אם אתה רוצה להבין את המדיניות של ארץ, הסתכל במפה – המליץ נפוליון.
מי שרוצים לנחש אם ישראל ו/או ארצות-הברית עומדות לתקוף את איראן, צריכים להסתכל במפה של מיצר הורמוז, המפריד בין איראן לבין חצי-האי ערב.
באותו מעבר צר, שרוחבו 34 קילומטרים בלבד, עוברות האוניות הנושאות בין 20% עד 33% של הנפט העולמי. זה כולל את הנפט של איראן, עיראק, סעודיה, כוויית, קטר, בחריין ועוד.
נדמה שרוב הפרשנים המדברים על ההתקפה הבלתי-נמנעת של ארצות-הברית וישראל לא הסתכלו במפה הזאת.
יש דיבורים על פעולה אווירית "סטרילית", "כירורגית". הצי האווירי האדיר של ארצות-הברית ימריא מנושאות-המטוסים החונות במפרץ הפרסי ומהבסיסים האמריקאיים ברחבי המרחב ויפציצו את כל האתרים הגרעיניים של איראן, ובאותה ההזדמנות גם את מוסדות השלטון, מתקני הצבא, מרכזי התעשייה וכל העולה על רוחם. הם ישתמשו בפצצות המסוגלות לחפור ולהגיע לעומק רב בבטן האדמה.
פשוט, מהיר ואלגנטי – זבנג אחד, וביי-ביי איראן, ביי-ביי האייתוללות, ביי-ביי אחמדינג’אד.
אם מדובר על התקפה ישראלית בלבד, הזבנג יהיה צנוע יותר. יסתפקו בהשמדת רוב האתרים הגרעיניים ויחזרו הביתה בשלום.
יש רק בקשה אחת צנועה לפני שאתם יוצאים לדרך: תציצו עוד פעם במפה, באותו מיצר כפוף הנקרא (כנראה) על שמו של האל הורמוז, האל של זאראתוסטרא.
התגובה הבלתי-נמנעת על הפצצת איראן תהיה סגירת המייצר. זה מובן מאליו, גם לולא הכריז על כך אחד הגנרלים האיראניים בפירוש לפני כמה ימים.
המיצר נשלט על-ידי איראן לכל אורכו. היא יכולה לחסום אותו באופן מוחלט על-ידי אש תותחים וטילים, מן היבשה ומן הים.
אילו קרה כדבר הזה, היה מחיר הנפט ממריא לשחקים – הרבה מעבר ל-200 דולר לחבית, שעליהם מדברים כיום הפסימיסטים. וכתגובת שרשרת: משבר עולמי עמוק, קריסה של תעשיות רבות, התגברות האבטלה באמריקה, באירופה וביפאן,
כדי להרחיק את הסכנה יצטרכו האמריקאים לכבוש חלקים גדולים של איראן, ואולי את המדינה הגדולה כולה. אין לאמריקאים ולוא שבריר של הכוחות הדרושים לכך. כל כוחות-הקרקע האמריקאיים רתוקים לעיראק ולאפגניסטן.
הצי האמריקאי האדיר מאיים על איראן – אבל ברגע שייסגר המייצר, הצי הזה עצמו יהיה דומה לאותן אוניות-צעצוע שבתוך הבקבוקים הנמכרים כמזכרות. יתכן שהסיכון הזה גרם לחיל-הים האמריקאי להוציא השבוע מהמפרץ הפרסי את אחת מנושאות-המטוסים הענקיות, אברהם לינקולן, להשגיח כביכול על המתרחש בפקיסטאן.
זה משאיר את האפשרות שארצות-הברית תפעל באמצעות שליח – ישראל. ישראל תתקוף, וזה לא יחייב את ארצות-הברית, שתכחיש כל קשר לעניין.
האומנם? איראן כבר הודיעה שהתקפה ישראלית תיחשב בעיניה כהתקפה אמריקאית – ותגרור אחריה את כל התגובות המתבקשות, כאילו בוצעה ההתקפה על-ידי האמריקאים עצמם. זה הגיוני.
שום ממשלה ישראלית לא תעלה על דעתה לצאת למבצע כזה, ללא אישור מפורש ומוחלט של הבית הלבן. אישור כזה לא יהיה.
אז מה כל התמרונים האלה, המספקים כותרות כל-כך שמנות לתקשורת העולמית?
חיל-האוויר הישראלי ערך תמרון מרשים במרחק 1500 ק"מ מחופינו. האיראנים ענו בתמרון גדול של טילי שיהאב, בעלי טווח דומה. פעם קראו לאיומים כאלה "צחצוח חרבות". בימינו זה נקרא "מלחמה פסיכולוגית". זה אמור לעזור לפוליטיקאים כושלים, להסיח את הדעת, להעלות ריגושים, להפחיד אזרחים. זה גם טוב לטלוויזיה. אבל ההיגיון הפשוט אומר שמי שמתכונן להנחית מכת-פתע אינו מכריז על כך קודם מעל ראשי הגגות. מנחם בגין לא ערך תמרונים לפני ששלח את המטוסים להפציץ את הכור בעיראק, ואפילו אהוד אולמרט לא הכריז מעל דוכן-הנואמים על כוונתו להפציץ מבנה מסתורי בסוריה.
מאז שהמלך כורש הגדול, מייסד האימפריה הפרסית מלפני 2500 שנה, התיר לגולי בבל לעלות לירושלים ולהקים שם בית-מקדש, ידעו יחסי ישראל-פרס עליות ומורדות.
עד למהפכת חומייני, הייתה קיימת ביניהן ברית הדוקה. ישראל הקימה את המשטרה החשאית הזכורה-לדיראון של השאה. השאה היה שותף לצינור-הנפט בין אילת לאשקלון, שנועד לאגוף את תעלת-סואץ (ואיראן דורשת עכשיו סכומים גדולים מישראל על חשבון עסקה זו).
בעזרת השאה החדיר צה"ל בשעתו את קציניו לחבל-הכורדים בעיראק ועזר למוסטפה ברזאני לנהל מלחמת-שחרור נגד סדאם חוסיין. זה נפסק כאשר בגד השאה בכורדים העיראקיים וכרת ברית עם סדאם. אבל שיתוף-הפעולה חזר כמעט לקדמותו כאשר תקף סדאם את איראן. במהלך המלחמה תמכה ישראל בחשאי באיראן של האייתוללות. פרשת איראן-גייט ב-1987 הייתה חלק מסיפור זה.
זה לא מנע מאריאל שרון לתכנן את כיבוש איראן, כפי שכבר הזכרתי פה בעבר. במהלך כתיבת מאמר גדול עליו ב-1981, הוא גילה לי בסוד שהוא עומד להציע לאמריקאים רעיון נועז: שעם מותו של חומייני תקדים ישראל את ברית-המועצות במירוץ אל איראן. צה"ל יכבוש את איראן תוך כמה ימים, וימסור את השטח לאמריקאים האיטיים, שיבואו בעקבותיו. לשם כך יאחסנו האמריקאים בישראל מראש כמויות גדולות של נשק חדיש, שישמש אך ורק למטרה זו.
שרון גם הראה לי באותה הזדמנות את המפות שהוא עמד לקחת איתו להתייעצות האסטרטגית השנתית בוושינגטון. הן היו מלאות-תנופה ומרשימות מאוד. אך נראה שהאמריקאים לא התרשמו.
כך שעצם הרעיון של התערבות צבאית ישראלית בארצו של כורש אינו מהפכני כל-כך. אבל התנאי המוקדם הוא שיתוף-פעולה הדוק ביותר עם ארצות-הברית. הוא לא יינתן, מפני שאמריקה תהיה הסובלת העיקרית מהתוצאות.
איראן היא כיום מעצמה מרחבית. אין טעם להתכחש לזה.
האירוניה של הגורל היא שעל כך יש לה להודות לגדול מיטיביה בדורות האחרונים: ג’ורג’ וו’ בוש. אילו היה להם קורטוב של הכרת-תודה, הם היו מקימים לו אנדרטה בכיכר המרכזית של טהראן.
במשך דורות רבים שימשה עיראק כשומרת-הסף של המרחב הערבי. היא הייתה החומה הבצורה, ששמרה על ארצות-ערב מפני הסכנה הפרסית. כדאי לזכור שבמלחמת עיראק-איראן, מאבק ארוך ואכזרי שנמשך שמונה שנים (1980-1988), לחמו השיעים העיראקיים (בני האומה הערבית) בהתלהבות רבה נגד השיעים האיראניים (בני האומה הפרסית).
כאשר פלש הנשיא בוש לעיראק והרס אותה, הוא פתח את המרחב לרווחה בפני המעצמה האיראנית המתחזקת. בדורות הבאים יתהו ההיסטוריונים על מעשה זה, הראוי לפרק משלו בספר "מצעד האיוולת".
היום כבר ברור לכול כי המטרה האמריקאית האמיתית הייתה (כפי שטענתי במדור זה מהרגע הראשון) להשתלט על הנפט בכל המרחב ולמקם בליבו חיל-מצב אמריקאי קבוע. מטרה זו אכן מתגשמת – האמריקאים מדברים על נוכחות צבאית "למאה השנים הקרובות", וכרגע מחלקים את מצבורי-הנפט הענקיים של עיראק בין ארבע-חמש החברות האמריקאיות הגדולות.
אבל המלחמה הזאת כולה תוכננה בלי מחשבה אסטרטגית רחבה ומבלי להסתכל במפה הגיאו-פוליטית. לא נקבע מי האויב העיקרי של אמריקה, ולא הוחלט על ציר-מאמץ עיקרי. השכר של ההשתלטות על עיראק עלול לצאת בהפסד הכרוך בעליית איראן כמעצמה גרעינית, צבאית ומדינית, שתגמד את בעלות-הברית של אמריקה בעולם הערבי.
ואיפה אנחנו במשחק הזה?
זה שנים מתנהלת בישראל מערכה תקשורתית יומיומית, המתארת את הגרעין האיראני כסכנה קיומית למדינת-ישראל. עזבו אותנו מהפלסטינים, עזבו אותנו מחמאס וחזבאללה, עזבו אותנו מסוריה – הגורם היחידי המסכן את קיומה של מדינת-ישראל הוא הפצצה הגרעינית האיראנית.
אני חוזר ואומר שאינני שותף לחרדה קיומית זו. אומנם, החיים נעימים יותר בלי פצצה גרעינית איראנית, וגם אחמדינג’אד לא נחמד. אבל במקרה הגרוע ביותר ייווצר "מאזן אימה" בין שתי המדינות, כדוגמת מאזן-האימה האמריקאי-סובייטי שהציל את העולם מפני מלחמת-העולם השלישית, ומאזן-האימה ההודי-פקיסטאני שהביא בפעם הראשונה להתקרבות של ממש בין שתי המדינות, שהיו אויבות בנפש.
לא נעים, לא נורא – לפי סיסמת-הפרסומת הידועה.
על סמך כל השיקולים האלה, אני מעז לנבא שלא תהייה השנה התקפה צבאית על איראן – לא אמריקאית, לא ישראלית.
כשאני כותב מלים אלה, נדלקת בראשי נורה אדומה קטנה. היא קשורה בזיכרון אישי: בנעוריי קראתי בשקיקה את מאמריו השבועיים של זאב ז’בוטינסקי, שהרשימו אותי בהגיונם הקר ובסגנונם הבהיר. באוגוסט 1939 כתב ז’בוטינסקי מאמר, ובו קבע נחרצות שלא תפרוץ מלחמה, על אף כל השמועות שריחפו אז בעולם. נימוקו: הנשק המודרני הוא כל-כך נורא, עד כי שום מדינה לא תעז לגרום למלחמה.
כעבור כמה ימים פלשו הגרמנים לפולין, והחלה המלחמה הנוראה ביותר בתולדות האנושות (עד כה), שלקראת סיומה הטילו האמריקאים פצצות גרעיניות על הירושימה ונגסאקי. מאז, במשך 63 שנים, לא השתמש איש בנשק גרעיני.
הנשיא בוש עומד לסיים את הקריירה שלו בבושה. אותו הגורל מאיים על אהוד אולמרט. למנהיגים מסוג זה, במצב כזה, קל להתפתות להרפתקה גדולה אחרונה, מתוך תקווה שהיא תציל את מקומם בהיסטוריה.
ולמרות זאת אני מנבא: זה לא יקרה.
לא עניין של ניבויים או ניחושים!
אי אפשר להגזים בזכויותיו של אורי אבנרי ובתרומתו למחנה השלום. אך הפעם פישל אבנרי ובגדול.
המקורות השונים המדווחים על הכנות ישראל להתקפה נגד איראן מתמצים לא פחות מאורי אבנרי במציאות הגיאו-פוליטית. המאמר הארוך של אבנרי מבוסס על ההנחה שתפקידנו לנבא "מה יהיה".אך כפי שאי אפשר לקבוע שהתקפה כזאת ודאית, אי אפשר לקבוע בוודאות שלא תצא אל הפועל. בנסיבות כאלה, התפקיד העיקרי של שוחרי השלום הוא להזהיר ולהתריע.
אני בטוח שאבנרי לא התכוון להרגיע אותנו.
כלומר – לא בגין אלא חיל האויר.
מטוסי חה"א היו נכנסים בקביעות לטריטוריה ירדנית – ירדן היתה מוחה באו"ם – האו"ם היה מגנה וישראל היתה מתעלמת.
בזכות זה, כשבוצעה התקיפה, הירדנים חשבו שזו עוד חדירה שגרתית לטריטוריה שלהם, ולא הפעילו את מערך ההגנה.
במשך עשור החזיקו האמריקאים בעיראק "איזור אסור בטיסה".
שום כוחות עיראקיים לא יכלו לפעול באיזור תחת המטריה האווירית האמריקאית, נכון לרגע זה לאמריקאים יש את הכח הצבאי והלוגיסטיקה הנדרשת בכדי לתחזק איזור מפורז סביב מיצרי הורמוז. בשביל להפריע לסחר הימי במיצר שרוחבו 36 קילומטרים צריך ספינות במיים, מה שלאיראנים אין סיכוי להחזיק או סוללות טילים נגד ספינות, גם בלתי אפשרי תחת שליטה אווירית אמריקאית. כך שהאיום על המיצרים הוא אויר חם, כמו כל הדיבורים האיראנים, אם תהיה התקפה על המתקנים הגרעיניים האיראנים יכולת התגובה האיראנית מצומצמת מאד, לישראל יש טילים רבים יותר, מדוייקים יותר, עם ראשים כבדים יותר, כמו כן חיל אויר המסוגל להשית עונשים כבדים מאד על המשטר. כזכור העיראקים כבר ירו את המקבילה לשיהאב על ישראל לפני עשרים שנה, זה לא נשק שיכריע את ישראל בטח לא בזירה בה יש פעילות ניכרת של מערכות מודרניות ואפקטיביות נגד טילים בליסטיים(החץ הישראלי, מערכות אמריקאיות וכו.) לעומת זאת, מאות גיחות העובדות באופן יסודי על התשתיות האיראניות זה סיפור אחר לגמרי.
סגירת מיצרי הורמוז, כמו גם הסכנות הפוטנציאליות האחרות הטמונות בהתקפה ישירה על איראן, בהחלט לא נלקחות מספיק בחשבון בהתקף המצ’ואיזם האזורי והעולמי. יש חשיבות רבה למאמרים מסוג זה, מה גם שאם איראן תחליט בטווח הארוך שפניה לפצצה גרעינית לא קיים כוח בעולם שיכול לעצור אותה, או את הזמן – גם לאחר התקפה נקודתית או עכוב כלשהו בעניין זה.
לכן בהחלט יש להתמקד בשינוי פניה של איראן, בשינוי יחסינו עם איראן (בעיקר עם העם האיראני) ובשינוי החישוקים הפוליטיים והאזוריים המשעבדים את עמי האזור, ועלולים להביאם לכדי אסון.
בנעורי גם אני התרגשתי מהמאמרים הבהירים והכל כך צודקים של ז’בוטינסקי, אבל זה עבר לי (או בזכות השנים או בגלל ברוך). ה"הגיון" בטענה שמחמת עוצמתו של הנשק שבידי הצדדים הם לא יעיזו להפעילו, הוא – אם נתבונן בו ונהפוך בו – מיסטיקה. היה עוד רעיון ענקי לאיש החד סטרי הזה, שפניו מזרחה: "קיר הברזל!": אם נרכוש הרבה "ברזל" ונקים צבא אדיר והדור, הערבים יפנימו את המצב וישלימו עם גזילת ארצם וכבודם. על הרעיון השטחי והשגוי הזה, המתעלם מכל מה שידענו על טיבו של האדם, חזר לאחרונה הגנרלוסוף בוגי יעלון, שניסה לצרוב, כביטויו הבהיר בסגנון ז’בו, את התודעה הפלסטינית… הכלל, אם מונח אקדח בידיהם של אנשים כמו אריאל שרון או ממשיכי דרכו – הוא יירה במוקדם או במאוחר. ואם זה תותח – על אחד כמה.
אני תקווה שאתה צודק.
ברם, הרבה דמגוגיה וציניות.
איראן בעצמה פועלת במישור הצבאי נגד ישראל, באמצעות סוריה, חיזבאללה, חמאס וג’יהאד.
אם איראן תכוון נשק נגד ישראל, ותאיים על כל העולם שלא יעיזו להתערב, גם אז אין לתקוף את איראן?
איראן עם נשק גרעיני זה "לא נורא"?
איראן שמדברת בכנות, ביושרה ובהגינות על סופה המתבקש של הישות הציונית + נשק גרעיני זה "לא נעים"?
גם על גרמניה הנאצית אף אחד לא רצה להאמין שהיא תפרוץ במלחמה, למרות שכל הסימנים היו בפתח.
לזכותך אני אומר (ומי אני בכלל…) שאיראן עוד לא הפגינה תוקפנות מובהקת כלפי ישראל – הכל דרך שליחים. כל עוד זה המצב, ייתכן שישראל צריכה להתמודד עם השליחים באופן צבאי, ואם איראן באמצעות מלחמה קרה.
הפיתרון הצבאי צריך לבוא מתוך חוסר ברירה, ולא מתוך פניקה מחושבת.
ניתוח טוב רק מזכיר את הפצפיסטים והפייסנים שעזרו לעליית הנאצים ,סביר שגרעין אירני לא יעצר רק בפרס אלא יזלוג לאירגוני טרור ויבעיר את העולם.
אורי היקר מאמר מאלף שמנתח נכון מאוד את המצב. זה לא יקרה אתה אומר. כן ההיגיון והשכל מחזקים את השערתך. אך מה ? יש דבר אחד שאני לוקח בחשבון והוא הפחד של האדם הלבן מאובמאה . יכול להיות שלקראת בחירות באמריקה אם אובמה יוביל מישהו יירצה לייצר מתח ואף יותר מזה. ואז התמונה משתנה. כי מתחיחות או עימות מוגבל בין המערב לאימפריה הפרסית נותן הרבה כוח למקיין. והיום שאנו למדים איך פועל המערב ואיך פועלת הכובשת האכזרית אמריקה. עליך להוסיף זה לא יקרה בערבון מוגבל מאוד.
או כפי שאמר טרוצקי- הם לא רוצים מלחמה אבל המלחמה רוצה אותם
אבנרי מביא את הגיונו החד כתער אל עולם שאיננו פועל לפי אמות מידה רציונליות.האם החבורה שמנהלת את חיינו מעיינת אי פעם במפות? האם הם מנתחים מראש את תוצאות פעולויותיהם? מלחמת לבנון השניה (וגם הראשונה וגם אחרות) מוכיחות שלא. אז אבנרי היה ונשאר אופטימיסט ללא תקנה. כמה מאתנו סבורים שאי אפשר יותר למנוע את המלחמה עם אירן אשר תתחולל כנראה לפני עזיבת בוש את הבית הלבן. החונטה רוצה מלחמה. החונטה תקבל מלחמה.
צודק אבנרי בכך שנשק גרעיני בידי אירן אינו סכנה קיומית לישראל אלא יוצר מאזן אימה שמנטרל אחד את השני. אך זה לא ההגיון של קברניטי "הביטחון" הישראלי. מבחינתם מונופול גרעיני במזרח התיכון הוא בבחינת יהרג ובל יעבור. לכן את האיום בהשמדת הפוטנציאל הגרעיני האירני בידי חיל האויר הישראלי יש לקחת ברצינות. התלקחות אזורית, וירי טילים אירנים שיכולים להרוס רחובות שלמים בישראל רק יתן למתכנני ההתקפה הישראלים את ההצדקה הדרושה ("שואה שואה") כדי באמת לחסל את "האיום הגרעיני" האירני יחד עם המשטר כולו, דבר שיכול להעשות רק ע"י שימוש בגרעין ישראלי שהרי במלחמה קונבנציונלית אין לכך סיכוי.
מאזן האימה אינו מונע מלחמות קונבנציונליות
בתקופת המלחמה הקרה התרחשו עשרות מלחמות
ביוזמת ברית המועצות וארה"ב (ויטנם)
חלק מארגוני הטרור הפעילים כיום הוקמו ואומנו על ידי המעצמות (אש"ף IRA)
בין פקיסטן והודו קיימת מלחמת תותחים
באיזור קשמיר שבה נהרגים מידי שנה מאות חילים
הודו מחזיקה צבא אדיר בקשמיר שמונע מהמחתרת
שנתמכת בידי פקיסטן לפעול
2 המדינות מפעילות טרור מתאבדים אחת כנגד
השניה
אני מאמינה שלפני מלחמה יהיה פה מסע הפחדה מטורף כדי שהציבור המטומטם יאמין שזו מלחמת אין ברירה ויתן את הסכמתו בלווית שאגות חייתיים של נכסח אותם, נראה להם, תנו לי צו 8 וכל מה שאנחנו מכירים.. ככה לפחות נדע מתי המלחמה מממשמשת ובאה.
אני לא מאמינה בהפעלת שיקול דעת מצד מנהיגים אלא ב"תמות נפשי עם פלישתים" וב"כשנגיע לגשר..". אני חושבת שקשה להיות מנהיג בישראל או באמריקה בלי שהיד שלך תשקע עמוק בקרביים מנופצים של אחרים.
בכל מקרה ברור שאנחנו חייבים להיות או אופטימיים או לקנות כרטיס טיסה לניו זילנד. מכיוון שאנחנו פה, כנראה שכולנו כמו אבנרי, אופטימיים.
אם יתגלה שאיראן מנסה להשיג נשק גרעיני (או שלא תפסיק בשאיפה הזאת וכל הנסיונות הדיפלומטיים יכשלו) והאיומים שלה יימשוכ .
או יותר גרוע – איראן תשיג נשק כזה ותאיים בגלוי על ישראל!
זאת תהיה מלחמת אין ברירה . כי לא כמו רוב אנשי השמאל כאן שברגע האמת יברחו לאנשהו באירופה ויכנעו לדרישות או האיומים שתציב איראן (הרי מה אכפת להם – הרס המדינה הציונית נשמע להם כמו רעיון נפלא) אנחנו לא נסכים להכנע למצב ונלחם על הישרדותנו .
אני לא מבן למה כאן בשמאל שמנבא נבואות זעם על קיצוניות על מה שיקרה לישראל פעמיים בשבוע (שעד היום לא רובם לא באמת קרו) מסרב לחשוב גם על האפשרות הבאה :
מה אם איראן כן תשיג נשק גרעיני . מה היא תעשה בו . מה אם האיומים על ישראל כן אמיתיים (והם כן) .
ולכל הטוענים שישראל מאיימת על איראן :
איפה ישראל אמרה שהיא רוצה לתקוף את איראן בשביל הנפט שלה? (בלי שזה יהיה קשור לאיום איראני שבא מוקדם יותר) למה ישראל לא השמשה עד היום בנשק הגרעיני שלה? (למרות כל המלחמות שהיו לה עד היום) .
פשוט תעשו 1+1 ותריחו את הקפה .