גולים סורים בצרפת, הפעילים באופוזיציה החילונית והדמוקרטית בסוריה, ערכו הפגנה בפאריס בדרישה לשחרור האסירים והעצירים הפוליטיים בארצם. ההפגנה נערכה בכיכר זכויות האדם שבטרוקדרו על פי יוזמת "הרשת הבינלאומית של תומכי הצהרת דמשק". צעד יוצא דופן זה ננקט בעקבות גל המעצרים של אנשי האופוזיציה ופעילי שמאל בשבועות האחרונים.
ממשלת צרפת הודיעה באחרונה על הקפאת היחסים עם סוריה. דמשק, מצידה, הודיעה על הפסקת הקשרים עם פאריס. סלע המחלוקת בין הצדדים: המצב בלבנון. רבות דובר על תפקידן של צרפת וסוריה במשבר הלבנוני. דבר לא נאמר על גורלם של העמים הסורי והלבנוני. וזו דווקא הנקודה העומדת במרכז התעניינותם של פעילי האופוזיציה הסורית שהפגינו בפאריס. הם מתחו ביקורת על כך שגל המעצרים בסוריה, בשבועות האחרונים, לא זכה לכל התייחסות של העיתונות וקובעי המדיניות. כך הסביר עבדל חאמיד אל-אטאסי, הפעיל במפלגה הדמוקרטית של העם הסורי, שאחד ממנהיגיה, הקומוניסט ריאד טורק, היה אסיר פוליטי במשך שני עשורים.
אל-אטאסי ואחרים הפיצו ברבים, בגרסאות הצרפתית והערבית, את תוכן "הצהרת דמשק" שפורסמה באוקטובר 2005 והדורשת לשים קץ למצב החירום שהוכרז עם ההפיכה הצבאית שהביאה את תנועת הבעת’ לשלטון ב-1963, שחרור כל האסירים והעצירים הפוליטיים, כיבוד זכויות האדם ובייחוד הכרה בזכויות הפוליטיות והתרבותיות של הכורדים; חקיקת חוקה חדשה, קיום בחירות חופשיות ותחילתו של דיאלוג לאומי למען דמוקרטיזציה של החברה הסורית. חרף הדיכוי הפוליטי הקשה השורר בסוריה, ההצהרה הופצה ברבבות עותקים ובעקבות הלחץ של הפעילים מן השורה, גם האחים המוסלמים הסכימו לצרף את חתימת תנועתם למנשר. זאת, בנוסף לתנועות איסלאמיות מתקדמות, הקומוניסטים, הנאצריסטים ונציגי הקהילות הכורדית והדרוזית.
בדצמבר האחרון נערך מפגש במחתרת של הגוף היוזם את ההצהרה, בהשתתפות 163 נציגים, אשר בחרו בהנהגה חדשה ואת היו"ר: פידאא חוראני. אחד מפעילי "הצהרת דמשק" אמר לעיתון הומניטה: "אנו מייצגים את החלופה הדמוקרטית בחברה הסורית. אנו רוצים דמוקרטיזציה של החברה הסורית בדרכי שלום ואנו מתנגדים לכל התערבות חיצונית – במיוחד להתערבותה של ארה"ב". ועוד הוסיף "אין לנו כל קשר עם גורמים הפועלים בארה"ב, ובשירותה, המגדירים את עצמם כ’דמוקרטים סורים’ או עם ריפעת אסד". לאחר הכינוס שנערך בתחילת דצמבר נעצרו שבעה מפעיליה ויוזמיה המרכזיים של "ההצהרה", בהם: חוראני, מישל קילו, פאייק אלמיר ועו"ד אנואר אלבוני.
מדוע לא עושים את האבחנה בין שמאל אמיתי אותנטי (דמוקרטי-עממי-לאומני) לבין שמאל מזויף בורגני/זעיר-בורגני, המחקה את הדרכים הנואלות של השמאל המערבי (אירופוצנטרי/כוזרי) ומשרת את האימפריאליזם גם אם לא ביודעין???
התכוונתי לכתוב "שמאל דמוקרטי-עממי-לאומי", אבל בכל מקרה, הלאומנות המדוכאת היא מהפכנית באופיה, לא לאומנית. ושמאל דמוקרטי-עממי-לאומי יודע מה הן מטרות המאבק ומה הדרך להשיג זאת מבלי להתעמת ישירות עם היסודות המסורתיים/חמולתיים/פטריארכלים שבחברה.
נדמה לי שידיעה זו לא תתפרסם בעיתון של בל"ד בערבית או באתר האינטרנט בעברית.
האם שמאל אמיתי יוכל להיות "לאומני" ?
כנראה שמבחינתך לאומנות היא דבר טוב כאשר היא בצד הערבי אבל מתועב רק כאשר מדובר חלילה ביהודים.
שימו לב על מה צרפת רוצה לנתק את היחסים עם דמשק (הבחירות לנשיאות לבנון), ועל מה הם שתקו כל השנים…
ובוודאי שזה לא יופיע בערב 48, הרי בשארה לא מכבד את כילו ואת עמיתיו מהאופוזיציה הסורית. הוא אפילו כינה אותם "ילדותיים" ממרומי בגרותו ואומצו בווילה בעמאן…
א. לא ירדתי לסוף דעתך: לאומנות מדוכאת אינה לאומנות משום שהיא מדוכאת? היא עדיין לאומנות. מדוע מה שנחשב "מהפכני" בקרב ערבים, היה נחשב לגזענות לשמה בקרב יהודים?
ב. מה עניין הכוזרים לפה?
בואו נעשה עסק. את לא תקראי לי כוזריה, ואני לא אקרא לך פרענקית.
סגרנו?
אפרופו בל"ד, מה קורה עם בשארה? מישהו יודע? האם הוא נפגש עם אינטלקטואלים? או שמא כותב ספר?
הלאומנות המדוכאת היא מהפכנית מטבעה. הלאומנות המדכאת היא ריאקציונית מטבעה.
[אני לא פרענקית. אני ערביה גאה, מוסלמנית.]
ובשארה: כותב כתבות פילמחסום.
והנה זה – לכוווווווווווולן/ם:
לאומנות היא מושג שלילי, והטוב ביותר הוא להגיע לעולם אנרכיסטי – כלומר חופשי ממדינות. זה אומר שצריך למחוק את הגבולות, ועם זה גם את הכסף והרכושנות בעולם.
באופן זמני, כל זמן שמדינת ישראל קיימת, יש להפסיק להפריע למדינה הפלסטינית לקום. אז אפשר יהיה למחוק את הגבולות באזורנו, ולנסוע לטיול ב… איפה שיבוא לנו. אבל, עד אז – מדינת ישראל קיימת. יש להפסיק להפריע לעם הפלסטיני להקים את מדינתו, היא הרי לא תקום מעצמה!