין שהוא מנהלו של "פורום העולם השלישי" בדקאר, סנגל, שפורסם לאחרונה בירחון ה"מנטלי ראביו". שם ונושא המאמר הם "האיסלאם הפוליטי בשרות האימפריאליזם". כן, עלי להוסיף שהמחבר אינו קומוניסט כפי שגם מובן מתוכן המאמר. להלן קטעים ממאמר זה:
"אפגניסטן התנסתה בתקופה הטובה ביותר בהיסטוריה המודרנית שלה כאשר משלה שם מה שנקרא הרפובליקה הקומוניסטית". (המחבר מתכוון לתקופה ש"לפני" כניסת הסובייטים ש. א.). "זה היה שלטון של עריצות מודרניסטית-נאורה שפתח את מערכת החינוך לילידם משני המינים. שהיה אויב אובסקורנטיזם ומשום כך נהנה מתמיכה ברורה בתוך החברה. הרפורמה האגרארית שהחל בה הייתה בעיקרה שורת צעדים שנתכוונו להגביל שלטונם העריץ של המנהיגים השבטיים. התמיכה לפחות בהסכמה של רוב האיכרות היתה ערובה להצלחת לשינויים כאלה. התעמולה של המדיה המערבית כמו גם של האיסלאם הפוליטי הציגו ניסיון הרפורמה כקומוניסטי, וטוטאליטריות אתיאיסטית, הנדחה ע"י העם האפגאני. למעשה השלטון היה רחוק מלהיות בלתי פופולארי, בדומה לשלטונו של את אטורק.
העובדה שמנהיגי הניסיון הזה בשני פלגי השלטון קראו לעצמם קומוניסטים אינה מפתיעה. המודל של פרוגרס שהושג אצל העמים השכנים באסיה המרכזית הסובייטית (בניגוד כל שנאמר על כך ולמרות הפרקטיקה האוטוקראטית של המשטר) היה עדיף בהשואה לאסונות החברתיים הנמשכים בארצות השכנות תחת שלטון אימפריאליסטי בריטי (הודו ופקיסטן). הניסיון הבריטי התקבל ע"י הפטריוטים בארצות אלה כהוכחה להיקף המלא בו משמש האימפריאליזם כמכשול לניסיון של מודרניזציה. יותר מאוחר ההזמנה ע"י אחת הפלגים המושלים באפגניסטן לסובייטים להתערב כדי להתפטר מפלג אחר בשלטון שמה לאל האפשרויות של המשך הפרויקט המודרניסטי- לאומי.
ארה"ב במיוחד ובעלות בריתה היו תמיד מתנגדות עקשניות של מודרניזציה אפגאנית אם קומוניסטית או לא. הם אלה שגייסו את כל כוחות הנחשלות לפי הדוגמה הפקיסטנית של האיסלאם פוליטי (הטליבן) ושליטים צבאיים (שנוטרלו קודם ע"י השלטון שנקרא משטר קומוניסטי) והם שאימנו וציידו אותם גם לאחר הנסיגה הסובייטית. הממשלה האפגאנית הייתה כנראה מצליחה להתנגד אלמלא התערבות צבאית פקיסטנית שבאה לעזרת הטליבאן.
המחבר מסכם: אפגניסטן נהרסה ע"י ארה"ב ובעלי בריתה וסוכניה האיסלאמיסטים .
אני מביא דברים אלה כדי להאיר ולו במעט את המציאות המורכבת הקיימת בארצות האיסלאמיות וכדי לתאר מעט את המאבק של
הקטעים האלה זורקים אור על מציאות שונה ומסובכת פי מאה אותה מציירים לנו כלי התקשורת. המצב ביחס לאינפורמציה על אירן הוא לא פחות גרוע. בחו"ל מופיעים מדי פעם ספרים המציירים תמונה שונה מאוד על איראן מזו המוצגת אצלנו. בין השאר הייתי ממליץ על הספר שזכה לביקורת נלהבת בעולם:
Dilip Hiro: The Iranian Labyrinth. (Journeys through Theocratic Iran and its Furies), Nation Books, 2005
לא. לא כך פועל, מרקסיסט אמיתי – כך פועל חסיד שוטה, של הח’ יוסף ויסריונוביץ’.
כל קשר שהוא, בין סטאלין לקומוניזם, הוא אפילו לא מקרי; הוא, בפשטות, אינו קיים.
קרא יותר.
דני.
ואם אפשר בדרך להכניס למחנות גם את כל מי שאחר ברבע שעה לעבודה, למה לא.
ואם אפשר את כל מי שמסרב לעבוד בשבת – בכיף, הנה שם ילמדו אותם לבנות כמו שצריך.
ואם אפשר להכניס גם את כל מי שמקטר מעט.
ואת כל מי שרשום ברקורד כפעיל ואקטיביסט, כי אלה אנשים שנלחמים למען הצדק, והם ילחמו למען הצדק גם מול המשטר החדש והצודק.
ואם אפשר גם את כל בני משפחותיהם של הנ"ל – למה לא.
ככה פועל מרקסיסט אמיתי.
מי שקורא לעצמו "קומוניסט" אני מאמינה לו.
הח’ יוסיף ויסריונוביץ’ וחסידיו קראו לעצמם כך, ובדמות זו נוצר הקומוניזם בשאר ארצות העולם.
להגיד "זה לא קומוניזם", שקול לחסיד הקפיטליזם שיגיד "קפיטליזם זה לא מה שקורה בארה"ב. קפיטליזם אמיתי ידאג לזכויות העובדים באשר הם, לחינוך נאות וטיפול בריאותי לכל, וכל זה באמצעות השוק החופשי והיד הנעלמה שתדאג לזאת. כל קשר בין ביבי נתניהו לקפיטליזם הוא אפילו לא מקרי: הוא לא קיים".
מרים, אין אפילו רסס שבר של סבירות כזו. במצב בו לבולשביקים או למרקסיסטים (כפי שמרקסיסטים חייבים להיות) סיכוים להיבחר, הבורגנות, עד הדמוקרטית ביותר, תתחנן לסיוע פשיסטי ולעזרה של האימפריאליזם (אינטרבנציה). חוץ מזה שהבולשביק לא יכול להצהיר אמונים למדינה (בהשבעה לכנסת או פרלמנט אחר), ברגע שבולשביק מגיע לדרגה פוליטית המסכנת באופן פרלמנטארי את הרוב הבורגני, חיסולו הפיזי הופך למטרה ראשית של הבורגנות. ככול שהבולשביק הזה מאורגן עם נאיביים דומים לך, חיסולו הפיזי מתקיים במהירות גבוהה יותר.
כך שאין לך מה לדאוג. אבל, את צריכה לדעת שהכנסת הטרוריסטים למחנה עבודה, בתקופת המשטר הרודני של מעמד הפועלים, יכול להתבצע רק על-ידי התגייסות המונית, כלומר, דמוקרטית של ממש. לכן, מרקסיסטים, שלא מסוגלים לגייס המונים בכדי להכניס את בני בריתם לשעבר (לשעבר, כי הם מתגייסים נגד העריצות של מעמד הפועלי) למחנה עבודה, הם חבורת הרפתקנים, ולפיכך, לא מרקסיסטים (לא בולשביקים, אם תרצי) כלל וכלל.
אם הכוונות שלך מצטמצמות בבחירתם של המרקסיסטים מין הסוג האחרון הזה (דוגמת המרקסיסטים של איינדה של צ’ילה), אז שתדעי לך כי בחירה זו היא ממש לא רחוקה מבחירת "נתניהו לראשות ממשלה", אבל מסוכנת יותר. וזו היא הסיבה שבגללה הקומוניסטים חסרי האונות הפוליטית נוהגים מדיניות פשרנית רחוקים מסכנות בטווח ענק של כניעה ותמרוני נסיגה של תבוסתנות.
בצד השני, כשהמרקסיסטים הבולשביקים מבצעים נסיגה, נסיגה זו היא מאורגנת והיא, מתוכננת לקראת המתקפה הנחושה, שהיא פועל יוצא מאותה הנסיגה, המארגנת המונים, אשר נחלצים מוכנים ומזומנים בהתלהבות להסתערויות המדויקות ביותר. בגלל זה, כל השורות הנגד- מהפכניות ממצאים כל מה שהם רק יכולים בכדי להרפות את ידיהם של המוני העמלים.
את לא יכולה עדיין לתאר לעצמך על כמה ועל איזה מדרגות צריכים לטפס על מנת להגיע למדרגה דמוקרטית בה אף אנג’לו יכול להכתיב את רצונו עד כדי כך גבוהה. רק ככה יכולנו להגיע לניצחונות המפוארים שהבולשביקים השיגו בעידן סטלין ניצחונות סוציאליסטיות שעד עצם היום הזה משרים גאווה בקרב השורות המהפכניות בעולם כולו.
אנג’לו איידן
זה נכון, הנוסח הזה " לפני שהם יכולים להתחיל בהרס ההישגים " הוא לא מדויק.
הנוסח המדויק הוא: " ברגע שמתחילים להרוס את ההישגים ".
בדיוק כך:
ברגע שקבוצה מסוימת (גם אם הקבוצה הייתה בת-ברית לפני כן) מתחילה להרוס את ההישגים של המאבקים המהפכניים, בולשביקים אמיתיים חייבים להיות מסוגלים להכניס אותה למחנות עבודה וגם ללמד אותה איך לבנות ולא להרוס.
קודם כל, את הביקורת העצמית.
ההמשך יבוא.
אנג’לו
זהו זה… עכשיו, אחרי התגובות שלך שמעליבות את סטלין בכבודו ובעצמו, מובטח מקומך ברשימת ההסעות של אנג’לו… (-;
"לקרוא אירן בישראל" המחבר חגי רם בהוצאת מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד
יפה, יפה…
אנחנו נגד כל כיבוש שהוא וכל דיכוי שהוא – אלא-אם-כן, כמובן, הכיבוש והדיכוי האמורים, צבועים בצבע אדום אז.
לא זוהי השמאלנות חברים. שמאלנות, בהכרח: תמיכה בהגדרה עצמית לכל!! אבל לטעון, שרודנות – או כניסה של צבא אחד לתחומי מדינה אחרת – או כל דבר, מן הסוג הזה, עשוי או יכול, להיתפס כ"שמאלנות" = זהה לחלוטין לטענה, שקפיטליסט נצלן, עשוי, או יכול, להיחשב כאיש-שמאל, רק כי הוא ב"שלום עכשיו" ומפגין נגד הכיבוש… אותו דבר בול.
עכשיו, אחרי ששמאליים כל כך מחוסרי דיוק (בלשון המעטה) נרגעו, תרשו לי נא התייחסות ביקורתית לדברי שמואל אמיר שכתב כי "אחרי כל הדיונים כאן … התנגדות [ל-] התפשטות של האימפריאליזם האמריקאי בעולם הייתה ונשארת קריטריון [להגדרתו א. א.] של שמאל בעולם."
חוץ מזה שאנשים (גם שמאליים) מצפצפים על ההגדרות, יש להסכים על כך שקיימת סתירה מהותית בשורות השמאל המצטמצמות בהתנגדותן לאימפריאליזם, כל שכן באלה המכשילות התנגדות זו.
בכדי לישון בשקט, אנשי שמאל שנוהגים כך, מתייזעים לאתר ולשכלל למען רווחת נימוקיהם את התירוצים הכי נוחים. במצב רעועה זה מאלץ את המשתוקק לשינה שקטה לבחור בבזאר התקשורתי את הנתונים העובדתיים המתאימים לייצוב השינה. אבל, האחרונה מוצאת את עצמה מופרת שוב על כל גילוי מבאר. כך שנודד-שינה המסכן שלנו מתמכר לכדורי ארגעה. ואז, בשמאל מתרבים המקרים המשועבדים למרשמים כמו:
אנחנו נגד כל כיבוש שהוא גם של גרמניה הנאצית?
אנחנו נגד כל דיכוי שהוא גם של הבורגנות?
שמאלנות, בהכרח: תמיכה בהגדרה עצמית לכל!! גם לבדלנות?
אבל, גם זה לא מספיק כי תמיד יש איזה נודניק שטורח להצביע על מסלולי הנחיתה. כך שהבורות, בסופו של דבר, נשארת הגלגל ההצלה היעיל והפשוט ביותר: ערן (חבר לעבודה שלי) ביקש להחזיר לי דפי ניתוח על תקופת סטלין לאחרי קריאת העמודים הראשונים. אני מעדיף, הסביר לי, להמשיך לחשוב, כמו כל המקורבים לי, כי סטלין היה קרימינל אחרת יהיה לי מסובך מדי.
בפתרון האחרון הזה, השמאליים המאונים שלנו מציקים לעצמם, שוב להתחלה, בסירובם להתוודות העצמית עם הנבערות הפוליטית שסיננו לעצמם. ולמה להם כל הסבך הזה? כי, מסיבות מגוונות, הם מבקשים לפעול בשורות השמאל. ערן שלי נחלץ כי יש לו שאיפות אחרות והוא לא רוצה אפילו לדעת את *המעט* אשר עוכל על-ידי השמאליים שלנו על הסבל המתחולל אצל הפלסטינים.
לסיכום, אנחנו לא מעוניינים לחלץ אנשים מהשמאל. אדרבא. רוצים לקרוא לעצמם שמאליים? נראה להם מאיפה הדג משתין. נחשוף את הסתירות אשר בעמדות שלהם, למשל: בערך כפי ששמואל אמיר חשף את מנהיגות מק"י-חד"ש במאמר שלו (על כך בהמשך). כלומר, פעולות מן הסוג הזה (פעולות אנטי-אופורטוניזם במילון שלי) לא רק מגדירים את השמאל, אלא גם מעצבים ומייצבים אותו. מצידם, האופורטוניסטים, אשר ביניהם, יעשו הכול בכדי להיכנס לשמאל וימשיכו לכנות אותנו כינויים כגוון ‘שמאלנים קיצוניים’. בקיצור, בנסיבות אלה, ההגדרות לא כל כך מסייעות לנו. עלינו להשקיע במהות יותר. גם על כך בהמשך.
אנג’לו איידן
שים לב: לא חינם כתבתי "*המעט* אשר עוכל על-ידי השמאליים שלנו": אם עוכל יותר מכך, לא היו מבקשים מהפלסטינים, שאיבדו ללא הפסק את היקר מכל אחרי היקר מכל משך כל כך הרבה דורות, להמתין להתעשתותו של החלק החילוני שבין הכוחות הפוליטיים אשר בקרבם תראו איך המפלגות הקומוניסטיות (גם שלהם) מזדנבות אחרי הגזר של אנפוליס.
החבר אנג’לו היקר, מאחרוני הסטלניסטים בישראל, הנושא ברמה את הדגל האדום הטבול בדם מיליוני הנרצחים והמעונים בגולאגים, סוגר מעגל ותומך גם בכיבושיה של גרמניה הנאצית. או שמא היה זה רק שיבוש לשוני?
ברור שהשמאל הוא נגד דיכוי הבורגנות. הוא לא רוצה שאנשי הבורגנות יהיו עניים ויקבלו פחות למחייתם מהפועלים, אבל גם לא יותר (או לא הרבה יותר). זה לא דיכוי, זה שוויון
נוכחתי כי המשפטים דלהלן יוצרים בלבול מסוים אצל מספר חברים:
אנחנו נגד כל כיבוש שהוא גם של גרמניה הנאצית?
אנחנו נגד כל דיכוי שהוא גם של הבורגנות?
שמאלנות, בהכרח: תמיכה בהגדרה עצמית לכל!! גם לבדלנות?
הכוונה היא שהמשפט לפני הקו ( ) הוא שייך למרשם שמאלי נגדו אני טוען באמצעות שאלה רטורית הנמצאת אחרי הקו ( ).
לכן, על פי הסדר, התשובות לשאלות הרטוריות הנ"ל מקבלות את הביטוי שלהלן:
אנחנו לא נגד כל כיבוש! למשל, המרקסיסט תמך בכיבוש גרמניה הנאצית.
אנחנו לא נגד כל דיכוי! למשל, המרקסיסט תומך בדיכוי הבורגנות.
אנחנו לא תומכים בכל הגדרה עצמית! למשל, המרקסיסט לא תומך בהגדרה עצמית של בדלניים.
אנג’לו איידן
בנוגע לגולאגים, שהחברים היקרים יציצו באתר שלי.
כתבת "המרקסיסט לא תומך בהגדרה עצמית של בדלניים".
האם כוונתך גם לבדלנים הפלשתיניים, השואפים להגדרה עצמית בדלנית ממדינת ישראל הגדולה?
או שמא, זהו מקרה מיוחד, כי הערבים תמיד צודקים וישראל תמיד רשעה?
פשוט, לא ברור לי, מה פתאום לתמוך, בעצמאותו ובהגדרתו העצמית של א’ (פלשתין, או כורדיסטאן שתחת כיבוש טורקי, או סחרה המערבית), אבל לשלול אותו דבר מב’ (קוסובה, או טיבט, או צ’צ’ניה). לדעתי וכפי שאני תופס זאת, זוהי צביעות, שלא לומר: גזענות.
זכותך לתמוך בבדלנות.
אין לך זכות להדביק את הבדלנות להתנגדות הפלסטינית.
על מרקסיסט לא לשלול, אלא לתקוף בלי לשלול.
שאלתי ואשאל שוב: מה בדיוק מבדיל, בין שאיפת הטיבטים לעצמאות, שאיפת הפלשתינים לעצמאות, שאיפת הקוסובארים לעצמאות ושאיפת הצ’צ’נים לעצמאות?
האם זוהי שאיפה בדלנית "מגונה", כביכול, כאשר עם פרו-אמריקאי שואף להשתחרר מעם אנטי-אמריקאי – ואילו כאשר עם אנטי-אמריקאי, שואף להשתחרר מעם פרו-אמריקאי, זוהי תקווה יפהפייה לחופש?
לא יעזור לך להתחמק.
"לתקוף בלי לשלול" זה מאוד זן-בודהיסטי מצדך. אפשר לקחת אצלך שיעורי וויפסאנה?
זה שאתה לא מבדיל בין החמאס לבין המוסד האוהד אימפריאליזם של דלאי לאמה מהווה בעיה גדולה של חוסר הבנה אצלך: תלמד, חביבי.
ואתה, אתה לא יכול לתקוף בלי לשלול?
אתמול השתתפתי בהפגנה בנצרת: ההפגנה הזו חושפת שוב את ערכה הירוד של הנהגת השמאל באזורנו.
אנג’לו
תגובתך חושפת שוב את ערכו הירוד של הסטאליניזם הפסיכי.
אין לי אלא להוסיף ולצטט מדברי מוחמד ברכה: "מידת הפטריוטיות של כל אחד מאתנו היא במידת איבתנו למדיניות ארצות הברית". ככל שתשנא יותר את מדיניות ארצות הברית באשר היא, ככה אתה יותר פטריוט וטיפוס חיובי.
אנג’לו היקר, ידידה שלי סיפרה לי שבאתר אחר ראתה תגובה שלך שאתה רואה את סדאם חוסיין כמודל לחיקוי והערצה. אמרתי לה מייד שזו בטח פרובוקוציה שמישהו כתב בשמך, אבל רציתי לוודא בכל זאת.
תודה על שאת נותנת לי הזדמנות לבקר את עצמי, אבל לא זכור לי מצב בו יכולת להשתמש בביטוי ‘מודל’ בהקשר לאישיות כל שהי.
זכור לי שהצעתי לאמץ את העמדה המרקסיסטית בנוגע לסדאם חוסיין זה כן זכור לי.
אחרי התפנית, בה סדאם החל בהתנגדות לאימפריאליזם האמריקאי, הצעתי הייתה כי תפקיד השמאל מחייב אותו בעידוד התפנית הזו. כלומר, העמדה המרקסיסטית תמכה בסדאם משך כמעט כל שני העשורים האחרונים.
גם התייחסתי באהדה להתנהגותו בשבי האמריקאי: גיבור של ממש.
יכול להיות שבהקשר זה הגזמתי עד כדי כך שהזמנתי אנשים להיות גיבורים? אני חושב שזה ממש רע. וזה כי אני בעצמי לא מוכן להיות גיבור.
בכל זאת, במידה והחברה שלך מסתמכת על הכתוב, אשמח לראות את הטקסט במלואו.
אנג’לו איידן
המגיב דניאל שואל: " מה בדיוק מבדיל, בין שאיפת הטיבטים לעצמאות, שאיפת הפלשתינים לעצמאות, שאיפת הקוסובארים לעצמאות ושאיפת הצ’צ’נים לעצמאות?:"
והוא ממשיך ושואל: " כאשר עם פרו-אמריקאי שואף להשתחרר מעם אנטי-אמריקאי – ואילו כאשר עם אנטי-אמריקאי, שואף להשתחרר מעם פרו-אמריקאי, זוהי תקווה יפהפייה לחופש"?
דניאל מציג עמדה "טהורה" וגם פשוטה מאוד, אין הבדל בין בקשת עצמאות של עם כל שהוא, לכולם "מגיעה" עצמאות. בצמוד לזה הוא מלגלג על הבדל בין דרישת עצמאות ל"עם פרו-אמריקאי" לבין "עם אנטי אמריקאי". לכולם מגיעה עצמאות וחאלס. נלמד טהרנות מפי דניאל ונהיה אנשי מצפון לא כמו המפלגות תנועות וארגונים שכל כך מתלבטים ומתחבטים בכגון דא.
ביחס "לעצמאות לכולם" אלה לדעתי דברי פשטנות ואפילו שטות על פנם. כאשר הגרמנים בסודאטים ( שהיו נאצים ברובם) דרשו עצמאות מצ’כוסלובקיה כדי להצטרף לגרמניה השמאל האירופי התנגד כמובן לכך. כאשר אחרי מלחמת העולם השנייה כבשו את גרמניה זה היה מובן מאיליו. כאשר טאיוואן נקרעה מסין בחסות האמריקאים השמאל התנגד לכך. כאשר אנגליה לפי הכלל של הפרד ומשול הצליחה לחלק את הודו לפי הבדלי דת והשיגה עצמאות לפאקיסטן זה היה מעשה נורא שעד היום אנו רואים את תוצאותיו הזוועתיות. העצמאות לקוסובו הייתה חלק מן התכנית (שהצליחה) של ארה"ב ונאטו לרסק את יוגוסלביה וליצור אזור השפעה של אמריקה ונאטו. לצ’צ’נים מגיעה אולי עצמאות אבל יש לפחות להבין שהתומכים הנלהבים שלהם הם הניאו-קונסרבטיבים האמריקאים שיזמו את הפלישה לעיראק וכנראה הם חושבים שצריך את רוסיה כמה שאפשר. . וכך אפשר להמשיך: האם לקטלנים, לבאסקים, לקורסיקאים, לפלמים "מגיעה" עצמאות? מתברר איפוא ש"עצמאות", אם לא לתפוס זאת כמושג אבסטרקטי , זה דבר לא כל כך פשוט וכפוף גם לשיקולים אחרים.
למארקס ולממשיכיו הייתה תשובה לשאלות הלאומיות, הם תמכו בעצמאות לאומית אם היא שרתה את המהפכה הסוציאליסטית ואת הפרוגרס בדרך כלל. כלומר העצמאות הלאומית הייתה כפופה לאידיאל יותר גדול – לאידיאל הסוציאליסטי. על זה נכתבו ספרים רבים, שכדאי לעלעל בהם.
אך עיקר תגובתי נתונה לחלק השני בתגובתו של דניאל: מה ההבדל בין עם אנטי אימפריאליסטי לבין עם פרו-אימפריאליסטי. כאן יש פשוט טשטוש בין אנטי לפרו אימפריאליזם. יש היום בישראל הרבה אנשים מתקדמים או שמחזיקים עצמם ככאלה שמגחכים כאשר הם שומעים מושגים "ישנים" כמו אימפריאליזם. (זה בהחלט מתאים למדינה המתקיימת מן האימפריאליזם האמריקאי). לא אתחיל לספר פה מה זה אימפריאליזם אמריקאי בימינו. כללית וטלגראפית אומר רק: מאבק להגמוניה בעולם שמשמעה שמירת הניצול הקפיטליסטי והקולוניאלי בעולם. המוקדים היום בהקשר זה : עיראק, אפגאניסטאן, דרום אמריקה פקיסטאן, דרום מזרח אסיה. לא לחינם יש היום כ 150 בסיסים צבאיים אמריקאים בעולם. (בימים אלה היה עימות בין ספינות מלחמה אמריקאיות ואיראניות במיצר הומוז. איפה זה? ליד חופי אמריקה? כמובן שלא, זה במרחק אלפי קילומטרים מחופיה ליד חופי איראן, והאמריקאים עוד מתלוננים על האיראנים) ועיקר לא שכחתי, כלומר ההגמוניה האמריקאית במזרח התיכון ובו רוב ארצות ערב ובעיקר ישראל. איש שמאל לא יכול ולא צריך לטשטש בכל צורה שהיא את האיום האימפריאליסטי באזור והוא גם לא יכול לטשטש את ההבדל בין כיבוש הישראלי לקוסובו או לצ’צ’ניה, כפי שהרבה ישראלים עושים השואלים בצדקנות מה נטפלים אילינו דווקא? הרי כל העולם מלא כיבושים.
הכיבושים של ישראל אפשריים אך ורק משום התמיכה האמריקאית, הפלישה לעזה תיעשה רק בהסכמה אמריקאית. עזה החמאסית היא בעיני האמריקאים אי אנטי אמריקאי שיש לחסל אותו. יחסי לכך ניסיתי להסביר במאמר.
ובכן, שמואל, מסתמא הייתי תמים. באמת ובתמים ובתמימות גמורה האמנתי, שאתה הומניסט ובעד חופש אנושי לכל אדם באשר הוא אדם – לאו דווקא לכל אדם, באשר הוא באותן דעות על ארה"ב כמונו.
הבה אשאלך, יא-שמואל – כיצד, אם-כן, חש אתה, להיות באותו צד, למעשה, עם אנשי חמא"ס וג’יהאד אסלאמי, המאמינים שאשה, היא פחות אדם מהם ואילו להומואים, בכלל מגיע גזר-דין מוות?
כלומר, עד כה סברתי בתמימותי, שאין אתה תומך, במו"מ עם החמא"ס, אלא מאותן הסיבות, שבשלן אף אני תומך בו, קרי: לכל עם, מגיעה עצמאות והיכולת להגדרה עצמית, אין זה ממקומנו, להכתיב למדוכאים על-ידינו, מי ייצגום במו"מ עמנו ולפיכך, שומה עלינו לכבד בחירתם – אפילו "נזדקק לפרוטזה" ולאטב על האף, על-מנת ללחוץ את ידי הנציגים דנן.
והנה, מתבשר אנוכי מדבריך שלך, כי לא כך הדבר ולמעשה, גם אתה בעד לכבד זכויות-היסוד האנושיות – כגון הזכות לעצמאות – אך ורק, אם מבקשן הוא בן-בריתך…
ובכן, שמואל, אם כך, עליי להניח, ששריר וקיים אחד מן המצבים הבאים:
או א’ – אתה רואה, אך ורק, את המאבק האנטי-אמריקאי, כמאבק חשוב וכל השאר – שילך לעזאזל;
או ב’ – אתה באמת מאמין, שהחמא"ס הוא בן-ברית אמיתי, להקמת חברה נאורה.
כך או כך, המצב גרוע. מאד. ואתה יודע בדיוק, מה דעתי על ארה"ב…
אולי הדברים האלו, אם אכן שלך ולא של מתחזה:
6. צאדם חוסין ישאר תמיד דמות מופת
מאת: angelo aidan 03.01.2007
הנער המתקדם בעולם כולו רואה את צאדם חוסין כמודל לחיקוי והערצה…
— קישור —
?
לא זו בלבד, שאתה מתפרץ כאן לדלת פתוחה – הרי אתה יודע זאת!! כלומר, בהנחה שאתה קורא את תגובותיי באתר, אתה יודע היטב, שדעתי כדעתך. הרי על כך בדיוק אני מדבר!! מה, אתה בא ללמדני, מדוע יש להיאבק נגד כיבוש – ולשם-מה? על-מנת לסתור את דבריי שלי, נגד כיבוש ובעד עצמאות לכל. כלומר, שנינו יחדיו נגד כל כיבוש שהוא, גם של מדינה בעלת משטר "לא-הכי-חמוד-ונחמד", ע"י מדינה, בעלת מאפיינים המתיימרים להיות "נאורים" – כי נאור אמיתי, אינו כובש.
שנינו אומרים בדיוק אותו דבר כאן. אז היכן לעזאזל הויכוח? אז אם אתה נגד כיבוש ודיכוי, תהיה נגד כל כיבוש ודיכוי, כמוני!! תהיה גם נגד הכיבוש והדיכוי הסיני בטיבט והכיבוש והדיכוי הסרבי בקוסובה (בסדר, אז היו תקופות, בהן היתה טיבט חלק מסין והיו תקופות, בהן היתה קוסובה חלק מסרביה; אז? הרי היו גם תקופות, בהן היתה חברון חלק – לא סתם חלק, לב!! – מדינה יהודית… והרלוונטיות של כל זה להיום היא אפס, כי היום יושבת שם אוכלוסיה, החפצה בעצמאות!!) ותתמוך גם בעצמאות לשני החבלים הללו, לא "רק" לפלשתין!! אבל אתה טוען, שאני מצהיר הצהרות ריקות, לכאורה, בהתנגדותי לכל כיבוש ודיכוי ובתמיכתי בכל עצמאות – ואז בא ומטיף לי להתנגד, לכיבוש אמריקאי פוטנציאלי של איראן. אני כבר כאן!! אני כבר בהתנגדות, לכל כיבוש שהוא ולכל אימפריאליזם שהוא!! ויפה שנתת, את דוגמת-אפגניסטאן בסוף – אני מציע לך, להתעמת בנקודה הזאת, עם ידידנו אנג’לו – נראה מה *הוא* יאמר, בקשר לכיבושים מסויימים של אפגניסטאן…
דניאל היקר,
כל שאיפה או מטרה פוליטית כגון עצמאות מדינית, זכויות עובדים, זכויות נשים ואפילו המטרה "הסופית" סוציאליזם, יש לה רקע חברתי והיסטורי ואין להוציאה מהקשר זה. ממילא יש לה גם מקום ואפילו "דירוג" באסטרטגיה פוליטית של כוח מהפכני. לצערי אתה זר למחשבה מסוג זה ומסתפק בהצהרות אבסולוטיות, יפות ונכונות ככל שתהיינה כמו "עצמאות לכל עם" (לסיסמא זו התייחסתי בתגובתי הקודמת). אולם סיסמאות או הצהרות כאלה נשארות אבסטרקטיות כאשר אינן קשורות למציאות ולמרקם החברתי הקיים.
אם ניקח למשל את זכויות הנשים בישראל. אין ספק שיש להיאבק עליהן בכל עת, הלוא הנשים רחוקות מלהשיג את מלוא זכיותיהן אצלנו. אותו הדין לגבי זכויות העובדים (שהן בכלל בסיס להשקפה סוציאליסטית). ובכל זאת כולנו יודעים שבראש סדר היום שלנו עומדים המאבק נגד הכיבוש – כלומר נגד קולוניאליזם ישראלי המגובה ע"י אימפריאליזם אמריקאי.
בהקשר לכך אנו יודעים (או צריכים לדעת) כיצד להתייחס למאבקי האוכלוסייה הערבית אצלנו. ניקח דוגמה קטנה אבל אופיינית השייך סלאח ריאד עמד בראש המאבק נגד החפירות הארכיאולוגיות כביכול בשער המוגרבים, האם אנחנו נתמוך בו בעניין זה? ("נושיט לו יד" למרות שממש לא פמיניסט?). ומן הפרט אל הכלל. האוכלוסייה הערבית בישראל מוחזקת כאן באי שוויון מחפיר ומשפיל האם לא נטה כתף למאבק הפלסטינים הערבים במאבק למען זכויות לאומיות שלהן למרות שעדיין בציבור הערבי פחות שוויון לנשים מאשר אצלנו? ובכלל האם נבוא אליהם, כפי שנהוג לעשות אצלנו, ונטיף להן על נחשלות חברתית. כלומר נשחק את תפקיד "הכובש הנאור". ובכלל באיזה צד אתה במאבק זה של האוכלוסייה הערבית למשל בין השייך סלאח ריאד שכאמור ממש אינו פמיניסט, לבין ראשי הדיכוי אצלנו כגון דיסקין, אשכנזי, וברק הנאורים? אותו דין כמובן גם כלפי החמאס בעזה. משום עמדותיו הנחשלות החברתיות הרבות לא נצא נגד המצור על עזה והרצח היומיומי של תושביה?
ביחס לאיראן אני בטוח שנשות ארץ זו תתלכדנה בכל כוחן סביב אחמאדי- ניג’ד, או כל שלטון שיהיה באיראן, נגד פלישה של הנאורים האמריקאים או הישראלים. כך שנשות איראן מבינות כנראה משהו שעדיין נסתר מעיניך. אסכם במשפט אחד מפי לנין משנות העשרים המאיר בתמצית משהו על כובשים נאורים לעומת נחשלים לוחמים לעצמאות ארצם ועל עמדת סוציאליסטים כלפיהם: "אנחנו נתמוך באמיר האפגניסטני נגד הלייבור הבריטי העומד בראש ממשלת בריטניה המאיימת על ארצו". "
שלחת לי קישור עם ציטוט.
לחצתי על הקישור והגעתי לאתר ‘מחסום’ לפני שנה מלאה.
ראיתי את הודעה:
ההודעה ממוספרת ’6′, שנכתבה על שמי, מצוטטת על-ידך באופן מדויק.
מיד אחרי ההודעה מספר ’6′ מופיעה ההכחשה מספר ’7′ שלי.
אחריה באה הודעה מספר ’8′ המצטטת אותי נכונה.
נזכרתי מהמקרה חייכתי.
חזרתי להודעה שלך וקראתי אותה שוב.
שאלה:
מאין לך כי, למרות הכול, אני מחזיק בעמדה שכבר אז מהרתי להכחיש?
רוצים להכיר מישהו שהוא מופת בעיני: BAGHAT SINGH
— קישור —
אתם בטח יודעים מי זה KRISS HANY .
הוא מופת בעיני.
ויש עוד הרבה.
סטלין הוא בראש הרשימה אצלי ביחד עם מאו, לנין, אנגלס ומרקס.
להבדיל אלף הבדלות (אני לא יתרום אלפית ממה שהמופת, הצנוע ביותר אצלי, תרם), אנג’לו איידן.
מה זה מזל יש לך?
אחד כמו אמיר מוכן לתרום לך. הוא מוכן לעזור למשהו שהוא משוכנע כי למד מספיק ואף על פי כן לא מסוגל לראות אפילו את ההבדלים בין העמדות הפוליטיות של עצמו לבין העמדותיו של אמיר: "דלת פתוחה דעתי כדעתך על כך בדיוק אני מדבר שנינו אומרים בדיוק אותו דבר".
אתה רוצה לראות מה אני יגיד … ?
איתי לא תירא את הקצה של נדיבות אמיר, יא חביבי.
אנג’לו איידן
אז האם משתמע שבעיניך סדאם חוסיין הוא לא דמות הראויה להערצה???
אתה מאכזב אותי קשות!
מזל. רק זה חסר לי – נדיבות ממעריץ שוטה של סטאלין, לא פחות….בררררררר.
ואני עדיין מחכה בכליון-עיניים, יא-אנג’לו, לקרוא מה דעתך, על הפלישה הסובייטית לאפגניסטאן ב-1979 – ויישובה עם הציטוט הלניני, שהביא שמואל.
13.452000 קמ"ר כבושים ע"י האימפריה המוסלמית, רק צרפת ,ספרד ופורטוגל הצליחו להשתחרר מכיבוש זה שהביא עמו בורות, יחס מחפיר לכל מי שאינו מוסלמי, ודיקטטורות מזעזעות…אני מניח שזה ייספק לך הרה יותר זמן למלחמות בכובשים וכך תיחסך מאיתנו קריאה של הבלים אנרכיסטיים שלא היו מדוייקים ונכונים כשנכתבו ובטח שלא עכשיו כשיש אלטרנטיבות הרבה יותר טובות…
אולי תסבירי איך אפשר "להעריץ", או לתמוך, גם בסאדם חוסיין וגם בהנהגת איראן.
גם באחים המוסלמים וגם בשלטון הבעת’ בסוריה.
יצור מהחלל שיקרא את תגובותייך עשוי להבין שאין כל מחלוקות החוצות את העולם הערבי, והמאבק היחיד המתחולל כאן הוא מעין "מלחמת ציווילזציות": הערבים נגד ה"מערב"…
סדאם חוסיין ייזכר על-ידי האנושות המתקדמת כמנהיג הראשון שהצליח להוביל את ממשלתו להפציץ את לב ליבה של המדינה הפשיסטית, הקולוניאליסטית, הגזענית, הציונית, הכפופה לשירות האימפריאליזם האמריקאי, של ישראל; סדאם חוסיין ייזכר בתמיכתו הבלתי נלאית בהתנגדות הנועזת של העם הלבנוני נגד הפולש הציוני עד לתבוסתו הבלתי נשכחת; הוא ייזכר בתמיכתו, גם כן איתנה, במאבק של העם הפלסטיני נגד אותו הפולש החמסני והאכזרי; הוא ייזכר בניהול מפוקח של המהלכים הדיפלומטיים, הפוליטיים, הצבאיים ושל העניינים הפנימיים של עיראק, למען הגנת ארצו והתושבים בה, תחת המתקפות חסרות הרסן של מעצמות נאט"ו בגיבוי של ארצות ערביות ושל טורקיה השכנות; האנושות המתקדמת תמשיך לחלוק כבוד לסדאם חוסיין על כל זה ועל השראת הנחישות שהוא העניק להתנגדות הערבית השראה אשר עדיין מחזקת את המאבק נגד האימפריאליזם ונגד הציונות, לא רק בעיראק, אלא בקרב האומה הערבית כולה וגם בקרב האומות האחרות.
שירבו כמוהו כפי שהיה בתקופה המהפכנית שלו ויותר מזה: צפון קוריאה, לדוגמה, למדה מהניסיון של המשטר בהנהגתו כי אין להתפרק מעוצמת הנשק. וכל המהפכנים ימשיכו ללמוד מהניסיון העשיר של משטרו עוד הרבה לקחים חשובים מאוד למאבקם נגד הריאקציה והון המונופוליסטי ונגד השתלטות האחרונים על מקורות הנפט בפרט ועל האדמות הערביות בכלל.
תעיש אל מוקאוואמה!
תעיש פלסטין!
………..
אנג’לו איידן