ציבור הבוחרים של מרצ העדיף את חיים אורון מקיבוץ להב על פני מתחריו רן כהן וזהבה גלאון. זוהי בחירה צפויה למדי, בעצם פונקציה ישירה של המבנה החברתי והפוליטי במרצ, ואורון הוא איש סימפטי והגון. כך נבלמה הסיעה החברתית שכהן ניסה להקים בתנועה המתברגנת, וגם הזרם השמאלי יחסית שאותו מייצגת זהבה גלאון. למען האמת רציתי שגלאון תנצח בבחירות הפנימיות במרצ, אבל לשאיפה הזאת לא היה שום כיסוי בפוליטיקה הממשית של התנועה. מצביעי מרצ הם יותר ביטחוניסטים ופחות חברתיים מנציגיהם בכנסת כולל אורון עצמו, ורובם רואים בעצמם רק קורקטיבה קצת יותר נקייה וקצת יותר יונית מאשר מפלגת העבודה.
עבודתו המרשימה של כהן למען חוק הדיור הציבורי גייסה למרצ כמה פעילים טובים, שרובם לא הזדהו עם עמדותיה המדיניות של התנועה. אני מכיר היטב את התהליך הזה מתנועת של"י, שבה ייצגתי את האגף השמאלי של התנועה בהנהלה, לצדו של כהן שנחשב לאיש "הימין" במפלגה. המשימה של כהן הייתה כמעט בלתי אפשרית, גם משום שלחלק ניכר מאנשי מרצ אין חלק ואין נחלה בסבל שעובר על הציבור המזרחי אחרי שנים רבות של הדרה, ובשנים האחרונות גם כתוצאה ממדיניות כלכלית מכוונת לטובת האלפיונים העליונים. גם למתברגנים במרצ יש איזו תפיסה חברתית עמומה, שתומכת במדיניות רווחה סבירה ומתנגדת לקיצוצים שרירותיים במערכות החינוך והבריאות, אבל היא איננה מעוגנת בהשקפת עולם רחבה ואוניברסלית. רוב חברי מרצ (כולל רן כהן עצמו) תומכים בהגמוניה האמריקאית מסיבות של "ציונות" וחשש שגובל בפרנויה מפני המוסלמים. כיוון שההגמוניה הזאת מכתיבה גם כניעה מוחלטת לגלובליזציה ולשליטת ההון הגדול, אין במרצ הרבה פוטנציאל מהפכני לשינוי ממשי בסדר העדיפויות.
מבלי להיכנס כאן לוויכוח רעיוני על הציונות (שאותו אעשה בטור נפרד בעתיד הקרוב) חשוב לציין, שבשנת 2008 ההגדרה העצמית הציונית של איש פוליטי מובילה אותו כמעט בהכרח לעמדות ימניות. אזכיר רק כמה מהן: תמיכה בעמדות הימין האמריקאי, בעיקר בגישה האגרסיבית נגד עיראק ואיראן (במרצ לא הייתה תמיכה ממשית בעמדת כל תנועות השמאל הנאור באירופה נגד ההתערבות האמריקאית-הבריטית בעיראק); קבלת ההגמוניה של החברות הרכושניות הגדולות והכפפת החיים בארץ לתכתיבים שלהן; עמדה אנטי-איסלמית כוללנית ופרימיטיבית מבלי להבחין בין הזרמים השונים באיסלם; הימנעות מהתגייסות נגד הרפתקה צבאית באיראן שמסכנת את עצם קיומה של ישראל; אוריינטציה בלעדית על הפת"ח בפלסטין, מבלי לבחון ברצינות את האפשרות להידבר עם הכוח השולט ברצועת עזה, חמאס. התרחקות הולכת וגוברת מציבור האזרחים הערבים שבלעדיו אין תקומה לשום חלופה למדיניות הנוכחית של ממשלות ישראל.
בראיון הנחמד וההוגן שאורון העניק לכתב "מעריב" אריה בנדר, הודגשה מאוד מחויבותו של המנהיג החדש לטוהר המידות לעומת ההשתוללות הנהנתנית של שלושת הפוליטיקאים המובילים, אהוד אולמרט, אהוד ברק וביבי נתניהו. יש להניח שהמוטיב הזה יעלה מחדש גם במערכת הבחירות לכנסת ויוסיף קולות למרצ. אחרי הכול, במאגר הבוחרים הגדול של הציבור הציוני המתון יש רבים הרוצים במפלגת עבודה נקייה יותר ונצית פחות, מבלי לשנות את המצע "הציוני" של מרצ שמחייב עמדות פרו-אמריקאיות ואנטי-ערביות. למען האמת, זה יהיה בהחלט נחמד לראות בכנסת עוד שלושה-ארבעה ח"כים שפויים, הגונים ונחמדים שיצטרפו אמנם למקהלה הלאומנית בשעות חירום, אבל יחברו לביקורת על אותה מקהלה עצמה כאשר תבוא שעת הרגיעה והפסקת האש. אנשי השמאל העקבי שחולמים על מנהיגי מרצ אמיצים שיזעקו נגד מלחמה מיותרת נוספת בזמן אמת פשוט שוגים באשליות. לצורך הזה יש כתובות אחרות, ובוחרים מהשמאל ייאלצו להתגבר על העכבות שלהם ולהצביע בבחירות הבאות לכנסת גם בעבור נציגים ערבים אם הם רוצים באמת בעמדה נחרצת נגד הממסד ונגד העיוורון הפוליטי והמוסרי שלו.
כדי להגדיל את מחנהו במידה מסוימת תוקף אורון את מפלגת העבודה ואת אהוד ברק, אבל לא פוסל לגמרי את הרעיון להצטרף לממשלה. כך שמרצ ממשיכה לקיים זיקה רעיונית ופוליטית לממסד השולט על בסיס "ציוני", אבל להציע לציבור הבוחרים קבוצה יותר סימפטית נעימה והרבה פחות מושחתת, שתשווה לכנסת תדמית יותר מכובדת מבלי שתשנה משהו במהות. אין לזלזל בתרומה הזאת של מרצ, אבל חבל שמנהיגותו ודרכו של אורון מבטיחות את המשך הקיפאון במרכז הדמוקרטי שלנו. אין קשר בין העמדות של אורון ושל חבריו ל"שמאל", אבל יש להתייחס אל מרצ בכבוד ואפילו בחיבה יחסית, כפי שהתייחסנו למפלגה הפרוגרסיבית (לימים ל"ע) בשנות החמישים.
אורון ההגון מבין היטב שלא נושאים אישיים עיכבו את ההתפתחות של תנועת מרצ, אלא תהליכים מבניים בחברה הישראלית. לכן בחר, ובצדק, שלא להאשים את קודמיו יוסי שריד ויוסי ביילין. הכישלון העצוב של ח"כ גלאון מעיד על כך, שחברי התנועה אינם מוכנים עדיין לשינוי עמדות שירחיק אותם מהקונסנזוס הלאומי. אורון הוא ממשיך טבעי של שני קודמיו, וקשה לצפות ממנו למהפכות מרחיקות לכת. גם בראיון ל"מעריב" הוא לא שרטט קווי מיתאר לחלומות גדולים, אלא הסתפק בשאיפה להגדיל את הסיעה בכנסת.
התנועה ששלחה בעבר למשכן 12 ח"כים, הוזה עתה על תשעה נציגים בבית המחוקקים. זה אולי אפשרי, בעיקר על חשבון העבודה הנצית והאנטי סוציאליסטית של ברק, אבל גם השגת היעד הזה לא תביא לשום תמורה בחברה הישראלית. לא הגודל קובע אלא האופי, העיצוב הרעיוני והמסר הפוליטי והחברתי. שום דבר דרמטי לא יקרה למרצ, עד שהיא לא תקהיל עשרות אלפי חברים בנצרת או באום אל-פאחם ותכריז שלא תסבול שום צעדים מפלים כלפי האזרחים הערבים. זה חייב להיות הסעיף הראשון בסדר העדיפויות של אורון. הדיפלומטיה חסרת הערך כלפי הימין הפרו-אמריקאי ברשת הפלסטינית, ואפילו הרעיון המוצלח כשלעצמו לשחרר את מרואן בארגותי כדי לחזק את יוקרתו של הפת"ח, ולמצוא לישראל שותף שאינו משת"פ, אינם מהווים מצע רעיוני של תנועה המתיימרת להביא לשינוי אמיתי. מי שמתגעגע לאבא אבן (אורון) או לפנחס ספיר (שריד) או לשמעון פרס האמיתי (ביילין) מתאים לשבת ליד המדורה עם שרת החינוך יולי תמיר, לצ’זבט ולשיר שירי פלמ"ח. אין לנוסטלגיה הזאת שום משמעות פוליטית.
לצערי לא יצא לי לראיין את אורון, אבל חשוב היה להציג לו את השאלות הבאות כדי להבהיר היטב את עמדותיו ואת הזיקה שלהן לעמדות שמאל:
- עד מתי תתעקש מרצ על שיחות רק עם הנהגת הגדה ותתעלם מהנעשה ברצועה?
- האם אורון מוכן לקבל את הרעבת יותר ממיליון בני אדם ברצועת עזה, ולהתנער מאחריותה הכבדה של ישראל לנעשה שם?
- האם אורון מבין שהדרך היחידה להבטחת חייהם ורווחתם של תושבי שדרות ואשקלון היא הידברות עם חמאס, אפילו אם לא מדובר בשלום אלא רק בהפסקת אש ממושכת?
- האם מוכן אורון לפעול ליתר שוויוניות בחברה הישראלית ולמיסוי גבוה על בעלי ההון, כדי להביא לרמת חיים נאותה במגזר הערבי ובעיירות הפיתוח?
- האם מוכן אורון לעמוד בראש מאבק בתוך הציבור היהודי נגד מזימות הימין כלפי האזרחים הערבים? האם הוא קולט שהדרתם של הח"כים הערבים מהכנסת תביא לאסון ובסופו של דבר גם להשתקת החלק הנאור בציבור היהודי?
- האם מוכן אורון לרתום את מרצ להקמת ועד מיוחד, שינסה לסכל יוזמה מלחמתית הרת אסון נגד האיראנים?
- האם תשתתף מרצ של אורון במועצת התפייסות יהודית-מוסלמית, שאותה הצעתי כאן מספר רב של פעמים? האם הוא יהיה מוכן לחפש שותפים נאורים בקרב יהדות אירופה ואולי גם בארצות הברית, כדי להביא להידברות עם מנהיגי הקהילות המוסלמיות הגדולות ועתירות ההשפעה באירופה?
- האם ינסה אורון לשנות תדמית ומהות כדי להגיע לציבורים גדולים של עולים מברית המועצות לשעבר, יהודים מזרחים ואזרחים ערבים?
- האם יכין אורון את הכלים ואת דעת הקהל הפנימית של מרצ, כדי לצאת סוף-סוף נגד המלחמה הבאה בזמן אמת?
אני בכלל בעד איחוד של החלקים הלא-לאומנים והסוציאליסטים בחד"ש עם מרצ. דב חנין, חנא סווייד ואחרים קרובים יותר בעמדותיהם לקו של גלאון\כהן מאשר למוחמד בראכה. ומוחמד בראכה, בתורו, קרוב יותר לבל"ד עם הנאצריזם המגוחך והנסיעות לסוריה שלו. צריך לגמור עם החיה הדו-ראשית הזאת שנקראת חד"ש, שבה הקו הלאומני הולך ומתחזק על חשבון הקו הסוציאליסטי. אם אין לחד"ש בשורה חברתית למעמד הפועלים היהודי והערבי בישראל והם יכולים רק לקשקש על "האימפריאליזם האמריקאי", אפשר לסגור את הבסטה.
ועוד שאלה: האם יוציא אורון את מרצ למאבק למען ציבורים מותקפים ביששראל, ויחשוף את קיומו של ‘בנק קורבנות’ קבועים ומתחלפים (בשנה האחרונה היו אלה המושמטים, שמפלגת העבודה שותפה מוצהרת במזימות נגדם)?
האם באופן כללי מוכנה מרצ להיאבק למען אוכלוסיות וקבוצות נפגעים ‘לא פופולאריות?’ (גם מבחינת דיווידנטים פוליטיים לשמאל)
ישראלי אמיתי, הגיח רגע חזרה למרצ, להצביע ליו"ר, וחזר אל הכפור/המדבר.
סבורתני שגם חיים זוכר היטב את התוצאות של הסכמי הפסקות האש בשישם השנה האחרונות:
הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל סוריה וירדן לא מנעו כלל התנגשויות דמים ותקריות גבול בראשית שנות ה50 וגם לא מנעו את פרוץ מבצע קדש.
גם הצבת אנשי האו"ם בגבול ישראל מצרים לאחר המלחמה, ונוכחותם של כוחות האו"ם בשארם א שיח’ לא מנעהאת פריצתה של מלחמת ששת הימים: כזכור לכל נאצר הורה לכוחות האו"ם להתקפל ואלה אכן ארזו את מיטלטליהם בלא שימלאו את התפקיד אותו אמורים היו לעשות.
אחרי מלחמת ששת הימים שוב הושגה הפסקת אש בתיווך האו"ם והמעצמות הגדולת ושוב חזר הסיפור על עצמו – תקריות, פשיטות, הפצצות שלהם עלינו ושלנו עליהם ולבסוף פריצתה של מלחמה שלישית.
מה משכנע את חיים ברעם שהפעם הסידור הזה יעבוד?
במהלך מרבית חיי הבוגרים עמדה בליבי התהיה כיצד זה מר"צ נכשלה בהבהרה לציבור של העובדה שהיא אינה שמאל בשום צורה ואופן ומובן, העניין היה פלא בעני עד אשר נפלה בי ההכרה שאפילו במר"צ לא יודעים זאת עדיין. זה די מצער האמת משום שמר"צ יכלה בקלות להיות הגרסה השפוייה ל"שינוי" הגזענית ולקבל את הקולות שטומי לפיד שרף למען הקולגות מה"עבודה" ו"הליכוד", לשון מאזניים חילונית, ליברלית שהייתה בולמת את הסחף הלאומני דתי.
אלא שמר"צ במהלך של הרס עצמי, הפכה לאבר הפוליטי של תנועת "שלום עכשיו", במקום להתמקד באג’נדה האזרחית שהביאה לה מנדטים וסימפטיה בציבורים נרחבים.כפי שציין ברעם בצדק רב מר"צ לא הייתה מסוגלת נפשית להתמודד עם מה שנדרש ממפלגה אזרחית/חברתית/סוציאל-דמוקרטית. כלומר, התקרבות להמוני עמך ישראל מעמדה של שותפות ולא מתוך התנשאות אירופו-צנטרית אה-לה שולמית אלוני ומלחמתה בחרדים.
מה שברעם מציע למר"צ זה לעמוד במסדרון הרחב שבין ה"עבודה" לחד"ש, למרבה הצער זה בדיוק המקום שהביא את מר"צ למקומה הנוכחי. למרות המרחק האידיאולוגי המשמעותי בין חד"ש לעבודה, אין מקום למפלגה חפצת חיים בינהם. חד"ש עצמה צריכה להכנס למסדרון ולהציג אופציה שמאלית ריאלית לאזרחי ישראל ולהפסיק להיות הסמן השמאלי הרדיקלי על שני המנדטים וחצי שסמן כזה מסוגל להפיק מהציבור.
מר"צ צריכה לחצוב לה מקום חדש בציבוריות הישראלית, מקום אזרחי, צעיר, אנרגנטי, לא צפון-תלאביבי-קיבוצניקי(אוקסימורון סינרגטי בלולאה הלוגית של הפוליטיקה הישאלית). שריד הלך לשדרות, אולי כדאי שאורון יבוא לאשדוד ואשקלון ודימונה. אולי מר"צ תנסה לקחת נתיב חברתי יותר ולהשאיר את המדינאות למפלגות השלטון, תמו ימי ביילין, שר חוץ הצללים של ישראל, אולי הגיע הזמן לשר רווחה צללים ממר"צ, או שר לאיכות הסביבה, או אולי אפילו רחמנה לצלן שר חינוך…
אני מסכים אם הניתוח של חיים.
מהי המסקנה הפוליטית?
לדעתי, הקמת חזית פוליטית במחנה המצוי מחוץ לקו הקונסנזוס שאותו מסמן האגף השמאלי של מרצ.
גוש זה יכלול את רובו המכריע של הציבור הערבי, ואת החלק העקבי והשמאלי ביותר בציבור היהודי – שלפי שעה הוא מיעוט מספרי קטן שלצערי לא מגיע לכדי מנדט.
כוחו של גוש כזה יהיה גדול בהרבה מסך כל הגורמים שירכיבו אותו. הוא עשוי להגדיל בשיעור ניכר את אחוז ההצבעה במגזר הערבי, ולהגדיר כלפי הציבור הישראלי והעולמי את הבררה האמיתית היחידה הקיימת בפוליטיקה הישראלית:
מדינה שוויונית או מדינת אפרטהייד.
למעשה הוא יהיה מקביל במידת מה ל"קונגרס הלאומי האפריקני" שאיחד את מתנגדי האפרטהייד בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.
זו צריכה להיות מגמה פוליטית כללית, ואיני אומר שיש להגשימה בכל מחיר. חד"ש ובל"ד יכולות להקים רשימה משותפת על בסיס מצע זהה כמעט בתוכנו למצע חד"ש הנוכחי, אולי עם שינויים מסוימים בדגשים.
עם התנועה האסלאמית לפלגיה השונים זה קשה יותר, אבל לא צריך לפסול זאת מראש או על הסף.
אני מסכים לגמרי עם הניתוח שלך. לכן סברתי, עוד בימי אוסלו העליזים, שבלי נכונות אמיתית לעשות שלום בר-קיימא הכרוך בהורדת כל ההתנחלךויות, פשוט חבל על הזמן.התנחמתי לזמן מה בעצם ההכרה ההדדית בין העמים.
ייתכן מאוד שגם הפסקת האש הזאת תגמר רע, אבל גם חיי שעה קרויים חיים. למרות שיש לנו חזון אחרית הימים על שלום אמת מלא וגם תוכניות מפורטות להגשמתו אין לנו אשליות בדבר כוחנו לשכנע את רוב הציבור בתקפותו. לא נשאר לנו אלא למזער את הלהבות במישור הטקטי ולחלום על שינןי כולל במישור האסטרטגי.
פרנויה נגד מוסלמים? אתה יכול לספר לי איפה יש מוסלמים והם לא מעורבים בטרור? אתה יכול לספר לקוראים בכמה מקומות בעולם הטרור איננו מופעל מנוהל ומבוצע ע"י לא מוסלמים? בעשורים האחרונים המוסלמים הרוויחו ביושר את הדעה שמוסלמי = טרוריסט. החשש מטרוריזם מוסלמי האיננו פרנויה אלא תפיסה בריאה ונכונה של המציאות העולמית וכל זמן שהמוסלמים יתנו לפונדמנטליסטים לייצג אותם למרות שהם המעוט ינקטו נגד מוסלמים צעדים הולכים וקשים בכל העולם חוץ מאשר כמובן בארצות נאורות שומרות זכויות האדם כמו סין, קובה, ונצואלה וכו’.
מר"צ היא בכלל מפלגה ציונית וככזו היא שייכת לימין.
באותה מידה אפשר גם לתהות על דרכן של מפלגות "ישראל ביתנו" ו"האיחוד הלאומי". מה ההבדל בין מר"צ לבינן?
לדעתי אין שום הבדל. המשחק הוא פנים אשכנזי. רוזנברג עם כיפה נגד רוזנברג בלי כיפה.
זה יושב על אדמות שניכבשו ב-48 ואחיו יושב על אדמות שניכבשו ב-67.
מחיאות כפיים סוערות.
וואו אלי, איזה חד אבחנה אתה. מרצ=ליברמן. אתה ראוי להיות לפחות הפרשן הפוליטי של ערוץ 2. או של מפלגת בל"ד למצער. בינתיים, לפני שתזכה לתארי כבוד שכאלה, הסבר לי אנא מה לא-ציוני בחד"ש, שתומכת בפתרון 2 המדינות שהוא פתרון ציוני לעילא ולעילא, לא תומכת בשיבת הפליטים, חתמה על מגילת העצמאות ומכירה בלאומיות היהודית?
ימין הוא כל מה שאני מחליט שהוא ימין. או מה שלנין אמר. אחד מהשניים.
יש להבין: ישראל היא מדינת סאוב עריצה/מנוונת
עדיין, האליטות בישראל הינן כנופיית פורעים "כמו-בולשביקית", שהשתלטה על משאבי העם.
הבהרה: ב"כמו-בולשביקית" הכוונה, לא למפלגה הבולשביקית שייסד לנין, אלא לתופעות סאוב בירוקרטי צפידות ומסאבות רוח, בירוקרטייה כדוגמת גרמנייה המזרחית, ומסורת בירוקרטית כבדה המפוררת את צלם האדם, כמו זו שהיצביע עליה טרוצקי בספרו "המהפכה שניבגדה". או כמו שהיצביע עליה היוגוסלבי מילובן דג’ילאס בשנות ה-50, או ג’ורג’ אורוול – כוח עירום הנישען על בירוקרטייה קשה כשמשאבי העם מחולקים לקומץ מקורבים.
צעיריהם של אליטות אלה הם צעירים בעלי דיבור זריז מאד, חקייני וריק, עם מעין פיקחות שדית מהירה כשד, ואת תופעה זאת תאר הסופר פיודור דוסטוייבסקי בספרו "שדים" במאה ה-19, אודות הצעירים שהוו את הגרעין הכמו חתרני ברוסייה של אז, צעירים שעניינם היחיד היה לחלק ביניהם לאחר כמה פעולות השתלטות זריזות את משאבי האומה הרוסית, ושסיגלו טכניקות שונות לתת לעם מצג כאילו הם לצידו וחלק ממנו, בעוד היו חלק משכבה בורגנית לא גבוהה ולא יצרנית שפיתחה אמביציות מרקיעות שחקים, שנישענו על ניצול לטובתם של מצבו ההשכלתי הירוד של העם וטימטומו על ידי השילטון של הצאר . היה זה ניסיון ניצול מצוקה והשתלטות על נישה רופפת, ניצול הזדמנות, ולא מהפכה מקדמת.
בישראל תוכלו לראות בדיוק אותו סוג של צעירים בגלי צה"ל למשל, ובשאר נישות כמו הקולנוע ואמנויות הבמה בהם נימצאים בניהם של אליטות ביזה אלה.
ואם כן, נישאלת השאלה מה הוא הימין בישראל שכביכול מציג אופוזיציה לכך? הימין הם שלוחיהם של אליטות אלה, שלוחים שנועדו לנכס לטובת האליטות את העם המנוכר, שאינו אוהב את האדונים המקוריים. בישראל השילטון הומוגני, אין דמוקרטיה כלל, אלא רק חזות שלה, והימין הישראלי הוא רמייה, כשאנשיו מצטיירים יותר מכל כפה ממלל, מכונות מלל רמייה ריק בשרות נישול עם שכן, שזהו הבונוס – האדמות השדודות, שמבטיחה האליטה לחוגי ה"ימין".
הדבר היחיד כאן, בעל רוח חופשית יחסית ומקור חופשי, הם חלקים בשמאל הרדיקלי הישראלי.
מיכאל שרון
רן כהן יזם המון חוקים.
מה אתה יודע על דרום אפריקה מלבד הסיסמא
על האפרטהייד ?
לדעתי כלום.
מנדלה עשה את שגיאת חייו
מיד עם הנצחון בבחירות פתח את שערי דרום
אפריקה לכל שחור
היה כאן גם שיקול פוליטי משום שהלבנים היוו 20% מהאוכלוסיה ויחד עם המהגרים מאסיה כ-40%
פתיחת השערים הכפילה את מספר התושבים ל-45 מליון
מי שהגיע לדרום אפריקה היו המובטלים וחולי
האיידס
כיום דרום אפריקה מקום ראשון בעולם בשעור
מעשי הפשע
40% אבטלה
40% חולי איידס
דרום אפריקה בגלל טפשותו של מנדלה נהפכה
לגיהנום עלי אדמות
כיום הם קיבלו שכל והם בנו גדרות ולא
טאפשרים כניסה
אבל הנזק של מדיניות מוסרית ללא שיקול דעת
נעשה !!
טפשוטו של מנדלה היא כאין וכאפס לעומת
התוכנית להקים בישראל מדינה דולאומית
או שמא כוונתך מדינה אחת בין הנהר לים
עם זכות שיבה שזה החלום הרטוב של כל ערבי לאומן ?
רמת התגובות באתר עולה כשמדובר בנושאים כלכליים והיסטורים, ויורדת כשמדובר בנושאים בטחוניים\כיבושיים. לדעתי זה נובע מכך שכל ישראלי עם פרצוף ומקלדת שרואה קצת חדשות מסוגל להתבטא באחרונים בעוד שלראשונים יש צורך במטען ידע מסוים.
הי חיים,
אתה מניח שרן כהן הימני הוא סוציאליסט. מאז חוק הדיור שעבר לפני עשור מה חוקק אותו מחוקק חברתי?
לגבי גלאון, היא היתה מרחיקה (בשל אופיה) את ציבור הבוחרים ולא בשל הדעות הפוליטיות. אם היה דב חנין עומד בראשות מרצ – למרות דעותיו היו רבים בוחרים במרצ.
הייתי מוסיף שאלה נוספת. אתה נוגע רק בעניינים בטחוניים בשאלותיך. מה יעשה אורון בנוגע למים בישראל. ישראל מייצאת מים לעולם באמצעות החקלאות של הקיבוצים והמושבים ששלחו את אורון לכנסת. האם כמפלגה ירוקה יצביע אורון – או יוביל מהלך – להפסקת השימוש במי שתייה לייצוא לעולם כחקלאות?
אלי חמו = שי פסבדונים?
אנא תעברו עוד פעם על רשימת השאילות במאמר של חיים ותמצאו שאילה אחת בלבד,צנועה ומגמגמת,(שאילה 4)המבקשת "יותר שיוויונות" בחברה הישראלית ומסוי יותר כבר על בעלי ההון.
האם הכותב עדיין לא הבין שבלי שמעמד הפועלים והעובדים לא ישלטו כאן לא רק שלשאילה 4 לא תהיה תשובה,אלא אף לא לכל יתר השאילות.
זה גם מסביר למה מרץ הפכה מאלטרנטיבה פוליטית לחבורה של "כסאות מוזיקלים"
לחיים שלום רב:
זה לא מספיק להיות "בעד שלטון הפועלים וכל זה" (מה הכוונה "לכל זה" ?).צריך לענות על שאילות רבות נוספות,כגון,האם "שלטון הפועלים" הזה יסתפק במסוי כבד יותר על בעלי ההון או יהפוך לבעלי אמצעי הייצור ועוד שאילות רבות.
אחת הסיבות לנפילת מרץ ומפלגות "שמאל" רבות היא הפרכת סיסמאות ריקות ודמגוגיות
אני תמיד נהנה מטוריו של חיים ברעם, בגלל הניתוחים הקונקרטים, הרעיונות המקוריים וההצעות המעשיות, אך יש לי רק סייג אחד – ההתמקדות הרבה בחברי פרלמנט, על חשבון תהליכים שקורים מחוץ למפלגות השונות. צורת הניתוח הזו מחזקת את התפיסה השגויה שההשתתפות הדמוקרטית נעשית אחת לכמה שנים בהטלת פתק לקלפי.
אולי במקום לתקוף את אלי חמו שמישהו יסביר לי מה בדיוק שמאל במר"צ? אילו חוקים חברתיים רן כהן חוקק? או יותר נכון: מה הוא דואג שיאכף בישראל?
הגיע הזמן שלא כל אחד שאומר שהוא "בעד להחזיר את השטחים" (ועושה את ההיפך) יקרא כאן שמאל.
גם כן זמאל.
לאשר פרויליך
ברור שאני בעד שלטון הפועלים וכל זה, אבל אינני דורש מחיים אורון לנקוט עמדות כאלה. גם אין לי כוח תביעה כלפיו, שכן מעולם לא הצבעתי בעד מרצ!!
כמה מגיבים מתפרצים לדלת פתוחה. ממתי קבעתי שרן כהן הוא סוציאליסט? הרי כל תפיסת העולם שלי, שבאה לידי ביטוי כאן במאות מאמרים, מפרידה בין סוציאליזם לסתם תפיסה "חברתית".
לא איכפת לי שמטיפים לי מוסר אבל לפני שכותבים רצוי לקרוא את המאמר במלואו.