הפרויקט הציוני נכשל, יחסית ובינתיים, בשתי מטרות עיקריות: לגרום לאוכלוסיה המקומית, המכונה היום "העם הפלסטיני", לעזוב, ולגרום לאוכלוסיה היהודית העולמית, המכונה "העם היהודי", להתיישב בארץ ישראל ולהישאר בה.
שתי המלים האחרונות הן המכריעות בעיניי, ובהיבט זה יעסוק מאמר זה. כי חילופי אוכלוסין זה לא דבר בלתי אפשרי, אפילו לא קשה במיוחד. אבל ההצלחה, מבחינת הציונות, של חילופי האוכלוסין בסוף שנות הארבעים בארץ ישראל לא הייתה רק במישור המספרי-פיזי, אלא גם, ובעיקר במישור הרוחני.
במשך תקופה קצרה מאוד, שלא חזרה יותר מאז, הצליחה ליצור הציונות מצב, שבו האוכלוסיה המקומית רצתה לעזוב ואוכלוסיה זרה, שהיתה מאופיינת בנידודים ברחבי היבשות והמאות, רצתה להתיישב ולנטוע שורשים.
היהודים, מאז ומתמיד, התרגלו לכך, שמקום מגוריהם לא קבוע ויבוא יום והם ייעקרו למקום אחר, כי לא כדאי להם להישאר במקום מגוריהם. השיא של מצב זה היה הטבח הנאצי בשנות הארבעים, שצחק לשארית אחרונה של גישת ה"נוריד את הראש עד יעבור זעם". וזאת גישה אנושית מאוד, בעצם הגישה הטבעית יותר, מאשר לקום ולעזוב. אבל היהודים התרגלו במשך מאות השנים לא להיכנע לרצון להשתרש ו"לבנות בית".
בדיוק נגד זה יצאה הציונות. הציונות רצתה לבנות עם בריא ולשרש את הגישה הלא-טבעית של לעזוב ברגע משבר. מטרת הציונות הייתה לגדל עַם עִם מנטליות של איכרים, שלא ירצה לעזוב את אדמתו בשום מחיר. אבל זה הצליח במידה מוגבלת מאוד. אנחנו נמצאים היום בשפל מהבחינה הזאת. האוכלוסיה "היהודית" בישראל היא האוכלוסיה העירונית ביותר בעולם. מבין כל המושבניקים והקיבוצניקים אחוז מזערי קשור לאדמה דרך העבודה, הממשלה לא מעודדת עבודת אדמה וכמעט ולא מעודדת התיישבות חקלאית. (אחוז החקלאים מבין המתנחלים הוא זניח, אלא אם-כן גניבת זיתים ועקירת עצים נחשב לחקלאות.)
זה קשור כמובן לעימות הסמוי בין האידיאולוגיה הציונית לבין האינטרסים הכלכליים שאיפשרו את הפרויקט. כתנועה קולוניאליסטית נתמכה הציונות תחילה על-ידי הקפיטליזם. אבל כבר מזמן הפסיק הקפיטליזם העולמי להשקיע בפרויקט הציוני, מבלי להוציא ממנו רווחים שמנים.
אין לי ידיעה ברורה, למה הגיעו לכאן הורי אבי, בשנות העשרים. סבי החל ללמוד באוניברסיטה בוורשה, אך סיים רק שנה ראשונה. ידוע, שזאת היתה עליה כלכלית באופיה, ואולי זה באמת השתלם להם. אחרי שני דורות, לאנשים כמוני, אין יותר אינטרס כלכלי כאן. עדיף לי, עם הכישורים שלי, לעבוד באירופה או באמריקה. הרוב המוחץ (הוא למעשה הרוב המחוץ…) של בני האדם שחיים כיום בגבולות פלסטינה המנדטורית, עדיף לו להגר מכאן.
הכשלון בתחום זה הוא כל-כך גדול וגדל מעשור לעשור בגלל טעות מכרעת של הציונות, בעיקר מאז 1967. אחרי שהציונות הייתה במקורה מהפכה נגד היהדות הגלותית, היא אימצה את היהדות בחזרה בעשורים האחרונים, ואיתה את הגישות הגלותיות, התלושות מהאדמה. כל פולחן הדמים סביב ארץ ישראל לא יוצר שום זיקה אמיתית לאדמה, אלא לכלי נשק ולריח הדם. אבל חמור מכל הוא אימוץ אידאולוגית השואה כדת מדינה. השואה היא ההוכחה הברורה ביותר, שליהודי לא כדאי להאיחז במקום מגוריו, אלא לברוח כל עוד נפשו בו, כשהוא מריח סכנה. הקשר, שעושה הציונות בין השואה להקמת מדינת ישראל, מורה לאנשים לברוח מהסכנה, כי אין שום סיכוי לשרוד את הפוגרום. לא רק שהשואה הפכה להיות המסר העיקרי של מערכת החינוך, אלא שמאז בגין מסתתר מאחורי כל ערבי היטלר עם פלוגות ה-ס.ס. שלו. השואה מחכה לנו בכל רגע, בייחוד כאן בארץ, ואין סיכוי, שנצא ממנה בחיים. הרבה יהודים בישראל קונים דירה בלונדון או אפילו בפראג, לא בישראל. האויב הערבי הוא דמוני, בלתי נשלט ומבטיח עתיד שחור, אפל ונורא.
גם במטרה השניה נכשלה הציונות: להפחיד את האוכלוסיה המקומית מספיק, כדי שתברח. אומנם היתה הצלחה גדולה ב-1948 בתחום זה, אבל היא הייתה חלקית. בינתיים ההצלחה החלקית הפכה לכשלון. ולא רק בזכות הדמוגרפיה. כי אני לא מדבר במאמר זה על מספרים, אלא על state of mind . כמו שהיהודים למדו מהשואה, כך למדו הפלסטינים מהנַכְּבָּה. הם למדו את הלקח ההפוך: כדאי להישאר! או: אילו רק נשארנו!! כי הציונים לא היו אכזרים כמו הנאצים, אפילו לא ב-1948. אומנם היו כמה נסיונות, כמו דיר יאסין, ובאמת אחרי הטבח שיבח בגין את התליינים וכתב, שהם עשו היסטוריה יותר מאשר הרבה גדודים של חיילים, וזה באמת היה אפקטיבי מאוד, אבל זה לא הספיק.
בשנים האחרונות מנסה ההנהגה הציונית להתקרב יותר ויותר לדגם של 1948, החל ממדיניות הסֵגר שהחתילה בשנת 1991, דרך הסכמי אוסלו ועד הגיהינום של שלוש השנים האחרונות, ובמובנים מסויימים היא עברה כבר מזמן את קו האכזריות של 1948. ויש בזה הצלחה מסויימת. המציאות הפלסטינית בשטחים הכבושים היא בלתי-נסבלת. אבל האתוס הפלסטיני השתנה. האתוס הפלסטיני הוא אתוס של "צומוד", המקבילה הפלסטינית ל"הגשמה" הציונית. וככל שהמלחציים הציונים מתהדקים, כך מתחזק האתוס הזה. ובמצב כזה זה לא משנה, אם מצליחים להרוג עוד 5000 אנשים ביריות, להרעיב למוות 10000 נוספים, ולגרום ל"עזיבה מרצון" של 300000 נוספים. מספרים אלה נשמעים אולי גבוהים – הם מציאותיים מאוד. אבל הם לא יישַנו את האתוס, רק יחַזקו אותו. המצב כבר היום מביא את כלל הציבור הפלסטיני לפרנויה, שאם הם יסובבו רגע את הגב, בין רגע יילקחו מהם אדמה, בית, פרנסה, וסורגי הכלא יתקרבו עוד ויצרו עליהם עוד יותר.
הפרקטיקה הציונית של היום מובילה לכך שאחרון היהודים השפויים ינטוש את אתוס "ההגשמה", ומי שיישאר פה, נכה פיזית ורגשית, הוא קומץ סהרוריים. ומצד שני היא מובילה להתחזקות האתוס הפלסטיני, שלבסוף יצליח להקים פה מדינה פלסטינית לתפארת, שחיה כמובן בשלום עם שכנותיה הערביות. כל זה לא נורא, להיפך, אין לי שום בעיה עם מדינה פלסטינית מהים ועד הירדן, רק חבל, שאני לא אזכה לראות את זה, וגם בני ובניו יִשַטְפו בנהרות הדם שינהרו ממעלה ההר ויאדימו את השפלה ואת מישור החוף, אם הם לא יברחו מפה בזמן.
אפשרות אחרת היא, שהתחזקות "הצומוד" הפלסטיני תרגיז את הציונים עד כדי כך, שהם יבינו את מה שהבינו הנאצים בסוף שנות השלושים: שכל הנסיונות הברוטאליים למדי לגרום להם לעזוב לא יועילו – צריך להרוג את כולם. אם ייקרה דבר כזה, ייקבלו בעוד חמישים שנה אנשים, שכיום עוסקים בגירוש פלסטינים, אותות הוקרה על הצלת כמה פלסטינים, לפני שהיה מאוחר מדי, ומי שמתנגד היום לגירוש יואשם, שלא ראה לאן פני המציאות מועדים ובעצם גרם למותם של מיליונים.
עלינו לפעול לאפשרות שלישית: נורמאליזציה בשני הצדדים – נגד הפרנויה היהודית ונגד זו הפלסטינית. נגד פולחן השואה היהודי, נגד הלאומנות, גם זו וגם זו, בעד אמון הדדי והכרות על בסיס שוויוני. זהו תהליך חינוכי ארוך מאוד, שאם לא נתחיל בו היום, הוא גם לא יצליח אף פעם.
שתי הערות:
הראשונה, תגיד תודה לסבא וסבתא שלך שהגיעו מפולין בשנות העשרים – אחרת לא היית קיים היום. וזו אכן היתה עליה כלכלית, אבל לא משום שהמצב הכלכלי בפולין היה זיפת – הוא לא היה יותר זיפת מבמקומות אחרים, אלא משום שההגבלות הכלכליות הוטלו על יהודים דווקא.
השניה, שאם אכן אתה רוצה לפעול לנורמאליזציה,לאמון הדדי, להיכרות שוויונית, וזהו אכן הליך חינוכי ארוך מאוד, ומזה הכל מתחיל – הנה לזה יש לך שותפים רבים, הואיל ורבים בשמאל הציוני ובימין המתון יסכימו איתך מאוד.
אלא מה, כדאי גם להפסיק לנפנף ב"אין לי שום בעיה עם מדינה פלסטינית מהים ועד הירדן, רק חבל, שאני לא אזכה לראות את זה", משום שהרוב המכריע של תושבי מדינת ישראל היהודים, הפרנואידים, כל הפארנויות שלהם נדלקות מזה. וגם שלי. משום שכל הכבוד שלא מפריעה לך מדינה פלשתינית מהים עד הירדן, חבל שלא נשאר מקום גם למדינה היהודית בתוך כל זה.
ואנחנו מדינה יהודית, ורוצים להשאר מדינה יהודית – מדינה יהודית קרי מדינה שהרוב בה יהודי, כי מדינות שהיהודים בהן מיעוט יש בכל העולם.
תאר לך פלשתיני שהיה קורא לנורמאליזיציה, לחינוך נגד לאומנות, לאמון הדדי והכרות על בסיס שוויוני, שהיה מצהיר תוך כדי כך, "ואני אין לי בעיה כלל עם מדינה יהודית מהירדן ועד הים, ואני בעד שכולנו נזוז מפה".
ואחרי כל הנאום הארוך הזה אתה עוד פה? לא יפה לא להתנהג לפי המסקנות שלך עצמך.
בישראל מעולם לא התקיים חופש אמיתי בבחירת מגורים. ראשית, אזרחים ערבים לא מורשים לקנות או לשבת על אדמות השייכות לקק"ל או לסוכנות היהודית (מדובר במליוני דונמים באזורים הנחשבים מבוקשים). שנית, "ועדות כניסה" ושאר טריקים שנועדו לסנן דיירים ערבים במועצות אזוריות וישובים קהילתיים.
שלא לדבר על מעשי גירוש מהתקופה האחרונה, מהסוג של כפר שלם, עג’מי ועוד.
ואציין שזה הישג לא רע בכלל, שמדינה מספקת את צרכיה בחקלאות ממיעוט קטן שעובד בזה, ועוד מייצאת למדינות אחרות.
חבל מאוד שהמאמר הזה מתבסס על כל כך הרבה עובדות לא נכונות
ראשית, ישראל ב-48 לא גירשה את כל הערבים בתחומה משום שלא ניסתה לעשות זאת. איזורים שרצתה לרוקן היא רוקנה ללא בעיות.
שנית, הציונות רצתה בקיום נורמאלי לעם היהודי. זאת הייתה המטרה המרכזית (היפוך הרפמידה וכו’ הם במסגרת השאיפה לנורמליות) וחלק מהנורמליות היא שכל תושב בוחר במהלך חייו איפה עדיף לו לחיות. כך זה בכל מדינה בעולם. ואגב, בניגוד לכתוב רבים מהפלסטינים היגרו ומהגרים גם בימים אלו.
ועוד טעות: דווקא בקרב מגזר המתנחלים שיעור הירידה מהארץ הוא זעיר במיוחד.
חבל שמאמר שלם מתבסס על סיסמאות ללא ביסוס.
אני תיכף הולכת לשבת בחזרה בפינה שלי עם שאר הנשים.
רק רציתי להעיר משהו קטן, מעציב למדי שהכותב מתעלם מהקבוצה השלישית בסיפור הזה, כלומר אכן יש יהודים בעולם שלא מגיעים לכאן. אכן יש גם פלסטינים שלא עוזבים. אבל(וזה אבל גדול) יש גם ששה מליון יהודים שנמצאים כאן ולא עוזבים ולא יעזבו והם עיקר הבעיה בתאוריה המוזרה שהעמדת לך כאן יקירי.
ציונות, לא ציונות, עלייה ראשונה שניה או שלישית, כלכך לא חשוב שבא לי למרוט שערות במקומות כואבים במיוחד. יש כאן מר שני היקר ששה מיליונים ישראלים, יהודים, שלא הולכים לשום מקום, הם עובדים כאן, חיים כן, משפחותיהם כאן והעובדה שהם יכולים להתפרנס יפה באירופה וארה"ב היא הוכחה לעובדה שישראל היא מדינה מפותחת למדי.
עכשיו, זה שאתה לא מסוגל לראות אותם, שהם שקופים לך זו בעיה נפוצה כאן באתר, מרבית הכותבים מתעלמים מאתנו "הישראלים הרגילים" כי אי אפשר לפתור אותנו, אנו תקועים כאן כמו עצם בגרון, המוני ישראלים נורמטיביים שרואים בישראל את ארצם היחידה, הם לא רוצים אירופה או ארה"ב, הם לא ממש קוראים את הגדה השמאלית, למה להם, בין כה וכה בגדה השמאלית לא מדברים אליהם לעולם ולא ידברו אליהם לעולם, כאן מדברים למקהלה בלבד, כאן מצנזרים באופן ברוטלי תגובות שלא מתאימות לסטריאוטיפים ההזויים של ימין ושמאל אבל מפרסמים כל פליטה של מיכאל שרון, לא נורא.
זהו, אני הולכת, גם ככה הגבתי כאן יותר מדי.
היו שלום ותודה על הדגים.
על איזו "עבודת אדמה" אתה מקונן?
אילו מרבית הישראלים היו היום עובדי אדמה, זה היה כשלון מוחלט של הציונות.
הציונות היום זה היי טק וננו-טכנולוגיה, ומיעוט קטנטן של "עבודת אדמה", וכך צריך היום.
אילו נתקענו ב"עבודת אדמה" זה היה כשלוננו.
אגב, מדינות בעלות שעור גבוה כיום של "עבודת אדמה" הן מדינות מפגרות.
מעניין שאתה לא רואה אפשרות נוספת בין המשד ה"דיכוי הציוני" הנוכחי כפי שאתה רואה אותו (כלומר ניסיונות מגושמים אך לא מפורשים להביא לעזיבת הפלסטינים), לבין השמדה עם המונית. אופציה סבירה יותר, ואפילו כמעט מתבקשת ע"פ הניתוח שלך, היא טרנספר המוני של ערביי א"י שבסיומי תשכון מדינה בעלת רוב מוחלט יהודי בין הים לבין הירדן, בניגוד לחלומך לראות כאן מדינה פלסטינית "שחיה בשלום עם שכנותיה הערביות".
הסתברות תרחיש כזה מתקבלת הרבה יותר על הדעת, הן ע"פ "תקדים" 48, הן לפי ניסיוננו מההיסטוריה המודרנית שבניגוד לנדמה לך (אולי בגלל אותה אובססיית שואה שאתה יוצא כנגדה?) סכסוכים לאומיים המגיעים לנקודת רתיחה מסתיימים בה בד"כ בצורה זו או אחרת של העברת אוכלוסין כפויה ולא ברצח עם בסגנון נאצי, והן לפי מאווי הלב של הציבור היהודי, שקיימת בו כמיהה סמויה ל"נכבה שלישית" ולפחות מפלגה אחת התומכת בגלוי בטרנספר, אך למיטב ידיעתי אין למצוא בו מפלגה התומכת בהשמדת ערביי ישראל או השטחים. הלך הרוח השולט בימין ואפילו בחלקים מהמרכז הישראלי הוא חרטה על "אי השלמת המלאכה" ב48 (האם לדעתך רק הפלסטינים הסיקו מסקנות מהנכבה?), אבל תומכים בהשמדה המונית תעשייתית אין בקרבנו, ואין טעם לנסות להמציא אותם.
אדגיש שאינני כותב זאת מתוך תמיכה בפתרון כזה, אלא פשוט מתוך ניסיון להשליך את המסקנות המתבקשות מהחלק הראשון של מאמרך על חלקו שני, שדבריך בו מושפעים כנראה מהרצון שאינך מסתיר לחזות בהתגשמות התרחיש ההפוך.
יש מדינה עם חופש "מלא" בבחירת מקום מגורים?
ממש לא. תמיד יש מגבלות ואילוצים-למשל, כלכליים.
ובכל מקרה, לא זה העניין. יהודי בישראל יכול לבחור אם להתגורר במדינה או לא וכך קורה בכל מדינה נורמאלית בעולם.
ואגב, בג"ץ קבע זה מכבר שערבי כן יכול להשתמש באדמות קק"ל.
עמי כהן
עניין ה"אומה הנורמלית" הוא מיתוס ציוני מופרך. בעצם לא מיתוס ציוני, אלא מיתוס אנטישמי שהציונות אימצה, בדבר "עם של סוחרים".
בסוף המאה ה-19 עברו היהודים (כמו גם הלא יהודים) באירופה המזרחית תהליך מהיר של פרולטריזציה, לא בכדי היו גורם משמעותי בתנועה האיגוד מקצועית ובמפלגות הסוציאליסטיות על זרמיהם השונים.
ה"יהודי הגלותי" על כל מאפייניו הוא הזיה של מנהיגי הציונות ממרכז אירופה ומערבה (הרצל, נורדאו וכו’), שיצרו בראשם סינתזה בין הזעיר בורגני המשכיל בן דמותם לבין ה"אוסט יודה" (היהודי ממזרח אירופה): תושב רדוף, מפוחד ומשולל זכויות. ה"יהודי החדש" שלהם אמור היה להיות עובד כפיים, גאה וזקוף קומה – כניגוד לשני הסטיראוטיפים היהודיים שאוחדו על ידם.
לגבי שאלת המאמר, כאן הופכים את שאלת ארץ המגורים לעניין אידיאולוגי, אם לא מיתי. מיליוני אנשים עוברים מארץ לארץ מסיבות אישיות גרידא.
רק כאן עולה בכל ויכוח השאלה "אז מה אתה עושה פה", "למה אתה לא עוזב" וכד’.
ישראלי לשעבר שחי כ-20 שנה בבוסטון או במיאמי יכול להגיד לך במבטא אמריקני קל: "יש לנו ר’ק אר’ץ אחת ואין ל’נו ל’אן ל’ל’כת."
אנשי שמאל, יהודים וערבים, עוזבים את הארץ ומשלים את עצמם שבעצם המעשה הם תרמו למאבק בציונות. מאז שיש אינטרנט הם גם שולחים כל מיני אימיילים וטוקבקים בנוסח "אז מה אתם עושים שם" (מנקודת מבט הפוכה).
לדעתי בכלל אין טעם לעסוק בשאלה הזאת במסגרת פוליטית. לא צריך להישאר ולא צריך לעזוב. צריך להיאבק, בארץ ובעולם, באפרטהייד הציוני על כל השלכותיו.
אל תתמם אנא. יש הבדל גדול בין ריבוד מעמדי שגורם לפערי דיור לבין מדיניות מוצהרת ומפלה של המדינה ושל גופים המסונפים לה. לא שאחד מהם מוצדק כמובן.
וכמו שחכמים ממני אמרו: בג"ץ שמג"ץ.
זה מה שעושה כנסת ישראל בנושא-
— קישור —
לפני כ2000 שנה גלו אבות אבותי (בריבוע..) מארץ ישראל. הם נשארו שם עד תחילתו של "הפרוייקט" הציוני. הם עשו זאת לא מתוך מניע כלכלי, גם לא מתוך יצר נדודים הזוי. הם עשו זאת כי בכל שנה, 365 ימים בשנה, 3 פעמים ביום הם אמרו את התפילות הבאות:
"ראה בענינו וריבה ריבנו ומהר לגאלנו"
"תקע בשופר גדול לחרותינו. ושא נס לקבץ את כל גליותנו מארבע כנפות הארץ לארצנו".
"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה".
"תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דיברת ובנה אותה בניין עולם במהרה בימינו".
מר שני היקר, אני מבין מדוע הגיעו סבי וסבתי ארצה בסוף שנות ה40 ויתכן שזאת הסיבה שאני גם נשאר כאן ולא מתוך האין ברירה אלא בגלל אהבה גדולה לארץ הזאת עם כל הקושי.
אבל אני חייב לשאול שאלה מתבקשת (ולא מתוך קנטרנות אישית), אם לדעתך אין סיבה אמיתית להשארותינו כאן ויצר הנדודים חזק מאיתנו, אז מה אתה עושה כאן?
לאורי שני
בעצם, אם אני מבין נכון את מה שאתה אומר, אז אני, כציוני, השואף להצלחת הציונות, צריך לתמוך בטרנספר לכלל הערבים ?
בנוגע להגירה, יש לי פתרון אחר: אתה יכול לעודד גם הגירה פלסטינית. נכון, בניגוד ליהודים, שישנן המון מדינות שיקבלו אותן בזרועות פתוחות ( אוסטרליה, אחת המדינות המבוקשות ביותר להגירה, מעניקה אשרת עבודה לכל אקדמאי ישראלי), את הפלסטינאים, על אף הישגים הרבים בתחומי החקלאות, המדע, הספורט, והחינוך, אף אחד לא יתנדב לקחת.
רוצה להגר בעצמך ? אם הכל כ"כ גרוע, אני לא מבין מה מונע ממך להתחפף כבר למדינה אחרת ?
אני אשתדל לא להיתמם אם אתה תשתדל להסביר לי מדוע משנה לפרט הסיבה שהוא לא יכול להתגורר במקום מסויים שבו הוא חפץ לגור. איש שמאל אמיתי לא אמור לראות הבדל בין אפליה על בסיס לאומי ובין אפליה על בסיס כלכלי. מעבר לכך, כרגע אין שום חוק שעוקף את פסיקת בג"ץ בנושא. יש גם לציין שאדמות קק"ל (לפחות בחלקן) עוד בטרם קום המדינה נקנו על ידי יהודים למען יהודים ואין זה חד משמעי כלל שיש כאן פסול. אם אתה רוצה לקנות אדמה לטובת משפחתך בלבד, מדוע שלמישהו תהיה בעיה עם זה?
חלק גדול ממה שנאמר, הן על ידי אורי שני, והן על ידי אחרים, כבר לא רלבנטי. אין כמעט ספק שתוך 50 – 100 שנה לא יהיו יהודים בעולם, אלא בישראל. ההתבוללות בתפוצות היא עצומה והיהדות מחוץ לישראל תיעלם. ליהודים שיוותרו בישראל יש זכות למדינה משלהם לפחות (לא אגיד יותר, אם כי רב הפיתוי לומר זאת) כמו לפלשתינאים. זכות ההגדרה העצמית חלה על כל העמים, גם על העם היהודי. אם יש צורך לומר זאת שוב, אחרי הס, פינסקר והרצל, אז נאמר זאת שוב, בקול רם, ברור וצלול.
והערה על ה"טרנספר" שהכל מתחלחלים ממנו:
החלטת החלוקה של האו"ם מ-29.11.47 קבעה כי יש לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות: יהודית וערבית. בגלל ערבוב הישובים היהודים והערבים זה בזה, יצא שבגבולות המדינה הערבית נמצאו גם ישובים יהודיים ובגבולות המדינה היהודית נמצאו גם ישובים ערביים. כך גם בגבולות המדינה שלאחר מלחמת השחרור. אני בטוח שהכל יסכימו (ומי שיכחיש, לא אאמין לו) כי לוא היו קמות אחרי מלחמת השחרור שתי מדינות: ערבית, ובה רק תושבים ערביים ויהודית, ובה רק תושבים יהודים, היה זה הטוב ביותר.
מה עושים איפוא עם שתי המדינות שבכל אחת מהן יש גם יהודים / ערבים? מסתבר שהשאלה כבר התעוררה, והפתרון ההגיוני היחיד כבר ניתן. היה זה בדו"ח ועדת פיל מ-1937 אשר קבע לראשונה את פתרון החלוקה כדרך הממשית היחידה לפתרון הסכסוך היהודי – ערבי בארץ ישראל. ומה הציע פיל לסיטואציה הנ"ל של יהודים במדינה הערבית וערבים במדינה היהודית? הוא מציע כך (בסעיף 42 לדו"ח, בעמוד 391) בגלל מגבלת אורך הטקסט, אצטט קטעים קצרים בלבד: If it is clear that a substantial amount of land could be made available for the re-settlement of Arabs living in the Jewish area, the most strenuous efforts should be made to obtain an agreement for the exchange of land and population provisions should be inserted to the Treaties for the transfer, under the supervision and control of the Mandatory Government, of land and population .it should be part of the agreement that in the last resort the exchange would be compulsory.
הנה כי כן, לא רק שטרנספר איננו מילה מגונה, היא מחויבת המציאות, ובמקרים מתאימים, קובע פיל, עליה להיות בכפיה ולא מרצון.
ובישום לזמננו, המדינה הערבית והמדינה היהודית יגיעו להסכם על החלפה הדדית של שטחים ואוכלוסין כשהמגמה היא שבמדינה הערבית יהיו רק ערבים ובמדינה היהודית יהיו רק יהודים. זהו הפתרון היחיד הצודק, ההגיוני והנכון לסכסוך. איננו רוצים לשלוט בפלשתינאים, אך איננו רוצים שהם ישלטו בנו; איננו רוצים שבאום אל פחם יניפו מגן דוד וילמדו את ביאליק, אך באותה מידה איננו רוצים שבתל אביב-יפו יקרא המואזין וילמדו את מוחמד דרויש.
זהו הפתרון ואין בלתו.
לכותב המאמר=
טעיתה בגדול .הפרויקט הציוני הצליח בשתי
המטרות שציינתה,אבל נכשל במטרה העקרית
מליוני יהודים כן הגיעו וחיים בישראל ומליוני פלסטינאים עזבו את הארץ. נכון שלא כולם הגיעו ולא כולם עזבו,אבל ה"הצלחה" תמיד יחסית.
אבל הכשלון הגדול של הציונות לא היה באלה ולא באלה.
הכשלון הגדול הוא בכך שהוקמה מדינה לא שיווניות,גזענית,לאומנית,הרחוקה מערכים אנושיים,הסולדת לכסף ולחומרנות,המתייחסת לתושביה הערבים כאזרחים מדרגה שנייה,המזלזלת בעניים,בזקנים ובנזקקים,המבזה את החינוך ואת התרבות והופכת את העובדים בה לעבדים של בעלי ההון.
עזוב, הדברים שלך נופלים על אוזנים ערלות.
שהרי לעיתים נדמה שישנם כאלה שיעדיפו את המשך המצב הקיים (וקיים קונצנזוס על כך שהוא קטסטרופלי) על פני פתרון שאינו על-פי הדרך שלהם.
רק אתר כשלכם יכול לתת פומבי לסהרוריים דוגמת אורי שני. מדוע לא תכתוב כפלסטינאי שאתה מעוניין לראות מדינה יהודית מן הים עד הירדן? נראה לאן יוביל אותך גורלך אז. ובכלל דומה כי יש כאן הצדקה מלאה להשמדת היהודים בידי הנאצים. הם כן גרמו ליהודים לעזוב ואולי זה אמצעי לגיטימי נגד הפלסטינים מה אתה אומר אורי שני?
קל ממרומי התקופה הרלטיבית שלנו לשכוח את ההיסטוריה, הרי הכל קורה כאן ועכשיו ו"גורמים" הם משהו שהיה כאן לפני רגע ומה ש"אני" חושב עכשיו הוא הנכון והמלא.
הסבלנות לראות את השלכת ההחלטות על העתיד והיכולת לראות מספיק אחורה בשביל ללמוד מהטעויות שנעשו כבר בעבר היא דבר מיותר בימיינו לפי דברי הכותב, שואה..?! מאורעות ופוגרומים בטבריה חברון ואזור הספר בין תל אביב ליפו ועד לכל פיגוע טרור שהיה כאן לפני הועידה המפורסמת שבא הוכרז לראשונה הלאום הפלסטיני ולדעתי גם אחריה, קל לכתוב בדעתנות יש שיגידו גזענית כלפי יהודים, יש שיגידו תבוסתנית מפי פוסט ציוני ויש שיגידו הוזה אני לא מהשופטים.
אני סך הכל מבקש את הדעה הכנה של הכותב ואת המקור ההיסטורי סוציולוגי שעליו הוא מבסס את הדעות הללו מלבד לוח דעותיו הפוליטי שעם כל הכבוד נועד בעיקר להכאיב למי שלא חושב בצורה טרמינולוגית על כל המדינה שבה הוא חי(בהנחה והקורא ישראלי בהווה או בעבר)
אז לתשומת לב כולם, קודם עובדות אחר כך דעות ובסוף של הסוף, מסקנות
אי אפשר להעביר את שורת התוצאה לראש התרגיל, ככה זה גם יראה.