המצור והחנק שמטילה ממשלת ישראל על רצועת עזה, הביאו מאות אלפי ילדים, נשים וזקנים לסף חרפת רעב ומצוקות קשות בתחומי הבריאות. הגזענות הישראלית באה לידי ביטוי גם באטימות לגבי גורלם של מיליון וחצי פלסטינים ברצועת עזה.
לא צריך להיות אוהד חמאס בכדי לחוש אמפתיה, חמלה, או סולידריות אנושית בסיסית עם סבלם של התושבים. מי שמוחו לא עוות ולא סורס מגלי הגזענות הישראלית, אחד מתוצרי משטר הכיבוש והאפרטהייד, שמח לנוכח פריצת חומת הברזל והפלדה שבנתה ישראל לאורך הגבול שבין הרצועה למצרים.
לפני מספר שבועות חתמתי על עצומה לנשיא מצרים בה הוא מתבקש לשבור את המצור הישראלי על רצועת עזה על ידי אספקת ציוד בסיסי לתושבים. הטקסט החבוי מאחורי העצומה היה ברור – אם אתה הנשיא המצרי לא תעשה מעשה מיוזמתך, תמצא עצמך נסחף אחרי המאורעות כתוצאה מיוזמה של שליטי הרצועה. וכך היה.
פיצוץ חומת הפלדה על ידי החמאס שהביא לזרימת מאות אלפי פלסטינים לשטח המצרי, נחת על ישראל בהפתעה מוחלטת. שר הביטחון ברק, שתומכיו אוהבים לציין את "מוחו האנליטי", לא צפה את האירוע; כל האימפריה המודיעינית של ישראל, השב"כ, המודיעין הצבאי (כולל בלוני הצפלינים עם המצלמות המשוכללות המשקיפים על הרצועה), המוסד, משרד החוץ, המועצה לביטחון לאומי, עמדו המומים ומופתעים לנוכח פיצוץ ופריצת החומה.
למי שלא הולך שולל אחר הודעות דובר צבא הכיבוש וסוכניו בתקשורת, שהינה אוטוטו "הלחץ נושא פירות", היה ברור כי המצור הישראלי לא ישבור את שלטון החמאס אלא יוביל אותו למעשה שישבור את המצור.
כאשר ראיתי את ההמונים הפלסטינים נוהרים לשטח מצרים, וקונים מכל הבא ליד, בעיקר מצרכים בסיסיים, הצטערתי שאינני נמצא שם כדי להביע עימם את הזדהותי, ולא נותר לי אלא לחוש מרחוק רגש של סיפוק על שהצליחו לתעתע בנבלות של מדינתי. הענישה הקולקטיבית שממשלת ישראל מפעילה על מיליון וחצי תושבי הרצועה, הינה פשע מלחמה. אך טבעי הוא שלקחתי חלק במסע המחאה של מחנה השלום הישראלי להסרת החנק מתושבי רצועת עזה, שהתקיים בשבת 26 בינואר 2008.
יש עוד לקח לפריצת החומה בעזה, שראוי כי ילמדו אותו הלוחמים הפלסטינים נגד הכיבוש בשטחי הגדה: במקום לפגוע באזרחים מוטב לנצל את המעבדות ליצירת חומרי נפץ המצויים ברשותם להריסת חומת האפרטהייד שבנתה ישראל על שטחים פלסטיניים. ככל שירבו לפעור פתחים בחומה כך יקצרו את חייה של חומת האפרטהייד שאינה אלא חלק מפשעי המלחמה של ישראל נגד העם הפלסטיני.
לא שכחתי את הקסאמים. את הירי הזה אפשר להפסיק מחר אם תיאות ישראל להיכנס למו"מ עם ממשלת החמאס בעזה להסכם הפסקת אש. לא בכוח אלא במוח, את החוכמה הזו אין מוחו האנליטי של ברק מסוגל לעכל. מוח עם צלקת קשה.
המקהלה
נאומו של מנהיג החיזבאללה השייח’ נסראללה לרגל יום העשורא שבו הצהיר כי קיימים בידיו חלקי גופות של חיילי הצבא הישראלי, גרר אחריו גידופים, גינויים וחרפות מכמעט כל הפוליטיקאים כמו גם הפרשנים המדיניים והצבאיים בתקשורת הישראלית. "הקצב מביירות" ו"סוחר הגופות" זעקו הכותרות. שרים וחברי כנסת, בעיקר מהימין, דרשו לחסל אותו, וביטאו בכך את חדוות הרצח וההריגה שהתאזרחה בפוליטיקה הישראלית הרשמית. אחד השרים אף הישווה את נסראללה להיטלר.
הצדקנות הישראלית חוגגת בהזדמנויות כאלו, כך העיתונאי בן כספית שאמר בגלי צה"ל שאצלנו,"לא כמו אצלם" יש קדושת חיי אדם, ואת זה אומרים סמוך לפרסום דו"ח וינוגרד שיעסוק בקלות הדעת והפזיזות בה יצאה ישראל למלחמה מיותרת שהביאה למאות חללים ופצועים ישראלים בחזית ובעורף.
אין ספק שנסראללה ביחסיו עם ישראל עוסק גם בסחר גופות, וזה מכוער, אבל ישראל היא פרטנר שפועל לפי אותם כללי משחק דוחים. למשל, כאשר בנו הבכור של נסראללה נהרג בקרב עם חיילי הצבא הישראלי בלבנון, דאגו הישראלים לגרור את גופתו חזרה לישראל לצורכי מיקוח. ואכן, גופתו היתה חלק מהמיקוח הישראלי במו"מ עם החיזבאללה.
בהזדמנויות כאלו, כאשר הצדקנות והצביעות בישראל עובדות שעות נוספות, זה הזמן להזכיר כי החיזבאללה הוא פרי הבאושים של מלחמת לבנון הראשונה אותה יזמה ישראל (למעלה מאלף חיילים הרוגים, ועוד אלפי הרוגים מקרב האוכלוסייה האזרחית בלבנון – אפרופו "קדושת חיי אדם") וכי מנהיגותו של נסראללה היא פרי הבאושים של חדוות החיסולים הישראלית, לאחר שישראל רצחה את מנהיג החיזבאללה הקודם עם משפחתו שעה שטיל ממסוק ישראלי פגע במכוניתו.
לפני שאנו באים בטענות אל נסראללה, ראוי לעשות בדק בית רציני בישראל, שמדיניותה המלחמתית והתוקפנית מטפחת ומגדלת ארגונים פונדמנטליסטים. כך בלבנון, כך בפלסטין (החמאס) וכך בישראל (המתנחלים לכל הסתעפויותיהם הארגוניות והפוליטיות).
בחזרה לנושא "קדושת חיי אדם": בל נשכח כי המקח והממכר המגעילים של ממשלות ישראל בסחר בני אדם וגופות הפקירה את הנווט הישראלי רון ארד וכיום מפקירה הממשלה מזה קרוב לשנתיים את שני החיילים רגב וגולדווסר.
יש לומר לכל הישראלים המטיפים מוסר לנסראללה – טלו קורה מעיניכם.
אילו עמדו לרשות השמאל גם בעלי ממון. יש לנו, לאנשי השמאל, עמדות מצוינות בנושאים רבים, עם יכולת מימוש מוגבלת ביותר.
קחו למשל את שאלת הפליטים מסודן. מתחנו ביקורת נוקבת על יחסה של הממשלה לפליטים, על היד הקמוצה בסיוע להם, על תנאי החיים הקשים שנכונים להם בישראל, אבל קצרה ידינו מלהושיע בפועל. לא עומדים לרשותנו בעלי ממון, כמו שיש לימין.
בעיתון "הארץ" מיום שישי 18 בינואר 2008 התפרסמה כתבה מאת נורית וורגפט תחת הכותרת "קוצ’יק מתלבש על הפליטים". הסיפור בקיצור: יוסי קוצ’יק, מי שהיה ממונה על השכר במשרד האוצר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת ברק, וכיום בעל חברה לייעוץ, ראה כתבה במשדר "עובדה" על מצבם המחפיר של הפליטים בדרום תל-אביב.
הוא התקשר לסגנית ראש עיריית תל-אביב יעל דיין ויחד סיירו במקומות מגוריהם של הפליטים. הוא נחרד מתנאי המגורים "שאפילו לא ראויים לבעלי חיים, וודאי לא למגורי אדם". מדובר באסון הומניטרי. "עמדתי שם – אמר קוצ’יק – ועברו לנגד עיני התמונות של מחנות הפליטים והעקורים אחרי מלחמת העולם השנייה. הרגשתי שכאדם וכבן לניצולי שואה אינני יכול לעמוד מנגד". קוצ’יק כינס את כל הגורמים המטפלים בפליטים בתל-אביב לישיבה שבמהלכה אמר "הבנתי שיש לפליטים שלוש בעיות בסיסיות שצריך לפתור: מקלט ראשוני, אפשרות חוקית לעבוד וגישה לשירותי בריאות".
ראש עיריית תל אביב רון חולדאי הודיע כי הוא מוכן לשפר את תנאי מגוריהם על ידי מציאת מקלט אלטרנטיבי אבל היתנה זאת בגיוס מקביל של כספים פרטיים.
קוצ’יק שמקושר היטב עם בעלי ממון, הרים כמה טלפונים, בין השאר לנוחי דנקנר וקרן טד אריסון וגייס תוך זמן קצר יותר מ-700 אלף שקלים, הרבה מעבר למה שתוכנן.
מה שאנחנו לא יכולים לעשות באלף מאמרים והפגנות, עשה קוצ’יק ביעילות ובמהירות.
הסיפור הזה מתקשר אצלי עם נאומו של ביל גייטס בוועידת דאבוס בשווייץ, שם מתכנסת עתה השמנה והסלתה של הצמרת הכלכלית והפוליטית של העולם. גייטס העלה את רעיון הקפיטליזם החברתי. לדבריו, על הקפיטליזם לשנות כיוון. במקום לשים את הדגש על הגדלת רווחים ותו לא, לשתף את המיליונים שנותרו מחוץ למעגל בפירות הרווח.
גייטס עצמו נאה מקיים את אשר הוא מטיף לו. חלק ניכר מהונו האגדי מופנה לקרן שמסייעת למלחמה בעוני ובמחלות באפריקה.
האם קפיטליזם חברתי הוא תחליף לסוציאליזם? בוודאי לא, אבל גייטס מבין בחושיו החדים, כי קפיטליזם פראי כפי שבא לידי ביטוי למשל בארה"ב ובישראל, התעשרות מעטים ופערים הולכים וגדלים בין המאיון העליון לשאר העשירונים סופו להתרסק.
גדעון – אני מסכים לחלוטין וחותם על כל מלה, מלבד הסיום – לדעתי, שום שלום / דו-קיום עם הקפיטליזם, אינו בגדר-האפשר, בשום מצב.
לעניין "סחר הגופות" ךעומת "קדושת חיי אדם" שליה דיבר התועמלן האוויל בן כספית, כדי לציין את בתי הקברות ל"מחבלים" בבקעת הירדן, שבהם נקברו חללים פלסטינים תחת ציונים מספריים ("1″,"21″ וכדומה) ובעומק לא רב, כך ששטפונות החורף חשפו בנקל את הקברים הרדודים והשרידים נסחפו. אדרבה, היחס הישראלי לחללי האוייב – יעידו נהגי הבולדוזרים שנצטוו לכסותם בחול – מעיד על התכונות הישראליות הבולטות ביותר: התחסדות, צדקנות, צביעות ומוסר כפול (ןבמקרים כגון זה של כספית – טפשות).
אף אני שמח בפריצת הגבול המצרי, סוף סוף שברו הפלסטינים את המצור שהטילה עליהם מצריים, הגזענות המצרית אטמה את ליבה למליון וחצי עזתים ומנעה גישה למשאיות אוכל ותרופות.
מה לא? מדוע היה צריך לפוצץ את הגבול אם כן?
כיצד מצליח המצור הישראלי לאטום את הגבול המצרי?
שאלות קלות למדי, תשובה קלה גם כן.
אני חושב שפריצת הגבול למצריים היא ארוע מכונן ושבירת המשוואה ההזויה לפיה ישראל אחראית בלעדית לנעשה בעזה. ישראל כמובן תעשה קולות של כועסת, אולי אפילו תבקש(פומבית, מאד פומבית) מהמצרים לסגור את הגבול ולסגור את הפירצה, מה שרק יגרום לסגירתה להיות בלתי אפשרית לחלוטין. הכי טוב שליברמן ישתלח במצרים, אחרי יציאה אחת שלו מעבר הגבול הזה יהיה פתוח לנצח. בהגיון המזרח תיכוני, הפוך על הפוך היא הדרך היחידה.
זה לא בכל יום שגם אני וגם ספירו מברכים על אותו ארוע… 🙂
למקרא דברי של ספירו קשה היה שלא לגחך:
הרי העוני, הסבל, ההרג הבלתי פוסק באזרחים, המחסור בתרופות, במזון, ובמצרכים בסיסיים גורם לכך שיותר ויותר עזתים ירצו לעזוב את ביתם לכל מקום אחר שהרי תנאי החיים בעזה הם בלתי נסבלים לפי עדותו של ספירו עצמו.
הדבר היחיד שמנע עד עתה הגירה המונית היתה אותה גדר.
ובכן הגדר הזו אינה מהווה עוד מכשול – כל הרוצה בכך יכול לארוז את מיטלטליו (שאצל רוב העזתים הם מועטים ביותר או שאינם קיימים כלל) ולעזוב לארצות השכנות -מצרים, ירדן, ערב הסעודית, תימן, צפון אפריקה, ובדרך הים אף ליעדים רחוקים יותר.
במוקדם או במאוחר תתרוקן רצועת עזה ממרבית תושביה שכן אין כוח שבעולם שימנע מגברים ונשים שאיבדו תקווה לחיים טובים יותר לעזוב את הגהינום שהם מצויים בו ולהגר אל מקומות אחרים.
וכך, בפעם השנייה בתוך 60 שנה יהפכו שוב הפלסטינים לפליטים.
ותודה לחמאס שגרם לאסון הזה.
אז הם יפוצצו את גדר ההפרדה ומה אז ? מאות אלפים ינהרו לתוך ישראל ?
למה צריך הסכם בשביל להפסיק את ירי הקסאמים?
אי אפשר פשוט להפסיק?
יהיה ממש מעניין לראות איך מצריים יטפלו בהפרות סדר מצד הפלסטינים. עכשיו זה עוד נחמד אבל יש הרגשה שפברואר השחור בדרך. מה לעשות, ישראל תמיד תמיד תאכל את החרא בשביל חצי ממה שמדינות ערב אחרות יהיו מוכנות לעשות כדי לדכא מהומות בשיטחן(מעניין מה יהיה להאג להגיד על זה).מובראק לא ירשה קירבה בין האחים המוסלמים הידועים לשימצה לבין אחיהם האידאולוגים ובני טיפוחיהם החמאס משום שכך הוא יאבד את שלטונו ..נכון להיום משתמשים שם בתותחי מים לפזר את הפליטים אבל הניסיון מלמד שהם יהפכו מהר מאוד לתותחים שהדבר האחרון שאפשר לירות בהם זה מים.
התשובה המהפכנית היא: צומוד, צומוד, צומוד!!!
כדי שהטרנספריסטים לא ימשיכו לצהול ולשמוח, כל אלו שעזבו לסיני, למצרים ולארצות ערב צריכים לחזור במהירה, ואם אפשר להביא כמה מקרוביהם יחד איתם כדי שיוכלו להתרשם באופן בלתי-אמצעי מהתנאים ברצועה.
אני לא יודע עובדות בקשר למים ולדלק, אבל את החשמל הרשות הפלשתינית קונה מחברת החשמל הישראלית.
אולי אני טועה בפרשנות, אבל אתה עושה רושם של לאומן ישראלי שעושה חשבונות עם הפלשתינים, כאילו הם "חייבים" לנו על החשמל, אז בל נשכך את 39 השנים בהם ישראל ניצלה את הקרקעות של הרצועה, העסיקה פועלים זולים ומנעה במתכוון, למרות שהיא היתה הריבון, כל פיתוח של הרצועה.
אז אתה רוצה לעשות חשבונות מכולת אתה יכול להיות סמוך ובטוח שלא הפועל הפלשתיני חייב לך, אלא אתה לו.
לדעתי, הסמרטוטים לא מספיק אדומים! אפשר להוסיף קצת צבע?
רק מעניין אותי לדעת האם החשמל, המים והדלק שמספקת וסיפקה ישראל לרצועת עזהלאורך כל השנים באופן סדיר היו/הינם בתשלום או לא.
וזאת אחרי שבמשך שנים הוא מאשים את ישראל בהרעבת האוכלוסייה הפלסטינית.
שלטונות מצרים מנעו מעבר משאיות אספקה לצפון סיני ובד בבד עם הדבר הזה תובעים מישראל לתספק את צרכי הפלסטינים.
ובאתר של השמאל הרדיקלי הישראלי המתגאה בתמיכתו העיקבית "בעניין הפלסטיני" לא מתפרסמת ולו מחאה אחת.
יתרה מזו – לא עברו יומיים מאז שנפרצה הגדר ומאות אלפי פלסטינים הצליחו סוף סוף לצאת לחופשי וכבר חסמו השוטרים המצריים את הפרצה בהקימם גדרות תיל.
איפה מחאת השמאל כנגד "גדר האפרטהייד" שחוצצת בין פלסטין למצרים?
היכן הפגנות המחאה כנגד כליאתם של מיליוני בני אדם בגטו שתנאיו בלתי נסבלים?
אם הדברים נכונים (ונראה שהם מתועדים) הרי שמדובר באנטישמיות מהזן הדוחה ביותר. כל איש שמאל שמכבד את עצמו, יהודי כערבי, צריך לחוש שאת נפש ממחזר עלילות דם נקלה שכזה.
אני רוצה בהזדמנות זאת לקרוא קריאה נרגשת לאיחוד השורות של השמאל הרדיקלי להגנה על השיח ראאד סלאח, נגדו הוגש כתיב אישום בגין הסתה. תראו לי איפה יש בדבריו טיפה של גזענות או אנטישמיות? היום הוא, מחר בל"ד וחד"ש או אף יותר מכך!
על פי הכתב אישום, במהלך הדרשה שנערכה בשכונת ואדי ג’וז באלקודס ב-16 בפברואר 2007 במחאה על העבודות במעלה המוגרבים, אמר סלאח בפני כאלף איש ועיתונאים רבים כי: "מי שרוצה לבנות בית למען האלוהים לא ייתכן שיעשה זאת כשדמנו עודו על בגדיו, על דלתותיו, במזונו, במשקהו, ועובר מגנרל טרוריסטי אל גנרל טרוריסטי אחר".
ועוד אמר: "אתם המסיתים נגדנו, אל תיתנו לדרגות שמונחות על כתפיכם לפתות אתכם. הדרגות האלה והכוכבים שמונחים על כתפיכם נעשו מהגולגולות של השאהידים שלנו. אלה הם דרגות בושה ולא דרגות פאר. אלה הם דרגות חרפה ולא דרגות כבוד". את הנאום הפסיק הקהל מפעם לפעם בקוראו: "אללהו אכבר", "בנפש ובדם אנו פודים אותך אל-אקצה".
"אנו אף פעם לא הרשנו לעצמנו ללוש את הלחם של ארוחת שבירת הצום בחודש רמדאן המבורך בדמם של הילדים", המשיך סלאח, "ואם מי שרוצה הסבר יותר מורחב אז שישאל מה היה קורה לחלק מהילדים של אירופה, אשר דמם היה מתערבב בבצק של הלחם הקדוש. אלוהים גדול, האם זו דת? ככה אלוהים רוצה? אלוהים עוד יתמודד איתכם על מה שאתם עושים…".
יש הבדל מסוים, לאו דווקא פעוט, בין סחר בגופות וחלקי גופות ובין קבורה רשלנית. לא לעניין להגן על מי שבניגוד לכל ערך מוסרי וחוקי מסרב למסור מידע על גורל השבויים שבידיו.
1. בתור מי שהיה באחד הכוחות שהרכיבו את ההיתקלות שבה נהרג האדי נסראללה אני יכול להעיד שאף לא אחד בשטח ידע שמדובר בבנו של המחבל ,ומצד שני ברור שברגע שזה יתאים לו גדעון יקטר על זה שצה"ל משאיר גופות טירוריסטים בשטח במקום לכסות אותן בפרחים ולהדליק נר לידן.
2. כל עוד טירוריסטים שעצורים בישראל זכאים לראות נציגים של הצלב האדום וזכויותיהם נשמרות הרבה יותר מהמגיע לטירוריסטים – במאזן ההגינות אנחנו המובילים ובמיוחד לאור הנסיבות בהן אנו נלחמים מול חבורת צמאי דם שהקשר בין מלחמה בכיבוש למדיניות שלהם מיקרי בהחלט.
אולי תסביר לי החברה ראינה, מדוע בדיוק עליי להתייצב כעת, לצדו של קנאי-דת חומייניסטי וחשוך?
זה דבר אחד להפגין ולפעול, נגד דיכוי, אפליה ועוד וגם אני מסכימה, שזהו מאבק המשותף לנו ולאסלאמיסטים; זה דבר אחר לחלוטין, "להתייצב כאיש אחד" מאחורי הסתה דתית מעוררת-בחילה.
בין ראאד סלאח לממשלת ישראל, אני מוכנה שלא להביע תמיכה, בממשלת ישראל ואולי אף לומר, בשפה רפה, דבר או שניים נגד רדיפת-המוסלמים בארץ; אבל אל תצפי ממני, לצאת לרחובות ולהפגין למען אדם, שלו זה היה תלוי בו, היתה גופתי-שלי הערופה, מוטלת בכיכר-העיר; יש גבול.