הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בינואר, 2008 26 תגובות

חסן נסראללה, נוכח-נפקד בפוליטיקה הישראלית בדיוק כמו יאסר ערפאת לפני כמה שנים, הצליח שוב להסיר את המכסה שסגר קלושות את עביט השופכין שבתוכו אנחנו חיים. פוליטיקאים, עיתונאים, טוקבקיסטים וסתם שוטים שפכו את מרתם לא רק על הרשע מלבנון, אלא גם על שאר העולם. נשמעו איומים ברצח, בחיסול ובכל מיני מיתות משונות, ולכיעור הנורא ששפע ממנהיג החיזבאללה היתוסף גם הכיעור שלנו.

דווקא פוליטיקאים ישראלים, שמאמצים בהדרגה השקפת עולם זהה לזו של נסראללה (רק המטרות הן מקוטבות, לא האידיאולוגיה) בלטו במיוחד בתגובותיהם הקיצוניות. נסראללה היה ממש מזוויע ואין שום טעם או צורך לייפות את המציאות. אבל הוא החטיא את מטרתו לפחות בנושא חשוב אחד. בימים שבה הממשלה הרעה הזאת מרעיבה את רצועת עזה ויוצרת שם אסון תברואתי, אקולוגי, הומניטארי ופוליטי, הצליח האיש להסיח את תשומת לבנו מאחריותנו המוחלטת למתרחש ברצועה. אני מקווה שקוראים ממורמרים לא יפנו אלינו כדי להצביע על סכנות הקאסמים. אנחנו מודעים היטב למתרחש: הטילים על שדרות ובנותיה הם אסון לאומי ומפגע בלתי נסבל. אלא שאסור לשכוח שהממשלה החמיצה את ההזדמנות להידבר עם ממשלת החמאס השלטת ברצועה, ולהגיע להפסקת אש ממושכת.


את הפחד שמא יחשדו אומות העולם שיש עם מי לדבר בפלסטין אנחנו מכירים עוד מימי גולדה מאיר. אבל אולמרט הוא הרבה יותר מתוחכם וערמומי מגולדה. הרשות הפלסטינית ועסקניה המושחתים, שאין להם הרבה השפעה על המתרחש בגדה, שלא לדבר על הרצועה, נותנים לו שלא בטובתם אליבי להשתולל בעזה כאוות נפשו. את הקאסמים אפשר להפסיק רק בהידברות, הכתובת היא אנשי חמאס בעזה, ואולמרט מצליח לזכות באהדתו של מחנה השלום הוורדרד, וגם להרעיב נשים וילדים בעזה. הדיון הממושך בהתבטאויותיו הקניבליות של נסראללה סייע לאולמרט להשתיק את קולותיהם של אנשי המצפון בזירה הפוליטית ומחוצה לה.


נסראללה עזר לאולמרט להשתיק במידה ידועה גם את הקולות הדורשים את פיטוריו בעקבות ניהולה השערורייתי של מלחמת לבנון השנייה. זה נכון שרוב אויביו החדשים של ראש הממשלה תמכו במתקפה על לבנון בקיץ 2006, וההתנפלות על אולמרט נובעת רק מן העובדה שהמלחמה נחלה כישלון צורב ומהדהד. עם זאת, הוא איננו ראוי להיות ראש ממשלה, ושקיעתו היא רק עניין של זמן. מרתק להיווכח שאפילו בנושא הזה מנסים אחרוני נאמניו של אולמרט להשתמש בנסראללה כדי למנוע דיון בחטאיו האמיתיים והמדומים. הגדיל לעשות מאיר ניצן, מזכ"ל מועצת "קדימה" המשמש גם כראש עיריית ראשון-לציון. השבוע שמע ניצן כמה דברי ביקורת חריפים על הדרג המדיני בהתוועדות העשירים הידועה בשם "כנס הרצליה", שיו"ר הכנסת דליה איציק איפשרה לו למרבה התמיהה להתקיים בבניין הכנסת. בין מותחי הביקורת היו גם אישים חשובים כמו מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, עוזי דיין וקצין המילואים תומר בוהדנה. הכתב הוותיק של "מעריב" בכנסת, אריה בנדר, תיאר ביום שני השבוע כיצד התפרץ ניצן לבמה, חטף את המיקרופון ואמר: "בזמן שנסראללה סוחר בחלקי גופות, אתם מחפשים פה ראשים היום". זה היה שימוש ציני במחווה הנתעבת של מנהיג חיזבאללה.


השר זאב בוים, חברו הטוב של ראש הממשלה אהוד אולמרט מימי בנימינה הרחוקים, פתח השבוע שוב את פיו הקדוש. לפני כמה שנים הבעית האיש את החלק הנאור בחברה הישראלית בהתבטאות מטורפת על האזרחים הערבים, שהיה לה גם ניחוח של גזענות ביולוגית. התגובה הקשה אילצה אותו להכות על חטא בפומבי. אבל ביום ראשון הגדיר בוים את נסראללה כ"עכברוש ביבים שיש להשמידו". הרבה אנשי ציבור החרו החזיקו אחרי בוים, בהם גם מאיר שטרית שיצא לו שם של מתון ושוחר שלום. לבוים יש כישרון מיוחד לעבד התבטאויות גזעניות טיפוסיות, ולהתאימן לאזור שלנו. הדימוי של בני אדם כעכברושים (שגם אחרי הסרט "רטטוי" לא זכו לאהדתנו) היה אופייני לתעמולה הנאצית שהתיימרה להמחיש את דמותו של היהודי הנודד בעזרת המוני עכברושים נתעבים שזחלו מן הביבים. מי שראה את הסרטים, לא ישכח אותם לעולם. בוים, איש חביב כאשר אינו מאבד את שפיותו מחמת מינון גבוה של לאומנות חריגה, חייב להתפטר מהממשלה מיד. הוא מביך את ראש הממשלה, מביך אפילו את הגרועים שבעמיתיו והוא מביך גם אותנו, האזרחים מן השורה. אם נסראללה, בפרובוקציה המגעילה שלו, הצליח להסיט את בוים מהתנהגות נורמטיבית, והשכיל להסית אותו לדבר כאחד הנקלים, אז ברור שלפחות בזה הוא נחל הצלחה שלא היה ראוי לה. כבר התרגלנו לדיבורים כאלה מספסלי סיעת ש"ס, שמאז פרישתו מאונס של אריה דרעי נפלה לידיים כהניסטיות. אבל דברי טירוף מוחלטים נשמעו גם מאנשי קדימה המהוגנים. כל הישראלים שמאמינים שאין תקנה לאף מוסלמי, זכו לניצחון קל. לכהניסטים, שתמיד רצו להפוך את הסכסוך ממאבק בין שני עמים למלחמת דת נצחית וטוטאלית, היתה עדנה.


לפעמים נדמה שזה יותר מדי קל ופשוט להאשים בכל את הכהניסטים ואת הימין הקיצוני. ההתלהמות דבקה גם בחרדים הלאומנים ובדתיים הציונים, שגם הם לאומנים. אפילו מיקרוסקופ מודרני ומשוכלל לא יבדיל בין זבולון אורלב מהמפד"ל שניסה את כוחו בשנינה לא מוצלחת, "לנסראללה אף פעם לא היה לב, הגיע הזמן שגם לא יהיה לו דופק", לבין השר יצחק כהן מש"ס שטען ש"נשגב מבינתי להבין מדוע נסראללה עדיין נושם". אולי משום שבתורה כתוב "לא תרצח"? עבור אנשי הדת שלנו הציווי הזה הוא מופשט מדי, וכבר שנים שלא שמענו מרבנים ומפוליטיקאים אורתודוכסיים הסתייגות מוסרית כלפי התנהגותנו כלפי בני עמים אחרים, המבוססת על כתבי הקודש שלנו. אין לנו אלא לקוות, שהעובדה היחידה שנשגבת מבינתו של מר כהן היא שנסראללה "עדיין נושם".


יש גם היבט אירוני בפרשת יחסי חיזבאללה-ישראל. רבים מהמתלהמים של השבוע, בהם גם העסקנים בוים, שטרית וניצן, ממשיכים להישבע בשמו של אריאל שרון, ולראות בו אות ומופת לישראליות מושלמת. הם רק נוטים לשכוח ולהשכיח ששרון נחשב בכל העולם למייסד האמיתי של החיזבאללה, וקיימת הסכמה בינלאומית שבלי הפלישה הנפשעת ללבנון ביוני 1982, מטעמים של מגלומניה חסרת גבולות, לא היה הארגון השיעי צובר עוצמה כזאת. ערב הפלישה שררה בגבול לבנון הפסקת אש חצי רשמית בין ישראל לאש"ף, שנשמרה היטב לאורך 11 חודשים ארוכים. שרון שבר אותה במתכוון, כדי לעשות סדר חדש באזור, לדחוק את הפלסטינים לירדן ולחסל את המלך חוסיין. הוא האמין שכך יוכל לתת את הגדה למתנחלים, ולטעון שהמדינה הפלסטינית היא ירדן. ערב הפלישה שררה עוינות קשה בין האוכלוסייה השיעית לבין הפלסטינים, ומנהיגי השיעים טענו תמיד שאין להם סכסוך כלשהו עם ישראל. כל זה השתנה אחרי הפלישה. ארגון אמל המתון יחסית נחלש וכמעט נעלם, והחיזבאללה בנתה עוצמה מרשימה בסיוע איראני. אבל זוהי דרכם של מנהיגי המרכז הלאומני מאז ומתמיד: תחילה הם מעמידים את אזרחי המדינה בפני עובדות מאיימות שהם בעצמם יצרו, ואחר כך טוענים שעלינו להתמודד איתן באמצעים אלימים.


האגף השפוי של המרכז הלאומני מנסה לשווא להתמודד עם האלימות המילולית שחדרה לשיח הפוליטי, והוא מנהל מלחמת מאסף נגד השתלטותו הבלתי נמנעת של הימין הבלתי רציונלי על המדינה. השבוע טען שלמה גזית, מי שהיה ראש אמ"ן ואינטלקטואל מוערך, שיש להידבר עם תנועת החמאס כדי למנוע הסלמה. הוא אפילו מציע לישראל להכריז על הפסקת אש חד-צדדית, כדי "להעמיד את הנהגת חמאס במבחן ולתת לה מספר ימים להפסקה מוחלטת של התקיפות". בין החלופות שהוא מציע בולטת הנכונות להידברות ישירה עם החאמס, או להיעזר במצרים. גזית וגם שותפו לדעה בנושא הזה, אפרים הלוי, הם אנשי מודיעין וממסד ותיקים, לאו דווקא גיבורי חלומותיי. אבל הם מוכיחים שגם בממסד פשתה הכפירה באחד מעיקרי האמונה החשובים של המרכז הלאומני, שכל בעיה מדינית עם שכנינו צריכה להיפתר בכוח צבאי.

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. עזה מובילה – אנג’לו איידן הגיב:

    ביום שלישי, 22 לינואר 2008, נערכה ברמאללה מסיבת עיתונאים משותפת לראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ושר החוץ ההולנדי מקסים פרהאכן (Maxime Verhagen). במסיבת עיתונאים הזו, עבאס ניסה לקבוע כי "לא בני העם הפלסטיני ברצועת עזה הם המשגרים את הרקטות לעבר ישראל". קביעה זו, מנוסחת על-ידי ראש אחד הזרמים הפוליטיים המרכזיים של הפלסטינים, היא לא קביעה של נער אשר רק עתה התחיל להתעסק בפוליטיקה. אומנם, לכאורה ניראה כי המשפט הזה חובר על-ידי אותו הנער שטוען כי משגרי הרקטות הם לא מייצגים את בני העם הפלסטיני וכי רק במקרה שהם מייצגים אותם יש להעניש את כולם. זו קביעה של הנציג הבכיר ביותר של זרם פוליטי בעל תפקידים פוליטיים ארוכי ימים בקרב בני העם הפלסטיני. הוא והזרם שהוא מייצג ערניים למשמעות הנוסח הזה שנמנע מלגנות את הענישה הקולקטיבית המבוצעת שוב למימדים מפלצתיים על-ידי השלטון הציוני רק בגלל שכביכול הפלסטינים מוכנים "להמשיך" ולהתכופף לרצונותיה של הציונות.

    לכן מחמוד עבאס הכריז: "גינינו בעבר, ואני חוזר ומגנה היום ואגנה גם בעתיד את השיגור האבסורדי של הרקטות". ברור כי הקביעה למעלה ביחד עם ההכרזה הזו באות לשלול את הזכות הבסיסית של כל הבנים וכל הבנות של העם הפלסטיני לשגר רקטות לעבר ישראל – איך, בכמות ומתי שהם בוחרים.

    אין פלא בעקשנות מחמוד עבאס להמשיך את הקשרים הידידותיים שלו עם ממשלת ישראל בעוד היא מחריפה את הדיכוי על חשבונם של אותם בני העם הפלסטיני שאותם, כביכול, הוא עצמו מייצג נגד, עדיין לפי מחמוד עבאס, "מי שאינם רוצים שהעם הפלסטיני יחיה חיים נורמאליים". דבר הרחוק מכוונותיה של הציונות, לא מפי מחמוד עבאס, אבל כפועל יוצא מהתפתלויותיו הנואשות להסתיר את קנייתו התבוסתנית. וזה בלשון המעטה לנוכח המאמצים הישראליים והאמריקאים לאלץ את מצריים לסגור בחזרה את גבולותיה עם עזה. לנוכח העובדה הזו, יהיה מעניין לצפות בהתפתלות הבאה של עבאס ושל התומכים בו. כבר עכשיו, עיתון ‘הארץ’ מצביע (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/948215.html) על "לחץ רגשי על מצרים, על מדינות ערביות נוספות ועל יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס."

    מה שלא יהיה, על השמאל להתנער מהובלת מחמוד עבאס. עזה היא המובילה, הפלסטינים הם המובילים והחמאס הוא המוביל. כל ניסיון להפריד בין המובילים יגלוש לתוצאה אחת בלבד: התפתלות פוליטית אל תוך הסוואות שקופות בנויות משברים של יושר ערכי.

    אנג’לו איידן

  2. כפיר הגיב:

    התנערות המוחלטת מאלימות – בכול מחיר – היא צדקנות. ובעולם מורכב ופחות ממושלם נאורות זו היא על חשבון אלו שנאלצים לשאת בנטל הנורא. איך חיסולו הפוטאנציאלי של נסראללה קשור לדיבר "לא תרצח"? – איש רצחני, במעשה ובדיבור. הפרשנות של "הקם להורגך" לגיטימית לא פחות. גם היום הוא מצהיר בריש גלי שעניינו בחיסול "היישות הציונית", ואין הוא מתכוון לרגבי אדמתה של הארץ מדרום לו. הוא מתכוון לאנשים. הוא גם לא מתכוון לחיסול התנועה הציונית גרידא, שלה בדרכים פוליטיות מותר להתנגד. כוונתו ליהודים, לאלה שמתחבאים מאחורי השיח על-פי האגדה, אילו שהמוסלמים עוד יום אחד יהרגו, בניהם של החזירים והקופים.

    העניין הרטורי וכישורי הלשון של נסראללה ושרינו שולי. אני דווקא חושב שהדימוי של זה הלבנוני לעכבר ביבים מצלצל נכון, הקשר לגזענות קלוש ביותר. אני לא מכיר את בוים ממש, כמו הרבה מ"ליצננו", אבל לגבי נסראללה שמקדש את המוות וחי במחתרת מאימת רודפיו – הדימוי ראוי, לפחות אסוציאטיבית. איך אדם אחד, מפורסם ככול שיהיה, מסמל בעניו של חיים את כל ה"גזע" לכאורה שממנו בא? הרי בוים דיבר על נסראללה ולא על הלבנונים, או השיעים. ומה הקשר לתעמולת גייבלס? גייבלס דיבר על "עם", לא על אדם. כי שניהם מדברים על עכברים? הבנתי. ובכלל הדימוי לחיה הוא נורא. מה עם סוס אציל? גם לחיים יש דעות קדומות על חיות? גם הוא נופל לסמלים? מילא סוסים או צבאים, אבל עכברים!? מה יגיד מיקי מאוס? רחמנא ליצלן. (כמובן זה של דיסני ולא זה של החמאס). מכונת היריה הרטורית של חיים גם כן מעת לעת יורה על אוטומאט, והדבר האירוני הוא שזה בסדר, זה טבע האדם.

    את סדרי העולם האוטופי קשה לישם, בעיקר כשזה מגיע על חשבון אילו שנאלצים להתמודד עם חלק אחר של החיים, החזק לא פחות, עם זה שמייצג את המוות. אני לעולם לא אשכח את ההתלוצצות-הרצינית שלך מתחום הספורט שצריך לשחק עם אחד-עשר חלוצים. בחיים, חיים, צריך גם מגנים, מגנים על חומותייך.

  3. סוויצ’י הגיב:

    תעמולה שמאלנית שקרית… חבל רק ששוב יצנזרו אותי . ךמרות שאין לי כוונה לפגוע באף אחד…אבל שווה לנסות לא? אז ככה :

    בקצרה ,
    מעולם לא הייתה הצעה רצינית מחמאס בנוגע להפסקת הקאסמים . הדבר הכי קרוב להפסקת אש שהוצע הוא הודנא – שפירושו "זמן להתחמשות מחדש" כלומר , שש2 הצדדים יפסיקו כדי שחמאס יוכל להתחזק וזכותו לשבור את "הפסקת האש" ברגע שירצה . דיווחים אחרים בנוגע למוכנות של חמאס להפסקת הקאסמים (ושאר גלי הטרור – האם אנחנו מתעלמים ממחבלים , יורים וכו’ שמנסים לחדור אל ישראל?) מעולם לא הוכחה .

    למי שלא יודע עוד כדאי שתקראו את זה :

    — קישור —

    זוהי אמנת החמאס בתרגום לעברית . רק כדי שתבינו את העניין .

    בקשר לפלישה ה"נפשעת" ללבנון בשנות ה80 ולטענה שאריאל שרון הקים את חיזבאללה אני חייב לגלגל עיניים . אתה מתעלם לגמרי מכך שלמרות הפסקת האש מחבלים פלסטינים רצחו את שגריר ישראל בבריטניה? לא ישראל היא זו ששברה את הפסקת האש . והיא תקפה את עמדות הטרור של הפלסטינים בלבנון – מה שגרר אחריו ירי קטיושות לעבר ישראל וכמובן , את הקמת החיזבאללה . באותה מידה אתה יכול להאשים את היהודים בשואה רק ביגלל שנולדו .

    בקשר למצור של המדינה ה"מרושעת" שלנו . קודםם כל , אין משבר הומינטארי בעזה , המדינה ממשיכה לספק להם מספיק חשמל ודלק ומנסה להמנע ממצב של פגיעה הומניטארית למרות שהיא גם לא מתכוונת לתת לפלסטינים חיים נוחים כל עוד יש קאסמים . ואני חייב להזכיר לך שבחמאס אמרו לפניי לא הרבה זמן שהם לא יפסיקו את התקפות הטילים על שדרות גם אם המצור ייפסק . הם אמרו שהם ימשיכו לתקוף עד לשחרורה של "פלסטין" -כל- פלסטין . (אם אתה מבין את הכוונה) .

    אה ודבר אחרון , בקשר לאולמרט , את האמת? הוא לא כזה נורא . פעם לא חיבבתי אותו במיוחד אבל הוא באמת הרע במיעוטו .

    זה כל מה שיש לי להגיד…

  4. ג’ורג הגיב:

    לאחר שקראתי את תגובתי של סוויצ’י, עיינתי בקישור של החמאס, לא האמנתי למראה עיניי! עם האנשים האלושמאמינים בחיסולם של כל היהודים והנוצרים, חיים ברעם ודומיו רוצים שנדבר?

  5. חנן לבני הגיב:

    סוויצי – וישראל תפסיק להתחמש בזמן הפסקת אש?
    וישראל לא תשמור לעצמה את "הזכות" לשבור את הפסקת האש מתי שרק יבוא לה ? (ראה מקרה ראעד כרמי למשל)
    בקיצור מה שאתה רוצה מהחמאס זו כניעה מוחלטת כדי שישראל תוכל להמשיך באין מפריע את הכיבוש וההתנחלויות.

  6. דניאל הגיב:

    מבין המגיבים, אני מסכים בעיקר עם מיכאל.

  7. חיים ברעם הגיב:

    לג’ורג’,

    בשיא הקיצור והנימוס, התשובה חיובית. גם האמנה הפלסטינית המקורית לא הייתה ידידותית במיוחד לציונות או לישראל. הידברות עם החמאס היא הכרחית,לא כדי להגיע ל"שלום", שרוב אזרחי המדינה אינם מוכנים כרגע לשלם את מחירו. האינטרס של אזרחי המדינה הוא בהנמכת הלהבות, ואת היעד הזה ניתן היה להשיג אילו נענתה ישראל להצעות שבאו מעזה.

  8. מיכאל: זעקו, אזרחים. הסלמת הפשעים נגד האנושות הגיב:

    כרגע, המשטר בעווית ההשמדה והפריעה שלו, מבקש למנוע מהעזתים להמלט מתגרת ידו המשוגעת — קישור — . וזו תהיה בכייה לדורות. שיקרו לנו שבעזה משגרים קסאמים "סתם כך" בעוד המציאות היא שמספר הקסאמים, שאינם גורמים כל נזק ממילא, ירד ל-0 ואז, המשטר בטרופו, יזם את הסלמת החיסולים ופשט על עזה. הטרדתם של תושבי שדרות על ידי ההתנגדות המגיבה לפריעה הישראלית והפרובוקציות שלה נראית כסף קטן למשטר ומנגנון צבאי השואפים שהזרמת הכסף הענק למערכת תמשך, לרווחת חיי הפאר של האוליגארכייה הביטחונית והפריפריה שלה. ההסתה כלפי העזתים היא האופיום להמונים שזורקים מחרחרי הרקב הקשה בישראל. ואז קרה דבר מדהים – העזתים החלו לברוח בהמונים כל עוד נפשם בם – איפוא כאן "רצון ההשמדה של יהודים מצד החמאס" – כפי שמטמטמים אותנו הנבלות בתקשורת ובפרט בטלויזייה, שמשלמים להם נהדר עבור המלאכה הבזוייה הזאת?

    כרגע, המשטר בעווית ההשמדה והפריעה שלו, מבקש למנוע מהעזתים להמלט מתגרת ידו המשוגעת. גוררים את כולנו לסאוב איום, אפילו מובארק חרף הלחצים נרתע כשהבין שיש כאן לחץ מצד פושעים נגד האנושות ושונאי האנושי שבאדם, פראים חסרי לב, הניזונים מעשרות מליארדים של כספי שנור מחו"ל, מה שהגביר את טפילותם והסאוב הכרוך בה, תוך יצירת מצג של "שגשוג כלכלי".

    מיכאל שרון

  9. מתי אנשי חד"ש יתחילו ללמוד? הגיב:

    "פעילי חד"ש ניסו להוריד את דגלי פלסטין. במקום התפתח ויכוח סוער, ויתר המפגינים מנעו מהם לעשות זאת."
    — קישור —

    אנג’לו איידן

  10. דניאל הגיב:

    כתבת, "מרתק להיווכח שאפילו בנושא הזה מנסים אחרוני נאמניו של אולמרט להשתמש בנסראללה כדי למנוע דיון בחטאיו האמיתיים והמדומים"…

    ובכן, זה מחליא אף יותר מכך… בימים בהם מיליון וחצי בני-אדם ברצועה, מצויים תחת איום מתמיד על חייהם (איום נורא לאין-שיעור יותר, מאשר כמה "קסאמים איומים", יענו…), בימים בהם מיליון וחצי בני-אדם בישראל, מצויים על-סף חרפת-רעב, בימים בהם הסביבה נחרבת והבצורת מכה בכל, עקב הרס-הסביבה, בימים אלה, עוסקת התשקורת הישראלית בשלושה נושאים בלבד:
    א’ – "כאבם הנורא" של חיילי צבא-הכיבוש, בהקשר לוינוגרד-שמינוגרד וגם בכלל, זעקות-שבר בלתי-ממוקדות;
    ב’ – זעקות-שבר הסטריות, על "אוי!!!! הערבים הצליחו לצאת מן החור ולהימלט למצרים, זה כבר לא ודאי כעת, שנצליח להשמידם!!!!!!!!!!!!! אוי!!!!!!!!!!!!!!!אחד-אחד-אחד";
    ג’ – חגיגת כל-מיני וכל-מיני מטוסים, ש"וואו!!! יכולים להגיע עד איראן!!!!! מוות למוסלמים!!!!!!!!אחד-אחד-אחד"…

    אפילו היה ולו שמץ-אמת, באגדה המופרכת על "הפצצה האיראנית" (וכידוע, אפילו מנהיגי האימפריאליזם העולמי כבר הודו בפומבי, שהכל הוא עורבא פרח ושבניית הפצצה, הופסקה כבר ב-2003…), הרי עדיין – בעיניי – הרבה יותר נוראה ומאיימת, היא העובדה, שעובדי "קופי בין" השובתים, מותקפים פיזית(!!) ע"י שליחי-הנהלתם, או שלרבבות חולים במדינה הזאת אין תרופות, מאשר איזשהו איום ערטילאי, של "אוי!!!!!!!!!!!!!!! פצצת-אטום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אחד-אחד-אחד"…

    כי מי לעזאזל רוצה, בכלל, לחיות במדינה, בה מושל דרוויניזם חברתי מטורף? מי רוצה בזה, בכלל?

  11. מתי אנג’לו יתחיל ללמוד? הגיב:

    שלא בכל מקום ובכל זמן צריך לקפוץ דום ולהתיישר מאחורי הלאומנים!

    האתר שאנג’לו מביא בתור אסמכתא הוא אתר שלעתים קרובות מצטט בהתפעלות את דברי נסראללה וחוזר על הודעותיו כאילו תפקידו לספק לו שירותי דוברות. התלוננתי על כך מספר פעמים בהודעות לאתר, אך כמובן שדברי צונזרו מיד.

  12. זיו הגיב:

    הנפת דגל אדום קומוניסטי בהפגנה משותפת למוסלמים ופעילי שמאל יהודים שרובם אינם קומוניסטים הינה לכל הדיעות חציית קו אדום ומעשה שלא ייעשה. חזית מאוחדת כן, אבל תמיד בהנהגת הכוחות הלא קומוניסטיים. בשביל דגלים קומוניסטים, יש 1 במאי.

  13. אנג’לו לכולכם הגיב:

    מה אתה צוחק? לאומנות ערבית? היום במזרח התיכון? זה הכוח האנטי-אימפריאליסטי החשוב ביותר.

    מה יש לך נגד החיזבאללה? הם הצליחו לזרוק את ישראל מלבנון כבר פעמיים.

    יובל, המוזר אצלי הוא רק דבר אחד: שלקח לי כל כך הרבה זמן בכדי ללמוד ולהבין כי אין אפשרות לשכנע אתכם המילים. זה שאני לא השתתפתי בהפגנה שלכם הוא מעשה ולא מילים. המעשה הזה הוא התשובה ההולמת ביותר להודעה הזו: "הועדה המארגנת מבקשת מכל המשתתפים לא להניף שום דגלים, בלי קשר אם הם מבטאים לאום, מפלגה, אידאולוגיה חזון לעתיד או כל דבר אחר." גם אם מאוחר, טוב שעזבתי אתכם לנפשכם עם הבלבול שבכם. אם תרצו, תבינו לבד. אם לא תרצו, כלום לא יעזור. וזה בגלל שאתם נטולים כל שמץ של ביקורת עצמית.

    ישראל תמשיך בפשעים כל עוד הציונות שולטת.

    חיים נשען על תקוות ועל הכזבות. אין אצלו אומדן נכון או מוטעה. אבל יש לו עדיין הרבה אמונה בשכנוע על פשרנות. חבל? אולי. מזיק? בטוח. ולמה מזיק? פשוט מאוד: זה משלה את הבריות כי קיים סיכוי להישרדותה של ישראל כבית לאומי ליהודים – זה שקר מזיק בהחלט. דניאל עושה עבודה פורייה בהצביעו על השליות אחרות.

    אנג’לו

  14. יובל לאנג’לו הגיב:

    בכל הזדמנות תשמיץ דווקא את חד"ש?
    לא היית שם בכלל, היית עסוק בלהלל את הפונדמנטליזם ולגדף את השמאל. מה שניסו להוריד זה את הדגלים האדומים שהביאו אנשי חד"ש, בטענה שזהו "דגל מפלגתי", כאילו חזית היא אחדות מוחלטת, ולא זכותו של כל גורם לבוא תחת דגלו.

    הביקורת שלי על חד"ש בהפגנה זו היא שהם נכנעו לדרישה האבסורדית הזאת, שאנשי בל"ד וגוש שלום הציגו כאולטימטום, אבל אנשי חד"ש לא ניסו להוריד דגלים פלסטינים.

    או שמא לפי ההשקפה המוזרה שגיבשת בשנים האחרונות, גם הנפת דגל אדום היא פילוג המחנה האנטי אימפריאליסטית והתגרות מיותרת בידידך הפונדמנטליסטים? לפי רוח תגובותך האחרונות, נראה שזה בדיוק מה שאתה חושב.

  15. רמי, עד מתי תמשיך ישראל בפשעיה? הגיב:

    כן, עד מתי תמשיך ישראל בפשעיה הזדוניים-ציוניים?

  16. כפיר הגיב:

    חיים בתשובתו לגו’רג מאמץ את מנטליות האיש/ה המוכה. אם רק אני אלך על קצות האצבעות אולי לא יכו אותי?

  17. תהיה ליובל הגיב:

    התחמקת יפה מהשאלה אם בצמוד לדגל הפלסטיני הנפתם גם דגל ישראל.

    מי זה בדיוק שמזדהה עם ההפלסטינים? פלסטינים אחרים?

    הדגל הפלסטיני הוא סמל לאומי. האם אתה מזדהה עם הפלסטינים או מזדהה כפלסטיני?

    האם אתה טוען שהלאום הפלסטיני ראוי להכרה ולכבוד, בעוד הלאום הישראלי הוא בלתי קיים או ראוי להסתרה, העלמה, הכחשה, הדחקה ומחיקה?

    בעניין הישות האוייבת – הפלסטינים בשטחים בחרו בחמאס ליצג אותם, וחמאס מצהיר על עצמו כאוייב של מדינת ישראל, ועל האג’נדה שלו כעל מחוייבות למחיקת מדינת ישראל והחלפתה בישות שתהייה חלק מהח’ליפות האיסלאמית.

    השיטה הזו – להתעלם ממה שהצד השני אומר בצורה ברורה ומפורשת, ולנהל דיון עם בן שיח מומצא היא מעבר למצחיקה. בתנאים ששוררים באזור שלנו היא מסוכנת.

    אתם כל הזמן טוענים ש"צריך לדבר עם חמאס". אז אולי תתחילו לדבר עם חמאס כשלעצמו, ולא עם החבר הדמיוני שלכם?

    אם אינכם מסוגלים לקיים דיון עם התמצית המהותית של חמאס, ולהתמודד בצורה גלויה עם הלוז הבעייתי של האג’נדה החמאסית, באיזה מובן אתם "מדברים עם חמאס"? על מה אתם מדברים עם חמאס, אם מותר לשאול? על מזג האוויר ועל העדפות קולינאריות?

    וגם בלי קשר לחמאס, שלום אכן עושים עם אויבים, אבל בכדי לעשות שלום חייבים ראשית לכל לזהות ולהכיר במצב ההתחלתי שהוא מצב של אויבות, שאותו מבקשים לשנות וממנו רוצים להתקדם.

    איך אפשר לבצע תהליך של גמילה אם אין מכירים כלל בהתמכרות שממנה רוצים להגמל?

  18. תהיה הגיב:

    הדגל האדום הוא אוניברסאלי. לכן גם ישראלים יכולים להניף אותו בלי בעיה.

    אבל – מישהו מוכן להסביר לי מדוע ישראלים מניפים דגל של פלסטין?
    מילא שמדובר בישות וירטואלית, אבל הישות הווירטואלית הזו היא כרגע ישות אוייבת.

    לא נראה לכם מוזר להניף דגל של ישות אוייבת בעיצומו של קונפליקט צבאי עם אותה ישות?

    נראה שלמנפנפים הישראלים בדגלי פלסטין יש בעיה פתולוגית של הזדהות.

    אם זה היה אירוע תמים של הזדהות, היה מקום להניף את דגל ישראל במקביל לדגל הפלסטיני – לסמל אחווה בין העמים. היה דגל ישראל בהפגנה? לא סביר.

    מעניין אם חשבתם אולי, בהזדמנות חגיגית זאת, לשרוף באקט סמלי את תעודת הזהות הכחולה, על מנת להשלים את הניתוק ממה ש(בתיאוריה כנראה)היא המדינה שלכם?

  19. לזיו הגיב:

    והנפת דגלים אדומים במצעד הגאווה, שהוא הפגנה משותפת לאנשי שמאל ולאנשי ימין (הפתעה, הפתעה)? והנפת דגלים אדומים בהפגנה נגד המלחמה האחרונה, שלא כולם היו בה קומוניסטים? והנפת דגלים אדומים בהפגנה נגד קצב, כשברור לחלוטין שהרוב המוחלט של המפגינים אינם קומוניסטים?

  20. יובל לזיו ול"תהייה" הגיב:

    לזיו,
    הדגלים האדומים לא מייצגים את "כל המפגינים", אלא את אלה שמניפים אותם.
    זה כאילו שאני אדרוש ממפגינים דתיים (רבנים לזכויות האדם, למשל) להסיר את כיפותיהם, כי "לא כל המפגינים דתיים".

    הדגל האדום מייצג את כל המאבקים לצדק ולשלום, כשעמוד התווך שלהם הוא המאבק בדיכוי המעמדי, כך שהוא לא נועד רק לימי חג ומועד כ-1 במאי, אלא לכל הפגנה נגד דיכוי באשר הוא, כי הבסיס של כל דיכוי הוא הדיכוי המעמדי.

    בהפגנה האנשים לא באים רק כיחידים, אלא כחלק מהשקפות וזרמים. כפי שלא ניתן לאסור על מפגין בודד להופיע, לא ניתן למנוע מגוש או מזרם רעיוני להופיע ככזה, והדבר שווה ערך לאיסור על כל אחד ואחד מחבריו לבוא להפגנה.

    ולסיום, טכנית אין אפשרות למנוע זאת. סדרני ההפגנה אינם משטרה, לכן אני מקווה שקומוניסטים וסוציאליסטים לא יקפלו את דגליהם בהפגנות הבאות ויניפו אותם בגאון. במקרים שבהם בכל זאת מישהו מלמעלה ייכנע לאולטימטום ויסכים לתנאים מבישים כאלו, על הקאדר לראות זאת כפקודה בלתי חוקית בעליל ולהניף כמה שיותר דגלים אדומים.

    ל"תהייה",
    לא כל מלחמה שנקבעה על ידי שליטיי היא בהכרח "שלי". מה שנאמר על מדינת ישראל "אין לה מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים" נכון לא רק לגבי ישראל, אלא לגבי כל מדינה בעולם: יחסי חוץ ומלחמות אינם של "כל העם", אלא של קבוצת האינטרסים (כמרכסיסט אני מאמין שמדובר למעשה במעמד שליט) הנמצאת ברגע נתון ליד הגה השלטון.
    הנפת דגל פלסטין בשטח ישראל פירושה שמלחמה זו אינה שלנו, ואנו מזדהים עם מאבק הפלסטים לשחרור לאומי, ולא למלחמה הנעשית בשמנו לדיכויו ולרמיסתו.

  21. לתהיה מאנג’לו איידן על התהייה שלך בנוגע לדגלים הגיב:

    בהפגנה ליד עזה:
    1- הנפת דגל אדום באה להדגיש את:
    א- מעורבות האינטרסים של מעמד הפועלים בעולם בכלל ובישראל בפרט ליד האינטרסים של העם הפלסטיני.
    ב- את זהות האינטרסים האלה ואת הזדהות של נושאי התפקידים המובילים והמייצגים של מעמד הפועלים בעולם בכלל ובישראל בפרט במאבקם של הפלסטינים על כל המעמדות שלהם נגד הפולש הציוני ובני בריתו, שהם-הם האויב הראשי של כל הפועלים במזרח התיכון כולו.
    ג- הקרת תודה וכבוד לפלסטינים על כך שהם בחרו בדרך הנכונה של מלחמה נגד האויב הראשי הזה למרות עוצמתו האדירה ולמרות ההקרבות הכבירות שהעם הפלסטיני נאלץ לשלם בכדי ליטול על עצמו את המשימה העצומה הזו לטובתם של כל עמי האזור בפרט וכל העמים בכלל בעוד שהם עומדים בחזית המסוכנת ביותר במשימה הזו.
    ד- החשיבות העליונה בהצטרפותם של הפועלים, ישראלים בעיקר (כי הצטרפות זו תגייס בעוצמה משמעותית את הפועלים בארצות הערביות) במלחמה הזו נגד האויב המשותף לסילוקו המושלם מכל האזור. בכך נודעת חשיבות כבדת משקל המעניקה יתרונות גבוהים לשלטון הפועלים.
    ה- את הצורך הדחוף של ליכוד הכוחות המתקדמים למען הניצחון של הפלסטינים על כל משתפי הפעולה עם האויב הציוני ובני בריתו, לתבוסתם הגמורה ולדחיקת רגליהם מחוץ למזרח התיכון עד להכחדתם המוחלטת. דבר שניתן לממש בבנייה סוציאליסטית הולכת ומתפתחת בכל ארצות העולם כולו.

    2- הנפת דגל פלסטין רק מחזקת את מה שנאמר עד כאן.
    3- הנפת דגל ישראל רק מבלבלת את הכול.

    אנג’לו איידן

    שים לב:
    הדגל האדום הוא לא אוניברסאלי, אלא אינטרנציונאלי.
    מדינת ישראל והדגל שלה הם לא רק הפוכים מכך, אלא הם גם ובמיוחד שייכים לבעלי ההון הגדול – של ארה"ב בעיקר – ושייכים לציונות, זאת אומרת שהם שייכים לאויב המסוכן ביותר לכולנו.

  22. ליובל הגיב:

    מה יקרה אם אני אניף דגל גאווה בהפגנה כזו?
    סביר להניח שמיד יקפצו עלי, ובמקרה הטוב יגרמו לי לקפל את הדגל.

  23. יובל לדגל הגאווה ולתהיה הגיב:

    לעני ןדגל הגאווה,
    ממש לא.
    יש לנו חבר שנוהג להביא דגל גאווה בהפגנות 1 במאי בנצרת, לא קורה לו שום דבר, ובהפגנה המדוברת ראיתי שניים שהתעטפו בדגל גאווה.

    ל"תהיה",
    עם דגל ישראל יש שתי בעיות, הוא מייצג לא רק לאום או מדינה, אלא גם אידיאולוגיה הקרויה "ציונות", שהיא איננה לאומיות רגילה. אני נוטה להשוות את ישראל הציונית של היום לדרום אפריקה, והמתנגדים לאפרטהייד בדרום אפריקה הניפו דגל משלהם ולא את דגל "מדינתם" דאז.
    כמי שתומך בשתי מדינות אמרתי מזמן שיש לעשות כמוהם: לעצב דגל אח, שיסמל ישראל כמדינה השייכת לכל תושביה (כמו שהמדינה הפםלסטינית תהיה של כל תושביה. יש הבדל בין לאומיות אתנית ללאומיות טריטוריאלית), ולהניפו.
    בנוסף, כשמדובר במאבק בדיכוי זה קצת מוזר להניף את הדגל של הישות המדכאת.
    אישית אני לעתיפ כן מניף את דמות שני הדגלים, פלסטין וישראל של היום, עם כל הקושי שבכך.
    לגבי חמאס, אפשר לדבר אתו לכל הפחות על שביתת נשק, כמו עם מדינות ערב ב-1949, שאף אחת מהן לא "הכירה בישראל". הקסאמים לא פועלים בחלל ריק, אלא כתגובה על פעילות צבאית אינטנסיבית של צה"ל בכל השטחים הכבושים. אי אפשר לדרוש הפסקת קסאמים והמשך מעשי הרצח המכונים "חיסולים", שבמסגרתם נרצחים עוד רבים נוספים.

    ואגב, היה דגל ישראל אחד, ולגבי דגלים אני חוזר על עמדתי: איש תחת דגלו. היה גם צעיף ענקי של הפועל קטמון. אז מה? זה אומר שאין כניסה לאוהדי מכבי?

  24. הדגלים האדומים *לא* מייצגים אמונה או דת כלשהי ואפילו *לא* את אלה שמניפים אותם הגיב:

    הדגלים האדומים הם לא כיפות. חבישת כיפה היא מצווה דתית. בד כתום מייצג מהות פוליטית.
    כיפה בעיצוב מסוים ממלאת את שני התפקידים גם יחד. ויש גם כאלה שמבלבלים בין שתי המטלות.

    גם בין אלה המניפים דגלים אדומים מתערבבים מבולבלים. זה בטח לא משנה כלום במהותו של הדגל האדום: לדגל האדום היסטוריה פוליטית עתיקת הימים שניתנת לשכתוב, אבל לא לשינוי, בוודאי לא על-ידי שמאלנים (אפילו באלפים) השייכים לעם המשעבד עם אחר.

    לכן, אמירת הדגל האדום לא מדברת על צדק ולא על שלום – את הדיבור הזה שייך לבכיינים. הנפת הדגל היא הכרזת המלחמה של מעמד הפועלים נגד האויב המעמדי: הבורגנות, אשר, במידות דומות, נכונה להקיז את דמו (צבע הדגל) של הפועל ושל הפלסטיני למען האינטרסים שלה – הרווחים הגזלנים.

    העובדה שהבורגנות הישראלית, חוץ מלהקיז את דמם של היהודים, לדוגמה, בזמן המלחמות שלה, נמנעת ככל שניתן (לא כל כך בתאונות דרכים, במיגון, בפסולת גרעינית ואחרת, בהסתות לנקמנות הפלסטינים ועוד ועוד ועוד עד לעידוד באלימות ובעבדות) מלהקיז אותו בהזדמנויות אחרות, כי היא זקוקה לבשר תותחים, לא מעידה על שום שותפות בינה לבין המעמדות האחרים. אדרבא, סיסמאותיה כמו סיסמת "היהודים ערבים זה לזה", התעמולות שלה וכל מאמץ אחר לעיצוב דעת קהל, כל זה ועוד הם חלק בתוכניות ‘הפרד-חבר ומשול’ שלה ושל המומחים והלא-מומחים המכורים לשוחד שלה.

    כל עוד אין לנו מספיק קומוניסטים שקולטים ומעכלים טוב-טוב את המציאות הזו, אנחנו ניראה שמאלנים שמנופפים לשלום בדגלים אדומים כמו כל תנועה פציפיסטית אחרת הבוכות כי "צריך לדבר עם חמאס".

    הדגל האדום עונה: רוצים לדבר, בבקשה, אבל אין הפוגה למלחמה עד לביצוע ההסכם עליו מדברים כל כך. אבל, בפעולה המזדהה עם המאבק של הפלסטינים לשחרור לאומי, התשובה הישראלית הזו הופכת כפופה לאישור החמאס.

    שלכם,
    אנג’לו איידן

  25. דניאלה – כפי שאני רואה זאת הגיב:

    לצד התנגדותי ללאומנות בכלל, אין דין הנפת דגל פלשתין = דגל העם המדוכא והרמוס, דגל העם הכבוש – כדין הנפת דגל ישראל = דגל העם המדכא והרומס, דגל העם הכובש. לדעתי, מניפי הדגל הפלשתיני אפשר שתומכים, ואפשר שאינם תומכים, בלאומיות הפלשתינית – אם אני מניפתו, אני פשוט מביעה בכך התנגדות, לפשעי-הכיבוש, לנגע האפארטהייד ולתפיסה האידיוטית, המכנה את דגל פלשתין "דגל אש"ף". אני בהחלט מעדיפה, דגלים אדומים, דגלי גאווה ואת הטובים מכולם – דגלים אנארכיסטיים שחורים ויפים. אולם, בעוד מניפתו של דגל פלשתין, מוחה נגד הכיבוש – מניפתו של דגל ישראל, תומכת בו בגאון. וזהו ההבדל.

  26. תהיה ליובל הגיב:

    אם כל סקטור שמשהו לא נראה לו בהתנהלות הכללית יחרים את סמלי הקולקטיב, אין מדינה, אלא אסופה של ארחי-פרחי.

    סמלי הקולקטיב שייכים לכל אזרחי המדינה, לא רק לאליטות, ולא נהוג להחליף אותם עם כל רוח חולפת.

    בדגלים של אנגליה, שוודיה ושווייץ יש צלבים. זה אומר שמי שאינו נוצרי (אתאיסטים בכלל זה) צריך לראות בדגלים האלו משהו שלילי ולדרוש לעצב אותם מחדש?

    על שטרות הדולר האמריקאי מופיע המשפט "באלהים מבטחינו". אז מי שלא מאמין באלוהים או לא בוטח בו צריך להחרים את השימוש בדולר? ואמריקאים אתאיסטים אמורים לתעב את המדינה שלהם כי איפשהו בחוקה כתוב "אומה אחת תחת אלהים"?

    ואולי צרפתים קתולים אדוקים צריכים לאבד את הזהות שלהם עם צרפת משום האידאולוגיה האדוקה של הפרדת הדת מהמדינה, או לדרוש להכניס צלב לטריקולור, כדי שגם האמונה שלהם תבוא לכדי ביטוי?

    מדינת ישראל *גם* מדכאת, בקונסטלציה שנוצרה, אבל היא לא *רק* מדכאת. יש לה עוד אי אלו תפקידים ויעודים חוץ מלהציק לפלסטינים, למרות שיש אנשים שנוח להם לשכוח את זה.

    לגבי הדיבורים עם חמאס –

    לצדדים לוחמים יש אינטרס לדבר על שביתת נשק אם ה"רווח" המיידי שהיא נותנת לכל אחד מהם *לפי הערכתו*, גבוה יותר מה"הפסד" לטווח הארוך.

    ישראל מול מדינות ערב ב 1949 עמדה במצב אחר מאשר ישראל היום מול הפלסטינים.
    גם הפלסטינים אינם נמצאים במצב של מדינות ערב, לא אז ולא היום.

    לכן אין לגזור באופן אוטומטי מעניין אחד למשנהו.

    לגבי מה שאפשר לדרוש – עקרונית "אפשר" לדרוש כל דבר. גם הפלסטינים יכולים לדרוש דברים א הגיוניים, והם אכן עושים זאת בשיטתיות מעוררת השתאות. זכותם הלגיטימית, כמו שאומרים.

    השאלה האמיתית היא לא אם אפשר לדרוש,אלא אם אפשר לקבל מה שדורשים. כאן שוב זה עניין של הערכה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים