ביום ראשון השבוע זרק הפובליציסט בן-דרור ימיני מרה בסגן שר הביטחון מתן וילנאי, שדברי השטות שפלט גרמו "נזק הסברתי לישראל". המאמר של ימיני ב"מעריב" (אני מקווה שהעורכים החדשים יעמדו על טיבו של האיש) היה טיפוסי מאוד לכתיבתו בעשור האחרון. ביום שבו נהרגו עשרות בני אדם בעזה בפעולה תוקפנית של הממשלה (שסירבה להפסיק את ירי הטילים והקסאמים על אשקלון ועל שדרות באמצעות משא ומתן שהוצע לה) עסק ימיני בנושא החביב עליו: תדמיתה של ישראל בעולם והנזק המדיני שנגרם למדינה בגין התבטאויות של ישראלים. אבל הפעם נאלץ אפילו ימיני, שהדהירה הרוחנית והרעיונית שלו מהמרכז לשולי הימין היא מרשימה במיוחד, להודות שלא השמאלנים השנואים עליו גרמו הפעם למכה תדמיתית כה משמעותית לממסד הישראלי. דווקא וילנאי, מועמד בטוח לתפקיד הרמטכ"ל רק לפני שנים אחדות ועסקן מהוה ותמוה של מפלגת העבודה, חולל את המהומה ברחבי העולם. וילנאי, שאת כסילותו הוקעתי כאן לא פעם בעבר, הצהיר בסוף השבוע שהפלסטינים ממיטים על עצמם "שואה".
תועמלנים מהצד הפלסטיני הבינו שנפל לידיהם אוצר בלום, ובכלי התקשורת במערב מיחזרו את הסחורה הפגומה של סגן שר הביטחון. השימוש במונח הטעון "שואה" התפרש כאיום ישראלי על הפלסטינים בג’נוסייד. על רקע ההרג ההמוני בעזה, שלא פסח על נשים וילדים, הייתה מלאכתם של הפלסטינים קלה. וילנאי הוא נלעג, ואם הבוס שלו אהוד ברק היה באמת אדם מבריק כפי שטוענים מעריציו השוטים, הוא היה זורק את סגנו האומלל והעילג מכל המדרגות. אבל וילנאי הוא "אחד משלנו", ממש מאותו הכפר וחבר כבוד במועדון המפוקפק שאליו משתייך גם ברק עצמו. כנראה שזה יגן עליו לפי שעה.
הגלגל באמת מתהפך פה. בימי נעורי היה אחמד שוקיירי הדובר הראשי של הפלסטינים, גם כאשר ייצג באו"ם מדינות ערביות אחרות. שוקיירי נהג לאיים על ישראל, ולהצהיר בגלוי שמטרת חייו היא "לזרוק את היהודים לים". פעם נכחתי באסיפה מפלגתית שבמהלכה שאל מישהו את הדיפלומט הישראלי אבא אבן מדוע ישראל איננה הורגת את שוקיירי, שמאיים על חיינו בסגנון נאצי. המונח "חיסול" טרם חדר אז לאוצר המלים שלנו. האיש הטיח את הדברים בפני אבן בתקיפות רבה, כמעט בתוקפנות, ומתח מכוער התאכלס באולם. אבל אבן רק חייך ואמר שהוא לא מאמין ברצח בלי משפט ואז הוסיף: "מוטב שתבין ששוקיירי הוא נכס הסברתי ממדרגה ראשונה של ישראל. בזכות טיפשותו שומע העולם שוב ושוב על הכוונות הרצחניות כלפינו. לא נוכל לקנות הסברה יעילה כזאת בשום מחיר". השואל קצת נכלם, הנקהלים באולם צחקו קצת, והאווירה השתפרה ללא הכר. עולם אחר.
מאז שנת 1973, בעקבות תהליכים פוליטיים ואינטלקטואלים שפקדו את האליטות הפלסטיניות (בעיקר בגלות לבנון) לא דיברו שם על השמדה. פתרונות שונים עלו, השם "ישראל" יצא בהדרגה מהמירכאות, והמאבק הישראלי-פלסטיני נעשה יותר מתוחכם ומורכב. לאחרונה שמענו מהרבה פוליטיקאים פלסטינים שפעלו בשטחים הכבושים ששלטונות ישראל נהגו כלפיהם בהגינות יחסית כל זמן שהצהירו שלעולם לא יתפשרו עם המדינה הציונית. אבל כאשר החלו לפעול למען פתרון הגיוני בדרכי שלום, גורשו באכזריות או נאסרו.
לא היינו זקוקים לסרטים תיעודיים חדשים כדי לדעת שמדובר באמת צרופה. בתחילת שנות השמונים קיימנו קשרים ענפים עם מנהיגים בגדה כמו מוחמד מילחם (ראש עיריית חלחול) ופאהד קאווסמה (ראש עיריית חברון). שניהם גורשו מישראל באישון לילה (בניצוח "יונים" כמו עזר וייצמן ובנימין בן-אליעזר) מפני שדיברו על שלום ולא על מלחמת-נצח. אויב שאיננו רוצה שלום מעוניין שבצד השני יקננו אידיוטים כמו וילנאי או שוקיירי, ולא אנשים מתוחכמים יחסית כמו יאסר עבד-ראבו או יוסי ביילין. ימיני מ"מעריב", שבדרך כלל משמיץ אנשים כמונו, שלומניקים שנאבקים נגד הכיבוש גם בזירה הבינלאומית, מתפלץ מעצם העובדה שאיש ממסד משחק לידי האויב. אני יכול להבין את מר ימיני, שעושה כמיטב יכולתו (הלא מרשימה במיוחד) להילחם נגד עצם הצגת העובדות המרשיעות על התנהגותנו בשטחים קבל עולם. הוא רואה בעיניים כלות כיצד איש ממסד אולטימטיבי כמו וילנאי, גנרל ועסקן העבודה, עושה את העבודה ההסברתית למען הפלסטינים לא בכוונת מכוון, אלא מתוך טיפשות תהומית שמאפיינת אותו מאז ומעולם. לא האמת מעסיקה את ימיני וגם לא דמם השפוך של ילדי עזה, אלא רק "ההסברה".
כמה הבהרות נחוצות בימים רעים אלה: דמם של תושבי שדרות ואשקלון סמוק בעינינו לא פחות מזה של אנשי עזה. אישית, אני תומך בביקורי ההזדהות בשדרות או במכללת ספיר, ולא עולה בדעתי להסתיר את קירבתי הבסיסית ואת האמפתיה שלי כלפי בני עמי. עם זאת, רצח המוני של אזרחים בעזה, באמתלה של "מלחמה בטרור" הוא מעשה מתועב. אני לא חולק על כך רק מנקודות ראות של יעילות. זוהי זוועה מוסרית וגם איום על עתידם של ילדינו ונכדינו באזור הזה. לא ההפצצות ומעשי הטבח יבטיחו את הפסקת הירי על ישראל, אלא הנכונות שלנו לזנוח את רעיון העוועים של האדנות, לדבר עם חמאס ולהביא לרגיעה ממושכת בדרכי שלום. הפסקת אש אכן הוצעה לנו ודחינו אותה בבוז, ולכן ממשלת אהוד אולמרט היא האשמה העיקרית במתרחש בדרום הארץ.
התפקיד העיקרי של השמאל בארץ, במובן הכי רחב של המונח הזה, הוא לקדש מלחמה נגד הסירוב להידברות, בכל אמצעי חוקי ובכל מקום.
בניגוד לימיני הפטריוט הפחדן, שחושש ממה שיאמרו הגויים ולא ממה שיעשו היהודים, אני תומך ותיק ונלהב בהעתקת הקרב למען השלום מהזירה המקומית לזירה הבינלאומית. ימיני יכול להתנהג כמו יהודי מהגטו בזמן פוגרום ולהסתתר מתחת לשולחן, אבל אנחנו מעדיפים לומר בגלוי ובפרהסיה, גם באוזני קהל זר בחוץ לארץ, שיש ללחוץ על שני הצדדים כדי לאלץ אותם לשאת ולתת על שביתת נשק עד שתגיע השעה לתהליך שיוביל לשלום.
עם כל הכבוד למנטליות המסורתית של "אל תגידו בגת", אנחנו חייבים להכיר בתהליכים הגלובליים, גם אם הם מעוררים אצלנו התנגדות ואפילו דחייה. מה שקורה במזרח התיכון משפיע על שאר העולם, ואסור לנו להתעלם מדעת הקהל הנאורה. אנשים כמו ימיני מודעים לביקורת על ישראל דווקא בחוגים הנאורים, אבל סבורים משום-מה שניתן לתקן את מצב הדברים אם נטאטא את הזוועות שאנחנו מחוללים מתחת לשטיח. ההתחטאות והכזבים לא יעזרו לימיני וגם לא לכותבים שהתקרנפו כמו ירון לונדון, שדרש השבוע מאיתנו ל"התאכזר" לתושבי עזה במאמר מפלצתי ב"ידיעות אחרונות". הכול גלוי היום, אנשים בשטח מדווחים באמצעות האינטרנט, צוותי טלוויזיה מגיעים לכל מקום, ולאזרחים זרים יש זכות וגם אינטרס להתערב נגד פגיעות בזכויות האדם. לכן הדרך היחידה להנפיק הסברה טובה היא באמצעות מדיניות נכונה. שר ההסברה הגרמני יוזף גבלס מת בשנת 1945, וכיום לא ניתן להפריד בין מדיניות לבין תעמולה.
לדעתי מרצה באוקספורד שרוצה למנוע שפיכות דמים בעולם הוא בעל ברית רצוי, ואילו ישראלי שעושה הכול כדי שהמצב הנוכחי יימשך הוא יריב רעיוני קשה. זה נכון לא רק לגבי הימין הקיצוני והמתנחלים, אלא גם לגבי מתחסדים במרכז הלאומני, שתופסים כיום את רוב עמדות המפתח בממסד הישראלי. זירת המאבק בין שוחרי שלום לבין מחרחרי מלחמה (גם אם הם אינם מודעים לכך) קיימת לא רק כאן, אלא גם בבריטניה, בארצות הברית ובסקנדינביה. כך אנחנו רואים את עצמנו כאזרחי העולם, שבאופן טבעי מקיימים זיקה מיוחדת לבני עמם. המלחמה למען חייהם ורווחתם של תושבי דרום הארץ, והמאבק למען שלומם ורווחתם של העזתים, הם חלק מאותו מכלול. אם ילדי עזה לא יוכלו לישון בשקט, ושרי ממשלת ישראל יעדיפו חיסולים על הידברות, לא יהיה שקט גם בשדרות ובאשקלון. לכן עלינו לגייס את דעת הקהל העולמית לא נגד ישראל, אלא בעד השלום. מי שחושב שהמאבק למען השלום פוגע בישראל, ראוי בעיקר לרחמים.
אדוני סובל מקטרקט…
המרצה מאוקספורד לא באמת רוצה למנוע שפיכות דמים בעולם. הוא בעיקר רוצה לטפח את הדימוי שלו בעיני עצמו ובעיני קבוצת ההתייחסות שלו כ"הומניסט אוברסלי".
האסטרטגיה שלו, אי לכך, היא לשבת ביציע הבוטנים, להפריח המלצות ודרישות מבוססות על תיאוריות תלושות מהמציאות, להעביר ביקורת על העושים במלאכה, ולעשות מאמץ עילאי לא לעבור מעמדה של צופה לעמדה של שחקן.
במקרה שהוא כן דוחף אצבע לקלחת ומקדיח את התבשיל, לעולם לא יודה באחריות. תמיד יאשים את כל העולם ואישתו שלא סיפקו לו את החומרים והכלים האידאליים להוציא מנה ראויה למאכל אדם.
המרצה מאוקספורד לא מסוגל להכניס למוחו המוגבל שאת המנה צריך להכין מהחומרים והכלים הנתונים, לא מאלו שקיימים בדמיונו.
מחומוס וזעתר אפשר להכין מקסימום חומוס עם זעתר. אי אפשר להוציא ממנו בוייאבז, וגם לא סטייק טרטר. ובכדי להוציא מחומוס משהו אכיל צריך להתייחס אליו כמו אל חומוס, לא כמו אל דגים. מה לעשות.
מי שהוא אוויל מספיק להפקיד את המרצה מאוקספורד על הסירים, סופו למות ברעב, כי המקסימום שהנ"ל מסוגל להכין זה סלט אה-לה-נובל-קוויזין מקרעי דפים של ספר בישול עילי, ברוטב רוק וקיא, עם עיטורי מרה שחורה. מה שכן ההגשה תהיה אלגנטית.
שיהיה לכם בתיאבון – לך ולרב הטבחים מאוקספורד בתחפושת של שף ניקולאי…
המאמר הזה חזק אפילו בהשוואה למאמרי ברעם, שהוא בד"כ פובליציסט (מישהו יכול להצע לי מילה עברית?) מצטיין. אבל לשבח סתם זה לבזבז זמנו של הקורא, ויש לי גם משהו להוסיף: דומה כי יש קשר בין דברי ברעם ובין מאמרו של אפרים דוידי על התחזקות השמאל העקבי (במקור: רדיקלי) בגרמניה. לאחרונה אני חווה תחושה שגם אצלנו כבר עברה המטוטלת את נקודת השפל החזירית של הקפיטליזם, כמו גם את חברתה המיליטריסטית, וכי צעירים וצעירות רבים, שרק לפני שנים אחדות אמרו "שלום כתה א’" התבגרו להבנה יותר מציאותית ופחות שטופת מוח של הקונפליקט הישראלי פלסטיני והשפעתו על תהליכי ההתרוששות של שכבות אוכלוסיה רחבות. אין זו אינטואיציה חסרת פשר או משהו מיסטי אלא חוויה שניתן להסבירה ולנתחה. אך לא אעשה זאת, כי אני מאמין שרבים עוברים אותה חוויה ובמקום לנתח (בארכנות וללא הצלחה) אני מעדיף רק לציין את הופעתה. ובכן, הבא נשנס מותניים. לא לנצח יאכל העם הזה את שקרי הימין הלאומני, הן הדתי נוסח "יש"ע" והן החילוני נוסח אריה אלדד (שלעומת אביו שנחן בניצוץ של הומניות גדל פרא להיות בריון צמא דם). אולי באמת עוד לא אבדה תקוותנו?
פשעי המלחמה שלנו קובעים מה יהיה כוחו של החמאס. פשוט מאד (להשוואה, ב- 96 תמך בו מיעוט קטן בעת הפיגועים בישראל, וזאת על אף שהכיבוש התקיים בהחלט גם אז).
כך שאין צורך להיכנס לויכוח עם ישראלי כועס שיודע בדיוק מה החמאס רוצה.
ולמה חכם? קראו כתבה בנושא (עם צילום המדבר יותר מ-1001 מילים..)
— קישור —
וילנאי: "תהיה שואה בעזה". האם האיש טיפש, דהיינו, אסון להסברה הישראלית?
יש הסוברים שכן, שהאיש טיפש וגולם שמביא נזקים בפיו הגדול. אני סבור שלא, האיש חכם.
לחיים – שתי הערות:
1. הקטע שדיברת על כך שישראל התאכזרה לשוחרי שלום פלסטינים במן הפוך על הפוך דומה מאוד לסרט "סלאח שבתי", שבו מקבלים שיכון מגורים אחרי שלא רוצים אותו…
(שלא במפתיע בשני המקרים מדובר בערבים, פעם יהודים ופעם לא).
2. המאמר בכללותו מתאפיין בראיית עולם הדומה לזו של עמנואל לוינס, ולכן דומני שכדאי לבדוק את ההקבלות בין הפרטיקולריזם והאוניברסליזם שלך ושל לוינס.
אמת אוניברסלית.
לא קיימת במאמר זה, אלא אמת~? סלקטיבית המשרתת מטרה נקודתית וצרה של הכותב.
עובדתית הדברים נאמרו על ידי מתן וצוטטו על ידי ימיני,
כל השאר התגייסות חברים לחלץ את מתן מהצרה המטופשת.
לא הגון ולא הוגן.
אני חייב לציין שבכל יום שישי אני אץ רץ למעריב לקרוא את טורו של ימיני, אין קומדיה טובה מזו.
ימיני מצהיר שהסכנה הכי גדולה לציונות היא פתרון המדינה האחת, שלפי הגדרתו גם הימין וגם השמאל הקיצוני מובילים אליה.
אז לפי הניתוח הזה היית מצפה שימיני יסיק את המסקנה הפרקטית הטרויואלית- להצטרף לשלום עכשיו, לנצל את הבמה שיש לו בשביל להוקיע את המתנחלים, אבל לא, מר ימיני עסוק באובססיה מקרטיסטית והוא רודף כל איזה פוסט-מודרניסט זוטר שמשווה את ישראל לנאצים, זה כשהוא לא עסוק לפתח תורות גזעניות כלפי המוסלמים, מן הסתם בעיקר על סמך טורים שהוא קורא בהניו-יורק טיימס.
זאת אומרת, את מי שבאמת מובילים לשיטתו בפועל ממש למדינה אחת- המתנחלים, הוא מוקיע פה ושם ברמיזות רק כדי לצאת ידי חובה, אבל מי שאין להם שום השפעה על המציאות- כל מיני פרופסורים למיניהם, הוא תוקף בחמת זעם.
השבוע היה בידיעות אחרונות בעמודי הדעות טור מזעזע של איזה כלומניק צעיר (אם אני לא טועה בכור שמו) שהציע הצעה הומאנית (כמובן שצריכות להיות מרכאות, אבל הוא התכוון לכך בשיא הרצינות)- במקום לירות פגזים, צריך לרסס את הרצועה בגז מדמיע, לשפוך צבע אדום על מקורות הירי ("למה צבע אדום? כי אז שדרות תעלה לסדר היום העולמי…") ולהפעיל צופרים שיחרישו את אוזני הפליטים יומם וליל.
כלומר ההצעה ההומאנית (וגם אותו חלאה בטוח מן הסתם שמדובר בהצעה יעילה, אחרי זה הפליטים יתחננו לשלום…) היא להעביר סדרת עינויים שב"כניקיים למליון וחצי אנשים.
והשאלה סוציאליזם או ברבריות אף פעם לא התאימה יותר מאשר עכשיו.
כמה פעמים אנחנו אמורים להגיד לכם?
חמאס -לא- הציע הפסקת אש :
הטרור -לא- היה נפסק!
אני אסביר מה היה , חמאס יצא בכמה הצהרות שונות , הצהרה אחת למשל אמרה שחמאס מסכים להפסקת אש ל10 שנים בתנאי ש :
ישראל תיסוג מכל שטחי 67 , תוריד את המצור מעזה , תרשה את חזרתם של ה"פליטים" , ותכריז על ירושלים כבירת פלסטין .
כמובן שלזה ישראל לא תסכים לעולם (אפילו בהסכם שלום) אז הלאה :
הסכם אחר שרץ הוא הפסקת ירי הקסאם בעד הפסקת המצור והחיסולים . דובר של חמאס אמר שהארגון מעוניין בכך . אבל זמן קצר אחריי, הנייה מיד אמר שהם לא מסכימים על שום דבר כזה – אבל כמובן שבשמאל ממשיכים לטפח את ההצהרה הזאת כאילו היא מעולם לא התבטלה .
חוץ מזה – הג’יאהד האיסלאמי (שפועל גם בעזה) לא מסכים לשום הפסקת אש . ככה שאם הג’יאהד היה ממשיך לתקוף – לא היה עובר זמן רב עד שישראל הייתה מגיבה (ועל התגובה חמאס היה מצטרף , ושוב הפסקת האש הייתה נשברת) .
רק כדי לבהיר מה זה הודנא : זו הפסקת אש בלי התחייבות למקסימום 10 שנים תוך התחמשות מחדש .
עוד דבר : כבר ניסינו!
אחת מהפסקות האש העדכניות ביותר :
בנובמבר 2006 הגענו להפסקת אש עם חמאס . התנאי הוא הפסקת החיסולים , והתנאי מצד ישראל הוא הפסקת ירי הקסאמים . אבל תוך זמן קצר הירי התחדש , ונוספו גם רקטות לטווח ארוך , וישראל שמרה על איפוק ולא חזרה למדיניות החיסולים . עד שאזרחים התחילו להפצע וצה"ל החל בחיסול חוליות משגרי קסאמים
כפי שאפשר לקרוא כאן
— קישור —
כמובן שחמאס החל לטפח את השקר שירי הקסאמים שבא לאחר מכן בא רק בתגובה לחיסולי החוליות . לא עבר זמן לאחר מכן (אחריי שכבר מעל ל400 רקטות נורו לעבר ישראל) וישראל החלה לבצע חיסולים ממוקדים והחמאס אמר שזהו "הפסקת האש הסתיימה" . אבל מה שהכי גרוע – זה שכאן בשמאל , מאמינים שחמאס חזר לתקוף רק אחריי אותה תקרית בכפר כנא , כשאולמרט נשא לארצות הברית .תוך התעלמות מוחלטת ממאות הקסאמים ששוגרו לעבר ישראל (שלא לדבר על מסתנני טרור) בכל החודשים לפניי כן .
כבר ברור מאליו שהאינטרס של החמאס בהפסקת אש הוא לא להביא שקט או שלום . אלא להתחזק ולהתחיל בגל תקיפות חדש על ישראל (בו ידם על העליונה) וכל פעם שישראל מגיבה והלחץ על חמאס גובר – הם פתאום רוצים הפסקת אש .
מספיק לשקר עלינו . לא ישראל היא זאת שמפרה הפסקות אש – אין לישראל שום עניין לחזור לתקוף בזמן תקופה של שקט בה היא אינה מאויימת . אין שום טעם בהפסקת אש – לתת להם להתחזק , לירות ולבכות . ולדרוש שוב הפסקתא ש שהם יפרו תוך זמן קצר .
כאן מתחיל וניגמר מעגל הדמים .
נסיון שלישי –
(לצנזור – אם יש בתגובה משהו שנוגד את כללי האתר לדעתך, אתה יכול לצנזר את הקטע שנראה לך לא לגיטימי, או להגיב עליו. למה לצנזר את כל התגובה? )
אם אתה תיכוניסט, או בתחילת שנות העשרים, כפי שנדמה, גיא בכור מבוגר ממך ביותר מעשרים וחמש שנה, ועשה בחייו אי אלו דברים. גם אם דעותיו אינן מוצאות חן בעיניך, לקרוא לו "כלומניק" מעיד יותר על בורות ואפסות הכותב, מאשר על בכור.
בעניין האובססיה של דרור ימיני –
השמאל הרדיקאלי בארץ (כנראה גם בחו"ל) הגיע למסקנה שאין בכוחו להשפיע על דעת הקהל המקומית – וגם לא על ההנהגות הזרות – בהצגת דברים כהווייתם (מן הסתם כי הקהל המקומי וההנהגות הזרות מכירים את הדברים כהווייתם בעצמם, מספיק בכדי לא לקנות את תמונת השחור לבן שהשמאל הרדיקאלי מנסה לצייר), לכן הוא נוקט באסטרטגיה ארוכת טווח של הכפשה ודמוניזציה של ישראל בדעת הקהל העולמית, במטרה לייצר גל עממי של שנאה שילחץ את ההנהגות לשנות מדיניות ולבודד את ישראל מכל השותפות הנוכחיות שלה.
ההסתה מתנהלת בהצלחה אדירה בתקשורת הערבית כשאל-ג’אזירה (בערבית. הרשת האנגלית שלהם זה סיפור אחר לגמרי) מובילה את הגל. היא מיועדת לייצר לחץ על ההנהגות הערביות והמוסלמיות הפרו-מערביות.
והיא מתחילה לתפוס תאוצה במדיה המערבית, כשחלק מהתקשורת הבריטית מוביל את הקו האנטי ישראלי, ביחד עם אמצעי תקשורת "שמאליים" באירופה וארה"ב.
הפוסט-מודרניסט הזוטר כשלעצמו הוא חסר חשיבות. הוא מעורר דאגה כשהוא מצליח – בשיתוף פעולה עם אנשי שוליים מדוגמות אחרות (שאלו את עצמכם מה יש לדייויד דיוק ולנורמן פינקלשטיין במשותף, ומה מחפשים השניים אצל חיזבאללה) – לתעל רגשות של שנאה ותסכול נגד מטרה מסויימת אצל קהלים רחבים, על ידי הסתה קבועה.
מים שמטפטפים על אבן מספיק זמן סופם לעשות חור.
סביר להניח שמי שמשתתף במאמצים האלו מאמין בכל ליבו שהוא עושה את זה למען מטרה טובה. המטרה מקדשת את האמצעים, אפשר לומר.
היה ראוי שאנשים עם יומרה שמאלית יבינו שהם משחקים באש כשהם עושים מניפולציות בדחפים אטוויסטיים של "ההמון". יש מספיק דוגמאות הסטוריות, אפילו קרובות יחסית, לתוצאות של משחקים דומים.
אי אפשר לרכב על גב הנמר.
ואנא, חיסכו מכולנו את ההצטדקות הנלעגת "אנחנו רק חושפים את האמת".
עובדה שמוצגת בצורה דיספרופורצינאלית ונטולת הקשר היא לא "אמת" אלא שקר מתוחכם. חצי אמת היא לא "אמת" אלא הונאה והטעיה מכוונת.
גם הטענה "אני עושה רק את החשיפה, ואין לי אחריות על מה שאחרים עושים אתה" לא מתקבלת. לא אחרי שראיתם באופן עקבי וברור שאינו משתמע שלתי פנים מה אחרים עושים אתה, ולאיזו מטרה.
למען הסר ספק – כל מי שטוען שמעשיו מכוונים ל"תיקון" היה צריך כבר, אם היה לו אפס קצהו של יושר עצמי, לדעת שהוא משתף פעולה עם מי שמטרתו לא לתקן אלא להרוס עד היסוד. הוא גם יהיה חייב להודות מתישהו בפני עצמו שאין לו שליטה בתהליך.
לא תגידו אחר כך "אני רק הדלקתי גפרור להדליק תנור חימום, לא התכוונתי לשרוף את כל הבית".
אין מדליקים גפרור בחדר שאווירו רווי אדי דלק, חברים. אפילו ילד קטן יודע את זה.
כל האחריות המוסרית עליכם.
האם יש מצב שהמגיב "תגובה ללנין" הוא ימיני בכבודו ובעצמו?
כל האחריות המוסרית עלינו, לפחות עליי.
ממשלת ישראל מפרה את החוק הבינלאומי, וחלק מהמאבק, בעיקר בכיבוש וגם בשאר הפשעים הנובעים מהאידיאולוגיה הציונית, מחייב בין השאר מערכה בינלאומית להוקעתה ולבידודה של המדינה המבצעת אותם, כמו במאבק באפרטהייד שכבר בוטל.
ברור שמי שתומך בפשעי ישראל הם הגורמים השמרנים, הימניים, הגזענים והנאו-ליברלים (וגם האנטישמים המוסווים ואפילו הגלויים), כמו הרוב המכריע של הימין האירופי הקיצוני והאוונגליסטים הנוצרים
ומי שמתנגד להם הם הגורמים המתקדמים, הסוציאליסטים והאנטי-קולוניאליים.
אני צריך להתנצל? אני צריך להצטדק? אחרי שהמתנחלים מקבלים הון תועפות מכל מיני מיסיונרים מופרעים?
אני לא מדליק גפרורים ולא מספק מידע. המידע ידוע בעולם (מסתירים אותו רק מישראלים), אני רק אומר לבעלי המצפון: הסיקו את המסקנות המתבקשות מהמידע הזה! כל האחריות המוסרית עליכם!
נו באמת – אז מה אתה בעצם אומר? או שישראל לא תתקוף בכלל (כדי להמנע מ"פשעי מלחמה") ותסבול בשקט "רק" מכמה עשרות או מאות פיגועים בשנה . -או- שישראל תתקוף בחזרה , מה שיגביר את הפיגועים?
שאני אבין , ממתי חמאס הם אלה שידם על העליונה והם אלה שקובעים את התנאים?
זאת נתינת לגיטימציה לטרור . כאילו הוא בסדר (להזכירך – זו פגיעה באזרחים , והרג ללא משפט של חיילים) כל עוד הוא מידתי .
שלא לדבר על כך שזה מטעה , כי עובדה : ב2007 הלחימה נגד הטרור הייתה לא קלה . נמנעו מאות פיגועים . חוסלו המון פעילים ובכירים של החמאס , גדודי אל קאצה , ג’יאהד , פ"תח . הועלה גם הלחץ בחלק מהמחסומים . וכל זה בטוח הוסיף לסבלם של הפלסטינאים (שלא לדבר על כך שזה בטח מבחינתכם פשעי מלחמה) אבל -יחסית זו הייתה אחת השנים הבטוחות בישראל .
עוד דבר , לפניי שחמאס נבחר לא היה לפופלאריות הזאת כוח כמו שהיה כשפינו את עזה . ההשוואה היא בין תמיכה בחמאס – או באחת מהמון קבוצות קיצוניות אחרות . שחמאס לא עוצר מלבצע פיגועים גם היום כמובן .
אגב , פינוי עזה (גם מאזאחים וגם מחיילים) היה אות לשלום , אבל במקום לקחת אותו כאחד הפלסטינים ניצלו אותו כחולשה והמשיכו בטרור שלהם על ישראל משם (המקום נהפך במהרה גם למקור רוב הטרור על ישראל). וזה שהם לא קיבלו -כל- מה שהם רצו , לא נותן להם זכות לעשות את זה . יש דברים שאי אפשר להשיג ויש דברים שאפשר היה להשיג על ידי הידברות . הם בחרו בטרור במקום .
מה שאני כועס עליו זה על עיוות האמת . שישראל היא הצד התוקפן , שאם ישראל לא הייתה תקופת והייתה מושגת הפסקת אש , הטרור היה נפסק (משהו שעל ידי הסטוריה לא רחקוה , הוכחתי אחרת) מה שאני כועס עליו זה מתן הלגיטימציה הזאת לטרור , שלא לדבר על תמיכה במטרה שהוא רוצה להשיג . תוך ניסיון מניעת ישראל להגיב מפחד על חייהם של הפלסטינים – שדמם אינו אדום יותר מדם של אף אזרח ישראלי שנרצח בעוד פעולת "התנגדות" .
הלוואי והיית כל כך נלהב להוקיע ולבודד את הגורמים הפלסטינים שמפירים את החוק הבינלאומי וגו’. אין לך אפילו יומרה לאובייקטיביות, אה?
אפשר להבין מעמדתך שאם הימין האוונגליסטי תומך בפשעי ישראל, חובה על השמאל הפונדמנטליסטי לתמוך בפשעי הפלסטינים, במיוחד באלו הנובעים מהאידאולוגיה האיסלאמיסטית, למען האיזון?
אם היית מוריד את הפילטרים מהעיניים היית שם לב למשהו מעניין –
הימין האוונגלי לא באמת תומך בישראל, הוא סתם אנטי מוסלמי. ואילו השמאל הרדיקאלי לא תומך באמת בפלסטינים, הוא סתם אנטי-ישראלי (סובלימציה פוסט מלחמת העולם לאנטישמיות).
זה מלמד משהו על המוטיבציה האמיתית של אנשי האנטי למיניהם.
בשנות השישים היתה ססמא נאיבית – כל מה שאתה צריך זו אהבה.
כנראה שבעידן הפוסט נאיבי כל מה שהומניסט אותנטי צריך זו שנאה תהומית. אני שונא, משמע אני קיים.
ללנין – לימיני יש קהל מספיק רחב במעריב וב NRG. למה לו לבזבז מזמנו על הגדה השמאלית?
את חיים ברעם אפשר להבין – הקהל הטבעי של הגדה הוא פחות או יותר קבוצת ההתייחסות שלו, אבל ימיני??? בזמנים שהוא עוד החזיק מעצמו שמאל, הוא היה באזור של השמאל הציוני, אף פעם לא בשמאל הרדיקאלי.
1 האם תעזר בגורמים אנטישמים וניאו נאצים ?
כיצד תזהה אותם ?
האם אתה מודע לכך שאתה פוגע גם ביהדות העולם ומגביר אנטישמיות ?
2 האם החלטתך להעזר בגורמי חוץ קשורה להחלטה לקלקל לישראל את חגיגות ה-60 ?
בינתיים אני רק עוקב אחרי הוויכוח ורושם לעצמי כמה נקודות חשובות. אלא שעלי להגיב מיד על הערתו של המגיב "ליובל", בדבר קבוצת ההתייחסות שלי.
כדאי לו להבין שמאות הטורים שהופיעו כאן התפרסמו, כולם, בשבועון הירושלמי "כל העיר". לטעמי, גם תושבי ירושלים הם קבוצת ההתייחסות שלי וגם קוראי הגדה. אין צורך לפרט על המרקם האנושי בעירי, ובכל זאת הטור הזה נקרא שם על ידי אלפים רבים כבר 23 שנים. כמובן שלא שיכנעתי את תושבי ירושלים, העיר הכי ימנית וחרדית בארץ. אבל ייתכן שקוראים מסויימים הפנימו לאורך השנים נקודה כזו או אחרת, או התחילו לאמץ מונחים פוליטיים שהיו זרים להם קודם לכן, וגם זו תמורה כלשהי עבור המאמץ.
בעניין וילנאי צודק חיים ברעם בהחלט. הוא לא חכם מספיק להיות סגן שר הביטחון. האמירה שלו שיחקה לידי המוסלמים והלבינה את השמוש הנלוז במושג ‘שואה’. אין ספק שהדמגוגיה הפלסטינית תעשה מזה עוד מטעמים, כיאה לתועמלנים וקונספירטורים איכותיים.
טוען חיים ברעם: "מאז שנת 1973, בעקבות תהליכים פוליטיים ואינטלקטואלים שפקדו את האליטות הפלסטיניות (בעיקר בגלות לבנון) לא דיברו שם על השמדה." למען האמת ערפאת והנהגת אש"פ קיבלו אז החלטה אסטרטגית לשנות את מדיניות ההתמודדות מול ישראל. ממדיניות של מלחמה עד השמדה הם עברו ל"מדיניות השלבים" כלומר, כירסומה של ישראל מבחוץ ומבפנים בתהליך מדורג של הפעלת שוט הטרור לצד ובדירוג לגזר המום המדיני. יעדם לא השתנה כפי ששמענו וקראנו מאז את שלל הצהרות מנהיגיהם, פעילות הטרור השיטתית שלהם, נוסח האמנה הפלסטינית ומציאות חיינו. אנחנו חייבים להכיר במציאות הזאת גם אם אנחנו רוצים באמת לעשות שלום.
למקשה הקושיות,
1. לא אעזר באף גורם אנטישמי או גזעני. אני ישראל ויהודי, וזה מאפשר לי להיות גם אזרח העולם ואינטרנציונליסט. אשתדל להשתמש בתבונתי ובניסיוני כדי לזהות אנשים כאלה, ואם אתקשה אפנה אליך לעזרה.
2.לא רק שאינני פוגע ביהדות העולם, אלא שאנשים כמוני מהווים נכס להמוני האנשים הנאורים הכלולים בהגדרה הזאת. כל הופעה של אנשים כמוני בחוץ לארץ פוגעת באנטישמים ובאנטישמיות.
3.חלילה. לא מדובר בתעמולה אנטי ישראלית אלא במאבק נגד הכיבוש, הדיכוי והטרור. אני חי במדינה בדיוק כמוך, ורואה בכל מאבק למען השלום את המעשה הפטריוטי האולטימטיבי.
נתקלתי באתר מדהים, נציג נפלא של אויבי העובדים-
capitalism.co.il
חיים ברעם כותב בגאווה על נסיונותיו לערב את הקהילה הבינלאומית לקידום עמדותיו הפוליטיות בישראל דרך לחץ עליה. ראוי להבהיר מדוע מדובר בצעד נבזי ביותר:
ראשית, השיטה הדמוקרטית משמעה שרוב אזרחי המדינה קובע את מדיניותה. ברעם וחבריו לא מסוגלים לשכנע את הרוב ולכן הם פונים לעקיפת הדמוקרטיה ולנסות לכפות על הרוב את דעתם דרך הקהילה הבינלאומית.
מעבר לכך, תושבי ישראל ולא תושבי דנמרק או צרפת או וויאומינג הם שישאו בתוצאות של מדיניות ישראלית זו או אחרת ולכן תושבי ישראל, הם לבדם, צריכים לקבוע מה תהיה המדיניות. רוב תושבי ישראל חוששים מצעדים מסויימים אבל ברעם רוצה לכפות זאת עליהם ולאלת אותם לקחת סיכונים. טוב, ברעם וחבריו ממילא יודעים טוב מהרוב הגזען והנבער מה טוב עבורו…
ולקינוח, בשל אותו עיקרון של זכות השפעה רק למי שיסבול ישירות מתוצאות כישלון המדיניות שהוא מקדם, יש להציע שברעם וחבריו יחשפו אם יש להם אזרחות זרה ואם הם מתכוונים לעשות בה שימוש ביום שבו הפסקת אש בגדה ובעזה שהושגה בעזרתם האדיבה תוביל לירי טילים על מרכז הארץ. פשוט, לרוב האזרחים הפשוטים ברמת גן ובבנתניה אין אזרחות זרה כזאת לבנות אליה.
אף אחד לא מטיל ספק ברצונך לשלום
גם קשריך עם דמויות בלייבור ידועים
אז מה קרה שיצאת בהצהרה מאיימת כזו ?
מה חידשת פה ?
ולמה הפרופסור באוקוספורד יצליח
כאשר כל היוניון התקפל במכת הנגד של
הציונים בארה"ב כנגד החרם האקדמי ?
ציטוט: הקטע שדיברת על כך שישראל התאכזרה לשוחרי שלום פלסטינים במן הפוך על הפוך דומה מאוד לסרט "סלאח שבתי", שבו מקבלים שיכון מגורים אחרי שלא רוצים אותו…
(שלא מי במפתיע בשני המקרים מדובר בערבים, פעם יהודים ופעם לא).
הוכחה לחשיבה הרווחת של ה"שמאל" הישראלי, שלא מזהה הבדלים תרבותיים אלמנטריים בין שני הדתות ומשייך כל שמוצאו "שמי" ועברי לעם הערבי, גם שהכוונה טובה (התנשאות במקום גזענות).רוב השמאלנים הכי רדיקאלים מממוצא "אשכנזי" מעניין למה?
דבר שני אני לא מאמין על באמת שאתם כואבים את המוות של הפלסטינאים בצד השני, הסיבה שאתם לא שייכים לקבוצה הזו, אתם פשוט מנסים ל"חנך" את העם לחשוב בצורה שלכם שלפי דעתכם, היא הצורה הכי מתקדמת ומודרנית, העם היהודי לא טיפש, אין לנו שום רצון בחיקוי מלאכותי ועלוב של דרכי המערב, אנחנו לא אנשיו ומי שמרגיש שהוא קרוב למערב אז יחזור לאירופה ויחיה שם. אנחנו במלחמה,תנו לנו להילחם בשקט, אחרי כל מלחמה באה פריחה, כמו במלחמת העולם השנייה , תנו לאזור הזה להתפתח בשקט וללמוד את הלקח שלו, אתם לא יכולים להילחם נגד ההיסטוריה וההתפתחות האנושית התרבותית באזור הזה, מקסימום רק לעכב את היתפתחותו התרבותית לאחר מאות שנים של מלחמות דת ותרבות בין שבטי אדם שונים, האיסלאם עצמו הוא פיתוח מאוחר וטואליטרי של היהדות, דבר שאתם עצמכם לא הסכלתם להפנים ומה שבן דרור ימיני הבין מזמן. לסיכום שכל אחד יתעמק על באמת בסיבות שבהם הוא בוחר בדעה כזו או אחרת, לפעמים ההומיניסט הכי גדול יהפוך לכזה רק מהסיבות הכי אגואיסטיות וחנפניות ולפעמים כי חסרים לו שורשים יהודים או אפילו שמיים במזרח התיכון, לכן הפלסטינאים "שלכם" מועפים מכל מדינה אחרת בארצות ערב, הם אפילו לא נחשבים לערבים, אלא לערב רב, לכן שלחו להם מנהיגים ערביים מבחוץ שישלטו בהם, מעין ניסיון שחצני ומתנשא, מזכיר טיפה את הניסיון של השמאל ל"חנך" אותנו, אח"כ אתם לא מבינים מאיפה הדחייה של רוב הציבור אלכם ולא זה לא בגלל שאתם כל כך "רגישים", זה נובע מההתנשאות הזרה שלכם
שוקיירי לא היה אידיוט
כדי לגייס את ההמונים אתה חייב לדבר בשפתם
ההמונים במדינות ערב חונכו למלחמה בישראל
ומי שידבר איתם על שלום ירצח
מכאן גם עולה חשד עמוק
לכונות השלום של דוברים ערביים למיניהם
בכל מקרה מושג השלום שונה אצל הערבים מאשר
אצל אנשי השמאל
ואנשי השמאל הם מיעוט בטל בשישים במדינות
ערב ואצל הפלשתינים
האם זה רק במקרה שהאקרוסטיכון בהודעתך הוא "אגאמולכה"? והמבין יבין.
שני המשת’פים ימיני בן דרור וגיא בכור בחרו בשיטה הישנה היעילה כל כך לקידום עצמם.
וזו הדרך של אימוץ תורת השליט תוך הבאתה לקיצוניות רצחנית וכך מרפקו את דרכם מהשוליים למרכז שיטה שהגיעה לשיא טיפוחה ע’י קצב ושיטרית.
מן הראוי לחשוף את שיטחיותם של השניים שבמסע קידומם האישי חוטאים לכללי ההגינות האינטלקטואלית , זה בהשתלחותו המק-ארתיסטית בכל מי שאינו "הולך בתלם" וזה המציע הצעות נאציות של ענישות קולקטיביות כמסווה לחוסר מדיניות ופתרון לקונפליקט…בחורבן הציונות ננוחם