באזור התעשייה ברקן שליד סלפית, בצפון הגדה המערבית, נמצאים מפעלים ישראליים רבים בהם מועסקים מאות עובדים פלסטיניים. בשיחות שקיימנו עם העובדים, מתברר עד כמה אין הם מודעים לסכנה הממשית לפגיעה בבריאותם ועד כמה המציאות אינה מותירה להם אפשרות אחרת. המעסיקים מבחינתם מספקים אמצעי הגנה דלים, שאינם עומדים בדרישות התקן ובכך משלים את העובדים, במידת מה, כאילו די באילו כדי להבטיח את בריאותם ושלומם.
אחד המפעלים הללו מייצר בקבוקי פלסטיק ומוצרי גומי, בתהליך היצור נפלטים גזים ואבק שעשויים להביא לכדי הרס מערכת הנשימה. לעיתים הם עובדים עם חומרים, עלומים- איש אינו מעיז לתהות אודות השפעותיהם. המעסיק, מבחינתו, מחייב את העובדים להשתמש במסכות רק בביקורים של נציגי חברות הביטוח, נציגי התמ"ת או אורחים אחרים הפוקדים את המפעלים – שלומם וביטחונם של עובדיו אינו עומד לנגד עיניו. יתרה מכך מבדיקת הציוד עולה, כי המסכות אינן עומדות בתקן להגנה מפני סוג הגזים הללו.
מפעל נוסף עוסק ביצור רהיטים, תהליך היצור כרוך בעבודה עם משורים חשמליים וציוד כבד. שיעור הנפגעים בקו היצור מציינים העובדים, גבוה מאוד, הסיבה לתאונות נובעת בראש ובראשונה מהעדר ציוד המגן על גפיהם ואצבעותיהם. בנוסף הם אינם עוברים קורסי הדרכה ובטיחות, כך קורה שעובד חדש, לומד את דרכי השימוש השגויות מהעובד הוותיק, לרוב התוצאה היא שחזור של שימוש שגוי. במפעל אחר מיצרים חוטי צמר לשטיחים, בתהליך היצור משתמשים בערבוב החוטים עם חומרים מייצבים וצבעים, תהליך שבמהלכו נפלטים גזים רעילים לאדם ובעיקר תחמוצת העופרת. העובדים שאלו האם די באמצעי ההגנה שסופקו להם? גם כאן קיים פער עצום.
השינוי המהותי להעלאת המודעות לשימוש באמצעי מגן בקרב העובדים, נידרש כדי שהם ידעו מה עשויה להיות ההשפעה הישירה על בריאותם, ויוכלו להציב דרישות בפני המעסיקים. בשלב השני יש להציב למעסיקים שתי דרישות בסיסיות: עריכת בדיקות רפואיות לעובדים לפני תחילת עבודתם ובדיקה תקופתית נוספת פעם בשנה. כמו כן חשיפת מידע אודות החומרים להם נחשפים העובדים וההשפעות האפשרויות על בריאותם. שילוב פעילות במישור ההסברתי והמניעתי יבטיח את שלומם וביטחונם של העובדים ויביא לצמצום שיעור תאונות העבודה.
* ריאד אבו-יוסוף הוא פעיל בעמותה להגנה על זכויות העובדים "קו לעובד"
לדעתי על מערכת הגדה השמאלית להרחיב את סיקור מצבם של העובדים, פלסטינים, ישראלים ובכל העולם. כך היא תמלא את יעודה.
האם יש אינפורמציה לגבי השכר אותו מקבלים פועלים פלסטינים?
האם המפעלים באזור התעשייה ברקן כפופים לחוקי העסקה ושכר מינימום?
הייתי רוצה לראות מאמר על התנאים הסוציאלים בעבודת פלסטינים בהתנחלויות.
כדאי לעדכן את הרשימה של כל המפעלים והעסקים בהתנחלויות ("גוש שלום" ערכה רשימה כזאת לפני עשר שנים בערך), ולחדש את קמפיין ההחרמה בארץ ובעולם.
ליובל לא כדאי לפרסם אחרי הפרסום הקודם התברר לי בשיחה אקראית שהמכירות של המפעלים בשטחים עלו בעקבות הפרסום.הסולדריות של מחנה הימין גדולה והם הקפידולקנות את המוצרים מההתנחלויות.
יש לך הוכחות לכך?
אני שואל ברצינות. הדבר מעניין.
יובהר שבביטוי "מחוץ לגדר" התכוונתי מחוץ לגדר הלגיטימיות, לא לגדר ההפרדה, שהיא עצמה מחוץ לגדר הלגיטימיות.
את מי זה מעניין?
אנו מחויבים לפעול לפי השקפתנו, ולכל פעולה עלולה להיות פעולת נגד.
אולי לא נעשה הפגנה, כי הימין יוכל לעשות שתי הפגנות נגדיות?
חוץ מזה, יש לקחת בחשבון את המחרימים ברחבי העולם (בהיותו שר התמ"ת נאלץ אולמרט לסמן את המוצרים תוצרת התנחלויות המיוצאים לאיחוד האירופי, והסכמי הסחר בין ישראל לאיחוד האירופי אינם חלים עליהם. ולא המוסלמים באירופה "אשמים", "אשמים" פעילי שלום ישראלים שעמלו על כך רבות. כל הכבוד להם).
לסיום, ערכו של החרם על מוצרי ההתנחלויות הוא בעיקרו הצהרתי ולא כלכלי:
זה לא לגיטימי. זה מחוץ לגדר.
ממילא ההתנחלויות למתקיימות על חשבוננו ולא על חשבון המפעלים שבתחומן.
— קישור —
ליובל
למה אתה חושב שההתנחלויות מתקיימות על חשבוננו? באמת מעניין אותי לדעת.תודה
כי הן לא היו קיימות ללא התקציבים האדירים שהן מקבלות מתקציב המדינה, כולל חלק ניכר מ"תקציב הביטחון".
"כסף לשכונות ולא להתנחלויות" זה לא סתם ססמה, זו תביעה לשינוי מדיניות.
ההתנחלויות מקבלות הרבה יותר מיישובים אחרים, כולל אזורי פיתוח, אך גם אם היה מדובר בתקציבים ממשלתים רגילים וסבירים זה היה על חשבוננו, כי המדינה מחויבת לתמוך ביישובים הקיימים בתחומה ולא ביישובים שלא בתחומה.
ב"על חשובננו" התכוונתי על חשבון הישראלים והפלסטינים. לגבי הפלסטינים מדובר בגזל קרקעות ומים ובניצול כוח העבודה בתנאי כיבוש, כמפורט בדבריו של ריאד אבו יוסוף.