הלמוט שוורצקופף ("ראש שחור") חייל מחיל השריון הגרמני ירה ביהודי כפות ומכוסה עיניים מטווח אפס, כאשר מפקד הגדוד האוברסטלויטננט האנס שמידט אוחז בזרועו. האירוע שודר בערוצי התקשורת ברחבי העולם וגרם לזעזוע.
ממשלת ישראל פרסמה מחאה חריפה. בישראל נערכו הפגנות נגד המעשה האנטישמי. יו"ר "יד ושם" הביע את מורת רוחו על כך ש- 60 שנים אחר השואה יש חיילים גרמנים שלא למדו את לקחיה וממשיכים לראות ביהודי טרף קל לגזענותם. שר ההגנה הגרמני אמר שהצבא הגרמני הוא מוסרי וערכי, וכי מעשה זה לא עולה בקנה אחד עם חיילות קרבית.
אלא שזה לא קרה בגרמניה. זה קרה במדינת ישראל של קיץ 2008.
החייל שירה, שמו לפי אחד האתרים לאונרדו קוריאה, הוא יהודי מצבא הכיבוש המשרת בגדוד שיריון 71, שירה מטווח אפס באשרף אבו רחמה בן 27 מהכפר נעלין כשהוא כפות ועיניו מכוסות. בשעת הירי החזיק בו המג"ד סא"ל עמרי בורברג כדי שיהיה במצב של מטרה ממוקדת, שהרי אדם כפות ועיוור לא יכול לבחור לו את מקום עמידתו.
תמונת החייל היורה צולמה מדירה סמוכה, ולכן צבא הכיבוש לא יכול היה לטעון כי מדובר בהמצאה או עלילה.
מכאן ואילך סיפור העלילה מקבל הסתעפויות שגם הן מלמדות על אופיו של הצבא, מפקדיו וחייליו.
המג"ד עמרי בורברג טען שבכלל לא נתן פקודה לירות, אלא רק "לשקשק" עם הנשק על מנת להפחיד את אשרף אבו רחמה הכפות והעיוור (בגין כיסוי עיניו). החייל היורה טען כי המג"ד נתן לו פקודה לירות, ולא פעם אחת, אלא שלוש פעמים "לירות לירות לירות".
לאחר שהביזיון והפשע נחשפו ברבים אץ רץ המג"ד למכון פוליגרף פרטי במטרה להוכיח כי לא נתן את פקודת הירי, ונמצא דובר אמת. אולם בבדיקת פוליגרף שנערכה לו על ידי מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) הוא נמצא דובר שקר (הדבר מעלה שוב את סוגיית המכונים הפרטיים שמספקים חוות דעת לפי הזמנת הלקוח), ואילו גרסת החייל נמצאה נכונה.
אם כן, יש לנו עסק עם מג"ד ופיקודו, שניהם תוצרי הכיבוש, ושניהם, על אף פער הדרגות, סובלים מאותה תסמונת – נכות מוסרית. המג"ד לא מצא דופי בירי על אדם כפות שגם מאור עיניו נלקח ממנו זמנית, שהרי מדובר בערבי שהפגין נגד שוד הקרקעות שישראל מבצעת באדמות נעלין, שכבודו וזכויותיו שווים בעיני המג"ד כקליפת השום. החייל התגלה כמי שמציית ללא הרהור וערעור לפקודה שהיא בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעליה, ובכל זאת לא חשב פעמיים ומילא אותה כלשונה.
הבעיה אינה עם השניים בלבד. הם מייצגים דורות של חיילי כיבוש שממלאים פקודות ירי בלתי חוקיות זה ארבעים שנים. הקהות, האטימות שמתפתחות בעקבות עריצות הכיבוש משחיתים כל חלקה טובה בנשמת האדם העוסק בפשע.
הציות העיוור של החייל עונה על שאלה שלא פעם נשאלת כשמדובר בחיילי גרמניה במלחמת העולם השנייה: מדוע מילאו פקודות כה מקוממות? מציאות הכיבוש הישראלית נותנת לנו תשובה. במדינה בעלת משטר דמים כמו גרמניה של אז, סירוב למלא פקודה היה יכול להיות כרוך בפסק דין מוות, ואילו כאן, סירוב למלא פקודה לא גורר בעקבותיו סנקציות כה חריפות, ובכל זאת הנכונות לבצע את הפקודות הבלתי חוקיות היא גורפת והקיפה ב-40 שנות הכיבוש מאות אלפי חיילים. יתר על כן, אילו היה החייל היורה מסרב היו מעלים אותו על נס, ובכל זאת ציית ללא ערעור. ואם כאן כך, שם על אחת כמה וכמה. הפוטנציאל למלא פקודות להמתה המונית תעשייתית קיים גם כאן, שהרי ספרים כבר שורפים בישראל, ("במקום בו שורפים ספרים סופו שישרפו גם בני אדם" – היינריך היינה 1820) וגם רבנים שהוציאו פסקי הלכה שלא רחוקים מרצח עם יש לנו משני צדי הקו הירוק.
אחרי כל זאת בא שר הביטחון וקובע כי צה"ל הוא צבא "מוסרי וערכי" והפרקליטה שמגינה על החייל היורה טוענת שמדובר "בחייל נורמטיבי". היא צודקת. בצבא כיבוש זהו חייל נורמטיבי, אולם שר הביטחון הופך את כל המושגים על ראשם, כאשר הוא מעניק ציוני שבח מוסריים לצבא שכבר 40 שנים מבצע פשעי מלחמה ומשליט בשטחים הכבושים משטר אפרטהייד.
קדימה לדכאו
בעיתון "ידיעות אחרונות" (7.7.2008) התפרסמה ידיעה מאת כתב העיתון בגרמניה, תחת הכותרת "דכאו מחפשת תאומה בישראל".
לפי הידיעה ראש עיריית דכאו מחפש בישראל ישוב איתו יוכל לחתום ברית תאומות. לצורך זאת ביקר לא מכבר בישראל.
דומני כי העיירה קריית ארבע היא מועמדת מצוינת לחתימה על ברית כזו עם דכאו.
בצד הבדלים יש נקודות השקה בין עברה של דכאו לבין ההווה של קריית ארבע.
קריית ארבע היא חלק מפשעי המלחמה של ישראל (ראה אמנות ז’נווה ורומא האוסרות העברת אוכלוסיית העם הכובש לשטח הנכבש); היא שייכת לפסיפס ישובים שבנויים על שוד קרקעות פרטיות וציבוריות של העם הפלסטיני (ראו הידיעה ב"הארץ" מ-7.7.2008 על הרמייה והנכלוליות של ראשי מתנחלים במה שקרוי "רכישת קרקעות". בשיטות דומות ואחרות שדדו בשנות ה-30 של המאה ה-20 את רכושם של הוריי בגרמניה); היא שוכנת לא רחוק משורה של מחנות מעצר בהם כלואים אך ורק בני העם הכבוש כחלק ממשטר האפרטהייד והפרת זכויות אדם האלים שכוחות הכיבוש הישראלים (צבא ופלנגות המתנחלים) משליטים על העם הפלסטיני; המקום משמש כאכסניה לאחוזת קבר של רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין, האיש שטבח בעשרות מתפללים פלסטינים במערת המכפלה; הרוצח מופיע ברשימת "הנופלים" באתר האינטרנט של קריית ארבע עם הציון הי"ד; בעיירה רחוב על שם הרב גזען מאיר כהנא, האיש שבית המשפט העליון קבע כי חלקים מרעיונותיו מזכירים את הימים האפלים של הגזענות בגרמניה הנאצית. (צריך לבדוק האם גם בדכאו מכבדים את זכרם של פושעים גזענים).
כל אלה ועוד דברים רבים שלא הזכרתי, הם רקע מצוין לברית תאומות. אזרחי דכאו, אלה שלא הסיקו לקחים מעברם, יוכלו למצוא נחמה בקהילה הגזענית של קריית ארבע.
לא ייפלא אם פרנסי קריית ארבע יוכלו למצוא שפה משותפת בנושאים רבים עם הימין הקיצוני בדכאו. נקודת מוצא טובה היא האיסלמופוביה במסגרת חילופי דעות בסוגיות שנאת האחר.
במחשבה שנייה קיים חשש שמא אני עושה עוול לדכאו. שהרי בדכאו של היום יפעיל השלטון, המקומי והמרכזי, סנקציות חריפות נגד כל גרמני שיגדף בחוצות יהודייה ויכנה אותה זונה; ואילו בקרית ארבע-חברון יכולה מתנחלת לגדף לעיני כל העולם אשה פלסטינית, שהכיבוש הישראלי הכניס אותה לכלוב, ולכנותה "שרמוטה" ושערה משערות ראשה לא תיפול. היא לא תוקע מקרב עם האדונים בשטחים הכבושים וגם מדינת ישראל "היהודית והדמוקרטית" לא תמצה עימה את הדין, שהרי ההתעללות בערבים בשטחי הכיבוש והאפרטהייד מטעם המדינה היא מעשה של יום ביומו.
סליחה דכאו. אולי קריית ארבע אינה תאומה ראויה.
רגע של נחת
השבוע נולדה לבת זוגי ולי נכדתנו הראשונה.
היא באה לעולם מלא מהמורות ואין סוף תקוות. אני תקווה שאושר, בריאות וסיפוק יהיו מנת חלקה, והיא תהיה חוליה נוספת במשפחת שוחרי חרות האדם.
התנהגות כובש ידועה לאורך ההיסטוריה, ואין בכך חדש. צה"ל דווקא מפגין רפיסות מול הנכבש הפלסטיני, אם כי מאמלל את חייו באינספור מחסומים, בדיקות, ומקשה בצורה בלתי סבירה או הגיונית על חייהם.
גדעון – צה"ל הוא לא יותר צבא כיבוש מהחיזבאללה או צבא סוריה – הוא נדרש למשימה בלתי אפשרית – שליטה על עם אחר תוך מניעת זכויות. מדינת ישראל היא הבעיה – היא שולחת את צה"ל למשימה זו – וכל עוד ישראל שולטת בשטחים, אין לזה תחליף, ושום צבא או מדינה אחרת לא הייתה עושה זאת טוב יותר, בוודאי לא לאורך זמן כה רב.
נראה שנסיגה חד צדדית מהגדה לא תעזור גם כן – היא תוביל למצב בלתי אפשרי לישראל, ובסופו של דבר, להתעללות גדולה הרבה יותר בפלסטינים.
הפיתרון היחיד הוא הסכם עם אבו מאזן, סילוק החמאס ונשקו, ופירוק ההתנחלויות.
משום מה נראה לי שנחיתה על הירח ויישובו וריפוי מחלת הסרטן הם יותר ברי השגה.
לגדעון ספירו – מזל טוב.
אני לא מצדיק את המעשה הבהמתי שנועד להטיל מורא בצורה אינפנטילית, אבל עובדתית החייל לא הרג את אשרף אבו רחמה, רק ירה ברגלו כדור גומי. יש הבדל ברור, בן נאציים שמנסים להשמיד אותך רק בגלל לא "ארי" לבן, או "חום" מידי לטעמם לבן חייל ישראלי שמנסה להשליט סדר כנגד אוכלוסיה עוינת שמתחרה איתך על משאבים מצומצמים, אם כבר אירוע של שוטר שמכה נער אתיופי צנום שבמקרה נתקל בחבורות נערים אלימה יותר קולעת לאירוע הקלאסי של גזענות, תוציאו את השטות הזו מראשכם, אין פה מאבק גזעני המאבק הוא מאבק דתי ופוליטי בן שתי אויבים, הערבים רחוקים מלהיות מפגרים, תפסיקו להתייחס אליהם בהתנשאות כזו. כל אירוע קטן ככל שיהיה אפשר להלביש על גרמניה של שנת 39, אבל שום דבר לא יזכיר אפילו את הזוועה הזו.
קודם כל מזל טוב להולדת הנכדה ושיהיה לכם הרבה אושר.
לעניין האירוע המחריד שצולם בנעלין ושבו נראה בבירור שקצין מעמיד עציר פלסטיני כפות וכסוי עיניים בנקודת מטרה נוחה ואף מרחיקו קמעה מגופו הוא שלא להסתכן בפגיעה או ריקושט, ובמקביל את החייל מכוון את נשקו ארוכות ובתשומת לב מירבית לנקודה בגוף העציר שאליה צווה לכוון ולירות, אני מבקש להפנות את תשומת הלב להתנהגותה של התקשורת הישראלית. כתב הטלויזיה עודד בן עמי התייחס לאירוע בשיחה עם עיתונאי אחר ובמהלך דקה וחצי סיפק שלוש הרמות (אסיסטים) למכחישי שואה אוטומטיים: תחילה הוא שאל הניח שלא יתכן שהמג"ד לא ראה את החייל המכוון נשקו לעבר הקורבן וכך רמז למכחישני האחריות המקצועיים לקו הגנה אחד. אחר כך הוא העיר על כך שהסרט נערך ושזה "מובן מאליו" ואף איזכר עריכות קודמות, ולבסוף, הוא לא ראה ולא דיווח על כך שהקצין ברורות ומפורשות מעמיד את הקורבן ב"גרדום" על מנת שתוכל כיתת היורים להטיב להוציא לפועל את "משימתה". אני חייב לומר שכל אימת שאני חווה את מתק השפתיים של הכתב הרמאי הזה אני מקבל בחילה פיזית, אבל איני חדל לראות ולשמוע על מנת שאזכור יום יום ושעה שעה מאיזה תקשורת נחותה ושפוטה אנחנו ניזונים. וירון לונדון טוב ממנו? וירון דקל? הרי הם לא נגררים אחרי תופעת הנציונליזציה של החהרה הישראלית אלא משרתים אותה בהתלהבות ולעתים קרובות משמשים כסמניה ומקדמיה.
…בנעלין עכשיו הם לא רק שודדים אדמות, בונים עליהן ופוצעים מפגינים (מכוסי עיניים או לא). עכשיו הם גם רוצחים שם ילדים ונערים – אחמד אוסם יוסף מוסא ז"ל בן ה-10 שלשום, ואחמד יוסף אמירה ז"ל בן ה-18 אתמול. סביר להניח שכוחות הכיבוש, שלא הצליחו לדכא את ההפגנות לא בנשק מיוחד (כמו הג’יפ עם מטול הרימונים) ולא במצור על הכפר – החליטו ללכת על הרג אקראי כדי להפחיד אנשים מלהשתתף בהפגנות. על כמה דברים ישפטו מנהיגי ישראל בהאג ביום מן הימים, כבר מזמן קשה לספור.
…ובכל הצער הזה – מזל טוב על הולדת נכדתך – מי יתן ובגיל מוקדם ככל האפשר תזכה היא לבקר ילדים פלסטינים בני גילה, לא כבת העם הכובש – אלא כשווה להם.
בישראל נפתחת חקירה המג"ד מודח דעת הקהל מימין לשמאל מגנה. במדינות ערב בכלל וברשות הפלשתינית בפרט רוצחי אזרחים בכוונת תחילה ויורי טילים על אוכלוסיה אזרחית בלבד זוכים למעמד של גיבורי על. תחליטו אתם מי פושע מלחמה ומי הגון יותר.אלה שסבורים שרק חסול מדינת ישראל ורצח אזרחיה הוא הפתרון מתבקשים לא לענות. דעתם לא חשובה.
מכל המאמר המדכא זו נקודת האור הכי מרגשת, אז מזל טוב על הולדת הנכדה החדשה. רק אומר שבימים אלה אני קורא מאמר של פראנץ פאנון ששימש בשנות ה-60 רופא פסכיאטרי באלג’ריה הכבושה, ומתחלחל כמה הניתוח שלו לגבי המציאות שמה מתאים גם לסטיאוציה הנוכחית.
גם לאחר שנודע ברבים מעשהו הנפשע של אותו חייל-טרוריסט שירה במפגין, הוא לא הורחק מפעילותו בצבא הכיבוש הישראלי, אלא "הוחזר ליחידותו", קרי קיבל מחדש "סמכות" לשלוט בפלשתינים. לפני היוודע המעשה, יכול היה לכאורה צבא הכיבוש הישראלי לטעון, שלו היה ידוע לו מראש מה עתיד אותו חייל-טרוריסט לעשות, הרי שלא היה מפקיד בידיו "סמכות". אבל, כעת ידוע לכולי עלמא, ובכלל זה לצבא הכיבוש הישראלי, למה מועד חייל זה, ואף על פי כן הופקד בידיו כוח רב לרמוס את זכויות האדם. הנה הוכח, שגם כאשר צבא הכיבוש הישראלי יודע, שאדם הוא מסוכן על סמך התנהגותו להטיל טרור, הוא מפקיד בידיו כוח. בכך צבא הכיבוש אימץ את מעשהו של החייל-טרוריסט, ואת הדין על מעשה קונקרטי זה יש לדרוש מצבא זה ומראשיו הנאלחים, ולא רק מאותו חייל-טרוריסט ומפקדהו הפושע.
כאן גם המקום לציין, שעל פי אמנת רומא, אחריות תוטל על בעלי החובה שכיסו על פשעי מלחמה או שלא עשו כנדרש על מנת לפתוח בחקירה ובתביעה כנגד פושעי מלחמה.
מעשי החיילים בשטחים הכבושים הם אכן תוצר של מדיניות הכיבוש והשחתה מוסרית.
עם זאת, קשה לי מאוד לקרוא את דבריו של פלג ספיר ושל רבים אחרים באתר זה המפנים אצבע מאשימה גסה, חסרת רגישות ואלימה כלפי החייל הבודד. אלו הנשלחים בציניות לשמש כקלגסים בשטחים הם בראש ובראשונה תוצר של חברה ניאו ליברלית היוצרת עוני ובורות. יש לדבר עם חיילים הנשלחים לשטחים בגובה העינים- ללא כל התנשאות על המוסר שלהם, ללא כל אצבע מאשימה, עם הבנה שאנחנו זה הם- ללא כל ניכור ופטרונות. חיילים המגיעים משכבות מוחלשות לא גדלו עם טקסטים של ת’ורו ולייבוביץ על המדף אלא נאלצו לעבוד כדי לקיים את משפחותיהם. כאחד שגדל בתנאים סוציו אקונומיים לא פשוטים אני מודע לכך שניתנה לי הזדמנות ייחודית בהתחשב במצבי הכלכלי להיפגש עם משנות סוציאליסטיות ומתנגדות לכיבוש- אך זהו יוצא מן הכלל. דבר זה אינו מעיד במאומה על עליונות מוסרית- לא של פלג ספיר המתבטא בבוטות ובהתנשאות באתר זה ולא של מגדפי החיילים בקריאות נאצה בגדר.
אני שותף מהיום הראשון להפגנות נגד גדר ההפרדה. יש לי תחושה חזקה שרבים מהמפגינים אינם רואים בחיילים חלק מעמם- תוצר של מדיניות ושותפים הכרחיים לשינוי סוציאליסטי שבלעדיו אין תכלית לפעילות פוליטית.
כל זה אינו מוריד במאומה מן הצורך לכלוא חיילים מתעללים ומן התפיסה כי הקורבנות של המדיניות הם הפלסטינים. אך אם הטרמינולוגיה בהתמודדות עם כוחות הצבא לא תשתנה- אם לא יועמק הנסיון לדיאלוג בגובה העינים-
בל נתפלא שהשמאל הרדיקלי נתפס כמתבדל וכמתנשא מעל עמו.
ומילה לגדעון- מזל טוב להולדת הנכדה שהיא ברת מזל להיות נכדה לסב שהוא אכן שוחר של חירות האדם.
במסגרת חוסר היכולת להתבלבל מהעובדות נראה לי שאתה מנצח אותי בנוק אאוט…צעקות כמו "חייבר יא יאהוד" אינן קריאות שלום אלא קריאות להשמדת עם (אתה מוזמן לברר מה התרחש בחייבר) ,זאת בשילוב ההיסטוריה של האיסלאם, יחד עם הרצון לחיות, יחד עם הכלל שאם זה מתנהג כמו ברווז אז כנראה זה ברווז די מראות שאם אנחנו לא רוצים להיות מושמדים (או לשלם מס גולגולת במקום מס הכנסה) עדיף להיות בצד החזק. אם זה כרוך בהרג, הרי זו טיבה של מלחמה. אתה למשל תומך בהרג מידי יום בתמכך בעם שעונש מוות הוא חלק מהאג’נדה שלו (ושים לב שאני עדיין נמנע מלהעיר את תשומת ליבך לפשעים מינוריים כמו ירי לא מבוקר לתוך אוכלוסיה אזרחית וכו’). אין לי דיסוננס מהסיבה הפשוטה שבניגוד למה שאתה מנסה ליצור אותי אני רואה בפלסטינים בני אדם אך אני לא עיוור לכך שבני אדם יכולים גם להיות ממש רעים ואפילו להרוג (כן גם פלסטינים הורגים) ואז בכדי לחיות לפעמים צריך לעשות דברים לא נעימים…שמור את רגשות האמפטיה שלך לאלו שבאמת ראויים לזה גם בצד הפלסטיני וגם בישראלי למען האיזון שכל כך חסר לך…
במסגרת החד צדדיות שמאפיינת אותך, לו המג"ד היה יוצא דובר אמת במצ"ח ושקרן במכון פרטי היית אומר שמאחר ומצ"ח שייכת ל"צבא הכיבוש, אינך יכול לקבל את התוצאות…מגוחך…
להזכירך גם מוחמד דורה צולם לא רחוק. אין ספק שמעשהו של המג"ד והחייל אינם מאפיינים של חיילות קרבית נכונה משום שבחיילות קרבית מחבל מת ולא מובל כפות. מעבר לזה, הספיק לראות את הקריאות בהפגנות שם בכדי להבין שגם חיינו שוים בעיני המפגינים כקליפת השום כך שעם כל הכבוד עדיף להיות בצד היורה ולא בצד הנורה כל עוד זהו סוג האוייבים איתם אנו מתמודדים.
קצת פרופורציות
עם כל הגנאי לחייל היורה, צריך לקחת את הארוע הזה בפרופורציות. החייל איננו "מחבל" ושאר מחמאות שהודבקו לו כאן, שהרי מחבלים רוצחים חפים מפשע בכוונה, ואילו מתוך התמונות ניתן להבין שכוונתו הברורה של החייל היא לא לרצוח את הפלסטיני, שכן אם היה מעוניין להרוג אותו, היה פשוט צריך לכוון את הרובה קצת למעלה. כל ההכללות על כלל חיילי צה"ל, "המסקנות" המלומדות כי ארוע כזה מצביע על הצורך לצאת מהשטחים, הם נסיון להתאים את המציאות לתפיסת עולם. בדיוק במידה כי המסקנה המתבקשת לאחר שני פיגועי הטרקטור תהיה שלילת רשיונם של כל ערביי ישראל. בדיוק כמו המסקנה כי בעקבות גניבת הבשמים של שחקני בני- סכנין, יש למנוע מערבים נסיעה לחו"ל. המסקנות מופרכות, מכלילות, ופשטניות. את החייל יש להעמיד לדין, ואולי גם את המג"ד, במידה וזה הורה לו לבצע את הירי, ופה לגמור את הסיפור. הארוע הזה לא מצביע על כלום, ולא מראה כלום. הוא בוודאי לא מראה מה יהיה גורלה של ישראל במידה וזו תיסוג מהשטחים: גשם של רקטות על כלל ערי המדינה ( כפי שהוכיחה ההתנתקות).
המעשה פסול, אשמים גם המג"ד וגם היורה, ולשניהם מגיע עונש.
אבל אם היה מדובר בחיילים של צבא אחר, סביר להניח שמר אבו-רחמה היה יוצא בקצת יותר משפשוף בבוהן..
אתם כאלה דראמה קווינס. למות.
חצי אמת או אולי שקר מוחלט?
מטוב שתגלוש קצת בתגובות הטוקבקיסטים בעמודי
החדשות לפני שאתה מפריח את האמירה המגוחכת
הזו בנוגע לגינוי "מימין לשמאל"
למגיב שימי ,
תקרא לזה גזענות או מאבק בין דתי . לא תצליח למחוק ולטשטש ולספר לנו סיפור אחר . כך עוברת לה תהלוכת הפשעים ותאזרחת בקרבנו ומקבלת לגיטימציה , באמצעות אנשים כמוך שמדברים על כך שהוא רק ירה לו כדור ברגל . והמגבניק שלשום "רק " רצח בדם קר ילד מפגין ורק ורק ורק. הצבא שלך והממסד המפעיל או משרת אותו (לא ממש ברור ) הם רוצחים שפלים במסווה של מדינה מתוקנת. לא חייבים להשוות לנאציזם תבחר מכל דוגמא אחרת של שלטון דכאני וטרוריסטי וזה יהיה בסדר להשוואה מבחינתי.
למגיב "אוקיי," : אתה מעורר בי בחילה לרמוז באופן גס ובררו שצריך היה להרוג את המפגין וכמובן לא לשכוח לקרוא לו מחבל , זה הרי מאפשר לך לישון בלילה בשקט כיוון שהוא מחבל ולא אדם שהפגין או ילג או פלסטיני מדוכא על ידך . הדרך הנוחה להתמודד עם דיסונס היא להפוך את האויב ל"לא אדם " . מעבר לזה האפולוגטיקה שלך לא תעוור את מי שרואה שלא משנה היכן הבדיקה של הפוליגרף תתרחש , הבעיה אינה עם ספירו כפי שאתה רומז אלא עם המציאות עצמה שהוא מצביע עלייה וכולנו ראינו אותה בסרטון ומכירים אותה מהפגנות והימצאות בשטחים . אבל למה לבלבל אותך עם העובדות
לגדעון – מזל טוב. הרבה נחת.
לג. ספירו קודם כל מזל טוב ללדת הנכדה
וגם על המאמר היפה שכתבת, אבל שיום אחד יפול לך האסימון ותבין שבלי קשירת הנושא לעובדת הדרת מחצית האוכלוסיה היהודית מהשיג ושיח הפוליטי הופכת את דבריך לריקים מרלוונטיות. כי מי ששומע אותך זה קהל שהולך ומצטמצם עד שתעמוד מול ראי ותדבר עם עצמך…שתהנה מהנכדה כי ילדים זה ברכה.
הואיל ובארצנו לא נהוג עונש מוות, אין לי ספק באיזה צד אתה נמצא…
למגיב "אוקיי" – חשבתי על סגנון תגובתי אלייך ואני מתנצל על הפתיחה . יחד עם זה איני מושך את מילותי לגבי התוכן.
למגיב בן פרנקל : מאחר ( ולמי שלא יודע) שאתה טרחת לכתוב מכתב דוחה אל זהר מילכגרוב וחברתו (לאחר שקיבלו מכות מפשיסטים לאחר ההפגנה נגד הכיבוש בתל אביב )ובו תמכת באלימות כלפייהם והצדקת אותה , אני לקוח את כל דברייך בהתאם . אני גם רואה שדעותייך אכן מוצקות בדבר צמצום האחריות של הצבא והמדינה והתייחסות אל האלימות הצבאית ממסדית כמשהו שהוא פרי באושים של איש זה או אחר. חבל שאינך יכול לראות את התמונה הגדולה כיוון שאתה מגן על תמונת עולם שתאפשר לך לחיות בשקט ולא לדעת.
לגדעון ספירו: למיטבב ידיעתי גם בגרמניה הנאצית ולפחות ביחידות הרצח במזרח ( איינזצגרופאן ) ניתנה אפשרות לסרב ואנשים אכן סירבו ( לא מספיק ומעט באופן מוחלט) .
אני לא מבין למה אתם כל כך תומכים בפלסטינים הרי גם אתה חיים ונושמים על אדמת כיבוש אז מה זה עושה אותכם צבועים זה מה שאתם אבל לא רק צבועים אלא גם בוגדים במדינה כי כשהם מתפוצצים והורגים לא אכפת להם את מי הם הורגים הם יהרגו גם אותכם למרות שאתם תומכים בהם כלכ כך.
אם ניתן להם את מה שהם רוצים כולנו נלך זה כולל גם אותכם ואת המשפחות שלכם אז מה שקרה בנעלין זה לא כלכ כך רע ירה לו בבוהן ביג דיל הוא חי רץ (לצערי) זוהי מלחמה ואתם בחרתם לא נכון בסופו של דבר הם שונאים אותכם בגלל מי שאתם והם לא שמים עליכם ועל זה שאתם תומכים בהם הם צוחקים עליכם ומנצלים אותכם והכי גרוע הוא שאתם מסכימים לזה ואתם עוד עוזרים להם לדפוק את החיילים שלנו אז תתבישו לכם ואם אתם באמת מאמינים בחופש המידע אל דדחו את ההודעה הזאת
אז מה אם התנהגות כובש ידועה לאורך ההיסטוריה? מה זה אומר? זה מצדיק משהו? מה זה משנה ואת מי זה מענין מה צה"ל "מפגין"? העיקר הוא מה שהוא הורג ופוצע ומשפיל ומתעלל. אה, סליחה, זה ידוע בהיסוריה.
יגאל – צה"ל הוא הרבה יותר צבא כיבוש מהחיזבאללה ומצבא סוריה, כי הוא באמת כבש וכובש. הוא לא "נדרש" למשימה בלתי אפשרית, הוא דורש אותה בפה מלא, מקבל אותה ומבצע אותה. הוא כופה את רצונו על ה"מדינה" שהיא הוא.
תגיד, שינוי, איפה למדת? בישראל? נראה שלא, לפי העברית. מאיפה אתה יודע על המאבק הזה שפה? מהעיתונים? ממה שסיפרו לך השכנים? מאיפה אתה יודע לדבר על אויבים? לימדו אותך באולפן? מדוע, לדעתך, מי שגזלת את משאביו המצומצמים הוא אויב שלך? אמר לך את זה שליח הסוכנות? תוציא את השטות הזאת מראשך. אין פה בכלל מאבק בין אויבים, יש פה רק מפגרים. ואני לא מדבר על ה"ערבים". שהם ידברו על עצמם. לך תשכיל את עצמך.
המג"ד תמיד שקרן, מר אוקיי, וגם אתה, כמלקק למג"ד, שקרן כמוהו. הדעות הפראיות שלך על קרביות אינן מעניינות. השתדל להמנע מלשתף אותנו בהן, כמו שאינך מתאר לנו כיצד התיישבת על האסלה בבוקר ומה קרה אחר כך. הנימוק שלך בדבר עדיפות הצד היורה יביא אותך בסופו של משפט לצד הנורה.
ההשוואות שלך של מעשי צה"ל למעשי הנאצים ממשיכות, למרות שאתה עצמך יודע את ההבדל:
"במדינה בעלת משטר דמים כמו גרמניה של אז, סירוב למלא פקודה היה יכול להיות כרוך בפסק דין מוות, ואילו כאן, סירוב למלא פקודה לא גורר בעקבותיו סנקציות כה חריפות".
אין קשר בין צבא שעסק בהשמדת עם לבין בצא שמגן על התנחלויות ומבצע לעיתים פאשלות כמו זו המדוברת.
בוא נסכים שבצבא הנאצי לא היה מתקיים תחקיר עקב ארוע כזה, בוודאי שלא במידה והחייל היה הורג את האדם הכפות.
ויותר מזה, סביר שבצא הנאצי היה מתקיים תחקיר במידה והחייל לא היה הורג את האדם הכפות…
בכל מקרה צריך לזכור שהאויב של צה"ל מבצע פשעי מלחמה על בסיס יומיומי (לפחות עד הרגיעה) כאשר הוא יורה על אוכלוסיה אזרחית,
ואבקשך לגנות זאת בכל פה.
לעניין ההשוואה לנאצים,
לאור הטענות החוזרות של מגיבים "שאי אפשר להשוות" אני אנוס לחזור על מה שכבר כתבתי בנושא זה לא אחת: מול האסכולה של "אי אפשר להשוות" אני דוגל בהיפוכה: חייבים להשוות, כל עוד זה נעשה בהקשר הנכון.
שלטונות ישראל מביאים כל אורח ל"יד ושם" להנחת זר לזכר קרבנות הגזענות שהופנתה נגד יהודים, ובאותו זמן, מספר קילומטרים משם משתוללת גזענות ישראלית מטעם השלטון שיש בה קווי דימיון לא מעטים עם הגזענות שהנאצים הפעילו נגד יהודים בשנות ה-30 בטרם שואה, גזענות של חוקים ויחס מפלה בחיי יום יום. לכן חובה פטריוטית, אם יורשה לי להשתמש בביטוי זה, להזכיר לכל יוזמי ותומכי הגזענות הישראלית שהם לא למדו דבר ולא הפיקו לקחים מהגזענות הנאצית כלפי יהודים.
כך גם באשר לחייל היורה.ההשוואה לא נעשתה לאכזריות הנאצית, אלא לנכונות למלא פקודות מקוממות ובלתי חוקיות. נכונות זו סופה שמביאה חיילים לציית גם לפקודת הרבה יותר אכזריות. מה שקרה שם יכול לקרות גם כאן. הנכונות להשמיד את הפלסטינים חדרה למגזרי אוכלוסיה לא מעטים. פסקי הלכה של רבנים שקובעים כי מותר להרוג נשים וילדים פלסטינים הם שלב בדרך להשמדת עם. צריך להזהיר וחובה להשוות.
הנאצים לא עסקו רק בהשמדה. הם היו גם חיל כיבוש, ובתור שכזה הפעיל אמצעי דיכוי שדומים מאד לאלה המופעלים על ידי ישראל נגד הפלסטינים. על כן חובה להשוות, להזהיר ולבקר.
באשר לביקורת על החמאס,
אינני חושב שאני צריך לחזור ולהצטלב בנושא זה. הביקורת שלי על החמאס באה לידי ביטוי ביותר ממאמר אחד. כישראלי אני חייב להתמקד בביקורת על מדיניות המדינה בה אני אזרח, בעיקר כאשר הקולוניאליזם הישראלי טיפח וסייע לאורך שנים לחמאס, בתקופה שהמדיניות הרשמית הייתה שקועה ברדיפת אש"פ, והחמאס נתפש על ידדי הכיבוש הישראלי ככוח אנטי אש"פי שיש לעודד. במלים אחרות, תנועת החמאס, כוחה והפופולריות שלה קשורים קשר בל ינתק עם מדיניות הכיבוש הישראלית. אלו תאומי סיאם, כל עוד קיים האחד ימשיך גם השני לאגור עוצמה.
לגדעון ולמירי,
מזל טוב ואיחולים לבביים להולדת הנכדה.
כשאומרים מימין לשמאל הכוונה בכנסת. ברור שיש מופרעים שיתמכו בכל מעשה תועבה שעושה חיל או אזרח ישראלי ממש כמו שרוב המגיבים והכותבים פה תומכים בכל מעשה תועבה של פלשתינים. ההבדל הוא שהימין בכנסת (כולל הקיצוניים ביותר) גינה את המעשה אבל נציגי המחבלים בכנסת מהללים ומצדיקים כל מעשה טרור נפשע של הפלשתינים.
אני מציע לא לקרוא לחיילים נאצים, אני מציע לשמאל הרדיקלי ובמיוחד לפעיליו הצעירים- לחבריי, לאנשים שאני שותף שלהם למאבק בכיבוש, לא לשנוא את החברה שהם חיים בה, לא להפגין עליונות מוסרית מנוכרת ומנותקת, לשים את הדיאלוג עם הלא משוכנעים בלב העשייה הפוליטית.
אני מציע לא ליצור מעגלים נפרדים וצדקנים של שכנוע עצמי, לא לקרוא לכל אחד שחולק עליי פאשיסט, לשאול את עצמנו כל בוקר האם אנו מכוונים את השינוי החברתי כלפי פנימה- כלפי דעת הקהל, כלפי העניים והלא משוכנעים או שמא אנו ענף נפרד ממה שמכונה החברה הישראלית.
אז מה אתה מציע?
גדעון היקר,
להוריד את התיאוריה לרמת הפרקטיקה במקרה הזה זה דבר די פשוט. דוגמא הממחישה את הצורך לדבר כחלק מ ולא כמתבדל מהעם היא המקרה של האמן הישראלי שהיגר לשבדיה והציג תערוכה המגלה לכאורה או שלא לכאורה אמפטיה לילדה פלסטינית הנשלחה לבצע פיגוע התאבדות. " תלכו למדינת האפרטהייד שלכם", אמר האמן לתקשורת הישראלית ובכך ייצג עמדה רווחת בקרב השמאל הרדיקלי. "לחתור למגע" עם הלא משוכנעים צריכה
להיות סיסמת המפתח של מי שמעוניין לחולל שינוי חברתי מתוך ישראל ולמען עתידה של ישראל ועתיד האזור כולו. לא ללכת לצבא בגיל 18 זו בחירה שניתן אולי להסכים איתה ( אני אישית תומך בסרבנות סלקטיבית) אבל אם לא מנתבים את שלילת המעשה עם חיוב מסוים אין לכך כל משמעות. שירות אזרחי, עבודה חינוכית בבפריפריות- הימצאות מתמדת במקומות קשים- עם אחוז גבוה של ימין, העדר חינוך ועוד- לא ממקופ פטרוני אלא ממקום של חלק מ, היא אפשרות שאני חושב שהיא ראויה. במקום זה- אלו שמחזיקים בגיך 18 בעמדה טוטלית ( שגם על אופייה הדוגמתי והעיוור יש לתהות) שאין ללכת לצבא- רבים מהם לא מציגים שום אלטרנטיבה ראויה המכוונת כלפי פנים. כל כך הרבה חבר’ה שפגשתי- כולל חברים שלי ומפגינים אמיצים נגד עוולות בוחרים "לחיות בשקט עם המצפון והמוסר שלי" כאילו זה הדבר החשוב ביותר ורואים את העשייה הפוליטית כמעין נאמנות לערך בלתי מחייבת מלבד הפגנות ספורדיות. זהו גל- זו תופעה בקרב חבר’ה שמאליים מסיימי תיכון ולאחר מכן. מלבד זאת, היהירות בעיני אלו המדברים על "החיילים האלו", "הפאשיסטים
וכ’ו היא בלתי נסבלת מבחינה פוליטית ואנושית.
ושוב- אין במגמה הזאת( שהיא רווחת בקרב מתנגדי הכיבוש) שוב מימד סוציאליסטי הרואה תמונה רחבה יותר מלבד יחסי הכוחות הנוכחיים. חייל ישראלי מפנה נשק כלפי פלסטיני זו סיטואציה פוליטית שיש להתנגד לה ולפעול בתקיפות לחירות הפלסטיני וזכויותיו- אך הסיטואציה הרחבה יותר מגלה את כוחות השוק רומסים את שניהם.
מתוך שייכות מסוימת למחנה ( אם כי איני מגדיר עצמי שמאל רדיקלי ואינני בשום אופן אנטי ציוני)- אני טוען שאין כאן שום תנועה רחבה עם ניסיון להשפיע על ערכיה וחינוכה של ההחברה הישראלית כי אם פעמים רבות- אוננות לשמה.
רמי הוד אומר דברים חשובים ונכונים שבמישור התיאורטי אמורים להיות "קיר הברזל" של איש שמאל, אלא שהם קשים מאד ליישום.
הלוואי והייתה לי אפשרות של דיאלוג מושכל עם חיילים ושוטרי מג"ב, שמולם אני ניצב בעת הפגנות בשטחים. הבעיה היא שעיקר המגע איתם
נעשה באמצעות רימוני גז מדמיע וכדורי גומי שהם יורים עלינו, ואז אני מחפש מקלט ובורח לאזור בו הגז לא יכה בי (אני מאד רגיש לו וכבר הייתי במצבי מצוקה נשימתיים קשים).
בעיני מרבית החיילים המשרתים בשטחים אני נחשב כבוגד. לא זו בלבד שאין לי תחושות התנשאות עליהם, אלא המצב הפוך, אני חש שהם מתנשאים עליי,הם רואים בי מי שצריך לתלות אותו בכיכר העיר, אילו רק יכלו. כמו כל הכללה היא לא תופשת לגבי כולם, אבל מהמעט שיצא לי לדבר איתם, בטרם החל העימות, זו התמונה שהתקבלה.
גם בעיני השוטרים בתוך הקו הירוק אני (העניין אינו אישי, אלא מתייחס לציבור החושב כמוני) מקוטלג במרחב שבין "אוהב ערבים" לבוגד של ממש) ומכאן גם פתיל קצר מאד שיש להרבה שוטרים כשהם באים במגע עם מפגינים מהשמאל היותר רדיקלי.
האמן לי שאני מנצל כל אפשרות לדיאלוג עם שוטרים והוא נפסק מהר ביוזמתם.
הדברים נכונים עוד יותר באשר למתנחלים, שמונחים על ידי רבנים ושליחות דתית קנאית. הם חיים במשטר כיבוש ואפרטהייד, ורואים אותו כנכון וצודק. כאשר אני בא לחברון, הם מאיימים באלימות, קוראים לי בוגד (זה החלק העדין),ואני, מה אמור לעשות? להגיש את הלחי השנייה או לתקוף חזרה? האם לא כנות אותם פשיסטים, שהרי הם כאלה? היכולת להיכנס עימם ועם נוער הגבעות בגלל, ועם ראשי הרשויות שם (כמו דניאלה וייס) ןעם הקבוצה המתקראת "נשים בירוק", ועם אליקים העצני, ועם הרבנים המוציאים פסקי הלכה גזעניים ורצחניים, שרוצים במקרה הטוב להכניסני לכלא או לגרש אותי, לויכוח תבוני, שואף לאפס.
אני בהחלט חש כלפי כל אלה עליונות מוסרית, אבל לא התנשאות. דומה כי הם מתנשאים עלי.
לא פשוט ליישם בשטח את האמת התיאורטית של "לחתור למגע" (אם לשאול מונח מהלקסיקון הצבאי ולאזרח אותו) עם החיילים והשוטרים.
גדעון,
הבעיה עם השמאל הרדיקלי היא שהוא טוען לכאורה לעליונות מוסרית, אבל בפועל הוא בדיוק "אותה גברת בשינוי אדרת" של הימין הקיצוני: הוא מתקומם נגד הפרות החוק בשטחים, אך הוא קורא להפר את החוק בעצמו. הוא דוגל בחופש ביטוי, אך הוא פוסל מראש את כל אנשי הימין בקובעו "שכולם פאשיסטים" ( וע"י כך מעקר את הלגיטימיות של דבריהם). הוא מתיימר לראייה "אובייקטיבית" של הסכסוך, אך מרוב "אובייקטיביות" הוא שכח שיש לפעמים גם צדק בטענותיה של ישראל. הוא נתפס בעיני עצמו כמגן החלשים, אך בעצם הוא מורכב כמעט אך ורק מהמעמדות המבוססים בחברה, ואין לו כל קשר, אפילו רעיוני, עם תושבי שכונות המצוקה ,ועיירות הפיתוח.
לטעון כי הכיבוש הוא בעייתי כל אחד יכול, הבעיה היא, ספירו, שאתה לא נותן פתרון שיהיה נוח לשני הצדדים לחיות. ולא, החזרת הפליטים, איננה פתרון נוח, אפילו לא לגדעון ספירו, אלא במידה והוא מעוניין שנכדו יגדל ( והרבה מזל טוב) במדינת עולם שלישי…
אני שמח שקראת אבל אני לחלוטין לא מסכים עם המונחים בהם אתה משתמש.
ישעיהו לייבוביץ’ דיבר על כך שמלחמות אזרחים לכל אורך ההיסטוריה עיצבו דמותן של מדינות והיו הכרחיות. אולי כאן אין טעם לדבר על מלחמת אזרחים אז לייבוביץ’ עסק במלחמת תרבות ובצורך להכריע בין עמדות שונות במקום למסמס את הניגוד. בהתאם לכך, תכלית דבריי לגבי הצורך לדבר עם כל החברה הישראלית ולנסות לשכנע את הבלתי משוכנעים היא לא לעבות את הסטטוס קוו החולני בתוכו אנו חיים אלא להביא להכרעות- בין כיבוש לא מוסרי לגבול לישראל- בין ניאו ליברליזם עריצותי לסוציאל דמוקרטיה שמאלית. לאחר שיסתיים הכיבוש ( אתה קראת לזה מלחמה עם ערבים- אני קורא לגזילת זכויות פוליטיות מעם שלם- כיבוש) איני מעוניין לחבק את המתנחל מבית אל או את בעל חברת כוח האדם מרמת אביב ולומר לו- סוף סוף גמרנו איתם אלא לעצב חברה שהיא לא אגרגרציה אקראית של הסכמים קואליציונים ופרגמטיזם של סטטוס קוו- חברה- פלורליסטית אמנם- אך בעלת אופי דמוקרטי, סוציאליסטי אשר רודפת אחר שלום ולא אחר כיבוש ומלחמות.
לכן ידידי- אין מנוס מלחדד עמדות, לבחור צדדים ולהפסיק לדמיין שיש פה קולקטיב הומוגני של אנשים ורעיונות שרק הפלסטינים מפריעים לו להתפתח.
עכשיו אתה מדבר…כימני שנכנס לאתר הזה יותר במסגרת דע את אוייבך הצלחת להזיז אצלי משהו בכמה מילים…הרבה יותר מכל מיני שטויות אלק מלומדות ומנותקות מהמציאות שכתובות כאן (גם ע,י הכותבים וגם ע"י המגיבים).בסוף אחרי שהמלחמה עם הערבים תיגמר נישאר רק אנחנו לחיות יחד וממש לא הייתי רוצה לפתוח חזית נוספת ,במיוחד לא נגד אנשים שבשביל לשמור עליהם אני נותן הרבה מאוד ימי מילואים בשנה.
הנאצים לא היו רק חיל כיבוש הם היו גם בירוקרטים קפדנים וככאלה הם הפעילו אמצעים שמזכירים מאד פקידים של מס הכנסה.
וברצינות, שאומרים "נאצים" ביחוד בישראל וליהודים ב99 מתוך 99 מקרים מתייחסים להשמדה ולא לאוטובאנים. ההתממות של ספירו לא רק מכוערת, היא גם צינית ודמגוגית. לא נורא התרגלנו.
יש הרבה צדק בכך שאנחנו סתם מנסים ליצור אשליה של קולקטיב וזה כנראה משהו שירדוף את היהודים עד סוף הדורות…כל ישראל ערבים זה לזה וכאלה…אני בהחלט מסכים איתך לגבי חברה רודפת שלום ושוב יש לנו ויכוח האם שלום צריך לעשות עם כולם או לחכות עד שנראה שבאמת שווה לעשות עם מישהו שלום כדי לא ליצור טפילות שתחייה על חשבון ההישגים של ישראל במזה"ת בלי תמורה. נקודת המחלוקת ביננו היא יותר לגבי שלום פנימי וכאן אני מדבר על היכולת להבין שאם מישהו ברוקר מקיסריה (כמוני וכאן זאת ממש מילה גסה) הוא לא בהכרח עושק עבדים בדיוק כמו שמי שתומך בבידוד אוכלוסיה עויינת הוא אינו פשיסט…בדיוק כמו שאני משתדל שלא לחשוב שרוב השמאל הרדיקאלי הוא בעצם סייען של החמאס או אל קאעדה או כל פליטת כדור אוולוציונית אחרת.
לכן ידידי – חידוד עמדות יכול בהחלט להתקיים גם בחברה שהעמדות בה חלוקות וקווי אופי מרכזיים כמו השכלה, חתירה למצויינות, חוסן כלכלי ובריאות קיימים בה כערכים משותפים.
לבן פרנקל:
הנחות המוצא שלך ברובן שגויות: השמאל שאני שייך אליו לא מתלונן "על הפרת החוק של המתנחלים", שהרי הכיבוש כולו על התנחלויותיו וחוקיו (שהם צווי ממשל צבאי) הוא בלתי חוקי בעליל. השמאל מתלונן על הפרת זכויות אדם ואזרח בשטחים הכבושים, על משטר אפרטהייד שמעניק זכויות יתר למתנחלים ושולל אותן זכויות מהפלסטינים.
יש חוקים שחובה להפר, חוקי עושק ומרמה, חוקי גזענות, חוקים המאפשרים לשליט להתעמר באוכלוסיה, כל אלה ועוד הם חוקים שאדם עם ערכים דמוקרטים יצדיק את הפרתם. כך היה עם חוקי האפרטהייד בדרום אפריקה, או חוקי האפלייה הגזענית בארה"ב או שלטון הדיקטטורה של פרנקו, וכך גם עם הדיקטטורה הצבאית הישראלית בשטחים הכבושים. שם אין מדובר ב"הפרת חוק" אלא במאבק למען חקיקה דמוקרטית, שכולל גם את הזכות לאי ציות אזרחי.
אינני מכיר איש שמאל אחד הטוען כדבריך "שכל הימין הם פשיסטים". יש אנשי ימין רבים שאינם פשיסטים, שמתנגדים לכיבוש ולהפרת זכויות האדם, גם מתוך השקפתם הימנית.
אין אף איש שמאל, הטוען כדבריך "לראייה אובייקטיבית" של הסכסוך. הראייה שלנו, לגווני השמאל השונים, היא בפירוש לא אובייקטיבית, אלא נובעת מתוך מערכת ערכים של שלום ושוויון ומבקשת לפתור את הסכסוך מתוך הפריזמה הזאת.
השמאל בעמדותיו החברתיות והכלכליות אכן מגן על החלשים, אבל במציאות של סכסוך לאומי בה קל לשסות את הציבור נגד אויב חיצוני, היכולת של השמאל למצוא נתיבות לציבור זה תוך הצגת עמדות תבוניות ולא מתלהמות, נתקלת בקשיים, אבל זה לא מוכיח את אי צדקתו, שהרי ההיסטוריה יודעת יותר ממקרה אחד של מיעוט בתקופה אחת שהפך לרוב בתקופה אחרת.
נכון שהחזרת פליטים אינה פתרון נוח, בוודאי לא לאלה שחגגו על רכושם, אבל גם מדינת ישראל אינה פתרון נוח.
לעניין מדינת עולם שלישי, ישראל היא בדרך להיות מדינה כזו גם בלי החזרת פליטים.
יחד עם זאת אינני מתעלם לרגע מהקשיים של פתרון בעיית הפליטים, זהו פתרון שזקוק להרבה חוכמה מדינית וכלכלית, כדי שיתבצע בלי להדרדר לתהום.
בהזדמנות זו,תודה לכל מברכיי על הולדת נכדתי.
ברכות מלב חם להולדת נכדתך. מי ייתן ותזכה לחיות בסביבה פחות זומבית ומטומטמת, של קהל בוגר יותר, כאשר התקשורת ההמונית אינה עוד מטמטמת באופן מואץ את ההמון, למטרת העצמת השלב הנוכחי של הקפיטליזם, שהוא שלב של ספקולנטיות מהמרת ובלימת קידום האדם המלא תוך ניחשול סגולותיו, דהיינו, בלימת יצרנות איכותית מצד ההון הפיננסי לטובת העצמת "מנגנונים פיננסיים מתוחכמים" שאינם אלא משחק הפירמידה ההפוכה ותעולה של כל יצרנות איכותית לנתיבים משביקים ומדללי איכות. ההמון מתרושש מאמצעים אפקטיביים בחסות התייקרויות מלאכותיות, שוד ממלכתי ודילולי שכר, בעוד מעמד שכיר אקסקוטיבי הרואה את השורה התחתונה במאזן, ומעמד של ספקולנטים אליהם מוזרמים כספי החברה הניבזזים, חובקים את השחקים.
מתקיים במלוא עיצומו כיום חוק קרלוף בכלכלה, לפיו בנוכחות המון ניבער החסר קריטריונים לשיפוט הרי שהצרכנים נותנים ערך אחיד ממוצע ליצרנים בעלי מצויינות ולמשווקים נוכליים וגרועים. התוצאה: תת תימחור של הטובים, ויתר תימחור של הגרועים. הטובים יוצאים מן השוק, הערך הממוצע זז לכוון ה-0 (שמאלה) ושוב חוזר התהליך, תוך סינון בעלי הערך, ויתר תימחור של חסרי הערך.
מבנה העל האידאולוגי המכשיר זאת בשלב זה זה אקלים של הימורים. הומו פאבר (האדם היצרני) הפך לאדם המהמר. אקלים זה, של כוחות לא תבוניים התלויים במזל גלגל הרולטה, קיים בכל אתר, החל מעקרונות הקידום השרירותיים ב"כוכב נולד", עקרונות ההשרדות האקראיים ב"השרדות" ועקרונות הקידום החברתיים כלכליים המותנים בקליקות מתגודדות ו"חבר מביא חבר" ולא במיומנות יצרנית היוצרת איכות. כמובן שבישראל מנוצלת מנטליות זאת לצורך שוד נדל"ן והדרת אוכלוסיות בחסות ליבוי יצרי גזענות ושנאה, כמו גם לצורכי שוד אוכלוסיות כללי ליצירת חבורות עבדים אפתיים ואחוזי טימטום.בשרות אותה שרירות ספקולנטית העושה עושר ולא בדרכים יצרניות ותבוניות.
מי יתן ונכדתך תזכה לראות עולם אחר בו שוחררו כוחות היצור והועצמה הרוח היוצרת והחושבת, ותתרום היא עצמה להווצרות מציאות כזאת עקב מורשת של חשיבה ביקורתית ומתקדמת עליה חונכה.