אני מרגיש קצת לא נוח עם כל תשומת הלב למעצר שלי. היו הרבה פלסטינים שנעצרו עד כה, ואני לא אפילו העצור הישראלי הראשון. בכל זאת, אני מודה על כל הברכות ואם העובדה ששמי מוכר, יעזור לנו לחשוף את העוול בסילוואן וכפי שעו"ד גבי לסקי הזכירה בבית המשפט היום, היחס הוא יחס של איפה ואיפה.
הסיבה שבחרתי להיעצר ולא להסכים לצו הרחקה היא לא רק מפני שלא עשיתי דבר מכל שמיוחס לי, (גרסת המשטרה משתנה מרגע לרגע), אבל הם כנראה טוענים שתפשתי את היד של איש מעמותת אלעד כאשר הוא פינה אדם פצוע (לא הייתי שם בזמן שפינו את הפצוע) ושאמרתי לאנשים לא לציית למשטרה (נהפוך הוא).
הסיבה שבחרתי להיעצר ולבלות לילה בכלא היא שכתוב בפרקי אבות שהלל היה אומר, "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". (ב:ו) במקום שמערכת המשפט ומערכת אכיפת חוק אינם ממלאים את חובותיהם להגן על תושבי סילוואן, אשר באומץ רב מובילים בעצמם את המאבק להציל את השכונה שלהם, חייבים להיות אנשים שיעשו את זאת.
על אף שהחפירות שעמותת אלעד מנהלת בחוסר אחריות גורמות לקריסה אחרי קריסה בכביש ולסדקים בבתים, בג"ץ אינו מוציא צו ביניים עד שהם דנים בעתירה התושבים.
יום לאחר הגשת העתירה, פרצה המשטרה לבתיהם ועצרה, ב-4:00 לפנות בוקר, 5 מבני משפחות העותרים, 2 תושבים ופעיל ישראלי שבאו לתחנת המשטרה להתלונן על התקיפה הקודמת לפני מספר שבועות. (זו לא הפעם הראשונה בסילוואן. למשל, לפני מספר חודשים, פרצה המשטרה במקרה, לבית שאליו אלעד לוטשת עיניים, שברו דלתות, הפכו את הבית וכו’, כביכול בגלל חיפוש סמים).
באותו יום הגעתי לסילוואן מאחר והמשטרה התקשרה בערב לפני כן לומר שתהיה בבוקר אפשרות לתושבים לראות את החפירות וגם נאמר להם לא לקיים את קונצרט הילדים שהיה מתוכנן לאותו ערב. התושבים חששו וביקשו שתהיה נוכחות של ישראלים. כאשר הגעתי כבר היה קטטה, לאחר שנהג משאית חסם את הכביש והכניסה לאוהל המחאה עם מכולה של פסולת מהאתר, ונפצע. אנשי אלעד הזמינו אמבולנס שהגיע מספר דקות לאחר הגעתי, ומספר ישראלים נוספים הגיעו מספר דקות אחריי. בזמן שנשאו את הפצוע באלונקה מהאתר, שמעתי רעש וראיתי שאחד מאנשי אלעד תופש וחונק אחד הפלסטינים. לאחר מכן אנשי אלעד ניסו לפרוץ לבית. תושבים, ישראלים ואולי חלק מהשוטרים ניסו למנוע את זאת, אבל איכשהו זה הפלסטינים ופעילי זכויות האדם שספגו גז פלפל. אחד הפלשתינאים גם פונה לבית החולים לאחר שגם הותקף וגם ספג גז פלפל. לזכותם לאנשי מד"א יאמר שהם גם טיפלו בפלסטיני על אף שאיש אלעד אמר לו לעזוב אותו ואמר שיש עוד פצוע בקרבם (כמה שידוע לי, לא היה עוד פצוע – לפחות אף אחד נוסף לא פונה). הבחנתי באותו איש אלעד שתפס את הפלסטיני וחנק אותו תופש שוטרים לשיחה להעביר אליהם את גרסתו של האירועים. לאחר מכן, אמרתי לשוטרים שראיתי אנשי אלעד תוקפים, הוא איים לתבוע אותי, דחף מכשיר הקלטה בפני וניסה לשאול אותי שאלות שסירבתי לענות אליהן. כל הזמן ניסיתי גם לדאוג לפצוע מסילוואן, גם לדרוש מהשוטרים שיעשו את עבודתם להפריד בין הצדדים, גם לבקש מאנשי אלעד לשמור מרחק ואנשי סילוואן גם לא להסלים את המצב. תגובות השוטרים ואנשי אלעד היו צעקות. השוטרים התחילו לדרוש תעודות, וכאשר תושב אחד היה צריך לחזור לבית כדי להביא, שוטר שלח איש מג"ב איתו. התחננתי שלא ישלח אותו אל תוך הבית, כי ידעתי שיעורר שוב הרוחות. בפתח הבית שוטר המג"ב ותושב התחילו להחליף מילים. פתאום שוטר המג"ב תקף אותו בדחיפות ואז עצר אותו. השוטרים היו כל כך מתוחים שאיבדו את שיקול הדעת שלהם. התבקשתי להגיע להעיד בתחנת המשטרה, ניסיתי לשאול קצין אחד האם לבוא ברכב משטרה או ברכב שלי. אך מרוב הצעקות עליי לשתוק, הוא לא היה מסוגל לשמוע את השאלה. קצין בכיר הגיע לזירה. הוא כמובן דיבר רק עם אנשי אלעד.
אני ועוד 3 פעילים התייצבנו כמובן בתחנת המשטרה כמובן, וחכינו מספר שעות. הם אמרו שחיכו לשני עדים נוספים. נראה לי שהמשטרה רצתה לקבל את התלונות של אנשי אלעד לפני שדיברו איתנו. לבסוף עזבנו וחזרתי למחרת לאחר שהחוקר וויתר על עדותם של 3 האחרים ואמר שהוא צריך את "האיש המבוגר יותר – המזוקן". כנראה שאנשי אלעד סימנו אותי לאחר שאמרתי באירוע שראיתי אותם תוקפים. כאשר הגעתי ראיתי 3 אנשי אלעד ממתינים, מסתכלים עליי, לוחשים, נכנסים לשיחה עם החוקר ועוזבים. לאחר שנתתי את גרסתי ונודע לי שאני חייב להסכים לצו הרחקה ל-15 יום כתנאי לשחרור, סירבתי. כפי שאמרתי לעיל, אני ראיתי את זה כבקשה שאי אפשר להסכים לה, לאור הסכנה הנשקפת לתושבי סילוואן – לא באופן מקצועי, לא כרב ולא כבן-אדם. שאלתי מדוע אנשי אלעד לא קיבלו צווי הרחקה. החוקר הראשי אמר שזה עניינו והוסיף ש"יש שבאים לעבוד ויש שבעים להתסיס. אתה גורם מתסיס." במשך הדורות אלו שעומדים על זכויותיהם ואלו שעומדים לצידם הם "המתסיסים", כי אם כולם רק היו מקבלים את הדיכוי, היה שקט תעשייתי. בערב פורים, כדאי להזכיר שגם מרדכי ואסתר היו "מתסיסים".
השוטרים הובילו אותי למעצר דיברו דברים נוראים על מוסלמים וכמובן אמרו ש"עניי עירך קודמים". שאלתי מי תושבי עירנו וגם הזכרתי מה שאנחנו עושים למען יהודים – אבל שיחה הזו היא סיפור שאספר בהזדמנות אחרת.
בבית המשפט הזכירה עו"ד גבי לסקי את היחס המפלה כלפי תושבי סילוואן. החוקר הראשי אמר שאין לו תלונות מאנשי סילוואן. עו"ד לסקי כמובן הזכירה לבית משפט שאנשי סילוואן נעצרו הפעם האחרונה שהתלוננו – אבל זה נשמט מפרוטוקול הדיון.
קשה עד מאוד לכתוב את הדברים האלו. אבל רק יום אחד בשנה אנחנו אמורים להשתכר "עד דלא ידע". בשאר השנה, חובה לדעת ולתקן.
כל הכבוד לאריק אשרמן ולרבנים לזכויות אדם. בעוד הרבנות הראשית, אותם חבר נביאים אוכלי שולחן איזבל, מוציאים דיבת היהדות רעה בהכשירם את עוולות הלאומנות בשם היהדות כביכול, מציגים הרבנים לזכויות אדם תפיסה יהודית אותנטית של "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך". אני מקווה שהרבנים לזכויות אדם יצליחו למנוע מדת המדינה להשתלט על היהדות.
כל הכבוד לך, אורי וייס!
יש כאן יפויי דברים , וכמו במקרה של חלוקת העלונים ה"תמימים" של ליידע חיילים על אמנת ג’נבה , גם כאן הסיפור מוצג בצורה חד צדדית ולא אובייקטיבית בכלל ואולי אפילו מסולפת בכמה נקודות .
מדוע אתה קורא לכפר השילוח "סילוואן" ?
האם אתה קורא לפתח תקווה "מלאבס", או לירושלים "אל-קודס" ?
הרב אריק אשרמן ו"רבנים לזכויות האדם" –
דוגמה ומופת למאמינים ולאתיאיסטים!
ומה זה משנה? זה השם שבו הוא רואה לנכון לקרוא לכפר. אציין שערבים ישראלים משתמשים – גם ביניהם – בהרבה מלים עבריות במקורן.
אבל כולם אומרים אל-קודס
לא "כולם" אומרים אל-קודס. בדרך כלל יהודים אומרים ירושלים, ערבים אומרים אל-קודס, אמריקאים אומרים ג’רוזלם וכן הלאה.
לעניין שמות אחרים של מקומות ושכונות בירושלים, למיטב ידיעתי רוב היהודים אומרים קטמון, בקעה ומוסררה ולא גונן, מנחת ומורשה.
אריק אשרמן, לא צריך לקרוא לו רב, הייתי קורא לו נראה לי בוגד