"כמה כבר אפשר להיות מאושר בתור עובד ניקיון?" כמה כבר אפשר להיות מתנשא.
אני מבין שלכבודה(או כבודו הטקסט דו-מיני) אם המשכורת לא שש ספרתית האושר האישי אינו בר השגה.
אני גם מבין שהיא בוודאי לא התחתנה עם פועל(שכן כך יאבד הסיכוי לאושר) ובוודאי לא תסכים שאחד מילדיה ינהל קשר משמעותי עם פועל(שוב חורבן הסיכוי לאושר).
מדובר כאן על אדם שהחיים שלו לא היו טובים במיוחד – ולמרות כל הצרות והעוני שהיו לפניי כן – עכשיו עם המעט שלו הוא שמח .
איך אפשר להיות שמח בתור עובד ניקיון? אני הייתי שמח להיות עובד ניקיון מתישהו (בתור עבודה צדדית כי יש לי גם חלומות) רק כי זה מביא תועלת לציבור – לנקות את העיר , אפילו הייתי עושה את זה בחינם מדי פעם רק בשביל המטרה הזו .
אגב – ההורים שלי יחד משיגים גם משהו כמו בין 8 ל10 אלף בחודש . אנחנו משפחה של 5 אנשים והאמת – המצב שלהם לא פחות טוב משלנו אם לא יותר טוב .
3 משכורת מלאות והשכר הוא רק 9000 ש"ח?
הבנאדם יוצא מהבית בחמש וחצי בבוקר (מה שאומר שהוא מתעורר בערך בחמש) וגומר את העבודה (השנייה) באחד עשרה בלילה (ובטח מגיע הביתה בערך בשתים עשרה) וככה כל יום. איזה מין חיים אלו? חוץ מעבודה הוא לא יכול לעשות שום דבר במשך השבוע.
חוץ מהביטוי "עד כמה עובד ניקיון יכול להיות מאושר", מאמר חשוב מאוד.
כל עובד יכול להיות מאושר בשיטה שמאפשרת לו להיות מאושר, ושום עובד אינו מאושר בשיטה שבה הוא כלי ליצירת רווחים עבור המעביד.
חבל שהעיתונאית רותי סיני, שיש לה כמה קבלות חשובות בקידום מאבקי עובדים ומאבקים צודקים אחרים, נותנת יד לתעמולה שקרית למען תוכנית ויסקונסין.
יישר-כוח לאורנת טורין על דבריה.
אכן, מסתבר שרותי סיני, נפלה הפעם בפח שטמנו לה תועמלני והוגי תוכנית ויסקונסין הפסולה מכל וכל, המשבחים ומהללים את השיטה של "vעבדות המודרנית בת-זמננו", והגורסים, כנראה, שעבודה בשתי משרות מלאות [16 שעות ביממה 5 ימים בשבוע] בשכר עבדים, היא פאר ההישגים הסוציאליים והופכת את האדם העובד כך ל…"מאושר"!!!???
האם לא שמענו הבוקר ב"קול ישראל"[או אולי אוזני היטעוני] שמנכ"ל בנק הפועלים הנוכחי משתכר,לצרור נקוב, רק של… מליון שקל לחודש!!! [לעומת שכר של 9000 שקל בשלוש משרות מלאות של בני הזוג] – כשהוא מתרווח לו בכורסתו הנוחה ובחדרו המרווח והמחומם?
אגב, לא שמענו אף תגובה, מכל מקור שהוא, על היעדר פיצוי כלשהו על הידרסו של ברהנה אטשה ותביעתו הקנטרנית של המוסד לביטוח לאומי לתשלום אלפי שקלים?
אולי יואיל המוסד לביטוח לאומי להגיב? או שזוהי דרישה מופרזת מדי…
אפשר לחלק שבחים לכותבת מעלי שגם לי הכתבה נראתה תמוהה. לשאר המגיבים שלא מבינים את ההתנגדות של הכותבת: אין בעיה שחלק מהאנשים יתפרנסו מעבודות נקיון אבל יש בעיה שאדם משקיע 18 שעות מתוך 24 שעות ביממה בעבודה כדי לשרוד, ושלא לדבר על התחבורה הציבורית הגרועה.
במדינה מתוקנת שגם ישראל הייתה פעם לפחות ביחסי העבודה: אדם עובד בין 8-9 כש7-8 מקודשות לשינה, ושאר היממה לפעילות של פנאי.
האם חשבת מה קורה לילדיו של אותו עובד נקיון שאינם יכולים לראות אביהם, ואפילו לחוגים אין כסף?
לא ברור כנגד מי ומה יצאה קצפה של הגברת טורין.
נכון, עבודות נקיון הן לא מהמתגמלות והנעימות בשוק אבל כל עבודה מכבדת את בעליה. אלא אם כן אליבא דגברת טורין עדיף לשבת בבית ולקבל קצבת רעב.
על פניו, ואני כמובן לא מכיר אישית את ברהנה אטשה, נראה שהוא אינו משכיל ו\או בעל הכשרה מקצועית כלשהיא.
מה את רוצה ? לסדר לו משרה כמנכ"ל כור ? להשים אותו כמהנדס פיתוח באינטל ? אולי תפקיד בהסתדרות יתאים …
חבל שהאנרגיה בשמאל מתבזבזת על שטויות וטענות חסרות שחר כמו אלו המוזכרות בכתבה.
יש מספיק נושאים חשובים יותר להיאבק עליהם.
כמי שהיה מעורב מאוד בקמפיין נגד תכנית ויסקונסין, אני כמובן מחזק את דבריה החשובים של ארנת. כמי שמכיר את ארנת אני דוחה בשאט נפש את הביקורת הדבילית שהוטחה בה על-ידי כמה מרפי השכל הפוקדים את האתר המתדרדר הזה.
חשוב, ארנת, שמצאת זמן לכתוב את מה שכתבת. חבל רק שאת עדיין מתעקשת לשכנע את דרי אכסניית השמאל הכאילו-רדיקאלי אשר עסוקים ברומנטיזציה פרימיטיבית של פועלי נקיון (זה בדרך כלל מאפיין של מי שמעולם לא היה בסכנה של הזדקקות לעבודות שכאלה). עוד מעט גם יסבירו לנו שטוב שאנשים יסבלו כי ככה הם יהיו מהפכניים יותר או כי ככה הם ישלמו את המחיר הצודק של הכיבוש.
זה מאמר שכתב "אמיר שחר" איש שיווק ויחסי ציבור שקרא את הכתבה של רותי סיני והגיב עליה.
אני עשיתי פורוורד לכמה מחברי הטובים בשמאל וככה נולדה הטעות.
אבל למעט העובדה שבזמן האחרון אני יותר בענין של מרקים מאשר שניצלים, אני כאמור, מסכימה עם המסר.
הכתבה בהארץ היתה פטרונית ומכוערת ולכל מי ששמח לברך כאן על הפרוייקט הנדיב המאפשר לאתיופי המתואר להגשים את עצמו – – אני מאחלת לה ולו שיזכו גם הם לעבוד בניקיון 14 שעות ביממה ולהביא הביתה משכורת מכובדת כזאת
באיצטלה של מעין איזון בין סיפורים חיוביים ושליליים כתבת הארץ רותי סיני מייחצנת את ויסקונסין המשופצת של אלי ישי. האיש שהיום מתואר כמי שנאבק נגד התוכנית, שומע בסוף הכתבה שהתוכנית כיום רוככה לעומת התקופה שבה הוא נאבק בה באשקלון. מכבסה, מכבסה שנועדה לטהר את שמה של ויסקונסין ולשרת את הרחבת התוכנית לאזורים נוספים.
"כמה כבר אפשר להיות מאושר בתור עובד ניקיון?" כמה כבר אפשר להיות מתנשא.
אני מבין שלכבודה(או כבודו הטקסט דו-מיני) אם המשכורת לא שש ספרתית האושר האישי אינו בר השגה.
אני גם מבין שהיא בוודאי לא התחתנה עם פועל(שכן כך יאבד הסיכוי לאושר) ובוודאי לא תסכים שאחד מילדיה ינהל קשר משמעותי עם פועל(שוב חורבן הסיכוי לאושר).
מסתבר שמתחת לכל המלל הפרו-פועלי, אנטי ויסקונסי, מסתתרת פטרונות לבנה וטובה.
כניראה "מישהו" כאן לא הבין את הכוונה .
מדובר כאן על אדם שהחיים שלו לא היו טובים במיוחד – ולמרות כל הצרות והעוני שהיו לפניי כן – עכשיו עם המעט שלו הוא שמח .
איך אפשר להיות שמח בתור עובד ניקיון? אני הייתי שמח להיות עובד ניקיון מתישהו (בתור עבודה צדדית כי יש לי גם חלומות) רק כי זה מביא תועלת לציבור – לנקות את העיר , אפילו הייתי עושה את זה בחינם מדי פעם רק בשביל המטרה הזו .
אגב – ההורים שלי יחד משיגים גם משהו כמו בין 8 ל10 אלף בחודש . אנחנו משפחה של 5 אנשים והאמת – המצב שלהם לא פחות טוב משלנו אם לא יותר טוב .
3 משכורת מלאות והשכר הוא רק 9000 ש"ח?
הבנאדם יוצא מהבית בחמש וחצי בבוקר (מה שאומר שהוא מתעורר בערך בחמש) וגומר את העבודה (השנייה) באחד עשרה בלילה (ובטח מגיע הביתה בערך בשתים עשרה) וככה כל יום. איזה מין חיים אלו? חוץ מעבודה הוא לא יכול לעשות שום דבר במשך השבוע.
איפה מצאת שהטקסט הוא "דו-מיני" כלשונך? אני מצאתי רק את המילה "מתפרנס" שהוא פועל בהווה בלשון זכר…
חוץ מהביטוי "עד כמה עובד ניקיון יכול להיות מאושר", מאמר חשוב מאוד.
כל עובד יכול להיות מאושר בשיטה שמאפשרת לו להיות מאושר, ושום עובד אינו מאושר בשיטה שבה הוא כלי ליצירת רווחים עבור המעביד.
חבל שהעיתונאית רותי סיני, שיש לה כמה קבלות חשובות בקידום מאבקי עובדים ומאבקים צודקים אחרים, נותנת יד לתעמולה שקרית למען תוכנית ויסקונסין.
יישר-כוח לאורנת טורין על דבריה.
אכן, מסתבר שרותי סיני, נפלה הפעם בפח שטמנו לה תועמלני והוגי תוכנית ויסקונסין הפסולה מכל וכל, המשבחים ומהללים את השיטה של "vעבדות המודרנית בת-זמננו", והגורסים, כנראה, שעבודה בשתי משרות מלאות [16 שעות ביממה 5 ימים בשבוע] בשכר עבדים, היא פאר ההישגים הסוציאליים והופכת את האדם העובד כך ל…"מאושר"!!!???
האם לא שמענו הבוקר ב"קול ישראל"[או אולי אוזני היטעוני] שמנכ"ל בנק הפועלים הנוכחי משתכר,לצרור נקוב, רק של… מליון שקל לחודש!!! [לעומת שכר של 9000 שקל בשלוש משרות מלאות של בני הזוג] – כשהוא מתרווח לו בכורסתו הנוחה ובחדרו המרווח והמחומם?
אגב, לא שמענו אף תגובה, מכל מקור שהוא, על היעדר פיצוי כלשהו על הידרסו של ברהנה אטשה ותביעתו הקנטרנית של המוסד לביטוח לאומי לתשלום אלפי שקלים?
אולי יואיל המוסד לביטוח לאומי להגיב? או שזוהי דרישה מופרזת מדי…
אפשר לחלק שבחים לכותבת מעלי שגם לי הכתבה נראתה תמוהה. לשאר המגיבים שלא מבינים את ההתנגדות של הכותבת: אין בעיה שחלק מהאנשים יתפרנסו מעבודות נקיון אבל יש בעיה שאדם משקיע 18 שעות מתוך 24 שעות ביממה בעבודה כדי לשרוד, ושלא לדבר על התחבורה הציבורית הגרועה.
במדינה מתוקנת שגם ישראל הייתה פעם לפחות ביחסי העבודה: אדם עובד בין 8-9 כש7-8 מקודשות לשינה, ושאר היממה לפעילות של פנאי.
האם חשבת מה קורה לילדיו של אותו עובד נקיון שאינם יכולים לראות אביהם, ואפילו לחוגים אין כסף?
מה זאת אומרת איפה הטקסט הוא דו-מיני? מי כבר יכול להכין שניצלים לילדים? (לפחות בעיני חיים ו.)
לא ברור כנגד מי ומה יצאה קצפה של הגברת טורין.
נכון, עבודות נקיון הן לא מהמתגמלות והנעימות בשוק אבל כל עבודה מכבדת את בעליה. אלא אם כן אליבא דגברת טורין עדיף לשבת בבית ולקבל קצבת רעב.
על פניו, ואני כמובן לא מכיר אישית את ברהנה אטשה, נראה שהוא אינו משכיל ו\או בעל הכשרה מקצועית כלשהיא.
מה את רוצה ? לסדר לו משרה כמנכ"ל כור ? להשים אותו כמהנדס פיתוח באינטל ? אולי תפקיד בהסתדרות יתאים …
חבל שהאנרגיה בשמאל מתבזבזת על שטויות וטענות חסרות שחר כמו אלו המוזכרות בכתבה.
יש מספיק נושאים חשובים יותר להיאבק עליהם.
כמי שהיה מעורב מאוד בקמפיין נגד תכנית ויסקונסין, אני כמובן מחזק את דבריה החשובים של ארנת. כמי שמכיר את ארנת אני דוחה בשאט נפש את הביקורת הדבילית שהוטחה בה על-ידי כמה מרפי השכל הפוקדים את האתר המתדרדר הזה.
חשוב, ארנת, שמצאת זמן לכתוב את מה שכתבת. חבל רק שאת עדיין מתעקשת לשכנע את דרי אכסניית השמאל הכאילו-רדיקאלי אשר עסוקים ברומנטיזציה פרימיטיבית של פועלי נקיון (זה בדרך כלל מאפיין של מי שמעולם לא היה בסכנה של הזדקקות לעבודות שכאלה). עוד מעט גם יסבירו לנו שטוב שאנשים יסבלו כי ככה הם יהיו מהפכניים יותר או כי ככה הם ישלמו את המחיר הצודק של הכיבוש.
חברי היקרים, לא אני כתבתי את הטקסט
אבל אני חותמת על כל מילה.
זה מאמר שכתב "אמיר שחר" איש שיווק ויחסי ציבור שקרא את הכתבה של רותי סיני והגיב עליה.
אני עשיתי פורוורד לכמה מחברי הטובים בשמאל וככה נולדה הטעות.
אבל למעט העובדה שבזמן האחרון אני יותר בענין של מרקים מאשר שניצלים, אני כאמור, מסכימה עם המסר.
הכתבה בהארץ היתה פטרונית ומכוערת ולכל מי ששמח לברך כאן על הפרוייקט הנדיב המאפשר לאתיופי המתואר להגשים את עצמו – – אני מאחלת לה ולו שיזכו גם הם לעבוד בניקיון 14 שעות ביממה ולהביא הביתה משכורת מכובדת כזאת
על מה אתה מדבר, לכל הרוחות.
באיצטלה של מעין איזון בין סיפורים חיוביים ושליליים כתבת הארץ רותי סיני מייחצנת את ויסקונסין המשופצת של אלי ישי. האיש שהיום מתואר כמי שנאבק נגד התוכנית, שומע בסוף הכתבה שהתוכנית כיום רוככה לעומת התקופה שבה הוא נאבק בה באשקלון. מכבסה, מכבסה שנועדה לטהר את שמה של ויסקונסין ולשרת את הרחבת התוכנית לאזורים נוספים.