מצאתי לנחוץ לענות הפעם למגיבים הרבים (מעל ל- 200!) בדרך מאמר מיוחד כי עניין המתדיינים בגדה השמאלית גם הוא ראוי לתשומת לב הגולשים בגדה.
בשעתו נבצר ממני לענות לשטף התגובות הקוראים על מאמרי. גם עכשיו אעשה זאת רק באופן חלקי משום שחלק מן הדברים שהובאו במאמרי נתבהרו ונתבררו מאליהם כמו עניין הטבח האיום שסין ערכה כביכול בטיבטים ב- 14 במרס בלהסה. אפילו "אמנסטי", למרות ביקורתו הנוקבת (והבלתי אובייקטיבית כל כך לדעתי ), נאלץ להסכים כי "לרשויות הסינים הייתה החובה והזכות להשליט סדר" בארצם. וגם הדלאי למה למד משהו – במסעו שלשום בגרמניה הוא פנה אל קהל שומעיו והסביר חזר והסביר בהדגשה שאינו דורש עצמאות טיבט אלא אוטונומיה. וגם כלפי הסינים נשתנתה הנימה – הוא פונה אליהם עכשיו בפיוס רב: "אחיותיי ואחי הסינים".
איש גם לא חזר להגן על המשטר הפיאודלי הנפלא שהיה בטיבט לפני המהפכה. גם אין ערעור על טענתי שגם הטיבטים לא רוצים לחזור למשטר הישן הזה ולהפיך שוב לצמיתים של לאמה כלשהו. וגם על תפקידה הפעיל של ארה"ב ותומכיה האירופאים במסע ההכפשה נגד סין אין כמעט וויכוח.
על מה הגיבו ברצון ושמחה? על המצב (בעיקר כלכלי ) בסין היום. זהו נושא שאינו מופיע במאמרי כלל אך כנראה זו נראתה נקודת התרפה שקל להיאחז בה.
לא ידעתי כלל שיש "סינולוגים" כה רבים בישראל – ובאתר שלנו. איזה מומחיות! איזו התמצאות! על העבדות בסין, על סחר אברים, על רמת החיים הנמוכה, על מדידת השניות בהם יוצאים עובדים לשירותים. על עונש המוות. ואילו מקורות ציטוט! עיתון תיירות על סין! עיתון סטודנטים אמריקאי כלשהו וכדומה. מניין למגיבים מקורות שכאלה? הלא אדם רגיל לא מגיע כלל למקורות אינפורמציה מסוג זה שהן בשולי השולים של זרם האינפורמציה הכללי. לי זה מזכיר את "ממרי". (MEMRI ). זו סוכנות "ידיעות" שמככבת בשידורי הטלביזיה בענייני ערבים ומוסלמים והיא מספקת נתונים לא פעם לשידורי הפרשן לעניינים ערביים צבי יחזקאלי בערוץ 10. כאשר איזה שייך במסגד הנידח ביותר פולט שטויות – "מר" ידווח מיד ותראו את סימן "מר" בפינת הצג. כל דבר חריג, נלעג – וזניח, "מר" מיד יספק לכם. ואני תוהה מיהם אנשי "מר" של הסינולוגים כאן? דבר אחד משותף להם, הם תמיד בעילום שם! במיוחד הם מסתירים את פניהם כאשר הם תוקפים אישית אנשים המופיעים בשמם המלא. תוקפים אותם שהם מחזיקי נתינות אמריקאית (!) על היותם בקשר עם משרד התעמולה הסיני (כך), וכדומה. אני לא מאמין שאנשים אלה הם מגולשי הגדה הרגילים. הגולשים שלנו משתמשים פשוט בשפה אחרת. אך גם הגולשים שלנו המשתמשים במקורות מקובלים ניזונים בדרך כלל מן העיתונות האמריקאית. וזו כידוע אינה נוטה לאובייקטיביות בענייני סין, אם להשתמש בלשון המעטה. הרי זו העיתונות המגויסת , ובראשה ה"ניו יורק טיימס" שאחראים במידה מכרעת להכשת דעת הקהל האמריקאים לפלוש לעיראק כאשר דיווחו על מציאת הנשק להשמדה המונית שם (תמונות של צינורות ביוב כנראה שפלשו לכל צגי הטלביזיה המערביים בעולם) על הקשרים עם האל קאידה, ועל כמיהת העם העיראקי לבוא האמריקאים שמה לשחרר אותם. למה ילכו כל כך הרבה אנשים וביניהם אפילו אנשי שמאל שולל אחרי אינפורמציה ופרשנות של כלי תקשורת אלה לא אוכל להבין. ואפילו ובאותם מקרים ספורים בהם מופיעים דיווחים מאוזנים יותר בעיתונות זו הם לא זכו לשימוש אצל גולשים אלה. כמו למשל המאמר של העיתון "אינדפנדנט" שאצטט להלן.
אני מתכוון לענות פה רק לטענות הכלכליות שהועלו ע"י הקוראים. אלה רובן ככולן התעלמו לחלוטין מן ההישגים העצומים של סין אחר המהפכה ובפרט בעשורים האחרונים. הנה הקטע הבא:
China’s rise in the early 21st century is the headiest tale of development the world has ever seen. A drive through Beijing or Shanghai or Shenzhen or Guangdong gives you all the evidence that you could ever want of the 66 per cent expansion of the Chinese economy in the past five years. But it doesn’t take long in China to see the problems that the country faces as it enters this new stage of development – and how managing these issues is the Communist Party’s main challenge.
זהו הקטע הלקוח מהעיתון ה – Independent מן ה 10.5.2008 . המאמר הזה הוא דווקא ביקורתי ביותר אבל הוא לא חורג מביקורת אובייקטיבית (פחות או יותר). מכל מקום מי שמשווה זאת לתגובות הסינולוגים שהזכרתי למעלה לא היה מעלה על דעתו שמדובר באותה הארץ. סיפורי ההתפתחות מדהימים "שכמותם לא נראו עוד בעולם" לא יתאימו לגולשים מהסוג הנזכר. לא נכנס כאן לפירוט ההישגיים העצומים האלה בתעשייה, בבניה, במסחר, בחקלאות וכן הלאה. הלא התפשטות של כלכלת סין ב 66 % בחמש שנים אחרונות (ובעצם משנת 1979 ) הה סיפור מרתק מאין כמוהם. (אתמול בערב {19.5 } אפשר היה לראות אותם מוצגים התלהבות ע"י ניצן הורוביץ בערוץ 10). כיום מעריכים שתוך שנים ספורות יעבור התוצר הגולמי השנתי הסיני את הייצור האמריקאי!
כמובן שעולה כאן השאלה מה הצד החברתי והאנושי של התפתחות זו, במה זה הקל על חיי האזרח בסין. יש אכן מדד לכך. זהו מדד שמשתמשים בו באו"ם לצורך השואה בין ארצות שונות. שם המדד הוא "מדד פיתוח אנושי ". HDI (Human Development Index) . המדד הזה כולל את ההכנסה הממוצעת לאיש, את אורך החיים, נתוני בריאות חינוך השכלה ושוויון נשים. כלומר זהו מדד רב צדדי שמנסה למדוד את רמת החיים במובן הרחב ביותר. סין נמצאת ב – 2005 במקום ה 81 מבין 177 ארצות שנבדקו. כלומר סין טיפסה למקום באמצע מאחת הארצות הנחשלות ביותר לפני המהפכה. ישראל מופיעה במקום ה – 23. יש כמובן להתחשב מנקודת ההתחלה השונה בין הארצות ולגורמים רבים אחרים, כמו העזרה העצומה שקיבלה ישראל בהשוואה לסין, לפחות פי מאה לנפש אם לא יותר. אך חשוב יותר הוא למדוד את קצב ההתפתחות בארצות השונות היכול לתת לנו מרץ לגבי העתיד. בהשוואה שכזאת בין ישראל לסין נמצא שהמדד בישראל עלה משנת 1975 עד שנת 2005 בקרוב ל – 15.8 % , ולעומתו בסין הוא עלה ב – 46.7 %! . יתרה מזאת כאשר משווים את הגרף בפרסום האו"ם על עליית המקדם הסיני לעומת ארצות אירופה המפותחות, ארצות מרכז אירופה, אמריקה הלטינית, מדינות ערב, דרום אסיה, ואפריקה התת-סהרית מגלים שהמדד הסיני עלה בתקופה נידונה יותר מבכול חלקי עולם אלה והעלייה עוד התגברה בשנים האחרונות! כלומר עלית מדד ההתפתחות האנושית הסיני הוא הגבוה בעולם. במלים פשוטות זה אומר שהחברה הסינית בת אלף ושלוש מאות המיליונים התפתחה בתחום ההכנסה, הבריאות, החינוך, אורך החיים ב 45 % תוך 30 השנים האחרונות! פרט אחד להמחשה: אורך החיים מאז המהפכה התארך בכ – 30 שנה! אין לדעתי להפריד בין עלייתה רווחת האזרח הסיני לבין ההתפתחות הכלכלית הכללית כי הם קשורים. עולה בהחלט על הדעת שמדיניות המפלגה הקומוניסטית שקשרה בין הפיתוח הכלכלי לבין רווחת האזרחים הסינים נחלה כאן הצלחה לא קטנה.
כמובן, וקשה לתאר זאת אחרת , שבסערת הפיתוח בסין כאשר עשרות מיליונים עוברים ממקום למקום, משנים את אורח חייהם, צריכים להסתגל לנורמות ודפוסי חיים שונים וחדשים, וכאשר, כמו בדרך כלל, התודעה האנושית מפגרת אחרי ההתפתחות בשטח, יתגלו חורים שחורים למכביר. גם ממשלה ריכוזית ביותר (או דמוקרטית) לא תוכל לשלוט בכל התהליכים במדינה הגדולה בעולם. אפשר וצריך להכיר בתופעות קשות של קיפוח, אי צדק, וסבל אנושי, אך לא ניתן להתעלם מן ההתפתחות האדירה שארץ זו עברה. לפני המהפכה סין הייתה ארץ סמי – קולוניאלית וסמי – פיאודאלית. לעבור משלב זה לשלב הנוכחי הביא איתו לבד מברכה גדולה, גם הרבה סבל וייסורים. האם יש להזכיר זאת לקוראים, אנשי שמאל בייחוד, אלה שקראו פעם ב"קפיטל" של מארכס על עבודת ילדים משך 16 שעות בזמן המהפכה תעשייתית.
להגן על סין זו ועל הישגיה בפני מסע ההשמצה העולמי האחרון בעקבות המהומות האחרונות בטיבט, (שלשמחתי פסק לאחרונה בעקבות רעש האדמה בסין), זה לדעתי רק נאה ויאה לכל אדם מתקדם.
האם סין צועדת לקראת סוציאליזם?
ברור לי שעוד מוקדם לפסוק בעניין זה כרגע, שתי בעיות ענק עומדות לפני החברה הסינית ולפני הנהגתה:
האם אפשר להמשיך לאורך זמן בבניית החברה הסינית בלי שיתוף פעולה מלא של כל אזרחיה, כלומר דמוקרטיה רחבה וכל צדדית?.
האם יכולה הנהגה קומוניסטית להצליח לאורך זמן לנצל את כוחות השוק לבניית חברה שוויונית? האם תוכל לרכוב ולשלוט על פנתר הקפיטליזם?
אני מסתפק בינתיים בהישגים הגדולים שהחברה הסינית השיגה – פיתוח סין בקצב מטורף והעלייה הגדולה ברווחת החיים של תושביה אינם עדיין סוציאליזם – אבל זה בודאי גם לא מנוגד לו.
האם סין צועדת לקראת סוציאליזם?
או- האם משאלות לב הן דרך רצינית לקביעת עמדה פוליטית?
הרי עושה רושם שהשאלה היחידה העומדת על הפרק היא בתוך כמה שנים סין תהפוך למדינה קפיטליסטית גם להלכה ואם זה יקרה כמו שזה קרה ברוסיה או בדרך אחרת.
גם סטאלין לקח את ברה"מ מרמת התפתחות של המאה ה-18 ישר למאה ה-20. בדרך הוא רצח כ-50 מיליון אזרחי ברה"מ. סין הולכת באותה דרך. מאז ומתמיד "השמאל" בארץ העריץ דיקטטורים רצחניים במשטריים פשיסטים שהכריזו על עצמם כקומוניסטים.
מה עמדת הכותב וגם של אתר הגדה השמאלית לעדויות על הרדיפה ברוטאלית והרצחנית של השלטון הסיני נגד מתרגלי הפאלון-דאפא?
במאה ה-19 הנאורות החילונית חשבה שרק אדם דתי יכול לעצום עיניים מול המציאות, ולהאמין במשהו לא רציונלי. המרקסיסטים מוכיחים את ההיפך.
למר שמואל אמיר, הידע לגבי הפשעים של השלטון הסיני גם כלפי העם הסיני וגם כלפי העם הטיבטי ידוע לאנשים ממקורות ראשונים.
בארה"ב פגשתי לפני שנים אשה שכנערה חיה בתקופת מאו. הייתה לה אחות צעירה ואחות גדולה כשיום אחד מאו המרושע החליט שכל משפחה תשלח בן אדם אחד לעבודות פרך. הוריה בחרו אותה, והיא מעולם לא סלחה להם.
היא אמרה שסין בתקופת מאו הייתה במחסור כה חמור שכשאשר הגיע לארה"ב ראתה 3 בגדי ים שמצוא חן בעיניה, וקנתה את כולם כאילו זה היה יהלומים.
מאו הרס ודרדר את העם הסיני לידי רעב בגלל החלטה טיפשית שיש לחסל את כל הדרורים משהביא לגידול בחרקים והרס היבולים.
הנס הכלכלי הסיני החל בסוף שנות השבעים כאשר מאו כבר היה מת, והוחלט לפתוח את הכלכלה הסינית להון זר, ולתת לחקלאים ואנשים עירונים להחזיק רכוש פרטי. כלומר השיפור היה כאשר זנחו את הכלכלה המרקסטית לטובת שילוב של סוציאליזם וקפטליזם.
צועדת לקראת סוציאליזם? הצחקת אותי ואת הסינים עצמם. הסינים כבר מזמן לא מתיימרים לבנות סוציאליזם, אלא קפיטליזם ברוטאלי במתכונת הניאו-ליברלית האכזרית ביותר והאנטי-דמוקרטית שלו. אף אחד ממקבלי ההחלטות בסין לא קורא מארקס ולנין אלא אדם סמית ומילטון פרידמן. פרידמן כמדומני אפילו ייעץ לממשלת סין איך לעבור בצורה ה"חלקה" ביותר לקפיטליזם, מה שהתבטא בדיכוי האכזרי של הפגנות הסטודנטים בסוף שנות ה-80.
סין מגיעה לדומיננטיות העולמית שלה באמצעות היותה סדנת היזע של העולם, ובזכות העובדים שלה שמוכנים\מוכרחים לעבוד בשכר נמוך הרבה יותר מבמערב. תכופף את זה איך שתרצה, זו העובדה. מהנדס סיני מרוויח עשירית ממה שמרוויח מקבילו בעמק הסיליקון. אם השלטון הסיני היה מרשה איגודים מקצועיים עצמאיים וחוקים חברתיים, התאגידים המערביים היו מסתלקים משם מחר.
סין היא מדינה של פערים חברתיים עצומים ואליטה שהולכת ומתעשרת על חשבון רוב האוכלוסיה. מבחינה זו המצב לא שונה בהרבה ממה שהיה במאה ה-19, רק שהיום השכבה המשת"פית המרוויחה גדולה יותר, והתעשייה של המאה ה-21 משאירה לעובדים נתח גדול קצת יותר.
ופיתוח? ממתי סוציאליסטים מתלהבים מפיתוח לשמו? גם הציונות הביאה פיתוח, גם ארה"ב השיגה פיתוח וגם בריטניה של המאה ה-19. הפיתוח הזה נקנה בדיכוי של פועלים ושיעבוד ונישול של עמים, ממש כמו סין שנעזרת בכל מיני משטרים ברוטאליים כמו סודאן, צפון קוריאה, מיאנמר ועוד.
סין גם מזמן לא שייכת למחנה האנטי-אימפריאליסטי שתוקף ומאתגר את ההגמוניה הקפיטליסטית. אם כבר, סין היא חוליה חשובה באותו מנגנון עולמי, ועודפי המט"ח שלה הם אלו שמאפשרים לארה"ב להכנס לחובות עצומים בגלל המלחמה בעיראק. עצם זה שהאולימפיאדה מתקיימת בסין מראה על כך שהיא נהפכה כבר לחלק מהקונצנזוס העולמי, ממש כמו היטלר בזמנו.
אני רוצה לכתוב תגובה מנומקת, אך לפני זה חשוב לי לקבל תשובה מכותב המאמר שמואל לשאלה הבאה:
אם יסתבר ש-51% מתושבי סין אינם רוצים עוד שכל ההחלטות הפוליטיות יתקבלו בידי הממשלה שנמצאת כמעט 60 שנה בידי המפלגה הקומוניסטית, האם הוא היה תומך בשינוי המשטר, או תומך בהמשך השליטה של 49% על 51% האחרים?
ואימרו אמן.
כל מילה בסלע.
סין אינה מדינה ולא מגמה פוליטית – אלא תופעה חדשה: שחרור כוחות היצור של האדם נסיקה לקוסמוס. סין היא הניצחון על הפוליטי – ביטול הצורך בפוליטיקה. תנופה טהורה. ניצחון על כל מה שמסואב, חטטני, מנמיך. סין היא האנטי תזה לבריה"מ וקובה – שם ניצחח האפארטצ’יק המבאיש. סין אינה מדינת גנבנות אלא מדינת ייצור. אין שם הדרה של חבורות מתגודדות את בעלי הכישרון. ישראל במובן מסויים היא ניצחון סאוב עמוק בלתי יצרני, שאינו קשור ברטוריקה הפוליטית של הגנבן הישראלי מהזן השכיח בישראל. בישראל – הן "מרקסיסטים" והן אנשי ימין הפכו לחומר אנושי ירוד, גנבני, מדשדש.
עולם המחר הוא מעבר להם. צורת חשיבה אחרת, יעילות, התגברות על נברנות פרה-היסטורית, על אירגון מילולי של חשיבה תוך טיבוע החלל האנושי והציבורי במלל רב ריק.
סין – מרחב במקום מילים.
עושרה היצרני של סין
— קישור —
[בבקשה גירסה זאת]
סין אינה מדינה ולא מגמה פוליטית – אלא תופעה חדשה: שחרור כוחות היצור של האדם, נסיקה לקוסמוס. סין היא הניצחון על הפוליטי – ביטול הצורך בפוליטיקה. תנופה טהורה. ניצחון על כל מה שמסואב, חטטני, מנמיך. סין היא האנטי תזה לבריה"מ וקובה – שם ניצח האפארטצ’יק המבאיש.
סין אינה מדינת גנבנות אלא מדינת ייצור. אין שם הדרה של חבורות מתגודדות את בעלי הכישרון. ישראל במובן מסויים היא ניצחון סאוב עמוק בלתי יצרני, שאינו קשור ברטוריקה הפוליטית של הגנבן הישראלי מהזן השכיח בישראל. בישראל – הן "מרקסיסטים" והן אנשי ימין הפכו לחומר אנושי ירוד, גנבני, מדשדש.
עולם המחר הוא מעבר להם. צורת חשיבה אחרת, יעילות, התגברות על נברנות פרה-היסטורית, על אירגון מילולי של חשיבה תוך טיבוע החלל האנושי והציבורי במלל רב ריק.
סין – מרחב במקום מילים.
עושרה היצרני של סין
— קישור —
סוף כל סוף מאמר שפוי על סין. אינני שולל ביקורת כלפי סין עממית, אבל יש לי התחושה הקשה שרבים מן המבקרים הם גזענים לא קטנים. ואני יודע על מה אני מדבר. אני תושב נצרת. יש לי דוקטורט בגזענות מעשית וגם בגזענות חבויה.
אתה מהלל את הפיתוח של הסינים. ממקורות יודעי דבר הגרים בהונג קונג ובבייג’ין – אין בסין לא סוציאליזם ולא קומוניזם. גם המאואיזם עבר מזמן.
מדהימה היומרה להעריץ את סין רק כי היא לא ארה"ב.
צפה בסרטים הדוקומנטרים על סין ועל מפעלי היזע שהביאו לצמיחה עליה אתה מדבר.
עצוב מה קרה לעורכי הגדה השמאלית – או המערבית כפי שכתוב בפסקה הראשונה.
הגב נא לטענות של הצועד לקראת סוציאליזם בצורה מסודרת וקוהרנטית.
הגדרתך את סין כ"עולם אחר" מזכירה לי את ההגדרה שנתן הסופר ופליט השואה ק.צטניק לאושוויץ כ"פלנטה אחרת"…
מקווה שלא אצונזר. אמנם אין זה קשור לסין, אבל מר אמיר הקדיש לכך מספיק מקום במאמר זה בכדי להצדיק תגובה.
MEMRI מביאים מבחר תרגומים לידיעות וקטעי וידאו שפורסמו בכלי תקשורת מרכזיים בעולם הערבי.
אם למישהו בעולם הערבי, ואמיר בכלל זה, יש טענות למבחר, הוא מוזמן להקים מכון תרגום שיבחר ויפרסם קטעים אחרים. כסף לא חסר – ראה הקמת ומימון אל-ג’אזירה ע"י משפחת אל-ת’אני (שליטי קטאר), ורשת אל-עארביה ממקורות סעודיים. אל-ג’אזירה הקימה רשת דוברת אנגלית במיוחד בכדי לפנות לקהל שאינו דובר ערבית, ואל-עארבייה, הצעירה יותר, מקיימת אתר אינטרנט באנגלית לאותה מטרה.
במקרים רבים האישים המצוטטים אינם קשורים כלל למסגד זניח, אלא הם בכירי הממסד הדתי, או שיש להם מעמד מרכזי בתקשורת הערבית – למשל שייך סעיד טנטאווי – האימאם של אל-אזהר מצד אחד, ושייך קרדאווי – המטיף הטלווזיוני ובעל אתר אינטרנט מרכזי באנגלית — קישור — , מצד שני. כמו כן מצוטטות דמויות פוליטיות מרכזיות, אינטלקטואלים נחשבים וכיו"ב. המבחר של MEMRI כולל אמירות אנטי ישראליות קיצוניות לצד מאמרים "רפורמיסטיים". על איזה סוג יצא קיצפך, מר אמיר? ובכלל, מדוע שלא תספק אתה, או אתר מכובד זה, קישורים למקורות ערביים לפי בחירתכם, שמשקפים את הלך הרוחות ה"אמיתי" בעולם הערבי, לפי הבנתכם?
מדוע לדעתך זקוק הקורא המערבי לתיווך פרשני של מיני שמואל אמיר, במקום לשמוע את הדברים ישר מפי הסוס?
אתם מטיפים כל הזמן לתקשורת עם הערבים. הקשבה למה שהם אומרים היא הצעד הראשון. למה *שהם* אומרים, לא למה שאתה אומר בשמם.
מעקב אחרי כלי התקשורת הערבים היא דרך אחת להקשיב. זה אומר, למי שאינו דובר ערבית, קריאה/האזנה למדיה ערבית באנגלית, וקריאת תרגומים מכל מקור אפשרי, MEMRI בכלל זה.
בינתיים, אסב תשומת לבך לראיון שהתפרסם באתר האנגלי של "א-שרק-אל-אווסאט" עם פליט פלסטיני – אחמד אל-עיזאת, ונכדו ר’סאן, בלי קשר ל MEMRI.
— קישור —
תובנות מחכימות רבות עולות מהראיון, אבל אניח לך להבין לבד מה אומר הציטוט הבא –
Ghassan wants peace; however he wants peace that is just. When asked what he meant by just peace he said, For the Israelis to leave our land.
Do you mean Tel Aviv? I asked.
Of course, [they should leave] all of our land and go back to wherever they came from. We want all of Palestine back and this is what I mean by just peace.
ממתי פיתוח הוא מדד ל"הצלחה"?
גם היטלר מ-1933 הביא לפיתוח עצום של גרמניה, וכמעט בכל מדד של "פיתוח" או "צמיחה" בז’רגון הקפיטליסטי, גרמניה הנאצית היתה הצלחה.
מאמרו של שמואל אמיר על מצעד ההישגים של סין הוא שיקוף נאמן של מאמרו של בן דרור ימיני "מצעד הגאווה" שהתפרסם במעריב ובאתר NRG לרגל חגיגות ה-60 בישראלץ "ציונות סינית" מול "ציונות ישראלית". קראו והשוו.
________________________________________
מצעד הגאווה
ישראל היא מהמדינות המובילות בחקלאות, בהיי טק ברפואה ובמדע. צריך להזכיר את זה לעולם. ולעצמנו
בן דרור ימיני | 17/5/2008 9:37
מי שקרא את עיתוני ישראל בשבועות האחרונים, ימי חגיגות ה-60, נאלץ להגיע למסקנה חד-משמעית: ישראל היא האיומה שבאומות-המושחתת שבהן, המסוכנת ביותר, הנחשלת ביותר. לא רק העולם כולו נגדנו, גם אנחנו נגדנו.
בן דרור ימיני צילום: נעם וינד
האם יש להלקאה-שנאה הזאת, העצמית והחיצונית, בסיס עובדתי? מרוב ביקורת, טחו עינינו מראות. חגיגות ה-60 הן הזדמנות לסיכום ביניים. הפעם, לשם שינוי, עם עובדות, לא עם דמוניזציה עצמית, שרק מתדלקת את החיצונית.
מדד התרומה לאנושות
יש הרבה מאוד מדדים שמדרגים מדינות. תוצר לאומי, תוחלת חיים, חינוך והשכלה ועוד. אין מדד שבודק את התרומה של מדינה ספציפית לאנושות. הגיע הזמן למדד כזה. מי שהעובדות מבלבלות אותו צפוי להפתעות. הגיע הזמן גם למדד כזה. להלן רשימה חלקית:
חקלאות: ישראל מובילה את הטבלה העולמית בתחום פיתוח זנים עמידים לפגעי טבע ובגידולים מיוחדים בתנאי מזג אוויר קשים. ישראל היא זו שפיתחה את שיטת הטפטפות, שחוסכת כמויות אדירות של מים. תנובת החלב בישראל היא הגבוהה בעולם-ואף כפולה מהממוצע באירופה. בישראל מניב עץ תמר 182 ק"ג בממוצע לעומת 17 ק"ג בשאר המזרח התיכון.
מאז קום המדינה גדל השטח החקלאי פי 3 אך היבול גדל פי 16. באשקלון פועל מתקן ההתפלה הגדול ביותר בעולם, אלא אם כן יצליחו הרקטות של החמאס לפגוע בו, כדי להתלונן על מצוקת המים ברצועה.
היי-טק: חלק רציני מפיתוחי ההיי?טק המו?בילים בעולם הם פרי פיתוח ישראלי. בישראל הומצא הדיסק-און-קי הראשון. בישראל פותחה תוכנת המסרים ICQ שהפכה לחלק בלתי נפרד מכל מחשב בעולם. בישראל פותחו תוכנות האבטחה הטובות בעולם.
בישראל פותחה רוב מערכת ההפעלה חלונות XP שמצויה כמעט בכל מחשב בעולם. בישראל פותחה טכנולוגיית ה-VOIP (העברת קול דרך האינטרנט, שעליה מבוססת למשל תוכנת "סקייפ") שהפכה את שיחות הטלפון הבינלאומיות לעניין פשוט, זול וזמין. זה לא מקרי שבכל שני וחמישי אנחנו שומעים
על עוד חברה ישראלית שנרכשה על-ידי חברת ענק. חברות קטנות וממזריות מפתחות מוצרים שהופכים לנ ?חלת רוב המחשבים הפועלים בעולם.
ישראל מצויה במקום השני בעולם, אחרי יפן ולפני ארצות הברית, במספר הפטנטים לנפש. כשבודקים את יעילות הפיתוחים, אנחנו דווקא מזנקים קדימה. מתוך מאה חברות הסטארט-אפ החשובות ביותר שנבחרו באירופה בשנה שעברה-עשר הן ישראליות.
מדע: ישראל מצויה במקום השלישי בעולם בפרסומים מדעיים לנפש. ובלי שום קשר לגודלה, מבחינת חשיבות הפרסומים, ישראל מצויה במקום ה-14 בעולם. וזה כולל תחומים בעלי ערך מוסף לאנושות כולה-מחקרים בתחומי הרפואה, הפיזיקה, המתמטיקה ועוד.
ישראל הגיעה למקום החמישי במספר הזוכים במענקים מיוחדים לחוקרים צעירים של מועצת המחקר האירופית (ERC). אלא שבהתייחס לגודלה, ישראל מצויה, למעשה, במקום הראשון במספר החוקרים הזוכים.
רפואה: טבע היא חברת התרופות הגנריות הגדולה בעולם. ספק אם יש בתים רבים בעולם שאין בהם תרופה "Made in Israel". טבע וחברות אחרות עוסקות גם בפיתוח תרופות. טבע פיתחה תרופה לטיפול בפרקינסון. ישראל שותפה לפיתוח תרופה המפחיתה את התקפות הטרשת הנפוצה.
רק לפני שנתיים קנתה חברת פייזר, החברה הגדולה בעולם לתרופות, פיתוח של חברה ישראלית שיכול למנוע עיוורון. ישראל מובילה בתחום המשלב בין רובוטיקה זעירה לרפואה. וזו רק רשימה חלקית.
פוטנציאל אנושי
לא הכל נפלא בישראל. רבים נותרו מאחור. הפערים בישראל הם מהגבוהים במדינות הדמוקרטיות. מעטים מדי מחזיקים בהון רב מדי. כך שפיתוח והרחבת הפוטנציאל האנושי חייבים להיות המשימה הלאומית של העשור הבא. התוצר לנפש בישראל חסרת המשאבים גדול ב-40 אחוז מהתוצר לנפש בסעודיה העשירה. הסיבה פשוטה: המשאבים האנושיים מפיקים הרבה יותר ממשאבי הנפט. וישראל רחוקה, רחוקה מאוד, למרות הישגיה, ממיצוי אותו פוטנציאל.
יש עוד תחום אנושי שבו ישראל בולטת מעל כל מדינות העולם: ישראל היא דמוקרטיה מיוחדת במינה. יש עוד מדינות בעולם שמאפשרות ביקורת ארסית, שקרית והרסנית. אבל ישראל היא היחידה בעולם שגם מסבסדת ומממנת חלק מתעשיית הארס נגד עצמה. אין כאן, כמובן, שום תרומה ייחודית, שהרי מדובר באיוולת גמורה. אבל אין ספק שגם בעניין הזה ישראל יכולה לרשום לעצמה שיא עולמי.
תעשיית השקר
כאן אנחנו מגיעים לפרדוקס הגדול מכולם: אף על פי שישראל יכולה להיות במקום הראשון בעולם בתרומה לאנושות, אם היה מדד כזה, היא גם תופסת את המקום הראשון במדד העוינות.
ישראל נתפסת, לפי סקרים רבים (האחרון שבהם הוא סקר עולמי של הבי.בי.סי) כמסוכנת ביותר לשלום העולם. עיתונים מובילים בעולם, "ניו-יורק טיימס", " וושינגטון פוסט", " לה-מונד" ו"גרדיאן", בחרו לציין את חגיגות ה-60 תוך כדי התעלמות מוחלטת מתרומת ישראל לפיתוח האנושי, ותוך הבלטת "הטיהור האתני והנכבה הפלשתינית". גם כאן, העובדות אינן מבלבלות אותם.
בהתייחס לשנות הארבעים, טרנספר המוני לצורך פתרון קונפליקטים לאומיים היה נורמה מקובלת. וינסטון צ’רצ’יל הבהיר, בשלהי מלחמת העולם השנייה, ש"טרנספר של אוכלוסיות הוא הדרך להשגת הפתרון המספק ביותר". זה קרה גם באירופה ובמקומות אחרים, באופן המוני, כפוי ומאורגן.
כך שמי שמפנה אצבע מאשימה לישראל, תוך התעלמות מהנורמה של הימים ההם, מבצע הטעיה היסטורית. הפרדוקס הזה, שבין התרומה של ישראל לעולם, לבין התדמית, מעיד רק על דבר אחד: תעשיית השקר מנצחת את העובדות. הסכסוך הישראלי-ערבי גרם למספר הקורבנות הקטן ביותר בתולדות הסכסוכים. זה לא מפריע לתעשיית השקר להפיץ את העלילה שישראל מבצעת ג’נוסייד בפלשתינים – ג’נוסייד שלא היה ולא נברא, וגם הוא חלק מהעלילה.
מותר לבקר את ישראל. לא כל מעשיה ראויים לשבח ולהלל. אך כל אינטלקטואל וליברל שעדיין מושפע מעובדות ולא מאופנות צריך להודות: האופנה האנטי-ציונית תיכנס להיסטוריה כאחת התופעות השפלות של האנושות. בחשבון ההיסטורי, היא תתחרה רק עם תופעות כמו גזענות ואנטישמיות. כך שהגיע הזמן להציג את ישראל האמיתית. ישראל שיכולה לציין בגאווה את חגיגות ה-60 שלה, בעיקר בגלל תרומתה האדירה לאנושות.
ישראל אינה זקוקה למצעד צבאי. היא זקוקה למצעד ההישגים. אפשר לקרוא לו מצעד הגאווה.
אמת. רק שהפערים החברתיים בסין גדולים בהרבה משהיו בגרמניה הנאצית.
מדהים איך אנשי שמאל "אמיתיים" מגייסים כל מכבסת מלים אפשרית כדי להצדיק כיבוש, אם הוא רק נעשה ע"י מדינה שפעם הייתה ועדיין מתיימרת להיות סוציאליסטית,
למרות שבשורה התחתונה סין של היום היא על הדרך המהירה להיעשות ארה"ב מס’2 וכנראה גם ארה"ב מס’1…
ההישגים של סין, כפי שהיטיב לציין המגיב בכותרת "סין – גרמניה" הם נסיון להסב את הדיון ואת המבט ממה שברור כשמש – סין כובשת את טיבט, סין יצרה התנחלויות בטיבט ומנסה לקעקע את התרבות הטיבטית בכדי לטעון שגם מבחינה תרבותית סין וטיבט אחד הן.
מדהים איך אותם טיעונים בדיוק נשמעים ע"י תומכי הכיבוש בישראל (השייכים לזרם הימני-פאשיסטי) וע"י מי שמתימרים להיות מוסריים יותר (כמו שמואל אמיר ומיכאל שרון) אך מתגלים במערומיהם כאשר לכובש יש דגל אדום. שלא לדבר על זכויות האדם בסין, הצנזורה, עונשי המוות וכליאת מתנגדי המשטר –
הכל כשר אם צועדים באחד במאי.
לפי שמואל אמיר פתאום "תהליכים" הם דבר קדוש, הוא אפילו מגדיל לעשות ואומר
"התודעה האנושית מפגרת אחרי ההתפתחות בשטח" ו"שבסערת הפיתוח בסין כאשר עשרות מיליונים עוברים ממקום למקום",
משפטים שמתאימים לתעמולה של החמר רוז’ בקמבודיה שהעבירו מליונים ממקום למקום "בשם ההתפתחות".
פשוט לקרוא ולא להאמין.
אוי לא מה נעשה
למגיב בעניין ממר"י,
ישנו מוטיב חוזר השזור כחוט השני בתודעה השמאלית כפי שהיא מתבטאת באתר הגדה השמאלית, אני קורא לזה ניאו-אוריינטליזם. ?אחד מהסממנים של התודעה הנ"ל היא האמונה העיקשת שערבי, כאשר הוא מביע את דעתו בפומבי, נואם או מתראיין, אינו חושף את דעתו האמיתית, הוא תמיד משרת את התעמולה, את יחסי הציבור או מסבר את אזני ההמונים. אם רק היית בוחן את כליותיו ולבו של אותו דובר היית מגלה כי הוא פייסן, פשרן ורודף שלום. כמובן שבחינת כליות ולב נתנה רק ליושב במרומים ולכן ממלאי מקומו עלי אדמות, הכמורה החדשה מפרשים לנו את הדברים לשביעות רצונם.
האמת היא שבממר"י מקפידים מאד לצטט רק מנהיגים, אנשי דת בכירים ומובילי דעת קהל(זמרים פופולריים, שחקנים וכו.) אבל מה אכפת לאמיר לשפץ קצת את האמת, לא עולה כסף. השנאה לממר"י חוצה מחנות בשמאל הרדיקאלי, עניין די מדהים לכשעצמו שכן קונצנזוס בין החברים הינו נדיר כחסידה בקוטב, העניין מדהים פי כמה כאשר מביאים בחשבון שממר"י בסך הכל מתרגמים את שאמרו אחרים ולא מוסיפים מאום משל עצמם. מישהו אמר משהו על רצח שליחים?
תתחילו להשתמש במונחים הנכונים בלי להעליב את רוב יבשת אמריקה יא שמאלנים.
כלום מנהיגים ישראלים לא עושים את זה? האם אין בפוליטיקה מימדים של רטוריקה, דמגוגיה ולא-להגיד-מה-שאתה-חושב? אין בזה שום דבר אוריינטליסטי, יש בזה הבנה של התנהלות הפוליטיקה והתקשורת.
כמו כן מסכים עם המגיב לגבי ארה"ב
המתדיינים שוטפים את המסך בנתונים ובהשוואות, מדויקים יותר ומדויקים פחות, ושוכחים דבר בסיסי אחד:
סין היא מדינה סוציאליסטית.
למה? לאחר מאבק פוליטי רב משתתפים ורב תהפוכות שבעיצומו התקיימה מלחמת עולם וחלק ניכר מסין נכבש, תפסה המפלגה הקומוניסטית את השלטון והלאימה את אמצעי הייצור העיקריים.
לפני תפיסת השלטון איש לא ערער על הגדרתה של המפלגה הקומוניסטית ההסינית כמפלגה קומוניסטית.
מכאן ואילך, ההנהגה המקומית היא הקובעת את הבנייה הסוציאליסטית ואת התאמתו של הרעיון לתנאי המקום והזמן.
נכון, במדינות קפיטליסטיות "צמיחה כלכלית" היא סימן להתעשרות שכבה דקה של המעמד השליט ולא לשיפור מצבה של רוב האוכלוסייה.
שונה הדבר בסין. כשחלק ניכר מהמשק מצוי בבעלות ציבוריות, ושגם על הסקטור הפרטי – גדול וחזק ככל שיהיה – חלים העקרונות של תכנון מרכזי ומשק מודרך, וכשהמפלגה ושאר מוסדות השלטון הם בעלי כוח ממשי ולא זירה להתגוששת בין נציגי ההון הבינלאומי –
צמיחה היא קריטריון לכך שהמשטר הסוציאליסטי יציב ומשגשג ולא קופא על שמריו כמו בברית המועצות בשנותיה האחרונות.
בסין המשקיע זר נמצא כי הוא נחוץ לרווחת הציבור ולבנייה הסוציאליסטית. נניח שיש קפיטליסט המשקיע בארצות שונות: בישראל יכתיב לממשלה את רצונו. בסין תכתיב לו הממשלה את רצונה.
מבינים את ההבדל הקטנטן?
בחודשים האחרונים עובד העולם כולו גם של עליות מחירים.
במדורים ובתוכניות הכלכליות דיברו על התמודדות של מדינות שונות עם התופעה.
כמעט בכל המדינות דיברו על "קיצוצים בתקציב והעלאת הריבית".
רק בסין דיברו על "פיקוח על המחירים".
וזה לא מספיק לכם? יותר חשוב לכם ההיתר להקים שם "מפלגה שמרנית" "מפלגה ליברלית", "מפלגה בודהיסטית- דמוקרטית" וכמה ארגונים "רבוציו-טרוצקו-אנרכיסטים" וכד’ שיוציאו ים של כרוזים בכותרת
"רצינו דמוקרטיה, אבל לא כזאת – דבר מעמד הפועלים"
???
יובל הלפרין
אני לא רוצה שמפלגה, כל מפלגה הגם שהיא קומוניסטית, תכתיב לי, לכל אדם, את ההחלטות. אני לא רוצה שאתה יובל הלפרין, אדם מוכשר, כותב טוב ובעל ידע רב, תכתיב לי (רק לצורך התגובה ובלי להעליב) את ההחלטות הפוליטיות, ואני בטוח שאתה לא היית רוצה שאני אכתיב לך.
מה אכפת לי איזו מפלגה, או איזו ממשלה זו? מפלגה, או ממשלה הם בסך הכל קומץ אנשים שמחליטים הכל בשביל כולם. זה שגוי מוסרית, זה שליטה, זה מתן כוח וכידוע כוח משחית. בסין לקומץ הזה יש שליטה על 1.25 מיליארד בני אדם. כך שכוח מוחלט משחית באופן מוחלט.
ומה עושה המפלגה הקומוניסטית כאשר יש מי שמתקומם נגד הכוח הזה:
הנה יורים במפגינים ברחובות, או דורסים אותם בטנקים. מכניסים עיתונאים לכלא, או סתם פשוט מעלימים אותם. חוסמים אתרי אינטרנט ומפעילים צנזורה, עשרות אלפי בני אדם עסוקים מדי יום בבילוש אלקטרוני אחר נתוני הגלישה של 200 מיליון סינים המחוברים לאינטרנט מחשש שיתקוממו על אמצעי השליטה.
אני לא רוצה שאמצעי הייצור יהיו בידי ההון, אבל אני גם לא רוצה שאמצעי הייצור יהיו בידי קומץ של אנשי מפלגה, נקודה.
לא, אבל כן חשוב לנו להפסיק עם "ההוצאות להורג המאסיביות", "האסירים הפוליטיים", "פקידי השלטון המושחתים המליונרים", "התאגידים שמנצלים כוח עבודה זול כמו זבל", "משלוחי הנשק לאפריקה", "הריגת המפגינים", "רצח תורתו של מארקס וסילופה המוחלט", "החרבת הסביבה" ועוד ועוד.
תן לי שם של עוד מדינה אחת שהתיימרה להיות סוציאליסטית ועודדה השקעות זרות בצורה שסין עושה זאת. אפילו לנין התחבט ארוכות בזמן הנא"פ עד כמה יש להתיר את רסן ההון הזר, ובסוף החליט להכניס אותו רק באזורי שוליים. בוודאי שברוסיה לא היו מפעלים לנעלי ספורט וסדנאות יזע למיקרו-פרוססורים, זה היה מבטל לחלוטין את כל הרעיון של שלטון הפועלים. וכן, אפילו בישראל יש יותר פיקוח על השקעות מאשר בסין – אלא אם כן אתה מחשיב לשחד את פקידי הממשל הנכונים כפיקוח ציבורי.
אתה צבוע וחסר אחריות מוסרית, פוליטית, חברתית ואינטלקטואלית. אני לא רוצה אותך במהפכה שלי.
הגב נא לטענות של הצועד לקראת סוציאליזם בצורה מסודרת וקוהרנטית.
ראשית, יובל הלפרין צודק. שנית, נעים להיות בסין, יש איזו תחושה משכרת, סחרור מופלא, זה מה שאתה חש כששוחררו כוחות היצור, והאדם חי בהתאם לטיבעו כמייצר. מרקס היצביע על כך כי מהותו של האדם היא "הומו פאבר" האדם היצרן, אלא שבקפיטליזם האדם נעשה מנוכר לדבר האינטימי והעמוק ביותר שלו, שנעשה בבחינת סחורה, כפוף ליחסים מושאיים. זאת ועוד, ככל שהאדם מייצר יותר, כך הוא מתרושש יותר, זהו פרדוקס קפיטליסטי. מכאן ההרגל האינסטינקטיבי של מגיבים כאן לכתוב על "יצירת פערים עקב ייצור", אף שהנתונים מצביעים על מגמה לעליית רמת חיים כללית, ומגמה של פיקוח מרכזי קומוניסטי לצמצומם ולמזעור עיוותים. מגמה זאת אינה קיימת במדינה קפיטליסטית, שם אתה נתון לחלוטין לשרירות כוחות השוק המתועלים על ידי ספקולנטים וקוצרי רווחים מהירים באין מווסת אחראי.
אבל מאפיין מרכזי של סין, מאפיין קיומי היא — הנעימות. ארץ שיש בה סולידריות חברתית. בישראל, ארץ שאנו מתנסים בחיים בה, אין נעימות כזאת, בחלל הציבורי, ברחוב, בכל מקום, אנשים משולחים איש ברעהו, קיימת עוינות צפה free floating hostility קיימת אווירה רעה, נעדרת כל תחושה של אתיקה ואחריות. הייצור מוחלף ב"שרדנות" חייתית על חשבון הזולת ותוך אופקי סלקנות כלפיו, ולא בכדי מוקדשת לכך כתבה באתר זה. האוירה הקיומית בישראל היא מעין נטרנות רעה של אדם ביחס לזולתו, כשמדי פעם, ניתן לפרוץ זאת, להגיע לזולת, ואז זה בבחינת חסד מיוחד, מה שמתארים כ"גרעיני אנושיות" ולא הנורמה.
לא אחת, כחוקר בפסיכולוגיה תעשייתית, ניתקלתי במעסיקים ומנהלים המספרים בדיחות אכזריות, רעות, משפילות ומלאות לצון זדוני על עובדיהם ה"נעבעכים". דברים אלה נעדרים בסין – הייצור והעצמתו יוצרים דגשי יצור, ולא דגשי חטפנות, לא דגשים של נברנות, נברנות המחפשת להטיל דופי באחר, על מנת להדירו מחלוקת המשאבים ולהגדיל זכאותך וחלקך שלך באותו אופן "השרדותי".
ישראל חברה נטולת חסד, בארצות קפיטליסטיות אחרות, וותיקות, תמצא מדי פעם שביבי חסד, אך בסין החסד הוא כל הזמן, והמושג מיותר, שכן זה האוויר שנושמים, סין, מקום שנעים להמצא בו, נעים להמצא בקרב המון, זה המון נעים, תרבותי, ולא המון היסטרי, משתולל, הנע בהתאם לקריאות מאנייק וגידופים ודחיפות הדדיות.
ולאלה המשבחים כאן את בן דרור ימיני, האיש שוכח משום מה להזכיר שהתוצר לנפש בישראל הפנטסטית לדבריו, נמוך בהרבה מכל מדינה מערבית כיום, ומגיע לזה של סלובקייה, ארץ נחשלת למדי. יוון עברה את ישראל כבר לפני שנתיים. והפערים גדולים יותר מכל מדינה אחרת, ואלימות בני נוער היא מהגבוהות בעולם
והחשוב מכל – יצא בימים אלה גיליון מדהים, מדהים של National geographic (בעברית, ומבוסס על הגיליון האמריקני) המוקדש לסין, קניתי שלשום, וקראתי מרותק, פשוט נפלא. עולם חדש אמיץ, כביטויו של אלדוס הקסלי. נותן פשוט רצון לחיות.
אז סין היא קומוניסטית כי…עזבו, סין היא קומוניסטית וזהו. לא צריך טיעונים. סין היא קומוניסטית כי סין היא קומוניסטית. כי יש לה כוכבים בדגל. כמו שלארה"ב יש כוכבים בדגל. או משהו. מבינים? זה מאוד פשוט. מדינה עם אנשים מלוכסני עיניים שמפרה זכויות אדם – רפובליקה קומוניסטית חופשית ומתקדמת. מדינה עם יהודים נימולים שמפרה זכויות אדם – תועבה אימפריאליסטית בורגנית.
מה לא ברור??
שאלה לשמואל אמיר:
במידה ועובדים במפעל בסין אינם מרוצים מהשכר ו\או התנאים שהם מקבלים ,האם הם יכולים לשבות
(כמו למשל במדינות קפיטליסטיות כדגמת ישראל וארה"ב)?
תגובתך האחרונה לוקה בסובייקטיביות קשה:
"נעים להיות בסין, יש איזו תחושה משכרת, סחרור מופלא"…?
האמנם?
דווקא היום בבוקר יצאתי את ביתי אשר בגבעתיים, ותוך הליכה ברחוב אחז בי סחרור מופלא, ממש כך, בגבעתיים!
התחושה המשכרת אחזה בי כאשר התיישבתי בבית הקפה השכונתי, שם הוכן והוגש לי קפה טעים שנעשה בכשרון רב ע"י בעל המקום החי "בהתאם לטיבעו כמייצר".
אתה מבין? הכל קרה כאן בישראל! הנה לך!
זאת ועוד – בדבריך יש הנחה סמויה והזויה שסין אינה קפיטליסטית- אתה טועה ומטעה!
סין של היום היא היא קפיטליסטית לכל דבר ועניין.
נדמה שיש לך לגבי סין איזו תדמית רומנטית תלושה לחלוטין מהמציאות – שם הכל טוב, כאן הכל רע.
אין פלא שהגליון של המדהים של National geographic על סין נתן לך רצון לחיות, שהרי אתה חי כאן בישראל ולא שם בסין…
אני לא יודע אם היית בסין, אך אני ביקרתי שם. הם צועקים, יורקים ברחוב ומנסים לדפוק את התיירים עד העצם. "הגידופים ודחיפות הדדיות" בישראל הן "כסף קטן" לעומת מה שקורה שם. האמן לי, זה ממש לא גן העדן שאתה מצייר. יש שם מלחמת הישרדות קשה של מליוני מהגרים לערים הגדולות, ממש כמו במדינות עולם שלישי.
אבל אותך זה לא מעניין, כמי שיושב כאן ומצייר תמונה הזויה ומופרכת של גן עדן מרוחק ("בסין החסד הוא כל הזמן").
תנחש.
(רמז – לא כן)
אתה מוכיח את מה שידוע מזמן:
שמפלגות סוציאליסטיות וקומוניסטיות צריכות להיות חזקות, כי הן מחוקקות חוקים חברתיים טובים ונאבקות למען רוב העם, אבל אסור להן לעולם להגיע לשלטון. כי ברגע שהן מגיעות לשלטון, הן מייצרות דיכוי שלא נולד כמוהו במשטר קפיטליסטי.
בתור "קיצור" זה אולי נכון, אבל כיוון שזה קיצור הוא אינו אומר דבר.
אני לא אהיה במהפכה שלך, כי לא תהיה לך בכלל מהפכה. מהפכה היא מלחמה. במלחמה לא תמיד יורים (יש גם מלחמות קרות), אבל תמיד נותנים ומקבלים פקודות.
ויכוח ראוי להתנהל עד קבלת החלטה, וההחלטה צריכה לחול על כולם, אחרת אין שום ערך לוויכוח שקדם לה.
אם כל אחד נאמן למצפונו האישי ול"אמת" האינטלקטואלית שלו, יש רק אוסף של יחידים. אין מאבק של ממש וודאי שאין מהפכה.
ה"מהפכה" שלך היא ניסיון מהפכה כושל. אני לא רוצה להיות ב"מהפכה" שלך. רוזה לוכסמבורג, אנטוניו גראמשי וסלבדור איינדה היו ב"מהפכה" שלך, אבל טוב הכלב החי מהאריה המת.
נכון, במדינה קפיטליסטית צריך להיאבק על הזכות הזאת, כי זהו אחד האמצעים למאבק במשטר הקפיטליסטי.
במדינה סוציאליסטית יש איגודים מקצועיים, אבל תפקידם שונה מעט. במדינה סוציאליסטית ממילא רוב רובו של המשק שייך לציבור (גם אם זה בבעלות ממלכתית ולא בבעלות סינדיקאליסטית או קואופרטיבית), וכפי שאמרתי, גם סקטור פרטי גדול אינו אלא כלי שרת למשק הציבורי ולעליית רמת החיים של כל האוכלוסייה.
לאחר מה שקרה עם סולידריות של לך ולנסה (הם קמו כוועד עובדים במספנות לנין בגדנסק, וכשעלו לשלון סגרו את המספנות) ברור שאיגודים מקצועיים במדינה סוציאליסטית שלא בתיאום עם המפלגה נועדו להחזיר את השלטון הקפיטליסטי במלואו.
טרוצקי כבר ידע זאת מימי קרונשטאט.
בכל תקופה ובכל מקום יש משימות אחרות לסוציאליזם. בסין כיום המשימה העיקרית היא למנוע את הליכתה בדרך של ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה, גם עם המחיר הוא אובדן תמיכה בקרב פעילי שמאל בארצות אחרות.
שאלה אחרת לשמואל / ליובל
נניח שעובדים במפעל בסין רוצים להתאגד ולהקים ועד עובדים – דבר שעוגן בחקיקה ובפסיקה במרבית המדינות הקפיטליסטיות – האם מותר להם לעשות זאת?
שמעתי לאחרונה הרצאה של ההיסטוריון דייויד הארווי, לאחר שחזר מסין. הארווי תיאר איך ביקר באתר בניה עצום, בו עובדים כמה עשרות אלפי פועלים ששכרם מאפשר להם לקנות קצת יותר מקערת אורז ביום. הפועלים גרו בקארוואנים מלוכלכים וצפופים, שגם בהם לא היה להם יותר מדי פנאי לשהות בגלל ימי עבודה של 10 שעות פלוס. לאחר מכן הוא ביקר את מנהלי העבודה, שהם הפקידים הממשלתיים המופקדים על מילוי הפרויקט, שכל אחד מהם גם מחזיק במניות של החברה המבצעת את פרויקט הבניה. הפקידים האלו, שמספרם היה כמה עשרות, חיים בארמונות של ממש, שכונות מוגפות בסגנון הפרברים האמריקאים, בלי שיבואו במגע יום-יומי מינימלי עם האנשים עליהם הם מפקדים.
הארווי מספר שהוא ניגש לאחד הפקידים הללו, שישב במשרד פאר מקושט בפטיש ומגל וסמלי המפלגה, ושאל אותם כיצד יתכנו פערים חברתיים עצומים כל כך בחברה המתיימרת להיות סוציאליסטית. התשובה שקיבל היתה "העובדים לא תרמו שום דבר ולכן לא מגיע להם כלום". ועל כך ענה לו הארווי "Well, have you heard of a little book called The Capital?".
הסיפור הזה די ממצה לדעתי את העניין.
שאלה היפוטטית ליובל:
ונניח שהממשלה נמצאת בידי המפלגה הקומוניסטית שמיישמת מדיניות סוציאליסטית לטובת כלל הציבור, הכל נפלא, ורוד ומעולה.
אלא מה, 99.9% מהציבור לא רוצה במדיניות זו (וגם נניח לצורך הדיון לא רוצה קפיטליזם) – מה אז על המפלגה הקומוניסטית / הממשלה לעשות?
להתעלם מרצון כל הציבור (למעט אלה שבשלטון)?
ואם עליהם להתעלם, כיצד עליהם לנהוג במידה ו-99.9% מהציבור יחליט לא להישמע לשלטון? מה אז? להשתמש בכוח? בטנקים? במכונות ירייה (לנין הרי כבר הבין זאת בקרונשטאט)?
בבקשה גרסה זאת]
היכולת המילולית ליצור בתנופה אחת דימוי מסליד, היא מעניינת ומסקרנת, למשל בנושא סין והודעות המסלידות עלינו את סין כאן. האם היכולת לשקר באופן קצת סוחף ומשכנע, בכמה מילים היא יכולת גאונית, או יכולת שיש לרבים מספור, כולל סוכני מכירות זריזי לשון? להלן לשם דוגמא, תשובתי לכותב פשקוויל על סין באורח מסליד דומה.
מעניין שאם קוראים את הודעתו של פשקוויל בתנופה אחת, דבריו כאילו "משכנעים", יוצרים רושם מדכא בנושא סין. זהו האפקט של המילה הנהגית, אפילו כייס הניתפס על חם, וטוען דברים ברהיטות, כאשר אינו הופך למבוהל ולחוץ (מילות פניקה אינן משכנעות, ומגבירות את רצון הפגיעה בזולת), מצליח לרגע לשכנענו, למילים יש לעיתים אפקט מאגי, כמו לתאטרון, זאת כוחה של רטוריקה, וכבר אריסטו איפיין זאת באופן מצויין.
אבל ברגעים שלאחר הקריאה אנו אומרים, רגע, רגע, האיש אמנם יצר טעם רע בפינו, עורר סלידה, אבל הוא פשוט משקר. לאט לאט מחשבתנו הביקורתית, חושפת את השקרנות הבוטה, שהרטוריקה הסוחפת היסתירה את ההבל השקרני שלה:
1) עיור, מאבק לשרדנות קשה. כאן הכותב בכישרון של קופירייטר לקח את המושג "שרדנות" שהשתמשתי בו, והפכו לחרב פיפיות, אבל זאת באמצעות שקרנות המצוצה מן השרוול. שכן היזכרות קצרה בידע המוכר לנו, מראה שבערי סין יש ביקוש עצום לעבודה מחד. מאידך, יש השקעות ענק וביקוש גדול ליזמים וגם לאנשי מיקצוע בתחומים טכנולוגיים. מציאות של ביקוש יתר לעבודה מנוגדת לשרדנות, שכן שרדנות אכזרית קיימת בתנאי מחסור קשה, ביצה מתייבשת (ליצורים החיים בביצה) וכד’, זה שקר תועמלני ראשון.
קוראים, חלק ממחשבה ביקורתית זאת היכולת לזהות תוך latency קצר, זמן תגובה קצר ככל האפשר, מתי עובדים עליכם. כלי ראשוני במעלה של העבודה בעיניים היא היכולת הרטורית
2) שקר 2: יחס רע לתיירים, ממש שודדים אותם לאור היום. שוב שקר המצטרף לתנופת השקר הקודם על ה"שרדנות הקשה" וכך אופיו כשקר מעומעם. היזכרות קצרה מראה שסין היא ההפך מכך, תרבות וגישה תרבותית, יחס נהדר ובעקר תבוני, נבון, סובלני לזולת. אתה נהנה כצרכן. המשקר אינו אלא משליך מהגישה הצרכנית הנפוצה תכופות בישראל. לפני 3 שנים כתב ה-lonely planet על ישראל הקדמה קטלנית: "מדינה בה רואים בך ארנק מהלך, ומנסים בכל דרך לחלוב את כספך, באופן גס, מלחיץ, מעורר גועל" ישראל היפעילה אירגונים יהודים בארה"ב, ואלה היפעילו מכבש על המדריך התיירותי הפופולרי, ששינה את ההקדמה למשהו בנוסח: "ארץ של ישן וחדש, מקומות קדושים, תווכך בעצמך בטיב הדברים"..
3) יורקים ברחוב… שוב ניסיון קופירייט לעורר תנופת גועל וסלידה בקורא…
בכמה מילים הכותב שרטט תמונה מגעילה, מסלידה, אלא שזהו כשרון הכותב בעל אוריינטציית הקופירייטר, כשרון לא יחודי שיש למליונים רבים מספור, כולל לכל סוכן מכירות זריז לשון, הנעוץ ביכולת המילולית של המין האנושי.
מכאל שרון מתפעם מהסולידריות החברתית של המעבידים ובעובדים.
אחי חזר שלשום מסין שם בקר במסגרת היותו אחראי על רכש במפעל למטאטאים. כידוע מברשת המטאטא מקורה בשיערו של חזיר.
הוא בקר במספר חוות בהם גוזזים פועלים את שיער החזיר, פולים תולעים וטפילים אחרים, משרים את התוצרת בחומרי ניקוי וזאת בשכר של…10 דולר לחודש.
ולמתלהבים האחרים מסין, שכחתם את התערבות האח הגדול בחיי המשפחה…ילד אחד למשפחה
אודה לכם אם תתקנו ל"גם אם" בשורה הלפני אחרונה. תודה.
אני עוד מחכה לתשובה של חסידי סין לצועד. האם אין להם מה לומר? אבוי.
איך עושים מילים ב-bold?
צריך לעשות כל מה שהמפלגה אומרת, אחרת המהפכה תכשל. גם אני לא רוצה אותו במהפכה שלי.
מיכאל היקר
אני תוהה אם ביקרת בפועל בסין ואם כן מתי, לכמה זמן והיכן בדיוק בארץ העצומה הזו?
אני עצמי מעולם לא הגעתי לשם במסעותי במזרח אבל הרשמים שקיבלתי מאנשים שהיו שם (כולל דוקטורנטית לסוציולוגיה ששהתה שם שנה שלמה ודוברת את השפה) הם מאוד שונים ממה שאתה מתאר, כולל מבחינת היחס לזולת בכלל ולתיירים בפרט.
מעבר לכך, יש לציין שהתעשייה העניפה בסין (זו שאיננה שלוחות של קונצרנים בינלאומיים המנצלים את שכבמערב ר העבודה הנמוך והעדר האיגודים המקצועיים) מתבססת במידה רבה על העתקת מוצרים מערביים (תוך גזילת זכויות יוצרים) ומכירתם מחדש למדינות המערב במחירים נמוכים (שהרי עלויות העבודה נמוכות ועלויות הפיתוח אינן קיימות). בארה"ב, למשל, עסקים קטנים ותעשיות מקומיות פושטים את הרגל עקב התפשטותן של רשתות ענק (למשל, walmart או target) שמוכרות בזול סחורה חקיינית תוצרת סין.
יש לציין כי סין לא מצטיינת יתר על המידה בפיתוח מקורי ומדע. יש הרבה מאוד מדענים סיניים מעולים כמובן, אבל רובם יושבים בארה"ב. מבחינה זו, מעניינת כמובן ההשוואה בין יפן המובילה וסין. שתיהן מדינות עם מוסר עבודה גבוה ויצרנות מרשימה אך עם מנגנון שלטוני שונה מאוד.
ניתן לעשות ניסוי מחשבתי קצר בנוגע לדבריך בתגובה האחרונה ולקבל תוצאה מפתיעה:
אם נכתוב "מיכאל שרון" בכל מקום בו כתבת "פשקויל", ו"ישראל" במקום "סין", נגלה שדווקא אתה הוא זה המנסה בצורה עקבית ליצור דימוי מסליד ורושם מדכא לגבי ישראל, וזאת ע"י "רטוריקה הסוחפת המסתירה את ההבל השקרני".
לכן הפוסל – במומו פוסל.
אמרת למשל שניתקלת בישראל במעסיקים ומנהלים "המספרים בדיחות אכזריות, רעות, משפילות ומלאות לצון זדוני על עובדיהם ה"נעבעכים".
האם אין כאן נסיון לעורר סלידה וגועל בקורא? מנין לך שבסין או בפולין למשל זה לא כך?
הרי ברור שבישראל ה"תופעה" אינה חורגת מהמקובל בכל קבוצת אנשים בכל מקום בעולם.
עבדתי בחו"ל ואני מכיר היטב סביבות עבודה אחרות ואין שום הבדל – אנשים הם אנשים.
אז מעניין מדוע בחרת לציין זאת, ועוד בצורה דמגוגית כזו…
מנין לך שבסין זה לא כך?
האם אפשר בכלל להתייחס ברצינות לאמירות שכאלו?
עכשיו לגבי שלושת הנושאים שהעלית:
1. מצב המהגרים לערים הגדולות:
ראה דבר מעניין: כדי ליצור רושם "הי-טק"-מעונב למצבו של הפועל הסיני הפשוט, כתבת "יש השקעות ענק וביקוש גדול ליזמים וגם לאנשי מיקצוע בתחומים טכנולוגיים".
כאילו שוק העבודה הסיני הוא העתק של עמק הסיליקון או אולי (רחמנא לצלן) שוק ההי-טק בישראל בו העובדים מקבלים משכורות טובות, יושבים במשרדים ממוזגים ונוסעים ברכבי ליסינג.
איך אמרת? "זהו האפקט של המילה הנהגית"…
תרשה לי להפנות אותך לתגובה בכותרת "סולידריות חברתית" למכאל שרון" המדברת בעד עצמה, שם מדובר על פועלים שאינם ממש "אנשי מיקצוע בתחומים טכנולוגים" אלא אנשים אומללים הנלחמים על קיומם.
2. יחס רע לתיירים:
ובכן, הייתי בסין ונכוויתי משלל נהגי מוניות רמאים, רוכלים שניסו למכור לי את מרכולתם במחיר הגדול פי מאה (ואני לא מגזים כאן) מהמחיר האמיתי, ועוד כהנה וכהנה אנשים "יצרנים".
איני יודע מדוע הזכרת את דברי ה- lonely planet על ישראל. כנראה מלשון "הרוצה לשקר – ירחיק עדותו". אני מדבר על סין ואתה עונה על ישראל, מדוע? ואם כבר עושים השוואה – בכל מדדי איכות החיים והשחיתות בארצות העולם מפגרת סין בהרבה אחרי ישראל, Fact!
3. יורקים ברחוב:
אכן כן, הסינים יורקים ברחוב.
מה אפשר לומר? זו אמת לאמיתה וגם לא ממש מחזה מלבב.
אתה מתעקש לקרוא לזה "לעורר תנופת גועל וסלידה בקורא" אך בעיני זה מעורר סלידה אצל התייר דווקא, לך תתווכח עם זה, לא קופירייט ולא בטיח.
לשמואל.
לפי דעתי לפלשתינאים "אין צורך" במדינה עצמאית מכיון שבמדינה כזאת הם יהיו נתונים לדיכוי ורודנות כמו בכל שאר מדינות ערב, ולכן אני תומך בהמשך הכיבוש.
דרך אגב "נתן" הוא שמי האמיתי ונתן הוניג הוא שמי המלא.
מכניסים בין תגיות <> <>, בימין כותבים b ובשמאלי (השני) כותבים /b
בקיצור:
זכות השביתה שהיא זכות בסיסית של האדם העובד ,אסורה בגן העדן הסוציאליסטי הקרוי סין.
וכל המוסיף גורע ואידך זיל גמור.