הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 במאי, 2008 48 תגובות

ביום השואה הופיע בכיתתו של בני אביתר (י"ב בניסויי) פעיל מ"יד ושם" שהדגיש במסר שלו בעיקר את מוטיב הנקמה. הוא הביע פליאה כיצד לא נקם העם היהודי בגרמנים, לא שרף כנסיות ולא אנס נשים. מדבריו קשה היה להבין האם התכוון להרים על נס את מוסריותו המופלגת של העם היהודי, או להביע צער על הכנסיות שלא נשרפו ועל הנשים שלא נאנסו.

שמעתי תלונות דומות גם מילדיי הגדולים שעברו טקסי יום שואה טראומטיים בבית חינוך תיכון. המסקנה הייתה תמיד חד-משמעית: באורח מכוון ושיטתי מעקרים עסקני השואה את המסר האנטי-נאצי מתוכנו הפוליטי והרעיוני הנכון. במקום להדגיש את הכורח להילחם נגד הגזענות, נגד ההכללות המפליגות וההצעות המפלצתיות לחקיקה מפלה בנוסח חוקי נירנברג, עוסקים שליחי "יד ושם" בהסתה נגד העם הגרמני כולו ובצדקנות ובטפיחות שכם עצמיות. בעצם הימים האלה מנסים פוליטיקאים מן הימין הקיצוני, בתמיכה של כמה עיתונאים משולחי רסן, להעביר בכנסת חוקים מפלים נגד חברי הכנסת הערבים. התירוצים הלאומניים לא יכולים להסוות את ערוותם של המציעים. מדובר כאן בגזענות קיצונית, שמקבלת יותר ויותר לגיטימציה דווקא מחוגים דתיים וחרדיים. מלאכת ההסתה הבזויה של הרב מאיר כהנא נחלה הצלחה עצומה במחנה החרדי. זה בכלל לא מקרי שדווקא מחוגי ש"ס מנסים להשיג חנינה לרוצחים גזעניים שביצעו את מעשי הטבח הפחדניים בערבים חפים מפשע. כהנא מיוצג בסיעת ש"ס וגם ביהדות התורה, והרב עובדיה יוסף, שבעבר לחם בהצלחה נגד המגמות האלה, כבר התעייף. מי ששמח לאידו של אריה דרעי, קיבל, למרבה הצער, לאומן כמו אלי ישי בראש הסיעה החשובה והגדולה הזאת.


החינוך נגד הגזענות חייב להתחיל בגיל הגן, ולהתנהל באורח שיטתי, בלי פשרות ובלי מהילת החזון בטרמינולוגיה לאומנית במסווה של "ציונות". למרבה הצער, שנאה לעמים אחרים מחלחלת לכל חוגי הציבור מכל מקום, ועיתונאים רבים זנחו את אחריותם הכבדה כיהודים וכבני-אנוש. בשבוע שעבר השתתפתי בתוכנית ספורט ברדיו, שבמהלכה הביע העיתונאי ניצול השואה, נוח קליגר, הבנה לצעדו של המאמן אברהם גרנט שניווט את קבוצתו האנגלית צ’לסי במשחקה בערב יום השואה, ועם זאת טען שהיה מגנה את גרנט אם צ’לסי הייתה משחקת נגד קבוצה גרמנית. אני מכבד מאוד את קליגר, אבל סבור שהוא טעה. באמת אין מקום לגנות את גרנט ואת שחקן ליברפול יוסי בניון ששיחקו בערב יום השואה. המועד נקבע באורח שרירותי, את זכר השואה אנחנו נושאים בלבנו כל ימות השנה, והשניים לא היו חייבים לשבות בערב ההוא. אבל אסור בשום פנים לטשטש את ההבדל המהותי בין נאצים לבין גרמנים.


בגרמניה של היום דוחים את הנאציזם וקיים איסור חמור על ביטויי גזענות. הם בהחלט קיימים, אבל הנורמה הציבורית דוחה אותם. שחקן גרמני שנולד אחרי המלחמה איננו אשם בפשעי הנאצים בשום צורה, והניסיון להכפיש אותו כמוהו כקבלת תורת הגזע הביולוגית של אדולף היטלר ושל חבר מרעיו. כמובן שנוח קליגר לא מעלה בדעתו להסכים עם הנאצים בשום נושא; אבל נדמה לי שהוא לא מבין את ההשלכות של הכפשת עם שלם בשל הפשע הנורא שבוצע באירופה במלחמת העולם השנייה.


אנסח את הדברים בצורה הכי ברורה והכי בוטה: גרמני שיש לו השקפת עולם דמוקרטית והומניסטית עדיף בעיני על גזען יהודי-ישראלי מהיציע המזרחי והצפוני או מהתנחלות "אידיאולוגית". מי שאפילו רומז על נקמה ועל שריפת כנסיות, מעודד את הדמיון היצירתי של פושעי העתיד, של אלה המבדילים בין "דם יהודי" לבין "דם גויי". ההכללות הגורפות מוצאות מסילות לתודעתם של ישראלים רבים, ואנחנו חשים בתוצאות בכל מקום, בכל כלי תקשורת ובכל אתר אינטרנט. לעיתונאים נועד כאן אתגר גדול. עלינו לחזור על המסר האנטי-גזעני כמו הסנטור הרומי קאטו, שדרש "להרוס את קרתגו" בסוף כל נאום בסנאט. זה לא תמיד נעים, לעתים מאשימים אותנו שאנחנו חוזרים על עצמנו, אבל יש לשנן את הדברים עד שייחרתו על לוח לבם של רבים. כמעט בכל יום שואה אני מספר כאן על ההפגנה שערכו רבבות בעיר פרנקפורט בגרמניה בתחילת שנות התשעים, כמחאה על קריאות גזעניות כלפי שחקנים שחורים של הקבוצה המקומית בליגת העל הגרמנית. את ההפגנה אירגנו נהגי המוניות (!) של פרנקפורט. ביום שנהגי המוניות בעירנו יארגנו הפגנה המונית נגד הקריאות "מוות לערבים" או "מוחמד מת" ביציעי טדי, אניח את המקלדת מידי, ואצא לחופשה ממושכת מאוד.


זה בדיוק מה שאני רוצה לשמוע מקליגר ומכל הישראלים שרוחשים שנאה גורפת לכל גרמני: מי עדיף בעיניכם? אלה שצעדו ברחובות פרנקפורט כדי למחות נגד הגזענות, או אלה שעוברים כאן על סדר היום או אפילו תומכים בגזענים המקומיים שלנו? אם השאלה הזאת תגרום אפילו לאזרח אחד בעירנו לחשוב שוב על הדברים, ייתכן שהופק כאן לקח חלופי מיום השואה. בעיני, זה אחד המועדים המשמעותיים ביותר של השנה, ומקור לאנרגיה מחודשת במלחמתנו נגד הגזענות ונגד הלאומנות. לכן העדפתי את הסרט הגרמני הנפלא "הוורד הלבן" (ראיתי אותו כבר חמש פעמים לפחות) על פני משחק הכדורגל החשוב בערב יום השואה. אני יודע שהסטודנטים האנטי-נאצים היו מיעוט קטן בגרמניה הנאצית, אבל סופי שול ואחיה הנס, שהוצאו להורג רק משום שחילקו כרוזים אנטי-נאציים ואנטי-מלחמתיים בשנת 1942 הטראומטית, הם לא רק גיבורים של גרמניה הדמוקרטית; הם גם גיבוריו ומקור השראתו של כל אדם הגון, בכל מקום על פני האדמה.


המכנה המשותף ההומאני, האנטי-פשיסטי ומתעב הגזענות, חשוב בהרבה מהמכנה המשותף הלאומי. הלאומיות מאחדת באותה מסגרת גם בעלי השקפת עולם שהיא בלתי נסבלת בעיני כל אדם הגון. לעתים אני משווה בעיני פועל בניין בעזה שלא פגשתי מעולם, המנסה לפרנס את אשתו ואת ילדיו בסביבה אורבאנית בלתי נסבלת, תחת הפצצות, לחצים, הפגנות והפגנות-נגד וכאשר העולם כולו מתעלם מסבלו. בעיני, הוא תאומו של פועל משדרות, שחרד גם הוא 24 שעות ביממה לגורל משפחתו. אני לא משווה בין עם כובש ואזרחים התומכים באותו כיבוש, לבין עם כבוש ומנושל, אבל הסבל האנושי נוגע ללבנו באותה מידה, וממנו ומסכנות העתיד נובעים גם הצורך והרצון למצוא פתרונות הולמים בהקדם. ייתכן שהפתרון הישן של שתי מדינות לשני עמים, תוך פינוי מוחלט של כל ההתנחלויות בשטחים, כבר איבד את תוחלת חייו הקצרה כל כך. אם איחרנו את הרכבת, נאלץ לחפש דרך אנושית ובעיקר שווה לכל תושבי האזור. כל זמן שכפר אחד יהיה שרוי תחת מגפי הקלגסים, או ששכונה אחת תופצץ וחיי תושביה יהפכו לגיהנום, לא נמצא מנוחה גם לנו ולילדינו.


כך אני מתייחס גם ליום העצמאות, שרבים מחבריי דנים בו במיאוס הולך וגובר. אני שומע יותר ויותר על אנשים שמחפשים לעצמם מקלט זמני לחג בחוץ לארץ, ומדברים בבוז על ההמוניות, על הקולניות, על השירים החוזרים על עצמם, על הצדקנות הנשפכת מכל פינה. אבל אני חש כחלק מהעם, לטוב או לרע, ולא רוצה ולא מסוגל להתייחס להיסטוריה של בני עמי בניכור כזה. ביום השואה שמענו את כל הסיפורים המצמררים, וכמו כולם הזדהיתי עם ניצולי ההשמדה שאותה חולל הימין הגזעני הלאומני הגרמני. בצד הזוועות, הדיכוי והשחיתות יש לנו שפה מתפתחת ואהובה, תרבות, ספרות והיסטוריה, ואין שום טעם למאבקינו אם אנחנו מתכחשים לכל זה. כאשר המהלכים ההיסטוריים יכתיבו לנו דרך חדשה נחתור להקמת מסגרת מדינית משותפת ונוותר בלי קינות מיותרות על אופייה "הציוני" של המדינה כדי להנציח את חיינו כאן, במקום לסיים אותם בנפיחת מוות ארוכה ומכוערת. אם הרוב היהודי כאן יחליט להנציח את שליטתו על העם השני ויחנך את הנוער לגזענות ולאדנות, לא תהיה לנו תקומה בכלל. אולי רצוי שנחיה בשתי מדינות במסגרת פדרטיבית אבל הזמן אוזל, ובתנאים כאלה ספק אם תהיה לעצמאות תקומה. חג שמח.

תגובות
נושאים: מאמרים

48 תגובות

  1. דניאל קלטי הגיב:

    אני מסכים איתך ברמת העיקרון – גזענות היא תועבה, אין שום הבדל, בין כהניסטים (גם בתחפושת עאלק-ליבראלית, כבמפלגת ה"אבו?דה" דהיום) לבין היטלריסטים – אולם יחד עם זאת, חוששני שאינני שותף לרגשותיך החיוביים, באשר ל"שמאל האירופאי הנאור".

    שהרי, אם לדעת חוגים נרחבים בשמאל הזה, אסור היה לאבותינו, לבוא לפלשתין ולגזלה, מידי תושביה המקוריים – אז אחלה, עליהם מוטל, לעשות התיקון!! שהרי, מדוע באו לכאן אבותינו מלכתחילה, מדוע נוצרה הציונות? כי אמרו להם "לכו לפלשתינה"!! כי אנסו אותם, לברוח מאירופה כל עוד נפשם בם – ומי שלא נמלט בזמן… והדברים ידועים.

    אישית, כבר כתבתי לקבוצות "שמאל" רבות כאלה באירופה, בקריאה: אתם אומרים, שעליי לתת זכות-שיבה לפלשתינים, לזרנוגה ולקובייבה? אחלה, מסכים איתכם!! באמת!! תנו לי זכות-שיבה לאירופה!! צאו בקריאה, שכל היהודים, שמוצאם – או מוצא מי מבין אבותיהם – באיזושהי ארץ, החברה באיחוד האירופי, מוזמנים לשוב מיידית – אישית, תוך 48 שעות גג, כבר אהיה אצלכם – ואת אזרחותי כאן, אעביר בשמחה למי מבין מגורשי 48′, שיהיה מעוניין לקבלה!! באמת!!

    אתה יודע, חיים, כמה תשובות קיבלתי?

    א ף – ל א – א ח ת .

    כי זה פשוט בלוף. באירופה אין שמאל!! כלומר, אולי יש אי-אלו צדיקים בודדים בסדום – אבל, הרוב המוחלט, הם סתם צבועים. פשוט, האנטישמים, השונאים יותר ערבים, מכונים "ימין" ואילו האנטישמים, השונאים יותר יהודים, מכונים "שמאל"… ולאף-אחד מאלה, לא אכפת במיל, אם נחיה – אנו והפלשתינים כאחד – או נמות… פשוט, אחרי ש"סוף-כל-סוף" נפטרו מאיתנו – עכשיו, לפתע, הציפום מהגרים שמיים אחרים, ערבים… והם אינם רוצים, לא באלה ולא באלה!

    א י ן "שמאל אירופי". האירופאים, כולם, הם שונאי-זרים.

    ואישית, בהחלט הייתי מעדיף, שינקמו אבותינו כראוי בגרמנים – מאשר – כפי שאירע בפועל – שיעבירו תשוקת-הנקם, לפגיעה בערבים… שלכך, לא היתה בכלל שום הצדקה!!

  2. דניאל קלטי – וכמובן הגיב:

    עם שאיבדנו, להערכתי, כל סיכוי סביר, לפינוי ההתנחלויות המרכזיות בגדה – ועמו בדרך-הטבע גם את הסיכוי, ליצירת שתי מדינות שכנות, עם גבול סביר ביניהן – חובתנו ושומה עלינו, ליצור ציונות *אחרת* – ציונות פרו-ערבית, ציונות שתשלב בתוכה, את היהודים והפלשתינים, מאמיני היהדות, הנצרות, האסלאם, חסרי-דת ומאמיני דתות אחרות – שתקיף את כלל יושבי הארץ, שבין הים לנהר, בקהילה קונפדרטיבית, של אלפי קהילות זעירות (שעל כך כבר כתבתי) – וכך, נהיה באמת "אור לגויים" ומודל ומופת, למבנה המדיני, האידיאלי לאנושות כולה…

  3. צא וראה הגיב:

    ברעם מגלה חוסר הבנה מוחלט בהבנת השואה
    כדי שיתחיל להבין את השואה ואת מוראותיה
    מבחינה ריגשית עליו לראות את הסרט
    "צא וראה"
    באנגלית COME AND SEE
    הסרט עוסק בצורה סימבולית במהות השואה
    בכפרים הביילורוסים (לא ביהודים)
    בנקמה במלחמת הפרטיזנים ובמוסר
    זהו הסרט היחיד שמעביר בצורה אמינה
    את המהות של החיה הנאצית ואת סבל הקורבנות

    המסר היחיד והציווי היחיד והצוואה
    היחידה של הניצולים ושל הנשמות הטהורות
    של 6 מליון הנרצחים היהודים היתה
    נ-ק-מ-ה
    מי שלא מבין זאת לקוי מבחינה רגשית
    מה שאנחנו הדורות הבאים עשינו עם
    הצואה הזו ראוי לדיון
    יש אפשרות שנקמה תתבצע אם העם הגרמני
    יחזור לרדוף יהודים
    לפי הסקרים האחרונים שנעשו בגרמניה
    יש אפשרות שהעם הגרמני לא הפנים באמת
    את מהות מעשיו

  4. לדניאל קולטי הגיב:

    לימין הישראלי לא תהיה שום בעיה לקבל
    את התוכנית שלך לסיפוח הגדה ויושביה
    יש אפילו מודל היסטורי לענין
    וזו האימפריה האוסטרו הונגרית
    באימפריה הזו היו 2 פרלמנטים כאשר
    רק הפרלמנט האוסטרי היה רשאי לנהל את מדיניות הבטחון והחוץ של האימפריה
    לגבי התוכנית של ברעם
    נראה לי שאתה מאוד טועה
    ברעם מציע קודם כל נסיגה ישראלית לקוי 67
    הקמת מדינה פלשתינית ריקה מיהודים
    ואת ישראל להפוך למדינה דו לאומית אליה ישובו בצהלה ובשמחה כל שבי ציון הפלשתינים
    ובא לציון גואל

  5. מיכאל שרון לדניאל: צודק, נוכחתי על בשרי. דוגמת הכומר המסריח הגיב:

    רוב האירופים, גרמנים, סלובקים, אוקראינים וכד’ חארות כלפי יהודים וערבים. כשהייתי מבריק יותר מאיזה פוץ אירופי מרובע וצדקתני, החדור כולו מיומנויות חברתיות, כולו מוכוון רכילות ולחצים חברתיים, ואף לא דבר יוצר אחד; מייד הפוחלץ, שמעמדו מאויים, שלף לרשות הערכתו העצמית את האנטישמיות ממנה ינק עם חלב אימו: כן, היהודון הזה מבריק ממני, אבל לי יש א’ ב’ וג’ שאין לו. זו היא האנטישמיות, רדוקצייה של הזולת בשרות הערכתך העצמית (היהודי שלפני עולה עלי ב-X אבל אני עולה עליו לאין שיעור ב-Y Z החשובים יותר).

    ניתקלתי לאחרונה באנטישמיות באופן הפרימיטיבי והמחליא ביותר אצל כומר סלובקי מסריח, המחובר לימין הקיצוני הישראלי והאירופי, ולמרות שהשקעתי בו רבות, כולל לימוד עברית וכד’ בשיטה שבניתי, ועוד רב, עשה לי אותו תרגיל, ועוד אמר ש"המסר של ישוע זה לדכא את החזקים".. כאילו לא נתתי את הנשמה.

    וגם הכומר הניתעב היפריח בדיחות ואנקדוטות אנטישמיות על חשבוני לרוסים אצלו שמעוניינים לשדרג מעמדם מפרבוסלביות אורתודוקסית ל"קתוליות מערבית", בנצרות אינם מבינים, אבל בוודקה, שיכרות בהמית ובאנטישמיות בהחלט, מה גם שהם מנוכרים לישראל ושונאים ישראלים – יהודים וערבים כאחד. אז כן, אתה תתקל בעמים האלה באנטישמיות מסריחה, ככל שתהיה טוב יותר, כך תתקל באבסורדים קטלנים אנטישמים גדולים יותר.

    אבל באנגליה, שוחרת רוח החופש, אין אנטישמיות במובן הסלובקי, הצרפתי והגרמני, שם תחוש בטוב. ואין צדקתנות מזויעה, יש רציונליות בהירה וברק אינטלקטואלי, צניעות עממית ושכל ישר. אין את הניכנעות המסריחה הזאת ל"מה שאחרים חושבים" תוך נטייה להפעיל לחצים קבוצתיים, ותוך התכנסות לאיזו "נורמליות" קולקטיבית מסלידה, כמו במזרח אירופה. ברוסיה, כיוון שהיא בכל זאת היתה אומת תרבות גדולה, הדברים האלה נמוכים יותר ממדינות מבאישות כמו סלובקיה או אוקראינה.

    אבל כן, התקווה שלנו היהודים היא בעולם החדש – ראה את השמש עולה שם שוב עם אובמה.

  6. כאילו מי לא יודע שלא כל הגרמנים רעים? הגיב:

    כולנו יודעים את זה , וכמי שביקר ביד ושם – הם הדגישו כל הזמן שהנאצים היו זרם ימני קיצוני ברגמניה והיו גם גרמנים ליבראליים וכו’ (שהושתקו על ידי הנאצים) מי שלא מבין שלא כל גרמני הוא נאצי – חייב להיות באמת טיפש .

    ועובדה שרוב חברי הכנסת (ממש לא ממזמן) נשארו לשמוע את קאנצלרית גרמניה נואמת בגרמנית בכנסת – נראה לך שזה היה באמת עובר אם הייתה שנאה כל כך עזה לגרמנים (על ידי ציונים) כמו שאתה מתאר? היא אפילו בקרה ביד ושם ובין ישראל לגרמניה עברו משפטים כמו "נמחוק את העבר לעתיד משותף וטוב יותר" .

    תעשה הבדלה בין לאומניות לגזענות . ברור שהיהודים יחשבו שהם הכי טובים , והמוסלמים יחשבו שהם הכי טובים , והנוצרים וכו’ . אין מה לעשות עם זה , זה תמיד היה ככה ותמיד יישאר . השאלה במה זה מתבטא? בוא נבחר 2 קבוצותעיקריות : יש לך את הפלסטינים – שחושיבם שליהודים אין זכות להיות בכלל כאן , ויש לך את המתנחלים שפשוט מאמינים שהם חלוצים שמיישבים מחדש את ישראל / יהודה מהתנ"ך .

    לא ידוע לי שבבתי ספר ציוניים מלמדים על שנאה לערבים , למעשה כשהייתי בגן למדו אותנו על שלום עםהערבים ועל לחיות איתם יחד . בזמן ש(אני מנחש) באותו זמן בגן ערבי לימדו כמה היהודים "קופים וחזירים" – וזה לא "מיתוס" תבדוק איזה סרטים , תוכניות , מאמרים עוברים בעיתונים הערביים – אל ג’זירה רשת חמאס (פילו בתוכניות לילדים!) כמה הם מטיפים לשנאה נגד "ציונים" (ויהודים בכללי) . יש אפילו שירים שילדים ערביים שרים בינהם על "איטבח אל יהוד" .

    אני לא מבןי למה אתה מצפה מאיתנו – להיות מלאכים ונאורים כמו לא יודע מה . בזמן שבצד השני (שדורש שינוי מקצה לקצה) לא יתבצע שום שינוי .

  7. ערבי הגיב:

    מילים כדורבנות, הזמן אוזל ואם לא תהיה פריצת דרך המזרח התיכון יתפוצץ יום אחד כהר געה והמון דם ישפך.

  8. בקשר לגזענות הנאצית הגיב:

    לדעתי רוב הציבור לא מבין את הגזענות
    הנאצית לעומק
    הגזענות "תפסה" משום שהיתה פשוטה ומובנת
    הצגת היהודים כמפיצי מחלות לא נקיים
    ובעלי אפים ארוכים היא פרט קטן ושולי

    עמים נחותים נקבעו על פי התרבות שיצרו
    עם שדגל והפיץ את התורה הקומוניסטית
    הוא עם פגום גנטית שאינו זכאי להתקיים
    זו תורת הגזע הנאצי כולה

    האם האידיאה הזו פסה מהעולם ?
    האם העם הגרמני אינו חושב שתרבותו
    נעלה על תרבויות אחרות ?
    לדעתי
    הגזענות הגרמנית יכולה לקום מחדש
    ובניגוד לברעם אני חושב שצריך לנהוג
    בגרמנים בבחינת כבדהו וחשדהו

    מה שמטריד את ברעם היא התחושה שאולי
    אנחנו גורמים סבל מיותר לגרמנים
    ומי יודע אולי נגרום להתעוררות הנאציזים
    כתגובת נגד כתגובת מחאה
    פחדו של ברעם הוא פחד לא אמיתי
    הכוחות שרוצים דמוקרטיה ושויון דוקא
    מתחזקים מיחס של כבדהו וחשדהו
    ומי שרוצה להשכיח הם דוקא הניאו נאצים

  9. דניאל קלטי הגיב:

    בנגע לתבנית האיחוד, שאני מציע, בין ישראל לפלשתין – לא הבנת אותי כלל. אני מציע, שתקרא את מאמרי בנידון – — קישור — – אמנם, פירסמתי הקישור כבר מספר פעמים בעבר, אולם ככל-הנראה החמצתן. מה שאני מציע, שונה מאד מתכניות ימניות למיניהן – ולמעשה, מכל דבר אחר, שהוצע בנושא זה אי-פעם ולפיכך, ייתכן שיש לו סיכוי מסויים לעבוד.

    למיכאל – כן, מסכים עמך, אולם לא הייתי מביט בחיבה יתרה – או, כלשהי בכלל – על העולם דובר האנגלית. בריטאניה היתה ראשה וראשונה, לכל זוועות הקולוניאליזם במאות ה-17-20 וגם עתה, היא שותפה בכירה לכלל הפשעים, המתרחשים בעיראק הכבושה. ובנגע ל"סובלנות הבריטית"… הדברים מורכבים בהרבה וגם אצלם, לא חסרה כפייה דתית חשוכה, במסווה של "טובת-החברה", יענו. ובנגע לארה"ב….טוב, כמובן שאם, אכן, ייבחר אובאמה, יהיה בכך משום שיפור עצום ורב!! אולם, עדיין – ארה"ב היא ארה"ב, לרע ולרע.

    כפי שאני רואה זאת, כיום – כל העולם, טס בכיוון של פשיסטיזציה גוברת, בקצב מחריד ומסחרר, כאשר אפילו האומות ה"ליבראליות" יותר, לכאורה, נסוגות לכיוון חוקים מדכאים ורודפניים, לאומנות בוטה וגזענית וקפיטליזם, ההופך לדרוויניזם חברתי. ולפיכך, בתור ישראלים, שומה עלינו להיאבק כאן – ובזירה הכלל-עולמית, כאחת, אולם – לא לצפות, שתצוץ התקווה ממקור אחר כלשהו; כי תקוותנו היחידה, היא בשיפור מדינתנו זו (כמובן, בכיוון של ביטול כלל הגבולות, בבוא-העת).

    וליובל – מסכים איתך לחלוטין, כמובן.

  10. יובל הלפרין הגיב:

    לדעתי חיים מגזים במשקלה של הגזעות נגד הגרמנים במורשת השואה כפי שהיא עוצבה ועוותה במכונת התעמולה הציונית.
    התגובה הזאת בלטה כשזכר השואה היה טרי, והיא לא הואצה על ידי מנגנוני תעמולה, אלא באה "מלמטה" והייתה נפוצה בעיקר קרב הניצולים ופחות בקרב דוברי הממסד.
    עובדה היא שהן האופוזיציה מימין והן האופוזיציה משמאל ביקרו את ממשלת מפא"י על שיצאה מגדרה לפתח את קשריה עם גרמניה המערבית (בעיתוני מק"י שמה של גרמניה המערבית לא הוזכר עד שנות השבעים, והיא כונתה "ממשלת בון". פעם נפלו עיניי על כתבה ב"זו הדרך" בקובץ משנת 1979, שנפתחה כך:
    "עד עכשיו חשבתי שלישראל יש שתי ידידות: ארצות הברית ובון. והנה ידידה חדשה לנו – רודזיה").

    התעמולה הציונית ניסתה להציג את כל מלחמת העולם השנייה כשלב במאבק הנצח בין "יהודים" ל"גויים", ותו לא. בתיאורים רבים גרמנים כמעט אינם בתמונה. מסופר על פולנים/רוסים/קרואטים/צרפתים שמלשינים על יהודים ומסגירים אותם למפלצות חסרות פנים, כאילו משליכים אותם מצוק אל התהום.
    גם מושג ה"נקמה" הוא משני לניסיון לראות בשואה הוכחה ניצחת לתזה הציונית: כל מי שאינו יהודי הוא שונא יהודים ורודף יהודים. יש להפנות עורף לאוניברסאלי על כל גרסאותיו וצורותיו ולהפנות את מלוא המרץ להקמת "מדינה משלנו".
    העובדה שגרמניה נאצית כבשה מדינות לאום חזקות וותיקות והשמידה רבים מתושביהן (וזו הוכחה ניצחת לכך שפתרון פרטיקולארי אינו פתרון, גם עבור הקבוצה שבלטה במיוחד בתעמולה הנאצית ובמעשה הנאצי) הוסוותה דווקא בהקטנת משקלה של האידיאולוגיה הנאצית ואפילו של גרמניה ומורשתה (המיליטאריזם הפרוסי, תפיסת הקולקטיב השבטית וכו’) בזוועה.
    לעומת זאת הובלט משקלם של אי אלו משתפי פעולה בארצות הכבושות (שבהחלט היו שם רבים כאלה) וטושטשה ההבחנה בין הרוצח הראשי לעוזריו העלובים, שלא פעם היו הם "הבאים בתור".

    אישית אני חושב שהגישה שחיים מציג כאן: "פעם היא הייתה נאצית ועכשיו לא", "זה לא אותם אנשים" וכו’ היא פשטנית וליבראלית, שלא לומר פוסט-מודרנית.
    ציבור של עשרות מיליוני אנשים לא מתחלף בן לילה. כפי שיש עדיין אלפי ניצולי שואה, יש אלפי פושעים נאצים שלעולם לא יועמדו לדין. מעבר לאנשים יש מוסדות ומנגנונים, אשר מהווים המשך היסטורי למוסדות ולמנגנונים מאז, בלא קשר לפרסונות המפעילות אותם.

    גם אם נניח שצבא היונקרים הפרוסי כבר אינו קיים, הרי שמעמד בעלי ההון הגרמני – אחד השותפים העיקריים לפשע הגדול בהיסטוריה – הוא אותו מעמד בעלי הון. לעתים מדובר באותם בעלי מניות או ביורשיהם הישירים.
    מיקומה של גרמניה במרכז אירופה (במיוחד לאחר ה"איחוד") "מזמין" התעוררות של תביעות טריטוריאליות (כמו "תיקון" הגבול עם פולין ו"איחוד" עם חבל קלינינגראד ברוסיה), שעשויות בהינף אצבע להחיות את המיליטאריזם הגרמני.
    תופעות היסטוריות אינן נעלמות ואינן מתות. הן יכולות לעבור תקופות תרדמת ארוכות ולרוחש מתחת לפני השטח. הפושע יכול לצוץ בכל מקום, אך בדרך כלל הוא מעדיף לחזור למקום הפשע.

    לכן את היחס לגרמניה יש לטוות לא לפי גישה ליבראלית ולא ב"פוליטקלי-קורקט, אלא על פי המסורת שהתגבשה בקרב התנועה הקומוניסטית בכלל, בקרב מק"י ההיסטורית בפרט ומעל הכול – בקרב השמאל הרדיקאלי הגרמני עצמו:

    1. לא לשנאת גרמנים מעצם היותם גרמנים.
    2. כן לראיית גרמניה, ככל מדינה אחרת, כזירת למאבק מעמדי ופוליטי.
    3. כן לחשד תמידי כלפי מנגנון המדינה הגרמנית בכל הנוגע ליחסי החוץ שלו. יתר הסתייגות ופחות סלחנות לגאווה לאומית גרמנית (גם בגרסתה המתונה) מאשר כלפי תופעות מקבילות בקרב עמים אחרים.
    לא לביטול ההגבלות הצבאיות, הרשמיות והנהוגות על גרמניה.
    לא לקבלת גרמניה כחברה קבועה למועצת הביטחון. לא בגלל הצבעותיה הצפויות שם, אלא מפני שהיא גרמניה.
    לא ללגיטימציה ל"נראטיב הגרמני" ול"סבל של הגרמני הפשוט" בעת המלחמה.
    לא ל"עשיית צדק" לגרמנים שגורשו בחמת זעם מצ’כוסלובקיה, מפולין ומארצות כבושות אחרות בשלהי המלחמה ואחריה. אולי מדובר בצדק נקודתי, אך צדק שעלול להיות מנוצל כדי לעורר לגיטימציה מלאה או חלקית לנאציזם כזרם פוליטי אחד מיני רבים.
    דומה הדבר ל"
    זכויות האסיר"
    של יגאל עמיר. אני התנגדתי לכיבוד זכותו של עמיר להתחתן דווקא משום שמבחינת ה"צדק הטהור" הדבר כן "מגיע לו"! לעתים שיקול הצדק הכולל מחייב עוול נקודתי.
    בניגוד לפליטים הפלסטינים, העקורים הגרמנים לא יקבלו לא שיבה ולא פיצויים!

    כן למאבק מתמיד ועקבי נגד הרהיהילטציה למשתפי הפעולה עם הנאצים בארצות מזרח אירופה כיום.

  11. מיכאל לדניאל הגיב:

    אשר לאנגליה, נו טוב, הכל יחסי… כתבתי לא אחת על דיכוי המרידות בסקוטלנד ובאירלנד במאה ה-18 כאשר חיילים אנגלים ביקעו בכידונים ביטני נשים הרות, ועשו מעשי טבח. שלא לדבר על הפרקטיקה באפריקה.

    אבל מבחינה זאת הבלגים, האיטלקים והצרפתים והקולוניאליסטים הגרמנים היו גרועים בהרבה, שלא לדבר על האמריקנים.

    אך התכוונתי לרוח החופש שהתפתחה באנגליה ובמבנה החברתי שלה במאות ה-13 וה-14, כאשר היו שדרות "חופשיות" שנאבקו על חירות מגורמים מצמיתים. האנגלי ער מאד לניסיון להכפיפו לשעבוד ונברנות חברתית דכאנית, וכאשר יתפוס מישהו בעל גישה נברנית, דכאנית, קולקטיביסטית זאת שכה שכיחה בישראל, תוך ניסיון לרתום את הזולת לשרותך על ידי הבלטת פגמים וחסרונות בו, ושאר גישות נברניות משעבדות, האנגלי ישאל אותך בנימוס, אך בקור קטבים Sir, are you messing up with me

    זכות ההגדרה העצמית האישית ורוח החופש
    — קישור —

  12. חיים ברעם הגיב:

    השיטה של כל אנשי הימין והמרכז הלאומני שמגיבים כאן היא שגרתית וחושפת גם עצלות אינטלקטואלית. תחילה מייחסים לכותב דברים שהוא לא אמר ולא חשב, ואז מתווכחים עם הטיעונים המדומים בלהט לאומני מחליא.
    הקטע שלי על הגרמנים נבע מהשקפת עולם אוניברסלית, שווה לכל נפש ושווה לכל עם, ולא מתוך פחד כלשהו. מדוע אתם כל כך מתקוממים נגד הטיעון, שיש להילחם בגזענות ולא בעם כזה או אחר?

  13. יובל, הערה לדניאל הגיב:

    אני לא מתווכח עם מה שכתבת לגבי שנאת זרים באירופה, אבל ספציפית, למדינות החברות בייחוד האירופי יש זכות שיבה ליהודים ולפליטי שואה אחרים (גם לי וגם לך וגם לכרבע מאזרחי ישראל כיום), כלומר זכות לקבלת אזרחות של האיחוד למי שאזרחותו נשללה בעקבות מעשי הנאצים (וכן לצאצאיו).
    זוהי תמציתה של זכות השיבה: החזרת אזרחות שנשללה. הרי גם לגבי הפלסטינים אנו מדברים בעיקר על החזרת אזרחות, הרי תחנת רכבת מרכז לא תחזור להיות ג’מוסין ולא יוקם שם מחדש כפר שפרנסתו על חלב ג’מוסים.

  14. אה, מיכאל הגיב:

    "ניסיון לרתום את הזולת לשרותך על ידי הבלטת פגמים וחסרונות בו"
    מעניין מה ההודים, האפגנים, הסינים והפקיסטנים חושבים על המשפט הזה, ביחס לבריטים.

  15. איתן לרנר הגיב:

    באשר להצעתו של חיים ברעם להתחיל את החינוך לאנטי גזענות בגן- אם תסכלו על התופעה של גני ילדים בהם למעשה כולאים ילדים למשך מספר שעות ודורשים מהם דברים לא הגיוניים ( כמו להיות ללא אימא ואבא בגילאים הולכים ופוחתים , ולעשות מה שהגננת מבקשת , להיות סגורים ונשמעים לסמכות מבוגרת שמחליטה מה יעשו ומה לא ), הרי שהזרעים לדיכוי נמצאים שם . אחר כך זה רק עיניין שתלוי נסיבות חברתיות ותלוי תרבות האם יאמצו קודים גזעניים או לאו . אם אתם חושבים שגן נחוץ לילדים בכל זאת , אין צורך לחנך לאנטי גזענות , פשוט לא צריך לחנך לגזענות . טבע האדם אינו רע מנעוריו ואין צורך לתקן ילדים אלא לאפשר להם סביבה בה יוכלו לצמוח ולבטא את הטוב שבהם .
    לדניאל קלטי : קשה לי מאוד עם דבריך שנראים בעינייי כשנאה עצמית . אתה מוכן לחזור לאירופה , סבבה , תחזור . מקומי כיליד הארץ הוא כאן וזו מולדתי , איני מתנצל על היותי כאן. כל שאני יכול לעשות הוא להבין ולהזדהות עם הכאב של אלו שנפגעו ממעשי אבותינו ולהציע או לנסות להציע פתרון . האחריות שלנו היא כלפי מה שאנחנו או אחרים עושים בשמנו לשכנינו כיום .

  16. יפה מאוד הגיב:

    וטוב שהרעיון של מדינה דו-לאומית או פדרציה ישראלית-פלשתינאית במקום הזמזום המאוס והלא ממש מציאותי של שתי מדינות לשני עמים מתחיל לתפוס כאן.

  17. יוסף לדניאל קלטי הגיב:

    אכן הצבעת על תופעה חברתית-פוליטית מעניינת באירופה הבאה לידי ביטוי בחלוקה בין ימין לשמאל.
    אגב, שים לב שהיהודים כ"מיעוט נצחי" היו במשך עשרות שנים מזוהים עם השמאל דווקא, ורק לאחרונה כאשר הסכסוך הישראלי-ערבי התערבב בצורה בלתי ניתנת להפרדה עם הנושא האנטישמי -עברו היהודים לימין. וכך נוצרות קואליציות שהן שעטנז מוזר של יהודים ביחד עם שונאי זרים.

  18. ישראל האמיתית -מדינת זונות ונכלים הגיב:

    השגות הוד מעלתו נשיא אירן
    — קישור —

    אין דבר במדינה שאין לקדם באמצעות זיונים ופילגשות לאנשים קובעים, החל מג’וב, המשך בשילוב בתקשורת ובאקדמייה, וכלה בסידור לילדים במקום טוב בצבא. ובאמצע – קבלת כסף עקב פילגשות. זאת ישראל האמיתית, מדינת זנות וזונות.

    מאידך, ישראל הגלוייה, מורכבת מראשות לשכה היוצרות נישת נכלים פסיכופטיות סביב אדוניהם. הכל משומן בכסף שמגיע מחו"ל. אין שום דבר ממשי בישראל, אין כל חוט שדרה, לית דין ולית דיין. מדינה שהחומר האנושי הטוב ביותר בה, מליון איש מהישוב הוותיק, ברחו ממנה. מדינה שאי היושר והנוכלות תוך חזות צדקתנית הם דרך חיים. לכן גם, מדינה חסרת כושר יצרני כלשהי. ישראל דורגה על ידי האקונומיסט הבריטי באפריל 2008 כבעלת משק רעוע ביותר.

    אזרחים, מסתירים מכם את האמת, לרבים טוב כל זמן שיש זיונים מהצד וכסף קל. דבר כה מסואב ומושחת לא יכול לארוך עוד זמן רב, זו התרסה בפני כל עיקרון אתי ויצרני והוגן הקיים בחברה אנושית כלשהי.

    בקרוב – ברק אובמה, מנהיג המעצמה העולמית ההגמונית.

  19. לחיים ברעם הגיב:

    מה שמפיל את היומרה ה"אוניברסליסטית" שלך היא העובדה המשונה ש"גזענות" אתה מוצא משום מה רק בעולם המערבי.

    איכשהו אתה מתעלם או מתחמק מתופעות חמורות בהרבה של גזענות בעולם הלא-מערבי, ומההשפעה של התופעות האלו על הסיכוי להקים בהווה או בעתיד הקרוב חברות אוטופיות מהסוג הקרוב ללבך במקומות האלו.

    דרך אגב, אוניברסליזם הוא סוג של גלובליזציה תרבותית. לגלובליזציה מכל הסוגים יש אטרקטיביות גדולה מצד אחד, אבל גם מרכיבים שמעוררים התנגדות אדירה אצל בני-אדם, משום שלצד הפיתוי להצטרף ל"כוחות האור, הקדמה, ההצלחה" יש בה פוטנציאל ממשי לטמיעה – מחיקת זהות יחודית.

    יש כאן דילמה בלתי פתירה, משום שזהות יחודית במהותה היא בדלנית (מעבר לכך שבהיותה מסתמכת על "מסורת" היא גוררת סרח עודף של נורמות "גרועות" מנקודת מבט פרוגרסיבית).

    בדלנות לא חייבת להיות "גזענות" אבל בפרשנות הרווחת של השמאל הרדיקאלי הן זהות.

  20. דניאל קלטי הגיב:

    ליובל: כן, אולם זכות-שיבה זו, ניתנת אך ורק למי, שעזבו *לאחר* המלחמה.

    יוצאי-פולין, שעזבוה אפילו ב-1938, כבר אינם זכאים. ואילו סבי וסבתי, שעזבו את פולין ב-1925 – בכלל…

    אני דיברתי, על העובדה הפשוטה, שהציונות מראשיתה = הביל"ויים, הרצל וכיו"ב – החלה בתגובה, לאנטישמיות (אשר להזכירך, לא החלה עם הנאצים), לפוגרומים ("פרעות בנגב", קישינייב), לרדיפות שונות (דרייפוס) ועוד ולעובדה, שכל אותה עת, קראו האירופאים הנוצרים לאבותינו "לכו לפלשתינה!!" – עד שלבסוף, ניאותו אבותינו, השלימו עם המצב ובלב כבד, קמו והלכו…

    אז עכשיו, צאצאיהם הישירים, של אותם פורעים גזעניים ע?צ?מ?ם צווחים עלינו, ש"גזלנו את פלשתינה מתושביה החוקיים"?!?

    אז החזירו לנו את אזרחותנו האירופית, אם כך!! או-או!!

    אולם הם, ברור לחלוטין, מה ה?ם רוצים: שלא נחיה לא שם – ולא כאן; שלא נחיה בכלל – אלא נהיה סבונים. נקודה. אז שלא יציירו לי אותם כ"שמאל"….לו היו שמאל אמיתי, היו קוראים לנו (לכולנו!! לא רק לצאצאי-הניצולים!!), לשוב אליהם.

    לאיתן: אין לך מושג, עד כמה אני מסכים איתך!! בנגע לגני-הילדים – אולם גם באשר לכך, שמקומנו – שלי ושלך ושל כולנו – הוא כאן, בישראל/פלשתין/כנען/WHATEVER. פשוט, אני דיברתי, על הצביעות האירופאית – יחד עם זה, שלו היתה הצעה כזאת על השולחן, הייתי מוכן לעזוב, את מולדתי האהובה – כי עם כל הכאב, ברור לי לחלוטין, ששהותנו כאן היא עקב חטא-נישולו, של עם אחר.

    מצב כזה, של מסירת אזרחותי ותושבותי בכפר גבירול שברחובות, לפליט מקובייבה, בתמורה לאזרחות פולנית, בוורשווה או בראדום (ערי-מולדתם, של סבתי ושל סבי, בהתאמה), העוא המצב ה?י??ח?יד ל?ח?לו?ט?ין, בו אסכים, אי-פעם, לעזוב שוב את רחובות…

    כי אדמת רחובות, היא הדבר החשוב והיקר לי מכל; משום-כך אני מקווה, להצליח בפעילותי החדשה ולשמר לפחות חלק, מן השטחים הפתוחים ולשחזר חלק מן הפרדסים הקדושים… אולם, הצדק המלא = הוא זכות-השיבה, לפליטים הפלשתינים.

  21. מיכאל שרון: בפועל – זונות ומנגנוני תווך וספקולנטיות פיננסית הגיב:

    שום "אוניברסליזם". הכותב למעשה מדקלם את הפראזה "גזענות זה דבר לא טוב". לא שזה אינו נכון, גם המשפט "מים זה דבר טוב" זה משפט נכון.

    הבעייה שהטריביה הריקה והשטוחה חוגגת. גישה חכמה, מאתרת בעייה ממשית, על מימדיה החומריים והקיומיים הממשיים, ובעיקר רואה באיזה הקשרים ונסיבות הדבר מתקיים, מהם הבעיות הקונקרטיות (למשל, את מי משרת השימוש באנטישמיות דווקא, ולאיזה מטרה, הן כלכלית והן פסיכולוגית). דומה ששגור הדבר, שברעם אינו טורח במיוחד ותכופות לעסוק בניתוח והבנת בעיות קונקרטיות, אלא אולי מספק לא הרבה יותר מדפוסי מלל ופוזה, הנעת שרירי הלשון. את מי משרתת כתיבה זאת? האם היא משרתת להבנת הסיבות והגורמים הפועלים, לאיתור בעיות ממשיות?

    והרי לצערי, כל נוכל מצוי, ואף גזענים בפועל, משתמשים במלל נאור, לחפות על פרקטיקה הפוכה. ראו מה קורה במציאות הממשית, הלשון המקשקשת מלל ריק היא החיפוי לכל נבלה, היא הגיבוי לכל טימטום. הדבר מתחיל ונשאר בתחום הרעדות האויר בעזרת שרירי ההיגוי בלוע, בלסת, בפה ובלשון, לאחר שהנבלים מלקטים לאמתחתם את פראזות המקלדת, זה חלק ממדיה המטמטמת את ההמונים בישראל לטובת כלכלה פיננסית ספקולנטית, הנוקטת אף היא במלל ריק, תוך גיבוי רטורי נאו ליבראלי.
    ישראל – מדובר למעשה בכלכלת מתווכים ספקולנטית, בהשקעות פיננסיות אדירות של חלקים במעמד הבינוני במנגנונים פיננסיים, שאינם אלא, משחק הפירמידה ההפוכה, רק בצורה מוסווית יותר.

    כל קידום, כל שיווק של כל דבר, החל מפירות וירקות וכלה במחזה, מאמר או תוכן כתוב, מותנה במנגנון תווך אדיר, הגובה מאות אחוזי רווח. החל ממתווך בשוק האפור, וכלה בהסכמי חצי חצי עם יחצ"ן, במקרה של פירסום ספרים מוכרות לי דוגמאות לא מועטות של סופרים , שזה עיקר קידומם. הקליקה שמאחוריהם זה רק הפקת התוכן ההיחצנ"י, ופושריות והדרת טובים בהרבה מהם, אך יש לתת גם כסף רב למתווכים, בעיתונות, בכל מקום.

    זה חלק מהמנגנון הפיננסי בישראל. לעיתים ניתן לעקוף זאת, על ידי נשים ישראליות אמביציוזיות, הטוענות שאין דבר שאינן יכולות להשיג, על ידי פיתוי מיני ותפקיד פילגש מזדמנת, בשביל לייסד עסק קטן, להדחף לבימה, לשרבב מאמר, לקבל ג’וב, לסדר את הילדים, כל דבר.

    אמור מעתה, מדינת זונות וספקולנטים.

    לא תמיד היה כך, אנו דור שלישי וחמישי כאן, בני הדור שרובו ברח מכאן עם תחילת החטפנות השרדנית של שנות ה-50, מליון מבני הישוב הוותיק, כיום בקנדה, ארה"ב, אוסטרלייה. קשה לי לראות זאת, ועוד לשלם את מחיר מצויינותי על בשרי שלי, מול עדת חטפנים זריזים כשד בנוכלותם וחטפנותם הלגלגנית, בעלי כישורים זריזים בהמצאת מלל מכפיש, כבד, עושה רצח אופי, בטון מזדעזע, כשברקע, קריצת העין השובבה של הממזריות.

    ומהי הספקולנטיות? למשל, מפעל הפיס. למשל, ההשקעות בלירה הטורקית. למשל, המערך הענק של ההימורים בספורט, ושם אגב, אם אתה נראה בעל רטוריקה יפה, מאמינים בך, בהכוונת ההימורים ובעוד תעולים והמלצות "מועילות", זה מאד מאד משתלם.

    אם כן, בהקש ישיר, האם הכותב מגבה בפועל ספקולנטיות פיננסית ונוכלות מילולית ועיתונאות שאינה ממש גרועה מזו היוצרת קהל משולהב לספקולציות, הימורים, ומלל רהוט בחסותו מבצעים כל דבר נבלה, החל מהידחקות תוך מלל צדקתני ורהוט בתור, וכלה בעושק נדל"ן קרקעי בגדה והשבקת אמהות חד הוריות ולחם מפיות זקנים?

    עלי להודות, מאלה לא תבוא ישועתנו, הנזק שהם גורמים לכל עניין ממשי גדול מתועלתם.

    אישית, הייתי פחות מעורב רגשית בעניין (שיהיה להם לבריאות, פרנוסע ושגלונע, יש גרועים מהם) הבעייה ששכמותם חוסמים בגופם וכנראה במלל מכפיש ולגלגני את הדלת מעיתונאים והוגים טובים, מלהגיע לקהל. וזה עוד בשולי העיתונאות הישראלית.

    מ.ש.

  22. אחת משם – קולוניות הגיב:

    Colonies Africa Wituland · German East Africa (Tanganyika · Rwanda · Burundi) · Togoland ·
    German South-West Africa (Namibia) · German West Africa (Kamerun · Neukamerun)

    Pacific German New Guinea (German Solomon Islands · German Marshall Islands · Caroline Islands · Mariana Islands · Nauru · Palau) · German Samoa

    Concessions China German Kiautschou · Tsingtao

    Unrecognised Antarctica New Swabia

    זו הרשימה של כל המצאי. בהשוואה למדינות אחרות בסדר גודל שלה, זה מזערי. גם להולנד, בלגיה ואפילו דנמרק היו קולוניות. מדובר על העוצמה לעומת המצב בשטח.


    ההסבר מקובל (אמנם בשמאל, בעיקר) ולא המצאתי אותו. היחס ליהודים מהווה מעין "מוטציה" של הקולוניאליזם, מין ניצול עד מוות של "הגוף" תוך כדי "תיקון הנשמה" בכוח מטעמים גזעניים, "רוחניים" או מעין דתיים. כלומר, רצח כלכלי ופולחני בדומה למה שנעשה באפריקה לילידים אבל בצורה קיצונית וכאמור חמורה מאד כי מדובר באזרחים שלה, או תחת שליטתה.
    מה שנעשה באפריקה כיום לא שונה הרבה.

    גרמניה מזרימה פה הרבה כסף לקידום מטרות בעלות נופך חברתי ו"מתקדם". אך מיון הנושאים מעורר קצת טעם מריר חמוץ של תחתית של כלוב ציפרים שלא נוקה טוב. זכויות נכים ?, שלום?
    זה קצת בעייתי לנוכח הרקורד שלהם. אפילו במלחמת עירק מסתבר שהם התערבו בשלב הקריטי של הינדוס הראיות לקיום נשק השמדה המוני. הם מוכרים לישראל המון נשק השמדה כלשהו בקיצור לא מציאה. אני לא רוצה להתנסח יותר מידי, כי יש לי נטיה לגלוש.זה לא סוף העולם, אבל גם לא צריך ממש לצאת להגנתם, יש פה אנשים עניים כדאי להגן עליהם פה ושם, הם לא מקבלים גרנטים ממכון גתה ולא ראשי חץ לטילים ימיים. שיתנו אוכל במקם טנקים, זה יפתור את הגזענות, הנכים, וגם יביא את השלום.

  23. לגרמניה דווקא כן היו קולוניות הגיב:

    לאורך כל המאה ה-17 וה-18 גרמניה ביצרה את עצמה כמעצמה קולוניאליסטית, בעיקר באפריקה אך גם במזרח אסיה ובדרום אמריקה. למלחמת העולם הראשונה נכנסה גרמניה עם קולוניות באיזורים שהיום הם רוואנדה, טוגו וקמארון, והפסידה אותן במהלך ולאחר המלחמה. למעשה, אחד התנאים שנתפסו כחמורים ביותר בהסכם ורסאי היה האיסור על גרמניה להחזיק במושבות מעבר לים.

  24. דניאל למיכאל הגיב:

    מיכאל,
    אני מסכים ומזדהה לחלוטין עם כעסך ונראה לי, שכך רובנו כאן! אבל – מה אתה רוצה מחיים?? זה מה שאינני מבין.

  25. אחת משם הגיב:

    הגיון בשגעון ? איך נמתח קו ישר המחבר בין הגזענות נגד ערבים ובין שינאת הגרמנים ?.שינאה לגרמנים היא תופעה מובנת ולא מגונה לאור העבר ההיסטורי, דיכוי השינאה הטבעית (בעקבות הסכמי השילומים) ואימוץ ערכי התוקף הובילו אולי לגזענות נגד ערבים. הנאציזם אינו רק תבנית מדינית אלא פרי של תרבות שלמה שיצאה משליטה אך חלקים מרכזיים בה ממשיכים גם כיום. למשל, הגזענות.

    האוניברסליזם הגרמני צריך להיבחן במעשים ולא בפרופגנדה. מצב הטורקים שם רע מאד, ברלין מלאה בגרפיטי גזעני, הים אותו ים והדיבורים היפים היו גם בשנות העשרים של המאה הקודמת.

    אם כבר – הבעיה היהודית של פוסט השואה היא הערצת התוקפן, שישראל גם כן לוקה בה בקשר לנאציזם ולגרמנים בכלל (הערצת הדיוק, הידענות , המדעיות והאמינות בייצור).
    הגזענות נגד ערבים היא תופעה מערבית כללית.

    לגבי גרמניה, הבעיה סבוכה יותר. הממסדים בעלי הכוח שם לא הקיאו מקירבם את הנאצים, ומכאן שזה לא בדיוק גרמניה אחרת.חוצמזה שבין לשנוא את כל הגרמנים (לקוי בהחלט) ובין מה שקורה עכשיו – התמסרות מוחלטת לכסף הגרמני והאגנדה שהוא מכתיב, עוד יש פער גדול לסגור.

    אחד הלקחים ממלחמת העולם השניה זה שגרמניה צריכה "מרחב התפשטות" מחוץ לאירופה, כי היא המדינה היחידה שלא היו לה ממש קולוניות (משהו סמלי) והיא ביצעה קולוניאליזם כלפי פנים – נגד היהודים ומיעוטים אחרים – וכמובן באירופה עצמה. הלקח הופק ועכשיו הם בוחשים אצל היהודים ואחרים באזורנו, וכולם מרוצים העיקר שלא יתחילו לזמום שוב על צרפת למשל.

  26. חיים ברעם הגיב:

    למר מיכאל שרון,
    לא כל כך הבנתי מה אתה רוצה ממני. לפעמים נדמה לי שאתה דווקא מסכים עם רוב הדברים שאני כותב, אבל משום מה מתרעם על עצם העובדה שאני כתבתי אותם.
    לא בכל מאמר או טור אפשר לדון בכל הנושאים ברומו של עולם. צר לי מאוד שאתה רוחש רגשות של עברה וזעם על לא דבר. בהערכה, חיים

  27. דניאל קלטי, להסטוריון-בעיני-עצמו הגיב:

    כתבת, "לאורך כל המאה ה-17 וה-18 גרמניה ביצרה את עצמה כמעצמה קולוניאליסטית".

    מ ה ? ! ?

    איזו "גרמניה", היתה בכלל במאות ה-17-18 – שלא לדבר, בכלל, על "מעצמה"???

    קצת הסטוריה, למי שלא למד: במאה השבע-עשרה, היתה "גרמניה" מושג גיאוגראפי בלבד. מרבית שטחי גרמניה, אוסטריה וצ’כיה של ימינו (פחות או יותר, אהם, בערך…), היו במסגרת "הקיסרות הרומית הקדושה" – שריד מופרך לחלוטין מימי-הביניים, ערב-רב של יחידות מדיניות – ממלכות, נסיכויות, רוזנויות, דוכסויות, אדמות-כנסיה, ערי-מדינה ועוד ועוד – אשר לא היתה, לא קדושה, לא רומית ולא קיסרות. כאמור, אפילו גבולותיה, מה נמצא בתוכה ומה אינו נמצא בתוכה, לא היה דבר ברור בדיוק… לקיסריה החלשים, היו שטחים מחוצה לה ולשליטים חיצוניים – לרבות אוייביה!! – היו שטחים – והשפעה מדינית רשמית – בתוכה. והחברות השונות ב"""איחוד""" המוזר הזה, אפילו לא שיתפו-פעולה ביניהן – להיפך: המלחמה האכזרית ביותר, אולי, בכל המאה השבע-עשרה כולה, היתה מלחמת שלושים השנה (1618-1648) – שהיתה, בעיקרה, מלחמת-אזרחים בתוך מה, שניתן, בצורה מופשטת ורחבה ובעיקר רופפת ביותר, לכנות בשם המאד-מאד כללי והמאד-מאד בלתי-מדוייק "גרמניה".

    בעשורים שלאחר המלחמה ואף יותר מכך במאה השמונה-עשרה, עם שהלכו והתגבשו הממלכות השונות – ו"הקיסרות הרומית הקדושה", הלכה והפכה למשהו, הקיים בשם ועל הנייר בלבד – בהדרגה קמו ועלו, מתוך הריסותיה, שתי מעצמות אירופאיות חשובות: אוסטריה ההבסבורגית, בדרום – ופרוסיה ההוהנצהולרנית, בצפון. אוסטריה עלתה, בעיקרו של דבר, באמצעות בריתות-נישואין מוצלחות, לצד נצחונות בקרבות שונים (כמו נגד הטורקים, כאשר כבשו האוסטרים את הונגריה, מידם של אלה האחרונים), בעוד פרוסיה, התבססה בראש ובראשונה, על כח-החרב.

    ומשתי אלה, החזקה ביותר, היתה אוסטריה – אולם לשתיהן, לא היו עדיין שום "מושבות" שהן מעבר לים – הן היו מעצמות פ??נ?ים-אירופאיות וחזקות ביותר ב?ת?ו?ר ש??כ??א?ל??ה. הדבר החל להשתנות, רק באמצע המאה התשע-עשרה – עם שהחלה אוסטריה לרדת, בעוד שפרוסיה של ימי-ביסמארק התחזקה דיה, על-מנת לגבור על יריבתה (1866) ולאחד, תחתיה, את גרמניה (1871) – שרק *א?ז*, יש מקום לדבר עליה, בתור ישות מדינית ממשית (ולא וירטואלית, כבימה"ב ובעת החדשה המוקדמת, כאמור). א?ז (1878), התקיים קונגרס ברלין – וגרמניה השיגה מושבות מספר, בעיקר באפריקה – אם-כי, עקב הצטרפותה – המאוחרת-מ?א?ד – למירוץ הקולוניאלי, לא זכתה ממנו לפירות רבים. באשר לאוסטרו-הונגריה, זו? קיבלה רק "מושבה" אחת: ארץ הקיסר פראנץ יוזף, מספר איים באוקיאנוס הארקטי, לא הרחק משפיצברגן, צפונית לרוסיה ולנורבגיה. בהסכמי ורסאי (1919) איבדו, גרמניה ואוסטריה, אף את המעט הזה – ובכך הסתיים הסיפור הקולוניאלי עבורן… וזה היה אחד מן הגורמים, לפרוץ מלחמת-העולם השנייה.

  28. גרמניה וקולניות הגיב:

    האמת שכשגרמניה עלתה כמעצמה בשלהי המאה ה-19 (במאות ה-18 וה-17 כלל לא הייתה "גרמניה" אלא היו נסיכויות רבות שפרוסיה היא המפורסמת ביניהן)
    כבר רוב איזורי העולם היו "תפוסים" בידי בריטניה, צרפת, ארה"ב ועוד כמה מדינות קטנות יותר כגון בלגיה והולנד. הגרמנים אכן תפסו קצת קולניות באפריקה. בדרום אמריקה ובמזרח אסיה לא היו להם קולניות למיטב ידיעתי אך הם ניסו להשיג השפעה אימפריאליסטית.
    למעשה, אחת הסיבות למלחה"ע הראשונה היתה אי שביעות רצונה של גרמניה מהמצב של דחיקתה מהמשחק הקולניאליסטי, על ההשלכות הכלכליות של העניין (שעליהן לנין כתב יפה).
    עמי

  29. עמי כהן הגיב:

    לדניאל קלטי: אתה בטוח שאתה באמת רוצה לחזור לפולין? תמהני. על כל פנים, אני מכבד מאוד (בלי ציניות) את נכונותך לקחת אחריות על מה שאתה תופס כעוול שנעשה לפלסטינים על ידי אבותיך ומדינתך ולעזוב לטובתם את הארץ. למעשה אתה מציע מעין החזרת הגלגל אחורה ושילוב היהודים מחדש בארצות מוצאם. על כך אני מרגיש צורך להעיר:
    אין מדובר כאן רק בצורך בקבלת אזרחות באותן מדינות אלא גם בכך שתקבל פיצויים על כך שמשפחתך נאלצה לעזוב. ללא פיצויים כאלו תמצא עצמך כפליט חסר כל ודומני שזה לא יפתור שום בעיה.
    גם פיצויים אינם מספיקים. יש להבטיח לך ביטול מוחלט של האנטישמיות בהווה ובעתיד. במקום כמו פולין האנטימיות רווחת ועלולים להתנכל לך על רקע מוצאך. למעשה אפילו בארה"ב האנטישמיות עדיין חיה ובועטת ורק השבוע שמעתי מבני נוער יהודים על הטרדות על רקע מוצאם, וזאת באחת הקהילות המבוססות והליברליות שניתן להעלות על הדעת. יש ביוטיוב סרטון מתוכניתו של "בוראט" ושם ניתן לראות איך קהל נלהב של אמריקקים מצטרפים אליו לשירת "זרוק את היהודים לבאר כדי שמדינתי תהיה חופשית". לא נעים.
    ברור שהסכנה בפועל ליהודי גדולה בישראל מאשר בארה"ב אבל בוודאי תסכים איתי שתחושת נרדפות אמיתית או פוטנציאלית על רקע גזעני קשה יותר מאשר עצם סכנה הפיזית הממשית והמיידית. שאם לא כן, עדיף לשחורים בזמן שילטון האפרטהייד ולפלסטינים בשטחים טרם האינתיפאדה הראשונה.
    אם מישהו היה יכול להבטיח לי את ביטול האנטישמיות והיכולת ליהודי לקיים באופן חופשי ובטוח את מנהגיו ותרבותו (או לפחות את אפו) במדינות אירופה הנאורה (או צפון אמריקה המתפוררת) הייתי מקבל את הצעתך בשתי ידיים.
    אבל זה איננו המצב ומי שחשב בעבר שהגיע לכך התבדה. כולל במדינות הקומוניסטיות.
    לגבי היחס לגרמניה: באופן אישי אין לי בעיה עם הגרמנים (משפחת סבי וסבתי הושמדה ברובה בליטא) מהדור הצעיר ורוב אלו שפגשתי היו מאה אחוז וקיבלו את עבר מדינתם בדיוק באופן שהייתי מצפה. אבל, יש בגרמניה שיעור לא קטן של אנטישמים וניאו נאצים שכיום מפנים את עיקר אלימותם כלפי מהגרים מטורקיה ומדינות ערביות/מוסלמיות אחרות. הבולטות של קבוצות אלו בגרמניה מלמדת שלא לחלוטין פסו מהעולם אותם מרכיבים חברתיים ותרבותיים שהובילו אותם לשואה.
    ולחיים ברעם: אותי מעולם לא חינכו לשינאת הגרמנים. להיפך, בבית ובמערכת החינוך תמיד הקפידו לומר "נאצים" (ולא גרמנים) מתוך רצון לבדל את בעלי האידיאולוגיה הרצחנית , בין אם גרמנים או אסטונים (למשל), מגרמנים באופן כללי. קריאות לנקמה או נקמה בפועל היו מועטות מאוד אחרי המלחמה ואני חושב שזו סיבה לגאווה לעם היהודי וסימן לעוצמה.

  30. מיכאל שרון לחיים ברעם הגיב:

    למר חיים ברעם,

    אם טעיתי לרגע, וכנראה טעיתי בעניין האישי, אני מתנצל. קורה, אני שרוי בערפל וחסר מידע למעשה בנושא הדרתי היחסית וניסיונות הפיכתי ל"טוקבקיסט" גרידה, דבר מביש וראוי לכל גינוי, אחד מאותם אבסורדים צורמים כל כך בנוף המקומי של הנוכלות וההגמונייה של בעלי חזקה בתקשורת, תוך ראיית המעלה, הכישרון וחריצות המעשה כאיום על מעמד ותו לא.

    כתיבתך מעניינת ובעלת מעלות רבות, ומביאה תכופות עובדות היסטוריות מעניינות, וראוייה להערכה רבה. והבעתי לא אחת תחושות הערכה והוקרה לכתיבתך ופועלך הפובליציסטי היחודי מסוגו בהבטים לא מעטים.

    מיכאל

  31. עמי כהן קורא לנין? הגיב:

    הגיעה אחרית הימים רבותי.

  32. יובל הלפרין הגיב:

    לגרמניה לא היו הרבה קולוניות מבחינת השטח.
    אבל לעניינו די היה בקולוניה אחת שלה: אפריקה הדרומית-מערבית, כיום נמיביה, שב-1906 ביצעו בה בפקודת הממשלה בברלין רצת עם שיטתי, בניצוחו של אחד גרינג, אביו של הפושע הנאצי גרינג.
    רצח עם זה היה במידת מה אב טיפוס לרציחות העם של הנאצים באירופה.
    גם מעצמות קולוניאליות אחרות ביצעו פשעים דומים, אבל לנגד עיני הגרמנים עמדה הגרסה שלהם.

  33. פרנסואה מסן-טרופז הגיב:

    נכון. מעשי גרמניה לא נכנסים לקטגוריה של צרפת או אנגליה בקולוניאליזם. צריך לזכור שעם כל המתים האירואפים במלחמות העולם, השיטה התקיימה והשתכללה עוד בכיבושים מעבר לים.

    אגב, בגרמניה יש ילדים יפים…

  34. עלי הגיב:

    אני מנסה לדמיין עיתונאי בקוריאה או בסין
    שיכתוב בסגנון של ברעם
    אין עם יותר מעודן ובעל ריסון עצמי כמו היפנים
    היפנים הגדילו לעשות אף יותר מהגרמנים
    והם אוסרים גילויי גזענות ושנאת זרים
    ואפילו מטפחים אהבה לאמריקה
    למרות הירושימה ונגסקי

    אבל היפנים ביצעו רצח עם בסין
    היפנים הפכו 200 אלף נשים קוראינות לשפחות מין
    משום כך אין בנמצא עיתונאי אחד בקוריאה שיכתוב בסגנון של יפן הנאורה האחרת
    (ובקוריאה כמעט לכל אחד יש תואר אקדמאי)
    "בגרמניה של היום דוחים את הנאציזים"
    זו התחלה של קטע בו מתיחס ברעם לגרמנים
    כקבוצה אחת
    הקטע מלא שבחים לגרמנים כמדינה אחרת
    וכעם שלמד את הלקח
    בהחלט לא כפי שטוען ברעם
    ברעם טוען בתגובה שלו שהוא אינו מתיחס
    לעמים אלא לרעיון האוניברסלי של הגזענות
    אבל בגוף המאמר הוא מלא שבחים לגרמנים
    כעם

  35. עמי כהן: עדיין לא אחרית הימים הגיב:

    לצערי, אחרית הימים לא באופק והמתים עדיין נחים בקיברם…את לנין קראתי בחוג למדע המדינה במסגרת קורס שדן במרקסיזם. האמת? היה מעניין.

  36. איזה כיף הגיב:

    אצלנו בחוג למדע המדינה טוחנים רק לוק ובנתהאם, מכורים לאסכולה האנגלו-סקסית. איזו אוניברסיטה ואיזה מחזור?

  37. מכלוף הגיב:

    מיכאל שרון וחיים ברעם!
    אתם שני אנשי אמת ואמונה,כמה חבל שאין הרבה כמותכם,

  38. שי כחלון הגיב:

    לבוא ולצאת נגד הגזענות מבחינתי זה כמו להגיד שאני נגד היתחממות כדור הארץ . כולנו מחנה אחד. השואה היא היסטוריה כואבת. אנשים שמעיוותים שונים ומשונים הגיעו לטירוף .
    אבל כמה נלמד היסטוריה ולא נביט קצת מה קורה פה ועכשיו ? למה ילדה אתיופית לא נכנסת לבית ספר ? ולמה ילד ערבי עדיין מקופח ? למה יש פערי שכר בין הציבורים השונים ? אשכנזי מזרחי ערבי ?
    הם זה לא סוג של גזענות ? ואהיה אמיץ להגיד כאן משהו. שאולי יזעזע אותכם. המון אנשים יהודים מזרחים לא עצובים ביום השואה . לא עומדים בצפירה . ולא רואים את עצמם כחלק מהכאב היהודי הקולקטיבי.
    למה ? איך הגענו למצב הזה ? כי כמה אדם יכול לאכול את הלוקש הזה ? אין אמון בצועקי השואה.
    לא מאמינים בצעקתם. השואה היא עובדה. אין כאן הכחשת שואה . יש כאן מחאה.
    ואין אני מדבר על הפלסטינאים ששם המאבק הוא אחר. מלחמה בין כובש לנכבש.
    אני מדבר פה ועשיו על יהודי אתיופיה המזרח . על ערביי יפו . על המדינה הזו.
    ורבותיי אני חולם על שמאל אמיתי שיקום בישראל.
    אבל אין דבר כזה. יש הכל בערבון מוגבל.
    הכל מהכל רק בסייג אחד שלא יהיה באמת שיוויון.
    ועוד שלושים ארבעים שנה יום השואה יהיה כאן משהו בין יום הזכרון ליצחק רבין לבין זכרונו של בן גוריון. את הצפירה יבטלו כדי למנוע ביזיון.
    ונמשיך להיות גלובאלים ונבכה שהכדור מתחמם.

  39. למכלוף, תודה חמה ונהלום ביד החמדנית-מגששת הגיב:

    תודה ממני מיכאל, על ליבך הקשוב, שוחר האמת כפי שהיא מבעד להבלי ההדרה והפריעה ה"תרבותית", מבעד לטרוף העיוועים המאנייקי המוסווה כרציונליות תוך הונאות ופרע אין ספור.

    תודה ממני הרואה את רחשי ליבך, את המצוקה והתעוקות והביזוי ושליחת יד חמדנית ומגששת לכיס ולנשמה, המציאות המשוגעת בשקט ניבלותי וחלקלק שאכפו נבלות השטן חסרי הגבולות, תודה ממני וניתן להניח שגם מחיים ברעם.

    שלך

    מיכאל שרון

  40. כפיר הגיב:

    באופן עקרוני אני מסכים עם הטענות הבסיסיות במאמר- בטח עם דרך הצגת נושא השואה ברטרוספקט – וגם מסכים עם דרך הצגתן, למעט נקודה אחת מעוררת השתאות:

    לא כל מה שקשור בסכסוך הלאומי שלנו עם העולם הערבי הוא גזענות, בלשון המעטה.

    אנחנו נמצאים בסכסוך לאומי/אתני עם העולם הערבי והפלסטינאים. רבים מהם עושים כל שביכולתם לערער את הזהות היהודית, ולסלק אותנו מהאזור – אם אפשר גם בכוח.
    על איזה "גזענות" מדבר חיים ברעם? על הדרישה הפלסטינאית בעצרות של התנועה האסלאמית לפצוח באלימות "להגן אל מסגד אל-אקצה"? על הדרישה למנוע זאת? אולי הוא מדבר על השירות שנותנים חברי כנסת ערבים למדינות אויב? (כל הכחשה כאן תעורר גיחוך, וכן, יש דבר כזה "מדינת אויב"). הפלסטינאים מצויים בסכסוך עימנו והם עושים ככול שלאל ידם לערער אותנו, כעם יהודי, בארצו היחידה. יכול להיות שזה מתבקש. (אין כאן מקום לדבר על "זכויות" או "זכותם" כי בכך תועלה טענה שבבסיסה טעות קטגורית שכן אין המדובר בזכויות). מצד שני זה מתבקש שהמדינה היהודית (על תרבותה, לא על גזעה) תגן על עצמה באופן שימנע סוג כזה של ערעור. לגזענות אין שום קשר לכך.
    יש לציין שהציבור הישראלי אינו נקי מגילויי גזענות כלפי ערבים, כמו כל ציבור, בטח כזה שנמצא בעימות עם ציבור אחר. אבל מכאן ועד הצגת פעולותיה של מדינת ישראל וישראלים רבים כגזענות כלפי ערבים באופן עקרוני ופורמאלי המרחק רב, רב מאוד.
    אם באוניברסאליות אופטימאלית עסקינן ובביטול רעיון הלאומיות לחלוטין, אולי יואיל מר. ברעם לפנות לממשלה הבריטית, ואולי גם זאת הגרמנית והאמריקאית, בבקשה לאפשר לכול מהגר לעבור למדינתן? אולי ישראל תעשה אותו הדבר?
    אולי נבקש מהאוסטרים לוותר על זהותם ולהתחבר לגרמנים? אולי, ואולי ואולי…
    לאומיות פשיסטית היא דבר מתועב, אבל לאומנות תרבותית עם מסגרת פוליטית דמוקרטית וליברלית היא הכרחית ואפילו רצויה.
    הגיע הזמן שחיים יעשה סדר בעולם המושגים שלו.
    כפיר

  41. מדע המדינה הגיב:

    באוניברסיטת תל אביב בשלהי שנות התשעים בהחלט דנו במרקסיזם. אפילו בקורס היסוד של גד ברזילי הוא הקדיש לא מעט זמן ל"פרדיגמה המרקסיסטית" שהוצגה כלא נופלת בחשיבותה משתי האחרות שהוא דן בהם. אם היום זה אחרת, הפסד של הסטודנטים.

  42. חיים ברעם הגיב:

    גם באוניברסיטה העברית בשנות השבעים. זכינו לגירסה מפא"יניקית של שלמה אבינרי, אבל היה מרתק והקורס עודד לקרוא עוד ועוד.

  43. מיכאל שרון הגיב:

    אבינרי בקשישותו, מסוף שנות ה-90, נתן את ברכתו והקדמותיו לספרות נאו ליברלית מסוג "הדרך לשעבוד" של פרידריך האייק, הוצאת שלם הממומנת כמדומני על ידי מליונרים אמריקנים תורמי ימין בישראל. אבל דרכו רבים התוודעו בשנות ה-60 לכתבי שחרות של מרקס וזה היה מתאבן טוב.

  44. מבקש להצטרף לברכות הגיב:

    לחיים ברעם ומיכאל שרון.
    אכן, הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו.

  45. כן, מארקס זה משהו אחד הגיב:

    ותיאוריית האימפריאליזם של לנין זה משהו אחר. זה קפיצה קוואנטית ממארקס.

  46. למיכאל הגיב:

    איך אתה יודע את העניין על אבינרי והאייק? למיטב ידיעתי הוא היה והינו איש השמאל הסוציאליסטי.

  47. חיים ברעם הגיב:

    נדמה לי שאולי יש כאן בילבול בשמות: אורי אבנרי ידוע לטוב לכולנו; פרופ’ שלמה אבינרי הוא מרצה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, מפא"יניק מובהק שנוטה לאחרונה יותר ויותר לשוליים הימניים של המרכז הלאומני. עם זאת, הוא מומחה בעל שם עולמי לקרל מארקס, אלא שהאינטרפרטציה שלו לא מקובלת על אנשי שמאל, בדרך כלל.

  48. אליה הגיב:

    שני מקרים מקבילים של ‘להיות בפנים’ ו’להיות בחוץ’ בעת ובעונה אחת: היהודים ממוצא גרמני שבאו להתיישב בארץ ישראל, והישראלי המצוי.

    היהודים הגרמנים שעלו לארץ – לדוגמא משפחתי שעלתה לארץ ב-1921 – מצאו עצמם עם תום מלחמת העולם השנייה והחשיפה של מימדי השואה היהודית במצב לכאורה בלתי אפשרי: מורשתם התרבותית היתה גרמנית או אוסטרית מובהקת וכך גם שפתם מבית, אך תופעת הנאציזם והשואה שבאה בעקבותיה הפכו מורשת זו לפסולה לכאורה. ‘לכאורה’, היות ודווקא המקרה הקיצוני הזה של יהדות גרמניה ואוסטריה שהיגרה לישראל שנים לפני מלחמת העולם השנייה מתגלה כמקרה מפתח כאשר דנים בגזענות כתופעה. עבור הישראלים האחרים, מהגרים ובני מהגרים מגלויות אחרות, הפתרון היה פשוט: כל שהוא גרמני, מאוס ופסול מלכתחילה, לאחר השואה. אך עבור היהודי שחונך בגימנסיה בווינה, ובבגרותו התגייס לצבא הקיסר וקיבל את עיטור צלב הברזל על שירותו במלחמת העולם הראשונה כקצין ארטילריה, -עבור היהודי הזה, הנאצים היו אוייבי אוסטריה לא פחות מאשר אוייבי היהדות. את כתבי גתה ושלינג לא זרק לפח עד יום מותו, וגרמנית המשיך לדבר עם בני ביתו עד יומו האחרון.

    המקרה שני הוא של הישראלי המצוי, שבוחל בתרבות הכוחנית שיצר בישראל הכיבוש המתמשך, אך אינו מוכן לוותר בשל כך על זהותו היהודית והישראלית.

    המשיכו לחגוג את יום העצמאות בכל שנה, אך בוא גם להפגנות נגד המשך הכיבוש.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים