רון הגיב:

בקופי טו גו מדובר ב 50 עובדים ולא ב 20 כפי שכתבו פה חלק מהמגיבים
קופי טו גו פועל תחת "כוח לעובדים".
שהוא ארגון עובדים דמוקרטי.

מי שרוצה לפעול במסגרת ההסתדרות שיהנה. רק שיזכור שהוא אחראי בעצם שיתוף הפעולה שלו לחיזוק גוף הנעדר לחלוטין דמוקרטיה פנימית, ובעקפין הוא מסייע גם להלבנת עוולות ההסתדרות של עייני. ועוולות אלו רבות, רבות מאוד.

כמו כן היה פה ניצול ציני של 10 עובדים ששבתו עבור 200 עובדים אדישים וזאת בלי שמשהו שאל את אותם עשרה עובדים אם הם יודעים שכל מטרת השביתה אינה שיפור תנאי עבודתם ושכרם אלא מתן אפשרות לעייני וחבריו להגיד ש "הנה נחתם הסכם קיבוצי ראשון ברשת בתי קפה ע"י ההסתדרות הכללית".

אבי הגיב:

חלק מהתנאים הם פשוט מה שכבר מגיע בחוק:החזרי נסיעות, תשלום על שבת, שעות נוספות, דמי הבראה, חופשה ומחלה.

יובל ד. ש. // בקופי טו גו אין הסכם קיבוצי הגיב:

לפני הכל: כל הכבוד לאלון-לי ולעובדים בקופי-בין!

המלצריות בקופי טו גו לא חתמו על הסכם קיבוצי, אלא על הסכם לסיום שביתה, לפיו יקבלו לידיהן את רוב הטיפים שעד אז נלקחו מהן. זהו הישג מרשים בזכות עצמו, בעיקר בגלל שלא נגרם נזק לשובתות בעקבות השביתה, אבל זה אינו הסכם קיבוצי.

דוד החפש /כל הכבוד הגיב:

אלון גרין הוא אולי האור בקצה המנהרה, אבל תכלס רק שינוי כוללני וגדול מצד הכנסת דרך הקלפי. ואת השינוי הגדול יותר נעשה אנו כשנקנה בחנויות הקטנות ולא ברשתות ,ואת השינוי הקטן הזה נרגיש בכיס (מחירם של מוצרים בעסקים הקטנים זול מן הרשתות למעט במוצרי מזון)ולהפחית את המס על עסקים קטנים ולהגדיל את המס על חברות בע"מ.

יואב לוי הגיב:

ברכותיי. הסכם קיבוצי לכלל עובדי הרשת זהו דבר מבורך.
אמנם מרבית התנאים שפורטו כאן אמורים להתקיים ממילא, מאחר וזהו החוק במדינה, אבל הכרה של הרשת בועד והתחייבות שלא להפריע לשאר העובדים להתארגן, זה דבר חשוב.

אני קורא להסתדרות להפריש כספים מקרן השביתות שלהם, אל עובדי הקופי בין ששבתו, בגין ימי השביתה שנמשכו שבועות מספר.

אבל רון הגיב:

באמת נחתם הסכם קיבוצי ראשון ברשת בתי הקפה על ידי ההסתדרות הכללית.

לששתין הגיב:

אמירתי כאן אישית. ששתין, שמחתי לראות את שמך. מיליטנטית לזכויות עובדים כתמיד. אני זוכר אותך מסוף שנות ה-80. פיזיוטרפיסטית מוערכת בבי"ח בחדרה. היו בך דברים שניראו לי אניגמטיים כלפי, אבל הערכתי את רוחך הנחרצת.

חילקנו פעם פמפלטים של ר"ץ בבחירות המוניציפליות, וזה היה הוילות בהרצליה פיתוח, כאשר כמעט בכל חצר היה כלב טרף עתיר נביחות – בעזרת אלו קיוותה הבורגנות הגבוהה לקפד את זעם העשוקים לממדי ניפחדות פיזית פשוטה לגורל הצוואר, הצוואר הזה, יעדו הברור של כלב הדם.

התנהגות הכלבים הללו היתה אחידה, הנביחות, הזינוק, המאבק הגורלי בשרשרת במטרה להגיע לצוואר הניכסף, והמחשבה שהעסיקה את מוחי היתה, מה אם יהיה גם אחד לא קשור, או כזה אורב ומזנק לפתע כשהשרשרת מספיק ארוכה הפעם לסיפוק תאוותו נוזלת הריר, מחשבות כאלה. אחרי זה אני זוכר שאמרתי לעצמי שלא אעסוק יותר בפוליטיקה מוניציפאלית…
אהבת חתולים, כמוני, והיית מעודדת את חתולך במרץ לתפוס בפיו המעוצב והחינני, הבנוי לתלפיות כמו אצל נמר בזעיר אנפין, איזה ג’וק שחרחר ובעל מידות שחלף לו.

מיכאל שרון

טלפון 077-2002336 אם פעם תרצי לדבר עם קשיש מקריח לאחר שני התקפי לב, בן 58. אבל עדיין פי נוטף מרגליות לפעמים בשיחה טלפונית.

אלון-לי גרין הגיב:

היי כולם,
קודם כל תודה רבה על התמיכה גם לפני גם בזמן וגם אחרי המאבק.
שנית הייתי רוצה להתייחס לכמה מן הערות והדברים שנאמרו כאן.
לגביי הסכם – לדעתי אחד ההשגים הגדולים של ההסדר הוא ההסדר עצמו. נכון שחלק ניכר מסעיפי ההסכם הם בעצם זכויות המוקנות לנו כעובדים על פי חוק. אך מי שמכיר רק קצת את ענף המלצרות יודע שגם את הזכויות האלו, שמגיעות לנו בלי שום קשר לכלום, רוב העובדים לא מקבלים. גם אנחנו בקופי בין לא קיבלנו את זכויות אלו לפני ההסכם, כך שיש כאן שיפור משמעותי באכיפת חוקי העבודה ברשת. (אפשר לציין שאחד מתפקידיו של ועד העובדים הוא אכיפה של הסכמים וחוקי העבודה). בנוסף יש לפרט את הסעיפים שמקנים לעובדים זכויות שהן מעבר לחוק: 10 אחוז מרווחי החברה (לא משהו שקל להקל בו ראש), מענקי התמדה שנתיים (עוד משכורת בשנה – מה רע?), החזרי מוניות בלילה, התחייבות למינמום משמרות מצד ההנהלה (עד עכשיו היו מקרים שעובדים לא קיבלו בכלל משמרות בשבוע מסויים).
הגנה מפני פיטורים לכל העובדים השובתים ועוד..
כך אני מגיע לכוח לעובדים. עם כל הכבוד שיש לי אליכם (בעצם אני פונה אליך, רון – מי שלא תהיה). לועד העובדים הנבחר (בצורה דמוקרטית כמובן טפו טפו) יש אחריות כלפי העובדים אשר בחרו אותו. במיוחד בתקופת מאבק. הראיה שלנו אמרה שנכון שיש בעיות בהתנהלות ההסתדרות, ונכון שהיא לא גוף דמוקרטי באמת. אך אנו חייבים ללכת, לפחות חלק מהדרך, עם הגורמים שיחזקו אותנו ויעזרו לנו להגיע לסופה של הדרך, המטרה שלנו. גם אם מטרתנו אינה זהה למטרתה של ההסתדרות. מה רע בזה שהם יקדמו אותנו ויתנו לנו עזרה וכוח ארגוני? האם עליי כיו"ר ועד לקחת עמדה כ"כ אולטרה ולסרב לשיפור תנאיהם של 300 עובדים אחרים רק בגלל שהם היו קצת אדישים? האם זוהי ההשקפה של כוח לעובדים? בשילוב כוחות של העובדים מסניף אבן גבירול, הנוער העובד והלומד, בנק"י, מק"י, חד"ש ופעילים חברתיים נוספים הצלחנו להוביל מהלך חזק ארגונית שחייב את הנהלת הרשת לדון עמנו גם על תנאיהם של שאר עובדי הרשת. בעקבות זאת הלכנו ואספנו עובדים מסניפים אחרים ועמלנו מחדש על רשימת הדרישות כך שתתאים רשת כולה. הסבר נא לי מה פסול בכך? מה לא דמוקרטי כאן? בנוסף אל מול כוח לעובדים ומאבקן המצלח בסופו של דבר של מלצריות קופי טו גו, הססתדרות העמידה לרשות העובדים השובתים את קרן השביתה שלה בתנאים מיוחדים. כך שבסופו של דבר, אנו כעובדיםפ השכלנו להשתמש בכוחה של ההסתדרות לטובתנו. ותאמינו לי – – רק הרווחנו!

מיכאל: הכלבים כמשל הגיב:

רימום הרוח מול השפלת הגוף (מאויר)
— קישור —

ועכשו להרהורי. מול שאיפות של צדק חברתי, ודברים גבוהים, לעיתים מציבים את הפחד הבסיסי ביותר. כששכבתי באיכילוב לאחר התקף הלב בדצמבר 2006, צפיתי ) בטלויזיה קטנה שהותקנה שם) בסרט על תקופתה האחרונה של ז’אן ד’ארק לאחר שנאסרה.

גילוי החמלה והחסד הממשי בימיה האחרונים היתה דמות מזוקנת שניגלתה אליה (דסטין הופמן הניפלא), הוכיחה אותה על משוגתה, על הזיותיה המשיחיות, אימתה אותה אל מול הממשות. ההיה זה השטן לכאורא? אלא שלא היו כאן דברי שיטנה וקיטרוג, אלא רק מישהו שייסר וקיפד את מחשבותיה הגבוהות, היציבה מול ממשות אנושית פשוטה, היתה כאן חמלה עצומה. הכנסיה המפוחדת והפרגמטית נטשה אותה מול הכובש האנגלי. אלא שלכנסיה נותר עוד תפקיד שייעד לה הכובש, לגמד את דמותה, תמורת הבטחה לקבלת וידוי אחרון, שהיה כל משאלתה, בדרך לגאולה. אלא שלא זה העניין, אלא המוקד, האש. חשבתי לעצמי שגדולי הרוח, מקדמי המין האנושי מתקופות קדומות, יועד להם ריסוק גופם, עימות עם השחתת הגוף והעינוי הגדולים ביותר, עם הכאב החד ביותר, אין כאן אפשרות ביניים.

מול הרוח הממריאה, מציבים את ההיפוך הקוטבי ביותר, את הוולגריות הבוטה ביותר של פרורו וריסוקו של הגוף. לתוך ההגות הניפלאה משרבבים אלמנטים בוטים ביותר של השפלה וביזוי, אין כאן שום דרך ביניים, אלא קוטביות בי-פולרית: גובה רוחני המעומת כמעט מייד עם הנמכה לתחתית הביזוי הכאב, ההשפלה ולבסוף ריסוק הגוף. גדולי הרוח היו צריכים להתנסות במבנה המפואר, המשוכלל והניפלא והיפה של גופם, עובר השחתה, מתפלש בחול מלוכלך, ניסדק ולבסוף נישחת. ג’ורדנו ברונו, ישוע, ז’אן דארק ורבים אחרים.

יש כאן איזו אניגמה אטאויסטית. הערתי זאת לידיד, בתפקיד ממסדי מכובד שבא לבקרני, ומבטו קיבל לפתע איזה מימד של אש קצת זרה, מבע מפחיד לשבריר שנייה, ואני נישבע שלא דימיינתי זאת, יש כאן אינסטינקט היתקרנפות ורשע מיידי מצד בעלי שררה, הסבורים שדרך העולם אינם הגובה אלא דברים אחרים לגמרי. הכלבים בהרצליה-פיתוח היו תזכורת.

מ.ש.

:) הגיב:

הגדה השמאלית כאתר הכרויות

נורי עאלם הגיב:

כל הכבוד לאלון-לי גרין ולעובדי קופי-בין בסניף אבן-גבירול בתל-אביב.

בזכות וועד העובדים שהקימו,ובזכות תמיכת הסתדרות העובדים (שהיא הארגון החברתי הגדול בישראל), הם (ללא עזרת שום עמותה רשומה) הביאו באמת כוח לעובדים.

עופר לדוד החפש הגיב:

אולי אתה מתכוון להפחתת המס על עסקים קטנים ולהגדלת המס על עסקים גדולים (בלי קשר לשאלה אם הם נרשמו חברה בע"מ או לא).

מור סטולר הגיב:

קודם כל, כל הכבוד ותודה לאלון לי גרין ולעובדי הקופי בין. יישר כח על מאבק סולידארי וראוי.
תודה גם לחברי ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), וכן גם להסתדרות ופעיליה – על אירגון המאבק הנחוש, עד לחתימת הסכם קיבוצי. ההסתדרות אכן התגייסה והיה הדבר בבחינת באר מיים חיים הן לה (וטוב הדבר) והן למאבק.
לכל המזלזלים נזכיר, כי המאבק להפוך עובדים לא מאורגנים לעובדים מאורגנים, היכולים לזקוף את ראשם – ולצאת מנקודה זו למאבק על זכויות נוספות – הוא שלב קריטי.
הלוואי ויהיו עוד מאבקים שעופר עייני יוכל לקחת עליהם קרדיט ושיגדילו את הכח של ציבור העובדים המאורגן בישראל.
כל מאבק כזה – מחזק את אימונם של העובדם שכבר מאורגנים בהסתדרות – בתועלת האירגון, נחיצותו והרלבנטיות של התארגנות עובדים ושל סולידריות עובדים.
ההסתדרות היא הארגון שמייצג את העובדים מול ההון – ויש לחזקה כמו גם לדרוש ולעמוד על כך כי היא תפעל לטובת העובדים – בנחישות, בתקיפות ובנחרצות.

שי כהן הגיב:

מרתק לצלול אל העבר.
הפרספקטיבה- אפילו זו של תקופה קצרה, יש בה משום עוצמה.

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי מנהל כעת משאים ומתנים להסכמים קיבוציים במספר מקומות עבודה- כמו למשל כ1,200 נשות ואנשי סגל ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה

בארגון חברים 2,000 חברים והוא יציג בעבור כחמשת אלפים עובדים. נשים מהמשולש, בני ברק ועיירות פיתוח בדרום נפגשות יחד לנהל באופן דמוקרטי ומשותף את איגוד מטפלות המשפחתונים,המונה מאות רבות של חברות. מרפאות כללית רפואה משלימה ועשרות מקומות עבודה קטנים ברחבי הארץ מגלים מחדש או לראשונה את התקווה של עבודה מאורגנת.

ובהסתדרות מה? באמת שהייתי שמח לומר שהגל האדיר של ארגון מקומות עבודה ומאבק על זכויות העובדים באשר הם שהתחיל בפעילות המבורכת של אלון-לי גרין כבר נגע באלפי מלצרים, מאבטחים ועובדי שירותים אחרים, אבל… יש מציאות אחרת בהסתדרות (וגם, נדמה לי שכבר אין שם חדש)