מה קורה למדינת ישראל המתקרבת אל בחירות ועומדת עם הגב אליהן. מי ידאג לאינטרס החברתי ויביא שינוי. בשנים האחרונות חווינו הידרדרות בכל המישורים. ראש ממשלה מושחת אחד החליף ראש ממשלה חולה (שעל גבו הסתובבו מספר תיקים לא פתורים). מיליוני עניים נוספו לסטטיסטיקה. ובתוכם מאות אלפי ילדים עניים שיכולת הלימודית שלהן מוטלת בספק. המגזר הערבי חווה פגיעה עמוקה והצטרף למעגל העוני. הכיבוש בחברה הפלסטינית הביא לפירוד ואיבה מתחדשת בין הגדה לבין עזה. מלחמת לבנון השנייה הפכה את העורף בישראל ובלבנון למשחק מלחמתי ציני שיכול היה להתחלף (כפי שראינו) במשא ומתן פשוט בין הצדדים.
אפשר להביא שינוי, אפשר לשנות את התקציב, אפשר להשקיע בחברה ובביטחון החברתי באמצעות הגדלת תקציבי הרווחה, החינוך, ההשכלה הגבוהה והבריאות. דרושים פוליטיקאים אמיצים שיביאו את השינוי. דרושה תקווה שתצמח מהקשבה לשוליים הרחבים והמתרחבים של החברה בישראל.
הפוליטיקה בישראל עומדת עם הגב לתקווה ועסוקה באזוטרי. השר מופז כועס על השרה לבני שמחזיקה במטה שלה את ראש הקרן לניצולי השואה. מדוע מופז או לבני לא מתחילים להראות לנו תקווה, ושינוי, וכיצד יכול להתרחש שינוי אם הם עצמם תפקדו והצביעו בעד כל ההצעות של הממשלה שהביאה אותנו לפי פחת.
רה"מ אולמרט טוען שאסור שכלכלת ישראל תהיה נתונה למשחקי פוליטיקת בחירות. בעוד שהוא עצמו עומד למשפט על שחיתות, והוא זה שחתם ואישר את תקציב 2009 אשר פוגע פגיעה ניכרת באוכלוסיות רחבות. אין לו חזון וכנראה גם לא תקווה. שכן, הוא עצמו ממשיך את אותה התעלמות חברתית שירש מרה"מ שרון. כל אלו עסוקים בשיח הלאומי ומתעלמים מהבעיות הפנימיות של ישראל. עד כדי שניתן להאמין כי אין הם חיים באותה ישראל המדוכאת.
והשמאל. ובכן אין שמאל בישראל. שכן, אם היה שמאל בישראל, מנהיג "העבודה" השר אהוד ברק לא היה עסוק ב"בשמירה על ביטחון מדינת ישראל. ישנם איומים סוריים, איראניים, מכיוון החיזבאללה והחמאס. אנו צריכים להיות מוכנים למקרה שבו תיכפה עלינו מלחמה". סליחה השר ברק, אם לא ידעת, המלחמה כבר מתקיימת ויש תוצאות ראשוניות. בעשור האחרון המעמד העליון, ובעלי ההון נצחו. הם נצחו במישור המקומי עם ראשי הערים הגדולות שהתנכרו לתושביהם המוחלשים. והם ניצחו באישור תקציב אחר תקציב. ושוב הממשלה מציבה את הצמיחה כיעד חברתי כלכלי מרכזי. ורותמת לכך את כל הכלים העומדים לרשותה ובראשם את תקציב המדינה ומערכת המיסוי. שוב היא מעמידה את מרבית האשראי במשק לרשות המגזר העסקי ובמחיר נמוך ובמקביל היא מפחיתה מסים. את הקורבנות של חשיבה כלכלית, חברתית ופוליטית הזו המדינה משאירה בצד. אילמים. קשישים, חסרי בית בכל פינה ופינה. רגע לפני פינוי בתיהם בשל אי תשלום המשכנתא. אימהות חד הוריות שעברו לגור במקלטים. פערים הולכים וגדלים.
אתם רוצים שינוי, תקווה וחזון. הזכירו זאת לפוליטיקאים. השינוי יבוא רק אם נדע ונזכור מי עמד מאחורי המצב בו אנו נמצאים ונצביע לאלו אשר עמדו בצד והציעו אלטרנטיבה חברתית.
מתי שמואלוף היקר,
מכל הדברים הרבים שאתה עושה, אתה הכי מוכשר בפוליטיקה.
מעניין שגם אריאנה מלמד, היום בוואינט, הפילה את תחינתה בפני בלונדי ללכת אל "מיואשי הארץ הזו, שהם אוהביה הגדולים ביותר". אכן, מפליא כיצד קצת סטיילינג עצמאי יכול לקנות את אריאנה, ונראה שגם את שמואלוף. ואבנרי. האם יתכן שלבני היא אנטי ציונית בארון ?
איזה מאמר ציפיתה לקרוא? מיספרים? או מאמר בשפה גבוה גבוה שאנשים פשוטים לא יוכלו להבינו? המון פעמים אני נתקלת בתגובות של מגיבים באתר הזה ובאתרים רבים אחרים שטוענים: שהמאמר שטחי, ולא לזה ציפו מהכותב ועוד ועוד… לדעתי תגובות אלה הן מתנשאות ולא משאירות מקום לשיח. וטוב מאוד שמתי מסכם את המצב הכלכלי-חברתי. לעולמים לא נשכח ולא נסלח וכל עוד אנחנו נושמים תמיד נסכם את מה שעשה השלטון המושחת לאוכלוסיות המוחלשות.
מוקירי אתה פוסל את כתיבתי הפואטית ומקדם את כתיבתי הפוליטית. אך אין ביניהן באמת הפרדה.
דוקי אתה מאידך מקדם את כתיבתי האקדמית ופוסל את כתיבתי הפוליטית והאירונית. ראבאק זה נאום בחירות מדומיין. ראית פעם נאום בחירות מדומיין שהוא גם מדעי?!
לא, לא ראיתי נאום בחירות מדומיין או לא מדומיין מדעי בימי. אבל אם בטקסט ספרותי עסקינן היה ראוי לשים את המאמר במדור הרלוונטי…
לאריאנה, כן, וואלה, פוליטיקה עוסקת בעובדות ובתהליכים ולפעמים גם במספרים. אם את חושבת שהאוכלוסיות המוחלשות לא יכולות להתעסק בעובדות ובתהליכים ובמספרים, והן יכולות רק לעכל פזמונים לעוסים, כנראה שאת היא זו תורמת להחלשה שלהן.
הלזה יקרא מאמר? פאמפלט הפגנות שטחי. שמואלוף פשוט מסכם את כל מה שלא נחמד במדינה וחוזר על זה יחד עם מילים גדולות. מאקדמאי מכובד כמו שמואלוף ציפיתי לטקסט יותר מדעי…
הי, שמי במדינת הציונים הוא לא אריאנה.
יש רמות באוכלוסיות המוחלשות ממעמד הבניים ובצלילה למעמד ה"דבוקים בריצפה" אז מעמד הבניים יבינו ומבינים ויקראו וילמדו ומתחת ישנם עוד עשרות מעמדות של מוחלשים אשר תלויים על "שלבי סולם רעוע" אשר מתנדנד מכל "רוח קלילה" שנושבת והמצחיק/עצוב הוא שבראש הסולם מוצב דגל מדינת ישראל בכחול ולבן ורק הוא עומד שם גאה לעומת האנשים שהם לא מספרים ויש להם נשמה ורגשות וצרכים אנשים אלה שמכילים קשישים, תינוקות , מתבגרים, מבוגרים וילדים ומה שהם יכולים כרגע במצבם זה "ללעוס" את פזמון חייהם המרורים והשחורים. אני נלחמת ואלחם עבור שיוויון מלא לכל האוכלוסיות הנדכאות ללא הבדל דת, גזע, לאום, מין, צבע ונטיות! אבל אני תמיד אשים דגש חזק על האוכלוסיות אשר נמצאות בתחתית "המיץ של הזבל" משום שאף אחד לא רואה אותם ומה לעשות שהרוב הגדול שם הם מזרחיים ובכל זאת אני באה ואומרת מאבק על רקע מעמדי משום שגם האשכנזים נכנסים אט אט למעגל העוני המבייש והמשפיל והורס כל חלקה טובה. אז הדרך היחידה של אוכלוסיות שבתחתית הניא "ללעוס" ולהקיא ולבכות על מר גורלם משום שאין להם כוח ואופציות אחרות כרגע. אני שם בשבילם ולא ארשה לכנות אותם במיספרים. אגב פתרונות יש! כסף יש! זו שיטה של מדינה ציונית שאוהבת לשנוא את העניים המרודים.