פגשתי מכר בבית קפה קטן בדרום העיר, שוחחנו קצת על הטור על אהוד אולמרט שהופיע כאן בשבוע שעבר והאיש התעניין בנושא הבא שלי. אני לא אוהב לדבר על טורים שטרם התפרסמו אבל מכרי היה עיקש, וכאשר שמע את השם "שמעון פרס" האירו פניו. "איש גדול", הוא אמר, "ולא לחינם הצליח להביא לכאן גדולי עולם כמו הנרי קיסינג’ר, מיכאיל גורבצ’וב ונשיאי מדינות. אני מקווה שכל זה ישתקף בטור שלך".
שדברי ההערכה שלו כלפי הנשיא היו כל כך צפויים, הם די הרגיזו אותי. מאוחר יותר שמעתי וקראתי דברים דומים גם בתקשורת. היו אמנם כמה צדיקים בסדום שציינו שכמה מ"ראשי המדינות", כמו הדיקטטור המבעית של בורקינה-פאסו בלייס קומפאורה, הצטיינו בעיקר במעשי זוועה מתמשכים כלפי בני עמם, אבל על האורח הגרוע מכולם, קיסינג’ר, איש לא מתח ביקורת.
לעומת "הנרי היקר", הקצב מבורקינה-פאסו איננו אלא צמחוני מובהק. קיסינג’ר הוא אחראי אישית לרצח של מאות אלפי בני אדם בקמבודיה בתקופת מלחמת וייטנאם בשנות השבעים. הוא ניצח על הפצצות של אזרחים תוך עקיפת הקונגרס, הפרת החוק האמריקאי וכללי המשפט הבינלאומי. למעשה, בוועידת הנשיא המתוקשרת הזאת שימש פרס כסגן הסנדק הגדול ג’ורג’ בוש, ורוב האישים שהשתתפו בכינוס הם חלק מהמערך הגלובאלי שמאפשר לנשיא ארצות הברית להכתיב לעולם כולו את תנאי הכניעה לאינטרס של החברות הגדולות בארצו.
היה שם גם משרתו הנרצע של בוש טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר שאיבד את מעמדו בעיני מיליוני אנשים הגונים בארצו ובעולם כיוון שרתם את המעצמה הגאה לשעבר למדיניותו של נשיא ימני קיצוני בארצות הברית. ועידת הנשיא הייתה הצלחה ארגונית ותקשורתית מרשימה, אבל גם חרפה רעיונית לתועמלן שלום ונאורות כמו פרס. בוש ופרס הצטיינו בעיקר באיומים במלחמה נגד איראן, והמשיכו להכין את עמיהם לתוקפנות שתעלה במחיר אדיר לאיראנים בשלב הראשון, ולנו בשלב שיבוא אחריו. פרס ציחצח חרבות, והביא לאירוע את עמוס עוז שציחצח את לשונו. המדינאות הפכה למסע יחצנות ענקי, שתחילתו דיבורים רמים על שלום, על קידמה, על מדע ועל טכנולוגיה וסופו ילדים מופצצים בשדרות, בעזה ואולי גם בטהרן. פרס משלב בצורה מושלמת את מסר הנאורות של המאה ה-18 עם הרכושנות האלימה, החמושה בנשק גרעיני, של המאה ה-21.
בדרך כלל אני מדלג בקלילות על ראיונות בתקשורת עם גדולי המדינה, הפוליטיקאים הבכירים למיניהם. כמעט שאין צורך לומר שאלוף המדולגים שלי הוא נשיא המדינה שמעון פרס, שלאורך כל הקריירה הפוליטית שלו היה אמון על מליצות ריקות, שאותן הסווה בהצלחה בלתי-מבוטלת כאילו היו אימרות שפר מהזן הצ’רצ’יליאני. אבל כמו כל אדם שנחשב למצליחן הוא הקהיל במרוצת השנים עדת מעריצים גדולה, אנשים ונשים שראו בו אינטלקטואל עוקר הרים, ואישיות "מקובלת מאוד בכל העולם, בעיקר באירופה".
קשה מאוד להילחם נגד התפיסה הזאת, בעיקר משום שיש בה הרבה אמת. אנשי פרס הצליחו לשווק אותו לעולם כהתגלמות הנאורות עלי אדמות, כשוחר שלום מובהק שאפילו זכה בפרס נובל. פרס עצמו יודע לשחק אותה עד הסוף. הוא אימץ את סיסמת אנשי ההשכלה "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", אבל התאים אותה לרוח התקופה ועתה הוא גורס "היה ביטחוניסט בביתך ואביר השלום בצאתך". הנוסחה הזאת עובדת נפלא. בתוך ישראל הוא מתגאה בתרומתו לביטחון, ואפילו ביצירת כוח ההרתעה הגרעיני, ושוכח שהוא עצמו חטף וכלא את מרדכי ואנונו רק משום שהוא אושש את הטיעון הכוחני הזה. אבל בעולם הוא מתבטא כגדול הוותרנים, כידיד הפלסטינים, וכמדינאי שכולו רתום לחזון הקידמה הטכנולוגית למען רווחת האנושות כולה. פרס הפריך לגמרי את טענתו של נשיא ארצות הברית המנוח אברהם לינקולן, כאילו "לא ניתן לרמות את כל העולם כל הזמן".
הרי לכם דוגמה אחת מיני רבות: פרס קידם את ענייניו (ולשם ההגינות גם את העניין הממלכתי כפי שהוא ראה אותו) כפעיל בולט באינטרנציונל הסוציאליסטי, על אף שהיה אנטי-סוציאליסט קיצוני ומעריץ מובהק של מרגרט תאצ’ר הניאו-ליברלית, וידיד פעיל של דרום אפריקה בשיא עידן הפרדת הגזעים. אין טעם לערוך כאן שוב את הוויכוח הישן אודות תאצ’ר והחורבן שהיא המיטה על החברה בבריטניה, אבל גם למעריצי גבירת הברזל כמו ביבי נתניהו ברור שקיימת סתירה מבנית בין הערצה לאישה ולרעיונותיה, לבין סוציאליזם. אבל לפרס לא היו בעיות. הוא היה ניאו-ליברל וגם סגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי, בן ברית של רונאלד ריגן וגם התגלמות הנאורות. איש השלום פרס בנה פצצות גרעיניות, אבל אסר עלינו לדבר עליהן בשם "העמימות". הוא עצמו דיבר עליהן כאוות נפשו, כאשר חשב שיש בהתפארות באוצרות הבלומים הטמונים בכור בדימונה משום נכס פוליטי או אלקטוראלי.
כל חייו היה פרס ריאקציונר קלאסי, איש שהתגדר בהשתייכות ארגונית לגוף סוציאל-דמוקרטי אבל תמך בדיכוי הצרפתי באלג’יריה, במלחמה הקולוניאליסטית נגד מצרים באוקטובר 1956 ובקנוניה בין ישראל צרפת ובריטניה, שברקימתה היה שותף פעיל מאוד. פרס גם סייע למחוק את כל שרידי הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית שהקימו קודמיו, וייצב את השקל על חשבון השוויון. הוא האדריכל הראשי של הפערים הכלכליים-חברתיים בישראל, וביבי רק נכנס לנעליו הגדולות. החידוד שלו על "קפיטליזם חזירי" איננו אלא זריית חול בעיניים, כיוון שהוא עצמו קידם מאות מתעשרים למעמדם העכשווי.
הנשיא הוא אולי פוליטיקאי אינטליגנטי, אבל רדוד, יותר יחצן-על מאשר מדינאי והוא קדם לכל העסקנים של היום ביצירת מסך עשן מילולי, כדי להשתמש בתודעה הכוזבת של כלל הציבור לשם קידום מטרותיו. רק כאשר נוכח לדעת שהוא איננו זקוק עוד לעלה התאנה הוורדרד, הרשה לעצמו להתנער סופית ממסורת "תנועת העבודה" ולחבור לאריאל שרון ולאהוד אולמרט ביצירת מפלגת המרכז הלאומני קדימה. מעניין שבשנת 1965, כאשר הקים את מפלגת המנהלים רפ"י, בין השאר גם כדי ליצור פערים בין מעמד המנכ"לים לבין כלל השכירים, עדיין היה זקוק לזיקה לסמלים הישנים ומכאן השם רפ"י, רשימת פועלי ישראל. צריך להזכיר למי ששכח שהעיתונות הרפ"יסטית בהשראתו הישירה נקטה קו אנטי-סוציאליסטי ברור ואימצה את כל העמדות המקובלות על שוחרי המלחמה הקרה במערב, כולל הדיכוי הקולוניאליסטי בכל מקום. אבל כאשר ערק מהעבודה לקדימה, הוא ציפצף על התוויות וכך ניסה ואף הצליח לעקוף את החלטת חברי מפלגת העבודה להעדיף את עמיר פרץ מעיירת הפיתוח שדרות על פניו.
עריקתו של פרס מהעבודה לא הפתיעה את המשקיפים שטרחו לעקוב אחרי הקריירה הנפתלת של האיש הערמומי הזה, שמסתיר את התרגילים השקופים שלו באמצעות ארשת פנים רצינית וממלכתית, וחיקוי זול של דוד בן-גוריון. הוא כבר ניסה (בשנת 2001) למעול בחובתו לקבל את פסק דינם של הבוחרים במפלגתו שבחרו באהוד בברק למועמדם, ולרוץ לראשות הממשלה בעזרת מרצ. יוסי שריד, שהעדיף לתמוך באהוד ברק חרף מעורבותו של האיש בטבח האזרחים הערבים בשנת 2000, סיכל את המזימה אבל נתן גושפנקה סופית לקרע בין הוורדרדים לבין האזרחים הערבים. בפעם השנייה כילכל פרס את צעדיו היטב והגיע לארמון הנשיאות. הוא היה תמיד מועמד טוב לתפקיד החלול הזה, אבל לא שיחרר אותנו מהתבטאויותיו הנפוחות וחסרות הכיסוי. בראיון נלעג לכבוד יום העצמאות הסביר פרס למראייניו ברצינות התהומית המאפיינת אותו, שחמאס ונשיא איראן מחמוד אחמדינאג’ד, "הפכו אותי ליותר יהודי". אחרי שישים שנות חיפושים דקדקניים, הגענו לפתרון התעלומה, ואנחנו יודעים היטב מיהו יהודי. האיסלמים מגדירים אותנו, ובכך פוטרים אותנו מזכותנו להגדרה עצמית. מדובר באנשים שפרס מאיים עליהם בנשק גרעיני ובהפצצות קונבנציונאליות, אבל הם בכל זאת מפחידים אותו עד כדי כך שהוא מזדהה עם עברו כבן לעם נרדף. מעולם לא שמענו מאיש חשוב כל כך דברי הבל נמוכים כל כך. פרס שבר את השיאים שהוא עצמו הציב, אבל מעמדו כנשיא יאפשר לו לשבור שיאים נוספים גם בעתיד.
* פורסם ב"כל העיר".
חיים ברעם אם היייתה בך טיפצ כנות היית מודה בינך ובין עצמך שאם היית חיי בבריטניה בשנות השלושים היית אתה וכול חבריך הסהרורים רואים בצ’רצ’יל את אריאל שרון הבריטי כלומר איש מושחת קפיטליסט ומחרחר מלחמה ואילו היטלר היה נתפס בעיניכם "כמדוכא" ואולי זה תמצית הבעיה של השמאל מסוגכם שהוא לא יודע לחשוב מעבר לסיסמאות הפרמיטיביות ולנסות להבין שהמציאות היא יותר מסובכת ולא הכול זה כלכלה ומלחמת מעמדות וזה מה שצ’רצ’יל הבין ואתם לא
לעידו לם,
אינני מבין מדוע אתה מתריס בנושא של "טיפת כנות" ומחצין בכך את חשיבתך הרדודה והמכלילה על אנשי שמאל.
לגופו של עניין, אני מניח שאתה צודק!! לאנשי השמאל בבריטניה היו טענות רבות נגד צ’רצ’יל, רובן מוצדקות. הוא ירה בכורים בווילס בשנת 1910, שבר את השביתה הגדולה בשנת 1926, ניסה למגר את המהפכה הרוסית בתחילת שנות העשרים, תמך בבניטו מוסוליני בשלבים מסוימים של המשטר הפשיסטי באיטליה וגם בפרנקו במלחמת האזרחים בספרד (1936-1939).
כאיש שמאל אבל לא לניניסט, קשה לי לשחזר עמדות בנוגע להתנגדות להיטלר, שבה צדק סר וינסטון לחלוטין. נכון שחלק מזה נבע מאיבה עתיקה לגרמניה עוד מימי "המלחמה הגדולה" (1914-1918) אבל ייתכן מאוד שהייתי נוקט עמדה לא נכונה אז, כשם שאין לי ביטחון מלא בכך שכל העמדות שלי כיום תעמודנה במבחני הזמן!!
כל זה לא קשור כלל לביקורתי על שמעון פרס, שנובעת רק בחלקה מהנושא המעמדי.
ברעם קלעת בול!!!
אין פוליטקאי יותר מאוס מאשר נשיאנו שמעון פרס!!!
פרס שנתן ידו להפריט כול מה שזז פה, מצתדק (כהרגלו) ומאשים את האחרים ב"קפיטליזם חזירי"…
מתאימה לו המשרה- חלולה מכל תוכן מעשי.
לחיים ברעם קודם כול רציתי לומר לך שבתור בן לאיש שמאל רדיקלי אני חושב שלמדתי להבחין מתי השמאל דובר דברי אמת וטעם ומתי הוא מזייף מקשקש ואבד את תודעת החטא ותומך באנשים מרושעים מהסוג של מאו שהיה גרוע מקיסינג’ר בכול מובן. לגופו של עניין למרות שהשמאל צודק בטענותיו לכיבוש הוא טועה בגדול בקשר המהות של מדינה יהודית. מדינה יהודית לדידי היא מדינה עם רוב יהודי ולא חלילה מדינה אורתודוכסית וכמו שהמדינה הפלסטינאית תהיה בסוף ריקה מיהודים יש לי זכות בשם המוסר האוניברסלי למדינה עם רוב ברור של יהודים שמכבדת את מיעוטיה. אתם בשמאל הרדיקלי לא מדגישים את העניין הזה ובגלל נוצרת לכם תדמית דמונית הייתי רוצה לקרוא את תשובתך תודה מראש
אם טוני בלייר כל כך נמאס על עמו, אז מדוע הוא זכה בפעם השלישית לאחר המלחמה בעיראק, ולעומת זאת קון לוינגסטון האנטי אמרקאי-ישראלי הפסיד את הבחירות לראשות לונדון.
השמאל הרדיקלי הבריטי הוא מיעוט רעשני וצעקני שגרם נזקים רבים לשמאל ולחברה הבריטית. עלי שוב להזכיר שאילולא שביתת הכורים תאצ’ר לא הייתה עולה כנראה לשלטון.
לגבי פרס מסכים בכל מלה, ואף אוסיף שהוא היה אחראי בשנות השבעים לחתרנות תחת רבין, והקמת ההתנחלויות כנגד רצונו.
אתה טוען שקיסינג’ר ופרס הם פושעי מלחמה אבל זה לא מפריע לך להעריץ את לנין קסטרו ומאו שגרועים מהם עשרת מונים הייתי רוצה שתסביר לי למה. דבר שני רציתי להבין באיזה חוצפה יש לפלסטינאים זכות להתנגד למדינה יהודית דמוקרטית ( שאני כותב יהודית אני מתכוון רק במובן שהרוב יהיה יהודי והשפהת היה עברית) ואילו להם תהיה מדינה פלסטינאית שתהיה בעלת חוקה מוסלמית שזה מה שקורה בפועל הייתי רוצה שתרחיב בנושא בתודה עידו לם
מעולה, אם כי "מעט מידי ומאוחר מידי". האיש מיישם את הדברים גם במישור יותר אישי, ואף אחד לא מעז להיכנס לתוך המאפיה שהוא טיפח, מתוך פחד. חבל שנותנים לו להמשיך בזה מתוך הנחה שגויה שהפריץ ימות בסוף. זה לא קורה, אבל הרבה אנשים מתים בינתיים…
פורטריט פוליטי כה מוצלח של שמעון פרס לא ראיתי עדיין. שא.
היום שמעון פרס הוא נשיא המדינה ,איש עם יכולות השרדות ועשייה רבה,המשגה הגדול בעיני הוא בכך שעזב את מפלגת העבודה ועזב את עמיר פרץ לאנחות, למרות שעמיר פרץ קרא לו להשתלב,
שמעון פרס היה צריך לאפשר לעמיר פרץ להנהיג את המפלגה בתמיכתו,היה צריך לומר עכשיו זמן הדור הבא,להמשיך כנשיא המפלגה , אני בטוח שעמיר פרץ היה נותן לו את הכבוד הראוי לו והיה מלכד את המפלגה סביבו,חבל שפעל אחרת והנה העובדות של מצב מפלגת העבודה כיום מדברות בעד עצמן,
חיים ברעם אתה בן אדם ישר.
לכן אני ממשיך לכבד אותך גם כשאני חולק על דעותיך .
ולמתקיפים ברעם כתב שהוא לא סטליניסט, ולכן הייתי לוקח בערבון מוגבל את גילויי האהדה לדיקטטורים כמו צ’אבז וקסטרו ולא הייתי סומך על האהדה שלו למאו (אם הייתה כזו אי פעם).
קיסנג’ר היה עונה לך בציטוט ממקיאוולי שהנסיך צריך להיות אדם וזאב גם יחד. אמנם הוא צריך להסתיר זאת מההמונים אבל בפועל הוא טורף כמו אריה וכך ראוי להיות. זה אולי לא ירצה אותך ואת המסורת ההומניסטית שבה אתה דוגל אבל כדאי לזכור את המורשת האינטלקטואלית הזו שמתחילה כבר ממקיאבלי. הנסיך הוא זאב דגל מקיאבלי וכך צריך להיות. אולם דווקא ההבנה שהנסיך הוא זאב מאפשרת לנו כחברה להגביל את כוחו באופן איטי ומתמיד.
קיסינג’ר אולי היה מבלבל על מקיאבלי, אבל זה עדיין לא מסביר את המעשים שלו.
ותהיה סמוך ובטוח שאכן רבים באתר מגלים אהדה ל"דיקטטורים כמו צ’אבז".
כמה דברים בקשר לזה-
אני סוציאליסט ולא ליברל, והפרוצדורות של ה"דמוקרטיות המערביות" הן לא בוחן עליון בעיני, אלא מי משרת את העם ומי את האימפריאליזם.
בקשר למקרה הספציפי של צ’אבז, יותר מדברי טעם אתה פשוט מוכיח את ההצלחה של שטיפת המוח בתקשורת. צ’אבז נבחר פעמיים בבחירות דמוקרטיות ופועל בצורה חוקית. הבעיה היא שהוא פוגע באינטרסים האמריקאים בונצואלה (קרי- נפט) ולכן מתנהלת המתקפה התעמולתית כלפיו בארה"ב ובגרורתה ישראל.
המקרה הלא דמוקרטי היחיד הזכור לי מונצואלה בשנים האחרונות זה נסיון ההפיכה הצבאית של השכבה הקוויזלינגית של ונצואלה נגד צ’אבז ובתמיכת ארה"ב.
אני לא יכול לומר שאני חותם על כל מילה, אבל באמת אחד הפורטרטים היותר מוצלחים שקראתי: רואים שהכותב לא ירה לחלל האוויר כמו רבים ופחות טובים אחרים.
שוב, אני לא חותם על כל מילה, בייחוד כאשר תפיסת העולם שלי שונה משל הכותב, אבל יישר כוח.
יש סיבה טובה לקרוא את טוריו של ברעם.
אופיו של נשיאנו מתואר בהלכה אם כי אין לזלזל בהשגיו. נער הייתי וגם זקנתי ואני עוד זוכר שאיש הננוטכנולוגיה הזה חתר עם קומץ חברים להשתלט על המדינה. אכן בסוף "הצליח"
מה יש לך נגד פרס? איש גדול, גדול! אחרי שעשה מתיחת פנים, אני – כן, אוהב אותו, אכן גם אני כבר לא ילד. את שמי שיניתי לפי צו הזמנים, סושי זה סמל היאפיות הצפונית הנאורה ועתירת הממון, 4X4, קוק משובח וכל זה (ולא, לא המילה האנגלית "קוק" שזה בולבול, אלא המילה האירנית, קוק פרסי, יקר אבל מעמיד כמו תורן).
כבר לא שוש, כבר סוש. מה רע? אני מתרווח לי בנחת על ערסל קש יפהפה, וחושב לעצמי, מה קורה כאן, איפוא המיניות הטהורה, החשמל הזורם באחוריים ומתמזג בהרמוניית תנועה מכושפת בכל הגוף לקול האריות של מארייה קלאס, עם אהובי, שף מדליק במלון קסום בפלאז’ה בנתנייה – החליפו אותה בתאוות בצע, אלה למעלה הם מלאכי חבלה, מהרסי הארוטיקה וגודמי אהבת דוד ליונתן.
אבל אם יחפץ, לא יחסר הפיתרון, הגאולה של האהבה הטהורה והאמיצה: יוכתר זלמן סושי לראש ממשלת ישראל.
לא מחזיר כלום, לא מקבל שוחד, עושה מה שהרוב מתאווה בלב טהור. רק מתמזג-נינעץ בעכוזיים, וגם זה באופן שלא מפריע לאף אחד – בעבר בגן העצמאות בת"א, בעתיד – במעון רוה"מ ליד מכון ואן ליר.
זלמן סושי לתפארת ישראל.
מ.ש.
אל תאמר "איש הנאנוטכנולוגיה" כי אם אמור, שוגר נאני, או Sugar Dady
סוף סוף נהניתי לקרוא את אחד ההגיגים ההזויים שלך ("זלמן סושי").
פעם במילניום אתה קולע בול! אהבתי!
"הגיגים הזויים". נו מילא. אולי פעם, כשתדע יותר על עבודותי המדעיות והיקפם, הזימרה הזאת תשתנה קצת. ע"ע היסטוריה של המדע, הדרה וגניבת ענק של קניין רוחני בישראל, תוך פגיעה וביזוי של אנשי פיתוח, תאורייה ויוצרים שגם במדינות השימצה של אמנסטי אינטרנשיונל אין מסוגו (פרט לישראל, אך הם עדיין לא מיודעים בנושא) ושאר דברים שיהיו פעם היסטוריה לדוגמא.
מ.ש.
אתה פורס כאן תאורית קונפירציה נרחבת
ואני תוהה אם מדובר בסערה בכוס תה (בסגנון "תככים ומזימות בפקולטה לארכאולוגיה באונ’ ת"א") או משהו יותר נרחב ומושרש.
אבל בלי ציניות: אני מניח שכאשר מדובר בעבודת חייו של אדם, אז דבר שכזה הוא בשבילו סוף העולם.
אני מעוניין לקרוא משהו יותר מפורט על אותה פרשה/פרשיות עליהן אתה מדבר.
לפי דבריך אני צריך להיות מאושר שלא נשארתי באקדמיה אלא הלכתי לעבוד בשוק האזרחי (היי-טק), היו לי התלבטויות קשות בנושא.
לא "קונספירציה". נוכלות. נוכלות. לכנות נוכלות בשם המבזה את חושף הנוכלות "תאוריית קונספירציה" -אף זה חלק מתרבות הנוכלות
כבר כתבתי כאן:
— קישור —
ניסויים שונים חושפים נטיית אנשים לשקר, קיים מקדם שקר, המשתנה מתרבות לתרבות. בתרבות הישראלית, השקר הוא דפוס תפקודי רווח הרבה יותר מרוב החברות בעולם (הסיבות אינם משנות – אולי משום שמדובר בתרבות שנור לא יצרנית בעיקרה, בחברת השתלטות על משאבים באמצעי רמייה, הונאה ופעולה בחבורה, כתחליף להשגת משאבים עקב יצרנות עצמית. האקונומיסט הבריטי דירג את ישראל בכתבה מקיפה כבעלת כלכלה רעועה, תוך השענות על מאפיינים הקרובים המשקפים את המהות ההלא יצרנית של המשק הישראלי, מהסוג שפרטתי). השקר בישראל הוא נטייה התנהגותית כפייתית, הישראלי ישקר קודם כל, באופן אוטומטי, ירמה קודם כל, ורק אחרי זה יפיק מוחו את הרציונליזצייה לכך (כפי שהראו מחקרים בפסיכולוגיה, קודם משוחרר הדפוס ההתנהגותי, ורק אחר כך המוח מתחיל להפיק צידוקים).
בני ציפר כתב היום דברים דומים
— קישור —
אבל כן, מצח נחושה ודיבור גאה ומלא הוד של הנוכלים, זה יש כאן בשפע.
גם אם "תאוריית קונספירציה" אינו ביטוי מתאים למצב שאתה מתאר, עדיין לא ממש הבנתי האם אתה מלין בעיקר על בעיה כללית בישראל או על חוויה אישית שלך בה גנבו את קנינך הרוחני.
הנתון שהבאת לגבי "כלכלת ישראל הרעועה" הוא פשוט לא נכון (יתכן וזה מה שהיה כתוב באקונומיסט, אבל זה עדיין לא נכון).
ראה במאמר הבא לגבי כלכלת ישראל בעיני חברות דרוג האשראי המובילות:
— קישור —
אין שום זכר לכלכלה רעועה.
החברה בישראל היא דווקא כן יצרנית, ויוכיח זאת המיקום הגבוה של ישראל בטבלאות התמ"ג והתל"ג העולמיות.
גם הטענה שלך ש"השקר הוא דפוס תפקודי רווח הרבה יותר מרוב החברות בעולם" היא מופרכת. בחברה הערבית למשל קיימת תרבות אמיתית של סיפורת בעל-פה המבוססת על שקרים וגוזמאות, ואנו נתקלים הזה במאבק מול הפלסטינים (בלי להפחית, כמובן, מאשמתנו הישירה בעניין הכיבוש) בפיברוקים חוזרים ונשנים מצד הפלסטינים.
לכן גם בעניין הזה כאן נמצאת ישראל במקום טוב יחסית בין המדינות והתרבויות בעולם.
תגובתך האחרונה, אגב, היא דוגמה מצויינת לסיבה בגללה אני מכנה את דבריך "הגיגים הזויים".
בעניין הסיפורים בע"פ אצל הערבים וכל זה, אודה לך אם תביא דוגמא אחת.
הכושר הלשוני הרהוט – לא תמיד עומדת מאחוריו חשיבה מקיפה.
אנא קראו בעיון את המאמר הבא:
— קישור —
מיכאל, אני מפציר בך לענות לטיעונים המועלים בדיון ולא להתחמק למחוזות תמוהים בסגנון
"בלה בלה בבבבב".
הסברתי לך בתגובתי האחרונה היכן אתה מגזים וטועה באמירותיך ואני מצפה לתגובה עניינית או לחלופין להודאה בטעותך.
צר לי, אך האמירה "בלה בלה בבבבב" בד"כ אינה חלק מהלקסיקון השגור בגדה השמאלית.
זאהי כרכבי,
קראתי ב"זו הדרך" מיום 22 מאי 2008 תיאור נפלא של הח’ כרכבי על אירועי 1948 בחיפה, ועל תפקידם של הקומוניסטים הערבים והיהודים בהגנת התושבים. למדתי הרבה דברים חדשים, ונדמה לי שכדאי לפרסם את המאמר של כרכבי באתר, כדי שיגיע לידיעת רבים. תודה, חיים
קשקש פה מללן. הבא נתונים שאינם ממין העניין. דרוג האשראי של ישראל הוא כתוצאת הסתרתה את שיעורי האינפלצייה האמיתיים שהם פי 14 ממה שבנק ישראל מדווח והונאת הציבור וגורמי פיננסים בינלאומיים באמצעות נתוני כזב ממלכתיים. וכבר ניכתב על כך.
אכן כן, אני "משוכנע" ששלוש חברות דרוג האשראי הגדולות הלכו שולל אחרי הטריקים המתוחכמים של בנק ישראל, שהצליח להציג במרמה אינפלציה הקטנה פי 14 מזו האמיתית.
אולי אתה צודק, ובחברות דרוג האשראי עובדים
פראיירים מעונבים ונאיבים שאוכלים כל לוקש שסטנלי פישר מאכיל אותם
ואין דבר שהם רוצים יותר מאשר לשגות בתחזיות שלהם. הם (תמיד) טועים ו(רק)האקונומיסט צודק!
בקיצור – אנא הפסק לפנטז על קנוניות ולראות סביבך אך ורק שחור.
אגב, שיעור האינפלציה בישראל ירד ל-6.3 אחוז,
האם גם זה דיווח כוזב והונאת הציבור?
האם זהו עוד שלב בהתמוטטות הכלכלה הרעועה שלנו?
פשקויל
התכוונתי לשיעור אבטלה של 6.3 אחוז, לא שיעור האינפלציה.
שיעור האבטלה לא רק שלא ירד אלא עלה בהרבה – דורשי העבודה התיאשו.
הפשע לא ירד כפי דיווחי המשטרה – אלא עלה בהרבה. התלונות למשטרה ירדו, עקב אי טיפול בתלונות.
עובדים על הציבור, והדבר נעשה באקלים כללי של נוכלות ושקר. מפרסמים נתונים שגויים. יתכן שאתה, על פי סגנונך המקורנף, ניזון ופורח באקלים של שקרנות, הונאה. ברור שככל שהמצב נואש יותר, ככל שקריסת המערכות עולה, כך יש גם יותר מאמצי השתקת אנשים אמיצים המספרים את האמת, תוך ניסיון להציגם כבלתי שפויים או הזויים. הדבר אינו חדש
סדרת רשימותי על מצבה הכלכלי והבעייתיות הפוליטית הנוכחית של ישראל. אתר הסקופים רוטר. קראו: 9700 איש. בלוויית תגובות קוראים.
— קישור —
אינך, לא שמאל, ולא ימין ולא מרכז. אתה שטינקר פשוט.
היית שטינקר, נשארת שטינקר.
מיכאל, להתעורר שם. אתר רוטר הוא אתר ימני קיצוני הנשלט בעיקר על ידי מתנחלים פנאטים.
גם מעריב, ynet, ידיעות, 98% מעיתונאי ישראל והבמות בה, הטוקבקיסטים, האקדמייה הישראלית, למעשה גם "הארץ" ברובו, משהב"ט, התעשייה האוירית והצבאית, סחר הנשק, ענפי סחר המלפפונים והעוף, 98% או מעט יותר מאתרי המדינה הציונית, כולם הם אתרי ימין קיצוני הנישלטים בעיקר על ידי מתנחלים פנאטים. ההבדלים הוא רק בדרגת העמדת הפנים.
מ.ש.
רוטר ביקורתי ונאור? בזה שהוא קורא לרצוח ערבים או אולי בזה שהוא קורא לרצוח שמאלנים? אין מה לומר, מצא מין את מינו.
גם מעריב, ynet, ידיעות, 98% מעיתונאי ישראל והבמות בה, הטוקבקיסטים, האקדמייה הישראלית, למעשה גם "הארץ" ברובו, משהב"ט, התעשייה האוירית והצבאית, סחר הנשק, ענפי סחר המלפפונים והעוף, 98% או מעט יותר מאתרי המדינה הציונית, כולם הם אתרי ימין קיצוני הנישלטים בעיקר על ידי מתנחלים פנאטים. ההבדלים הוא רק בדרגת העמדת הפנים. ועדיין לא היזכרתי את פורעי אגף חנייה בעיריית תל אביב, ופורעים אחרים בכל תחומי התרבות, האקדמיה והתקשורת בישראל כולם בנישמתם ימין קיצוני, ומושא עתידי לטיפול של אירגונים בינ"ל הלוחמים על זכויות הפרט. ההבדלים לכאורה, או חזות נאורה זה רק עניין של ריצוי מספקי כסף שנור במערב או בנסיכויות הנפט או בקרב ברוני סמים השולטים על הון הסמים האיזורי.
רוטר הוא נווה מדבר צח של משק יוני שלום, מול הפורעים והמדירים האחרים במדינה הציונית. מנוהל על ידי איש אלוהים אמיתי, רב נאור וביקורתי, שחפצו אינו רק כסף שנור קל וג’וב בממסד, משרד החוץ או באקדמייה (או באגף חנייה בעיריית ת"א – אחד ממעוזי גניבות הכספים הגדולים בישראל, אבל ברוב הנישות גניבת ושנור כספים זה שם המשחק).
מ.ש.
חלק מהכותבים ברוטר? ב-YNET זה גרוע הרבה יותר. יש שם גם מגוון גישות.
כוונתך לרב רוטר? יפה לשקר?
שוב סדרת רשימות-סקופים ברוטר שבאף מקום בעיתונות הישראלית לא תקראו משהו דומה לזה.
והחומר המובא לא נכון? גישה קונספירציונית? קשה לי, קשה לי לומר זאת, אך המדהים שמדובר בניתוחים כלכליים רציניים ככל שרציני יכול להיות. קראו ושוב לא תישנו בשקט (למשל – ניפוח שער החליפין של השקל על מנת שהאוליגארכייה הישראלית תעלה את ערך הנכסים הפיננסיים שברשותה. זאת, במסגרת העברת ענק של הון על ידי האוליגארכייה והפריפריה שלה לחו"ל).
בינתיים קראו זאת 8800 איש בישראל. היו אתם השניים הקוראים זאת.
והערה -אילולי רוטר, לא היה לדברים המדהימים האלה כל תהודה, וחלקם היו ניגנבים במסגרת אקט פלגיאריסטי על ידי עיתונאים בעלי במות ומשכורת שמנה וחוקרים אקדמיים מקורנפים עם משכורת של 40 אלף ש"ח ומעלה, ומעוצבים לצרכיהם. מעניין מי הם האנונימיים בעלי העניין המנגחים אותי כאן. איזה אדם שפוי יעסוק כל הזמן ברצח אופי, במקום להגיב לגופו של עניין? קיראו כאן קודם שני סקופים אישיים
— קישור —
— קישור —
והסקופים הכלכליים ברוטר
— קישור —
בקשר ללינק השלישי שהבאת: אין קשר הפוך בין גודלה של מדינה לצמיחה הכלכלית שלה. הולנד הקטנה מדשדשת באזור ה-2.5% צמיחה בעוד שהודו הענקית עוברת את ה-10%. גם קשר ישיר אין: הצמיחה בטרינידד וטובגו הזעירה מגיעה ל-5%, בעוד שזו של צרפת שגדולה ממנה פי 200 מגיעה לחצי מזה.
לאינפלציה בישראל אין קשר לדירוג האשראי מכיוון שרוב האינפלציה מקורה בצד ההיצע (עליית מחירי הנפט והסחורות), וכי ישראל עדיין שומרת על יציבות מחירים יחסית.
המטבע החזק לא פגע בייצוא, שזינק ברבעון האחרון וגרר איתו את כל המשק. אדרבא, שקל גבוה מסייע לבטחון המשקיעים המקומיים והבינלאומיים.
גם הקשר לארה"ב לא איתן כפי שכתבת: בארה"ב מתחיל לאחרונה מיתון קשה, בזמן שהצמיחה בישראל רק עולה, יחד עם התעסוקה והשכר.
בקיצור, עוד פטפוטים ממוחו הקודח של מיכאל (אריק) שרון.
פספסתי באחוז לכל כיוון. הטיעון שלי עדיין בעינו. אין כמעט קשר בין גודלה של מדינה לבין צמיחת התל"ג, בוודאי לא כזה שמספיק לבנות תיאוריה כלכלית קוהרנטית.
הוא טעה בסך הכל באחוז וחצי. אולי תרגיע? חוץ מזה מה בקשר לטיעונים האחרים שלו? נראה שאתה עצמי כי תיאוריית הקונספירציה שלך נופצה לרסיסים, אז אתה נאחז בטעויות טכניות מינוריות.
מתוך ידיעה שמדובר בשקרן נאלח ונידבק אנונימי, המלל מילים לגזול זמן ולהעסיק ולהכפיש, בדקתי את הנתונים:
התוצר ההולנדי צמח ב-3.5% (ולא כלהגו של הנאלחון)
התוצר ההודי צמח ב-8.5% (ולא ככתוב על ידי הנאלחצ’יק).
https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/nl.html
https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/geos/in.html
מה ניתן ללמוד כאן? כשכיר הכפשה ורצח אופי, האנונימי אמנם הישקיע מזמנו לרגע. אך לא היתה לו כל בעייה "למתוח" את הנתונים לשני הכיוונים, לצרכיו, תוך הגברת הפער בין הולנד והודו. זה ההבדל בין חוקר ובין נאלחון אינטרנט דביק, טפילי, שעניינו לא בירור העובדות, אין הוא משקיע מחשבה בעיון וחשיבה, אלא מסמן מטרה אישית לדיסקרדיטצייה בכל דרך.
הטענה הרי לא היתייחסה לגודל המדינה אלא לרמת המשק. משק מפותח ועשיר, יצמח לאט יותר באופן ממוצע, כארטיפקט של רמת המשק, מאשר משק פחות מפותח. זאת רמת בסיס baseline אליה יתווספו מגמות הספציפיות למשק עצמו, כמו תנופה יחודית, או משבר יחודי.
מ.ש.