לפני ימים ספורים התקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירתה של האגודה לזכויות האזרח נגד התיוג (הפרופיילינג) של אזרחי המדינה הערבים בשדות התעופה. כנהוג במקומותינו בעת האחרונה, דיון זה לא זכה לתשומת לב ציבורית. תשובת המדינה לעתירה, על אף מסכי הערפל שהותירה, מאשרת במשתמע את מצב הדברים הבא: כל אזרח ערבי, אך בשל היותו ערבי, זוכה ל"יחס מיוחד" בשדה התעופה. הוא ומטענו נבדקים בדיקה קפדנית מזו שלה כפוף אזרח יהודי.
כבנים לעם שהיה קורבן לתיוג כ"קהילה חשודה" אנו מתקוממים על כך, וכבני החברה הזו אנו מבקשים להזהיר מפני המחירים שאנו משלמים ונשלם על כך.
כל פעולה של תיוג על בסיס גורף של לאום (או גזע או דת) נושאת עמה בו-זמנית לא נזק אחד אלא לפחות שלשה.
נזק אחד, שהמדינה הבטיחה למתנו, הוא הפגיעה בפרטיות וההשפלה הנלוות לבדיקה שונה שהיא פומבית. בהדרגה, ועד ינואר 2011, כך הצהירו נציגי המדינה בבג"ץ, יוכנסו לשימוש מכשירי שיקוף משוכללים והבדיקה המיוחדת של "כבודת הבטן" של הנוסע הערבי (המטען הנשלח לבטן המטוס) תיעשה שלא למול הנוסעים האחרים. אשר לבדיקת כבודת היד והנוסע עצמו, המדינה הסתפקה בהבטחה כללית לעשות מאמץ "למעט ככל האפשר בהבחנות בין אזרחי המדינה". במילים אחרות, הפגיעה בפרטיות ומימד ההשפלה הפומבית יצטמצמו (לא ברור באיזה שיעור), אך לא ייעלמו.
אלא שגם אם השינויים המובטחים הללו יקוימו, אין הם מקהים כלל את הפגיעה העמוקה הנגרמת לאזרחים הערבים מכך שמדינתם שלהם מסווגת אותם, רק משום מוצאם, כמסוכנים, כמי שחשודים בנכונות להרוג חפים מפשע. שום מכונת שיקוף לא תעמעם פגיעה זו. היא מתגבשת גם לו היה מדובר באמצעי פיקוח אחד הננקט בנימוס במסדרון צדדי. לב הדברים הוא מודעותם של הערבים לבידולם על ידי מדינתם, סיווגם על ידה כמסוכנים יותר.
לכך נוסף נזק שלישי, זה המשתלשל ממודעותם של האזרחים היהודים לתיוג האמור. התיוג מחלחל הלאה, הוא מזין את ההפליה הקשה בה נתקלים אזרחי ישראל הערבים המבקשים לשכור דירה, לבלות במקום ציבורי או להתקבל לעבודה. אם השב"כ היודע-כול חושד בכל אזרח ערבי, מה לנו כי נלין על אזרח יהודי מן השורה, שאין עומדים לרשותו מכונות שיקוף ואפשרות לערוך תחקירי עומק? קוצר-הראיה של השב"כ במדיניות התיוג שלו הוא על כן עותק-נשימה. הוא תורם לתוויה הגזעניים של המציאות הישראלית, והוא עיוור לקשר בין הגזענות לבין יציבותה הפנימית של ישראל.
האם משהו יכול להצדיק את הנזקים הקשים הללו? כעניין עובדתי, אף אזרח ערבי לא היה מעורב מעולם בטרור אווירי. משיבים לנו התומכים במדיניות התיוג שתי תשובות. האחת: "לא משנה מידת המעורבות בטרור האווירי, אלא המעורבות הכללית בפח"ע". זו תשובה שקשה לדחותה על הסף, אך היא לא יכולה להפוך אוכלוסיה שלמה לחשודה. האם משום שצעירים מזרחים מעורבים יותר באלימות במועדונים ניתן לבצע בכל צעיר מזרחי בדיקה מיוחדת לפני כניסתו למועדון? מדינה דמוקרטית מתנה את פגיעתה באזרח שלה בקיומו של חשש קונקרטי כלפיו ובדרגת הסתברות ממשית.
והתשובה השניה של התומכים: "המדינה אינה חוששת רק מטרוריסט אלא מאנשים תמימים המנוצלים על ידי אחרים". אלא שמחקר מהימן הצביע על כך שאין ולוּ אזרח ערבי אחד ב"תמימים המנוצלים". כל התמימים שנוצלו היו זרים, ובעיקר נשים אירופיות. והנה משום שמדובר בזרים, הם חורגים מהתיוג האתני, ועל כן העדיפות צריכה להינתן לבדיקה רנדומאלית, כזו שאינה פוגעת מראש באף אחד.
ולבסוף, יש להקשות מכיוונה של המידתיות. אם אין די בבדיקה רנדומאלית, מדוע לא לנקוט בדיקה אוניברסלית, הזהה לכל האזרחים הישראלים העולים לטיסה? מהלך זה יצריך אולי עוד בודקים, ויהיה כרוך באי-נוחות שתתבטא במספר דקות נוספות של בדיקה. ואולם, מדינה דמוקרטית אינה יכולה לחסוך באמצעיה או לחסוך בזמנם של הנוסעים היהודים על חשבון החשדתם של אזרחיה הערבים. בימים הקשים והמפוחדים ביותר שלאחר 9/11 לא אימצו ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ספרד, גרמניה וצרפת, תיוג אתני של אזרחיהם הערבים או המוסלמים.
אלא שחושינו שלנו קהו. החטוטרת הגזענית שלנו נעלמה מעינינו. אלא שהיא לא נעלמה ולא תעלם מעיניהם של קורבנותיה, ואת גב כולנו יום אחד היא תכריע.
[פרסמנו לאחרונה את הרשימה שלעיל בבלוג של המרצים בפקולטה למשפטים בחיפה, וקיבלנו תגובות לא מעטות. רובן מעניינות אך חלקן בו-זמנית גם מרפות-ידיים. מכל מקום, הן אפשרו לנו לחדד ולהוסיף טיעונים. הריהם להלן.]
לאזרחים הערבים יש הרבה כעס. זה כעס שמצב כלכלי יחסי לא מפוגגו (מה גם שיש פער חריף במצב הכלכלי, פער המצוי במתאם הדוק עם ההשתייכות האתנית-לאומית). הם כועסים על נישול וקיפוח ארוכי שנים, על קורבנותיהם ביום האדמה ובאירועי אוקטובר, על דו"ח ועדת אור שנעלם בתהום הנשייה, והם כועסים על 40 שנה של כיבוש עמם, התנחלות מקיפה בתוכו, ועשייתו קורבן לצעדים קשים של צבא מדינתם. [אנו מודעים כמובן גם לכעסים הנגדיים]. אבל למעט מתי-מעט מתוכם, החליטו האזרחים הערבים שלא להתפתות לצד האפל של הכעס והם נמנעים מלפנות למאבק מזוין ולטרור.
זו החלטה – שסיבותיה, יש להניח, גם ערכיות וגם תועלתניות – אך לענייננו חשוב שהיא לא מובנת מאליה. בצפון אירלנד (למול גבול שקט לחלוטין עם הרפובליקה האירית) פקע המיתר בסוף שנות השישים, והחל מאבק מזוין שגבה יותר מ-3,000 הרוגים במלחמת אזרחים, עד שהסתיים רק 30 שנים אחר כך.
גם בשל חשש זה, וגם מהטעם של הוגנות ואנושיות, ניסינו לדבר על האופן שבו מדינה דמוקרטית צריכה לנהוג באזרחיה. אלא שהאזניים ערלות. הצבענו על נתונים עובדתיים, ושאלנו שאלות מכיוונן של זכויות אדם וצדקת הגבלתן. רעיון מרכזי הוא המידתיות, ואם תרצו גם שאלות של "מסך בערות", וסכנות של "מדרון חלקלק".
בישראל במובהק אין מסך בערות. השסע האתני-לאומי הוא חד, ואין השתייכויות צולבות שמקהות אותו. מהו על כן דפוס התגובה לתחושת סכנה? מגלגלים את עלותה על כתפי בני הקבוצה שאליה מקבלי ההכרעות לעולם לא ישתייכו. מדוע להקצות עוד כסף, עוד זמן המתנה – אם ניתן לעשות זאת יותר בזול, על חשבון אחרים, ו"אנו" "לעולם" לא ניפגע?
[זו הסיבה מדוע האנלוגיות להבדל בפרמיית ביטוח הרכב בין גברים לנשים או בין צעירים למבוגרים, אינן עובדות כאן. מלבד כל השאלות שדיפרנצאציה כזו עלולה להעלות, הרי שאם יש כאן "השתייכות חשודה" היא זו של הנשים, והנה הן אלו שנהנות מהדיפרנצאציה הזו בפרמיה; או העדפתם של המבוגרים, שהיו פעם צעירים חסרי ניסיון או חסרי מנוח; אבל אין יהודים שהיו ערבים או שיהיו ערבים – ועל כן כל ההחלטות הפוגעות בהן נתפסות אחרת וצריכות להיתפס אחרת – כגלגול פוחז של משא ופגיעה על אחרים, רק משום שהם לא אנחנו].
מדרון חלקלק. מה מונע מהגיון התגובות של חלקכם לנוע הלאה? למשל, "אם הערבים כועסים, ואם יש ביניהם מתי-מעט שהצטרפו לטרור, מדוע שהכללים שלנו לא יהיו אוטובוסים נפרדים? מטוסים נפרדים? אישורי כניסה מיוחדים לקניון (או סתם תעודת זהות שלא נושאת שם ערבי)? "שכונות סטריליות"?". תשובתכם (המקווה) תהיה: "זה אינו מידתי". אבל הרי לפני רגע – למרות שהצבענו על שלשה נזקים מצטברים הנגרמים עקב הפרופיילינג – ויתרתם על המידתיות.
בעוד שאנחנו תבענו מבחן איזון כתנאי לפגיעה; מבחן של סכנה ממשית לפגיעה הנשקפת מאדם קונקרטי; ולחלופין בדיקה רנדומלית או בדיקה אוניברסלית; אתם (רובכם) ‘ויתרתם’ על כך.
דבר לא ערער את דפוס המחשבה השגור, גם לא הדוגמא של המזרחים והמועדונים, וגם אמצעים אלטרנטיביים כגון מאבטח חמוש בטיסה ודלת טייס מוגנת ונעולה לא יהיו מספיק טובים לכם כנגד "סכין קטנה".
חבל, מחשבה פתוחה יכולה להרחיב את הדמיון שלנו. להוציא אותנו מתמונה בינארית ופשטנית שאימצנו במהלכן של שנים ארוכות, שבהן הקשבנו רק לשיח דל-משתתפים הצבועים בדמותנו, מדברים את לשוננו, מבטאים את פחדינו, ובו-זמנית קהי-חושים לאחרים החיים בתוכנו, רגילים לגלגל את משא הכאב אליהם.
זה מאד פוגע ולא הוגן וזה גם לא יוכל להמשיך כך לנצח. האם לא מוטב שנגלה זאת בעצמנו ונשנה את הדברים, מבעוד מועד?
שני דברים לא מפתיעים בכתבה – הטענות ומי שמעלה אותן. מעלים אותן אנשים חסרי מוסר (להלן – עורכי דין/משפטנים)אשר המוטו של עבודתם הוא – מוטב שעשרה עברינים יצאו לחופשי ושלא ישב בכלא חף מפשע אחד. הטענה הזו גורסת (לענין אונס למשל אשר ידוע כי מבצעיו הם מבצעים סידרתיים) כי מוטב שתאנסנה עוד 50 נשים (10 עברינים ששוחררו בגלל ספק X 5 מעשי אונס לעברין)ובלבד שמישהו שיש ספק ספיקא לגבי אשמתו לא ישב כמה חודשים בכלא.הטענה המועלה במאמר זה דומה מאד אבל היא בילתי מוסרית עוד יותר – מוטב שיהרגו 450 נוסעי ג’מבו ובלבד שלא יעלבו הערבים. לצורך תמיכה בטענה בילתי מוסרית זו מגויס הטעון הדמגוגי המוכר – גם היהודים סבלו מאפליה ולכן הם צריכים להיות רגישים לאפליה. לא למותר להזכיר לדמגוג כי היהודים לא ניסו להשמיד את גרמניה. ההתנהגות של היהודים ושל הערבים כלפי מדינתם הפוכה לגמרי. היהודים ניסו להשתלב בגרמניה וחלקם אפילו קראו לעצמם גרמנים בני דת משה ואילו הערבים אזרחי ישראל באמצעות נציגיהם ולעיתים במעשיהם לא חדלים להצהיר על כוונתם להשמיד את מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. על צד המעשים כבר היו כמה וכמה ערבים ישראלים כולל ח"כ לא מכובד שבצעו מעשי טרור או סייעו למעשי טרורולא צריך לחכות שיבצעו מעשה טרור במטוס דווקא. בצד התאורטי הם לא חדלים למצוא צידוקים אידאולוגים במעשי טרור ובהשמדת מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית (ראה למשל חזון ועדת המעקב של ערביי ישראל). הכותב מביא את אירלנד לדוגמא שבה על אף 3000 קורבנות לא ננקטו אמצעי פרופיילינג כנגד אירים. שוב נוקט הכותב בדרך דמגוגית – האירים לא ביקשו להשמיד את אנגליה מצד אחד ומצד שני מספר קורבנות הטרור הערבי כאן עבר כבר מזמן את ה 3000. עם כל הצער שבדבר וחסר הנוחות שנגרם לאזרחים הערבים יש אלפי הצדקות לבדיקות מחמירות של ערבים דווקא ולא של יהודים. הבדיקה צריכה להעשות בצורה מנומסת ענינית ובמידה פוגעת פחות ככל האפשר אבל היא צריכה להעשות.
יכול להיות שניתן להסתכל על זה במבחן התוצאה? הרי ערבים ישראלים ביצעו פיגועים כך שאין סיבה לחשוד שלא ייבצעו פיגוע אווירי באם יתאפשר להם ולכן כל עוד הביצוע אינו קיים יש סיכוי סביר מאוד שזה בגלל הבידוק הבטחוני…
פרופ’ ברק מדינה כותב בשלהי מאמרו המעניין: "ואולם, מדינה דמוקרטית אינה יכולה לחסוך באמצעיה או לחסוך בזמנם של הנוסעים היהודים על חשבון החשדתם של אזרחיה הערבים".
כערבי אני חולק על כך וטוען שמדינה יהודית (לפני היותה דימוקרטית) אינה יכולה לחסוך באמצעיה או לחסוך בזמנם של הנוסעים היהדוים על חשבון החשדתם של אזרחיה הערבים" וזאת כי:
מעשים מעין אלו פוגעים מהותית בחזונה הציוני החוקתי של מ"י כמדינה יהודית, כפי שהותווה בידי חוזה המדינה , ד"ר בנימין זאב הרצל בספרו " אלטנוילנד" בעמ’ 57 (משום מה לא מלמדים אותו בבתי הספר הערבים) : "שאתה לא יהודי,הבחנתי מייד, לפי אחת השאלות ששאלת קודם. תן לי לומר לך שחברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזה דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם, זה הכל מבחינתנו…."
ויתר על כן יש כאן פגיעה בערכיה של מ"י כמדינה יהודית יהודית בהיבט ההלכתי, כי התנ"ך קובע במפורש :
" גר לא תונה ולא תלחצנו" (שמוצ כב’ כ’). "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י’ט ל"ד). "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במדבר ט’ו ט’ז). ומוסיף התלמוד: "גדול כבוד הבריות, שדוחה לא תעשה שבתורה" (סוגיית ברכות יט ע"ב -כ ע"א) . כבוד הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א מדגיש שהאיסור שבתורה לפיו " ולא תונו איש את עימתו" (ויקרא יז) " איסור אונאת דברים כולל גם את האיסור החמור של הלבנת פנים ברבים, שחז"ל אמרו עליו: " המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב (סנה’ צט,א) . על הלבנת פנים אמרו חז"ל: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (ב"מ נט ,א).ולמדו זאת מתמר,שהיתה מוכנה להשרף אם יהודה לא יודה שממנו היא הרה. הפוסקים נחלקו אם חיוב זה הוא כפשוטו, שבאמת צריך להרג ולא לעבור על איסור הלבנת פני חברו ברבים, משום שהוא כרציחה, שהיא משלש מצוות החמורות שדינן " יהרג ואל יעבר" (עי’ תוס’ שם ד"ה נוח, וב"שערי תשובה", לרבינו יונה, שער ג’ אות קלט), או שאין זו אלא לשון מליצה ואין הדברים כפשוטם (כן נראה מהרמב"ם שהשמיט דין זה, וכן מבואר במאירי בסוטה שם). על כל פנים כלם מודים שהלבנת פנים היא דבר חמור מאד."
ציטוט מישיבת הכותל-ירושלים, שיחת הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א לפרשת בהר בחקתי תשס"ד-כבוד הבריות).
מן ההבט הבטחוני, שיטה של בדיקה רנדומלית עדיפה מן השיטה הנכחית, אשר, כפי שהראה המאמר, לא רק פוגעת בציבור שלם באופן ישיר, אלא גם מעודדת פגיעה באותו ציבור על ידי גורמים רבים נוספים, כמו למשל משכירי דירות. מדוע בדיקה רנדומלית עדיפה מן ההבט הבטחוני? כי מי שינסו (או מנסים) לגרום לאסון תעופתי ח"ו מודעים לכך שערבים נבדקים בשבע עיניים ויחפשו "לקוחות" אחרים. וגם מצוא ימצאו! השב"כ ומערכת הביטחון מודעים לשיקול זה ולכך שבדיקה רנדומלית היא מיטבית – נדגיש: מן ההבט הבטחוני! – אך אין חשש שיוותרו על ההזדמנות הכאילו לגיטימית להשפיל את הערבי ולהדירו מכלל הציבור. וזאת דווקא מפני שהם מודעים להשפעות המשניות של הפרקטיקה הנכחית ודווקא למען מטרה זו. אסון תעופתי שיקרה ח"ו רק יספק להם תירוצים משכנעים להחמיר בבדיקות ויהלום את כוונתם, אליה אולי אינם מודעים באופן שלם, להדיר את הערבים אזרחי המדינה ולהוציאם אל מחוץ לחברה ולחוק. המסקנה, אפשר לשכנע אותם בנכונות הביקורת המובעת במאמר בדיוק כמו שהגדי שיכנע את הזאב בחפותו במשל המפורסם של קרילוב.
חדל תמימות. זה לא עניין להשוואות. יש לנו כאן עניין עם הדבר בעצמו!
בארץ אחת החלו כמה מהנמרים לטרוף בני אדם. החליטו בני האדם להתאחד ולירות בכל נמר שיראה בקרבת ישובם. אחד מחכמי השבט טען שאם ירו רק בנמרים הם עלולים להיעלב כי הרי לא כל הנמרים טורפים בני אדם ולכן הציע שלא ירו בכל הנמרים או רק בנמרים אלא מפעם לפעם ירו בארנבות ובעכברים כי כך יותר בטוח. מי יודע, אולי גם הארנבות תחלטנה לטרוף בני אדם.
בתגובה לדבריו היפים והמרתקים של הערבי מר אדם פראירה אומר:
" מניין שאפילו נוכרי ועוסק בתורה שהוא ככוהן גדול תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כהנים ולווים וישראלים לא נאמר אלא אדם. היא למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככוהן גדול." ( מסכת בבא קמא, דף ל"ח)
אברך.
ציוני ימני מגיב לדבריו של הערבי אדם פראירה:
מסכים איתך ב 100% .יפה אמרת!
לטעמי כל אלה שמנסים למצוא ליגיטמציה להפליית הערבים מכוח יהודיותה של המדינה הם פשוט מוצאים את דיבת הציונות רעה ואף פוגעים בשמה הטוב של הציונות.
חג שמח.