ידיעה ב"הארץ" (31.8.2008) תחת הכותרת: "בכיר איראני: כל התקפה צבאית על עלינו תחולל מלחמת עולם שלישית".
בגוף הידיעה הקצרה (שלא זוכה לצערי להבלטה הראויה) נכתב כי הקצין הבכיר מסעוד ג’זרי "הזהיר אתמול שכל התקפה צבאית על איראן תחולל מלחמת עולם שלישית". בהמשך הידיעה אומר סגן הרמטכ"ל האיראני עבד אל-רחים מוסאבי שאיראן תחשוף כלי נשק נוספים במקרה של התקפה עליה. "חלק מהציוד שיש לכוחותינו כבר נחשף, אבל יש דברים חשובים אחרים שמוחבאים, שההשפעה שלהם תתגלה ביום ההתקפה" –אמר.
אינני יודע מה יש לאיראנים במרתף, אבל ראוי שההנהגה הצבאית והמדינית של ישראל תפסיק את מסע האיומים של נקיטה בפעולה צבאית נגד איראן, ותוריד את האופציה הצבאית מסדר היום.
הדרך לאיראן ללא נשק גרעיני עוברת דרך פירוק חימושה הגרעיני של ישראל במסגרת מזרח תיכון מפורז מנשק השמדה המונית.
ישראל לא תשרוד מלחמת עולם שלישית.
השב"כ ממשיך לספק לציבור מחתרות
השב"כ לא נח. הוא ממשיך לספק לציבור את ליטרת הבשר של מחתרות ערביות. באתר YNET של "ידיעות אחרונות" (29.8.2008) קראתי ידיעה בנדון הנפתחת באלו המלים:
"בית משפט השלום בעכו הורה הבוקר (יום ו’) להאריך בחמישה ימים את מעצרם של אניס צפורי, בן 20 משפרעם, סטודנט לתקשורת באוניברסיטת ביר-זית ברמאללה, וחוסאם חליל, בן 19 משפרעם, סטודנט להנדסת חשמל בירדן. השניים חשודים שתכננו להתנקש בטייסים ומדענים ישראלים. השניים מכחישים את החשדות המיוחסים להם".
כבר כתבתי בטור קודם שאני מתייחס בספקנות למפל ששוטף אותנו לאחרונה על גילויי תאי ריגול וחבלה אצל אזרחים ערבים. כל גלישה לאתר ערבי יכולה בקלות רבה להתנפח במניפולציה שב"כית לממדים חבלניים. כוחו של הגוף הזה הוא למעשה בלתי מוגבל, ואין כל בעיה לשב"כ לתת פרשנות מרושעת גם לפעולה התמימה ביותר. שופטים יתנו ידם לכל גחמה של השב"כ, שהרי הם יודעים כי מינויים לא היה מתאפשר ללא אישור השב"כ.
בהמשך הידיעה שאת הפתיח שלה הבאתי לעיל נמסר כי אביו של אניס צפורי, ג’מיל צפורי, סבור כבנו שאין יסוד להאשמות, אולם במקביל הוא מבחין בין פגיעה בטייסים צבאיים לבין פגיעה באזרחים. בעוד הוא שולל את הפגיעה באזרחים הוא מצדיק פגיעה באנשי צבא הכיבוש כחלק מזכותו של עם כבוש להיאבק נגד מדכאיו.
אבחנה זו חשובה מאד, והיא גם עולה בקנה אחד עם חוקי המלחמה הבינלאומיים. דין טייסים צבאיים הזורעים מוות בקרב אוכלוסייה אזרחית, כפי שעושים טייסי הצבא הישראלים בקרב האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בירי הטילים והפצצות ממסוקים ומטוסים, אינו כדין אזרחים שאינם שייכים לכוח הלוחם.
כלל זה נכון גם לגבי המקרה של גלעד שליט. שבייתו של החייל שליט, שנמנה עם הצבא שצר על עזה, היא פעולת התנגדות שעולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי, בניגוד לחטיפה של אזרח שאינו נמנה עם המערכת הצבאית.
כאשר לוחמי הגרילה הפלסטינים שבו את שליט הם עשו זאת מתוך הנחה שממשלת ישראל לא תיתן לחייל מצבאה להיכלא בשבי הפלסטיני לאורך זמן ותסכים במהרה לחילופי שבויים. בהנחה זו גלומה מחמאה לישראל שמתבררת כשגויה. החמאס לא צפה שמדינת ישראל המופרטת איבדה זה מכבר את הסולידריות, גם כאשר מדובר בחיילים, ולמנהיגיה לא אכפת להשאיר חייל בשבי הפלסטיני שנים, על תקן של "מחיר".
פעולות המחאה הצמחוניות של הוריו וחבריו, כמו ציון יום ההולדת השלישי של גלעד שליט בשבי הפלסטיני בהדלקת נרות, הן חסרות משמעות. העובדה שהוריו, מוריו וחבריו של גלעד שליט מבית הספר לא מטיחים בפני אולמרט, ברק מופז וחבריהם שיפסיקו לדבר על "דם על הידיים" שהרי ידיהם טובלות בדם פלסטינים חפים מפשע, ולא קוראים לסירוב להתגייס לצבא שמפקיר את חייליו, מוכיח כי גם הם נוהגים על פי "דוקטרינת המחיר", כלומר, הם לא מוכנים לנקוט בצעד דרסטי שמאתגר את המערכת, זהו מחיר שאינם מוכנים לשלם. מי שמשלם את המחיר הוא גלעד שליט.
אייבי נתן
מותו של אייבי נתן הוא יום עצוב לכל מי שנמנה עם מחנה הנאבקים למען השלום. עם מותו הוא קיבל חיבוק לאומי. הנשיא שמעון פרס, חבלן שלום עם מניות בכורה בנושא, נשא דברים לזכרו. בטקס שנערך באולם צוותא נשאו דברים ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שאינו מוכר כפעיל שלום מובהק, ראש מרצ הציונית ח"כ חיים אורון ("שלום לייט") וחברים אישיים שלו, חלקם עוד מימי טרום פעילות השלום כשהיה בעל המזללה האופנתית "קליפורניה". איש מפעילי השלום היותר רדיקלים, שהיו בני בריתו האמיתיים של אייבי בימים שעמד מול הממסד הפוליטי, וממשיכים בפעילותם גם היום, לא הוזמן לשאת דברים. הכנסת אייבי נתן תחת כנפי ההסכמה הלאומית ציונית, עושה עוול לאיש וממסמסת את פעילותו. אייבי פעל כסיעת יחיד, לבד אבל לא בודד, בעל יוזמות לא שגרתיות , כמו טיסת השלום למצרים ב-1966 והפלגת הפרחים של אניית קול השלום למצרים, במטרה לעבור בתעלת סואץ בספטמבר 1975.
אייבי היה מיודד עם אנשי בוהמה רבים וידוענים אחרים, ואלה התייחסו אליו באהדה לא מחייבת, שנתנה להם את ההרגשה הטובה של "תמיכה בשלום" תוך מתן פטור עצמי מכל פעילות ממשית שמעמתת אותם עם הממסד הצבאי והפוליטי.
אייבי נתן, ככל שצלל יותר לתוך פעילותו מצא עצמו ניצב מול המערכת הפוליטית, והדבר בה לידי ביטוי בהעמדתו לדין ושליחתו ל-15 חודשי מאסר ב-1991 בגין פגישתו עם אנשי אש"פ בניגוד לחוק שאסר מפגשים עם מנהיגי הארגון.
בקורותיי יש גם פרק של פעילות הקשורה ל"קול השלום" ששידר מאניית השלום שעגנה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. ערכתי ראיונות עם אישים שונים ששודרו בקול השלום, ונמניתי עם העיתונאים שהצטרפו להפלגת הפרחים של אניית קול השלום לעבר מצרים בספטמבר 1975 במטרה לעבור בתעלת סואץ ולהעביר לעם המצרי את אלפי הפרחים שאזרחי ישראל הביאו לאנייה בטרם הפלגה. את רשמי מההפלגה פרסמתי ב"העולם הזה" (24.9.1975) בכתבה שנשאה את הכותרת "לחנוק אותם בפרחים".
אני נושא את זכרו באהבה.
ללמד הורות
עוד בטרם הספקנו להתאושש מרצח (משוער- כל עוד לא נמצאה הגופה) של הילדה רוז בת ה-4 וחצי בידי סבה, נחשפנו לרצח מזעזע נוסף של אולגה בוריסוב שהטביעה את בנה אלון בים.
הגם שאני סבור שיש קשר בין משטר קפיטליסטי פראי כמו בישראל, שההפרטה פורמת את האחריות והסולידריות החברתית ומפקירה את הפרט לגורלו, לבין מעשי זוועה, הרי גם במשטר סוציאליסטי למהדרין, שארוג לרוחב ולאורך ברשת צפופה של מוסדות סיוע ועזרה ציבוריים, אין יכולת של מאה אחוזים למנוע מעשי זוועה כאלו.
לפני שנים כתבתי מאמר בו הצעתי לחוקק חוק לפיו יש לחייב כל מי שעומד להיות הורה לראשונה, לעבור קורס הכנה להורות. האקטואליות של ההצעה לא פגה. כפי שמקובל על הכול שאסור לאדם לנהוג במכונית מבלי שעבר שיעורי הכנה, כך על אחת כמה וכמה יש לפעול עם מי שעומד להיות הורה. הורות צריך ללמוד. האינסטינקטים הטבעיים אינם תמיד מורה הדרך הנאות והנכון, מה עוד והורים עתידיים רבים אינם מודעים לקשיים ולמבחנים שעומדים בפניהם. גידול ילדים אינו רק מצעד גאווה על הגאון שנולד ולעתים הקשיים והבעיות מתסכלים ולא כל אחד יודע איך מתנהגים וכיצד נחלצים מהם.
כפי שקורס נהיגה לא חיסל את תאונות הדרכים, אבל לבטח ללא הקורס מצב התאונות היה חמור בהרבה, כך גם קורס הורות לא יוכל למנוע לחלוטין מעשי טרוף, אבל יסייע לרבים לפעול נכון ברגעי מצוקה. הקורס ימומן באמצעו תקציב המדינה. די לנו שקורסים כאלו ימנעו מהורה אחד לעשות שטויות שאין עליהן כפרה, והרווחנו את כספנו.
אידיוט של הוד מלכותו
בהצגה המפורסמת "החייל האמיץ שווייק" על פי ספרו של ירוסלב האשק, מופיע המשפט "אידיוט של הוד מלכותו". סגן ניצב שמעון נחמני, מפקד תחנת המשטרה בשדרות, בהחלטתו לעצור את פעיל השלום פרופסור ג’ף הלפר לאחר שחזר לישראל מרצועת עזה דרך מחסום ארז ב-26.8.2008, פעל כאידיוט של הוד מלכותו.
ג’ף הלפר היה כידוע בין עשרות פעילי השלום שהגיעו לנמל עזה עם שתי ספינות במטרה לשבור את המצור על עזה ולהביא לילדי עזה סיוע רפואי. העילה הפורמלית למעצר, שהייה בעזה בניגוד לצו אלוף הפיקוד, הוא חסרת שחר ונודפת ממנה צחנה של רדיפה פוליטית בניגוד לחוק, שהרי האיש נכנס לעזה לאחר שממשלת ישראל החליטה לאפשר לספינות להגיע ליעדן תוך ידיעה ברורה שנמצא עליהן גם אזרח ישראלי.
לעצור אדם שכל חטאו שסייע לבני אדם במצוקה הוא מעשה היאה למשטרי עריצות בה ממלאים עובדי מדינה את תפקיד האידיוט של הוד מלכותו. מתברר כי גם בתחום האידיוטיזם יש רמות של חומרה. בסמכותו של סגן ניצב נחמני היה לשחרר את ג’ף הלפר לאחר החקירה, אולם הוא העדף לעצור אותו ללילה בבית הכלא שיקמה באשקלון ולשחררו למחרת באמצעות בית משפט השלום.
המעצר בכלא שיקמה היה לא רק החלטה אידיוטית ברמה של אידיוט מדופלם, אם להשתמש בדימויים הלקוחים מההצגה, אלא החלטה מטומטמת שסיכנה את חייו של ג’ף. הוא הוכנס לתא בו היו כלואים עבריינם "פטריוטים" מהזן הימני, שברגע ששמעו כי מדובר בפעיל שלום שהגיע לעזה עם הספינות, איימו על חייו, ולמזלו רק הימצאותם של אסירים פלסטינים שהגנו עליו, ניצלו חייו.
מעת לעת, בהינתן מצב מתאים, אני מצטט מפסק דינו של מי שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט חיים כהן. דומני כי הפעם יש הצדקה להביא את הדברים:
"בלשוננו המודרנית משמש התואר מטומטם לציון סתימתן של דרכי המחשבה, אם דרך קבע ואם לעניין פלוני; ואין נפקא מינה אם סתימה זו באה לו לאדם מטבע ברייתו או מרוע לב או מזלילה וסביאה או (כפי שיש גורסים) מרוב שררה. על כל פנים עלבון לו לאדם, וגם קלון, שנסתמו דרכי מחשבתו, שהרי מה מותר לו לאדם כזה מן הבהמה." (ערעור פלילי 523/72).
הבה נקווה שאצל סגן ניצב נחמני לא מדובר בסתימת דרכי המחשבה דרך קבע אלא לעניין פלוני בלבד, כמאמר השופט כהן, ועל כן אני מאחל לו החלמה כדי שבעתיד ינהג על פי אמות מידה דמוקרטיות, למען לא יחול עליו המשפט "שהרי מה מותר לו לאדם כזה מן הבהמה".
הרפולית יחימוביץ
התגובה המצורפת התפרסמה במקומון מעריב "זמן תל אביב" (29.8.2008). אני מביא אותה למען אלה שאינם גרים בתל–אביב או גרים בה ולא קוראים את העיתון.
"על פי הלכה חדשה של הרבנית החילונית ח"כ שלי יחימוביץ יש לשלול את זכותו של ח"כ דב חנין להיות ראש עיריית תל-אביב משום שהוא אנטי ציוני, לא שר התקווה ולא עומד דום בעת השמעתה ומטיף לסרבנות. ("זמן תל-אביב" 22.8.2008).
יש כאן חידוש עולמי מעניין באשר לכישורים הדרושים לניהולה של עיר.
מה היתרון שצומח לנו, תושבי תל-אביב, מכך שרון חולדאי שר התקווה, הוא ציוני ותומך בצבא הכיבוש, אם רחובות תל-אביב מלוכלכים, העיר פקוקה, זיהום האוויר עולה ומקצר כל שנה את חייהם של מאות תושבים, קשישיה העניים נזנחים, סטודנטים וצעירים מגורשים מהעיר משום שאינם יכולים לעמוד ביוקר השכירות והעיר הופכת לגן עדן של בעלי ממון החיים במגדלים מאובטחים על ידי חברות שמירה.
אם ח"כ דב חנין, יו"ר השדולה הירוקה בכנסת, ימצא מזור לחוליי העיר, אז מה אכפת לי אם הוא ציוני או שר התקווה?
מעבר לכך, יש כאן מסר גזעני. לפי הלכת יחימוביץ ערבי לא יכול להיות ראש העיר משום שגם הוא לא ציוני ובוודאי לא שר "נפש יהודי הומייה" הכלולה בהמנון, וגם חרדי לא ראוי לכך, שהרי גם הוא לא שר התקווה. יפוטרו מיד ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי ושר המדע התרבות והספורט ראלב מג’דלה. ואם נלך עוד צעד במסלולה של יחימוביץ, יש לשלול את זכות הבחירה מכל המתנגדים לקחת חלק בדיכוי זכויות האדם בשטחים הכבושים, כפי שהציע בשעתו גאון אחר, הרמטכ"ל והשר המנוח "רפול". עם "סוציאל דמוקרטית" כזו, לא צריך ימין.
גדעון ספירו (ציוני לשעבר שהפסיק לשיר את התקווה)".
מר ספירו,
ברצוני להתייחס לפיסקה אחת מקוממת במיוחד לגבי גלעד שליט במאמרך "כלל זה נכון גם לגבי המקרה של גלעד שליט. שבייתו של החייל שליט, שנמנה עם הצבא שצר על עזה, היא פעולת התנגדות שעולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי, בניגוד לחטיפה של אזרח שאינו נמנה עם המערכת הצבאית."
בין כל ההסכמים הבינלאומיים בדבר טיפול בשבויי מלחמה. העיקרון הבסיסי המונח ביסוד הסכם ז’נבה השלישי משנת 1949 , הוא כי חובה לשמור על שבויי מלחמה בחיים ובמצב בריאות תקין, ללא פגיעה והתעללות, אבל מותר לעצרם במחנה שבויים.
הסכם זה נחשב כיום להסכם דקלרטיבי באופיו, כלומר כיום קיים כבר נוהג מחייב בדבר היחס הראוי לחיילים הנופלים בשבי, אשר חל אף על אותן מדינות בודדות שאינן צדדים מתקשרים בהסכם ז’נבה השלישי.
המעמד של שבוי מלחמה מעניק ללוחם יתרונות רבים אך לצידם באים גם החסרונות. היתרון בא לידי ביטוי בשמירת חייו, בריאותו וכבודו של השבוי. חסרון מתבטא בזאת שמוגבל חופש תנועה של הלוחם, היות וניתן להחזיק שבוי מלחמה במחנה שבויים.
(אמנת ז’נבה בנוגע ליחס כלפי אסירי מלחמה, מתאריך 12 באוגוסט, 1949) אמנת ז’נבה השלישית קובעת כללים ספציפיים לגבי היחס כלפי אסירי מלחמה. 143 התקנות של האמנה דורשות שהיחס לאסירי מלחמה יהיה הומני והם יאוכסנו כראוי ויקבלו מספיק מזון, ביגוד וטיפול רפואי.
תקנה 125 זכויות מיוחדות ניתנות לוועדה הבינלאומית של הצלב האדום כדי לאפשר לה לבצע את הפעולות ההומניטריות למען אסירי מלחמה. יש להתיר לוועדה הבינלאומית של הצלב האדום או לארגוני סיוע הומניטריים נטולי פניות, המוסמכים על-ידי צדדים בסכסוך, לבקר אסירים באופן פרטי, לבדוק את תנאי המאסר כדי לוודא שהם עומדים בסטנדרטים של האמנות, ולחלק ציוד סיוע.
גלעד שליט מוחזק בתנאים שאינם עומדים בקנה אחד עם אמנת ג’נבה המתייחסת לטיפול בשבויי מלחמה, אינו זוכה לביקורים של הצלב האדום או כל גוף מוסכם ונייטרלי שיכול להעיד על מצבו או על תנאי כליאתו, ברור לכל בר דעת כי החמאס או כל גוף מטעמו המחזיק בגלעד שליט
אננו מכבד את אמנת ג’נבה או כל דין בינלאומי אחר , ורק מהטעם של היחס לאחיהם הפלשתינים
( ראה גירושם של משפחת חילס, ואירועים נוספים שמתרחשים ברצועה כנגד בני עמם) כך שהיחס רחוק מלהיות הומניטארי ולא שווה ערך ליחס לאסירים פלשתיניים בבתי הכלא בישראל
תענוג לקרוא את דבריך. פשוט האמת ללא כחל וסרק. ושתתבייש יחימוביץ, שמסתבר שאפילו כ"סוציאל דמוקרטית" היא מוכנה למכור את עצמה לנושא דברו של ההון הגדול, חולדאי, ובלבד שלא לתמוך בסוציאליסט שלא שר התקווה, רחמנא לצלן…
מדהים כמה "ספינים" אפשר לעשות בכדי לטהר את החמאס ולהכפיש את ישראל:
אתה מחלץ בפינצטה את האקט הלגיטימי היחיד שעשה החמאס (לקיחתו בשבי של גלעד שליט) ומנופף בזה כאילו מדובר בפעולה של בצבא נורבגיה.
להזכירך – הצלב האדום לא הורשה עד היום להיפגש עם שליט, בניגוד לעצורים פלסטינים בישראל שזוכים גם לביקור עורכי דין.
כמו כן ירה החמאס אלפי רקטות אל עבר אוכלוסיה אזרחית, כנ"ל לגבי ירי צלפים ועוד ועוד פעולות שלא ממש "עולות בקנה אחד עם הדין הבינלאומי", שלא לדבר על הפעולות הפנימיות של החמאס בעשה כדי להעמיק את שליטתו שם.
לגבי דבריו של ג’מיל צפורי לגבי בנו ואמירתך (החוזרת על עצמה, יש לומר) לגבי השב"כ:
ובכן, מתוך נסיון תרשה לי לומר שיש להתייחס בספקנות גם לטענות קרובי משפחה של חשודים בטרור או סיוע לטרור.
עוד לא ראיתי אב שיודה בהשתתפות בנו בטרור כאשר מדובר עדיין בחשדות. להזכירך מקרה מוחמד בכרי שטען בתוקף שהשב"כ מעליל על אחייניו שהם סייעו לפיגוע טרור, ואת הסוף כולם יודעים.
"רשיון להורות" זה מתאים לליברמן להגיד ולא לך. מה בדיוק ילמדו שם? לשיר את התקווה או זו צריכה להיות משפחה רק של אמא ואבא. כמו שאמרת אי אפשר למנוע במאה אחוז מקרים כאלה, אבל יש להעניש עבריינים, ורשויות הרווחה צריכים לפקוח עין במקרים של הזנחת ילדים.
ציטוט.: "ולמזלו רק הימצאותם של אסירים פלסטינים שהגנו עליו, ניצלו חייו".דמגוגיה מגוכחת, האסירים הפלסטינאים הגיבורים הצילו את ג’ף מציפורני העבריינים היהודים ה"פטריוטים", על מה הם יושבים בכלא? על חלוקת פרחים לילדי עמם, אולי להיפך? הם עושקים את עמם.
אייבי נתן היה אישיות שנגעה ללב כל העם, האיש היה הומינסט לא פעיל שמאל , מעולם לא תקף את הימין הישראלי ופירסם את קלונו בעולם, בכלל לא היה בראש מענינו עסקנות פוליטית, ראיה היא שאייבי היה אדם אמיתיולא בעל אינטרסים קומוניסטים שתבססים על מצע ה"שלום והאחווה", העם לא קונה את הקישקוש הזה, אם הייתם כל כך מוצלחים, הייתם הופכים את ת"א סיטי אוף פיס (שתן לא שלום) לעיר שהריחות של קיא ושתן גורמים לך לבחילה.
גדעון
זכותו ואולי אף חובתו של כל ישראלי ולא רק ערבי להתנגד לכיבוש . בין זה לבין תמיכה והשתתפות בפעולה נגד חיילים על מנת לפגוע ולהרוג הדרך רחוקה . האם אתה מציע שאזרח ישראלי ממוצא יהודי ייפגע בבסיסי צה"ל ויתכנן מעשי הרג כנגדם רק כי הם יעד לגיטימי של הנכבשים על ידם? יש לי תחושה שאתה הולך רחוק מידי . עם כל הבעייתיות של היות אזרח ישראלי גם ממוצא ערבי האם אנו מאפשרים תפיסת איפה ואיפה : מחד הם אזרחים במדינה ומאידך עדיין יכולים לבצע פעילות טרור כנגד הצבא ?
לגבי הורות: איני בטוח שהצעתך ישימה יותר ובכל אופן היא יוצרת מצב רע מאוד של שליטה של המדינה בתחומים שלא הייתי רוצה לראות בחברה המתיימרת להיות מתוקנת גם אם אני עצמי אוחז בדעה שיש הורים והרבה כאלה שלא צריכים להיות הורים . השלב הבא יכול להיות למשל לסרס אנשים כי יקומו מחתרות של יולדול על אף אי מתן ההרשאה בידי המדינה והנה הגענו לדיסטופיה מפחידה
לעודד אזרחי,
אני מאד מעריך את אומץ הלב האזרחי שלך על שהעזת לבקר את החמאס, כל הכבוד. גם לי יש ביקורת על החמאס, אפילו רבה, והדברים פורסמו במאמריי לא אחת, אבך בהבדל ממך אינני פוטר את ישראל מחלקה המכריע בעוולות ובפשעים המתחוללים בסכסוך שלנו.
ממשלת ישראל מתייחסת אל ממשלת החמאס שנבחרה באורח דמוקרטי כאל חבורה טרוריסטית שדם חבריה הפקר ומותר להרגם ללא משפט, ובמקביל אתה דורש מהחמאס שיקפידו על כל תג ותו באמנת ז’נווה.
אילו לפחות היית בא בידיים נקיות, אבל לא. אתה חוזר על תעמולת דוברי הצבא ומשרד החוץ לפיה ישראל מקפידה על אמנת ז’נווה באשר לשבויים, והיא לא. אמנת ז’נווה אוסרת על מאסרם של שבויי אויב בטריטוריה של המדינה הכובשת, וישראל כידוע מחזיקה בשטחה אלפי אסירים פלסטינים מהשטחים הכבושים. ישראל חוטפת בני אדם מהשטחים הכבושים ומלבנון, מחזיקה אותם במעצר ללא משפט, ומונעת מנציגי הצלב האדום לבקרם תקופות ממושכות, כמו במקרים של עובייד ודיראני. ביקורי הצלב האדום אצל הפלסטינים הכלואים הוא רחוק מלהיות סדיר. כנ"ל ביקורי משפחות. לעתים נמנעים ביקורים במשך תקופה ארוכה, הכל לפי שרירות הלב של הכובש הישראלי. ההנהגה המדינית של החמאס, שרים וחברי פרלמנט, נחטפו והושמו בכלא הישראלי, מוחזקים שם ללא משפט, גם זה לא עולה בקנה אחד עם אמנת ז’נווה.
אין ספק שטוב היה אילו נציגי הצלב האדום היו יכולים לבקר את גלעד שליט, אבל להערכתי גם כאן ישראל נושאת באחריות. ביקורי הצלב האדום היי מביאים לידיעת ישראל את מקום הימצאו של שליט, דבר שהיה מצית מיד פעולת חילוץ ישראלית, שקרוב לוודאי הייתה נכשלת (ראה המקרה של וקסמן) אבל אז היו אנשי החמאס מפסידים את הקלף שיביא להם את שיחרור אסיריהם.
לסטודנט להיסטוריה,
הסר דאגה מליבך, לא נפלתי על הראש, אבל אתה לוקה בהבנת הנקרא. לא הצעתי רישיון להורות, אלא קורס הכנה להורות למי שעומדים לפני לידת ילד ראשון. יחי ההבדל הקטן.
לאודי,
אתה קופץ פזיז ולכן מסקנותיך שגויות. ג’ף ישב בתא אחד עם עצירים לפני משפט. הפלסטינים שהיו בתא נעצרו כשב"חים, ולא זו בלבד שלא שדדו את בני עמם, אלא כל פשעם שבאו לשבור פת לחם למשפחותיהם הרעבות.
באשר לאייבי, בניגוד לאמור על ידך, הוא היה אדם פוליטי, שפעל במישור הפוליטי. הוא הקים מפלגה והתמודד מטעמה לכנסת, והיה חמש שנים חבר במועצת עיריית תל-אביב.
לבני,
ראה תשובתי לעודד.
לשמאי,
חן חן על ההצעה. יש לי את הרשימה, קראתי אותה שוב לאחר מותו של אייבי, ועם כל הצניעות קראתי אותה בעניין. כדי להעלות אותה לאתר צריך להקליד אותה מחדש, וזה קצת קשה לי.
גדעון,
האם תוכל לפרסם את רשמיך מאותה הפלגת פרחים בתעלת סואץ? כידוע לך, אז לא היה אינטרנט וגיגול לא יעלה את המאמר, לצערנו. זה נשמע מרתק, ויש לזה גם ערך היסטורי. אני מקווה שתוכל למצוא את המאמר בארכיון שלך.
גדעון ספירו כותב:
"אם ח"כ דב חנין, יו"ר השדולה הירוקה בכנסת, ימצא מזור לחוליי העיר, אז מה אכפת לי אם הוא ציוני או שר התקווה"?
אך, לראש העיר יש אחריות גם מעבר לנושאים הלוקלים. תל אביב כרתה ברית תאומים עם עזה, ועל ראש העיר לקיים ברית זו, ולכן כן אכפת לי מהן דעותיו של ראש העיר בסוגיית הכיבוש.
המאבק הפלסטיני ההרואי אינו טרוריסטי בשום אופן ואם כבר אז הטרוריזם הוא של הפולש הקולוניאליסטי הזר שבא מארופה עם בובע מייסס של ניכוס סיפורי תנך דהויים כדי לשדוד את מולדתו של העם הילידי.
לכן ברור שקרובי משפחה של נאשמים בטרור שלא היה ולא נברא אינם יכולים ורוצים להושות בטרור הם בצדק רואים בזה פעולות לשחרור לאומי, כל קולוניאליסט כובש בכח הזרוע והטרור קורא ללוחמי החופש טרוריסטים בהפוך על הפוך.
ספירו, אני מתקשה להבין
אם יתברר שהצעירים הישראלים זממו רק לרצוח טייסים ישראלים, האם זה בסדר?
קצת לא ברורה העמדה שלך, אתה מתנגד להוצאה להורג ללא משפט ככל הזכור לי, מכאן נובעת התנגדותך לחיסולים, אתה גם נגד רצח חפים מפשע אם אני לא טועה. עכשיו, ידוע לכל שאתה מתנגד גם חריף לכיבוש, עד כאן זה קל. מה שלא ברור לי זה הפעלול המטא-לוגי,
התנגדות לרצח חפים מפשע + התנגדות להוצאה להורג ללא משפט – כיבוש = הכשרת רצח מילואימניקים במשביר לצרכן של עפולה.
אתה יכול להסביר את זה?
גדעון ,
מספר הערות : גם אם אני מסכים שלגיטימי לפעול כנגד צבא כובש , איני יכול שלא להבחין כי כשזה נאמר מפי ערבי ישראלי ולא פלסטיני , הדבר אינו לגיטימי ז"א אין מה שיצדיק את פעולתו כיוון שהוא אינו תחת כיבוש ( מדוכא בצורה אחרת כן אבל לא נכבש כפי שאחיו בשטחים ) ולכן יש כאן תרגיל דמגוגי או לפחות זה מריח לי כך שאתה מעביר נקודה באמצעות דוגמא מאוד לא טובה .
בנוגע לחמאס ושביו של גלעד . גם כאן לגיטימי היה לחטוף ולשבות אותו אך לא לגיטימי להתייחס בצורה כזו שבה הוא נמנע מביקורי הצלב האדום ואין מידע על מקומו . לזה שכתבת לך שהשבויים הפלסטינים בבתי הכלא בארץ מתייחסים אחרת כדאי ללכת ולברר האם הוא היה יכול לקבל יחס כזה במעצר מנהלי שאין לו מועד סיום וביחס של השפלה והתעללות ולהמשיך להחזיק בדעה מעין זו.
בנושא ההורות , לצערי אין ולא יהיה פתרון ובוודאי לא המדינה היא זו שתוכל לפתור את הבעיה . כאדם שמאוד רגיש לחוסר אונים של תינוקות וילדים אני מוצא את עצמי פעמים רבות דופק על דלתות שכנים שצועקים או משפילים או נוטשים את תינוקם לבכות ( שיטת חמש הדקות האכזרית) על מנת להאיר את עינייהם . לעיתים גם הזמנתי משטרה אך ברור לי כי הפתרון אינו ברגולציה כמו זו שאתה מציע ואין לתופעה קשר לקפיטלזים או פוליטקיה , לפחות לא קשר ישיר.
אם כבר הייתי דורש מהמדינה תשלום ארוך טווחה על טיפול פסיכולוגי מעמיק בחינם לכל אדם . הסיבה שאנשים פוגעים בילדים היא כי הם חסרי אונים ( הילדים ) ואינם יכולים להחזיר ובהימצאם תחת חסות מטפלייהם הם מעוררים את הכאב הישן של כל מטפל/הורה שנפגע בילדותו . אם אנשים לא ידחיקו את כאבי העבר המוקדם שלהם לא יהיה צורך להפנות זעם ושנאה לכיוון הלא נכון ( אל הילד )
לילה טוב
פירוק חימושה הגרעיני של ישראל נשמע יפה וורוד.
מדהימה אותי פעם אחר פעם היכולת לטמון הראש בקרקע פעמיים:
פעם אחת בכדי להתעלם מההיסטוריה של העם היהודי לדורותיו.
ופעם שניה לקבור הראש כדי לא לראות בהקיץ כיצד תסיים מדינתנו בלא אופציית הגרעין.
העולם הוא ג’ונגל, ולא בית קפה תלאביבי, ותתחיל להפנים זאת על אף שאתה מבוגר!
לגדעון ספירו,
עוד פיסקה מקוממת בתגובתך האחרונה אליי , ואני מצטט: "ממשלת ישראל מתייחסת אל ממשלת החמאס שנבחרה באורח דמוקרטי כאל חבורה טרוריסטית שדם חבריה הפקר ומותר להרגם ללא משפט, ובמקביל אתה דורש מהחמאס שיקפידו על כל תג ותו באמנת ז’נווה."
תאמר לי בבקשה האם ירי רקטות על אוכלוסיה אזרחית ללא הבחנה, ובטח ללא משפט מצד החמאס
היא לפי איזו אמנה? ומה מטרתה האם לא לזרוע טרור ובהלה ולהרוג אוכלוסייה אזרחית?
לכן חובה עלינו להגן על חיי אזרחינו, גם במחיר של תקיפה והרג של זה שבא להרגך.
בניגוד גמור לסילוף העובדות לגבי יחס ממשלת ישראל לאסירים פלשתיניים
בחרתי להביא מס’ דוגמאות ליחס שמקבלים אסירים
פלשתיניים בבתי הכלא בישראל.
הצלב האדום מבקר באופן סדיר עצורים פלשתיניים
ביכולתו לדון בחשאיות עם הרשויות בישראל על תנאי המעצר והיחס לאסירים, לדברי אלפרדו מאלה
מתאם פעולות ההגנה בצלב האדום , " בשנת 2007 נציגי הארגון ביקרו בכ – 20 מתקני כליאה
ותחנות משטרה ברחבי הארץ , הארגון מספק מידע ומעביר מסרים מהכלואים באופן שותף לכל בני משפחותיהם של הכלואים מדרגה ראשונה , כמו כן אירגן נסיעות וביקורים ליותר מ – 170 אלף בני משפחה במהלך השנה , התיאום ושיתוף הפעולה עם הרשויות הוא הדוק ביותר ונעשה בהתאם לכל התקנות והנהלים של ארגון הצלב האדום".
אז ברור שהצו המוסרי וההומניטרי מחייב את ממשלת ישראל והיא פועלת בהתאם ואף מעבר למה שמתחייב באמנת ג’נבה.
בתגובותיי, אני משווה בין היחס ההומניטארי והמוסרי לשבויי מלחמה שניתן בישראל לעומת שכנינו.
לחיים ו’,
אתה מעלה שאלה שכלל לא נדונה בטורי,וגם משיב עליה ללא כל יסוד.
כל שכתבתי הוא שיש להבחין בין פגיעה באוכלוסיה אזרחית לפגיעה במערכת הצבאית. בראש שלך, ראש ישראלי אלים מצוי, פגיעה זהה לרצח או הריגה, ואילו אצלי המושג פגיעה כולל מיגוון של אפשרויות. העמדה לדין זו גם פגיעה. מעצרם של טייסים או כל איש צבא אחר שאחראים לקטל מסיבי של חיי אזרחים, והעברתם לבית הדין הפלילי לפושעי מלחמה, זו גם פגיעה.
אכן, אני מתנגד באופן עקרוני וגורף לעונש מוות, ובכל זאת אני מבחין בין מי שתלו את אדולף אייכמן, לבין חיילי צבא הכיבוש הישראלי שהרגו/רצחו למעלה מאלף ילדים פלסטינים.
לאורי,
אם ראש עיריית תל-אביב יתנגד גם לכיבוש זה בהחלט ישמח אותי, אבל אם אני חייב לשקול בין ראש עיר שמתנגד לכיבוש אבל מנהל באופן קלוקל את העיר, לבין ראש עיר שתומך בכיבוש, או אדיש אליו, אבל מנהל את העיר כהלכה, אני בוחר בשני.
תמיכתי בדב חנין נובעת קודם כל מכך, שיש לו להערכתי תשובות טובות לחולי העיר, (שבוודאי גם קשורות להשקפת עולם כללית) וגם יכולת לממשן.
לאיתן,
זכותו של פלסטיני בעל אזרחות ישראלית לפעול נגד הכיבוש, היא זכות יסוד, ואיני מבין מדוע אתה שולל אותה.
לענין גלעד שליט ראה תשובתי הקודמת לעודד אזרחי.
לענין הורות, הצעתך היא כמעט כליל המעלות, אבל היא אינה פותרת את הסוגיה לאלה שסבורים כי אין להם כל בעיה המחייבת טיפול.
לסטודנט בעברית,
דווקא משום שעולמנו הוא ג’ונגל כדבריך, רצוי שלאיש בג’ונגל הזה לא יהיה נשק שיביא כלייה על כולם.
גדעון, זה חבל מאד שאתה בוחר להנמיך את המצח שלך עד קו הגבות בכדי להתפתל סביב האמירות שאתה שולף מהמותן. אם "פגיעה" בהקשר למאמר שכתבת כאן למעלה פירושה "העברה לדין בבית הדין הפלילי" אז אתה לא עוסק בדיון אלא באינפנטיליזיציה של השיח, כנראה שאתה לא מסוגל לעמוד מאחרי הדברים שאתה כותב, אז במקום אתה מבזה אותנו, מה קרה? נבהלת מעצמך?
לאיתן,
אתה נופל למילכוד הימני שמפרש פגיעה כהריגה.
כבר הסברתי בתגובה לעיל כי פגיעה בעיניי כוללת קודם כל נקיטת אמצעים לגיטימיים כמו העמדה לדין של כל פושעי המלחמה הישראלים.
אילו היה בידי המימון והארגון שיש בידי המתנחלים הייתי עוצר בחו"ל פושעי מלחמה ישראלים המטיילים להנאתם (במסגרת "מעצר בידי אזרח" – יש דבר כזה) ומוסר אותם לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. האם אתה מתנגד לכך?
האזרחים הערבים העומדים עתה לדין, כופרים בהאשמות נגדם, אז מדוע אתה ממהר להרשיעם?
ומעל לכל: האם אתה חולק על העמדה שאין דין טייסים או כל איש צבא אחר, שיד להם בהפצצות על אוכלוסיה אזרחית, כדין אזרחים שאינם חלק מהמערכת הצבאית?
לענין ההורות: אינני מדבר על רישיון להורות, אלא על השתתפות בקורס הכנה למי שעומד להיות הורה לראשונה. יש היום קורסים כאלה במכון אדלר הניתן בידי אנשי מקצוע, אלא שהם מוגבלים למי שהפרוטה מצויה בכיסו וגם הפרישה היא לא בכל הארץ.
כמו כן יש היום קורסים מצויינים של הכנה ללידה (עבור שני בני הזוג), קורסים מצויינים אבל יקרים וגם את אלה הייתי הופך לשירות ממלכתי שכל אזחית ואזרח זכאים לקבלם.
העובדה שאתה רואה שירות לאזרח שמדינה עם סולידיריות חברתית ראוי שתעשה, בשורה אחת עם סרוס, מטרידה, ומחייבת אותך לבדוק מחדש את עולם המושגים שלך.
קח לך חופשה ארוכה במקום רחוק, לבד, או בחברת אנשים שאינם עוסקים בפוליטיקה של הסיכסוך הערבי ישראלי.
ואחרי שתצנן את הראש, תקרא שוב את המאמרים שלך מהשנה האחרונה ותחשוב טוב אם לא נסחפת.
יכול להיות שתגיע למסקנה שלא נסחפת, ובדרך הזו אתה רוצה ללכת. זכותך, אבל דע לך שאתה חוצה קו אדום.
במלחמה באלג’יר היו בעלי אזרחות צרפתית שהצטרפו ל FLN, לא רק בהזדהות ובפעולה "אזרחית" אלא גם בלחימה. אולי הצדק היה לצידם, אבל לבחירה הזו היו משמעויות ותוצאות שמתייחסות לזיקה של אותם אנשים לצרפת.
זכותו של כל אדם לחצות את הקווים, אבל זו הליכה בכיוון אחד. אין דרך חזרה.
כמובן שאפשר להמר על הפנטסיה הדו-לאומית שבה אתה מאמין שיהיה לך מקום. אבל זה הימור. אחרי שזרקת את הקוביות – אם תפסיד, לא תוכל להתחרט.
טיבו של מהמר שהוא לא מעריך את הפרוטות שבכיסו, מזלזל במה שיש, וחולם על הזכיה הגדולה. הוא מקריב בקלות את מה שיש לו למען האידאה פיקס שבראשו, כי מה שיש לו בזוי וחסר ערך בעיניו.
רק כשהוא מפסיד הוא מגלה בעל כורחו שהפרוטות אמנם לא עשו ממנו מלך, אבל הן קנו לו לפחות מזון, מלבוש וקורת גג.
הפרוטות הבזויות והמזולזלות בעיניך קונות לך משהו שנראה בעיניך מובן מאליו, כמו אויר לנשימה. רק כשלא יהיה לך אויר תדע כמה הוא בכלל לא מובן מאליו.
נכון שאדם צריך יותר מאויר בשביל לחיות, אבל אויר הוא תנאי הכרחי. זה לא משהו שאפשר למכור תמורת דבר אחר.
יש עדיין הרבה אנשים בעולם הזה, שהיו מוכנים לתת יד ועין תמורת הדברים שאתה יורק עליהם באדישות שכזו. קצת מוזר שצריך להזכיר את זה למישהו שהמשפחה שלו באה מגרמניה.
למשיא העצות,
אילו היית מופיע בשמך ובזהות גלויה, הייתי שוקל את הצעתך בתנאי שתצטרף אליי לחופשה ושם אנסה לשכנע אותך כי לא זו בלבד שלא חציתי קו אדום,אלא אני מצוי כולי מתחת לחופה הגדולה והאצילה של נאמני ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.
מי שחצה קו אדום הם פושעי ישראל אותם תמצא בממשלות ישראל לדורותיהן, בצבא ומשטרת הכיבוש, אצל המתנחלים, רבניהם ומנהיגיהם הפוליטיים, שיחד יצרו כאן משטר כיבוש ואפרטהייד שחובה להעבירו מן העולם, וכל איש שלא איבד את המצפון והמצפן ההומניסטים והדמוקרטים, יתנו לכך יד, כל אחד לפי כוחו, יכולתו והבנתו.
אם הזכרת את צרפת הרי שאני שואב השראה מאותם צרפתים שהיו נגד המלחמה שצרפת ניהלה באלג’יריה ותמכו במאבק האלג’ירי לעצמאות לאומית, כמו למשל ז’אן פול סארטר ואחרים שבתחילה היו מיעוט שהפך בסופו של דבר לרוב.זכורה אימרתו המפורסמת של נשיא צרפת דה-גול שאמר שגם סארטר הוא צרפת.
(עם כל הצניעות אני מרשה לעצמי לצטט מטורו של הסופר דן עומר ז"ל ב"קול ירושלים", שעה שהביא קטעים ממכתב ששלחתי לרב אלוף משה לוי לאחר שהתמנה לרמטכ"ל, במלחמת לבנון השנייה: "לדעתי גדעון ספירו, למרות דעותיו שעדיין במיעוט, מהווה חלק ממדינת ישראל ומהחברה הישראלית, לא פחות מרב אלוף משה לוי. ואם לצטט מדברי הגנרל שארל דה גול, שהגיב על עמדתו של הפילוסוף הצרפתי ז’אן פול סארטר, במהלך מחאת אנשי הרוח של צרפת נגד דיכוי המרד האלג’ירי ב-1960: גם סארטר הוא צרפת"- קול ירושלים, 3 ביוני 1983).
ואם הזכרת את גרמניה, הרי עמדותיי שואבות במדה רבה מהיותי נצר ליהדות גרמניה, שהפיק את הלקחים הנכונים מתקופתה החשוכה תחת המשטר הנאצי. מי שמשמש לי דמות מופת הוא וילי ברנדט, שהיה ראש עיריית ברלין ולאחר מכן קנצלר גרמניה, שבתקופת מלחמת העולם השנייה התגייס למחתרת הנורבגית ולחם נגד ממשלתו, תומכיה וממלאי פקודותיה מבני עמו.
אילו ההנהגה הלאומית הפלסטינית הייתה מורכבת מאישים ותנועות שהשקפותיהם ומטרותיהם הפוליטיות לטווח קצר וארוך דומות שלי, הייתי שוקל להצטרף לבריגדה בינלאומית שתסייע להם במאבקם, (בתפקיד לא חמוש), אילו קמה כזו.
אולם מאחר ואיני חולק השקפת עולם דומה עם האגפים המנהיגים את המאבק הפלסטיני, הפתח והחמאס,(מעבר להתנגדות לכיבוש), אופציה זו מעולם לא עמדה על הפרק והתנגדותי לכיבוש התבטאה בפעילות פוליטית הן בישראל והן מחוצה לה.
בניגוד לאמור על ידך, מדינה דו לאומית אינה הפנטזיה שלי. אם לדבר על פנטזיות אז בבקשה: הפנטזיה שלי היא מזרח תיכון דמוקרטי וסוצילאיסטי, על לאומי, שיתחיל את דרכו בקהילה בדומה לאירופית ויסיים בארצות הברית של המזרח התיכון.
מדינה דו לאומית כבר קיימת, ואתה מדחיק מצב זה ומסרב להתמודד עימו. לאור מצב זה יש להעניק זכויות דמוקרטיות בכל השטח שעליו שולטת כיום מדינת ישראל , בין באופן ישיר בין עקיף, לאלה שעדיין אין להם זכויות אלו. במצב שבו יש 300 אלף מתנחלים בשטחים הכבושים ומספרם הולך וגדל, אין מנוס מהתביעה הבסיסית שאני מעלה.
לא אני הוא המהמר, מי שמהמרים על קיום מדינת ישראל כפי שהכרנו אותה בטרם מלחמת יוני 1967, הם אלה שגוזלים מדי יום קרקע פלסטינית ומסרבים לסגת מהשטחים הכבושים לגבולות הקו הירוק כדי שתוכל לקום מדינה פלסטינית.
גדעון ,
לשאלתך לגבי הדין השונה לאנשי הבטחון ( או חוסר הבטחון ) לבין אזרחים , הרי ברור מדבריי וגם אמרתי זאת בבהירות . יחד עם זאת אתה למיטב הבנתי תמכת באפשרות של פגיעה של אזרח ישראלי ( ערבי במקרה זה ) באנשי כוחות הכיבוש ואני חוזר וטוען שיש כאן בעיה – הוא אזרח המדינה ואינו כבוש בשטחים ולכן בוודאי שאני אתמוך במעצר אזרחים ישראלים בחו"ל אבל לא מוכן לשמוע על פגיעה פיזית ( פציעה או הריגה ) בחיילים בידי אזרחים . ואתה יודע אני מניח שאני לא מחובבי אנשי הכיבוש בארצנו או בכלל כך שזה לא מתוך אהבה אלא מתוך בהירות מוסרית של מה כן ומה לא.
באשר להורות : לא היתה לי כוונה לדבר כנגד קורסים שמוצעים לאנשים אבל זה שונה כאשר מכריחים אנשים וכאן התערבות המדינה היא דבר שאני שולל לחלוטין ואני מניח שגם אתה בעד צמצום התערבות המדינה בחייך הפרטיים למינימום ההכרחי , לא? . כאשר אתה מציג את דברייך עכשיו אתה נוקט בגישה של הצעה ואפשרות ולא כורח והכרח לעבור קורסים וזה שונה .
אני רוצה להתייחס למה שאמרת על מעצר השב"כ את שני הצעירים הערבים.
עקב נקודת המבט השמאלנית שלך (ואני לא אומר את זה בתור משהו רע) אתה נוטה חלשוב באופן אוטומטי שהמעצר הוא מופרך ולא מבוסס על כלום חוץ מהרצון של השב"כ להאשים ערבים ולהוכיח שהם "נגדנו".
אבל בוא נסתכל לרגע על העובדות.
אל-קעידה הוא ארגון טרור שמשתייך לאיסלאם הקיצוני, שכידוע, רוצים להרוג את כל ה"כופור" שזה אומר כל מי שלא מוסלמי ולהשליט משטר דתי פונדמנטליסטי על כל העולם.
ואין מה להכחיש את זה, מאחר ובן-לאדן וחברין האימאמים של ערב הסעודית עושים בדיוק ההיפך מלהכחיש את זה.
יש הרבה צעירים פלסטינים מוסלמים שלא כ"כ אוהבים אותנו, וגם אותך, בלשון המעטה, ולא חסר דוגמאות.
האינטרנט הוא לא מוגבל וכל אחד יכול להיחשף לכל חומר שהוא רוצה.
אז אולי הם באמת חברו לאנשי אל-קעידה?
אולי כל הזמן הזה שאניס צפורי בילה ברמאללה לא היה מוקדש כולו ללימודים אקדמאיים.
מה שאתה בעצם מציע זה שהשב"כ ישב בשקט, הרי על מה כל המהומה?
אולי גם המשטרה צריכה להפסיק לחקור רוצחים, ואם הכל קונסיפרציה כמו שנראה לי שאתה רומז, אז זה ברור שאנחנו הישראלים, היהודים, הציוניים, הפאשיסטיים, הגזענים, הרסנו את מגדלי התאומים. כי זה ברור שאין כזה דבר אסלאם קיצוני.
ולגבי הסימפתיה שלך לגבי החמאס. אל תשכח את המסרים האנטישמיים, ואני אומר את המילה הזו בלי הבושה שאתה אולי מרגיש כשאתה אומר אותה, שדובר חמאס בכבודו ובעצמו אוהב למסור בכל רגע שהוא לא מדבר אנגלית, ואני לא רוצה לעשות קופי פייסט מאתרי החדשות השונים.
נכון הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, וכך גם המשטר הנאצי, וגם המשטר הציוני שאתה כ"כ לא אוהב.
אולי אני לא נשמע ככה כרגע אבל אני מחשיב עצמי כשמאלני, שירתי בצבא ואני לא תמיד גאה בזה. אבל שאני קורא את המסרים, תסלח על הביטוי, הנאיביים שלך, אני שוקל את עמדתי מחדש, ולא לצד שהייתי מעדיף.
לסוציו אתיאיסט,
הבה נסתכל על העובדות כמו שאתה מבקש, במבט מעט יותר ביקורתי, זו כבר תוספת שלי, או אז התמונה המתקבלת שונה משלך.
במשפטים בהם מעורב השב"כ, מרבית הפרטים הם בדרך כלל חסויים, והמידע הנמסר לנו הוא מצונזר ומסונן על פי שיקול דעת שרירותי של השב"כ, שמטרתו להביא אנשים מסוגך לקבל כתורה מסיני כל גרפס שהוא תוקע.
באותם מקרים בהם המידע כן הגיע אלינו, אנו נוכחים לדעת כי שיטות העבודה של השב"כ הן נבזיות, מלוות בתרמיות ובהמצאת אישומים שלא היו ולא נבראו. כך היה במקרה של טלי פחימה, שההאשמות נגדה היו בדויות, וכך גם במקרה של מרדכי ואנונו שהלבישו עליו "ריגול ובגידה" בגין מידע שמסר לציבור.
השב"כ, בנתוני הסכסוך שלנו, חייב להמציא רשתות ריגול חדשות לבקרים, ואין לו בעיה להצמיד סעיפי איום מפלצתיים גם בכאשר מדובר בפעילות תמימה לחלוטין.
הרעיון שאתה מעלה כי ייתכן שגורמי שב"כ או מוסד בחסות ממשלת ישראל היו מעורבים בפיצוץ מגדלי התאומים בניו יורק, הוא לא מופרך על פניו, (ראה פרשת המחתרת היהודית שישראל הקימה בקהיר שעסקה בהנחת פצצות במוסדות של ארה"ב ואנגליה במטרה לסכסך בין מצרים לאותן מדינות) וצריך לחכות חמישים שנים או יותר עד שמסמכים סודיים יחשפו. אני כבר לא אראה זאת, אבל אם אתה צעיר לימים, ייתכן שעוד תוכל לשזוף את המידע.
שיטות השב"כ לא שונות במהותן מאלה של הגוף המקביל לו באיראן, שם גם יאשימו קרוב לוודאי "בריגול" אזרח שגלש לאתרים ישראלים.
יש אל קאעידה ויש איסלאם קיצוני שראוי להיאבק נגדם אבל לא בשיטות בוש. הם בבחינת תינוקות בני יומם בהשוואה לטרור האמריקאי והישראלי שזרעו הרבה יותר מוות של חפים מפשע מכל פעולות אל קאעידה גם יחד.
בניגוד אליך אינני חושב שהבחירות בהן ניצח החמאס היו דמוקרטיות. ההליך היה באופן פורמאלי דמוקרטי, אבל התוצאה, שבה ניצח גורם פונדמנטליסטי, אינה דמוקרטית על פי מהות המושג. אם בישראל יזכה הימין הקיצוני והפונדמנטליסטי בבחירות שיתקיימו על פי כל ההליכים הפורמליים, ההתוצאה תהיה לא דמוקרטית כי דמוקרטיה זה לא רק רצון הרוב.
מכאן תבין כי בניגוד לדעתך, אינני סבור כי הבחירות בהן ניצחו הנאצים ב-1933, היו דמוקרטיות.
אין לי כל סימפטיה לפונדמנטליזם דתי, יהיה מקורו אשר יהיה. כאיש שמאל חילוני אני יריב שלו בכל הנוגע להשקפת עולם, גם אם פה ושם יכולות להיות נקודות השקה באשר לאירועים קונקרטיים (כמו למשל ההתנגדות לכיבוש). זכור, כי תנועת החמאס היא במידה רבה גם תוצר של הכיבוש הישראלי שבמשך שנים רבות סייע לחמאס.
מר גדעון ספירו כותב שממשלת החמאס נבחרה באופן דמוקרטי
כנראה ההליך הדמוקרטי גלל
תעמולת בחירות שכוללת השלכת אנשם מבניינים (כמובן ללא משפט … לפחות לא משפט הוגן אלא משפט שדה מהיר הנתון לרגשות חוליית החיסול)
התייחסות מאוד מעניינת. רק בגלל שהם לוחמי חופש זה אומר שהם פועלים במושגים אירופאים כגון דמוקרטיה? אגב החופש שלהם זה חופש להשליט עריצות …
חבל מר ספירו שלצד אמירות מעניינות על חרות ואזרחות וסוציאליות ושאר עקרונות נעלים אתה כותב שטויות … אתה מעריץ לוחמי חופש בגלל חופש או בגלל שהם לוחמים? מעין רומנטיזציה נוסח צ’ה?