הערב יערכו היהודים בכל העולם את הסדר, הטכס המיוחד במינו המאחד את היהודים בכל העולם במיתוס היהודי המכונן: יציאת מצרים.
בכל שנה אני מתפעל מחדש מן הטקס הגאוני. הוא מאחד את כל המשפחה, ולכל אחד בה – מהסב הקשיש ועד לצעיר הילדים – יש בו תפקיד. הוא משתף בחוויה את כל החושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. הטקסט הפשטני של ה"הגדה", הקושיות, המאכלים הסמליים, ארבע כוסות היין, השירה בציבור, החזרה המדויקת על כל השלבים שנה אחרי שנה – כל אלה מטביעים על הילדים זיכרון שילווה אותם עד סוף ימיהם, בין אם הם חילונים ובין אם שומרי מצוות. הם יזכרו תמיד את ההתרגשות, את תחושת הביטחון והחמימות בחיק המשפחה המורחבת מסביב לשולחן הסדר, וגם לעת זיקנה יחזור אליהם הזיכרון בנוסטלגיה. ציניקאים יגידו: יש פה כל האלמנטים של שטיפת-מוח מוצלחת.
לעומת עוצמת המיתוס הזה, איזו חשיבות יש לעובדה שיציאת מצרים לא הייתה ולא נבראה? אלפי מסמכים מצרים שפוענחו במרוצת השנים האחרונות אינם משאירים כל ספק: יציאה המונית כמתוארת בתנ"ך, או דבר דומה לה, פשוט לא הייתה. אותן התעודות, המכסות את כל התקופות וכל הערים של ארץ כנען בתקופה הנדונה, לפרטי הפרטים, מוכיחות מעבר לכל ספק שלא היה כיבוש כנען, לא מלכות דויד ולא מלכות שלמה. במשך מאה שנה השקיעו ארכיאולוגים ציוניים מאמצים קדחתניים למצוא ולוא הוכחה קלושה אחת לאמיתות הסיפור התנ"כי. לשווא.
אבל כל זה לא חשוב. בהתחרות בין ההיסטוריה ה"אובייקטיבית" לבין המיתוס, המיתוס התואם את צרכינו ינצח תמיד, ובגדול. לא חשוב מה היה, חשוב מה שהיה בדמיוננו. וזה מה שמכוון את צעדינו עד היום.
עם ההיסטוריה המתועדת מתחבר הסיפור התנ"כי רק בשנת 853 לפני הספירה, כאשר עשרת אלפים חיילים ו-2000 מרכבות-קרב של אחאב, מלך ישראל, השתתפו בקואליציה גדולה של ממלכות סוריה וכנען נגד ממלכת אשור. הקרב, שתועד על-ידי האשורים, נערך ליד קרקר בסוריה, והצבא האשורי נעצר זמנית, אם כי לא הובס.
(הערה אישית: אינני היסטוריון. אבל זה עשרות שנים אני מהרהר על ההיסטוריה שלנו ומשתדל להסיק כמה מסקנות הגיוניות, שאני משתדל לשרטט אותן כאן בקצרה. רובן מאושרות על-ידי הקונסנזוס המתגבש כיום בקרב מלומדים בלתי-תלויים בעולם.)
ממלכות ישראל ויהודה, ששלטו רק על חלק מהארץ בין הים והירדן, לא היו שונות משאר הממלכות בסביבה. גם לפי התנ"ך עצמו, זבחו שם לאלילים על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. ירושלים הייתה עיר-שדה קטנה ובלתי-חשובה, קטנה מדי ודלה מדי מכדי שיקרו בה הדברים המתוארים בתנ"ך. בספרי התנ"ך המתייחסים לאותה תקופה, התואר "יהודי" אינו מופיע כמעט כלל, וכאשר הוא מופיע, הכוונה היא בבירור לבן ארץ יהודה. כשנדרש המצביא האשורי לדבר "יהודית", הכוונה הייתה לניב העברי המקומי של ארץ יהודה.
המהפכה ה"יהודית" חלה בגלות בבל (539-587 לפני הספירה הנוצרית). אחרי שהבבלים כבשו את ירושלים (587 לפנה"ס), הוגלתה שכבת העילית של חבל יהודה לבבל, ושם באה במגע עם הזרמים התרבותיים החשובים של התקופה. התוצאה הייתה אחת היצירות הגדולות של האנושות – הדת היהודית.
כעבור חמישים שנה חזרו חלק מהגולים לארץ. הם הביאו איתם את השם "יהודים", שם של תנועה דתית-אידיאולוגית-פוליטית, כמו "ציונים" בימינו. לכן אפשר לדבר על "יהדות" ועל "יהודים" – במובן המקובל עלינו – רק בתקופת הבית השני. במשך כ-500 שנים התגבשה הדת היהודית המונותיאיסטית בתהליך הדרגתי. בתקופה זו נכתבו ספרי התנ"ך, היצירה הספרותית הגאונית ביותר בכל התקופות. כותבי התנ"ך לא התכוונו לכתוב "היסטוריה", במובן המקובל כיום, אלא יצירה דתית-מוסרית-חינוכית.
כדי להבין את לידת היהדות ומהותה, יש לקחת בחשבון שתי עובדות חשובות:
(א) מהרגע הראשון, מאז שבו "יהודים" מבבל, היה היישוב היהודי בארץ-ישראל מיעוט בקרב יהודי העולם. בכל ימי הבית השני חייו רוב היהודים בחוץ לארץ, בארצות הנקראות כיום עיראק, מצרים, לוב, סוריה, קפריסין, איטליה, ספרד ועוד.
היהודים בימי הבית השני לא היו "לאום", ועצם הרעיון לא היה עדיין קיים. יהודי ארץ-ישראל לא השתתפו במרידות של היהודים בלוב ובקפריסין, ויהודי הפזורה לא השתתפו במרד הגדול של היהודים בארץ. המכבים לא היו לוחמים לאומיים, אלא דתיים, כמו הטליבאן המוסלמיים בימינו, והרגו הרבה יותר יהודים "מתייוונים" מאשר חיילים זרים.
(ב) הפזורה היהודית לא הייתה אז תופעה יוצאת-דופן. להיפך, בתקופה ההיא זאת הייתה המתכונת השלטת. מושגים כמו "לאום" הם המצאות מודרניות. בתקופת הבית השני והלאה, הצורה החברתית-פוליטית השלטת הייתה העדה הדתית-פוליטית, שנהנתה משלטון עצמי ולא הייתה צמודה לארץ כלשהי. יהודי באלכסנדריה יכול היה להתחתן עם יהודיה בדמשק, אך לא עם הנוצרייה שגרה ממול. זו, מצדה, יכלה להתחתן עם נוצרי ברומא ולא עם השכן היווני. הפזורה היהודית הייתה רק אחת מפזורות רבות.
מתכונת חברתית זו נשמרה אחר-כך בממלכה הביזנטית, עברה משם לממלכה העות’מנית ונשמרה חלקית גם בספר-החוקים של מדינת-ישראל. ישראלי מוסלמי אינו יכול להתחתן עם ישראלית יהודיה, דרוזי לא יכול להתחתן עם נוצרייה. הדרוזים, אגב, הם דוגמה טובה לפזורה כזאת ששרדה עד ימינו.
היהודים היו מיוחדים רק בדבר אחד: אחרי שעמי אירופה עברו בהדרגה לצורות-משטר חדשות, ובסופו של דבר הפכו את עצמם ללאומים, היהודים נשארו כפי שהיו – פזורה עדתית-דתית.
התעלומה המעסיקה את החוקרים היא: איך זה שציבור קטנטן של גולי-בבל הפך לפזורה של מיליונים ברחבי העולם? על כך תיתכן רק תשובה הגיונית אחת: גיור.
המיתוס היהודי המודרני טוען שכמעט כל היהודים הם צאצאי הציבור היהודי שחי לפני 2000 שנה בארץ-ישראל וגורש מכאן על-ידי הרומאים. מובן מאליו שזה מופרך. "ה"גירוש מן הארץ" הוא מיתוס דתי – אלוהים כעס על היהודים בשל חטאיהם והיגלה אותם מארצו. אבל הרומאים כלל לא נהגו לגרש אוכלוסיות, ויש הוכחות ברורות לכך שחלק גדול מהאוכלוסייה היהודית נשאר בארץ גם אחרי מרד הקנאים והתקוממות בר-כוכבא, וכן שעוד לפני כן חי הרוב הגדול של היהודים מחוץ לארץ.
היהדות הייתה בימי הבית השני ובמאות הראשונות של הספירה הנוצרית דת מגיירת בה"א הידיעה, תוך התחרות קשה עם הנצרות. בעוד שאוכלוסיית העבדים ושאר המדוכאים באימפריה הרומאית נטתה לנצרות, בעלת הסיפור האנושי הנוגע ללב, נטו המעמדות המשכילים יותר ליהדות. בכל רחבי האימפריה עברו אליה המונים.
תעלומה מיוחדת גלומה ביהדות "אשכנז". בסוף האלף הראשון לספירה, נמצאה באירופה – כאילו יש מאין – אוכלוסיה יהודית גדולה מאוד, שאין לה זכר לפני כן. מניין היא באה?
יש על כך תיאוריות רבות. המקובלת היא שהיהודים נדדו מאיזור הים-התיכון צפונה, התיישבו בחבל הריין וברחו משם בעקבות הפוגרומים לפולין, שהייתה אז הארץ הליברלית ביותר באירופה. משם התפזרו גם לרוסיה ולאוקראינה, בלקחם איתם את השפה הגרמנית, שהפכה ליידיש. החוקר פאול וקסלר מאוניברסיטת תל-אביב טען, לעומת זאת, שהיידיש המקורית לא הייתה כלל שפה גרמנית, אלא סלאווית. חלק גדול מיהודי אשכנז, לפי תיאוריה זו, הם צאצאי הסלאוויים שחיו במזרח גרמניה, שהעדיפו להתגייר במקום להתנצר.
בספר הנושא את השם הפרובוקטיבי "מתי ואיך הומצא העם היהודי", טוען ההיסטוריון שלמה זנד שרוב יהודי אשכנז מוצאם בכלל מהכוזרים, עם תורכי שהקים לפני יותר מאלף שנה ממלכה סלאווית גדולה ברוסיה הדרומית של ימינו. מלך הכוזרים התגייר, ולפי תיאוריה זו יהודי מזרח אירופה הם צאצאי הכוזרים. זנד גם טוען שרוב יהודי ספרד מוצאם משבטים ברבריים בצפון אפריקה, שהתגיירו במקום להתאסלם, ושבאו לספרד עם הכובשים המוסלמיים.
כאשר חדלה היהדות מלגייר בסיטונות ("קשים גרים לישראל כספחת"), הסתגרו היהודים והפכו לעדה דתית-אתנית.
תהיה האמת ההיסטורית ככל שתהיה, המיתוס חזק ממנה. והוא אומר שהיהודים גורשו מהארץ. זהו נדבך חיוני בתודעה היהודית של ימינו, ושום מחקר אקדמי לא יערער אותו.
ב-300 השנים האחרונות הפכה אירופה ל"לאומית". הלאום המודרני בא במקום הדפוסים החברתיים הקודמים, כגון ממלכות-הערים, החברה הפיאודלית, הקיסרויות הרב-ארציות, ועוד. הרעיון הלאומי כבש את הכול, וגם את ההיסטוריה. כל לאום עיצב לעצמו "היסטוריה מדומיינת". כלומר: כל לאום סידר מחדש את המיתוסים העתיקים והעובדות ההיסטוריות ועיצב לעצמו "היסטוריה לאומית" שתיתן לה חשיבות ותהווה דבק מאחד.
הפזורה היהודית, שהייתה, כאמור, "נורמלית" לחלוטין לפני אלפיים שנה, הפכה לחריגה ול"בלתי-נורמלית", והדבר תרם לשנאת-היהודים ששלטה ממילא באירופה הנוצרית. מכיוון שכל התנועות האירופיות היו אנטי-שמיות, מי יותר ומי פחות, הרגישו יהודים רבים שהם נשארים "בחוץ", שאין להם מקום באירופה החדשה. אחדים מהם החליטו שעל היהודים להתאים את עצמם לרוח התקופה ולהפוך את העדה היהודית ל"לאום" יהודי.
לשם כך היה צורך לעצב-להמציא מחדש את ההיסטוריה היהודית ולהפוך אותה מתולדות של פזורה דתית-אתנית להיסטוריה של "עם". את המלאכה החיונית הזאת עשה אדם שהיה האב האמיתי של הרעיון הציוני: היינריך גרץ, יהודי-גרמני שהושפע מהלאומנות הגרמנית ויצר היסטוריה יהודית "לאומית". הוא עיצב את תודעת היהודים מאז ועד היום.
גרץ התייחס אל התנ"ך כאילו היה ספר היסטורי, ליקט את כל המיתוסים ויצר מסכת היסטורית שלמה ורצופה: תקופת האבות, יציאת מצרים, כיבוש כנען, "הבית הראשון", גלות בבל, "הבית השני", חורבן הבית וה"גלות" בת שנות אלפיים. זוהי ההיסטוריה שכולנו למדנו בבית-הספר, הבסיס שעליו קמה הציונות.
הציונות חוללה מהפכה אדירה בתחומים רבים, אבל המהפכה התודעתית שחוללה הייתה רק חלקית. היא הפכה את העדה היהודית לעם יהודי, ואת העם היהודי ללאום יהודי – אך מעולם לא הגדירה בבירור את השינוי. ("עם" הוא ציבור אתני-תרבותי החי בשטח מסוים, "לאום" הוא ציבור פוליטי בעל אופי ממלכתי.) כדי לרכוש את לבם של המוני היהודים במזרח אירופה, שהיו דתיים, התפשרו אבות הציונות עם הדת ועירבבו את כל המושגים בקוקטייל גדול אחד – הדת היא גם לאום, הלאום הוא גם דת, ויותר מאוחר – ישראל היא "מדינה יהודית" השייכת לאזרחיה (היהודים?) אך גם ל"עם היהודי" המפוזר בעולם. ישראל טוענת שהיא "מדינת הלאום היהודי", אך לפי החוק הישראלי אין "יהודי" אלא מי ששייך לדת היהודית.
הרצל ויורשיו לא היו די אמיצים כדי לעשות מה שעשה מוצטפה כמאל אתאתורק, מייסד תורכיה המודרנית, שקבע גבול חד ברור בין הלאום התורכי והדת האיסלאמית והורה על הפרדה מוחלטת בין השניים. אצלנו נשאר הכול סלט אחד. יש לכך השלכות רבות.
למשל: אם ישראל היא מדינת "העם היהודי" כולו, כפי שקובע אחד החוקים שלנו – מדוע שיהודי ישראלי לא יהגר מהארץ ויצטרף לקהילה היהודית בקליפורניה או באוסטרליה? אין פלא שכמעט אין כיום בישראל מנהיג שילדיו לא "ירדו".
מדוע חשוב כל-כך להבדיל בין הלאום הישראלי לבין הפזורה היהודית? אחת הסיבות: לאום מתייחס לעצמו ולזולתו בדרך אחרת מאשר פזורה דתית-אתנית.
לדוגמה: לבעלי-חיים שונים יש תגובות שונות על סכנה. האיילה בורחת כשהיא מבחינה בסכנה, והטבע צייד אותה באינסטינקטים ובאברים הדרושים לכך. האריה, לעומת זאת, צמוד לתחום שלו ומגן עליו מול פני הסכנה. שתי השיטות מוצלחות, אחרת הרי לא היו קיימים בעולם איילות ואריות.
הפזורה היהודית פיתחה דרך תגובה יעילה למדי בתנאים שבהם התקיימה: כשהיהודים הבחינו בסכנה, הם ברחו והתפזרו. על כן הצליחה הפזורה היהודית לשרוד רדיפות אין-ספור, ואפילו את השואה. כאשר החליטו הציונים להפוך ללאום – ואכן יצרו בארץ לאום אמיתי – הם אימצו לעצמם דרך-תגובה לאומית: להיצמד לשטח, להתגונן ולתקוף את מקורות הסכנה. לכן אי-אפשר להיות גם פזורה וגם לאום, גם איילה וגם אריה.
אם אנחנו, הישראלים, רוצים להתבסס כלאום, עלינו להשתחרר ממיתוסים השייכים להוויה אחרת, ולהגדיר מחדש את ההיסטוריה הלאומית שלנו. הסיפור על יציאת מצרים טוב כמיתוס וכמשל – הוא מעלה על נס את ערך החרות – אך עלינו להבחין היטב בין מיתוס להיסטוריה, בין דת ללאום, בין פזורה למדינה, כדי למצוא את מקומנו במרחב שבו אנו חיים ולכונן יחסים נורמליים עם העמים שמסביבנו.
לעם היהודי יש אתוס שמתפרס על 3500 שנה. חלקו לא אתוס אלא עובדות למרות מה שאבנרי אומא כמו גלוי ירושלים מימי דוד וכמו נקבת השלוח שמתוארת בתנ"ך והספור אושר בתגלית ארכאולוגית. אבל אפילו היה הכל מיתוס ואגדה עדין זה יותר ממיתוס בן 100 שנה של העם הפלשתיני. כן גם מה שמספרים לנו הפלשתינים זהספור אגדה ולא אמת אבל בתפיסת השמאל מיתוס של 100 שנים נחשב יותר ממיתוס של 3500 שנה. הגיון גאוני.
דעתני בצורה שלא יכולה להיות מבוססת בשום אופן. יומרני. לא מדויק. פילוסופי. דיסוננס קוגניטיבי. מאמץ בצורה סלקטיבית מאפייני תרבות גלובליים ע"מ להצדיק נרטיב מעוות תוך כדי הוצאת דברים מהקשרם. הצגת "עובדות" כושלת ואפילו טיפשית, כמו למשל היווצרות הדת היהודית בגלות בבל – כאילו מדובר במאורע ולא בתהליך. כמו למשל תיאור אופן כתיבת ועריכת התנ"ך- שבברור מעיד על בורות. אלה רק חלק מהכשלים של המאמר וקצרה היריעה (והסבלנות) לעבור על הכשלים הברורים אחד אחד. ממש צופן דה וינצי’ 2. לפחות מדובר בתיאוריה נחמדה, בדיוק כמו הצופן המוזכר לעיל.
חג שמח
"תעלומה מיוחדת גלומה ביהדות "אשכנז". בסוף האלף הראשון לספירה, נמצאה באירופה – כאילו יש מאין – אוכלוסיה יהודית גדולה מאוד, שאין לה זכר לפני כן. מניין היא באה?"
זו "תעלומה" לא תעלומה, חשבון פשוט מאד יראה שציבור קטנטן של 10,000 איש יגדל לציבור של כמה עשרות מיליונים(שבעים ושבעה מליון לערך למדקדקים) וזה בקצב גידול קטן יחסית של כאחוז בשנה. אני מנחש שבאירופה לא היו יותר ממיליון יהודים בסוף האלף הראשון, אם כן מדובר בקצב גידול ננסי מאד, כנראה שיותר יהודים עברו מהיהדות מאשר הצטרפו אליה…
מאמר מעמיק וחשוב.
בל להיכנס לדקויות, תמיד אמרתי שאופוזיציה שמאלית אינה יכולה "לשתוק" בשאלות הנוגעות ללאום ולהגדרתו.
בארצות רבות השמאל המהפכני לא רק שלא היה נגד הלאומיות, הוא יצר ועיצב במו ידיו את הרגש הלאומי ודאג להטותו לא נגד השכן, האויב ה"מסורתי", אלא נגד הכוח המטיל את צלו והדכאני על העמים כולם: האימפריאליזם הקפיטליסטי (כיום, בעיקר האמריקני).
לכן יסוד חשוב במאבק למען מדינת כל תושביה, נגד הגזענות הציונית ונגד המונופול הנאו-ליברלי, הוא יצירת מערכת סמלים וססמאות אשר ימלאו את המשבצת הלאומית:
דגל חדש, דגשים חדשים בזיכרון ההיסטורי ובלימוד ההיסטוריה, וכן, גם מיתוסים חדשים.
מיתוסים יהיו תמיד. ה"פוסט ציונים" לא הבינו שאם רק "שוברים מיתוסים" נשארות משבצות ריקות ששוב ימולאו על ידי אותם מיתוסים אם לא נרקום חדשים תחתיהם.
המאבק בשלטון 19 המשפחותלא יזכה להצלחה עד שיוצג (בצדק) בראש ובראשונה כמאבק בשלטון זר.
כשמהפכנים אמרו "לחם עבודה" הם צדקו.
כשהם אמרו "ינקים הסירו ידיכם מן המולדת" הם צדקו וניצחו.
גם הוכחות קיומו של סנטה קלאוס וארנב הפסחא (שהוא ביכלל שייך למיתולוגיה זרה) לא הוכחו , אבל זה לא מונע ממיליוני נוצרים לחגוג את החגים האלו .
אני לא מבין מה הטעם של המאמר – להוכיח שציונות ויהדות הן משהו מומצא? כולנו יודעים שהדיוק ההסטורי של התנ"ך לא מדוייק במיוחד . אבל זה אומר שאת המסורת היהודית צריך להכחיד? אי אפשר להגיד חד משמעית שדברים מסויימים לא קרו רק כי חסר מידע בעניין .(ואני אומר את זה בתור חילוני לגמרי)
כל שאר המידע (שמבוסס על הספר ההוא שפורסם כאן) ממש לא מזיז לי אישית – זה באמת משנה מאיפה היהודים הגיעו? איך נוצרה הדת היהודית ואיך "הוגלו" ומה שלא יהיה? זה באמת משנה את הצורך בקיומה של מדינת ישראל? מה האופציה החלופית ? להכריח את כל הדתיים להפוך לאתאיסטים? או משהו שכניראה כותבי האתר כבר עשו – להתאסלם?
לרוב העמים שסביבנו יש ממשלה שנשלטת על ידי דתה – האיסלאם (מצרים , סוריה , לבנון , איראן ועוד) למי שכאן חולם בהקיץ שאחנו מוקפים אתאיסטים .
אגב , אם כבר מדברים על מיתוסים :
אני מבקש לעשות סיקור דומה בנוגע לפלסטינים . בנוגע למשמעות השם "פלשתין" (ההסטורית) שאומר "פולשים" (והם ביכלל היו אדומי שיער – לא ערבים) על איך הגיעו לכאן לראשונה הערבים / מוסלמים (הכיבוש האיסלאמי) ואיך גורשו ונטבחו על ידי כובשים אחרים (כמו הצלבנים) . עמדתה החופשית של פלסטין בתוך האימפרייה העותמאנית (במשך כמה מאות שנים הייתה תחת שלטון תורכי) היקף האוכלוסיה הערבית (והיהודית לשם ההשוואה) בה בתקופה זו – כולל נתוני הגירה . לפניי ואחריי שהציונים הגיעו . בנוסף להסביר על מנהגיהם , לבושם , דתם , ושפתם היחודיים של הפלסטינים באותה תקופה .
מאמר נחמד, נראה כאילו ממש תורגם מספר לימוד מימי ברית המועצות העליזים…
בכלל האתר הזה, (שאני ללא ספק מכיר בחשיבותו) לפעמים נראה יותר כמו סאטירה על השמאל… אבל כמו שאמרתי, עדיף אתרי אינטרנט, מחטיפות מטוסים.
עכשיו נותר לי לחכות ולראות אם גם הצנזורה פה דומה לזו שהייתה בגוש המזרחי…
הציונות במהותה מבוססת על כיבוש ארץ וגירוש תושביו. הלאום שנוצר כאן בארץ יכול ללהתקיים במדינתו הלאומית רק כל זמן שמיליוני פליטים שגורשו חיים במחנות פליטים. ברגע שישובו, וכך בסופו של דבר יהיה, שוב לא תוכל להתקיים כאן מדינת לאום יהודית (המבוססת על רוב יהודי).
ספרו המצוין של שלמה זנד מלמדנו שהלאומיות היא מהות החברה המודרנית. היא כאן ותשאר למרות המיתוסים, הרחוקים מהאמת העובדתית ,המזינים אותה.
מגרעות רבות ומעשיי עוול רבים קימים בציונות, אך היא תנועתו הלאומית של העם (הלאום ) היהודי. כפי שאורי אבנרי כתב הציונות הצליחה למגינת יריביה משמאל (הקומוניסטים והבונד) ומימין (החרדים) ליצור לאום כאן בארץ. עם זה קיים ונטוע בארצו.
הציבור הערבי בארץ ראוי למלוא הכבוד ולמלוא שוויון הזכויות אך הוא עצמו רואה עצמו כבן לעם אחר העם הפלסטינאי.
לדעתי השמאל המגדיר עצמו כלא ציוני, מתנתק קודם כל …מעצמו.
על מנת לקדם את עניניו הלגיטימיים, קרי סיום הכבוש, שוייון זכויות אזרחי, זכויות העובד עליו לפעול בדומה למפלגות שמאל ברוב מדינות העולם הדואגות גם לאינטרס הלאומי של עמם.
מה שבאמת צריך להבין זה ששקרים מסוג זה לא יביאו לפתרון הבעיה הפלשתינית. היהודים לא כבשו אפילו מ"ר אחד עד שנת 1948 ולמרות זאת הערבים רצחו אותם ללא אבחנה. את המלחמה שהביאה לעזיבת הערבים את שטח ישראל החלו הערבים עצמם ולכן כמו לכל תוקפן אין להם זכות לחזור למקום בו ניסו לבצע את הרצח. מאז הוצעה להם מדינה עוד פעמיים והם סירבו. בקצור, בעית הפליטים תסתיים כשהם יבינו שלא יוכלו לנצח את ישראל ושעליהם להקים להם מדינה בגדה המערבית ובעזה. אם הם לא יבינו הם ימשיכו למות בנסיון לרצוח יהודים כמו שעשו עד היום.
מוזר – לא ידעתי שהציונות מבוססת על כיבוש וגירוש ארץ מתושביה . מוזר שמאז שנוסדה הציונות (והחלה ההתיישבות והעלייה) הם לא כבשו שטחים או גירוש ערבים עד 1948 (שם הייתה מלחמה הדדית) . אז מאיפה הטיעון הזה שהציונות "מבוססת" על זה? אגב – כל ה"פליטים" שגורשו (למרות שמחקרים שנעשו מעידים שרובם ברחו מרצונם) היו רק כמה מאות אלפים . כיום מספרם הפך ליותר מ4 מיליון .
וישראל לעולם לא תסכים להחזרתם כמו שהפלסטינים לעולם לא יקבלו את קיומם של יהודים (שנקראים מתנחלים) בשטחם שלהם . לפחות אתה מודה שזו המטרה בהחזרת הפליטים – יצירת רוב ערבי בארץ . שזה בקיצור השמדתה של מדינת ישראל .
אין עןד אף בעולם שיש לו קשר כל כך חזק ברור וחד משמעי לחבל ארץ גיאוגרפי מסוים כמו הקשר של העם היהודי לארצו.
העובדה שרוב תקופת קיומו רוב העם היהודי ,כלל לא חי בארצו ,רק מדגישה עוד יותר את חוזקו ואת אי-הפיכתו של הקשר הזה.
מאז היציאה לגלות חי היהודי בכל פזורותיו בדיסוננס בין המקום שבו הוא חי בגלות לבין הזמן, שאליו מחוברת זהותו כיהודי. השרשרת היהודית, התפילות, המערכת ההלכתית, המנהגים והפיוטים -כולם הובילו לעבר ארץ ישראל. ראשו וליבו של היהודי היו מחוברים לזמן היהודי, ואילו רגליו היומסומרות לקרקע זרה, למקום אחר.
כשהיהודי בגולה התפלל בתפילת "שמונה עשרה" (עמידה) את "ברכת השנים" הוא ידע שאין
לתפילה זו נגיעה למקום שבו הוא גר. כשהוא התפלל לגשמים "משיב הרוח ומוריד הגשם", יתכן שמחוץ לביתו קפחה השמש בכל עוז והוא לא ניסה לשנות מציאות זו, באשר הוא התפלל לגשמים בארץ אחרת ורחוקה ממנו – ארץ ישראל.
כשהוא התפלל לימים של אביב ושל טל בתפילת "מוריד הטל",יתכן שבחוץ ניתך מטר זלעפות, והוא לא ההין לחשוב שתפילתו תמתן את החורף הקשה. הוא חלם על טל בצמחיית ארץ ישראל. הקיום בגולה נתפס כארעי, והמציאות בארץ הרחוקה והנכספת נתפסה כמציאות האמיתית שיום יבוא והיא תקרום עור וגידים. אין פלא, על כן, שהיהודים לא יצרו בנכר שבו חיו זיקת מולדת לשום ארץ שבה חיו. הם היו שבויים בזמן היהודי, וממילא היו מחוברים למקום היהודי.
את נאמנותם למקום היהודי ביטאו ביחס של זרות לכל מקום שבו שהו. המגורים בנכר נתפסו כשהייה בלבד, כלינת עראי.
דווקא במצב של העדר מולדת, חוו היהודים בכל גלויותיהם את הגעגועים למולדת שאינה. גרעין
קטן של יהודים היה במולדת לאורך כל הדורות.
יהודי ישראל אינם אריה. אין לטווח רחוק להגן על הטריטוריה הזאת. מה שאבנרי לא כתב הוא דבר פשוט: הרצל פנה למנהיגי האנטישמיים האירופיים: היהודים לפלסתינה, פולין לפולנים, ודי לכם עם כאב הראש הזה. רק סייעו, גיב אביסל געלט. הרצל חשב שהערבים נחשלים, פלסתינה כמעט ריקה, היהודים מפותחים וישראל תוכל להחזיק בטריטוריות. בינתיים ככל שמתברר לנו העם הפשוט, שרימו אותנו, וקיומינו תלוי בהזרמת משאבי האימפריאליזם, שברצונו מסתלק מאיתנו, ובונה על מצרים ומדינות אחרות, כך נעשים כאן היסטריים יותר. החזה אמנם נופח בהיסטריה, אך הראש, תוצר אינסטינקטים של בריחה ברגע הנכון במשך 1500 שנה, מרגיש אחרת, רואה מה באמת קרה לנו, כיצד האנטישמי האירופי תיחמן את הרצל ונורדאו ופינסקר, ועשה נא באוזן להיינריך גרץ: גטו יהודי גדול, מועמד להשמדה, במזרח התיכון. התוצאה, שיגעון. הימני והלאומן הישראלים הם למעשה יהודים שהשתגעו. טרוף מערכות, עקב השיגעון הזה. כל אחד, כל מי שיכול ויש בידיו אמצעי כפייה או תעצומות נוכלות ועורמה מנסה כרגע לחטוף כמה שאפשר, לקראת הבריחה מפלסתינה.
וכך, פורעי החנייה של העירייה עושקים את איריס בירושלים ואותי בת-אביב, אף שהבאתי להם את כל התעודות הרפואיות, ותחינה ממש מהרופאה שלי בקופ"ח, לא להתעמר בחולה לב, וראיות על דוחות לא מוצדקים. ומחלקת החנייה אינה אלא משל בוטה ושקוף לגזלנות האטומה, המלווה בפירצי אכזריות בכל מקום ומקום אחר ברחבי פלשתין. מוצצי דם בכל מקום, על מנת להכין את בריחת האליטות והמקורבים מכאן, כמו בהונגריה מצד קסטנר ומקורביו.
מ.ש.
אנטי ציונות, כמו איסלאמופוביה, עובדת באותה צורה –
דמוניזציה של הצבר מגוון ועשיר של רעיונות, באמצעות סלקציה מכוונת של עובדות והוצאתן מהקשר, ליצירת דימוי פשטני, שטחי וחד ממדי שאותו תוקפים.
ה"מגדיר" לעולם יהיה מישהו מבחוץ עם הבנה מינימלית עד בלתי קיימת באובייקט אותו הוא מנסה להגדיר, ובאופן שיטתי הוא ידחה את הזכות של אנשים מבפנים להגדיר את עצמם.
זו גישה שמאלית?
אלמלא גורשו מכאן למעלה משבע מאות אלף פלסטינים לא היתה יכולה לקום כאן מדינה בעלת רוב יהודי כלומר מדינה יהודית
זו העובדה הבסיסית השאר צדקנות וצביעות
יש גם בורות וגם הונאה בדבריך
1 בשנות העשרים האנגלים ביקשו מהציונים להעלות מליון יהודים כדי להקים מדינה יהודית
והציונות סרבה ואף הגבילה את מתן הסרטפיקטים רק לאנשי שלומנו כלומר סוציאליסטים
2 התוכנית של בלפור למדינה יהודית
נתקבלה על ידי חבר הלאומים
והמסמך על כך הוא חלק ממסמך המנדט הבריטי
3 עובדה ב-1948 היו בישראל מקסימום 600 אלף יהודים ואלה הקימו את המדינה
שום קולוניאליזים אלא בני המקום
כאשר עשרות אלפים היו במחנות בקפריסין
ועוד מאות אלפים לא הורשו להגר לישראל בגלל הספר הלבן והתנגדות הערבים
לא קולוניאליזים ולא בטטה !!!
חצי מתושבי ישראל הם בני עדות המזרח
שהם בני האיזור
לפי הערכה הפרמידות הן יצירה בת 8000 שנים
העם הישראלי בא לכנען לפני 3000 שנה
כלומר יש לנו 5000 שנה של תרבות מצרית
שאין לנו שום מושג עליה !
99% מהפרעונים איננו יודעים עליהם דבר !
אפילו על רעמסס השני שנחשב כאבי המונתאיזים
(האמין רק באל אחד אל השמש)
גם עליו איננו יודעים דבר !!
נשאלת רק השאלה
למה שמישהוא ימציא סיפור מופרך כמו
יציאת מצרים ?
מדוע סיפור כזה ולא סיפור הרואי כמיטב
המיתוסים הטבטונים ?
כנראה שעם ישראלי מוצאו מאנשים שברחו
מהעבדות המצרית
על זה יש עדויות רבות
למשל החבירו (מילה שדומה לשם עיברו עיברים)
מיתוסים ולפעמים סרטים מבוססים על עשרות
סיפורים קטנים ואמיתיים שמחברי המיתוס שוזרים
לסיפור אחד
דוקא קיום המיתוס מצביע על קיום עם ועל
מוצאו
העם היהודי אינו דומה לשאר העמים שמסביבו
זהו העם היחיד שמתנגד לעבדות
ובספר החוקים שלו קימים חוקים מפורשים
שמחיבים
לשחרר את העבדים
לאחר שבע שנים
אלמלא פתחו הערבים במעשי איבה מייד לאחר קבלת הצעת החלוקה הייתה קמה מדינה בעלת רוב יהודי בגבולןת החלוקה, שלא לדבר על כך שאף ערבי לא היה בורח/מגורש.
מעבר לכך, אם הייתה מתאפשרת הגירה חופשית לארץ של יהודים (כפי שערבים נכנסו חופשי-חופשי במהלך כל שנות המנדט ואחר כך זכו למעמד פליטים פלסטינים בזכות החלטה מקוממת המגדירה פליט פלסטיני כמי שגר בארץ שנתיים טרם המלחמה) הרי שהרוב היהודי היה נוצר גם בגבולות הארץ כולה.
אכן אבנרי מטעה ולא יודע, אבל גם אתה.
אחנאתון הוא אבי המונותאיזם, ולא רעמסס השני.
לאבנרי יש טעות בסיסית וגסה: האיזכור ההיסטורי הראשון שהולם את התיאור התנ"כי הוא במצבת מישע שמתארת (מנקודת הראות המואבית) המלחמה בין המלך עמרי (אביו של אחאב) ובין מואב. לא ניתן להטיל ספק בקיומן של ממלכות יעהודה וישראל, שלפחות בתקופות מסוימות היו מעצמות מקומיות. ממלכה מאוחדת (דוד ושלמה) ייתכן ולא הייתה, ואין בכך דבר.
לגבי יציאת מצרים הרי שהיא מבוססת ככל הנראה על אירועים אמיתיים שעברו כמובן הגזמות ותוספות עם הזמן. כך זה בדרך כלל לגבי אירועים בהיסטוריה הקולקטיבית של עמים. ההיסטוריון האמיתי פלביוס שחי בתקופה מעט יותר קרובה לאירועים (מאה ראשונה לספירה) לא מטיל ספק בסיפור יציאת מצרים ומכתביו עולה שעל כך שאירןע כלשהו התקיים הייתה הסכמה גם בצד היסטוריונים אנטי יהודים שנתנו לאירוע פרשנות אחרת.
לא ברור לי איזה עדות ניתן למצוא לתנועה של נוודים (ככל הנראה לא 600 אלף בבת אחת כי אם זרימה הדרגתית) ממצרים לכיוון ארץ ישראל, על רקע רדיפות אלו או אחרות. למצרים לא הייתה סיבה מיוחדת לתעד זאת ונוודים מעצם טיבם לא בונים מוניומנטים.
מוטב שאבנרי יותיר את העיסוק בהיסטוריה למי שזהו עיסוקם ולא יגכיח את עצמו.
היה אפשר לקיים מדינה יהודית כאשר בה ארבעים אחוז ערבים (זה היה היחס עפ"י החלטת החלוקה) מה גם שהריבוי הטבעי שלהם יותר גדול משל היהודים כולל העלייה והקשר שלהם למדינה הפלסטינית היה יותר לחץ מתמיד למדינת כל אזרחיה. בן גוריון הבין את זה טוב מאוד לכן ניצל את האינתיפדה הערבית שפרצה כמחאה נגד החלטת החלוקה החד צדדית וביצע טרנספר מרחיק לכת שניקה למעלה משבע מאות אלף ערבים מהשטח שנכבש ע"י הציונים
אנחנו יודעים כמעט על כל 18 השושלות שמשלו במצרים עד רעמסס השני, ועל השושלת שלו ועל 12 השושלות שאחריו עד הכיבוש של אלכסנדר מוקדון.
זו תרבות שכל מאורע היה מתועד בה לפרטי פרטים. העובדה שמשהו לא מתועד בה היא הוכחה סבירה, אם כי לא מוחלטת, לכך שלא היה.
הסופר המקראי כלל לא ידע שבתקופה שהוא מדבר עליה מצרים שלטה בכל ארץ כנען באופן נוקשה וישיר, כך שמנהיג העבדים הנמלטים לא היה מעלה בדעתו להוציאם ממצרים למצרים.
דומה שאבנרי ניסחף מעט בגלי רהיטותו העיתונאית-סנסציוניסטית החותרת להציג דברים באמירה חותכת.
אלא שההיסטוריה היהודית הקדומה הינה נושא מורכב. קיימת אנדרטה הניצחון של רעמסס השני משנת 1200 לפה"ס במינפתח בה ניכתב "ישראל הוכחד, אין לו יורש". קיימות עדויות חשובות של היסטוריונים רומים אודות ישראל כקבוצה מצרית הנושאת את המונותאיזם שברחה ממצרים (כדוגמת ההוגנוטים הפרוטסטנטים בצרפת במאה ה-16 וה-17 שהיגרו לעולם החדש). קיימות עדויות מיסתוריות מתל א רומיידה בחברון, עליהן שוחחה איתי ארכאולוגית מהרשות לעתיקות ומהאונ’ העברית, הבעתי כמה השגות, אלא שהחומר הזה חסוי מטעמים שלא אפרטם. קיימת ניקבת השילוח, קיים עניין הרפורמות בימי יאשיהו, קיימת מצבת מישע מלך מואב. קיימות מטבעות מתקופת בית ראשון.
יש עדויות על כך שכפריים פלשתינים, שחששו משיבת היהודים, הישמידו במשך דורות רבים עדויות ארכאולוגיות עבריות, כולל ניסיון ההשמדה של מצבת מישע במשלחת הארכאולוגית (אלא שהמצבה נוצקה בגבס). קיימות העדויות על ראשית המונותאיזם במצרים, קיימות עדויות על משה כנסיך מצרי, קיימים עדויות הניגזרות משרשים אתימולוגיים במצרית עתיקה. הנושא הוא מורכב, ויתכן כי אפרסם כאן דבר או שניים בעתיד.
עם זאת, סשקלם של יהודי בית שני באלה המתקראים כיום יהודים קטן, ופירסמתי חומר בנושא, כגון:
סקופ היסטורי: להלן האמת ההסטורית המדהימה ביותר שנתקלת בה כציוני
— קישור —
אנחנו יודעים על שיעורי המס, על מערכת המידות והמשקולות, על הוצאות להורג ועונשים אחרים של פושעים, מורדים, עבדים נמלטים, על סדרי העבודה במקדשים, על שיטות הבנייה, על הדרכים לעקוב אחר גרמי השמים כדי ליצור לוח שנה, על שיטות הקבורה, על מלאכות ועיבודים של חומרים שונים ועוד ועוד.
עדיף שאתה תבדוק:
מצרים שלטה בארץ ככנען מאז פרעה יעחמס (1580-1546 לפניה"ס), מייסד השושלת ה-18.
יש מסעות מפורטים לארץ של תחותמס ה-3 ואמנחוטפ ה-3 שדיכאו מרידות של ערי כנען וביססו את שלטונם.
מימי אמנחוטפ ה-4 (1362-1379)), הידוע גם "אחנאתון" (בשל מהפכה מונותאיסטית קצרה שביצע והפך את האל אתון לאל היחיד) נמצאו "מכתבי אל עמארנה", רובם נשלחו על ידי מושלי כנען כותבים למלך מצרים. המושלים הללו היו כנענים משושלות שלפני הכיבוש המצרי, אך רובם ככולם ויתרו כבר על התואר מלך ("שארו") ומכנים את עצמם "נציגים (חזאנו"). הם פונים למלך מצרים כמלכם וכאדונם הבלעדי, ומדגישים את נאמנותם לו. מתוארים בהם אינספור אירועים קטנים וגדולים, החל מעשרה חיילים מצרים בחיל המצב שגנבו כבש וכלה בשליט שכבר ארגן כמה ערים במרד בשלטון המצרי.
ב-1320 החלה השושלת ה-19. שתי כתובות מבית שאן ובמקדש אמון בכרנק מתואר מסעו של סתי ה-1 (1318-1304) לכנען. יורשו הוא רעמסס השני (מלך יותר מ-70 שנה, החל מ-1300 לפנה"ס בקירוב). ככל הנראה הוא ה"פרעה" שאותו ראה לנגד עינין הסופר המקראי שסיפר על עם העבדים שיצא ממצרים (בעיקר על פי הערים פיתום ופי-רעמסס שנבנו בימיו).
בימיו הגיע שלטונה של מצרים בכנען לשיא יציבותו. הסימן לכך הוא "בתי המושל" שנמצאו בערים שונות בכנען, לצד ארמון השליט הכנעני העתיקים יותר.
רעמסס השני ניסה להרחיב את שלטונו לצפון סוריה, אך נתקל במעצמה החיתית, והקרב ביניהם בעיר קדש (1278) הסתיים כנראה ב"תיקו".
לאחר רעמסס השני הופיע איום על שליטת מצרים בכנען בדמות "גויי הים", אחד מהם היה כנראה הפלישתים.
יורשו של רעמסס ה-2 הוא מרנפתח. גם הוא ערך מסע לכנען, ובו מוזכרת לראשונה המילה "ישראל", כישות הצפונית ביותר שבה נלחם ושום קשר קודם בינה לבין מצרים.
מכאן ואילך החל השלטון המצרי בכנען לדעוך, עד שבסביבות המאה ה-10 לפנה"ס לא נותר לו זכר.
זוהי ראשיתה של "תקופת הברזל" בארץ, שכונתה גם "התקופה הישראלית".
מכל מה שתואר ברור שלו היה מתעוררת קבוצת ענק שביכולתה לצאת ממצרים גופה ולסכן את שלטונה של מצרים ב"קולוניה" האסיאתית שלה, אין ספק שהדבר היה זוכה לתיעור נרחב.
ההערכה המקובלת היא ש"בני ישראל" התפתחו מאוכלוסיות פריפריה שונות בתוך הארץ, אשר עם נסיגת השלטון המצרי נעו למרכזי הערים והדיחו את השושלות המקומיות שנהנו במשך שנים מהחסות המצרית.
הפלשתינים שואבים את כל הרעיונות שלהם
מהציונות
להגיד שהציונות לא ראויה אבל לקחת ממנה
את כל הרעיונות זה נראה כמו
בדיחה עצובה
איך אתה קובע שלא היו מלכות דוד ושלמה? הרי זו לא רק בורות, אלא קביעה שקרית ואולי נעשתה במזיד.
ישנן הוכחות אכיאולוגיות רבות למלכות דוד ושלמה, כמו אבן מגידו, וכל שבוע בשנים האחרונות מתגלים עוד ועוד ממצאים מבית ראשון בחפירות באזור הכותל המערבי.
בדיבר מספר 4 בעשרת הדיברות
ישנו הציווי על יום השבת
זהו הפטנט הגדול של היהדות
בתקופה העתיקה זו היתה המצאה מהפכנית
בימינו המודרנים זה נלקח כמובן מאליו
אין הרבה עמים שהשפיעו בצורה כזו כמו העם היהודי על כל הציויליזציה האנושית
מתוך אלפי ואולי עשרות אלפי העמים
שהתקימו אין עמים שהשפיעו כמו העם היהודי
קראתי את הקישור והרי כמה השגות
כל העובדות שלי שאובות מהאנציקלופדיה למדעי
החברה
1 בשנת 1850 עשו התורכים סקר אוכלוסין
בחבל ארץ שהיה חסר שם באימפריה
ונקרא איזור מעבר (פלסטין זה שם בריטי)
ונמצא 121 אלף איש הגדירו עצמם בני המקום ועוד 100 אלף הגדירו עצמם כתושבי
מצרים או דמשק
לפי כל קנה מידה הארץ היתה ריקה
2 השלטון העותמני לא אפשר חזרה של
יהודים לארץ ישראל בטח לא במליונים
גם הממלוכים לא אפשרו חזרה של היהודים
הטענה שלך כלפי היהודים שלא חזרו
נובעת מבורות
3 מי שנישל יהודים גנב את פרי עמלם ושרף את שדותיהם וגם עשה בהם פוגרום היו המוסלמים
ראה הקמת ארגון השומר וטבח חברון
4 בשנת 1918 על פי סקר אוכלוסין
בריטי היו 70 אלף יהודים
ו-350 אלף ערבים בארץ ישראל המערבית
שוב לפי כל קנה מידה הארץ ריקה
5 ב- 1947 ידעו כולם גם הערבים
שהיהודים הושמדו בשואה
כך שהטענה שלך שהערבים פחדו ממליוני עולים שינשלו אותם ומשום כך פתחו במלחמה
היא טענה מצוצה מהאצבע
לגבי טענות אחרות שלך גם בהן יש פגמים רבים
ההצגה שלך את הציונות ככנופיה של פושעים
לא משאירה ברירה אלא להטיל ספק ביושרה
שלך כציוני
מה זה אנחנו יודעים ?
אנחנו יודעים את השמות שלהם ומעבר לזה כלום
גם על רעמסס השני אנחנו לא יודעים הרבה
והוא הפרעה שיש עליו הכי הרבה תיעוד
מצרים לא שלטה על ארץ כנען
עדיף שתבדוק לפני שאתה שולף תגובה
נמצאו עצמות של פלישתים קדומים, מבחינה גנטית הם היו עם גבוה, בעל אורינטציה מזרח תיכונית, נכון הם לא היו ערבים אבל כמובן שלא ג’ינג’ים זה מיתוס שהופרך ע"י כל המדענים הנחשבים, מבחינה גנטית הם היו דומים לעם הפניקי הקדום או הקפריסאי, בקיצור אלה צאצאיהם של יורדי ים המוזכרים בתנ"ך כבני כפתור (המזוהה עם האי כרתים או לחלופין עם האי קפריסין וממש לא היו מבינהם אדומי שיער.
עוד נקודה בקשר לדוד, פרשנים יהודים פירשו ש"נער אדמוני" פירושו בעל לחיים אדומות ולא אדום שיער, ה"ערבים" הג’ינג’ים ובהירי השיער הם צאצאים של צלבנים מהאלף הקודם שירדו ארצה מכיוון שירושלים נחשבה אז למקום אקזוטי שבו הם יוכלו להקים את חייהם מחדש,רובם היה פושעים שניסו למצוא כפרה בעלייה לירושלים, חשוב לדייק בעובדות ההיסטוריות.
קישור מעניין לפלשתים ותרבותם החומרית;
— קישור —
אדןני מתעלם מהעובדה הפשוטה שהיה ברור שמרגע שתוקם מדינה יהודית ינהרו אליה מאות אלפי יהודים, פליטים מרחבי העולם. יתר על כן, זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות לכך שבכלל הייתה תמיכה בינ"ל בתוכנית החלוקה. אם אדוני היה מעט יותר בקי בחומר, בוודאי היה יודע שעניין העליה היהודית ההמונית הצפויה היה הצידוק שנתנה ועדת האו"ם לעניין המאזן הדמוגרפי במדינה היהודית המתוכננת.
וגברי הדמגוגיה לגבי "אינתיפאדת מחאה" פשוט מגוחכים. הערבים בארץ ישראל ומחוצה לה הבהירו באופן מפורש בדיבורים ובמעשים שכוונתם למנוע את ביצוע התוכנית ולחסל את היישות היהודית. לא "מחאה" ולא בטיח. ואגב, הצד היהיד במלחמה שביצע באמת טרנספר שיטתי היה הצד הערבי: לראיה, ערבים לא מעטים נותרו בשטח מדינת ישראל ומצד שני אף יהודי לא נותר בשטח בשליטה ערבית-*כל* תושבי הישובים והשכונות שנכבשו בידי הצד הערבי נרצחו (ע"ע טבח כפר עציון), הוברחו או נלקחו בשבי.
עוד אשכול עיוות ההיסטוריה לתפארת אתר הגדה המשאלית
שוב אותו דיון שנשחק עד דק, העולה כאן אחת לכמה חודשים:
האם אנחנו כוזרים?
האם אנחנו נוצרים?
האם אבותינו היו עובדי אלילים?
אורי אבנרי מוזמן להסביר איזה עם רצה והצליח לאחרונה "להשתחרר ממיתוסים השייכים להוויה אחרת, ולהגדיר מחדש את ההיסטוריה הלאומית שלו"?
והתשובה: נאדא, אין.
העם היחיד שהתקרב לשכתוב ההסטוריה שלו הוא למרבה האירוניה דווקא העם הפלסטיני, שמקורו בעיקר מהגירה לתוך א"י כפי שניתן לקרוא בהרחבה בספרה של ג’ואן פיטרס "מאז ומקדם".
ומדוע העניין אירוני? מפני שאותו שכתוב הסטורי משמש את הפלסטינים דווקא למטרה הפוכה לזו אליה אבנרי מכוון, דהיינו "להיצמד לשטח, להתגונן ולתקוף את מקורות הסכנה" (כפי שהיטיב אבנרי להגדיר).
אז קורא לנו אורי אבנרי להשתחרר ממיתוסים ואגדות על מנת שנחליש את היצמדותינו לא"י, בעוד הפלסטינים גם נצמדים למיתוסים (לא נכונים ברובם) וגם לאדמה.
מגדיל לעשות מיכאל שרון (כהרגלו) וטוען שכאן יש גטו של שיגעון – "יהודים שהשתגעו. טרוף מערכות", כאילו שהמדינות סביבינו אינן טובלות בטרוף דיקטטורי ואיסלמי (או בשפתו המוברשת של שרון "כוהני דת פרסים חביבים" ו"שליטים חייכנים המנהיגים את חקלאי ארצם החרוצים בצורה מסורתית ונינוחה").
נ.ב. הסיפא של שרון בעניין פקחי החניה דווקא נגעה לליבי. לא שזה קשור בצורה כלשהי למאמר, אבל גם אני קורבן של התעלול העירוני הידוע: חיסול מקומות חניה מחד והגברת האכיפה מאידך –
שיטה בדוקה להעלים חריגות תקציביות של העיריה על חשבון התושבים.
אבל מכאן ועד "מוצצי דם בכל מקום, על מנת להכין את בריחת האליטות והמקורבים מכאן" עשה מיכאל שרון דרך ארוכה, ארוכה מידי.
נהירת פליטים יהודים היתה, לאמריקה לאוסטרליה ואפילו חזרה לפולין מעט מן הפליטים בכלל הגיעו למרות שהיו נתונים ללחצים של שליחי הסוכנות ששלטו במחנות העקורים. לעומת זאת מאות אלפים של ותיקים הגרו מכאן בשנים הראשונות של המדינה. העליה הגדולה היתה של יהודים מארצות ערב כתוצאה מהמלחמה כאן, מפחד נקמת שכניהם הערבים, פחד שלובה ע"י שליחי הסוכנות כדי להבריח אותם לישראל.
"המלחמה" שבה הערבים (הפלסטינים) כאילו איימו בה "לחסל את היישות היהודית" היתה הרבה פחות משמעותית מהאינתיפדה הראשונה והשנייה. בארץ היו כשש מאות אלף יהודים עם צבא מאורגן של למעלה משלושים וחמישה אלף חיילים. לפלסטינים היו אולי אלפיים לוחמים מאורגנים אז איזה איום היוו אלו על היישות היהודית?
כמה יהודים גורשו כביכול בטרנספר שעשו הערבים, חמש מאות? אלף?, בטרנספר שערכו כאן הציונים גורשו למעלה משבע מאות אלף בני אדם, ולמעלה מחמש מאות כפרים, עיירות ושכונות נהרסו. כמה יהודים בקשו לחזור לשטח הערבי אחרי המלחמה? כנרארה שאפילו לא אחד כך שהגירוש לא היה כ"כ משמעותי עבורם. אבל, למעלה מחמשת אלפים איש אשה וילדים נרצחו כאשר בקשו לחזור למקומות יישובם מהם גורשו או אפילו לנסות להציל משם משהו מרכושם. כל הסיפור הוא שהציונים תמיד צריכים להציג את עצמם כקורבנות אפילו שהם חמושים בנשק גרעיני שיכול להשמיד את כל העולם
אנחנו יודעים בדיוק רב את מספר הציונים
בקרב היהודים
למשל בפולין בשנות השלושים היו
29% ציונים 20% קומוניסטים 50% דתיים
סביר להניח שבעלי האידיאולוגיה הציונית
יהגרו לישראל
אבל ישראל היתה סגורה לעליה
לגבי מלחמת 1948 הדברים שלך מופרכים מכל וכל ואינם ראויים למאכל אדם
הידע שלך במצרים הקדומה מדהים
הידע שלי בא מזכרונות מעורפלים
מלימודי בית הספר
מאותם לימודים נתקעה לי העובדה
שרוב הפרעונים ידועים רק בשמם
ואין אנחנו יודעים עליהם דבר
נראה שאתה יותר קרוב לאמת
הטיעונים שלך מנסים ליפו את המציאות לטובת הפלסטינים. לחץ של הסוכנויות היהודיות תמיד היה קיים (שעודדו יהודים לעלות) זה מבטל את כמות היהודים שעלו? אף אחד לא הכריח אותם , הם באו מרצונם . תוסיף גם את מעל למאה אלף יהודים ניצולי השואה שנכנסו כשהמדינה קמה .
כמובן שאז מגיעה העלייה של כ850 אלף יהודים מארצות ערב . נראה לך שהם סתם קמו , עזבו את הרכוש שלהם , את החיים שלהם רק כי הם "פחדו מנקמה" של הערבים? ועוד שהסוכנות היהודית גרמה לזה? כניראה שמישהו כאן לא חקר לעומק את עניין הפליטים היהודים מארצות ערב .
מרגע שהוקמה מדינת ישראל , מדינות ערב החלו חוקים מפלים כנגד יהודים בדומה לאלו שהיו בזמן המשטר הנאצי , החלו רדיפות (רציחות) של של מאות יהודים , בתי כנסת נשרפו , יהודים איבדו את עבודתם (חלקם גם איבדו את אזרחותם) ועוד דברים שהפכו את חייהם לבלתי אפשריים לכן הם נאלצו לעזוב הכל ולהגיע לישראל .
בנוגע לפלסטינים – הטענה שכולם גורשו על ידי הציונים הוא שקר . יש עדויות הסטוריות לכך שרובם עזבו מרצונים ביגלל המלחמה (תוך כדי שמנהיגים ערביים טענו שיוכלו לחזור ברגע שיסירו את הציונים) כישראל גירשה ערבים או הרגה בהם היה זה בעיקר מ2 סיבות :
מקומות תוקפניים (להזכיר לך את מעשי הטרור שבוצעו על ידי ערבים באותה תקופה?) , יצירת רצף טורטריאלי בין שטחים יהודים (סיבה בטחונית) וכפרים עם מיעוט יהודי (שהיה שרוי בסכנה חמורה) ולא סתם . עליך לזכור שזו הייתה מלחמה ולא מהלך חד צדדי ישראלי .
עוד טענה שלך היא ש5 אלף נשים וילדים פלסטינים נורו למוות בניסיון לחזור לביתם ורכושם . בכך אתה בטח מתייחס ל"טבח כפר סקאם" שבמהלכו נורו כ50 פלסטינים למוות . איזה עוד מקרים דומים היו? אם זה המקרה הידוע והחמור ביותר – כיצד אירועים שיחד גודלם פי 10 ממנו לא מוכרים? תן דוגמה .
והטענה האחרונה – האינתיפאדות היו חמורות יותר ממלחמת העצמאות? במלחמת העצמאות מתו כ6 אלף חיילים וכאלפיים אזרחים! יותר מאשר ב2 האינתיפאדות גם יחד! (שלא לדבר על הנזק הנוראי לרכוש – כמה בתים יהודיים נחרבו אתה יודע?) .
במלחמת העצמאות תקפו מעל לעשר אלף חמושים פלסטינים (ערבים בזמנו) ולא 2000 מסכנים . בנוסף לעוד כ50-60 אלף ערבים ממדינות ערב הפולשות ! ככה שתיאור יחסי הכוח שלך טיפה מוגזם .
אולי הניצחון של צה"ל היה לא רק נס אלא גם גודלו וארגונו אבל מה שבטוח שזה לא היה קל .
במילים האלו ניסית להראות כאילו המלחמה לא נכפתה על ישראל , ולא הייתה כזאת נוראית , ולמעשה לא הייתה שום סכנה שישראל תיכבש?
למערת הגדה בבקשה לא לצנזר אותי כי בזבזתי לא מעט זמן כדי לכתוב את התגובות האלה ואני לא רואה שום סיבה לכך שיצונזרו .
את כל העובדות והמספרים בקשר ליחסי הכוחות והיקף האירועים שהביאו לטרנספר הגדול תקרא בספרי ההיטוריה של בני מוריס (סופר ציוני)
כמו כן למעלה מחמשת אלפים פלסטינים שנרצחו בנסיון לחזור לכפרים מהם גורשו בספרו על "מלחמות הגבול של ישראל 49-56″ (כונו מסתננים בשפה המכובסת של אז).
ואחרון, מי שברח בגלל המלחמה ולא הורשה לחזור כמוהו כמי שגורש.
האדון האלמוני ייחס לי טימטום ומן הראוי להפריך את השקרים ההזויים שכתב. ייתכן והאדון פשוט איננו מכיר כלל את ההסיטוריה.
ראשית, בעיית העקורים שישבו באירופה בשנים שלאחר מלחמת בעולם השניה הייתה מקור הלחץ המרכזי על בריטניה בתקופה זו. אף מדינה אחרת שהם אולי היו מוכנים להגר אליה (קרי-בעיקר ארה"ב) לא הייתה מוכנה לקבל אותם. עובדתית, מייד עם הקמת המדינה למעלה ממאה אלף פחליטים עלו למדינת ישראל, מה שמייד איזן את המצב הדמוגרפי לטובת הצד היהודי (שמנע בתחילה כ-600 אלף.
2. ההגירה ממדינות ערב לא היתה כולה הגירה של פליטות עקב המלחמה. העליה ההמונית מתימן, למשל, הייתה המשך של עליה ציונית שהחלה עוד בסוף המאה ה-19.
3. המלחמה שערביי ארץ ישראל (בתוספת תיגבור משמעותי של צבא זר-צבא ההצלה-שהצטרף אליהם) פתחו בה הייתה חמורה הרבה יותר מכל אינתיפאדה. מבחינת שיעור האבידות בחודשים הראשונים שהיה גבוה אבסולוטית מכל תקופץ אינתיפאדה, וזה מתוך יישוב של 600 אלף!
בנוסף, היתה חסימה של צירי התחבורה היהודיים בכל רחבי הארץ, כולל ניתוק של ירושליים שכמעט הביא לנסיגת ארה"ב מתמיכתה בהקמת מדינת ישראל.
האם הפלסטינים השיגו זאת באמצעות צבא של 2000 איש מול 35000? לא ממש. בנוסף לצבא ההצלה ולכוחות מליצוניים פלסטיניים, חלק גדול מלחימת הפלסטינים התנהל על ידי חמושים שלא השתייכו לשום ארגון רשמי. ליהודים, אגב, ממש לא היה צבא מאורגן של 35000 איש לפני הפלישה של צבאות ערב. ובכל מקרה, אין זו אשמת הצד היהודי שהוא היה מאורגן ויעיל יותר.
4. הטרנספר של יהודים היה של למעלה מאלף איש (שהרי נכלל בו גם הרובע היהודי בירושליים ובגוש עציון לבדו היו מאות אנשים). בניגוד לבריחת הפלסטינים, כאן הטרנספר היה שיטתי ומוחלט. ממש יונדנריין.
5.לא יודע אם 5000 ערבים נהרגו כשניסו לחזור לבתיהם. המספר הזה נראה לי מצוץ מאותו מקום שמימנו מדווח על 250 נרצחים בדיר יאסין (בעוד המספר הנכון הוא כ-110). אני בהחלט מודע לכך שהרבה פלסטינים חדרו לתוך הארץ ורצחו יהודים על הדרך או נכנסו במיוחד לשם כך. רבים מהם מן הסתם נהרגו תוך כדי משימה זו או לאחר מכן. האם אדוני מתייחס לחבר’ה האלה? אלה שרצחו נשים וילדים ביישובים היהודיים?
6.מי אמר לך שיהודים לא רצו לחזור לבתיהם במקומות שגורשו מהם? העובדה שלא ניסו להתאבד על ידי כניסה לשטח בשליטה ירדנית איננה אומרת דבר. בניגוד לפלסטינים שייחודיים בעולם בהנצחת מצב הפליטות, הפליטים היהודיים שיקמו עצמם ואגב, מרגע שהשטח חזר לשליטה יהודית, יהודים חזרו למקומות שמהם גורשו-לרובע היהודי בירושליים, לחברון (הטיהור האתני הזכור לרע מ-1929) ולגוש עציון.
במקום לגדף, תלמד היסטוריה בסיסית.
מאיפה המספר על אחוז הציונים והקומוניסטים בקרב יהודי פולין?
הכוחות הישראלים-יהודים, כאמור – גדולים יחסית, מנו עד תחילת ההפוגה הראשונה, 11 יוני 1948, 60,000 איש (בזמן ההפוגה השנייה, 21 יולי-15 אוקטובר 1948 גויסו עוד 30 אלף איש, בעיקר מקרב העלייה ההמונית). וזאת, קודם לפלישה של 10 אלפים לוחמים מצרים לדרום א"י-פלסתין, ולמתקפת צבא ירדן, סוריה, עירק ולבנון – שהיו צבאות בסדרי גודל קטנים – ב-15 במאי לערבים היו כ-40 טנקים, כ-300 תותחים ו-47 מטוסי קרב, וצבאות אלה כמעט לא תוגברו בהמשך המלחמה. צה"ל, מאידך, תוגבר באופן תלול בעקבות עסקאות רכש גדולות מצ’כוסלובקיה, ביניהן רכישת מטוסי קרב, וכן הברחת מפציצים מארצות הברית וכלי שריון ממקורות שונים. עסקאות נשק ענקיות אלו בוצעו עקב ניצול הציונות קונסטלציה מדינית מוצלחת מבחינתה בשנים 48-9 בהשגת תמיכה מדינית וצבאית של סטלין כנגד האימפריאליזם הבריטי העומד מאחורי המשטרים בירדן, מצרים ועיראק, וכנגד צרפת ובנות חסותה סוריה ולבנון. העזרה הסובייטית ניתנה בפרט נוכח לחץ המעצמות האימפריאליסטיות ארה"ב ובריטניה בחסות האו"מ על ישראל להפסקת אש ב-21 ביולי 1948 (דבר שכונה בהיסטוריוגרפיה הישראלית "ההפוגה השנייה") והפעלת לחץ עליה למסירת הנגב לערבים, להחזרת הפליטים ולבינאום ירושלים.
מתוך המאמר: גישות שהיציב אורט וינגייט -גורם מרכזי במלחמת הקוממיות
— קישור —
ראו בהמשך נתונים נוספים. למשל: קולונל מרקוס היה מאנשי מח"ל (לוחמים, חלקם ממוצא יהודי, בצבאות בנות הברית במלחמת העולם השנייה), שמשקלם מכריע בהשגת הניצחון לאחר מלחמה ממושכת הגם שלא גבוהה יחסית בקורבנות, בניגוד למיתוס ההרואי הרווח:כ-6000 איש, 6.6% מכלל הכוחות הלוחמים) בהשוואה למשל לחללי מלחמת העולם הראשונה והשנייה, לעיתים בסביבות 20-30% מכלל הכוחות הלוחמים, באנגליה, גרמניה ובפרט בריה"מ. בצבאות ערב נהרגו לוחמים בסדר גודל דומה, כ-8000 איש (שוב, בניגוד למיתוס הרווח, המעצים על דרך ההפלגה האסוסיאטיבית את מספר הלוחמים הערבים שנהרגו, כמו גם את עוצמתם הצבאית):
פלסטינים וערביי ישראל 3000; מצרים 2000 (מתוך צבא פלישה לדרום א"י-פלשתין של 10,000 איש); סוריה 1000; ירדן 1000 ; עיראק 500 ; לבנון 500 .
מ.ש.
נו, אז במקום לספר לנו על חסידים, מתנגדים וילדי הגן הציונים אולי תפריך איזו עובדה בסיסית אחת. אני אצטט את מושון כדי שלא תתאמץ לקרוא שוב,
1. זו היתה תוקפנות ערבית כנגד היישוב היהודי וכנגד החלטת האו"ם.
2. הצבאות הערבים היו מאומנים (בעיקר ברמות פיקוד ולוגיסטיקה) וחמושים טוב יותר מהכוחות המגינים.
3. צה"ל הפיק תוצאות מעולות.
מחכה בקוצר רוח.
3.
"ישנן כמה עובדות בסיסיות לגבי מלחמת השחרור שהן בלתי ניתנות להפרכה"
מזכיר את הבדיחה על המתנגד שפקפק "בשמועה" שהפיץ חסיד על הרבי שלו שעבר את הים ברגל. "עובדה" השיב החסיד תשובה ניצחת.
"העובדות הבסיסיות" הופרכו גם הופרכו כבר מזמן. היום הן נמצאות רק במחלקת התעמולה הציונית לילדי הגן (או למבוגרים שלא התפתחו מעבר לכך).
מי דיבר על ההפוגה הראשונה? דובר על התקופה שבין החלטת החלוקה ובין פלישת צבאות ערב במאי 1948.
בפתיחת המלחמה, היה שיעור הנשק שבידי היהודים כלל לא מספיק לחימושם של אפילו 30 אלף איש.
2. דייק בלוחות הזמנים: הפלישה של צבאות ערב קדמה כמובן להפוגה הראשונה וכללה כמעט 25 אלף לוחמים שהיו מצוידים בנשק כבד שלא היה כמעט (אם בכלל) בידי הצד היהודי. הכוחות המצריים, אגב, הוכפלו במהלך המלחמה.
3. הצד היהודי רק לכאורה כלל יותר לוחמים. למעשה, בעוד צבאות הפלישה כללו בעיקר לוחמים והעורף הלוגיסטי נשאר בבית, הסד"כ בצד היהודי כולל את כל המערך המסייע והמשרת. למי שלא יודע, רק מיעוט מהחיילים בכל צבא הם לוחמים ממש.
4. הצד הערבי לא היה רק חמוש טוב יותר (לפחות עד השלב האחרון של המלחמה) אלא גם נהנה מהכשרה צבאית אמיתית-בייחוד כשמדובר בלגיון הערבי. הצד היהודי למד תוך כדי ולמעשה רוב מפקדיו היו חובבניםצעירים חסרי הכשרה צבאית ממשית או בעלי הכשרה לתפקיד מ"פ לכל היותר. קולנל מרקוס שביקר בארץ במסגרת המח"ל דיווח שאין אף קצין בצד היהודי שיודע להפעיל פלוגה ורק מעטים יודעים להפעיל אף מסגרות קטנות מאלו. המח"ל עזר, אבל לא שינה בהרבה את תנאי היסוד.
5. שיעור האבידות (אגב, שליש מההרוגים בצד היהודי היו אזרחים-בניגוד למה שכתבת) בצד היהודי היה גבוה מאוד ודומה לזה של בעלות הברית במלחה"ע השניה. עליך פשוט לקחת בחשבון את ההבדל במשכי 2 המלחמות ולבצע את החישובים הנכונים.
6. אין ספק הצד היהודי ניצח משום שהיה חזק יותר (אין ניסים). הוא היה חזק יותר משום שהיה מאורגן טוב יותר מהצד השני (ולכן יישוב בן 650 אלף איש העמיד מספר חיילים גבוה יותר ממספר החיילים שהעמיד הצד הערבי-פלסטיני שכלל יותר ממליון איש), משום שהיה נבון יותר ומשום שעשה שימוש נכון בסולידריות היהודית הלאומית והבינלאומית (הסולידריות הערבית כשלה בסופו של דבר שכן צבאות ערב לא השכילו לפעול במתואם וגם בקרב הפלסטינים רבו המחלוקות וההרס העצמי).
ישנן כמה עובדות בסיסיות לגבי מלחמת השחרור שהן בלתי ניתנות להפרכה:
1. זו היתה תוקפנות ערבית כנגד היישוב היהודי וכנגד החלטת האו"ם.
2. הצבאות הערבים היו מאומנים (בעיקר ברמות פיקוד ולוגיסטיקה) וחמושים טוב יותר מהכוחות המגינים.
3. צה"ל הפיק תוצאות מעולות בהינתן שמדובר בצבא שהיה בתהליך הקמה (כחלק ממדינה בתהליך הקמה…) המורכב מגופים שונים וזרים (ע"ע אלטלנה) ומצויד בחימוש שרובו הורכב, נוסה ותופעל לראשונה!
לפי דעתי יש בזה הישג אדיר שמצדיק לחלוטין את המיתוס ואין כאן שום "העצמה על דרך ההפלגה האסוסיאטיבית" כפי שטוען מיכאל שרון.
המיתוס מוצדק לחלוטין גם בהתחשב בעובדה שאם חס וחלילה היו הצבאות הערבים מנצחים – אלוהים יודע מה היה קורה ליישוב ביהודי בא"י,(ניסוי מחשבתי שרוב "מערערי מיתוס 48″ מסרבים בתוקף להתייחס אליו)
כפי שאמר בצדק המגיב המכונה שלא בצדק " הלאומן המטומטם":
הצד היהודי הצליח להתארגן במהירות ותושיה והעמיד צבא מאולתר אך גדול ומאורגן מספיק בכדי לנצח תוקפנות המאיימת איום קיומי.
התוקפן לא יכול להתבכיין על כך שלא העריך נכונה את הכוח בגיוס ואסטרטגיה של הצבא היהודי החדש (או בשפה פשוטה יותר – יכולת האלתור..).
השאלה הנשאלת היא מדוע מנסים אנשים כאלו ואחרים להמעיט ולהקטין את המיתוס?
שהרי יש כאן קו טיעונים שמתחיל במאמר של אורי אבנרי לגבי הקשר בין היהודים של זמננו לבין עם ישראל הקדום, דרך טענות לגבי חוסר רצונם של היהודים לעלות לא"י במשך שנות הגלות, עוד ועוד נסיונות לקעקע את המיתוסים לגבי הקמת מדינת ישראל ועד טענות שונות ומשונות מבית מדרשו של מיכאל שרון על הזוועה הגלומה בחיים של היום בישראל.
כמובן שהצביעות וחוסר האובייקטיביות חוגגים. אורי אבנרי למשל דיבר לא פעם על החשיבות של המיתוס הפלסטיני, ואני משוכנע שהוא יחתום "על עיוור" על כל מיני חצאי-אמיתות ולו בלבד שיסופרו בעיניים מצועפות בסימטאות שכם או ג’באליה. לכן הדרישה של אבנרי "להשתחרר ממיתוסים השייכים להוויה אחרת, ולהגדיר מחדש את ההיסטוריה הלאומית שלנו" היא לא רק צבועה אלא גם מופרכת מפני שאנו נמצאים בסביבה שחיה ונושמת מיתוסים, וללא מיתוסים אין את אותו "כבוד" ידוע לשמצה שבעתיו כבר נשפך כל-כך הרבה דם (ע"ע הכבוד הערבי האבוד שהושב המלחמת יום הכיפורים).
ולכן אני קורא לאורי אבנרי, מיכאל שרון וכל מטשטשי-המיתוסים למיניהם להפנות את מרצם לאפיקים אחרים ולא לעשות כמעשה תאודור כץ שהאמת "המיתוסית" טפחה על פניו…
להלן תשובה לכל קביעותיך המופרכות
אז תתחיל לעבוד במקום ללעוס חומר לעוס
— קישור —
חבל שבמקום לשטוח את טיעוניך ולהסביר קבל עם וגדה מדוע הקביעות שלי ניתנות להפרכה, אתה מסתפק בהבאת לינק לספרים של בני מוריס
ב"עם עובד".
אני יכול להפנות אותך להרבה יותר ספרים שתומכים בדעה שלי אבל לתומי חשבתי שאנחנו מנהלים כאן דיון אמיתי ולא דיון של לינקים.
מן הראוי לציין שמובאה אינטרנטית לחיזוק או הפרכת טיעון כלשהו היא לגיטימית לחלוטין, אבל לא הייתי רוצה שהלינק יבוא במקום התוכן.
בקיצור, אם יש לך משהו לומר – אמור אותו כאן ודע להגן על דעותיך ואל תשליך את העבודה על בני מוריס
אלא אם כן אתה הוא בני מוריס…
כי לא מצאתי שם שום מידע שמשנה את התמונה (או עונה על השאלות שנשאלו כאן) רק הכנה לעוד פרטים בנוגע לדברים שכבר ידעתי מזמן .
אגב – הטענה שהספרים מלאים במידע מדוייק בלתי ניתן להכחשה הם שקריים . עובדה שהספרים נערכו פעמים רבות – והתבצעו בהם שינויים , תיקונים ותוספות . ולא מעט הסטוריונים אחרים העבירו ביקורות לא קלות על בני מוריס .
אפשר בצורה מתומצתת את התשובות?
זה מאד יפה שבתגובה על חומר לעוס אתה נותן לינקים לחומר לעוס, האמת שאני לא מופתע, ציפיתי לפפה או מוריס כבסיס ל"הפרכה", זו תמה מקובלת בקרב אנשי "שמאל" ש"כבר במלחמת העצמאות היינו הצבא החזק באיזור, אפילו בני מוריס אומר" קראתי את את רב הספרים של מוריס סמוך מאד לתאריך יציאתם לאור, והוא לא אומר זאת.
הוא כן אומר שצה"ל היה מאורגן יותר, מוכן יותר, אמיץ יותר ומעז יותר במלחמת העצמאות ממה שהממסד הישראלי ומכונת התעמולה שלו סיפרו לנו, הוא כן אומר שהישוב וצבאו "עודדו" מנוסת פלסטינים באמצעות תעמולת הפחדה, מעשי טבח ואוטובוסים, הוא כן אומר שצבאות ערב חשבו שהם באו לפיקניק וגילו כח משמעותי, עקשן ותוקפני גם אם לא גדול במיוחד.
אבל מוריס מעולם לא אמר ש:
1. זו לא הייתה תוקפנות ערבית נגד הישוב והחלטת האו"ם.
2. שהצבאות הערבים לא היו מאורגנים יותר, גדולים יותר וחזקים יותר מצבא הישוב.
3. שצה"ל לא הפיק הישג משמעותי.
אנא הפק הפרכה לטענות "מושון" (ככה נקרא להן), ילדי הגן הציוני מחכים בקוצר רוח.
בקיצור רברים שכבר נכתבו לעיל
היישוב היהודי בפלשתינה, לקראת האירועים שבאו בעקבות החלוקה, היה לאין ערוך חזק מבחינה צבאית מהפלסטינים, גם בכוח אדם לוחם גם בנשק, גם בארגון וגם מבחינת הארגון ויכולת העמידה של הציבור האזרחי. כך גם בשלבים הבאים של פלישת הצבאות הערביים. ההתנגדות המוצדקת של הערבים לתכנית החלוקה שכללה פעולות טירור לא מאורגנות של יחידים שבהם היו מעשי רצח בודדים (פחות מעשר) נתנה לארגונים הצבאיים עילה כדי להגיב במעשי טירור רחבי ממדים בערים המעורבות שבהם נרצחו מאות ערבים וכך גרמו להסלמה שהיתה מכוונת על מנת לאפשר את הטיהור האתני שבא אחריו.
אלו המסקנות הנובעות ממחקרו של ההיסטוריון בני מוריס שנחשב החוקר הרציני והמהימן ביותר של מלחחמת 48 ומלחמות הגבול שבאו בהמשך. "הסכנה" כביכול לחיסול היישות היהודית לא היתה אלא, והיא עד היום, אמצעי תעמולתי מאוד מתוחכם שרוב היהודים בישראל עדיין מאמינים בו (ושחזרה על עצמה גם במלחמת 67), יחד עם שטיפת המוח בקשר לכוונות "השלום" כביכול של ישראל. אלו נתנו ונותנים מנוף להגשמת הכוונות האמיתיות של היישות הציונית לסלק מכאן את ילידי המקום הפלסטינים ולרשת אותם.
זיל גמור או לא זיל גמור, לא צריך לסלף או ממש לשקר כדי לתמוך בדעתך, זה סתם מצייר אותך כתמהוני או סתם תועמלן.
כל הגישה שאתה מציג מוזרה בלשון המעטה, כלומר, הערבים שלא היו מרוצים מתוכנית החלוקה, מתחילים בשרשרת פעולות הכוללת התקפות רצחניות על ישובים, כבישים, מתקני מים וחשמל כשהם מצהירים בריש גלי על רצונם הברור בהרס הישוב היהודי, וכל זה כעשור אחרי המרד הגדול שעלה לישוב במאות הרוגים ושנים ספורות אחרי השואה באירופה.
אז זה קורה והנהגת הישוב אמורה לעשות מה בדיוק לדעתך?
אפשר לדבר עד מחר על יכולתם של הכוחות הערבים לממש את תכניתם, זו הנקודה המקובלת בטענות נגד ישראל במעגלים מסויימים. אלא שזוהי טענה חסרת כל ערך משום שהייתה לערבים ה*מוטיבציה* לבצע את תוכניתם והם פנו לבצעה בסיוע פעיל של אלפי חיילים מתנדבים מירדן, מצריים, לבנון וכו. וזאת לפני שבכלל דיברנו על הפלישה המסודרת של הצבאות הערבים לישראל. להאשים את הישוב במלחמה שנכפתה עליו זו לא רק שטות זו רשעות, אפשר לבקר את ההחלטה שלא להתיר לפליטים לחזור, אפשר לתמוך במאבק הפלסטיני לעצמאות, אי אפשר להסיר מהפלסטינים כל אחריות למעשיהם.