רעידת האדמה כבר הורגשה כמה זמן קודם: בעיתונות הופיעו ידיעות על תכונות לארגון מסע מחאה נרחב של הגולים הטיבטיים בהודו. אבל זה היה עדיין בירכתי העיתון, והנה ביום בהיר אחד – ב-14 למרס זה פרץ בבת אחת לכותרות העיתונים ומילא דפים רבים. התקוממות! קרבות רחוב בלהסה הבירה! זעקו העיתונים. נמסר על הפגנות, מחאות המוניות. על משטרה הלוחמת במתקוממים, ועל הרוגים רבים. ומתחת לכותרות הזועקות הופיעו גם תמונות זוועה של קרבות רחוב.
היה ברור לחלוטין כי כאן מתרחש מעשה דיכוי אכזרי במיוחד של סין כלפי האזרחים הטיבטיים. לא היה אפשר כלל לחשוב אחרת, כל מי שרק צייץ היה מן הסתם מוקע כמזדהה עם מדכאים חסרי רחמים, אטום לזכויות אדם ולדמוקרטיה. אך הנה עברו כמה ימים והסתננו ידיעות אחרות משדה המערכה: לא היה מסע דמים – מספר ההרוגים אינו מאות או אלפים אלא משהו (עד עכשיו לא ידוע המספר המדויק) בין עשרים לשמונים. אך נתגלה גם – למי שרק רצה לדעת – כי רוב הקורבנות הם בכלל אזרחים סיניים או הויי (סינים מוסלמים). וגם נודע שהמהומות הפכו למעשה לפוגרום נגד האוכלוסייה הסינית תוך קריאות גזעניות. הגיעו דברים לכדי כך שאף הדלאי לאמה הוקיע את "המחאה האלימה". וגם התברר שהמהומות אורגנו שהכול אורגן מחוץ לסין ע"י הגולים הטיבטים. אבל בינתיים התדמיות כבר נקבעו והתודעה המערבית כבר נכבשה ע"י אלפי מאמרים וראיונות טלביזיה על מסע הדמים נגד העם הטיבטי. בדעת הקהל של העולם המערבי הוכשרה הקרקע להחרמות המשחקים האולימפיים. הקנצלרית הגרמנית הכריזה שלא תשתתף בטכס הפתיחה בבייג’ינג ובכך הצליחה להקדים ולאגור נקודות על סרקוזי בתחרות ביניהם כפי שנמסר ברכלנות הבינלאומית. הגב’ ננסי פלוסי יו"ר בית הנבחרים האמריקאי טסה להודו והבטיחה לגולים הטיבטים שם שהקונגרס האמריקאי יעמוד לצידם "כצוק איתן". בזה היא לא חידשה דבר. הקונגרס האמריקאי מאשר זה שנים מיליוני דולרים לגולים הטיבטיים להמשך פעולתם. זה אותו קונגרס שלא פחות נדיב כלפי ישראל ומאפשר בכך את המשך הכיבוש וגזילת אדמותיהם, וכמובן שהקונגרס מאשר את המלחמה בעירק, באפגניסטן ואת החזקת 154 בסיסים אמריקאים צבאיים בכל העולם – והכול כידוע למען החופש והדמוקרטיה.
עם התפזר הערפל של כלי התקשורת הממוסדים התברר גם כי אירועי טיבט אלה אורגנו ע"י האמריקאים ולדידם אלה לא יותר מחלק ממסע תעמולתי איליו נלווים גם בעלי בריתם האירופיים הצייתנים. המטרה היא הכפשה והפחדת הציבור בפני סין, בעיני דעת הקהל בעולם. הנה מסופר ב"הרלד טריביון" ב"הארץ" (10.4.08). בכתבה של פטריק פרנץ’, מומחה לענייני טיבט ולא חשוד באהדה יתירה לסין, ש"כיום המאבק הבינלאומי למען טיבט, היוצא מוואשינגטון משפיע על דעת הקהל העולמית בעוצמה וביעילות"…
אין זה אומר שלא היו גם סיבות טובות ומוצדקות לכמה תביעות טיבטיות, הרי בכל מסע מסוג זה חייב להיות גרעין של אמת. יתר על כן יש לדעתי לתמוך בתביעות כגון מימוש והעמקה של האוטונומיה הטיבטית במסגרת המדינה הסינית, להקשיב לתביעות העם הטיבטי ולבוא לקראתו. על רגשות עזים של קיפוח הפליה אפשר להתגבר רק ע"י הקשבה לציבור ולא באמצעים כוחניים. אם השלטון הסיני מעוניין באזרחים טיבטיים נאמנים למדינה הסינית זו הדרך היחידה. הפגנות ומחאות הן אמצעי לגיטימי בהחלט להשגת התביעות כל עוד הן אינן מנוהלות ע"י וושינגטון ומנוצלות על ידה כחלק ממסע אנטי סיני. לצערי אפשר לציין בשלב זה שמסע ההכפשה האמריקאי הצליח בחלקים רבים של הציבור בעולם. מטרת מסע זה היא חלק במסע ההגמוניה הגלובאלי האמריקאי הבלתי מרוסן בו היא נתקלת בסין המתעצמת כמכשול מרכזי לשאיפותיה.
נבדוק עכשיו כמה מן הטענות וההאשמות שהופנו נגד סין.
אחת הטענות היא שטיבט עד היכנס הסינים לטיבט (1951) הייתה ארץ שאמנם לא היה בא אורח חיים מודרני אבל היו בה חיי רוח שלווים, אחדות בין אדם לטבע והרמוניה בין בני אדם. אחרים מודים שאמנם היה בה משטר פיאודאלי אבל למעשה היה זה רק משטר פטרנליסטי לטובת כל התושבים.
טענות אלה הן חסרות בסיס. לא אשתמש כאן בשפע העובדות המתועדות שמביא מיכאל פארנטי, אחד העיתונאים הפרוגרסיביים הידועים בארה"ב, תחת הכותרת "פיאודליזם ידידותי: המיתוס הטיבטי" באתר של "סוואנס" (7.7.2003). העובדות המובאות שם מעוררות חלחלה.
במקום זה אביא להלן דווקא עדות "ספרותית" של סופר בשם אלאי שכתב רומן שתורגם גם לעברית וקטעים ממנו מובאים מ"ספרים" "הארץ" מה-7.12.07. בכתבה של לידיה ארן על ספרו "פרגים אדומים" היא כותבת:
"טיבט נהנית זה שנים מפופולאריות רבה במערב, ומדי שנה מתפרסמים מאות ספרים ומאמרים על הדת והאמנות שלה: "פרגים אדומים", הרומן הראשון של סופר טיבטי הפורץ לזירה העולמית של הספרות היפה, מציג טיבט אחרת לגמרי". היא מספרת שבתחילה התקשה המחבר למצוא מו"ל, "מן הסתם משום שאינו מציג את הסינים בצורה מחמיאה". אך מיד עם צאתו לאור מספרת לנו המבקרת זכה הרומן לפרס הספרותי היוקרתי ביותר בסין. "פרגים אדומים" כותבת המבקרת" משלימה את הדימוי הרווח במערב "מתמונת השנגרי-לה ספוגת הרוחניות שפותחה במערב וטופחה בכוחותיהם המשותפים של חוגי הדלאי לאמה וציבור מעריציו הגדול". ובהמשך היא כותבת שבניגוד לרוב הספרים המציגים את טיבט שלפני הכיבוש הסיני כארץ סטטית ושלווה, הבוטחת במסורת הבודהיסטית שלה, ארץ של מדיטציה, חוכמה וחיוניות, המציאות בספרו של אלאי רוויה מתחים, חרדות וחשדות, מין סתמי ורדיפה בלתי-נלאית אחר התמודדויות-דמים. אלאי חושף את האי-שוויון הקיצוני, האלימות, היחס האכזרי לעבדים ולמשרתים, הענשתם השרירותית. גם במקרים הנדירים של קשרי חיבה בין האדון לעבד גוברים שיקולי התועלת על שיקולים אחרים. שלא כרוב הספרות הסטנדרטית על טיבט, אלאי מבליט את המקומי, הייחודי והשונה, כמו למשל היעדר הכבוד לבודהיזם מצד אנשי המקום. הסופר לועג לנזירים המקומיים הבורים והמושחתים. עם זאת מדגישה המבקרת אין לחשוד באלאי שהוא מושפע מהזלזול בטיבטים שמאפיין את התעמולה הסינית. כרבים מעמיתיו מקרב הטיבטים המשכילים הוא מותח ביקורת על הדבקות העיקשת בסדר הישן, וחותר תחת אמונות מושרשות מבלי שהדבר יפגום ביחסו החם לארצו האהובה.
ועוד מוסיפה המחברת: אף כי הדעה המקובלת קושרת את התפרקות הסדר הישן בטיבט לפלישה הסינית ב-1950, אלאי מראה שיריבויות פנימיות, תככים, ניהול כושל וסיאוב גבו את מחירם עוד לפני שהסדר הזה ניגף סופית מפני הצבא הסיני האדום.
עלילת הספר עוקבת אחרי משפחת מושל מקומי. דרכם לכוח ועושר רצופה מלחמות, מזימות, זיונים ובגידות, עד לתבוסה שהנחיל להם הצבא האדום הסיני ב-1950.
הבאתי קטע ארוך זה על מנת ל המחיש מה היו פניה של טיבט "לפני הכיבוש הסיני".
אתקשה להאמין שבני אדם שחיו במשטר כזה כפי שמתואר ע"י אלאי הצטערו כל כך להתפטר משלטון זה. לפי סיפור של הוושינגטון פוסט (23.7.99) אמנם רבים מאנשי טיבט ממשיכים לכבד ולהעריץ את הדלאי לאמה "אך מעט טיבטים היו מקדמים בברכה שיבה של המשפחות האריסטוקרטיות שברחו איתו ב-1959. חקלאים טיבטים רבים אין להם עניין להחזיר את האדמה שקיבלו בזמן הרפורמה האגרארית הסינית. גם עבדים לשעבר אינם רוצים את אדוניהם לשעבר לחזור לשלטון".
התעמולה האנטי סינית רוצה שנאמין שהסינים "כבשו" את טיבט ב-1950. זה ממש לא מדויק. נכון שיש דעות מנוגדות המסתמכות על מקורות שונים בשאלה האם לטיבט היה מעמד עצמאי או לא. אך בכל זאת אין למצוא אטלס מן הימים ההם ולפני זה בהם מופיעה טיבט כארץ עצמאית. רוב המקורות מכירים בכך שטיבט משך הדורות היתה תחת עליונות סין עם מידה גדולה או קטנה יותר של אוטונומיה. אריק מרגוליס סופר מוערך בענייני טיבט מספר כי ב-1913 כאשר סין היתה באנדרלמוסיה שלטונית הכריזה טיבט בעזרת האימפריה הבריטית על עצמאות (בריטניה גבלה אז עם טיבט – היא שלטה בהודו, ש"א).
סין קרועת המלחמה, מספר לנו מרגוליס, לא יכלה לעמוד על תביעתה לעליונות על טיבט עד לסוף מלחמת האזרחים בסין (1950) כאשר הצבא הסיני נכנס שוב לטיבט.
בואם של הצבא האדום לא היה יכול להיחשב כיבוש אפילו לפי קריטריונים אמריקאים. להלן אני מצטט מתוך ספרו הידוע של מלוין גולדסטיין "לביא השלג והדרקון" שיצא בהוצאת קליפורניה פרס ב-1997. על עטיפת הספר מופיעה המלצתו החמה של ריצ’רד הולברוק שהיה סגן שר החוץ האמריקאי למזרח אסיה. הוא ממליץ על הספר "לכל המעוניין כסיכום המדויק האחרון של המשבר בטיבט שנכתב ע"י מי שהקדיש את חייו לחקירת טיבט".
"כפיפותה הפוליטית של טיבט לסין" נאמר בספר, אושרה הלוך וחזור ע"י המערב משך המאה הראשונה של המאה העשרים ובמיוחד בשנים הקריטיות במשך ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, למרות רטוריקה נשגבה אודות חופש והגדרה עצמית, הדמוקרטיות קיימו מדיניות עקבית להיכנע לרגישויות סיניות, לקבל לאשר את העמדה הסינית הרשמית שטיבט היא אחת מן הטריטוריות של האומה הסינית".
מכל מקום עד היום לא שמעתי שמישהו מערער באופן רציני על מעמד סין בטיבט, ארצות העולם והאו"ם אינם מכירים בטיבט עצמאית, אפילו הדלאי לאמה אינו דורש זאת.
למהפכה הסינית היו שתי פנים: הפן המהפכני, האנטי פיאודלי-בורגני, ופן שני לאומי.
כצבא מהפכני הגיע הצבא האדום הסיני לטיבט כדי לחולל בה מהפכה חברתית כמו בשאר חלקי סין.
צריך להזכיר אולי כי בסין ישנם עד היום כ-54 עמים אחרים ומדברים בה כ-300 שפות וניבים. סין גם הגדירה עצמה כמדינה רב לאומית. הצבא האדום הגיע לטיבט כפי שהגיע לחבלים הלא סיניים האחרים. בסין יש כ-90% חאן-סינים והשאר עמים ועממים אחרים. חשבון פשוט יראה שהאוכלוסייה הלא סינית מונה כיום בערך 100 מיליון בני אדם שאינם סינים, בזמן המהפכה הסינית היו המספרים נמוכים יותר אבל ודאי ברור שהמהפכה הקיפה לא רק מיעוט טיבטי אלא גם עמים רבים אחרים והכוונה של ה"כיבוש" הייתה מהפכה חברתית בלי להתחשב בהרכב האתני.
ההודעה האחרונה תחת השם מיכאל אינה שלי, אלא של טרדן אינטרנט. היא ציטוט מלא של הודעתי למעלה מה-3/5/08
בהקשר הזה, זה מצג מתחזה כאילו כתבתי הודעה זאת ב-24 יוני, שימוש מתחזה בשמי (בהקשר בו מועתקים דברי) והטרדת אינטרנט.
מהו ה-IP של הכותב?
תודה לשמואל אמיר על הדברים הנכונים.
אני חוזר לדברים שאמרתי בחטף בתגובה למאמרו של גדעון ספירו החל את כל הדיון בנושא:
הדעה על טיבט נובעת מהדעה על סין.
כמעט איש מאלו המגדירים עצמם "פעילי זכויות האדם" לא אומרים דבר דומה על החלק הצפוני ("הטורקי) של צפון קפריסין ולא יצאו להפגנות ענק נגד הודו כשאינדירה גאנדי דיכאה בכוח בדלנים סיקהים,
מדוע? כי המשטר בקפריסין ובהודו נתפס כ"דמוקרטי", כלומר כלגיטימי, כלומר: הוא קפיטליסטי-ליברלי.
גם בתגובות של גדעון ספירו אמרו כמה מהמגיבים ששום משטר שאינו מחקה את הדמוקרטיה הליברלית נוסח המעצמות הקפיטליסטיות העשירות אינו לגיטימי ("אני מעדיף את הדמוקרטיה ההודית על הדיקטטורה הסינית").
מה שנקרא "ארגוני זכויות אדם", ואמנסטי בראשם, מייצגים השקפת עולם שלפיה כל משטר בעולם צריך להיגזר על פי המידות של צפון אמריקה-מערב אירופה. בהודו יש רעב, אינאלפבתיות, חוסרי דיור ושאר מצוקות איומות למרות הצמיחה, אבל היא עדיפה על סין, אף שבה נעשה ניסיון מרתק לבנות סוציאליזם בתנאים של עולם קפיטליסטי, נא"פ מודרני שעד עכשיו הוכיח את עצמו.
מהצמיחה הכלכלית בסין נהנית רובה המכריע של האוכלוסיה: ח’אנים (סינים "אתניים"), טיבטים, מוסלמים, מונגולים וכל השאר.
משטר כזה אפשרי רק במסגרת חד מפלגתית של המפלגה שהובילה את המהפכה ב-1949. משטר שימצא חן בעיני מפלגת אמנסטי וחסידיה פירושו כניעה מוחלטת לאימפריאליזם הכלכלי-מדיני, גם אם הוא נעשה בשם "זכויות האדם".
אף שסין נתפסת כמדינה "עשירה", תתמדיה ואוכלוסייתה הענקית הופכים כל הישג לשברירי ופגיע. אם סין תלך חלילה בדרכן של מדינות מזרח אירופה, היא תגיע עד מהרה למצבן של מדינות מרכז אפריקה.
המצב כיום מזכיר את האימפריה האתונאית במאה ה-5 לפני הספירה, שדיכאה עד עפר את אייה יוון ואת ערי יוניה בכך שכפתה עליהם לחקות אחת לאחת את משטרה ה"דמוקרטי".
כל השוואה לפלסטינים תהיה ראויה להתייחסות אם מחר תחליט הממשלה הישראלית לספח את הגדה ואת הרצועה ולהעניק לתושביה אזרחות ישראלית מלאה. אני אתנגד למהלך כזה מסיבות ספציפיות. עמדה אחרת, התומכת במדינה אחת, תהיה שגויה אך לגיטימית. (עובדה: אנחנו לא תומכים ב"עצמאות" לפלסטינים תושבי הגליל..).
לסיכום כדאי להדגיש:
בשאלות לאומיות אין עקרונות מקודשים. כל מקרה לגופו. "שתי מדינות לשני עמים" אינו עיקרון אוניברסלי, הוא סיסמה הנובעת מהנסיבות הספציפיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לומר שהדעה על טיבט, על צ’צניה או על קוסובו חייבת להיות "זהה" לעמדה על הפלסטינים מזכירה את הבדיחה על הילד שחשב שאם בחתונה כולם אומרים "מזל טוב", גם בהלוויה שהתקיימה כעבור שדבוע צריך לומר לכולם "מזל טוב";
או לגנן המתחיל שלמד שבערוגת הגזר יש לאסוף את השורשים ולזרוק את העלים, וכך עשה גם בערוגה החסה.
גם הערבים בארץ ישראל חיו במשטר פאודלי דכאני עד התחלת הציונות.
ולכן (אליבא שמואל אמיר) הציונות הביאה ברכה לארץ ישראל בדיוק כמו הכבוש הסיני לטיבט.
ועל כך נאמר: בא לקלל ויצא מברך….
איני מבין את הטיעונים במאמר זה.
השאלה העיקרית היא האם הטיבטים מעוניינים בשלטון סיני, בעצמאות או באוטונומייה?
וגם מה המדיניות של ממשלת סין בטיבט תמיכה בתרבות בשפה ובלאומיות הטיבטית, ניטרליות לגביה או דיכוייה?
כמעט לכל התקוממות מוצדקת או לא ימצא גוף חיצוני שיתמוך ויעודד אותו מאינטרסים/אידאלים כאלו ואחרים.
האם דרישת הפלשתינים לעצמאות לא מוצדקת מפני שהם זוכים לתמיכה מבחוץ ממדינות ערב או אירן שפועלות למען האינטרסים שלהם?
הנה מה שיוצא כשמחליפים את המילה "טיבט" בפלסטין ואת המילה "סין" בישראל:
"התעמולה האנטי ישראלית רוצה שנאמין כי הישראלים "כבשו" את פלסטין ב1967. זה ממש לא מדוייק. נכון שיש דעות מנוגדות המסתמכות על מקורות שונים בשאלה האם לפלסטין היה מעמד עצמאי או לא. אך בכל זאת אין למצוא באטלס מן הימים ההם ולפני זה בו מופיעה פלסטין כארץ עצמאית"
נו, מה אתה אומר על זה, ש.א.?
מביך, הלא כן?
שכחתי לציין בתגובתי הקודמת שאפשר ורצוי להצטרף לרשת סין של אמנסטי בישראל. למתעניינים\ות :
— קישור —
די מדכא,
הטיעון של "הבאת הקדמה" הוא הנורא ביותר מכל הטיעונים האפשריים לכיבוש, הוא נגוע בכל המחלות הקולוניאליסטיות כולן. אפשר להצדיק כמעט כל כיבוש בהסטוריה בטיעון העגום הזה משום שבכמעט כל המקרים הכובש מפותח יותר מהנכבש באופן משמעותי ומשום כך יכל לכבשו. אפשר להצדיק את כיבוש דרום אמריקה על ידי הספרדים משום שהנצרות גרועה פחות מהברבריות של האינקה, להצדיק את כל הכיבושים הקולוניאליים של אפריקה שכן אירופה הביאה עמה את ההשכלה, הטכנולוגיה והתחכום הפוליטי, אפשר להצדיק את הציונות כמובן שכן "מצבם של הערבים בישראל טוב יותר מבמדינות ערב" וכך הלאה וכך הלאה אד אבסורדום.
אמיר כתב מעט מאד במאמר הזה שרובו ציטוטים, כלכך מתבקשת התייחסותו למערכת ההתנחלויות הסיניות בטיבט, לאפליה השיטתית של טיבטים בארצם לטובת המתנחלים הסינים, לכידוני הצבא המאפשרים למתנחלים לחיות בשטח הכבוש, אמיר הרי תוקף באומץ ובגילוי לב מעשים דומים להפליא הנעשים על ידי ממשלת ישראל בשטחים, מה קרה?
מתחילה להתבשל בי ההרגשה כי ההתנגדות למאמר של ספירו לא הייתה מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן. כלומר, זו לא החיבה למשטר הסיני שהביאה את המערכת לקצץ בנטיעות.
אלא הידיעה כי כאשר עמדתם של חברי המערכת בדיון על כיבוש טיבט מתלפפת עם העמדה הפרו-פלסטינית התקיפה של אותם חברים עצמם, הקשר המתקבל הינו קשה ביותר להתרה. כמובן שיכול אמיר לעשות כאלכסנדר בשעתו ולחתוך את החבל באיבחה אחת, כלומר לטעון כי למדינות קומוניסטיות מותר לכבוש מדינות אחרות בשם המהפכה ולמדינות לא קומוניסטיות אסור, אלא שלמים עמוקים כאלו אפילו לבו למוד הקרבות של אמיר לא יתיר לו להכנס.
הניתוח שלך לא נכון: זו חכמה קטנה מאוד לקחת מדינה קפיטליסטית אחת וסוציאליסטית אחת, להשוות ביניהן ולהגיע למסקנה שאחת השיטות עדיפה. במקום להביא את הודו כדוגמה אפשר לראות מה קורה במדינות כמו טיוואן, דרום קוריאה או הפיליפינים (או צרפת), ובמקום להסתכל על סין אפשר לבדוק את המצב בצפון קוריאה או וויטנאם.
ואין זה נכון שמדינות גדולות יותר הן בהכרח גם יותר פגיעות. עובדה שמדינה גדולה ולא מאוד מפותחת כמו רוסיה הצליחה להתאושש מן המעבר לקפיטליזם (עם כל הבעיות שיצר), ולעומת זאת באפרקיה מדינות קטנות הן במצב הולך ומתדרדר, כפי שאתה עצמך אמרת.
"כמעט איש מאלו המגדירים עצמם "פעילי זכויות האדם" לא אומרים דבר דומה על החלק הצפוני ("הטורקי) של צפון קפריסין ולא יצאו להפגנות ענק נגד הודו כשאינדירה גאנדי דיכאה בכוח בדלנים סיקהים"
רוב פעילי זכויות האדם של היום עוד לא נולדו אז. ובקשר לקפריסין קשה להשוות סכסוך לאומי בין מדינות ריבוניות לדיכוי משטרתי אלים של עם מתקומם.
לתמוך בדיכוי הטיבטים זה בסדר. אבל קח בחשבון שזה מונע ממך את הזכות להגן על תנועות השחרור של הפלסטינים, העיראקים, הבאסקים, הצ’צ’נים ועוד. כן, יובי, גם אם "מארקס אמר".
השגשוג (היחסי) ממנו נהנת חלק מהאוכלוסיה הסינית הגיע רק אחרי שהיא הפכה למפעל הנעליים של העולם. אם זה "נסיון מרתק לבנות סוציאליזם", אז ודאי שהעברת המתפרות מהגליל לירדן היא "סוציאליזם קיים באמת", ודב לאוטמן הוא לנין. מ.ש.ל.
לא זכור לי מתי שלטון מסואב, ניהול פנימי כושל ושחיתות הצדיקו כיבוש,
ובטח שלא "רגישותו" של הכובש (הציטוט המדויק הוא "להיכנע לרגישויות סיניות"…).
אם זה לא היה עצוב הייתי פורץ בצחוק מתגלגל, שהרי על מי צריך לרחם כאן?
על הסינים הרגישים?
כל הנסיונות לדמות את החיים בטיבט (לפני הפלישה הסינית) לגהינום עלי אדמות גובלים באבסורד של ממש. גם אם זה נכון – הרי שזה לא שונה מהחיים באפגניסטן או ברוב מדינות אפריקה
אך אני לתומי חשבתי קולוניאליזם ואימפריאליזם הם בבחינת "יהרג ובל יעבור" ולא משנה המצב במדינות הנכבשות.
צר לי שאני מתבדה.
רבותי, מדובר במדרון חלקלק, שהרי אם מותר לסין אז למה לישראל אסור? ומה עם ארה"ב?
האם אנו בודקים באותן כפפות של משי פעולות כיבוש אחרות? מה קורה כאן?
צריך לשים קו ברור ובלתי ניתן לערעור לגבי ריבונות ועצמאות של עם ומדינה ואסור באיסור חמור להצדיק קולוניאליזם. נקודה.
השפה בה מדבר שמואל אמיר והמגיבים התומכים בו נשמעת מוכרת מתוך צידוקים וטוענות אינספור של אנגלים בהודו, צרפתים באפריקה אמריקאים המערב הפרוע וגם ישראלים שחושבים שאנחנו עושים טובה גדולה לערבים מפני שאנחנו כאן.
חבר’ה – להתעורר!
צר לי על ההתעקשות, אבל העמדות כאן עדיין שטחיות ופשטניות.
ליובל הלפרין רציתי להגיד שאפשר להיות (כמוני) רחוק מללטף גלגלי תילה טיבטיים או לקרוא לעצמאות טיבט, ועדיין לגנות את מעשי השלטון הסיני שם.
שמואל אמיר רחוק מלהתמודד מול דוח מפורט של אמנסטי אינטרנשיונל, שעוסק הן בהפגנות והן בהתקפות (*נפשעות בכל מקרה! *) נגד סינים מהגרים בטיבט ע"י מפגינים, (ונחשו מה קדם למה) :
— קישור —
השוו את רמת הפירוט של המידע בדוח הזה לרמת הפירוט בכתביו של מר אמיר.
מי שדבק בסיסמאות מיסטיות-טיבטיות או בסיסמאות קומוניסטיות סיניות מתעלם מהעיקר – זכויות אדם.
יובל, מדינות "ליברליות" מככבות אף הן בדוחות אמנסטי, ואתה יכול להתחיל מעיון בקמפיינים עצומי מימדים כמו קמפיין
Rights For All
בנוגע למצב זכויות האדם המחפיר בארה"ב.
עופר
פסטיבל "טיבט" בתקשורת היה בעל צביון יותר מברור של תעמולה, תוך מכות מלל במוחנו שוב ושוב ברוח אחת. כל שעיניים בראשו, היה ברור לו, שיש כאן אותו סוג של בלוף של ממסד תאוותני, אותו אנו מכירים מישראל. הסגנון החסוד והשגב הריק הם אותם. חיכיתי למשהו יותר סביר ובוגר, הכי אין כל מוצא מהפה האחד הזה? והנה שמואל אמיר מביא תמונה אחרת לחלוטין הניראית בוגרת, נכונה, מעבר לטון המגעיל של שטיפת המוח, שכאילו חייב אותנו לדבר מה בכוח. הנה, מתברר בדברים שמביא אמיר,
שלא "עם גדול, והומוגני המשתלט על עם קטנטן" אלא שסין היא בכלל מדינה רב לאומית המגדירה עצמה ככזאת. מתברר שצבא מאו שחרר ממשטר פאודלי בכל רחבי האיזור הזה, לאומים שונים וצמיתים מדוכאים. מתברר שהטיבט נחשבה לאיזור הכרוך בסין, כמו בילורוסייה או ארמנייה או אוזבקיסטן ביחס לרוסיה. רק שבניבדל מהאחרונות, הטיבטים הם עם של כמה מיליונים בטריטוריה ענקית. מתברר ממאמר אמיר שטיבט, כמו כל מדינה וחברה אחרת, היה בה שילטון וסדר חברתי מסויים, פאודלי ומושחת אגב, ולא ממש היה כאן רק מסדר של כוהנים כתומי גלימות ונעימי הליכות, היושבים במקדשים בהרים לאור חוור ורומנטי של צלוחיות שמן וקטורת ומביטים בירח ובכוכבים בדממה הגדולה. היו של אפילו זיונים ונאופים בשרות שררה לא פחות ממעללי הנשיא קצב ושאר נשואי ישראל הזיינים החל מדיין וכלה בלוקחי השוחד המיני במשרדי החוץ והתחבורה, קובע אמיר, היו תככים, היה שעבוד.
תודה. לזה חיכיתי. מייד כשראיתי שאמיר ניגש למלאכה, כשראיתי את מאמרו זה, עלצתי על שמישהו סוף סוף מבהיר לנו את הענינים כפי שהם באמת, ומשחרר אותנו מאד תעמולת משעבדים אימפריאליסטים וגרוריהם בישראל.
למה YB והמגיב השני חושבים שיש אנלוגיה
בין העם הטיבטי לישות הפלשתינית ?
יש עדויות למכביר על קיום עם טיבטי לפחות
מהמאה ה-12 לספירה
לגבי עדויות על קיום עם פלשתיני
אין שום עדות עד לתחילת המאה ה-20
א-י-ן נקודה
לכל החברים פה שעושים את האנולוגיות בין יחסי סין/טיבט לישראל/פלסטין, אני רוצה להגיד שיש מקום לעשות את ההשוואות. הכיבוש בשני המקרים הוא נפשע ולא צודק. ייתכן מאוד שהמערב והתקשורת המערבית נוטה להשמיע בעיקר את הצד הטיבטי (כפי שנוטים להשמיע בעיקר את טענות הפלסטינים שהרי אלו המדוכאים),והיחס הוא מאוד פרו טיבטי ואנטי סיני.
דבר נוסף אשר אני רוצה לומר לש.א ויובל הלפרין, לא ייתכן שכל שמשור שהוא אנטי מערבי באופיו ואנטי אמריקאי ייתפס בעיניכם אוטומטית כמשטר צודק. האימפריאליזם במקרה הזה הוא סיני, כי לא המערב הוא זה שפלש לטיבט. וזה שהטיבטים מקבלים סיוע אמריקאי, לא אומר שהם לא צודקים במאבקם.
פשוט לקרוא ולא להאמין…
כל מי שזועק בקול גדול "בלוף" ו"אחיזת עיניים" על כיבוש פר-סה (כולל התנחלויות סיניות בטיבט) מוכיח שבין שוחרי זכויות האדם ישנם כאלה בעיניהם יש שווים יותר ושווים פחות.
מגדיל לעשות יובל הלפרין שאומר ש"הדעה על טיבט נובעת מהדעה על סין". הוא כמובן צודק באמירה, אבל בהפוך על הפוך:
הדעה על טיבט אכן נובעת מהדעה על סין, וכך כל מי שסין מסמלת עבורו סלע איתן כנגד הגמוניה האמריקאית שוכח לפתע מה זה כיבוש ומהו אימפריאליזם.
לפתע הכובש הוא הכלל "משחרר" ו"מושיע". כאילו חיסול משטרו של העריץ סאדם חוסיין עניין כאן מישהו כאשר ארה"ב פלשה לעיראק.
גם מיכאל שרון לא טומן ידו בצלחת וזועק: "זיונים ונאופים בשרות שררה"!
כאילו שמאו-צה-טונג לא ניצל מאות נערות צעירות בזמן שלטונו.
אז הנה הנוסחא: כל מי שרוצה לאנוס את נערות ארצו ולפלוש למדינה שכנה צריך רק לכתוב "ספר אדום" ולהוביל מדיניות אנטי אמריקאית, ואז הכל כשר.
מי היה מאמין שקומוניסט יהודי אנטי ציוני יאמץ את הרצל בסינית.
כל המגיבים כאן שוכחים משהו אחד פשוט – סין אינה סוציאליסטית כבר משהו כמו 30 שנה, וספק אם היתה אי פעם. ההון הזר בסין הוא מה שמשאיר את המשטר הזה בחיים, ואילולא ההשקעות של תאגידי יצור בסין שמנצלים את כוח העבודה הזול מאוד, סין היתה נראית היום כמו צפון קוריאה – חורבן, שממה, רעב.
הנסיון של מיני "אנשי שמאל" להדביק לסין את התג הסוציאליסטי הוא פאתטי, ומעיד על פשיטת הרגל המוחלטת של המרקסיזם-לניניזם.
ב"כל המגיבים כאן" אני מתתכוון ליובל הלפרין.
אין תימה שהתומך הנלהב ביותר בשמואל אמיר הוא מיכאל שרון שהישווה בשעתו את פינוי המתנחלים מעזה, לאקציות הגירוש של הנאצים.(קרבנות הגירוש הנאצי היו בוודאי שמחים לקבל את מאות אלפי השקלים שקיבלה כל משפחה מפונה מעזה כפיצויים מממשלת ישראל, ועוד היד נטויה).
מי שתומך בהתנחלות יהודית בשטחים הכבושים, סופו שגם תומך בהתנחלות הסינית בטיבט. גם שמואל אמיר יתעשת ויתגבר כארי על הסתירה ועוד נראה אותו קורא בקול גדול ליישב את כל ארץ ישראל בסינים שגוירו.
מתנוול עד כדי כך, שהוא, יושב תפוח ותומך בכהנא, שבהלשנתו על מיכאל שרון, על שבזמנו גינה את החרבת גוש קטיף, הוא בוגד בעקרונותיו הוא. הרי בסגנונו ניכר הפאשיזם. מיכאל שרון לא אוהב עקירות, ותומך בישוב היהודים בכל שיטחי פלשתין, בפדרציה אחת דו לאומית: ארץ אחת לשתי עמים, לשני בני אברהם. אשר למלשינים כדוגמת יהודה איש קריות, הבוגדים בכל עקרונותיהם בעבור תאוות ההסתאבות לשמה, מטיפים לרצח בשם שנאת החיים לשמה, את אלה יש לחשוף.
לצערי שמואל אמיר ויובל הלפרין לא למדו דבר מההיסטוריה. אם סוציליזם בשבילם מסתכם בהלאמה של אמצעי הייצור בידי הממשלה, דבר שקרס בכל מקום, אז באמת עדיף כבר קפיטליזם בו לפחות יש טעם של חופש. סדנאות היזע בסין בהן מיליונים עובדים במפעלים שם הכל ממושטר, כולל מדידת השניות לעשיית צרכים – הן כולן סדנאות יזע שמופעלות בידי הממשלה. אם זו האלטרנטיבה לקפיטליזם האמריקאי שמציעים לנו הלפרין את אמיר, אז באמת שאין אלטרנטיבה.
למד לקרוא חביבי.
איך אפשר לתמוך במדינה שתומכת בממשלת סודן בפשעיה נגד הדרפורים ודרום סודן?
לא משנה כמה קומוניסטית תהיה סין – על פשע זה צריך להחרים אותה.
מדהים שבאתר הגדה השמאלית מתפרסם מאמר התומך במדיניות של אחת המדינות הרעות בעולם.
כמו לקרוא מאמר תמיכה בארה"ב על הבאת הקידמה לעירק או לאפגניסטאן.
הזאת הגדה השמאלית? זאת שמאלית?
"במיטב מסעדות ניירובי מגישים בשר קוף. איך הוא מגיע נוטף רוטב לצלחת? בני השבטים שמסביב לעיר יודעים היטב כיצד למלכד חיה נבונה זאת -" כך מתחיל מאמרו של מיכאל שרון "הולכים עם עזה לעזאזל" — קישור — בו, בשלב מוקדם, היציג שרון את כל הנימוקים ששימשו לאחר מכן לגיבוי ההתנתקות. אז עוד ניקרא מ. שרון גם על ידי מקבלי ההחלטות בישראל, כולל מערכת הביטחון (ואולי גם כיום, מי יודע?). מאוחר יותר, לאחר ששרון הבין שמדובר במדיניות סגרגצייה, תוך זריקת פרור לפלשתינאים, פרור שיגבה לאחר מכן תוקפנות ישראלית ושוד מואץ של אדמה ערבית, שינה שרון את עמדתו. לא לקומבינת וויסגלאס של פרור תמורת סגרגצייה, פלשתין כולה לשני עמים. אין כל מוצא אחר בסכסוך. הטהור האתני של בן גוריון ב-48 הינו בכייה לדורות. שיבת הפליטים, פיצוי הפליטים, פלשתין כגן עדן לשני עמים חכמים, ערביי פלשתין כמלח הארץ. לא לנאוץ דתם לשימון הפקעות. תרומתו העיקרית של שרון בשלב זה היה פינוי חתולי גוש קטיף כאשר הוקצה תקציב לנושא, על ידי משרד איכות הסביבה בעקבות מאמר שפירסם אז. הפקרת חתולי הגוש -http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-11551-00.html?tag=23-34-52 שכן מה לעשות, ומתנחלי גוש קטיף היפקירו את חתוליהם למוות מיוסר.
ועוד מילונת, במאמר "הולכים עם עזה לעזאזל" מפריח שרון רמז ליודעי חן אודות מקור הכנסה עיקרי של יושבי הגוש ומקור לעושרם – סחר סמים הבאים מסיני וממצרים והעברתם למרכז הארץ, שם חלקם מיוצאים לאירופה . אך אל דאגה, היום פורסם במעריב כי חיילי גולני השומרים על הרצועה, נטלו על עצמם את תפקיד המשכת סחר הסמים תחת מתיישבי הגוש, ו-5 לוחמי גולני נעצרו. יש לשער כי ההתנגדות לשרון אינה כל כך בגלל דעותיו ואינה כלל על רקע אידאולוגי, אלא על רקע אחר לגמרי, בגלל מאמרים מסוג זה: כלכלת הסמים האיזורי ודיווח ה-CIA — קישור —
ועל שחשף דבר או שניים לא ידועים בתחום הצרכנות והפשיעה הכלכלית
למשל זה
— קישור —
מ.ש.
אני מציע החרמה כוללת של אתר הגדה השמאלית והקו הפרו-סיני שלו. לאיש שמאל אמיתי אין מה לחפש עם תומכי ג’נוסייד ודיכוי, בדיוק כמו שלאיש שמאל אין מה לחפש בפורום של מועצת יש"ע.
לשמואל אמיר
במפורש איני תומך בקפיטליזם האמריקאי, וגם לא כתבתי כך (אני רוצה אלטרנטיבה). אבל האלטרנטיבה של סין, ושלך כתומך בה, היא לא אלטרנטיבה אלא דרך עצובה מאוד שבשם איזה טוב כללי לכולם מדכאת עד עפר את החופש של כל אחד ואחת.
להאשים כל מתנגד לדרכך כתומך בקפיטליזם – נו, אצל סטלין מיליונים הלכו ולא חזרו בשל כך (אתה בטח לא מציע לי משהו דומה לזה…)
סוציאליזם בשבילי הוא, את העבודה ההכרחית יש לחלק בין כולם כך שכל אחד בקושי יעבוד. בסין העבודה נדמית לדת, ממושטרת ומאורגנת. מילא היתה החברה הסינית מבקשת רק לספק מזון, חינוך, בריאות, תרבות ודיור ל-1.3 מיליארד בני אדם (בהחלט לא משימה קלה), אבל לכל המתבונן מהצד נראה שסין רוצה בדיוק מה שהקפיטליזם רוצה: עוד ועוד גידול בכסף ו"בצמיחה".
הפתרון לראיה החד-מימדית של האמריקאים – ראיה חד-מימדית של הדיקטטורה הסינית. ללא ספק. ככה עושים את זה.
וכן, מצב העובדים הסינים היה טוב יותר ללא המפלגה "הקומוניסטית" שמתעללת בהם ומונעת מהם זכויות אדם בסיסיות וכן זכויות עובדים. בסין אסור לשבות, אסור להקים ארגון עובדים עצמאי, אסור אפילו להפגין על זכויותיך. עם כזה קומוניזם, הביאו נא את הקפיטליזם בבקשה.
לשי פסוידונים
ההתלהבות האנטי-סינית הגיעה כבר לדרפור. אני מציע למתלהב (ועוד בשם "השמאל") לקרוא לעתים מחוץ לתחום התעמולה האמריקאית. לדוגמא:
A Tale of two Genocides, Congo and Darfur: The blatantly inconsistent US position.
Dissident Voice: july 19 07
ל- סין
לזה שלומד מן ההיסטוריה ומעדיף את הקפיטליזם. "בסין מודדים בשניות את היציאה לשירותים". זה הכול שלמדת על מצב העובדים בסין? אני מניח שגם אתה מבין שיש עוד כמה דברים ללמוד על פועלי סין, כמו למשל מצבם בעבר תחת הקפיטליזם לעומת זה שאחרי המהפכה. גם זה שייך ללימוד ההיסטוריה.
אני חושב, כי עוד יש גורמים רבים מדי במק"י- חד"ש, שפשוט עוד לא הביאו הסתייגות מספיק ברורה, ממשטרים טוטאליטאריים שמהווים ההפך המוחלט מהדברים אליה שואפת חד"ש במסגרת מאבקה הפוליטי. אני מציע לשמואל אמיר ויובל הלפרין, באיזה מקום סין נמצאת במספר ההוצאות להורג בעולם. כמו כן, יחסה אל הפאלונג גונג.
בסין יש מספר גדול מאוד של הוצאות להורג, אבל סין היא גם המדינה הגדולה ביותר בעולם מבחינת אוכלוסיה.
אם בודקים איזו מדינה מובילה בהוצאות להורג ביחס לגודל אוכלוסייתה, אז ארה"ב נמצאת בראש ומובילה הרבה לפני כולם…
ובאשר לפאלון גונג: לא מדובר בדת תמימה, אלא בכת פוליטית (שהיא גם הומופובית ושונאת נשים, בנוסף לתמיכה לה קבוצה זו זוכה מידי ה-CIA).
ארה"ב היא חמישית במספר ההוצאות להורג בשנת 2007 אחרי סין, אירן, סעודיה ופקיסטן, בכל 4 האחרונות יותר תושבים מאשר בארה"ב, כך שארה,ב בוודאי איננה השיאנית במספר ההוצאות להורג פר נפש…
מעבר לכך, בסין הוצאו להורג בשנה האחרונה כ-500 בני אדם לעומת 42 בארה"ב. בסין חיים בערך פי 4 אנשים מאשר בארה"ב. היות ו-42 כפול 4 (או אפילו 5) נותן מספר הנמוך מ-500, הרי שבסין מספר ההוצאות להורג פר כמות האוכלוסיה גבוה מבארה"ב.
לגבי הפאלון גונג-אם אתה נסמך על אותם נתונים והגיון כמו ביחס לנושא הקודם הרי שטענתך איננה מהימנה במיוחד. ואפילו היה מדובר בכת פוליטית, ואפילו אם מדובר בהמופובים ושונאי נשים (מזכיר למישהו את קבוצות האיסלם הקיצוני, למשל?) עדיין זה לא מצדיק את הרדיפות האיומות שטוענים שהם עוברים.
המשטר בסין ברוטאלי ביותר וחבל שמנסים לטשטש זאת.
סין היום היא ראשית כל מדינה תוססת מאד, חדורת התלהבות בנייה ועשייה עצומה. מדינה כה יצרנית, בה הכל נעשה בקצב עצום. מדינת תרבות כה עתיקה, הרבה לפני התרבות המערבית, אינה יכולה להיות מדינת דיכוי חשוכה.
לשם השוואה, בארוע זעקות השבר לאחרונה נהרגו אולי 70 מתמרדים, בעוד באותו זמן עצמו, ישראל הנופלת באוכלוסייתה פי 250 מסין, טבחה בעזה סתם כך 120 אזרחים, רובם נשים, ילדים וזקנים, וזאת אפילו לא בסער מהומות כלשהם. סתם כך. וזה נימשך כך כל הזמן, כולל מצור פרוע על עזה. הכיבוש הסיני הוא סובלני לאין שיעור יותר מהכיבוש הישראלי, שהרי ישראל חנקה את כלכלת הגדה ועזה, עושה טרור פסיכופטי במחסומים, מתעללת בנשים הרות ומונעת הגעה לטיפול רפואי מזקנים חולים, עושה ניסויי פריעה בפלשתינאים כשפנים, על מנת "לצרוב במוחם" את מסר האלימות הישראלי. ישראל עושקת קרקעות. סין לא מתקרבת לכל הדברים הללו.
המהפכה של מאו ב-1949-50 העלתה מדינה נחשלת של עוני ורעב נורא, בעלת סדר חברתי מחריד, זנות אדירה, עבדות, ורעות חולות נוראות אחרות, העלתה אותה על מסלול התקדמות שאולי אין לו תקדים בהיסטוריה. חינוך, רפורמות חקלאיות, חיסול הרעב הניצול והזנות המשעבדת והסחר בנשים ואנשים, ביטול סימום עשרות מליונים באופיום. בשנות ה-60 וה-70 המהפכה המתמדת של מאו (היה לזה מונח אחר, אך זה מהות העניין) טילטלה את המדינה, אך גם יצקה אוירה של תסיסה, מנעה בירוקרטיה כבדה כמו בדמוקרטיות העממיות ובריה"מ.
עם זאת סין, כמדינה בעלת תרבות עתיקה ומעודנת, ראתה אמצעים אלה מאוחר יותר כדרסטיים מדי, ועברה לשלב נוסף של חופש, יזמות, עשייה נילהבת. כל זאת כשהמדינה עצמה בונה תשתיות, גשרים, כבישים אדירים בקצב מהיר שאין כדוגמתו בהיסטוריה. הקומוניזם בסין כיום אינו בירוקרטייה נוראה, אלא היפוכו, אנשי מדינה ואדמיניסטרצייה יעילים ונבונים ובעיקר אנושיים, אך את זאת אין מספרים לכם. האזרח הסיני, בקפיטליזם כביכול הזה, עדיין מוגן על ידי המדינה במעטפת משמעותית של זכויות סוציאליות, זקנים לא ניזרקים לרחוב, אנשים לא ניזרקים מבתיהם, נשים בהריון אינן נאלצות לעבוד או להפיל, החינוך הממלכתי הוא מצויין, והוא שאיפשר את הפריצה האדירה הזאת, גידול בתוצר של 10% לשנה מזה שנים.
אין בכלל להשוות את הבטלנות הישראלית לנימרצות הסינית, האזרח הסיני אינו חש חשוף לפגעי השוק ורמיסת מעסיק נבל, וגם את זה לא מספרים לכם. ובינינו, סינים שפגשתי הם אנשים נעימי סבר, חכמים, הרבה יותר מעמיתיהם בטקסס, אלבמה וושינגטון… אז תסלחו לי, רדו מהדיקלומים.. אשר להריגות המדינה, רוב המוצאים להורג הם עבריינים ופושעים כלכליים, ותסלחו לי על גילוי דעת אישי, זה דבר נהדר, הלוואי אצלנו…
מיכאל שרון
חשוב להוסיף כי מספר ההוצאות להורג בסין שצויין (500) הוא הנתון הרשמי, ארגון אמנסטי חושד שהיו בנוסף 8000 הוצאות להורג לא מדווחות.
לשמואל אמיר,
השוואה למשטרים קודמים אינה קנה מידה מספק לקביעת טיבו של משטר. לפי קנה מידה זה יש להעלות על נס את הפשיזם הגרמני ששיפר לאין ערוך את מצבם של הפועלים. האבטלה חוסלה, השכר עלה, כבישים נבנו, לעומת האבטלה והאינפלציה הנוראים שקדמו לניצחון הפשיזם.
גם למשטרו של פרנקו היו הישגים בתחום הכלכלה.
מי שנאבק למען זכויות אדם ודמוקרטיה רוצה לראות במשטר גם סימני היכר של חופש פוליטי, עיתונות חופשית, איגודים מקצועיים עצמאיים, זכות שביתה, מערכת משפט עצמאית,ביטול עונש המוות ועוד. בסין אין דבר מכל אלה.
למיכאל שרון,
המישמש שלך בין עובדות, תעמולה, צביעות ושקרים מקשה על התיחסות רצינית לכתוב.
למשל, להגדיר את המהפכה המתמדת של מאו (הידועה גם כמהפכת התרבות) כ"תוססת" היא לעג לרש. במהפכה זו נרצחו 20 מיליון סינים. דור שלם של אינטלקטואים נגדע.
אין זה נכון לומר כי אנשים בסין לא נזרקים לרחובות. בבניית הסכר הגדול על נהר היאנגצה (שמומחים לאיכות הסביבה רואים אותו כאסון אקלוגי) פונו מיליון וחצי בני אדם באכזריות וברוטליות מבתיהם.
עתה עם בניית מתקני הפאר לקראת אולימפיאדת בייג’ין פונו עשרות, אם לא מאות אלפי בני אדם מבתיהם מבלי לקבל פיצויים. רובעים שלמים נהרסו, כולל בניינים בעלי ערך היסטורי, ורבים מהמפונים מצאו עצמם זרוקים ברחוב ללא יכולת לתבוע את הממשלה, שהרי אפשרות כזו לא קיימת למעשה לאזרח בסין.
סחר הנשים חוסל, נכון. במקום זאת קיבלנו רצח סיטוני של תינוקות נקבות במסגרת מדיניות הילד האחד, וכיום סובלת סין ממחסור חמור בנשים, עד שנוצר סחר נשים מסוג חדש (כולל חטיפות במסגרת הרצון להבטיח לגבר אשה).
אין ספק, יש הישגים לסין הקומנוניסטית לעומת משטרו המושחת והרקוב של צ’אנק קאי צ’ק. אבל כפי שהערתי לש.א. לעיל, יש קני מידה נוספים להגדרת טיבו של משטר, וסין היום לא עונה עליהם.
קיימת תעמולה שקרית, תעמולת זוועה בנושא סין. למשל – המספר 20 מליון בנושא המהפכה התרבותית. מספר זה גם ננקב לגבי חלליו של סטלין בשנות ה-30 . עקירת אנשים מבתיהם אף הוא שקר נפוץ. מה, פשוט זרקו אותם לרחוב? זהו דפוס מכניסטי למדי של שקרנות, שממחזרים אותו.
סין, בניגוד לגרמנייה הנאצית, לא יזמה מלחמה עולמית, בוודאי לא ג’נוסייד על רקע גזעני, לא ראתה אנשים כבני גזע נחות, כעמי עבדים.סין, בניגוד לבריה"מ, גם מתנגדת לגישה הגמונית במדיניות החוץ שלה. איני רואה מהן החירויות הניפלאות שיש לך במדינה כישראל למשל, בה 90% מאשראי הבנקים הולך לשדרה הגמונית, התקשורת נימצאת בידי חבר מקורבים זה לזה, אנשים באמת ניזרקים מבתיהם, זקנים מחטטים בפחי זבל. ושכבת עבריינים כלכליים ומאפיונרים, שבסין היו מוציאים אותם להורג, מנהלת כאן את העניינים במצח נחושה.בארה"ב יש אמנם מוביליות חברתית גבוהה מבישראל, אך עדיין, אך עדיין, סיכוייך לחינוך טוב והתקדמות כלכלית קטנים להפליא אם אתה בן שכבה ענייה, קרוב לוודאי שתהיה פועל דחק באיזה פרבר בעיר תעשייתית.
מאידך, סין הינה באמת מדינה שהעושר הלאומי מחולק בה באופן המתקרב לשוויוני, ביחס למאות מליונים, וככל שהתוצר גדל ויגדל, גודלת הרווחה של כל אדם סיני, באופן פרטני. בסין יש מוביליות חברתית אמיתית.
מ.ש.
מספיק עם הסין הזאת שלכם. תנוחו. המודל הקומוניסטי הביא רק לטרור, דיכוי, עוני ואפילו אי-שוויון בכל מקום בעולם בו הוא יושם, וסין אינה יוצאת דופן.
בסין הקומוניזם שיחרר, בשלבים, את כוחות הייצור באופן שלא נעשה בשום מקום בעולם. השיוויונות הבסיסית, כדפוס תרבותי, הסובלנות לאחר, מובנית לתוך התרבות הסינית אלפי שנים, ולכן שם, ארע הנס הזה. אבל סין היא מדינה שמצפצפת על יחסי ציבור, ולכן היא מושמצת בשקרים. שמואל אמיר ועמיתיו, אינם באמת מבינים את סין. הרי בבריה"מ זה היה ברור ונעים, היה הקומינטארן, היית מוזמן למוסקווה או לברלין המזרחית, פגשת שם באנשים סימפטיים ונבונים, היית במעין אופוריה על שמשתפים אותך בעולם המחר. למדת שם, התקבלת בסבר יפה. ומה בסין? כלום.
יש להבין כאן דבר חשוב: ההשאה היא חלק מהתרבות האנושית מעידן קדום. סין התגברה עליה לפני אלפי שנים במאבקה בברבריות. אין בסין שום השאה, שום ניסיון, שכה נפוץ בתרבותינו, להלך עליך קסם. בקובה למשל, אתה פוגש בעם של בטלנים מקסימים. גם בריה"מ היתה ועודנה אומה בטלנית. במדינות השאה קיימת בת לוויתה – הנוכלות. בסין אין נוכלות. והנוכלים מוצאים להורג. אלא שבסין אין אותו עודף של ערוצים לפעולה, אין אותה עודפות. זהו קיום שמתועל למספר לא רב של ערוצים. אך אין בה גם הניסיון לרתום אותך, בעזרת חיזוקים שליליים, לגלגנות, ראייתך כמאז’נון אם לא תלך בדרך מסויימת, אותו סוג של לחץ חברתי, של השאה מתעלת.
לא. כלפי הסיני, אתה תרצה לרצות אותו, להפגין ערך, שזה העצמה של רצון העולל להושיט צעצוע לאימו, להראות שהוא בעל ערך. לא לברוח מעונש, לגלוג, פריעה. אלא – להיות בעל ערך, להושיט ערך. בסין אין השאה, זו תרבות גבוהה מאיתנו בהרבה, של עם שנימצא כבעל IQ וכישורים מנטליים גבוהים מהאדם הקאוקזי , הלבן. נכון, הנטייה הזאת להביא תועלת, לרצות, הביאה לאבסורדים, הצרת כף הרגל של נשים וכד’, אלא שאלה גידולי פרע של ניוון קוגניטיבי על נטיות בסיסיות גבוהות, ניוון שהביא האופיום. הסיני, מגולמת בו חכמה בסיסית, הוא יראה לך במייד בתחילת האינטרקצייה שבכמה הערות חכמות, מינוריות, הוא מזהה מייד את המצב בו אתה נימצא. אך בעדינות, זו תרבות גבוהה, אין שם אכזריות רעה, אין שם צחוקי אכזריות, אין שם דפוס מזעור הזכויות של דמות ה"מאזנון".
סין מבחינתנו היא אניגמה, אין אנו בעלי ערך אירוטי רב לנשים סיניות, ונשותינו אינן בעלי ערך אירוטי לגברים סיניים, הם רואים בנו , לעיתים שעירים מדי, חשופים ושקופים וערמומיים מדי בדפוסים שהם לא ממש מקבלים. או מה שלא יהיה, אך בעדינותם הסובלנית לא יאמרו דבר.נפוליאון, שהיה בעל יכולת חלוקת קשב גבוהה (ראו סיפרי – חלוקת קשב) זיהה מן הסתם את התכונות הגבוהות הללו, את מה שאני מזהה כרגע, ואמר "כשסין תתעורר -ירעד העולם". זה מה קורה כרגע.
איזה הזיה: "מאידך, סין הינה באמת מדינה שהעושר הלאומי מחולק בה באופן המתקרב לשוויוני".
סין מובילה על ארה"ב במדד האי-שוויוניות:
— קישור —
והמדד רק הולך ועולה.
די, די, לסגור את הבאסטה.
מאו היה הרבה יותר גרוע.
לשמואל אמיר
במפורש איני תומך בקפיטליזם האמריקאי, וגם לא כתבתי כך (אני רוצה אלטרנטיבה). אבל האלטרנטיבה של סין, ושלך כתומך בה, היא לא אלטרנטיבה אלא דרך עצובה מאוד שבשם איזה טוב כללי לכולם, מדכאת עד עפר את החופש של כל אחד ואחת.
להאשים כל מתנגד לדרכך כתומך בקפיטליזם – נו, אצל סטלין מיליונים הלכו ולא חזרו בשל כך (אתה בטח לא מציע לי משהו דומה לזה…)
סוציאליזם בשבילי הוא, את העבודה ההכרחית יש לחלק בין כולם כך שכל אחד בקושי יעבוד. בסין העבודה נדמית לדת, ממושטרת ומאורגנת. מילא היתה החברה הסינית מבקשת רק לספק מזון, חינוך, בריאות, תרבות ודיור ל-1.3 מיליארד בני אדם (בהחלט לא משימה קלה), אבל לכל המתבונן מהצד נראה שסין רוצה בדיוק מה שהקפיטליזם רוצה: עוד ועוד גידול בכסף ו"בצמיחה", צבא עצום, נשק גרעיני, לוויינים (ולאחרונה גם נשק נגד לוויינים) ועוד ועוד.
לא נעים לי להגיד לך, אבל מה שכתבת הוא צרור שטויות אחד גדול.
דומני כי שמואל אמיר, יובל הלפרין ומיכאל שרון מקיימים קשרים הדוקים ומלוקקים עם משרד התעמולה הסיני. לנו, לעומת זאת, יש מנהיג אמיץ לנגד עינינו, מנהיג שלמרות הכיבוש האכזרי של ארצו קורא להימנע מהחרמת האולימפיאדה, ומסביר לכל מי שמוכן (או מסוגל) לשמוע, כי גם הסינים סובלים ממשלתם שלהם.על שכאלה נאמר – נאה דורש נאה מקיים, וקשה לומר זאת על שלושת המוסקטרים הנ"ל. לגבי, מהיום ואילך, כל מאמר או תגובה שעליו חתום אחד מהנ"ל אינו ראוי לקריאה. אין כל טעם להתנצח עם תעמולנים זולים.
לסין שלום,
בתגובתך השנייה כתבת שאתה "במפורש לא תומך בקפיטליזם האמריקאי". אני פרשתי את זאת שאתה מתנגד לקפיטליזם האמריקאי, אם הפרוש הזה לא נכון אינני מתכוון כאן אליך אלא לאלה מבין המגיבים שמתנגדים לקפיטליזם האמריקאי. התנגדות כזו היא עמדת היכר של איש שמאל בעולם כולו ובפרט בישראל.
אתה כתבת שאנו ( יובל הלפרין ואני) לא לומדים מן היסטוריה (!) כי חושבים שסוציאליזם מסתכם בהלאמה של אמצעי הייצור. זו כמובן שטות. אם תכנס לארכיון הגדה למאמרי בגדה על מהפכת אוקטובר תמצא שם כתוב: " הלאמה היא בסיס למשטר סוציאליסטי אבל הלאמה לכשעצמה אינה ערובה לסוציאליזם" ועוד כתוב שם שזו "תודעה שגויה שהלאמה לכשעצמה היא המעשה הדמוקרטי שכאילו מעצמו מחולל חברה שוויונית". דעתי לא שונה בנידון זה גם בקשר לסין. (רוב המגיבים התעלמו ממה שכתבתי על זכויות הטיבטים במאמרי אבל זו זכותם לא להתייחס למה שלא נוח להם). אלא שלא זה מה שעומד על סדר היום כרגע ביחס לאירועי טיבט. באלה, כפי שכתבתי, אני רואה מהלך אמריקאי המופנה נגד סין מתוך האינטרסים שלה. וכאן נכנסת השאלה מה זה "להתנגד לקפיטליזם האמריקאי". ידוע לך ודאי שבזירה הבינלאומית קפיטליזם זה הוא "אימפריאליזם". שמאל אמיתי מתנגד לאימפריאליזם האמריקאי גם באיראן, בעירק, באפגניסטן ובכל שאר העולם. לשמאל הישראלי יש במאבק אנטי אמריקאי זה אינטרס מיוחד וישיר האימפריאליזם האמריקאי הוא האחראי הישיר לכיבושי ישראל וע"י כך להיעדר שלום בין הפלסטינים לישראל. זו המשמעות האמיתית למה שאתה מכנה "הגנה על סין". מיותר להוסיף כי לארה"ב אין אינטרס בזכויות הטיבטים שנות דור היא שתקה בעניין כפי שעכשיו היא שותקת בעניין זכויות העם הפלסטיני. אם אתה באמת "מתנגד לקפיטליזם האמריקאי" אתה לא יכול להתחמק בסוגיה זו.
דומה כי חלק מהתגובות הביזריות כאן, הינם של חברי כת פאלון גונג הישראלים. הנקודה היא שמנהיגי הכת חדורים באובססיה לא מובנת לי נגד ראשי השילטון בסין, ומפיצים תעמולת זוועה במערב, גם דרך עיתונם, אפוק טיימס המופץ בישראל. כל הקורא תעמולה זאת, שם לב כי יש כאן אלמנטים ברורים של פיברוק מידע. לי אישית אין דבר נגד הכת הזאת, הגם שפעם או פעמיים שאלתי ברחוב בתמיהה ישראלים המפיצים את התעמולה הזאת, אותה הם מדקלמים כחדורי אקסטאזה משונה, מה פשר האובססיה. יתכן כי סיבת הדבר היא כספים המועברים על ידי סוכנות הביון המרכזית האמריקנית לפעילות הכת בסין וגיבוי להוצאת העיתון הזה במערב. וכך, ככל כת, ראשי הכת רוצים בכוח אבסולוטי, ושונאים כל מי שמבקר אותם. והרי מהותית, הכת הזאת יש לה אפשרות פעולה בסין, הגם שהממשלה שם פירסמה חוות דעת לפיה מדובר בכת רשע, המפיצה אמונה טפלה ומרמה את האנשים.
הפאלון גונג
— קישור —
אשמח לקרוא את תגובתך לבודהיסט הדמוקרט.
סי.איי.איי, הכחשות, שקרים, חטיפות, ומצד שני המשטר הסיני המהולל, הסוציאליזם הקיים-באמת, המהפכה בהתגלמותה. האם יש לכם שמץ של הוכחות לגבי מה שאתם אומרים?
הקומוניזם בסין עשה ועושה דברים, ודברים אדירים. זו ההוכחה.
תקציב ה-CIA הוא מליארדים רבים. מה הם קונים בזה, קפצונים ומסטיק? יש עדויות אין סופיות על בחישתם בדרום אמריקה ובמקומות נוספים. אתה דורש ממני לגלות את אמריקה מחדש?
גם סין היא מדינה לא קטנה, לא צריך להסתכל במיקרוסקופ שם, מאידך, פיברוקים מסוג "שליטי סין רוצחים בכלא אנשי פאלון לונג, חותכים מהם איברים ומוכרים אותם" לא ממש משכנעים. בפרט שיש לסין הכנסות של אלפי מליארדים, ומה כבר יתווסף עקב מכירת 14 תנוכי אוזניים, וכמה אצבעות לסוחרי אוזניים ואצבעות?
בשביל הוכחה צריך – אבוי – עובדות. ולא "הם עשו ככה וככה פעם ויש להם המון כסף". זאת לא הוכחה, זאת תעמולה.
והנה קצת מידע על סחר האיברים בסין:
— קישור —
(וזאת דוגמא להוכחה)
מזעזע. אך משום מה הסתמכת שלא ניקרא את הכתבה עד תומה. ומה אנו רואים סמוך לסוף הכתבה? במדינת עולם שלישי "קפיטליסטית" של חמדנות, זנות ושוחד, כאשר הכל הולך למען הדולר, אין לעשות דבר. ובסין? יש גורם אחראי, וזה השילטון עצמו. וכך כתוב סמוך לסיום אותה כתבה עצמה:
However, the authorities are beginning to take the matter seriously and a legal framework for transplants has been discussed in detail at the highest level. At the end of March, the minister of health announced temporary rules to apply from July 1, with a ban on the trade in organs. Hospitals will no longer be allowed to use organs without the donor’s consent and authorised units must meet strict ethical and medical standards. Though not explicitly stated, the rules are designed to restrict the use of organs harvested from executed prisoners.
"The new rules show China is on the right track," says Dr Luc Noël, of the World Health Organisation in Geneva, who organised the conference in Manila. "The authorities are trying to cope with a situation that is out of control. They plan to restore proper medical supervision of organ transplants and are keen to introduce more acceptable working practices."
ומה כאן הבעייה? כן, הגארדיאן הוא עיתון אחראי, שחותר לאמת. אבל מנהיגי הפאנג גונג קופצים על מאמר כזה כמוצאי שלל רב, מסתירים מהקהל את תפקיד השילטונות במלחמה בתופעה. ובעיתונם, אפוק טיימס, הכתבים כבר ממציאים זוועות כעולה על רוחם, וכל המרבה מקבל בונוס כספי מהמנהיגים. וגם ככה משלמים להם מצויין… לפחות אתם, ישראלים מן השורה שמפיצים תעמולה זאת בשרות אובססיית הכוח של מנהיגי הכת, אל תהיו פראיירים, ואל תעבדו בתעמולה ללא כל תמורה… המנהיגים, חרף הטפתם לחמלה, ויתור עצמי ושאר דברים נעלים, בוודאי מזיינים כמו שפנים וגורפים כסף רב, כבכל כת. ומספקים תאוותם לכוח, כולל אנשי סוכנות הביון האמריקאים הנותנים להם הרבה כבוד, ומדגישים את "חשיבותם בהגנת העולם המערבי וערכיו". ואתם מה?
מה זה אומר שהכותב בטוח שהוא מבקר את נשוא מאמרו, אך עשרות מגיבים רואים רק מאמר המגן מפני ביקורת?
יכול אדם להיות בטוח שהוא בעד ביקורת ויחד עם זאת לא נמצא שום ביקורת אמיתית בדבריו, כזו הבאה ממקום הרוצה בשינוי המצב הקיים.