הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 במאי, 2008 12 תגובות

אולי מוטב לנו לא ללכת בדרך הקלה ולהתקלס שוב בחבר הכנסת אפרים סנה. כבר עשיתי זאת פעמים אחדות בטור הזה, ותמיד חשתי כמו נער שנטפל לתלמיד הכי חלש בכיתתו. ח"כ סנה הוא איש רציני עד גבול מסוים, ולכן קשה לראות אותו הולך בדרכו של אסף יגורי ז"ל. התבוננתי בו ארוכות השבוע בטלוויזיה, הפנמתי את המראות וגם נזכרתי בכל קודמיו. מי שזוכר את רגעי השפל של הפוליטיקה הישראלית יודע שתנועות הידיים התקיפות, הבעת הפנים הסמכותית והמליצות המיושנות לא ייקחו את סנה לשום מקום. אפילו לא נעלבתי ממופע האימים שלו, אלא הסתפקתי ברגש נעלה יותר של רחמים כמעט כנים.

השבוע החליט סנה, אחד הפוליטיקאים האפורים ביותר בתולדות הכנסת, להקים בכוחות עצמו ובלי שותפים מפלגה חדשה בשם היומרני "ישראל חזקה". המסר הסנסציוני שלו הוא "דבקות באידיאולוגיה של הזרם המרכזי במפלגת העבודה". כלומר, סנה הקים עוד מפלגה שבאה לייצג את המרכז הלאומני שסובל בעיקר מעודף ייצוג. אין לו מימון כלשהו ("רק אוברדראפט בבנק", כלשונו), אין לו אף רעיון חדש, אין לו אישיות סוחפת וחוסר המודעות שלו למצבו נוגע אמנם ללב, אבל גם מצחיק עד לדמעות. לסנה יש עבר, שורשים ו"זכויות", כפי שנהגו לומר אנשי דור המייסדים. אביו משה סנה היה איש מתעתע, אבל גם צבעוני ומרתק, מנהיג ציוני ותיק שבחר דווקא בסטאליניזם בגירסתו המבעיתה ביותר, וסופו שחזר בתשובה והפך לתועמלן של משרד החוץ הישראלי. אפרים עצמו היה לוחם, רופא, חניך ברית הנוער הקומוניסטי שהפך לנץ טורף, ראש וראשון למחרחרי המלחמה נגד איראן, שטרם פרצה אבל אולי תפרוץ ובכך תאפשר לו להפוך למבשר האסון הגדול ביותר שנפל אי פעם על ישראל. בתחילת השבוע הוא זכה לקצת עדנה: סנה ערך מסיבת עיתונאים, הגיח מאלמוניותו המוצדקת לכמה הופעות משעממות להחריד בטלוויזיה מול מראיינים שהתקשו מאוד להסתיר את חיוכם נוכח המפגן הפתטי של בדידותו המשמימה, שעומדת בניגוד משווע כזה לשם "ישראל חזקה" שאיווה למפלגתו.


מי שגדל בתוככי ההוויה של הפוליטיקה הישראלית מכיר היטב את התסמונת שהייתי קורא לה "סובייקטיביות משלה", כלומר, יוצרת אשליות גדולה. ביום בהיר אחד מתעוררת גאוותו הפגועה של איש פעיל בפוליטיקה, או לחילופין של אדם תמים מבחינה פוליטית שבא לזירה הקשוחה הזאת מהצבא או מהתקשורת. האיש מגיע לפתע למסקנה שהוא עולה בהרבה על שליטי המדינה, ושיש לו איכויות תרומיות שנעדרות לגמרי מהרזומה האישי של שרי הממשלה. חבריו אשמים, לעתים באורח ישיר, בשיטיון שתוקף אותו. הם מציפים אותו במחמאות, סונטים בבוז מוחלט בכל ממעיטי דמותו, מזינים את הטינה ואת הקנאה שהוא חש כלפי אלה שלא העריכו אותו די הצורך ולא שיתפו אותו בקבלת ההחלטות המכריעות בתולדות המדינה. גם הישרים והקשוחים שבינינו מתקשים לעמוד בפני החנופה, בעיקר כשיש בה סממן של כנות והיא נובעת מאהבה אמיתית כלפי המועמד החדש. בשלב הבא הפוליטיקאי ואנשיו נהנים מתוצאות לא רעות בסקרים, שנובעות מעצם החידוש שבהופעתם המחודשת בזירה הפוליטית ובטענתם להגיע לצמרת הגבוהה. אחר כך הכוכב החדש שובר את הראש בבחירות הכלליות, לא עובר את אחוז החסימה או במקרה הטוב מגיע לתפקיד של יו"ר סיעה בת שלושה ח"כים המסוכסכים מרה זה עם זה. בשלב האחרון האיש מתלבט בין פרישה מכובדת מהחיים הפוליטיים לבין תפקיד של סגן שר במשרד זוטר, בקואליציה שאין לו שום אמון בדרכה. זה קרה אפילו לכוכבי שביט גדולים שהיה להם קסם אישי אדיר, וזה יקרה גם לסנה. אולי יגיע לשוקת שבורה ויצטרף שוב למפלגת העבודה או ל"קדימה", אבל ימשיך להאמין שישראל החמיצה אותו, ושכולנו נשלם את המחיר על המחדל הזה.


מנהיג "ישראל חזקה" הוא כאמור איש הזרם המרכזי, וקשה להאמין שהוא מוכן לוויתורים מרחיקי לכת לסורים תמורת שלום. הוא כבר בן 64, ועד כה חבר לכל מכשילי תהליך השלום לדורותיהם. אבל היום הוא הפך לפתע לחסיד גדול של האופציה הפלסטינית, כלומר של שיחות ממושכות ומנומסות עם נציגים פלסטינים השבויים בידי הסי.איי.איי, שאין בכוחם לגרור את בני עמם להסדר כפוי למחצה עם ישראל. את כל הנסים והנפלאות האלו מחוללים כבר ממילא אהוד אולמרט והקואליציה שלו, והממשלה איננה זקוקה לסנה כדי לנקוט בטקטיקות ההשהיה המקובלות עליה מזה שנות דור. עם סנה או בלעדיו, היא לא תוציא את ימיה, הבחירות הכלליות בשער וגימיק ההסדר עם הסורים תמורת רמת הגולן מוציא שם רע לרעיון השלום.


לכן גם בסוגיה הזאת מעורבותו של סנה היא מיותרת לחלוטין. כל אדם הגון שלא מכר את נשמתו לממסד הנוכחי מתנגד לפשרות כלשהן עם אולמרט בנושא השחיתות באמתלה שהוא נושא את בשורת השלום, שעליה חלמנו ואותה הפצנו בארבעים ואחת השנים האחרונות. הסיבה הראשונה היא עקרונית: התמוטטות המשטרים באפריקה השחורה והאסון החברתי שפוקד את עמי מזרח אירופה הוכיח גם לספקנים (כמוני) שהשחיתות היא נושא מבני חשוב מאין כמוהו, ושיש להילחם בה בכל מחיר. אבל הסיבה הפרקטית היא לא פחות חשובה: אולמרט לא יכול לקדם שום נושא מדיני, אלא רק לעכב אותו ולהוציא את דיבתו רעה. רוב שרי "קדימה" מתנגדים להחזרת הגולן ואין לו רוב בסיעתו ומובן שלא במליאת הכנסת. מעטפות הדולרים שלו משמשות את אויבי השלום, שמסבירים לכל מי שמוכן להטות אוזן שקיים קשר ישיר ביניהן לבין נכונותו ל"וותר" על רמת הגולן.


ארי שביט מ"הארץ" מנסה כבר שנים לכרסם בכל תהליך הכרוך בוויתורים אמיתיים וסולל את דרכו של ביבי נתניהו לשלטון, אבל כל זה איננו מפחית מערך טענותיו נגד ראש הממשלה. הימין הקיצוני מסית נגד אולמרט, ייתכן שכמה מתומכיו לשעבר של ראש הממשלה בארצות-הברית נוטרים לו איבה כיוון ששינה את עורו והפך לחצי יונה אחרי שנים רבות של נציות מדינית. אבל הוא לא יכול להחזיר את רמת הגולן וליישב מחדש את תושביה, והוא גם לא ראוי לכך.


תמיד האמנו שרמת הגולן היא שטח כבוש, וששום חקיקה בכנסת לא תוכל לטהר את השרץ. גם לא התפעלנו במיוחד מ"החלוציות" של תושבי הרמה. המתנחלים הוכיחו שהם אטומים לגמרי לשוד הקרקעות הכרוך ביישובם ברמה, לגירוש מאות אלפי אזרחים סורים, ולכך שהם משגשגים על חשבון אסונם של אחרים. השלום עם סוריה הוא הכרחי ואפשרי, ורק עוכרי השלום כמו השר אלי ישי מש"ס מנסים לחבל בו בטענה שסוריה היא חברה בכירה ב"ציר הרשע". המונח הזה הוא יצירה אמריקאית שבאה להמחיש ולשווק את הפיקציה, שכל מי שמתנגד לדומיננטיות המוחלטת של ארצות-הברית בזירה העולמית הוא פושע ורשע. האם הפלישות הנפשעות לעיראק בתואנות שווא אינן מכשירות את ושינגטון עצמה להיות הבירה העולמית של "ציר הרשע"?


אבל זה אינו סופו של הניתוח. אם באמת קיים "ציר רשע" שסוריה ואיראן חברות בו, הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו שעצם חתימת הסכם שלום עם ישראל, ואפילו חתירה אליו, סותרים את החברות ביישות המופשטת הזאת. האם תפקידה של ישראל הוא לשמור על הרמה גם במחיר של דחיקת סוריה למעמד של שותף עם האיראנים, או שמא כדאי לה לפרק את הברית הזאת תמורת שטח כבוש, שההתנחלות בו היא בלתי-חוקית לפי עקרונות המשפט הבינלאומי ואמנת ג’נבה הרביעית שעליה חתמה מדינת ישראל?


מי יבצע את הנסיגה מהגולן? אולמרט לא יכול ואולי גם לא רוצה, אין מנהיג אחר באופק אבל המסקנות מכל הכתוב כאן הן ברורות: שום דבר לא יקרה עד שייבחר נשיא חדש בארצות-הברית, מדינאי שיבין שהאינטרס האמיתי שלו הוא שמירת שלום העולם, התפייסות עם המוסלמים והסדר ישראלי-סורי. פרישת סנה מהעבודה לא תוסיף ולא תגרע דבר מכל אלה, ומשמשת רק כהסחת דעת קלה, אולי אפילו כאתנחתא קומית.


*פורסם ב"כל העיר"

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. עידו לם הגיב:

    לחיים ברעם אני שם לב שאתה מבקר המון פוליטיקאים אבל אני לא מבין בדיוק מי כן ראוי בעיניך אני יודע למשל שכתבת שאתה מעריץ את איינדה אבל אני יודע בוודאות מקרובי משפחה שלי שחיו בצ’ילה שהוא היה ראש ממשלה מחורבן שדפק את הכלכלה. מכאן אפשר להסיק שכול התיאוריות המרקסיסטיות הן כישלון אחד גדול ( גם השמאל הכביכול נאור שבסקנדינביה) ואפילו פיטר שטיין שר בממשלת שבדיה כתב שהשיגשוג של שבדיה נובע מכמה שיותר קפיטליזם לכן אני חולק כל כול הגדרה שלך של פוליטקאי טוב ויותר מכך אני חולק על ההנחות הילדותיות שלך ושל המשאל הרדיקלי על מנצל מנוצל כי זה פשוט לא נכון והמשטרים הרקובים ששולטים בעולם השלישי הם הגורמים לריקבון

  2. אחת משם הגיב:

    ברכות על שינוי העמדה בקשר לשחיתות, טוב מאוחר מאף פעם לא. מצער קצת שההבנה המאוחרת הזו באה מתוך הגות מופשטת (היסק מתוך המתרחש באפריקה) ולא מתוך לב פתוח לסבל הניכר לכל, של קורבנות השחיתות. לפעמים עודף תיאורטיקניות בולמת את השכל הישר והלב הפתוח.

    השמאל התעלם מהשחיתות תחת הססמא ש"מי שכותב על שחיתות הוא ניאו ליברל" המבקש לקעקע את הניתוח השיטתי של יחסי הכוחות הכלכליים בחברה. אלא שהשחתה מכוונת, בעלת מקור קולוניאליסטי יש לה מאפיינים ייחודיים, בבחירת קורבנותיה. בניגוד למשל לשחיתות האיטלקית שגם היא מפורסמת. ההשחתה שנערכה בישראל היתה בעלת מגמות הרסניות ופוליטיות בבחירת הנפגעים ממנה, כפי שנעשה באפריקה כדי להרוס תשתיות צמיחה חיובית ולהמירן בהנהגה שמכורה להרס הבחרה ממנה יצאו- תמורת מזומנים מהגורמים האינטרנסטים (הדוגמא הקלסית – קידום מנהיגות המאפשרת יצוא ניסויים רפואיים לא אתיים באפריקה, עבור תאגידי תרופות ענקים, כמתאר ב"גנן המסור". הבעיה קיימת אצלנו בגדול).
    זו שחיתות אלימה מאד, המשליטה גם ערכים קלוקלים שיניעו את מכונת ההרס העצמי של אותה מדינה-חברה. לדעתי (הקטנה מאד) חלק מן הערכים הללו מתבטאים גם בשחיקה במעמד האשה, בחיפצון והשחתה בתחום הזנות, סחר בבני אדם, וכולי.

    נקווה לטוב ונקווה שמעבר לקבלה רעיונית שיש להלחם בשחיתות מטעמים "נכונים" פוליטית, תפתח את הלב והראש שלך גם לסבל הממשי מאד שנגרם לבני אדם בשר ודם, לא מאפריקה, אלא בישראל, וגם תידרש לשאלה עד כמה כבר התרחבו המעגלים של ההשחתה הזו גם לתוך החוגים שנקראים "שמאל" בצדק או שלא בצדק.

  3. לעידו הגיב:

    בשתיים וחצי שנים איינדה כבר הספיק "לדפוק את הכלכלה"? אולי זה קשור לשביתות המעסיקים הגדולות שהיו בצ’ילה בזמנו, שאורגנו ותוזמרו על ידי הגנרלים והסי.איי.איי?

    בקשר לשוודיה, קודם כל אתה משקר. פיטר שטיין אינו שר בממשלת שוודיה, אלא כלכלן שוודי ימני-קיצוני המקורב ל"מכון קאטו" האמריקאי. בלי קשר, מפלגת הימין השוודית שאמנם יודעת להפגין יפה יפה את שאט הנפש שלהם ממדינת הרווחה, אבל בשום פנים ואופן לא מרימים את ידם להורגה, כי הם יודעים שאז יתרסקו אלקטורלית. בשוודיה יש קונצנזוס מקיר לקיר בשאלה החברתית, בערך כמו שאצלנו בקשר לשאלת הרוב היהודי. אפילו מפלגת הימין הקיצוני השוודי מבטיחה לחזק את מדינת הרווחה.

    בעולם השלישי קמו דווקא מנהיגים אמיצים ומבארי-שחיתות כמו סוקרנו, מוסאדק ועוד, שרובם הודחו ו\או נרצחו על ידי כוחות זרים, ואלו ששרדו סבלו סנקציות כלכליות כבדות שבאמת מוטטו את כלכלותיהם לבסוף.

    אבל מה אני טורח להסביר לך, אתה בטח ירושלמי. ירושלמי שקרן.

  4. לעידו הגיב:

    ניאו-שמרנים לא אוהבים סימני פיסוק מאיזושהי סיבה?

  5. עידן סתיו הגיב:

    לא לגמרי הבנתי את הכוונה של המאמר. אני מסכים עם כך שהתנהלותו של סנה איננה מסמלת שינוי של ממש. סנה אשר עזב את מפלגת העבודה, עקב מגמת ההתיימנות בה מאז בחירתו של אהוד ברק לראש המפלגה, איננו מסוגל לקיים חלופה הגיונית.
    דבר ראשון, החלטתו של סנה לפרוש מהכנסת, ובכך להוציא עצמו מהמפה הפוליטית עד שתתקיימנה הבחירות הבאות היא החלטה שגויה. דבר שני, כפי שזה נראה עכשיו, לא נראה שיש איזושהי דמות פוליטית או ציבורית שתחבור לסנה במפלגתו החדשה, וגם אם כן המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. דבר שלישי, כמו שחיים כתב, החלטתו של סנה ללכת בכיוון הלאומני ובחירת שם כמו "ישראל חזקה", מלמדת שלא ברור עד כמה המפלגה הזאת תצליח להיות יונית יותר ממפלגת העבודה.
    סנה בדומה לאביו, הולך עם כוונות טובות, אך כיוון לא מציאותי אשר אינו יהיה מסוגל לעבוד.

  6. רמי הגיב:

    ברעם עצמו מאשר שאולמרט "הפך לחצי יונה". ברעם טוען שאולמרט לא יכול להגיע להסכם עם הסורים על החזרת הגולן כנגד הסכם שלום והוא "גם לא ראוי לכך".
    השאלה אינה אם אולמרט ראוי או לא ראוי. אני מוכן לצאת מהנחה שהוא רודף שלמונים ומזומנים כפי שהוצג בתקשורת ועל ידי טלנסקי. אבל השאלה הנכונה היא האם אנחנו ראויים להסכם ישראלי סורי שיסיים את הסכסוך רב השנים, יסיר את מארת המלחמה מעל ישראל (וסוריה) וופתח אופקים של תקווה לאזור כולו. אולי אולמרט יכול ואולי אינו יכול, אבל ודאי שפעולתו רצויה בפתיחת ערוץ מו"מ בינמדינתי שמקדם את העניין ואף משפיע לטובה על דעת הקהל בישראל. אם אולמרט הפך ל"חצי יונה" כלשונו של ברעם, האם יש לבעוט בו החוצה בגלל קופת השרצים האישית שלו? האם ביבי עדיף? או ברק? וכי הם, שלא שינו את עמדותיהם הימניות הנציות והכוחניות עדיפים על אולמרט? והאם הם אכן נקיים מרבב? רק בגלל שהצינור הדולרי שלהם היה והינו דוקומנטרי ולא מזומני? אם ברעם היה כופר במטמורפוזה של אולמרט הניצי לחצי יונה ומוכיח שהיא פיקטיבית ומראית עין (כפי שטוען קמינר במאמרו כאן), היו הגיון ועקביות בטיעונו, אבל כנראה שאולמרט באמת עבר חוויה של "ירד לו האסימון" ודווקא ציניקן כמוהו (וכמו אביו הרוחני שרון בשעתו) מוכן ואף יכול לוותר על הגולן למען אינטרס גדול וחשוב ממנו. וכי לא שנינו כי משנזקקים לגנב – מורידים אותו מעץ התלייה. אבל אדגיש, איני גורס שאולמרט גנב או לקחן. זאת יקבעו השופטים, ולא המזוזים שמסתרי מזימותיהם מוטמנים היטב ולא התקשורת המחפשת דם (= רייטינג) ובוודאי לא המאפיה הימנית של יהודי ארה"ב שמשלמת במעטפות על תנאי שימלאו אחרי תביעותיה. והרי ברור שהפרשה לא התפוצצה עכשיו במקרה, אלא זו מלאכתם המיומנת והמתוחכמת של אלופי הפלפול הימני. וכי מי לא ידע מיהו העורך דין וחבר הכנסת אולמרט? אלא מסתבר שהאיש, שכאמור ירד לו האסימון, שם נפשו בכפו והפך, כעדותו של העד היותר נאמן על כל שוחר שלום ושוויון בקרבנו, ל"חצי יונה" וחרף האיומים של תופרי התיקים מהימין בארה"ב וכאן החליט לעשות מעשה.

  7. אלישע הגיב:

    מספר הערות ושאלות לחיים ברעם:

    אינני מבין מדוע מדוע פרישתו של סנה ממפלגת העבודה מוצגת על ידך כנלעגת – לובה אליאב עשה צעד דומה בשנת 1975, קיבץ סביבו אישי ציבור וחוגים הקרובים לו בדעותיו ויסד בסופו של דבר את מחנה של"י, שאם זיכרוני אינו מטעני אתה ההיתה אחד מן המצטרפים הראשונים אליו.
    זכותו המלאה של איש ציבור לפרוש ממפלגתו אם הגיע למסקנה כי זו איבדה את דרכה או מתכחשת לרעיונותיה – כך עשה לובה וכך עושה סנה.

    לגבי רמת הגולן: דווקא המתווך הטורקי אינו יכול לטעון להחזרת שטח "כבוש" לבעליו החוקיים לכאורה שכן חבל אלכסנדרטה מוחזק בידי טורקיה למרות שסוריה טענה במשך שנים רבות כי השטח הזה נלקח ממנה ועל כן על טורקיה להחזירו.
    הטורקים סירבו במשך כל השנים לתביעה הסורית, בדיוק כשם שהישראלים מסרבים לתביעה הסורית על רמת הגולן וראה זה פלא: הסורים ויתרו על תביעתם לחלוטין ואינם דורשים עוד את החזרת חבל אלכסנדרטה.

    יש עניין נוסף שהוא תמוה מאד לאור ההתבטאויות הסוריות האחרונות: אתה טוען במאמרך כי חתירה לשלום עם סוריה סותרת את החברות הסורית ב"ציר הרשע".
    מה לעשות שהסורים לא רוצים להתנתק מציר הרשע – מיד עם היוודע על המשא ומתן הכחישה סוריה כי בכוונתה לנתק את קשריה עם אירן וכי אין היא חושבת כלל על סגירת משרדי החמאס ושאר אירגוני ההתנגדות הנמצאים בתחומה.

  8. עוד גרוש? הגיב:

    הרמהצחזור להיות סורית. זה ברור. רק תסביר לי למה לצורך זה צריך לשלב את ההבל על גרוש מאות אלפי אזרחים סורים. עד לששת הימים היו ברמה כמה אלפי חקלאים סורים שרובם נשארו בכפריהם והם נמצאים בהם עד היום. היו גם כמה עשרות אלפי חילים סורים שנהרג/ברחו/סולקו במהלך המלחמה. חבל לכתוב שטויות שאחר כך יצביעו עליהן ויגידו שהשמאלנים האלה משקרים.

  9. נמרוד ברנע הגיב:

    הערה קצרה:
    1. אומנם סנה הוא איש המרכז הלאומני אך יש לזקוף לזכותו את התמיכה ביוזמת ז’נבה, צעד אמיץ לקראת שלןם צודק בין ישראל לפלשתינאים.

  10. חיים ברעם הגיב:

    לנמרוד ברנע,

    אני לא מתרגש במיוחד ממוערבותו של אפרים סנה בג’נבה. האיש עשה קריירה שלמה מדיכוי וממלחמות, הסית שנים רבות להרפתקה מסוכנת נגד איראן, תמך בכל המלחמות המיותרות והתוקפניות. אז מה אם הוא הסתובב קצת בג’נבה, כאשר לא היה מסוגל לספק סחורה כלשהי?

  11. אלכס קון / ל"עוד גרוש" הגיב:

    מרמת הגולן גורשו כ-120,000 תושבים מ-215 כפרים, וזאת בחודשיים שלאחר המלחמה. את הדרוזים לא גירשו כי חשבו שיהיה אפשר לסגור איתם אותה עיסקה שסגרו עם הדרוזים בפלסטין של 48′, עם זאת עד היום רוב תושבי הרמה אינם מחזיקים באזרחות ישראלית וממשיכים להגדיר עצמם כסורים. זה מגוחך להכחיש את קיומם של עקורי רמת הגולן, שמונים היום עם צאצאיהם כחצי מיליון בני-אדם, ומחכים לאפשרות לשוב לאדמתם הגנובה.

    מפת כפרים הרוסים ברמת הגולן:
    צפון
    — קישור —
    מרכז
    — קישור —
    דרום
    — קישור —

  12. משה גבזה הגיב:

    אסור לפנות את ערימת הזבל המונעת שטפון ומפולת בוץ, שישטפו את הבית !
    (תגובה מרוכזת למאמרים " פוסט אולמרטיזם", " אין רמה" ו"המו"מ בין
    ישראל לסוריה", ולתגובות אחדות! )

    1) אין רמה, אומר חיים ברעם על אפרים סנה, ופותח ברצח אופי שלוח רסן של האיש. אני מכיר את א. סנה, הייתי פעם מבאי בית אבא שלו,ואני רחוק מדיעותיו ומפעלו כרחוק מזרח ממערב, אולם רצח אופי זה, ואני מתייחס לאופיו וכשרונו בלבד, הוא עוול לא יסולח.
    אינני חושב, שבכיתת "המחוננים" של שלטון אולמרט,סנה הוא התלמיד הכי מפגר.
    יצא ברעם לבדוק את רמת הזולת, ונפל במלכודת חוסר רמה משלו.

    2) אין ספק , שהשלטון האולמרטי הוא ערימת זבל, אולם אין לשכוח שלזבל יש גם תכונות חיוביות- הוא מפרה את הקרקע.
    אין לשכוח את המפנה שלו מנץ טורף ליונה—ולוא גם בצבע שחור, את ההתנערות מ"ארץ ישראל השלמה" ואת חלקו בנסיגה מגוש קטיף. אמנם חשבון החובה שלו גדול מזה. הוא עבד נרצע של בוש ומדיניותו, הוא קופץ בראש המחרחרים מלחמה נגד סוריה ואירן. הוא גזען מרושע נגד העם הערבי, אבי התוכנית השטנית של פילוגו והרס היסודות של המדינה הפלסטינית. הוא אחראי לעוני המחפיר של חלק גדול מהעם, הוא גזל את העזרה לשכבות החלשות והעביר את הכסף לכיסיי אבירי ההון ע"י הורדת המסים שלהם. הוא אחראי לטיפוח חברות כח אדם ולהרס המתמשך של העבודה המאורגנת. זה חלק מרשימה ארוכה!!
    אולם יש לשלטון הזה חיוב גדול—הוא יושב על כס השלטון ומונע את עלייתם של השחורים בכוחות הפוליטיים בזירה הפוליטית.- ביבי וגאידמק!!!
    3) בארץ משתוללת מתקפה הולכת וגוברת של ההון הפיננסי. ריכוז ההון הביא לשליטתן הבלעדית של כעשרים משפחות על הכלכלה הישראלית
    כוח אדיר זה מבקש להבטיח את עתידו ע"י כיבוש השלטון המדיני והמרתו
    בשלטון של כוח מדיני יחיד ובלעדי, שיהיה נתון למרותו.
    המהות הכלכלית של ההון הפיננסי, מצמיחה את האידיאולוגיה הניצית שלו, את שלילת הזכויות המדיניות של העם השכן, ותוביל למלחמה רצחנית
    נגדו. מלחמה כזאת, על מאות קורבנותיה, תביא לתסיסה צבורית, שתסכן את שלטון ההון, וזה לא יהסס וישליט בארץ משטר פאשיסטי, שהשינוי היחידי שלו מהדגם הקלאסי יהיה שנאת ערבים במקום שנאת יהודים .

    ההון הפיננסי מנהל את מתקפתו בצורה מאוד מתוחכמת. מצד אחד ביקורת קטלנית נגד השלטון הקיים, ניצול כל כשלון שלו, ובעיקר השחיתות של אנשי המנגנון.כל זה כדי להמאיס את השלטון הקיים על העם.
    מצד שני . הוקמו עשרות ומאות חברות פילנטרופיות, הזורקות עצם לרעבים וקונות את אהדתם. עשרות בתי תמחוי וטיולי הרגעה ואוהלים לחלק מנפגעי הקאסאמים והטילים.
    במצב הפוליטי הקיים, קיום בחירות בזמן הקרוב, זה מרשם בטוח לנצחונם
    של נציגי ובעלי ההון הפיננסי—ביבי וגאידמק!!
    נשאלת השאלה, הרי גם אולמרט במדיניות שלו ביחס לעם הערבי, מוביל להסלמה, לאיניטיפדה,לקורבנות אין ספור משני הצדדים ולמבוי סתום,אז מה ההבדל ?
    לשלטון הקיים אינה נתונה הברירה הפאשיסטית. כשהוא ייכשל במדיניות התוקפנית, הציבור יפנה בכוון מחנה השלום ולא למחנה המלחמה שהכזיבה.
    עלינו לקחת מנה גדולה של כדורים נגד בחילה, ולתמוך בשינוי פרסונלי ולא בבחירות לאלתר.
    4) קראתי את דברי חיים ברעם—" שום דבר לא יקרה עד שייבחר נשיא חדש בארצות-הברית, מדינאי שיבין שהאינטרס האמיתי שלו הוא שמירת השלום בעולם, התפייסות עם המוסלמים והסדר ישראלי-סורי" וחשבתי
    שאני חולם. מי שלא ייבחר, אובמה או נציג אחר של האימפריאליזם האמריקני, המדיניות לא תשתנה, מחוץ לשינויים קוסמטיים !!!

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים