לאחרונה הגיעה לביתי, כמו גם לבתים רבים נוספים, חוברת מהודרת מטעם העירייה תחת הכותרת המדע-בדיונית: "תל אביב-יפו בשנת 2025″. תוך עלעול בדפי החוברת, יכולתי להישען אחורה, להיאנח בהקלה ולהניח לדאגותיי להתפוגג. אמנם על פי התוכנית המוצעת כנראה שלא נזכה לראות ב-2025 מכוניות מעופפות בסגנון "בחזרה לעתיד 2″, אבל כן נוכל לראות תל אביב ירוקה, נגישה, היי-טקית, מטופחת הדואגת לרווחת התושב.
למי מאתנו לא יוצא לשמוע מדי פעם סביבו ביטויים של סלידה מהעיר תל-אביב? הרעש, הזיהום, הפרויקטים הנדל"ניים המופרכים, הניכור, הכיעור, הקיטוב, האספלט, הבטון ומגדלי הזכוכית. ולמרות שהדברים האלה מפריעים גם לי כמובן, לא הצלחתי מעולם להתחבר למקום שממנו הביקורת הזו מגיעה. לילה אחד נפל לי האסימון והבנתי מדוע – אני לא סולד מתל-אביב, אני אוהב אותה. אני לא מייחס את רשימת הפגעים הזו לאיזה שהיא מהות תל-אביבית, אני כועס על הדברים הרעים שקורים בה במיוחד כי הם נעשים לעיר שאני אוהב. זה לא שהגעתי למסקנה רציונאלית על פיה תל-אביב טובה יותר ממקומות אחרים מבחינה כזו או אחרת, אלא מדובר בחיבור ראשוני, רגשי-חווייתי, שגורם לי לרצות לחיות פה. לכן גם מובן מדוע היה לי כל-כך מרגיע לדעת שלכל בעיות העיר יש "פתרונות" ו"שיפורים" שהם בעצם כבר היום חלק מ"תוכניות עבודה ארוכות-טווח של מינהלי העירייה השונים" ו"התוכנית האסטרטגית שגיבשה העירייה עם התושבים יחד".
אז הציניקנים יגידו שמדובר בתרגיל בחירות של חולדאי, שלפני שהוא חושב על 2025 הוא חושב קודם כל על 2008. והם צודקים כמובן, אבל איזה תרגיל בחירות משובח! בעשרים ושלושה עמודים צבעוניים העירייה משתיקה את כל המלעיזים – איך אפשר למחות נגד הרעלת הסביבה, זיהום האוויר והנגיסה בריאות הירוקות כשהעירייה מצהירה ש"בשנת 2025 תהיה תל אביב-יפו קרובה יותר מתמיד לאיזון אקולוגי"? איך תושבי יפו המגורשים כיום מבתיהם יכולים להמשיך להפגין כאשר העירייה מודיעה להם שעד 2025 "מאות יחידות דיור חדשות יבנו לתושבי יפו זכאי משרד השיכון"? ולפני הכול, מה יגידו אלה שמבקרים את מקבלי ההחלטות על כך שבכל עת הם פועלים מהיום-להיום כדי לגזור קופון פוליטי, בלי להביא בחשבון השלכות עתידיות ובלי לבצע שינויים מרחיקי לכת? הרי רק לחזון אסטרטגי כזה הם ייחלו!
ובכן, בערך. כי שאנו מביטים סביבנו, אנחנו רואים איך בעיותיה של תל-אביב הולכות ומחריפות, איך המשאבים מוקצים רק לאזורים העשירים, איך קומבינות של ראש-העיר עם בעלי-הון רומסות את חייהם של אנשים פשוטים ואת הסביבה, איך נכסי העיר נמכרים בשיטתיות והמחיה בתל-אביב הופכת יותר ויותר לבלתי-אפשרית. עד שנת 2025 כנראה שראש העיר רון חולדאי וחבריו כבר לא יהיו בעירייה, ואף-אחד ממילא לא יזכור את החוברת הפרסומית הזו כדי לדרוש שייקחו עליה אחריות. מדובר במיתוג, שהופך לתחליף לדבר הממשי. החוברת מציעה לנו לעצום את עינינו למה שהן רואות, ולשקוע באיורים מרהיבים של תל-אביב מדומיינת שמבטיחים לנו שיום אחד תתגשם. ב"תל אביב-יפו בשנת 2025″ העירייה מזמינה אותנו לפנטז שיום אחד כולנו נוכל להיכנס בשערי גן-העדן הבורגני, ולכן אין טעם להילחם כדי להפיל אותו, אלא עדיף לחכות שיגיע תורנו. במציאות, בעוד אנו מחכים, השעון מתקתק נגדנו ובקרוב גם אנחנו לא נוכל להרשות לעצמנו לחיות בעיר אותה אנו אוהבים.
תוך כדי קריאת החוברת אנו מוצפים באשליה של שותפות ושל לקיחת חלק בקבלת ההחלטות, בלשונם "עירייה ממוקדת לקוח". אבל תל-אביב היא לא עסק פרטי של אף-אחד, ואנחנו לא לקוחות שלה – אנחנו תל-אביב. החוברת מסתיימת בפנייה אלינו, "גם אתם יכולים להיות חלק מזה, להיות מעורבים ולהשפיע. אנחנו רוצים לשמוע אתכם", ואנו מוזמנים למלא משוב באתר האינטרנט של העירייה, כפי שתאגיד נוהג בצרכניו. בתור מי שההחלטות הללו מעצבות את חייהם שמורה לנו הזכות ליותר מזה. אם נמלא את המשוב ונשב ונחכה עד שהפוליטיקאים יפתרו את בעיות העיר מטוב ליבם, כנראה שנתעורר ב-2025 ונגלה שהבוץ שבו אנו שקועים היום עד הברכיים מגיע לנו כבר עד הצוואר. הבעיה גם אינה האיש רון חולדאי, כי המצוקות של תל-אביב התחילו לפניו ויימשכו ככל הנראה גם אחריו. הבעיה היא מערכתית. כדי להבטיח שהאינטרסים החיוניים של תושבי תל-אביב ויפו ימוקמו לפני תאוות-הבצע של כל מיני יזמים ונדל"ניסטים צריך לפרק את העירייה הריכוזית ולתת את הכוח שלה לשכונות. אבל זה לא יקרה בלי מאבק.
ישר כח!
גם אותי שכנעת! אמנם איני תל אביב אך העניין נוגע לי מאוד, כמו שצריך לנגוע לכל ישראלי. גם אני מושפע מהדי תל-אביב המתברגנת וגם אני מושפע מהלך הרוחות המשתנה בת"א, שנהפכה איכשהו למעוז נדל"ן ופופ.
"אנו מוזמנים למלא משוב באתר האינטרנט של העירייה, כפי שתאגיד נוהג בצרכניו. בתור מי שההחלטות הללו מעצבות את חייהם שמורה לנו הזכות ליותר מזה. אם נמלא את המשוב ונשב ונחכה עד שהפוליטיקאים יפתרו את בעיות העיר מטוב ליבם, כנראה שנתעורר ב-2025 ונגלה שהבוץ שבו אנו שקועים היום עד הברכיים מגיע לנו כבר עד הצוואר"…
אבל אלכס, זהו בדיוק הרעיון המעוות, הקרוי """דמוקרטיה"" ייצוגית" = הפיאודאליזם בן העידן המודרני, לפיו האזרחים=נתינים (כי אין זו אזרחות אמיתית, לפי דעתי לפחות…) בוחרים, אחת לכך וכך שנים, לאיזה פוליטיקאי מושחת וחלקלק-לשון, הם מעניקים את הזכות למשול בהם (WTF???) ולקבוע את עתידם – תחת שיאלצו להוגיע את מוחם בעצמם… וכך האזרח הקטן (כלומר: האזרח הגדול, העצום-בפוטנציה, שבחר להקטין עצמו מרצונו-הוא החופשי), "מתפנה" להתעסק, אך ורק, בנושאים החשובים באמת, הגורליים באמת לחייו, לחיי-ילדיו ולעתידם: היי, שמעתי שהבלונדה ההיא הולכת לככב גם בהישרדות עונה 989!! מה, המציאו עגבניה מרובעת?!? וואי, שמעתי שנינט עשתה קרחת!! היי, זה נכון שלוסי דובינצ’יק שוב בהריון???
וכמובן – כש"נורא-נורא צריך!!!!!!111″ לראות, מה שלום הכוכבניות הנ"ל – אז כמובן, צריך לחסוך כסף, הרבה-הרבה-הרבה כסף, לקניית טלוויזיה פלזמתית – כלומר, בסיוע משכנתא מן הבנק!! כי הבנק הוא חבר, הבנק הוא ידיד – כלומר, נכון שהוא יזרוק אותך מן הבית, אם תעז להיות קרבן לתאונה, מבלי ששילמת קודם אלפי שקלים מראש לאיזושהי חברה עם מספר טלפון ששרים בפרסומות (ההיא עם קושניר, או עם דב נבון…), אבל – אל-דאגה. עשה ביטוח והכל יסתדר – ותוכל לקנות, טלוויזיה פלזמתית אדירה!!! לראות כוכב נולד עונה 19257764634, ברזולוציה 344523536547476, לא-פחות!!
אבל, כאמור – על-מנת למלא את המצווה הבורגנית העליונה והקדושה מכל ולעמוד בתשלומים (באדיבות חברת-האשראי, הנמצאת – לחלוטין במקרה!!! – בבעלות אותו גביר עצמו, שבבעלותו גם: ערוץ הטלוויזיה, יבואני-הטלוויזיה, הבנק ובית-התמחוי, אליו מגיע מי שנפל, עקב הסתבכותו עם כל הנ"ל…), *חובה*!!!!! על ה"""אזרח""" דנן, לעבוד משהו כמו 76574576 שעות בשבוע – אם לא ביום – ואז, אלכס יקירי, מנין בדיוק יישאר לו זמן – שלא לדבר על כח – לעשות משהו בנגע למצב, לתבוע מחדש, את זכויותיו האזרחיות, להפגין ולהביא לכך, שתכונן כאן דמוקרטיה ישירה??
אין זמן!! יש נינט בטלוויזיה!!
מסכים לחלוטין עם יוסף…
בכלל, האדריכלות הישראלית, היא הדבר המכוער ביותר ביקום. אפילו ווגונים צפויים להזדעזע.
בדיוק תראה להם מזה אלכס !!!
power to the people!
ותמיד צריך גם לזכור שהחזון היפה של עיריית תל אביב הוא משהו שצריך להיקרא היטב בין השורות.
עיריית תל אביב רוצה עיר יפה וירוקה – שתראה בערך כמו רמת אביב. שכונות שקטות, משפחות בורגניות, אזורי בילויים קטנים ומרוכזים בשוליים, שצריך להגיע אליהם עם רכב, והמחירים בהם בשמיים. במרכז העיר- שיהיה שקט פרחים ועבודה. ועדיף עבודה יוקרתית. גם מסחר זה בסדר, עדיף בקניונים. מתחת לשורות ניתן לראות סגירה של חנויות קטנות ופאבים אהובים, העדפה של אוכלוסייה חזקה על פני אוכלוסיות חלשות, וכפי שאלכס כתב- העדפה של יזמי נדל"ן ותיירים על פני תל אביבים שרוצים לרדת לחוף הים.
מזל שיש רשימה חדשה להצביע לה בבחירות המוניציפליות.
אותי שכנעת.
אני תל-אביבי כבר קרוב לארבעים שנה ואוהב את העיר בכל ליבי, אך לצערי תל-אביב הולכת מדחי אל דחי.
רק טיפול שורש בלתי אפשרי יכול להפוך את העיר למשהו נעים ואסטטי, אולי הריסת 70% מבתי העיר ובנייתם מחדש, ושיפוצם של 25% נוספים (5% מהבתים נראים סביר, ותאמינו לי שהההערכה הזו עושה חסד עם תל-אביב).
מדהים איך בתים שנבנו אך לפני ארבעים וחמישים שנה נראים רע ומוזנח כל-כך עד שאינך יודע עם צבעו המקורי של הבנין היה לבן או אפור כהה.
הצורה המלבנית המשמימה של רוב הבניינים (ולא, זה לא "סגנון בינלאומי"!), המרפסות הסגורות ע"י תריסים מפויחים ("הרווחנו עוד חדר!"), המזגנים האקראיים שצצים מכל קיר ("נו מה אתה רוצה? חם כאן נורא!") משווים לעיר כיעור שאין שני לו בערים המתיימרות להיות "מודרניות".
כל דכפין מוזמן לשים פעמיו לאחד מהצמתים הראשיות בעיר כמו אבן-גבירול-דיזנגוף או קינג ג’ורג’-אלנבי ("כיכר מגן-דוד") ולשאת עיניו לעבר הרחובות והבניינים שמסביב,
אותו דכפין מתבקש גם לעצום את עיניו ולדמיין לרגע צמתים ראשיות בלונדון או פאריז, בהן יש, כידוע, בניינים וכבישים ישנים פי כמה.
לאותו דכפין מובטחת חוויה אסתטית אחריה יסור לבית-המרקחת הקרוב לטובת רכישת כדורים נגד בחילה.
והנה יוצא מן הכלל המעיד על הכלל: אחת הפינות בתל-אביב המתקראות "פינות חמד" היא ככר קטנטנה ורומנטית בנחמני פינת מלצ’ט.
ומה יש שם? שני עצים, ספסל או שנים, בית קפה ושני מבנים מרשימים: האחד בסגנון אירופאי מיושן והשני מודרני.
מה לעשות ובפינה אחרת של הכיכר ישנו בית פגודה תמוה שאין לו ולאותה ככר דבר וחצי דבר, ממש שיא של חוסר טעם או הבנה סביבתית שהורס את השלמות האסטטית של הכיכר.
לא חבל? עד שכבר יש פינת חמד…
בעניין האדריכלות הישראלית ראוי להזכיר את חיפה.
אני לא מומחה גדול לאדריכלות, אבל זה נראה לי בסיסי ביותר שבעיר נמל עם הר לא בונים בניינים גבוהים בין ההר לים, אבל בחיפה יש כמה כאלו ולא רק בנייני משרדים, על צלע ההר ממש יש כמה בנייני מגורים עם 7-8 קומות שמכערים את ההר בצורה נוראית.
אם כבר מזכירים את חיפה: ישנן שכונות על הכרמל בהן שילוב יפה של בניה נמוכה יחסית וצמחיה מטופחת, ביחד עם השיפוע של ההר נוצר שילוב נדיר של נוף עירוני "מעודן".
מדובר במקרה על שכונות כמו העיר התחתית או הדר? כי הן שתי השכונות הכי יפות בעיר, שלא במקרה גם נבנו במאה ה-19 ושיכנו אוכלוסיה ערבית שברחה\הוברחה ב-48′ ואחר כך.