ועידת פסגה של האו"ם להתמודדות עם מחירי המזון הגבוהים ננעלה בשבוע שעבר בהתחייבות של המדינות המשתתפות לפעול נגד הרעב המאיים על כמיליארד בני אדם. יותר מ-180 מדינות קראו להגדלת ההשקעות בחקלאות, במיוחד בעולם העני, להעמיק את הסיוע ההומניטרי וכן ל"צמצם חסמי סחר".
בפסגה שנמשכה שלושה ימים השתתפו 183 מדינות, והיא כמעט נגמרה הגיעה למבוי סתום לאחר שמדינות אמריקה הלטינית איימו להטיל וטו על הצהרת הסיום שלה. קובה דרשה שתהיה התייחסות לחרם הסחר והמצור שמטילה עליה ארה"ב (הרי חרם ומצור לא בדיוק עולים בקנה אחד עם הדרישה האמריקאית הנושנה ל"צמצום חסמי סחר") – ואילו ארגנטינה התנגדה אף היא לדרישה לצמצם את "חסמי הסחר", בשל המסים הגבוהים שהיא מטילה על ייצוא מזון. ואולם, המשתתפות בוועידה הצליחו בסופו של דבר להגיע לאחדות דעים, לאחר שארגנטינה הסתפקה בכך שהסתייגותה תירשם בסוף המסמך. כולן התחייבו "לחסל את הרעב ולהבטיח מזון לכולם, היום ומחר".
ארגוני סיוע לעולם השלישי טוענים כי היקף הבעיה דורש התחייבויות ארוכות-טווח יותר מאשר מה שנכלל לבסוף בהצהרת הסיכום של הוועידה. מבחינתם הוועידה הסתיימה בכישלון צורב. אגב, בתחילת הוועידה איימה על הצלחתה המחלוקת בנושא השימוש בביו-דלק. ארה"ב וברזיל הגנו על השימוש בתירס ובקני סוכר לייצור דלק, נגד דרישת המשלחת הקובנית כי מוטב להשתמש במוצרים אלה כמזון. ההצהרה הסופית שפורסמה פייסה את כל הצדדים, כאשר ציינה רק את "האתגרים וההזדמנויות" הטמונים בדלק ביולוגי. ה"קומבינה" שבהצהרה הסופית, בוועידה הרצופה משברים, לא יכולה להסתיר כי מעבר לרצון הטוב – אין בינתיים פתרון להעלאת המחירים.
20 מיליארד דולר לשנה – זהו הסכום הדרוש להתמודדות עם משבר המזון העולמי. כך לדברי מזכ"ל האו"ם, באן קי מון. בהצהרה הסופית של הוועידה אין אזכור לסכום זה. המזכ"ל סיפר על החלטות סוכנות האו"ם למזון בנוגע להתמודדות עם הרעב העולמי וקרא למדינות העולם להפנות יותר משאבים לטיפול בבעיה. "עלינו לטפל לא רק בסימפטומים אלא גם ביסודות המשבר – הזנחה ממושכת של מגזר החקלאות בעולם והיעדר השקעה", הוא אמר.
האומנם, האם התמשכות הרעב בעולם והזנחה ממושכת של החקלאות עומדות במרכז המשבר הנוכחי? או אולי אלה התוצאות מבעיה מבנית עמוקה הרבה יותר? המדינות שהתכנסו ברומא חיפשו את המטבע מתחת לפנס. במילים אחרות: המשבר אינו תולדה של ירידה בתקופה החקלאית בעולם, או בשל "חסמי סחר" – אלא באופן חלוקתם של המזון והתוצרת החקלאית. על פי נתוני המכון למחקר מדיניות המזון שבארה"ב, העולם מייצר כעת מזון המסוגל להאכיל פעמיים (!) את אוכלוסיית בעולם. אז, איך מסבירים שעל פי נתוני האו"ם 34 מדינות נתונות עתה "במשבר מזון ללא תקדים"? או ש-100 מיליון בני אדם נתונים כעת לחרפת רעב היכולה להביא למותם – תוך מספר חודשים? מהו המקור לאותו "טבח המוני שקט", כפי שהגדיר אותו פרופ’ ז’אן זיגלר, העומד בראש תכנית המזון של האו"ם?
בשלוש השנים האחרונות עלו מחירי המזון, בממוצע ובכל העולם, בכ-83 אחוז. באמריקה הדרומית, יבשה המייצרת הרבה יותר מזון ממה שהיא זקוקה לו, מחירי המזון עלו בארגנטינה בכ-36%, בצ’ילה ב-34% ובברזיל ב-24%.
ליוקר המזון והתוצרת החקלאית ניתנו מספר סיבות:
– העלאת רמת החיים בסין (או בהודו): בשנים האחרונות מצדדי הקפיטליזם מצאו את קרבנם האולטימטיבי: הסינים (לפעמים גם ההודים). על פי גרסה זו, הסינים וההודים משפרים את מזונם ולכן הם הם האשמים לעליית המחירים. אבל הודים וסינים (כמחצית אוכלוסיית העולם) אחראים לעליה שנתית של כ-5% בצריכה של מזון. 5% תוספת בביקוש למזון איננה הסיבה לעלייה כה חריפה במחירים.
– השינוי באקלים – הבצורת: ישנם אזורים בעולם מוכי בצורת, כגון אוסטרליה או חלקים רחבים באפריקה. אבל יובל הדגנים היה אשתקד גדול ב-4% לעומת 2006 וצופים שהוא יגדל בשיעור דומה השנה. על פי נתוני האומות המאוחדות, מאז 1961 עלה יבול הדגנים ב-300% – לעומת הכפלה של אוכלוסיית העולם. יתכן שהבצורת תורמת לעליה מתונה במחירי המזון, אבל היא לא מסבירה ייקור של עשרות אחוזים.
– האתנול, הדלק הביולוגי גורם ליוקר המחירים. על פי הערכות מסוימות השימוש בתוצרת חקלאית הוא המקור לייקור המזון בכ-9 אחוז. הערכות מרחיקות לכת סבורות שהדלק ביולוגי גורם להעלאת מחירי המזון (רק בגידולים מסוימים) בכ-25 אחוז.
ישנן כמובן "סיבות" נוספות: חולשת הדולר, העלאת מחירי הנפט, ירידה בתפוקה (למרות שהתפוקה החקלאית דווקא עלתה). מעטים מצביעים על הסיבה האמיתית ליוקר מחירי התוצרת החקלאית: משטר הקפיטליזם הגלובלי. קרי: קיימות סיבות מבניות (להבדיל מסיבות זמניות או משניות, כגון האתנול) לעליית מחירי המזון. אחת הסיבות המבניות להעלאת המחירים היא הפיכתן של בורסות הסחורות ל"בועה" הפיננסית החדשה. בדומה למחירי הנפט, גם בתחום החקלאות, תאגידים גדולים החלו לסחור ביבולים עתידיים, במחירים עתידיים ולמכור ולסחור ביבול הדגנים של שנת 2010, כפי שמוכרים עתה "חוזים עתידיים" לאספקת נפט בעוד כשלוש וארבע שנים. ה"בועה" הפיננסית, שמקורה בשוק המשכנתאות המשני, ושהתפוצצה ברעש גדול בקיץ שעבר והולידה משבר שטרם רואים את סופו, התחלפה בבועות המזון והנפט. זאת, לשמחת המוסדות הפיננסיים הגדולים והחברות הרב-לאומיות העוסקות בסחר בתוצרת חקלאית. על פי נשיא הבנק העולמי, רוברט זואליק, "המחירים הגבוהים של התוצרת החקלאית והמזון יימשכו עד לשנת 2015″. כך, שאחד הקודקודים של גלובליזציה סבור שספסרים, חברות רב-לאומיות ותאגידים פיננסיים ימשיכו ליהנות מן הבועה, ולעשות רווחים טובים, עוד כשבע שנים. אם היא לא תתפוצץ קודם, כמובן.
