שרון הגיב:

תודה, חזק. שם הסרט מלכתחילה מורה שלא כדאי להתקרב.

אירית הגיב:

סבבה. רק הסתייגות קטנה של אחת קשישה עם זכרון.
המצב שבו האשה שולטת בבית עדיף אלפי מונים על המצב המקובל ברוב העולם עדיין שבו גם בבית כל הזכויות הן לגבר, למשל במשטרי פוליגמיה, ומקומות אחרים. כדאי לשים דברים בפרספקטיבה הסטורית נכונה, זה לא גורע מהטיעון המרכזי שאני מסכימה לו.
בוא ניתן קרדיט להישג הראשון שעדיין לא התבסס והוא שליטת האשה לפחות בבית (כלומר, איסור פוליגמיה, שוויון זכויות רכושיות, זכויות חזקה על ילדים בזמן גירושין). משם נמשיך אל החירות והאופק. אך אין צורך לעוות את ההסטוריה לשם כך, כיון שאז עלולים לאבד הישגים חשובים מאד. הנה בארץ כבר יש החולקים על זכויות החזקה (ראה הדיון על חזקת הגיל הרך), ויש שהיו שמחים לחזור לימי שלטון בית הדין הרבני, ואפילו היתרי נישואין שניים ועגינות. שליטה בבית – סבבה ! ולאחר מכן, גם שוויון בחוץ. באירן למשל, אין לאשה שליטה בבית, לפחות בדין האישי, הגבר יכול לגרשה ממנו בצעד חד צדדי ואז הוא (!!) מקבל את הילדים והיא נותרת עירום ועריה. זה אומר, שגם בבית היא הולכת מתחת לשטיח.

את סתם מתפרצת לדלת פתוחה הגיב:

את באמת חושבת שמישהו מקוראי האתר הזה, חשב לראות סרט בשם "הדייט שתקע אותי"?
קהל היעד של הסרט והביקורת, נמצא ב nrg/ynet/nana
(איך התוכן הזה הגיע לפה בכלל?)

עמיחי לתמר אהרונסון הגיב:

ככה זה בהוליווד – האשה הנאהבת חייבת להיות יפה אחרת הצופה הממוצע חש דיסוננס שלא ניתן להשקיטו. ובאותה מידה כמובן חייב הגבר להקטין את כרסו, לשנס מותניו ולצאת לצוד תלוש משכורת חודשי.

באמת מתמיהה העובדה שטרחת לצפות בסרט הנושא שם כמו "הדייט שתקע אותי".
לא חבל מראש על 100 הדקות המבוזבזות?
או שמא רצית להיווכח האם משהו זז בהוליווד?

אני בד"כ הולך לפי נכלל הבא (אשר תקף גם במוזיקה): ככל שהשחקנים/זמרים נראים טוב יותר, כך הסרט/להקה גרועים יותר.
את רוצה סרט טוב? בחרי DVD שעל עטיפתו אין חתיכים וחתיכות, זה עובד כמעט תמיד.
יש כמובן יוצאים מן הכלל כמו Gattaca (סרט באמת נפלא) עם אומה תורמן ואיתן הוק.

עינב הגיב:

תמרוש היקרה!
כרגיל, תענוג לקרוא מה שאת כותבת, אבל אני חייבת לאמר שראיתי את הסרט הזה והוא ממש מעולה לדעתי. דבר ראשון נקרעתי מצחוק שמה כמה וכמה פעמים, ודבר שני גם הסיפור אהבה שהיה שם היה ממש חמוד. לסיכום – אני ממש אהבתי את הסרט, ואפילו מחזיקה עותק (צרוב, מטירת הכרמל…)בבית.
נשיקות מותק!

עופר הגיב:

כתבה נחמדה, אבל יש לי בעיה עם המשפט "הוא נראה רע, יהודי ושמנמן." זה נשמע קצת אנטישמי, גם אם זו היתה כוונתם של יוצרי הסרט. ובכלל, אולי אנחנו המכוערים והשמנמנים נקים תנועה פוליטית ונעשה מצעדי גאווה משלנו.
לאורית – חזקת הגיל הרך היא מיותרת לחלוטין ופוגעת בשוויון, וכיום היא נסיון לתקן עוול בעוול, ממש כמו אותה ניאו-גזענות שקרויה "העדפה מתקנת" על בסיס מוצא, מין או לאום.
אני לא חושב שעדיף בלי חזקות בכלל בעניין הזה, כלומר עדיף להחליף את חזקת הגיל הרך במה שקרוי "חזקת המטפל העיקרי", שהיא בעצם חזקה מוחלטת -במלים אחרות, גם אם לא היו חזקות בכלל קשה לי לחשוב על מקרה של גירושים שבו בית משפט לא יחליט שהילדים יהיו אצל ההורה שביצע את רוב הטיפול בהם לפני כן.

אציין ששם הסרט באנגלית הוא KNOCKED UP, כך שהשם שנתנו המפיצים בארץ הוא אולי תרגום חופשי אבל די נכון,

עופר לאירית הגיב:

כנראה שאת שכחת שמאז שנה א’ אמורים ללמוד עוד כמה דברים. ונכון שגם אם לא יהיו בעניין זה חזקות בכלל יווצר מצב בעייתי, אבל "חזקת המטפל העיקרי" נראית לי כנכונה יותר.ואגב, אני בעד העדפה מתקנת על בסיס מעמדי, כלומר לתת לאלה שבאמת אין להם.
ולמשפט יש מטרות לגיטימיות אחרות מלבד לעמוד תמיד לימין החלש (?).יש מצבים נוספים מלבד אנרכיה וחברה שוויונית לחלוטין.

לחיים ברעם – קשה לתרגם ביטויים בסלנג, אבל נראה לי שהתרגום שניתן מעביר את רוח הביטוי, למרות שכמובן יש אפשרויות אחרות לתרגם אותו.

ל"פמיניזם וזה" הגיב:

רצינו גם לחשוב פעם שמספיק להיות טוב ולפזר פרחים ואהבה. גילינו שזה לא ככה. במקום שיש חובות, צריכה להיות שליטה. אחרת זו עבדות.
האם את בעד ? האם יש אושר במצב של עבדות ?

אירית לעופר הגיב:

התכוונתי לתפקיד מערכת המשפט, לא תפקיד המדינה. ומבחינת ההתפתחות של המוסד הזה בעולם העתיק.
לגבי הטענות שלך על המצב בישראל של ניסיון לעקוף את המערכת הפוליטית דרך שימוש במשפט, זה סיפור אחר, שרחוק מכוונתי המקורית.
אם נחזור לדיני המשפחה, ובמיוחד חזקת הגיל הרך הנובעת מן המשפט העברי הקדום והתגלגלה עד עכשיו – הרי החזקה באה על רקע של עולם שבו הילד היה מיוחס לאביו, והאשה היתה סחורה בת חלוף. החזקה מונעת את המצב (שהיה שכיח) של נטילת הילד מאמו. צריך לקרוא אותו על הרקע שבו נוצר. ןאכן, חברות פגאניות או גם באסלאם למשל, האם היתה נטולת כל זיקה מחייבת לילד, אפשר היה להעביר את התינוק לטיפול של שפחה ולסלק את האמא וכולי. זה על רקע של פוליגמיה ומעמד משני של נשים כבני אדם. אני רק הזכרתי את זה, ואת המצב המקורי שממנו התחיל כל הסיפור, ואליו הוא עלול לחזור. (פה במדינה ובמרחב המזרח תיכוני).הצעתי לא לשכוח את ההשגים המקוריים בלהט המהפכנות…אני חושבת, אישית, שצריך לבנות על היסודות הקיימים ולא להחריבם מתוך מחשבה (אוטופית) שהכל השתנה עד כדי כך שההגנות מן העבר הפכו לנטל מפני חזון השויון.ואם מחליטים שזה כבר "סרח עודף" לעשות זאת תוך שיקול דעת עמוק. זה לא נעשה, כי יש נתק בין שכבה צרה ומסויימת שקובעת את החוקים ובין המצב בקרב הציבורים הרחבים.
–
באשר לנושא שאתה מעלה, אני נוטה להסכים כללית ש"אגודות הבגצים" כורתות את הענף עליו הן יושבות, והתוצאות – הרי הן בשטח. אבל, אגב, זה נעשה מתוך אותה בהילות, כלומר להשתמש בכל אמל"ח שאפשר לשים עליו את היד, כדי להשיג את המטרה המיידית, בלי להתחשב בתוצאות לטווח קצת יותר ארוך. אני זוכרת היטב את האופוריה סביב האישומים והחקירות של נתניהו (ההובלות של עמדי וכולי), ראשית ההזניה של המשפט הפלילי לטובת סיפוקים פוליטיים קצרי ראות ("דפקנו אותו"). נתניהו הריהו עוד עימנו, מאיים מתמיד, ואילו בינתיים אמון הציבור במערכת הפלילית צנח לאפס, וזיכה רק את העבריינים בפירות. כך גם עם ריבוי הבגצים הציבוריים עוקפי הפוליטיקה.
אבל זה כאמור דיון אחר.